מנהגים ביום החופה

שלום וברכה

קדושת היום
ונתנה תוקף קדושת יום החופה, כי הוא נורא ואיום, שבו נמחלים עוונות החתן והכלה, ולפיכך נהגו ישראל לקדשו ולייחדו כיום הכיפורים בתענית תשובה ותפילה וצדקה, ואף על פי שיום זה יום טוב הוא אצל החתן והכלה, וכל המתפללים עמו בו ביום אין אומרים תחנון בשביל שמחתו, וביום טוב אין להתודות ולהתענות, מכל מקום הנהיגו ישראל ברוב מקומות מושבותיהם להעביר יום זה בתשובה תפילה וצדקה, מאחר שבו תלוי מחילת עוונם.

תשובה שלימה
ורוב ככל מסדרי סדר היום לחתן ביום חופתם שמו עטרה לראשם את דברי הגאון רבי ישעיה הלוי זצ"ל בספרו הק´ שני לוחות הברית (שער האותיות - עמק ברכה אות ע) שכתב בזה הלשון:

 "וצריכין החתן והכלה להתקדש עצמן במאד מאד בהכנסם לחופה. ראשית דבר נודע מה שאמרו רז"ל (ירושלמי ביכורים פרק ג הלכה ג) הקב"ה מוחל להם עונותם, על כן יעשו תשובה ביום קודם החופה, כי נהגו בכל ישראל שמתענין. ויתעוררו מאד בתשובה ויפשפשו במעשיהם מיום הולדם עד היום הזה, ויתוודו ויבקשו מחילה וסליחה וכפרה מה´ יתברך, ויהיו מודים ועוזבים, ויתחרטו חרטה גמורה בשברון לב, ויעשו הסכמה חזקה מהיום והלאה לעבוד את ה´ באמת ובתמים ולהיותם קדושים וטהורים, ולא כנוהגין בקצת מקומות שהחתן והכלה יושבין ביחד ומשחקין בקארטין וכיוצא בזה. ואחר כך יכנסו לחופה, ויתפללו שהקדוש ברוך הוא ישרה שכינה ביניהם, וכמו שאמרו רז"ל (סוטה יז א): ´איש ואשה שכינה ביניהם´".

וזה לשון הגאון רבי יחיאל מעכיל עפשטיין זצ"ל אב"ד נאווהארדאק בספרו ערוך השלחן (אבן העזר סימן סא סעיף כא):

"כמה מנהגים יפים הנהיגו בני ישראל בעת חתונתם, הנהיגו להתענות ביום החופה, דאיתא באגדה שמוחלין לחתן עוונותיו, וכיון שהוא יום סליחה מהראוי להתענות ולבקש רחמים שיחיה חיי שלוה עם בת זוגו, ושיצא מהם דורות ישרים בעיני אלקים ואדם".    

התעוררות לתשובה
ומסופר אשר הגה"ק רבי נפתלי מראפשיץ זצ"ל כאשר הזמינו אותו שיבוא לקבלת פנים ולסדר קדושין בעירו כנהוג, לא סידר הקדושין עד שראה אשר החתן לפני חופתו מוריד דמעות, ופעם אחת היה נקרא לבית החתונה וראה אשר הגם שהבדחן הרבה לעורר את החתן בדברי מוסר להביאו לדמעות, אבל לא הועיל מאומה והחתן לא הוריד דמעות כי לב החתן היה מוצק כברזל, הרה"ק הנ"ל המתין עד בוש, ולא חפץ לצאת להחופה, ובכבודו ובעצמו עלה על ספסל ואמר:

´ידידי החתן, אספר לך מעשה שהיה, פעם אחת התרועעו הצבי והצביה ביער והתעלסו באהבים, אכן פתאום עמד הצבי ממקומו ורצה לרוץ להלאה, הצביה נבהלה ואמרה אליו, אהובי אנה תלך... והוא הראה לה כי מרחוק הולך הרובה איש צייד ולהקת כלבים מבוהלים סביבו, וכרגע היא שואלת אותו מתי נפגוש פעם שנית, ובהחפזו לברוח הוא משיב בקול רועד: אנכי חושב כי הפגישה השניה שלנו תהיה לדאבוננו בצל קורת הסוחר הקונה מהרובה עור בשרי עם עור בשרך".

