מנין שמעמד הר סיני אכן היה?

שלום וברכה

אעתיק לך מספר הברית ח"א מאמר דרך אמונה פ"ב ואילך. וזה לשונו. מודעת זאת בכל הארץ שאין האב מנחיל לבנו דבר שקר ודעה כוזבת אפילו מכל סיבה בעולם, כי כך הוטבע לב אבות על בנים אם לא שגם הוא בטעות באותה הדעה, ואם כן השכל נותן שאם ירצה להניח הפכו שיהיה לכל הפחות מחמת איזה סיבה, אבל בלי סיבה הוא מן הנמנע בטבע, ואם כן נחפשה ונחקרה אחר כל הסבות האפשרות על זה בחיפוש אחר חיפוש, ובאם שלא יהיה מקום לשום סיבה כי איננו ופשפשנו ולא מצאנו אז ישאר החשד הזה בלי סיבה ואז לבטח תדע שהוא נמנע בטבע:

ומעתה שמעו לי אחי ועמי אם נניח שאיזה דור זדו ובדו זה הדת מלבם לא ימלט מאחד משני פנים, אם שנאמר שמקודם לכן לא היה להם דת כלל או שהיה להם דת, ואם נאמר שלא היה להם דת כלל ולכן נמנו וגמרו להנחיל לבניהם דת כדי שיצליחו בו, הרי הם ידעו שמלבם בדו הדת והיא לא תצלח אחר כי לשקר עשה עט סופר דת החדשה, ואם נאמר שהיה להם מקודם דת ואמונה, אם כן מה שהיה בידם מן האמונה קודם לכן היה ודאי זולתו לא זה שבידינו, ואם כן לא ימלט מאחד מג` פנים, אם שנאמר שמה שהיה בידם היה אמת לדעתם או שקר לדעתם או מסופקים בו אם אמת ואם שקר, ואם נאמר שהיהשקר לדעתם ועל כן נמנו וגמרו להרים מכשול ולהסיר השקר מבניהם אשר יקומו מאחריהם רק להמציא להם דבר אחר לתקנתם ודת חדשה להנחילם בו לתועלתם,

אם כן מה התקנה ואיה אפוא התועלת שהועילו להם בזה אחר שידוע להם שגם מה שהנחילום הוא שקר בדבר אשר זדו ובדו מלבם, ולמה דחו שקר מפני שקר ומדוע כזב ישן מפני חדש הוציאו בלי סיבה, ואם נאמר שמה שהיה להם קודם היה ספק אצלס, אם כן למה דחו ספק שקר מפני ודאי שקר בלי סיבה, ואם נאמר שמה שהיה להם היה אמת לדעתם מדוע דחו אמת ודאי מפני שקר ודאי בלי סיבה הלא הוא נגד השכל ונגד המפורסמות וכן לא יעשה: אם תאמר בלבבך שמה שהיה להם קודם היה שקר לדעתם ובודאי אצלם שאינה מצלחת את הנפשות כלל, ולפיכך עלה במוסכם אצלם להסיר זה מבניהם ולחדש להם דת חדשה מה שיצליחו בו הנפשות לכל הפחות לפי שכלם ולפי ידיעתם, ועל שחששו להצלחת נפשות בניהם התאספו אותו דור ודורשיו וזקניו יחכם ברוב יועץ על פי שכלם וידיעתם בדרכי המופת והשכל הישר מה שיצליחו בו הנפשות העושות אלה, ונפלה הסכמתם על אלה הדברים האמורים בתורה אשר בידינו,

