ברכות ותפילות
ברכת המזון: הקינוח הרוחני של הסעודה
היסוד שעומד בבסיס ברכת המזון, הוא חובת האדם להודות לבוראו על המזון אותו אכל, ולהכיר בכך שהמזון והשובע מאת הבורא הם, ובלא השגחתו - לא ייהנה האדם מהמזון
- צוריאל גביזון
- י' חשון התשע"ד
מה. ברכת המזון היא ברכה אחרונה המסיימת כל סעודה בה נאכל לחם בכמות של לפחות כזית. ברכה זו היא מצווה מן התורה, הנלמדת מן הפסוק "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה אֱ-לֹהֶיךָ עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ" (דברים, ח, י). התורה לא קבעה נוסח מדויק לברכה, אלא הוזכר באופן כללי שתוכן הברכה יכלול הודאה לה על נתינת ארץ ישראל לעם ישראל.
ברכת המזון מורכבת מארבע ברכות:
- ברכת הזן - הודאה והכרה בכך שהקב"ה הוא הנותן מזון לכל הבריות.
- ברכת הארץ - הודאה על הארץ, על מצוות ברית המילה ועל התורה ומצוותיה.
- ברכת בונה ירושלים - תוכנה של הברכה הוא תפילה על מלכות בית דוד ועל בנין בית המקדש. בזמן בית המקדש היה נוסח הברכה כתפילה להמשך קיום המקדש ושושלת בית דוד, ומעת החורבן התפילה היא למען השבתם של המלכות ובית המקדש. הברכה כוללת גם בקשה לפרנסה טובה, ומוסיפים בה בשבת ומועד יעלה ויבא ורצה והחליצנו.
- ברכת הטוב והמטיב - בה מודים לקב"ה על הטבתו עם ישראל בעבר, בהווה ובעתיד. נוהגים להוסיף בברכה זו פסוקים ובקשות שונות ("הרחמן הוא..." וכו). יש סבורים שקטעים אלו הם חלק מן הברכה, ויש סבורים שהם תוספת לברכה, במקביל ל"אלהי נצור" הנוסף בתפילת העמידה.
למה. היסוד שעומד בבסיס ברכת המזון, הוא חובת האדם להודות לבוראו על המזון אותו אכל, ולהכיר בכך שהמזון והשובע מאת הבורא הם, ובלא השגחתו - לא ייהנה האדם מהמזון. הגמרא במסכת ברכות לומדת שיש לברך את ברכות הנהנין (הברכות שמברכים לפני האכילה) מברכת המזון: "כשהוא שבע מברך - כשהוא רעב לא כל שכן?". כמו כן, הגמרא רואה בברכה מעין נטילת רשות לשימוש בדבר. שכן כל העולם שייך לקב"ה כמו שנאמר "לה הארץ ומלואה", ולאחר הברכה אנו מקבלים רשות להשתמש בעולם ואז מתקיים בנו הפסוק: "השמיים – שמיים לה, והארץ נתן לבני אדם".
משהו מעניין לסיום. חז"ל מלמדים שברכת המזון לא נתקנה כמקשה אחת. ארבע הברכות נתקנו בזמנים שונים במרוצת הדורות. כך, ברכת הזן נתקנה על ידי משה רבנו בעת שירד להם המן. ברכת הארץ נתקנה על ידי יהושע בן נון עם כיבוש ארץ ישראל. דוד המלך התקין את חלקה הראשון של ברכת בונה ירושלים, ואת חלקה השני התקין בנו, שלמה המלך, שבנה את בית המקדש הראשון. ברכת הטוב והמטיב הותקנה על ידי התנאים (חכמי המשנה) לאחר מרד בר כוכבא. הברכה נתקנה כתפילת הודיה ושבח על כך שגופותיהם של הרוגי ביתר, שקבורתם הושהתה, לא העלו סירחון ולא נרקבו.