עד כאן דיבר אליו הגה"ק מראפשיץ.

ואת המשל והנמשל הזה הבין החתן הזה וכמדקרות חרב ירד בלבו המאובן, והיה אנוס על פי הדיבור של הרה"ק לפתוח עפעפיו ואגלי דמעה החלו להתגלגל על לחייו, ואז צעק הרה"ק: מנגנים טלו כינורותיכם בידכם והשמיעו קול זמרה והשושבינים הוליכו את החתן לחופה".

מעלת החתן ביום הזה
יום החופה הוא יום קדוש ונשגב ביותר בחיי האדם, בו מוחלים לו על כל עוונותיו, ונעשה בריה חדשה, פותחים לו שערי אורה, שערי ברכה, מרוממים אותו ומעטרים אותו בתואר מלכות, והחכם עיניו בראשו לנצל את היום הזה כי קדוש לאדוננו לערוך התחדשות בכל מהותו, להגביה לבו בדרכי ה´, ולהעלות את כל השמחה והרגשות אליו יתברך, כמו שנאמר בשמואל (א א יא): "ונתתיו לה´ כל ימי חייו".

על שגב רום מעלתו של החתן ביום חופתו ניתן ללמוד מהטעם שנתן הגה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זצ"ל בטעם מנהג ישראל לערוך קבלת פנים לחתן לפני החופה וכל העם מקרוב ומרחוק באים לחזות בפני החתן, וביאר הטעם שמאחר ונאמנים עלינו דברי חז"ל (ירושלמי ביכורים פרק ג הלכה ג . יבמות סג ב) שמוחלין לחתן מוחלין על כל עוונותיו, על כן באים כולם לקבל פניו כדי לראות אדם שהוא נקי מכל חטא ועוון כמו אדם הראשון קודם החטא.

הרה"ק רבי משה מסאווריין זצ"ל היה נוהג להזכיר עצמו אצל כל חתן ביום חופתו וביקש שיתפלל עליו [מובא בליקוטים שבסוף ספר שלחן העזר (ח"ב קלח טור א)] וכן המנהג בכל מדינת גאליציא. ומן הנכון לציין מה שמובא מהגאון החתם סופר זצ"ל בספר היובל (עמוד כה) בשם הגאון רבי עקיבא יוסף שלעזינגער זצ"ל בעל לב העברי, שבזמן שהיה הרב רבי הירש מאיר [השו"ב מניימארקט] חתן ביום חופתו, אמר לו הגאון רבי שמעון סופר זצ"ל אבד"ק קראקא בשם אביו הגאון החתם סופר זצ"ל שהיה אומר כי יש לחתן ביום חופתו כח לפעול בתפילתו כמו לצדיק הדור, ולזאת ביקש הגאון רבי שמעון סופר מהחתן הנ"ל שיזכרנו לרפואה שלמה בטרם לכתו לחופה.

מנהג התענית
אם הינך שייך לקהילות האשכנזים עליך לקיים מנהג תענית החתן ביום החופה, ועל אף שיום החופה הוא יום שמחה לחתן ולכלה ולכל הנלוים אליהם, לא נמנעו מלקבוע יום זה לתשובה ולתענית שיסלח להם הקב"ה על כל העבר, מאחר שהוא כיום הכיפורים, כך שיום החופה משמש מצד אחד כיום שמחה, כאשר מן הצד השני הוא משמש ליום של בכיה ותחנונים ותשובה על כל המעשים. מאידך, אם הינך משתייך לקהילות הספרדים הרי שיש ביניהם מי שלדעתם אין ראוי לענות נפש החתן והכלה ביום טוב שלהם.

אולם יש רבים מהספרדים שכן נוהגים להתענות, וכפי שכתב הגאון רבי יוסף חיים זצ"ל מבגדד בספרו בן איש חי (שנה ראשונה - פרשת שופטים אות יג): "נוהגין שהחתן מתענה, יום שנכנס בו לחופה, מפני כי הנושא אשה נמחלים עוונותיו, וצריך שיהיה עם זה זכות התענית גם כן, ועוד כדי שעל ידי התענית יהיה לו שברון לב, לקבלת התשובה יותר, ופה עירנו רבים נוהגים בכך".

