אמונה

ההלכה בימינו

ט"ו תמוז התשע"ח | 28.06.18 00:00

שאלה

שלום הרב!

לאחרונה יצא לי לקרוא הרבה על הנושא של פסיקת ההלכה והיחס בינינו לקראים קונסרבטיבים וכד'.. אני מסכים ומבין שיש צורך בתורה שבעל פה ושהתורה חייבת הסבר הלכתי, אבל האם ההלכה כמו שהיא מקובלת בימינו היא באמת ההלכה המקורית עוד מימי התנ"ך ומשה רבינו? אני ממה שקצת קראתי, יש הלכות שחז"ל "המציאו" בהשפעה של כל מיני דברים או לא יודע מאיפה. קראתי שתפילין לדוגמא זה משהו שחז"ל לפני 2000 ומשהו שנים המציאו בהשפעת כל מיני כתות אליליות ועד אז זכרון וטוטפות היו מטאפורה- זה מה שטוענים הכופרים למיניהם. כמו כן קראתי שהקראים טוענים שיש פעמים שחז"ל פוסקים הלכה נגד פשט התורה- לדוגמא שאסור לגוי לעשות מלאכה בשבת אצל יהודים ("לא תעשה כל מלאכה אתה.. וגרך אשר בשעריך") ואנחנו מתירים גוי של שבת. כל אלה שאומרים שהרבנים "המציאו" הלכות מעצמם מוכיחים את מה שהם אומרים לדוגמא גם מזה שיהדות אתיופיה מקיימת הלכות בשונה ממה שהיה מקובל אצלנו כיום וטוענים שהם משמרים את המסורת העתיקה מימי בית ראשון. כמו"כ שואלים גם לעניין גיור- לא נכתב שציפורה,רחב,רות,דלילה,נשות שלמה ועוד.. עברו תהליך גיור בכלל.
כתוצאה מכל השאלות האלה נשאלת השאלה למה אי אפשר לשנות את ההלכה בהתאם למציאות שזה מה שהקונסרבטיבים אומרים- כי ההלכה ממילא מתבססת על פרשנות אישית, ומי אמר בכלל שהפרשנות שלנו היא הנכונה. אני שואל בצורה קצת ישירה ו"כופרת" אבל זה בשביל להבין, אני ב"ה אדם דתי

תודה רבה הרב!

תשובה

בס"ד

שלום וברכה,

 האינטרנט מלא לצערנו בהסתה ובסילופים נגד היהדות, שראוי לכל בן דעת להתרחק מהם.

 קראים היא כת שנוצרה רק לפני פחות מאלפיים שנה, בתקופת חז"ל, על ידי אדם בשם ענן בן-דוד שהתנגד לחכמי ישראל.

קונסרבטיביים ורפורמים הן כתות חדשות שצמחו לפני מאה שנה.

כלומר, אלו אינם מייצגים את היהדות המקורית העוברת מדור לדור.

 בורא עולם קורא את כל הדורות מראש. מי שאכן מאמין שספר התורה ניתן מבורא עולם - כבר יודע שהתורה לא שונתה ולא נשכחה במרוצת הדורות, כי ה' הבטיח בתורתו: "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא, כא).

וכן גם הבטיחו הנביאים: "ואני זאת בריתי אותם, אמר ה', רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך - לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם" (ישעיהו נט, כא).

כל דבר שמסרו לנו חז"ל הוא בגדר:

- הלכה למשה מסיני, 

- או מבוסס על הלכה שנמסרה למשה בסיני (כלומר ישנן הלכות שנפסקו על פי כללי הפסיקה שנמסרו לנו "הלכה למשה מסיני", ועל כן הם דברי אלוקים חיים).

 רק הבט וראה כיצד לאחר 2000 שנות גלות חזרו יהודים מכל קצוות תבל עם אותן תפילין, אותה ציצית, אותה שבת, אותו סדר פסח וכו' וכו'. כך שלא ניתן לומר שהתורה שבכתב או שבעל פה נשכחה ח"ו. לכן לא נמצא מחלוקת בגמרא האם תפילין צריכות להיות מרובעות או שחורות וכיוצא באלו השאלות. המחלוקות בחז"ל עוסקות תמיד בפרטים הקטנים, ולא בעיקרים שמוסכמים בפי כל.