ועל כן באו בה כל מצות השכליות והמפורסמות בצדק וצדקה ומשפטים ישרים וגם החוקים שבה אפשר שהגיע להם מאיזה נסיונות או השערות, והגם שעם כל זה ספקו במה שהמציאו אם מצלחת הנפשות באמת אם לא בכל זאת הועילו בתקנתם שדחו מה שהשכל מנגדו מפני מה שהשכל מחייבו ודחו שקר ודאי מפני ספק, אך כדי לחזק את הדת הזה תלו אותו באילן גדול וספרו בו שמחוייב המציאות בעצמו נתגלה על הר אחד זה סיני בחלק (אזיא) והוא צוה על התורה והזהיר על נביאו שהיה נקרא משה למען ידעו דור אחרון בנים יולדו ויקומו ויספרו לבניהם כזאת וכזאת למען יחזקו בדעת ההיא לעולם, כמו שקרה לאדם עם חוה אשתו שפקד אותה על נגיעת עץ הדעת משכלו והשערתו להצלחת נפשה וכדי לחזק הדבר תלה באילן גדול בשם ה` וה` לא צוה, שאם היא מדעתה הוסיפה למה הטתה אזניה לדברי הנחש לאחר שדחפה עד שנגעה, על זה תען לשוני אמרתך מענה רך משיב כהלכה של החקירה שאי אפשר להיות ככה מטעם שאומר, והוא:

נאמר כן הלא לא ימלט מאחד מב` פנים אלו, או שנאמר שהיתה הנבואה אפשרי לדעת הדור ההוא והאמינו שבאפשרי הוא שיגיע פקודות וצוויים אל האדם מן ה` ושידבר אלהים את האדם וחי, או שהיה זה נמנע לדעתם ואי אפשר, ואם נאמר שהיה זה אפשרי לדעתם אם כן היה להם לספק ולחוש פן ואולי אחר כך באיזה דור באמת ינבא אלהים אדם אחד ויצוה על ידו לבניהם תורה למען הצלחת נפשם באמת ואותה התורה תצליח הנפשות בלי ספק יותר ממה שהסכימו הם עליו אחר שתבא מאת ה` מן השמים, ואם כן איך כתבו בתורתם כי יקום בקרבך נביא הרוצה לחדש דבר להוסיף או לגרוע בתורתם לא תשמע לו והנביא ההוא יומת שאין הנביא רשאי לחדש דבר לדורות כנאמר לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו (דברים י"ג) אחר שהם חוששים על תקנת נפשות בניהם והצלחתם והוא בא יבא באמת מן ה` לתקנה זה עצמה מדוע לא ישמעו לו ולמה ימות הגוי גם צדיק תהרוג, ואם חששו לנביא שקר.

כמו שהם נביאי שקר לא היה להם להזהיר רק על הגרעון ולא על התוספות כי לא יזיק לנפשות בניהם בעשותם דברים בלתי מצליחים אחר שלא יגרעו דבר מהמצליחים לפי דעתם אם יקרה שיהיה הנביא שקר, אבל אם יקרה שיהיה הנביא אמת יצליחו על פיו באמת יותר מאשר להם מידם, ואם כן למה כתבו שהנביא המוסיף לא ישמעו לו, וביותר למה יומת האף תספה צדיק ונביא אמת, ואם נאמר שהנבואה היה נמנע לדעתם אם כן איך כתבו כי יקום בקרבך נביא (שם) נביא אקים להם (דברים י"ח), ואיככה כדי לחזק תורתם תלו אותו בנבואה כאמור בפרק הקודם, שהוא דבר נמנע המציאות לדעתם וחזקו האפשר בדלא אפשר והיה להם לחשוב כמו שזה נמנע בדעתנו כך יהיה נמנע בדעת בנינו וירגישו על ידי זה הזיוף וירחקו

לפיכך מכל התורה ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו לנו הבל אין בם מועיל ובדור אחר ימח שמם, כי האדם המגיד שקר ודבר בדוי מלב צריך להיות לכל הפחות דבר אפשרי המציאות לא מן הנמנעות, הרי מבואר שאי אפשר להתחדשות הדת באיזה דור מן הדורות לסיבת תקנת נפשות בניהם והצלחתם בעולם הבא: ומעתה נחפשה דרכינו חפש מחופש בנרות יפות לבדיקה ונחקורה אחר שאר הסיבות האפשריים ונראה דברי מי יקום, והוא: אם כה תאמר אפשר שהיה הסבה שחששו לתקנת הגופים ולהצלחת בניהם בזה העולם, ומה שהיה להם קודם מהדת יהיה שקר או אמת או מסופק לדעתם מאסו בו ורחקו מעליו, יען שהיו מעומסים בו בעול כבד ועבודות קשות ומנהגים זרים ומשפטים אכזרים וחוקים לא טובים כמו שלא לאכול בשר כלל ולזבוח את אבותם לעת זקנותם,

