אלמוג לזרוביץ'

כנער, תורגלתי לקום מוקדם בבוקר ולנסוע לחוף הים הקרוב, לעמוד בפקקים, לחפש חניה בתל אביב העמוסה, להתלונן שהחניונים עושקים אותנו במחיר, להתמלא בחול ולמלא גם את האוטו, להיתקע שוב בפקקים, ועד שמגיעים הביתה כבר נגמרת השבת – וחוזר חלילה. ואז הבנתי: מצטער, זו לא מנוחה

אמרו לי, אתה לא נראה טוב. והשיעול התחיל להתחזק. בתפילת ערבית, השיעול שלי נשמע בחוזקה. ארזתי כמה דברים, בקושי נפרדתי לשלום, הרי חשבתי שאחזור בקרוב. חצי שנה אחרי שכתבתי לכם את הטור הראשון שלי, בו סיפרתי לכם על החלטתי לעזוב את התיכון ולעבור לישיבה – אני כותב שוב, הפעם כדי לספר לכם על הנסיון שנקרה בדרכי, ועל החיפוש שלי את השם דווקא בתוכו

אלמוג לזרוביץ' משתף פוסט מרגש באתר 'דוסים', ומספר על חוויות של נער שטוף מוח בדעות קדומות נגד חרדים. "היום אומרים לי - הלוואי שכל החרדים היו כמוך"