 כל מה שמסרו לנו החכמים, הם מסרו על פי התורה הקדושה, ולא מדעתם חלילה. 

התורה מספרת לנו שמשה רבינו הקים את הסנהדרין הראשונה בהיסטוריה על פי שליחות אלוקית, וזה היה מוסד הרבנות הראשון של החכמים, שהמשיכו להסמיך זה את זה מדור לדור, ולפסוק הלכה לבני ישראל. עליהם נאמר בתורה: "ועשית ככל אשר יורוך, על פי התורה אשר יורוך... לא תסור מדבריהם ימין ושמאל".

בלעדי החכמים, לא היינו יודעים כיום האם מותר או אסור להדליק נורת חשמל בשבת, או לנסוע במכונית ביום השבת, ואינספור הלכות שדורשים שיקול דעת וידע נרחב במקורות. לשם כך יש לנו רבנים גדולי ישראל בכל דור שפוסקים את ההלכה.

חשוב להבהיר שהחכמים לא "ממציאים" הלכות חלילה, אלא קובעים תקנות וגדרים להלכות קיימות, ולכן יש מצוות שנקראות "מצוות דרבנן" (כלומר מצוות שפסקו החכמים לשמירת התורה), ומצוות שנקראות בשם "מצוות דאורייתא" (כלומר מצוות שהצטוונו בהן כבר במתן תורה).

  התורה שבעל פה היא ביאור כל תרי"ג המצוות שמסר משה רבנו לבני ישראל במעמד הר-סיני. היא הועברה בעל פה מדור לדור על ידי החכמים לתלמידיהם והאבות לבניהם. 

  ההוכחות לתורה שבעל פה מגיעות בשני מישורים עיקריים:

1. בעצם העובדה הפשוטה ביותר שהתורה לא מסרה אף פירוט למצוות המעשיות, אלא רק מזכירה את עצם קיומן (באף מקום בתורה לא הובהר מהי מזוזה, או מהי ציצית, או מהם תפילין, או מהי כתובה, או כיצד שוחטים, או כיצד עורכים ברית מילה, או כיצד מקדשים וכו' וכו'). מה שמוכיח כי ההוראות נמסרו לבני ישראל בעל פה. על הוכחות לתורה שבעל פה ומקורה (פסוקים ועוד) יש לקרוא במאמר הבא:

https://www.hidabroot.org/article/130320

2. בעצם העובדה שהתורה מחייבת את העם לשמוע להוראות החכמים שבכל דור. הנה מאמר על סמכות החכמים מן התורה:

http://www.hidabroot.org/he/article/2587

 מצוות דרבנן ("ועשיתם משמרת למשמרתי") הם דינים שפסקו הסנהדרין והנביאים שבכל דור לפי הרשות שנתנה להם התורה לפסוק גדרים לחיזוק התורה ושמירתה. בתנ"ך עצמו אנו מוצאים עדות לתקנות שתיקנו הזקנים, לדוגמה בספר עזרא תמצא תקנות שתיקן עזרא הסופר בימי שיבת ציון, ובימי מרדכי תוקנה קריאת המגילה - אלו תקנות שתיקנו החכמים, ולכן הם נקראו בשם "מצוות דרבנן".

 המצווה לשמוע לפסיקת החכמים נמצאת בתורה:

"עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה - לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים יז, יא)

  והנהגה זו נאמרה בכל דור ודור: "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השֹׁפט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט" (דברים יז, ח-ט).

"אל השופט אשר יהיה בימים ההם - אינך חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך" (משנה עדויות א, ה)

 עוד נאמר בפירוש בתורה לשמוע להוראותם של זקני הדור: "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (דברים לב, ז).

התורה מצווה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי" (ויקרא, פרק יח, ל), ולמדו מכאן חכמים: "עשו משמרת למשמרתי" (יבמות כא, א).

