מהי מעלת ארבעת המינים?

ספר התודעה

רמזי לולב:

אדם נוטל לולב בחג ומברך עליו, הרי הוא מדבק עצמו בקב"ה ובמידותיו, בשלשת אבות העולם וביוסף הצדיק ובמידותיהם, בארבעת האמהות ובמידותיהן. שכן ארבעה מינים שבלולב רומזים עליהם, כמובא במדרש:

רבי עקיבא אומר:

פְּרִי עֵץ הָדָר - זה הקב"ה שכתוב בו (תהלים קד): הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ:

כַּפֹּת תְּמָרִים - זה הקב"ה שכתוב בו (שם צב) צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח:

וַעֲנַף עֵץ עָבֹת - זה הקב"ה שכתוב בו (זכריה א): וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים:

וְעַרְבֵי נָחַל - זה הקב"ה שכתוב בו (תהלים סח): סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת:

דבר אחר:

פְּרִי עֵץ הָדָר - זה אברהם אבינו שהדרו הקב"ה בשיבה טובה וכו´:

כַּפֹּת תְּמָרִים - זה יצחק אבינו שהיה כפות על גבי המזבח:

וַעֲנַף עֵץ עָבֹת - זה יעקב אבינו; מה הדס זה רחוש (מרובה) בעלים, כך היה יעקב רחוש בבנים:

וְעַרְבֵי נָחַל - זה יוסף; מה ערבה זו, כמשה ויבשה לפני שלשת המינים, כך מת יוסף לפני אחיו:

דבר אחר:

פְּרִי עֵץ הָדָר - זו אמנו שרה שהדרה הקב"ה בשיבה טובה וכו´:

וכַּפֹּת תְּמָרִים - זו אמנו רבקה; מה תמרה זו יש בה אוכל ויש בה קוצים, כך העמידה רבקה צדיק ורשע:

וַעֲנַף עֵץ עָבֹת - זו אמנו לאה; מה הדס דחוס בעלים כך היתה לאה דחוסה בבנים:

וְעַרְבֵי נָחַל - זו אמנו רחל, מה ערבה זו כמשה ויבשה לפני שלשת המינים, כך מתה רחל לפני אחותה:

ארבעה מינים כנגד ארבע כתות בישראל:

כל המקיֵּם מצוַת לולב כהלכתה ומכוֵּן בה כוָּנותיה, זוכה ומביא שלום ואחדות בישראל ונוטע בלבו אהבה לכל אשר בשם ישראל יכונה, ומקרב עצמו ואת הכל תחת כנפי השכינה וגורם לשכינה שתתעלה ולשם ה´ שיגדל כבודו. שכך דרשו החכמים במדרשם:

פְּרִי עֵץ הָדָר - אלו ישראל. מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ומעשים טובים; -:

כַּפֹּת תְּמָרִים - אלו ישראל. מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל, יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים;-:

וַעֲנַף עֵץ עָבֹת - אלו ישראל. מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה; -:

וְעַרְבֵי נָחַל - אלו ישראל. מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח כך הם ישראל, יש בהם בני אדם שאין בהם תורה ואין בהם מעשים טובים; -:

ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם? לאבדם אי אפשר. אלא אמר הקב"ה: יוקשרו כולם אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו:

ואם עשיתם כך, באותה שעה אני מתעלה. זהו שכתוב (עמוס ט): הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו ואימתי הוא מתעלה? כשהן עשויים אגודה אחת שנאמר (בהמשך הפסוק):

וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ. לפיכך משה מזהירם לישראל וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר וגו´:

המטוהרים מעוונות זוכים לאחדות:

הנביא משבח את ישראל במידת מסירת נפש שבהם, שמפקירים עצמם באהבתם את ה´; ואף הקדוש ברוך הוא זוכר להם תמיד זכות זו, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה (ירמיה ב):

אלמלא היתה מידה זו טבועה בנפשות ישראל בכל דור ודור, לא היו מזכירין להם תמיד מה שזכו לו פעם אחת בלבד. אלא הקב"ה זוכר לישראל זכות זו לעולם, כי מידה זו להיות נמשכין אחר הקב"ה במסירות נפש גדולה, קבועה וקיֶּמת בלבות בני ישראל לעולם. אלא שאין ישראל זוכין לגלות בלבותם מסירות נפש לאהבה את ה´, אלא ע"י אחדות והתכללות כל יחיד עם כלל האומה, כמו שנאמר אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִך, וכנאמר במתן תורה וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר (שמות יט) - כאיש אחד בלב אחד; -:

ובאמת גם האחדות מצויה בלב בני ישראל תמיד, לאהוב זה את זה ולהתקשר זה עם זה, אלא שהעוונות מבדילים ועושים מחיצות בינם לבין קונם ובינם לבין עצמם. והם שורש הפרוד שבבני ישראל. כיון שעבר עליהם יום הכיפורים ונטהרו מעוונותיהם, שוב יכולים להיות אחד בלי פרוד ובלי מחיצות מבדילות כלל. אז באים ימי החג ונמשכין אחר הקב"ה ללכת אחריו לסוכתו, באיזו זכות? בזכות אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִך, שמתאחדים ומתאגדים כל הכתות בישראל לאגודה אחת, לעשות רצון ה´ בלב שלם ובאהבה, וזה מה שרמוז בארבעת המינים שבחג הסוכות:

כל עצמותי תאמרנה:

ארבעת המינים שבלולב רומזים גם על כל אבריו של האדם; וכשאדם נוטלם בחג ומברך עליהם לשם ה´, הרי הוא כאילו משעבד את כל לבו וכל עצמותיו, ומראה עיניו, וכח דיבור פיו - הכל להשי"ת, ואומר לו: כולי נתון רק בך וכל שמחתי בחג הזה רק בך בלבד. וכל רושם של חטא ועוון שנשאר באדם שחטא באבריו ובחושיו וכחותיו, הכל מתכפר לו בזכות מצוה זו שעושה אותה באהבה וביראת שמו יתברך. וכך אמרו החכמים במדרשם:

כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה ה´ מִי כָמוֹךָ (תהלים לה) - לא נאמר פסוק זה אלא בשביל לולב. השדרה של הלולב דומה לשדרה של אדם, וההדס (עלה ההדס) דומה לעין והערבה (עלה הערבה) דומה לפה, והאתרוג דומה ללב. אמר דוד, אין בכל האברים גדול מאלה, שהן שקולין כנגד כל הגוף, הרי - כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה:

ועוד אמרו בענין זה: למה באתרוג? שהוא דומה ללב, לכפר על הרהור הלב. ולמה בהדס? שהוא דומה לעינים, לכפר על סיקור העינים שנאמר (במדבר טו): וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם. ולמה בערבה? שדומה לשפתים, לכפר על ביטוי שפתים. ולמה בלולב? לומר לך: מה לולב זה אין לו אלא לב אחד, כך ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים:

כנגד שבעה רקיעים; כנגד כל התורה כולה:

גדול כח מצוה זו של ארבעת המינים בחג, שכל הנוטלם ומברך עליהם ומתפלל בהם, נפתחים לפניו כל שבעה הרקיעים ותפילתו מגעת עד כסא הכבוד, ורמז לדבר זה כתוב בספרים:

לולב - אחד; אתרוג - אחד; בדי הדס - שלשה; בדי ערבה - שנים, הרי שבעה בין הכל, כנגד שבעה הרקיעים:

שקולה מצוַת לולב למי שמקיְמה כהלכתה, כאילו קיֵּם כל התורה כולה מראש ועד סוף, וכאילו עשה כל תרי"ג מצוות. והיכן זה רמוז? בתורה רמוז:

התורה מתחילה באות ב´ ומסתימת באות ל´. הנביאים מתחילים באות ו´ וסוף כל הכתובים, אות ל´. הרי אותיות לולב שבהן מתחילים ובהן מסתיְּמים כל עשרים וארבעה כתבי קֹדש:

אותיות אתרוג, גימטריא שלהן שש מאות ועשרה. צרף אליו שאר שלשה המינים - והרי מנין תרי"ג כנגד כל מצוות התורה:

מזבח כפרה:

אמרו בגמרא: ´כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן´:

מה טעם השוו החכמים מצוַת ארבעת המינים למזבח כפרה? רמז נאה יש כאן:

אתרוג, לולב, הדס, ערבה - גימטריא של ארבעתם עולה אלף עשרים וארבעה. וכן במזבח היו אלף עשרים וארבע אמות מרובעות. כיצד? המזבח ארכו שלשים ושתים אמה, ורחבו שלשים ושתים. צא וחשוב: שלשים ושתים כפול שלשים ושתים - אלף עשרים וארבע. הרי שעניָנם של ארבעת המינים כענינו של מזבח הכפרה:

טעמים ורמזים שונים:

רמז ללולב שנִּטל בימין - כי לולב עולה בגימטריא ששים ושמונה וחכם עולה בגימטריא ששים ושמונה, וכתיב (קהלת י): לֵב חָכָם לִימִינוֹ. (וכן גימטריא של ראשי תבות אלו - ששים ושמונה):

ועוד, לולב עולה בגימטריא אחת עם חיים - ששים ושמונה, לפיכך פסול בו היבש שהוא כמת:

לולב - לו לב. שאין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים:

למה מברכין על נטילת לולב, ולא על נטילת אתרוג וכו´? שהלולב הוא הגבוה מכל המינים שבאגודה, והתמר אף הוא מלך על כל אילני המאכל:

וחכמי הסוד אומרים: ההדס שעליו משולשין ובדיו שלשה, רומז לשלשה אבות; שתי הערבות - למשה ואהרן; הלולב - ליוסף; האתרוג - לדוד מלך ישראל:

ההדס רומז לשלשה אבות:

משה ואהרן - בדי ערבות:

יוסף ללולב חמדת לבבות:

דוד - לאתרוג כלה כלולה. (מתוך פיוט לסוכות, מנהג ספרד):

פְּרִי עֵץ הָדָר - כנגד סנהדררי גדולה שהדורין בשיבה:

כַּפֹּת תְּמָרִים - כנגד תלמידי חכמים שכופתים עצמם ללמוד תורה:

עֲנַף עֵץ עָבֹת - כנגד שלש שורות של תלמידי חכמים שיושבים לפני הסנהדרין:

עַרְבֵי נָחַל - כנגד ב´ סופרי הדיָּנים:

חג שמח - בנימין שמואלי