תפילת שחרית לאדם המתחיל לעבוד בשעה מוקדמת

שו"ת יחווה דעת חלק ב סימן ח שאלה: פועלים משכימי קום שצריכים להופיע במקום עבודתם בשעות המוקדמות של הבוקר, למתי אפשר להתיר להם להתחיל בתפלה וקריאת שמע, ולהתעטף בציצית ולהניח תפילין בברכותיהם, בפרט בימות החורף שהזריחה מתאחרת. ונראה שיש להורות בנידון שלנו, שהפועלים, והשכירים אשר אצים למלאכתם, יתחילו בפרשת העקידה והקרבנות ופיטום הקטורת, בתשעים דקות לפני הנץ החמה (על פי מה שמתפרסם בלוח היומי הזמן של הנץ החמה).

באופן שיתחילו ברוך שאמר רק לאחר שיגיע זמן של שבעים ושתים דקות לפני הזריחה, שהוא הזמן של עמוד השחר לפי דעת רוב הפוסקים ומרן השלחן ערוך. ולא יתעטפו בטלית ולא יניחו תפילין אלא עד לאחר שיסיימו הזמירות עם ברכת ישתבח, שבינתים יגיע זמן של הנחתם, שהוא בכדי שיראה את חבירו בריחוק ארבע אמות ויכירנו.

ואז יתעטפו בטלית ויניחו תפילין, ויברכו עליהם ואחר כך יאמר השליח צבור חצי קדיש וברכו, וימשיך מברכת יוצר והלאה, עד תפלת העמידה. ובתפלת שמונה עשרה יאמר השליח צבור שלש ברכות הראשונות בקול רם כדי לומר יחד עם הקהל קדושה, ואח"כ ימשיך את תפלת השמונה עשרה בלחש, ואין צורך להתפלל חזרה, מכיון שהזמן מצומצם, והפועלים ממהרים לצאת למלאכתם, ולבם בל עמם ואם עדיין יש להם פנאי, יסיימו וידוי ונפילת אפים ושאר התפלה, ואם לאו ידלגו הוידוי ונפילת אפים ויאמר השליח צבור חצי קדיש, ויסיים עם הקהל אשרי יושבי ביתך, ובא לציון גואל, וקדיש תתקבל, מפני שהפליגו חז"ל בשבח אמירתם, וכמבואר במסכת ברכות (דף ד:), שכל האומר תהלה לדוד ג` פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. (כלומר, המזמור של אשרי יושבי ביתך, פעם אחת בתוך פסוקי דזמרה, ופעם שנית לאחר תפלת י"ח בשחרית, ופעם שלישית לפני תפלת המנחה). וכן באמירת ובא לציון גואל יש קדושה דסדרא, וכבר אמרו חז"ל (סוטה מט ע"א), מיום שחרב בית המקדש אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו וכו`, עלמא אמאי קאי, אקדושה דסדרא ואיהא שמיה רבה דאגדתא.

(ופירש רש"י, שהעולם עומד על סדר הקדושה, שתיקנוה כדי שיהיו ישראל עוסקים בתורה מעט בכל יום, שאומרים קריאת הקדושה ותרגומה והרי הם כעוסקים בתורה, וכיון שהוא דבר שנוהג בכל ישראל, בתלמידים ובעמי הארץ, ויש כאן שתים, קדושת ה` ותלמוד תורה, חביבה היא לפני המקום, וכן יהא שמיה רבה מברך שעונים אחר האגדה, לאחר שהדרשן דורש ברבים בכל שבת, והיו נקבצים כל העם לשמוע דברי תורה, לפי שאינו יום מלאכה, ויש כאן גם כן תלמוד תורה וקידוש ה`).

ומטעם זה כתב רב עמרם גאון שאסור לצאת מבית הכנסת קודם קדושה דסידרא ואז רשאים לחלוץ התפילין, וכן הטלית. וביום שני וחמישי כשהזמן מצומצם ואין שהות לומר וידוי ונפילת אפים, ואל מלך יושב על כסא רחמים, והוא רחום, ויחד עם זאת קריאה בספר תורה, יש להעדיף קריאת התורה, שעיקרה מתקנת משה רבינו והנביאים שעמו, והרחבת התקנה על ידי עזרא הסופר ובית דינו, כמבואר בבבא קמא (דף פב ע"א). וכן ברמב"ם (בפרק י"ב מהלכות תפלה הלכה א`). ומבואר בדברי הרמב"ן במלחמות ה` (מגילה פרק א`, דף ה` ע"א), שחובת קריאת התורה מוטלת על הצבור.

וכן כתב הר"ן שם. וראה בשו"ת גנת ורדים (כלל ב` סימן כא), ובשו"ת סמיכה לחיים (חלק או"ח סימן ב`), ובשו"ת בנין שלמה (סימן לה), ובשו"ת עצי ברושים (עמוד ה`). ולאחר הקריאה בספר תורה, וחצי קדיש, יאמרו אשרי ובא לציון וקדיש תתקבל, ואז יהיו רשאים הפועלים לצאת למלאכתם, ומזמור של יום ושאר התפלה יסיימו בעל פה בדרך הליכתם ונסיעתם למקום עבודתם. והשי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים. בברכה - בנימין שמואלי