גם את בניהם ובנותיהם ישרפו באש לאלהיהם כמו שיש עדיין מאלו הזרות במדינת הודו (חינא ויאפון) שהמצוה או המנהג אצלם כשמת הבעל אשתו יושבת בבית של עץ ותבן הנבנה על פני השדה והמת יהיה לה בחיקה ונר דולק בידה ובו שורפת את הבית ונשרפת שמה עם בעלה המת ומתו גם שניהם וכל משפחתם ששים ושמחים בצאת נפשה כי מתה חוגגים ומרקדים סביב בית השרפה וכבוד עשו לו במותו והיא גם היא לכבוד ולתפארת לבני משפחתה, באמרם אדם כי ימות באהל ואשתו עמו בחייהם ובמותם לא נפרדו,

וכן בארץ הודו במדינה הנקראת (קאליקוט) אשר לא רחוק מנהר סמבטיון אין אוכלים בשר כלל מפני שאין הורגים לשום בעל חי באמרם אין דוחין נפש מפני נפש, כי מאמינים בענין הגלגול בדעת מגונה מאד עד שאומרים שאין ב"ח בעולם אשר אין בו נפש האדם שכבר מת, על כן הנכבד בהם בעת מיתתו יביאו לו פרה אצל מטתו ואומרים לו הן קרבו ימיך למות אחוז קרן פרה זאת בידיך למען תתגלגל בה תיכף, כי הפרה או שור או כשב או עז בעבור שאין טבעם לטרוף ולדרוס בעלי חיים במעלה נכבדת אצלם, ויש מהם אשר אין מדליקין נר בלילה כדי שלא ישרפו בו הזבובים, ויש מדינה אשר בהגיע אבותם לימי הזקנה זובחים אותם ואוכלים את בשרם וזה מנהג שרים ודרך כבוד שלהם,

ומי שאינו עושה כן נקרא ירא ורך הלבב נבזה וחדל אישים, מלבד המתים על דבר הע"ז שלהם בקטנותם ואלו הן הנשרפים באש לאלהיהם בילדותם, וכמו האנשים השחורים הנקראים (קאניבאלי) היושבים באיי ים (ארכיפלאגי) אשר גם היום מנהגם לאכול בשר אדם ולפעמים מפטמין את האדם אשר בידיהם במאכלים טובים עד ישמן ואח"כ זובחים אותו ואוכלים את בשרו, ואצלם מצוה אחת כי כל הבכור אשר יולד להם אם זכר אם נקבה ישחטו ויעשו מבשרו סעודה לקרוביהם אשר יברכו את הזבח וכל אחד מן המסובים יאמר על הבשר, אך עצמי ובשרי אתה ויאכלו:

ומטעם זה הסירו מסבל שכמם ופרקו העול מעל צוארי בניהם כי חשבו מזמה בל יוכלו לסבול העול הקשה והקילו במה שהנחילו לבניהם למען יתענגו על רוב טוב עולם הזה: על זאת אשיב ואען ואומר אם כן אפוא מדוע המציאו כל כך איסורים עד שהם שס"ה ולמה הרבו בעבודות עד שהם רמ"ח, אחר שהסיבה הוא שבהפקירא ניחא להו, ולכל הפחות לא היה להם לצוות לבניהם בעל פה יהרג ועל יעבור אחר שהם יודעים שמהם יצא הדבר ובתקנת הגופים והצלחת עולם הזה ניחא להו, הרי נתבאר שאי אפשר שהיתה הסיבה שחששו לתקנת הגופים, וכבר ידי לנגד עיניך בפרק הקודם שאי אפשר גם כן שתהיה הסיבה שחששו לתקנת נפשות בניהם:

ואחר החזרה בחיפוש בנרות על כל הסיבות האפשרות ואין מקום לשום סיבה כי איננו א"כ היה הדבר בלי סיבה וזה מה שהשכל והמפורסמות מנגדו כי שניהם יעידון ויגידון שאין האבות מנחילים לבניהם שקר אפילו מכל סיבה בעולם כאשר הראת לדעת (בפרק ג` מאמר זה), ובזה מבואר שהחשש ההוא ר"ל לחשוד את אבותינו באיזה דור כאשר כוונו בעלי המשל הנזכר (סוף מאמר הקודם) הוא נמנע מצד עצמו, ונשאר אם כן כי באמונה הם עושים ומקבלין דין מן דין מדור דור ומוסרים באמת ובתמים לדור דור אמונתו של דור דעה אשר פה אל פה דבר ה` עמהם בחורב ביום הקהל במעמד הנכבד זה סיני וגם נצח ישראל לא ישקר:

ועתה אחי וראש הנה ידעתי את המחשבות של פילוסופי דורנו ואפיקורסי זמננו לא נעלם ממני דבר מכל דבריהם אשר על לשונם תמק בפיהם, האומרים שאדם אחד זה האיש משה הטעה כל דור המדבר מראש אמנה, ואחר שהם היו בטעות במה שקבלו ממנו וחשבוהו לאמת הנחילו זאת לבניהם אחריהם, אני משיב עליהם בדרך קצרה, שאם משה עשה הכל מעצמו בעבור שהיה איש חכם יודע תעלומות הטבע וכל הנסים והנפלאות אשר עשה היה הכל בטבע, לא חוץ מטבע, מה יאמרו במן שזן ארבעים שנה לחם מן השמים לששים רבוא אנשים מלבד נשים וטף ועבדים והנלוה עמהם, הגם לחם יוכל תת לערוך שלחן במדבר לפני כל כך רבוא בני אדם דבר יום ביומו מ` שנים רצופים בטבע ובתחבולה, הלא אפילו כל מתעקש בעולם אי אפשר שלא יודה בדבר זה שאי אפשר להיות בשום תחבולה, ולא ברוב חכמה מחכמת הטבע כי אם ברצות ה` כיד המלך העליון:

עוד אם כל היד החזקה אשר עשה משה לעיני כל ישראל היה הכל ע"י תחבולות חכמה בטבע לא בדבר ה` חוץ מטבע מה יענו במי שעשה נסים לאבותינו בדורות אחרונות ויהי אחרי מות משה כמו אליהו התשבי, וכן כל הנפלאות הגדולות שעשה אלישע, האף גם הם חכמי הטבע היו ובטבע החיו המתים הלא כל הפילוסופים וכל הרופאים יעידון ויגידון כי ברוב חכמה אי אפשר לעשות כזאת, ומודים אלו ואלו שלא יש לזה שום תחבולה וחכמה בעולם והדבר אי אפשר לשום ילוד אשה בלתי לה` לבדו והוא הנותן זה היכולת ביד עושי רצונו, ומה יאמרו לעובדא דחנניא מישאל ועזריה שנצלו מכבשן האש של נבוכדנצר,

האף אמנם שגם זה בטבע יוכל להיות ונוכדנצר בעיניו ראה נס בתוך נס ותוה ואמר הא אנא חזה גוברין ארבעה שרין מהלכין בגו נורא וקרב לתרע אתון נורא ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עילאה פוקו ואתו, הגם הם ע"פ חכמת הטבע הצילו עצמן מכבשן האש הגדולה ועל ידי איזה כלים נפלאים שהכינו להם באותו התנור, הלא פתאום בא להם הדבר אשר לא ידעו להזהר ולא ידעו מזה קודם ולא היה להם זמן ופנאי כלל כאשר היה זמן למשה להגביל את ההר ולהכין לו שם כלים מכלים שונים כדעת אנשי בלי דת, או יאמרו שבכשוף הצילו עצמן הלא אינם מאמינים בכשוף, וכן בעובדא דדניאל בגוב אריות וכדומה לזה רבים אשר יאריך זכרם הנה, והן הן יודו כל חכמי הגוים וכל המחקרים וכל הפילוסופים שאי אפשר להיות כזאת בדרך חכמה מחכמת הטבע ולא בשום תחבולה בעולם עד שנבוכדנצר בעצמו שבח ואמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו די שלח מלאכה ושזיב לעבדוהי אתוהי כמה רברבן ותמהוהי כמה תקיפין מלכותיה מלכות עלם ושלטניה עם דר ודר,