וזה לשון הגאון רבי יעקב עמדין זצ"ל בסידורו (דיני ברכות אירוסין): "החתן והכלה יתקדשו ויעשו תשובה ביום החופה, ויפשפשו במעשיהם מיום היותם, ויחזרו בחרטה גדולה בשברון לב על העבר, ובקבלה והסכמה חזקה על להבא, לעבוד את ה´ באמת ובתמים, להיות קדושים וטהורים, ויבקשו מה´ מחילה סליחה וכפרה ואז מוחל להם כל עוונותיהם".

אמירת תהילים
הגאון רבי יצחק צבי לעבאוויטש זצ"ל אב"ד טשעפ בספרו שלחן העזר (ח"ב דף קלח) כתב וזה לשונו: "מנהג ותיקין שהחתן ביום החופה גומר כל ספר תהלים, וכן נהג הגה"ק בעל קול אריה זצ"ל, וציוה כן להחתנים, וסמיך ליה אקרא: ´מי ימלל גבורות ה´ ישמיע כל תהילתו´ (תהלים קו ב), הכונה לבטל כל הגבורות על ידי אמירת כל תהלים". ואכן נתקבל מנהג זה בתפוצות ישראל שהחתן גומר כל ספר תהלים בו ביום.

טבילה במקוה
הגאון רבי רפאל מילדולה זצ"ל בספרו חופת חתנים (דיני החופה עמוד לו) האריך בדברים המעוררים את הלב והנשמה בגודל מעלת הטבילה במקוה טהרה ביום הקדוש והנורא שנכנס בו לחופה, וזה לשונו: "ומה טוב ומה נעים ביום קדוש כזה להתקדש בקדושה יתירה, שיטבול החתן במקוה טהרה, לרחוץ ולהטהר ולהשליך מעליו כל זוהמתו ומחשבותיו והרהוריו אשר לא טובים, וכתב החסיד [בעל ראשית חכמה] בשער אהבה, כי הטבילה הוא סיוע גדול לקנית הנשמה, ודומה דבר זה אל החזרת הכלים בכבשן כדי שיטהרו ויתלבנו, ובצאתם מן הכבשן הם חדשים, גם האדם בהיכנסו אל המקוה הוא כדי להיכלל ולחזור הנשמה הפגומה והאברים הפגומים למקום שיצא, ושם מתעלמים כעובר המתעלם בבטן אמו, ובצאת האדם מן המקוה הרי נתקנו אבריו ונשמתו והרי הוא חדש ואין להחיצונים חלק בו, וירגיש האדם בעצמו רוח חדשה מניצוץ הנשמה שחזרה אליו, וכתב החסיד הרב חסד לאברהם למה אין טהרה אלא במים, כי הטומאה הוא רוח כמו שכתוב (זכריה יג ב): ´ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ´, והרוח אין בטבעו ליכנס אל תוך המים, וכשהוא נכנס במים נשלף ממנו [רוח הטומאה] מעט מעט, ולכן אמרו חז"ל שצריך שיכנס כל גופו במים ואם ישאר חוצה אפילו ראש שיער אחד מגופו לא נטהר, כי משם נאחזת כל הטומאה וחוזרת לשרות בגוף, ויתודה בתוך המקוה בדמע כי הוא עזר להועיל לסלק החיצונים מעליו, וכמו שכתוב: סורו ממנו וגו´, ולפיכך אם עודנו עומד במקוה כי בא להעבירם על ידי הטבילה אם גם יתן קולו בבכי, הרשעה כולה כעשן תכלה ויזדווגו דודים יחד בקדושה ובטהרה, וכל מעשיהם יכוונו לכונת יוצרם, ובמקום גילה שם תהא רעדה בהיכנסם לחופה, וה"ן קול ענות גבורה, איזהו גבור הכובש את יצרו, קול מצהלות חופות חתנים אנוכי שומע".