כידוע, מרדכי ועזרא הסופר תיקנו תקנות עוד בימי התנ"ך, בימי בית המקדש.

  תפילין היא מצווה שהועברה בתורה שבעל פה - הלכה למשה מסיני. מי שטוען שהתפילין הן מטפורה יכול עם אותו הגיון מעוות לטעון שגם מזוזות הן מטפורה, שהרי שניהן מופיעות בדיוק באותו פסוק: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים ו, ח).

 יש לזכור שהתפילין עשויות מעור של בהמה, ואינן דבר קשה כל כך לייצור. עובדה שארכיאולוגים מצאו תפילין בנות אלפיים שנה, אף לפני שנכתבה המשנה. במערות בר-כוכבא.

 אמנם מאחר שתפילין עשויות מעור, באופן טבעי אינן נשמרות אלפי שנים (כל מי שמחזיק ספר בן יותר ממאה שנה יכול להבחין בכך שדפיו צהובים ומתפוררים), בפרט באקלים הארצי-ישראלי. התפילין הנדירות שנמצאו לפני 2000 שנה הן תפילין שנכלאו בתנאים לא רגילים, במערות אטומות מאוויר, או במערות קרות מתחת לאדמה. באופן טבעי הישראלים היו גונזים את התפילין והמזוזות באדמה רגילה, ולא קוברים אותן במערות מיוחדות.

ראה:

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/573/445.html

 לגבי האתיופים (ביתא ישראל):

האתיופים החזיקו בתורה שבעל פה במשך אלפי שנים, והיה להם ביאור למצוות המעשיות (מתוך ויקיפדיה, ערך "ביתא ישראל"):

"בניגוד ליהדות הרבנית שהעלתה את התורה שבעל פה על הכתב, ביתא ישראל לא עשתה זאת והפירוש לספרי הקודש מובא בעל פה ומועבר מדור לדור[33]. היחידים אשר מורשים לפרש את כתבי הקודש הם המנהיגים הרוחניים, הנביאים, הנזירים והכהנים ובמקרים חריגים גם הזקנים. היימנות כוללות הלכות טהרה שכוללות בתוכם הלכות נידה ויולדת, טומאת שרץ ונבלה, טומאת המת והגוי. הלכות אחרות הן כשרות ובתוכה איסור אכילת מאכלי גווים ושחיטה, איסור הצגת צלמים ובהם גם של מנהיגים רוחניים, שמירת דורות, עבדות, נישואין וגירושין ומילה. הלכות נוספות הן וידוי, גיור, אזכרת המת והעלת קרבנות. שפת הפולחן היא געז בשילוב עם שפות אגאו."

 עם זאת, למרבה הצער לפני מספר מאות שנים הנוצרים כבשו את אדמותיהם וניסו לנצר אותם בכח. מאחר שרוב יהודי אתיופיה לא קיבלו את הנצרות, הנוצרים גזלו את אדמותיהם והצרו את חייהם עד שהתורה שבעל פה נאבדה מהם כליל. רק לפני 500 שנה נולד אצלם חכם גדול בשם אבא צברה, אשר ניסה לשחזר את התורה שבעל פה, וחידש להם הלכות רבות וחדשות.

הוא חיבר את הספר "מצוות השבת" אשר ניסה לשחזר ולחדש את ההלכות על שמירת השבת, וחלקם תואמים את ההלכות שלנו.

כל קהילת ביתא ישראל הלכה על פי פסקיו של אבא צברה, וספרו מוכיח את אמונתם בתורה שבעל פה ופירוש המצוות המעשיות.

 עם זאת, מאחר שהקהילה האתיופית עברה פרעות קשים ורדיפות, ואיבדה את מסורתה המקורית, לא ניתן להוכיח ממנהגיהם כיצד נהגו אבותם. אך מה שברור הוא שהיתה להם תורה שבעל פה.