והן כל אלה הצדיקים והנביאים מעידים על תורת משה שהיא מפי אל עליון וממיתים עצמן עליה, ומזהירים עליה תמיד ומוכיחים את העוברים דבריה, ומלאכי אחרון הנביאים מזהיר ואומר זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים (מלאכי ג`), וכן המלך דוד שהוא מפורסם בכל העולם ודבריו מרוצה ומקובל בכל העמים עד שתהלותיו וזמרותיו מזמרים ומשוררים בכל בתי תפלות הגוים בארצותם עם ועם כלשונו עד היום הזה, והוא קודם מותו צוה לשלמה בנו לאמר אנכי הולך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש ושמרת את משמרת ה` אלהיך ללכת בדרכיו לשמור חקותיו ומשפטיו ועדותיו ככתוב בתורת משה למען תשכיל את כל אשר תעשה (מלכים א` ב`).

והן כל אלה הנסים והנפלאות הגדולות שנעשו אחר חורבן בית ראשון עם חנניה מישאל ועזריה ודניאל הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס ולמלכי בבל בכל לשונות העמים עם ועם כלשונו וככתבו, מלבד מה שמסורים אל עם ה` והמה בכתובים, והדברים הנזכרים ונעשים מן המפורסמות בכל העולם הם ולית מאן דפליג עליהם מכל אומה ולשון, כי אפילו כיום הזה מודים כל החכמים יודעי העתים מחכמי הגוים שסופרי הדורות וכותבי הזכרונות אשר אחר חורבן בית ראשון נאמנים בכל דבריהם ואינם מטילים ספק אלא בספרי הקורות אשר קודם להם בשנים קדמוניות הסופרים את כל הקורות אותם בימי קדם,

ואם כן מה הועילו אפיקורסי זמננו בהכחשתם בדברי משה ונפלאותיו אשר הראם אחר שאלה הצדיקים והנביאים האחרונים הנאמנים שעשו ושנעשו עמהם גם כן אותות ומופתים גדולים ונוראים היוצאים מחוץ לטבע מעידים עליו ובאו באש על דבריו, ואין בכל חכמי הגוים בזמן הזה מי שיכחיש ויכפור את כל הקורות אותם מן הנפלאות הגדולות בעבור שזה נקרה קרוב לזמננו ולא רחוקה היא כימי צאתנו מארץ מצרים וכל האותות והמופתים אשר עשה משה, ומפני שזה היה לעיני כל ישראל וזה היה לעיני כל העמים ולעיני מלכי מדי ופרס ומלכי בבל ואם ירצו להכחיש האותות והמופתים שלהם גם כן הלא עומדים בזה נגד המפורסמות בכל העולם ובטלה דעתם אצל כלעבור שזה נקרה קרוב לזמננו ולא רחוקה היא כימי צאתנו מארץ מצרים וכל האותות והמופתים אשר עשה משה,

ומפני שזה היה לעיני כל ישראל וזה היה לעיני כל העמים ולעיני מלכי מדי ופרס ומלכי בבל ואם ירצו להכחיש האותות והמופתים שלהם גם כן הלא עומדים בזה נגד המפורסמות בכל העולם ובטלה דעתם אצל כל אדם ומוכחש כל מחשבותיהם וכל דבריהם, כי המכחיש זה כאלו מכחיש ואומר שלא היה נבוכדנצר ולא מדינת בבל מעולם ולא נברא דריוש מלכא ומדינת מדי בעולם, וכבר נודע שהמכחיש את המפורסמות הוא מוכחש מפי כל יושבי תבל, וזה מה שרצינו, אפס חס לי לעבור על דין תורה לערוך אתם טענות ותשובות להשיב על חלומותם ועל דברותם: , ולבי ראה הרבה שאין מקום לחשש לחשוד את אבותינו באיזה דור מן הדורות בעבור שאין מקום לשום סיבה מן הסיבות כאשר הראתיך בדרך חכמה בפרקים הקודמים:

ומהפרק הזה ידע לבך שאין מקום לומר שאדם אחד זה משה האיש הטעה את הדור הראשון בתחבולות תעלומות חכמה ושאף הם היו בטעות במה שקבלו והנחילו את בניהם כאשר בארנו שגם זה הבל ומן הנמנע, ונשאר אם כן כי משה אמת ותורתו אמת וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ימיר דתו לעולמים, בכל זאת לא אשיב אחור ימיני ולא אחשוך עטי מלבאר בפרק הבא שהחשש הוא נמנע גם כן מצד הדת והתורה עצמה אשר בידינו כפי הנראה ממנה עד שכל מתעקש לא יוכל מלט מהודות שאי אפשר שיצאו דברים כאלה משכל אנושי וחכמת אדם אפילו היותר חכם שבעולם כי אם אצבע אלהים היא,

ולא חלו בה ידי אדם וחרט אנוש כלל, ואתה אדוני שמעני, והוא: כל משכיל על דבר התורה אשר בידינו לבבו יבין שאי אפשר שתהיה מדעת אדם ושכל אנושי, הן מצד הסיפורים שבאו בתורה הן מצד היעודים שבאו בה הן מצד הידיעות הן מצד העתידות הן מצד המצות הן מצד החוקים הן מצד המשפטים שבאו בה, ואי אפשר להזכיר את כלם מפני האריכות ולפרטם אי אפשר כי רבים הם, אך אזכיר מעט מהרבה כפי ההזדמן וממנו תקיש לשאר הדברים תן לחכם ויחכם עוד,

כי בכל אחד שזכרנו בו ענינים מה שאי אפשר לשכל האנושי שיקיף אותם ולא שיעמוד עליהם בלתי לה` לבדו המה כאשר זכר בעל העקרים כמו בחלק אחד ממנה: ואלה המשפטים השכל האנושי גוזר אומר לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב אפס כשמתבונן שעל ידי זה הקבוץ נפסד והארץ נשחתה תופס בקצה האחרון וגוזר אומר כל גנב הוא חטא משפט מות ותלית אותו על העץ כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש, נמצא שיצא משפט מעוקל ומקום המשפט שמה הרשע, יען לא יחלק ולא יבדיל בין עון לפשע, כי אם תערוך עון גונב ממון עם פשע רוצח נפש במאזני צדק יהיה נושא עון ועולה ועובר על פשע שכנגדה להיותה קלה ממנה והפשע תרד מטה מטה כי לא יכופר לארץ כי אם בדם שופכו מחיים למות להפכו,

אבל במאזני מרמה שביד שכל האנושי שניהם בקנה אחד עולים ויורדים בדם שאולה, אף גם בגנב עצמו אין שכל האנושי יכול לעמוד על פשר דבר לשום חק ומשפט לפי השיעור הראוי באמת לכל פרט ממנו ואם לא תשיג ידו די התקנה מקצה מזה ידו אוחזת בעקב מקצה מזה, או שישפוט לא יבוזו לו או שישפוט יומת, כי שכל האנושי אף גם אם יעמוד על איזה דבר יהיה בכללו אבל על פרטי קצרה ידו לחלוק בו על שה ועל שלמה ועל כל דבר פשע, ובהשפטו יצא רשע: אמנם התורה האלהית מכלכלת דבריה במשפט הראוי לכל איש ואיש ושם שם לו חק ומשפט לכל אחד כפי הראוי לו על פי מדותיו אשר מדד בו, ואומר גנב זה ישלם תשלומי כפל וזה ד` וה` וזה ימכר בגנבתו וזה שגנב נפש יומת כמו רוצח לא הגונב ממון,

על כן אם עד אלהים יבא דבר שניהם משפטי ה` צדקו יחדו ולעשות בהם משפט כתוב הדר הוא וצודק לכל אחד: וכן תדין לכל המצות השכליות שהגם שהשכל יחייב אותם על דרך כלל קצר שכל הבשריי לחלק עד התקנה בהם לכחות הנפש והגוף ולשער בהם השיעור הראוי כמו שזכר החבר למלך אלכוזרי, אבל האלהיית בהם כלם במדה ושיעור עד שהוא תקנה לכל וטוב לכלם,

לכן לא העבידה אותנו התורה בפרישות אך בדרך השוה ובצדק בלי רבוי מפני כי הרב בכח אחד קצר בכח אחר ואין רוב התענית עבודה למי שכוחותיו חלושות בעבור שיקצר בעבודות אחרות בהכרח וכדומה, אשר על כן תורתנו הקדושה נחלקת בין היראה והשמחה תתקרב אל האלהים בכל אחד מאלה ואין כניעתך בימי הצום יותר קרובה אל האלהים משמחתך בימי השבתות והמועדים כשיהיה בכונה לשמו, וההגבלה והשיעור הזה בשכליות עד שהוא טוב לכל ותקנה לכל אינה כי אם לאלהים לבדו לא לשכל האנושי: וככה מבואר זה מצד החוקים הם השמעיות שאין שכל אנושי מגיע אליהם כלל ואין דרך לו להשיגם עם היות שאינם נדחים אצל השכל והם נשמעים כאשר ישמע החולה אל הרופא ברפואתו והנהגתו,

וכבר נבחנו כלם ועמדו בנסיון במה שהגענו אל דבקות הענין האלהי על ידם דוקא לא על ידי מצות השכליות, והוא השראת השכינה בנו וירידת האש מן השמים לעיני כל ישראל על המזבח והנבואה בכמה דורות דור אחר דור כל זמן שהיו הקרבנות ושעיר המשתלח וכל עבודות המקדש שכלם מן החוקים ואין השכל מחייב אותם כלל כי לא יתכן להמקרב אל האלהים כי אם במעשים מצווים מאת אלהים, ר"ל החוקים, והשכליים הם הקדמות והצעות לתורת האלהית קודמת להם בטבע ובזמן אי אפשר בלעדיהם עד שקהל הלסטים אי אפשר שלא יקבל הצדק ביניהם ואם לאו לא היתה מתמדת חברתם חברי גנבים ושודדים,

והחוקים הם התורות אשר התיחדו לבני ישראל תוספות על השכליות, ובהם היה להם יתרון הענין האלהי ולא ידעו איך יתחייב זה אלו החוקים כי לא ידעו מה הוא ואיך ירד כבוד ה` ביניהם ואש על מזבחותם ממה שאין הדעת מקבלת אותם לולא המעמדות וראות העין אשר אין בו מדחה, כאשר לא ידע החולה איך יתחזק גופו וישוב על מכונו הראשון על ידי סמנים משונים אשר צוה הרופא עד לאחר שנתרפא וימצא עצמו שלם בגופו וחזק, וכאשר הגיע המרי מבני ישראל אל ענין שהקילו אף בתורת השכליות אשר אי אפשר בלעדיהם לכל קהלה כאשר אי אפשר לכל יחיד הקיום מבלי אכילה ושתיה ושינה והחזיקו עם זה בקרבנות וזולתם מן החוקים הסתפק מהם בפחות ואמר מה ה` דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד (מיכה ו`)

כלומר הלואי שתשמרו תורת השכליות מקבלת הצדק ביניכם, כי התורות האלהיית לא תשלמנה אלא אחר השלמת התורות השכליות ומי שלא החזיק באלה איך יוכל להחזיק באלה, מי בקש זאת מידכם הלא אלה קודמים לאלה בהכרח בזמן ובטבע, הרי שאנו רואים בחוש שהחוקים שבתורה מצליחות אותנו לדברים רבים ונכבדים היוצאים חוץ מטבע כמו שכינת כבוד ה` בארצנו וירידת אש מן השמים ותאכל על המזבח את קרבנותינו בלי נתינת אש הדיוט כלל והנביאים הרבים שהיו אז בינינו וזה לנו האות כי זאת חוקת התורה אי אפשר להיות אלא מפי אל עליון לא זולת: וככה הוא מבואר מן הידיעות שבאו בה כמו את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו כי מעלה גרה המה ופרסה לא הפריסו (דברים י"ד) וכי משה קניגי ובלסתר היה ציד במדבר חיתו ארץ למינהו ויהי רובה קשת איש שדה עד שהיה בקי בהם ובסימניהם אם לא כי פי ה` דבר ומלתו על לשונו כמו שאמרו חז"ל (בחולין דף ס` ע"ב).

וביותר הוא מבואר מן העתידות שבאו בה כמו וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה (דברים ל"א), וכן אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ואתם בארץ אויביכם (ויקרא כ"ו), וכן קרה להם הדבר שהיו בגלות בבל שבעים שנה כנגד שבעים שנות שמיטה ויובל שהיו בשנים שהכעיסו ישראל בארצם ולא קיימו השמיטות והיובלות הנאמר בתורה אבל חרשו וזרעו בהם כאשר כתוב (בדברי הימים ב` ל"ו) עד רצתה הארץ את שבתותיה למלאות שבעים שנה, וכן כל הקללות והברכות שבאו בה נתקיים הכל ולא נפל ממנו דבר, ואין על זה מבוא ולא דרך גבר בשכלו כלל, וכן תדין ותקיש לשאר חלקיו שזכרתי:

ועוד דבר גדול והפלא בתורתנו הקדושה שתסבול בכל פסוק מפסוקיה וכל דבר מדבריה כמה פירושים שונים לפי הענינים והרעיונים בגלוי ובספון כאשר יהיה האופן מה שאי אפשר זה בשום דת בעולם כי לא יסבול אלא פירוש אחד: הרי נתבאר שאי אפשר לחשש ההוא מצד הדת בעצמו ג"כ, אבל ההפך מן החשש ההוא כלומר הדבר אשר הראה באמונתם באמת ובתמים הגיעו אלינו מכל דור ודור הראשון במקבלים שעמדו רגליהם על הר סיני עד הדור הזה, כי לא אלמן ישראל בכל דור ודור מעדים נאמנים מגידים מעידים מכריזים ומזהירים על תורת משה,

ושהרי אחרי מות משה היה יהושע מזהיר על דבריו, ואחריו הזקנים והשופטים, אחרי כן התחילו הנביאים והיו נביאי אמת בכל דור ודור עד מלאכי ולא אחד אבל רבים ומופלגים בנביאות עד שהיו משתוים עם אליהו הגלעדי באמרם לאלישע הידעת כי היום ה` לוקח את אדוניך מעל ראשך (מלכים ב` ב`) ולא אמרו אדונינו, וכלם עדים למשה מזרזים על תורתו עד שאמר מלאכי אחרון הנביאים זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים (מלאכי ג`), ומאז היה הכנסיה הגדולה ומאז תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם מעתיקי השמועה שקבלו מהם והם הזוגות והתנאים העוסקים בפירושי מצות משה ומאז האמוראים בעלי ההופעה,

ומהם בעלי רוה"ק המדקדקים בדברי התנאים, ומאז הגאונים ומאז בעלי אסופות בעלי החבורים על התורה ועל העבודה ועל המצות ועל החוקים ועל המשפטים אשר צוה ה` אלהינו אותנו בחורב ביד משה, וגם אחרי כן אין דור יתום ממחברים סופרים ספרי התורות ספרי מצות וספרי יראים, וכלם מכריזים ומזרזים על תורת משה וכל דבריהם וספריהם כלם נעתקים ונמסרים מדור לדור, וכן יהיה הדבר עד ירחם ה` עמו שחכמי כל דור ודור מן הדורות הבאים יחברו ספרים על תורת משה וישראל איש איש כפי השגתו זה בפשט וזה בדרוש זה ברמז וזה בסוד, כי לא תשכח מפי זרעו קודש וכלם עדים נאמנים על הדורות שקדמו להם מדור ודור עד דור המדבר: אקוה שהדברים יובנו היטיב בנימין שמואלי