תפילת עננו מיוחד ליום החופה
אף שהחתן מפסיק את התענית מיד אחרי החופה, ואינו משלים להתענות עד הלילה, מכל מקום כשמתפלל מנחה לפני החופה אומר תפילת התענית "עננו ´ עננו ביום צום תעניתינו", והגאון רבי רפאל מילדולה זצ"ל בספרו חופת חתנים ייסד נוסח מיוחד לעננו שיאמרנה החתן בשעת אמירת עננו במנחה לפני סיום ברכת שומע תפילה, לעורר עליו רחמי שמים מרובים בשפיכת לב כמים ובפלגי מים אשר תזילנה עיניו בשיח תפילתו, וכלשונו: "להתפלל החתן ביום הזה לשפוך שיחה ולדרוש סליחה ביום מחילת עוונותיו, מיוסד ומתוקן על עיצומו של יום, בין תבין את אשר לפניך, יהי רצוי לפני הא-ל".

וזה נוסח התפילה:

"ענני אבי ביום [צום התענית] הזה, כי בצרה גדולה על כל מה שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך מיום היותי על האדמה עד היום הזה, והדבקתי רעה אל רעה, והרהורי עבירה הרהרתי, והלכתי אחרי שרירות לבי הרע, ואחרי ראות עיני בראיות האסורות, ופגמתי בעיינין עילאין, נלכדתי במצודה רעה ופגמתי באות ברית קודש, מתבושש אני מחטאי ומוכלם אני מעוונותי ונחפר מפשעי, אך לא להכעיסך נתכונתי, ואתה בוחן לבות וכליות, גלוי וידוע לפניך כי לא במרד ובמעל נגד כונתך, אלא יצרי הרע פתני והדיחני, גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי, ועתה ה´ צור תקותי ותקות אבותי, הנה שבתי אליך בבושת פנים ביום [צום התענית] הזה יום מחילת עוונותי, כי ימינך פשוטה לקבל שבים, אנה ה´ כפר נא ביום הזה על כל מה שחטאתי, ותשליך במצולות ים כל חטאתי, הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני, לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי, והחזק בדק ביתי הרעועה, ותקן כל אשר עוותתי, והעלה והאר כל השמות שפגמתי בהם, ויהיו לאורות כמשפט הראשון, ותלקט כל אשר פזרתי ותכרית ותשמיד כל ילדי פשע זרע שקר, אשר בחטאותי בנים גדלתי ורוממתי, ותשליך במצולות ים כל אשות הזימה אשר בעוונותי קלקלתי והן הנה מלופפות בי, ותרחיקם מאתי ומגבולי ולא יגעו בי ובנפשי ולא ילוו אותי לקברי לאמר אבינו אתה, ולא תאונה אלי רעה ונגע לא יקרב באהלי, ובכח שמך הגדול היוצא מפסוק (איוב כ טו): ´חיל בלע ויקיאנו´, כאריה תשאג לעומתם ותוציא בלעם מפיהם, והשג תשיג והצל תציל, וישוב הכל לאיתנו הראשון, ולא ידח ממנו נדח, והאשה הבאה אל ביתי אשר הוכחת לבת זוגי יהי רצון מלפניך שיהא זיווג הראוי ומתקיים, לבל אמות ואספה בלא עתי ח"ו, ולא אדחה מפני שום אדם בעולם, אנה ה´ מלטה נפשי, וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני עד מלאת ימי ושנותי בהם [שבעים שנה], ויתקיים בי מקרא שכתוב: כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך, אמן סלה, ואל תסתר פניך ממני, היה נא קרוב לשועתי, טרם אליך אקרא אתה תענה, אדבר ואתה תשמע, כדבר שנאמר: והיה טרם יקרא ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע, כי אתה ה´ העונה בעת צרה ושומע תפילת כל פה...".

וידוי של יום הכיפורים במנחה
הפתחי תשובה (אבן העזר סימן סא ס"ק ט) הביא בשם ספר כרם שלמה שכתב, וזה לשונו: "נוהגין שהחתן מתפלל במנחה אחר תפילת שמונה עשרה, קודם שעקר את רגליו, כל סדר הוידוי כדרך שמתפללין ביום הכיפורים...". וכן הוא במשנה ברורה (סימן תקעג ס"ק ח): "יתודה על עוונותיו באותו היום".

במזל טוב - והתפלל בבקשה גם עלי - מנשה ישראל בן בלומא צירל