 "וגרך אשר בשעריך - למען ינוח עבדך ואמתך כמוך" - פירושו שאסור להעביד את הגוי, אך לגוי מותר לעבוד לעצמו וכרצונו. לפי ההלכה אסור ליהודי לומר לגוי לעשות עבורו מלאכות בשבת. ואלה שאומרים במפורש לגוי לעשות להם מלאכתות בשבת - עוברים על מצווה זו. מה שהותר הוא בשינוי ובדרך רמיזה, ורק בשעת צורך גדולה או לצורך הרבים. ואין זה דבר פשוט כלל וכלל. המשתמשים בגוי בשבת צריכים ללמוד היטב הלכות אמירה לגוי. ראה בהרחבה:

https://www.yeshiva.org.il/midrash/15252

 ודאי שגרים התגיירו על ידי גדולי הדור של כל תקופה בתנ"ך, שהרי התורה מדווחת על שבעים זקנים ששפטו את העם (פרשת ויתרו, בהעלותך), וזאת מלבד נביא הדור ונשיאי העדה. התורה אוסרת באיסור מוחלט להכניס לעם ישראל גויים שלא זכו לגיור מלא. בתורה נאמר (דברים ז, ג): "...ולא תתחתן בם: בתך לא תתן לבנו, ובתו לא תקח לבנך".

הגיור הנכון הוא בקבלת עול תורה ומצוות (תרי"ג מצוות) וטבילה לשם גרות לפני רבנים (נשיאי עדה, בית דין), כמובן תוך בדיקה שהגר אכן מקבל על עצמו את קיום התורה והמצוות לשמה ולא לשם טובת הנאה.

לסיכום,

כל אחד יכול לפרש פירושים, להטעות עצמו ואחרים, כשהוא מוציא פסוקים מהקשרם המקורי לפי דעתו הקצרה, ואנכרוניזמים שהוא עושה לטקסט. החוכמה היא לדעת לפרש נכון - על פי כל חוכמת החכמים שקדמו לנו, ולא בניגוד אליהם.  להבדיל, גם בעולם החילוני ישנו מושג של סטודנט ומושג של דוקטור ומושג של פרופסור, וסטודנט שרק התחיל ללמוד את תורת היחסות ודאי לא יקשה על משוואותיו של איינשטיין, כי יגלה בכך רק את בורותו.

המפרשים הגדולים, להבדיל אלף הבדלות, הם כמו איינשטיין בעולם הכללי. אלו מומחים שגילו מומחיותו בכל חלקי התורה הש"ס המדרשים וההלכה, ולכן כל פירוש שמפרש מגלה את מכלול ידיעותיו. הם למדו את התורה ישר והפוך, ועל כן בקיאים בה, ולא יוציאו פירושים מחוץ להקשרם. כדי לפרש את המילה "בראשית" בצורה נכונה, צריך להכיר מילה זו לא רק במקומה בטקסט, אלא גם בכל מקום נוסף ברחבי התנ"ך, ומה אמרו עליה במשנה ובמדרשים, ולהכיר את שפת הקודש ודקדוקיה. המפרשים גילו בקיאות רבה בכל כתבי הקודש, ומי שישיג גם הוא "פרופסורה" בכל התורה, יידע להעריכם נכונה ויוריד כובעו בפניהם...

 כמו כן, אין ספק בכך שהחכמים שהיו קרובים יותר למתן תורה, ניחנו בלב רחב משלנו ושכל עמוק להרחיב ולפרש מה שאין בכוחנו לפרש (אחת ההוכחות המובהקות ביותר לכך נמצאת בדרשות חז"ל שמפוזרות לכל אורך התלמוד, שפה סודית שאין לנו כמעט הבנה בה כיום, ולא יכולת לדרוש דרשות מדעתנו). גם חייהם מעידים עליהם שהקריבו יותר מאיתנו עבור לימוד התורה, מסרו עליה נפש, מה שהקנה להם קדושה יתירה לכוון לפירושים נכונים בתורה. אין דומה פירושו של מי שמוסר נפש על לימודו לבין מי שיושב ללמוד על סיר הבשר.

 בברכה,

דניאל בלס

כותרות מומלצות

הנקראים ביותר

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה