פוסט מעניין אולי תפרסמו

הפיוט והמסר שבצידו הייתי אומר שזה מוזר, אולי בנאלי... מה זה השיר הזה, הפיוט שהפך למותג, אולי ללהיט של ליל הפסח. כן, כן אני מתכוון לשיר "חד גדיא חד גדיא", זה לא נשמע לכם מוזר לדקלם מילים בלי להבין את משמעותם?. אם בהגדה עסקינן, ההגדה היא באמת אגדה, אוסף טקסטים מכובד, איש אינו יודע בדיוק מי הוא אותו מאסף, אבל הטקסטים מוכרים, מפה ומשם, טקסטים שקיימים זה לפחות אלפיים שנה ויותר, אבל הגדיא והחד די חדישים בתחום. אם בהגדות הספרדיות לא נמצא אזכור לאב שקנה בתרי זוזי, אזי באשכנזיות מובא הסיפור במלואו. האב שקנה במיטב כספו גדי חמוד. הסיפור צובר תאוצה, החתול אוכל את הגדי, הכלב את החתול, המקל מכה בחתול, האש שורפת המקל, והמים מכבים את האש, השור שותה את המים, והאדם שוחט את השור, והנה מלאך המוות גם הוא מצטרף לחגיגה, והקדוש ברוך הוא שוחט את מלאך המוות. הסיפור מובן, המסר פחות. מה רצה מאתנו המשורר, אה??? מפתיע שסיפור כל כך לא מובן הפך לחלק מהפולקלור אם לא העיקרי מביניהם. פרס כספי יינתן למי שימצא את הישראלי שלא יודע לפזם את חד גדיא... אבל יש מסר, אנחנו חיים בסרט!!! החיים שלנו סובבים על ציר ההתחשבנות... קרי, התחשבנות ואינטרסים, כדורי שלג קטנטנים שמתגלגלים והופכים להרים. אפרת לא סובלת את חמותה, שאמרה לגיסתה, שגינתה את כלתה, ששלחה לה פרחים, והחזירה לה קוצים, שקנתה במכולת ולא קיבלה חשבונית, והתחשבנה עם המוכרת שאמרה כמה מילים... חד גדיא חד גדיא... חבריא!!! המסר הוא ברור... יש אלוקים!!! הוא האחראי! כל החשבונות, אפרת וחמותה, הגיסה והכלה, המוכרת והקונה, כולם כולם כ-ו-ל-ם... לא החמה אשמה, ולא הגיסה, לא המוכרת ולא הקונה, הכל מאלוקים ה-כ-ל... עם ישראל מפסיק עם הדמיונות, עם ההתחשבנויות, ההר הוליד עכברא. חד גדיא חד גדיא. השנה תאמרו את חד גדיא עם עוד קצת מחשבה. זה ישנה לכם את המבט על החיים. חג פסח כשר ושמח מוטי נאה