אסרו חג

שלום וברכה

מספר התודעה
אסרו חג:
כתב הרמ"א: נוהגים להרבות קצת באכילה ושתיה ביום שאחר החג, והוא ´אסרו חג´. ומרן ב´בית יוסף´ מביא שבירושלמי קורא לאסרו חג: ´בריה דמועדא´ - בנו של המועד:
ויש לכל איש ישראל לעשות איסור (יום נספח ומקושר) לחג במאכל ובמשתה ולקבוע סעודה ביום ההוא, ולהוסיף איזה דבר בסעודתו שיהא נִכר שלכבוד אסרו חג הוא עושה - ונרצה לו לכפר עליו, כמעשה עבודת הקרבנות ממש. ואשרי אנוש יעשה כסדר הזה, לקבוע סעודה יחד עם אוהביו ואחוזת מרעיו, לעסוק בשירות ותשבחות על השלחן אשר לפני ה´, אשר הוא (השלחן) היום במקום המזבח ממש, כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן. ואלקים חשבה כקרבן לכפר עליהם אולי חטאו בימי החג - כאילו הקריב עולה על חטאתם, כנאמר באיוב (א): אוּלַי חָטְאוּ בָנַי, והקריב עליהם עולות וכו´:

אסרו חג:
היום שלאחר החג, בשלשת הרגלים: פסח שבועות וסוכות - נקרא ´אסרו חג´ על שם הכתוב (תהלים קיח): אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ:
ודרשו חכמים למקרא זה כך: אִסְרוּ חַג - תוספת יום שקושרים (איסור, לשון קשר) אותו אל החג. בַּעֲבֹתִים - בהמות עבות ושמנות לסעודה. עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּח - מעלת דבר זה מגעת עד מעלת הקרבנות שמקריבים על המזבח. ולכן אמרו: ´כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה - מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן´:
לפיכך נוהגים באסרו חג קצת יום טוב שמרבים בו קצת בסעודה, וממעטים בו בהספד ותענית ואין אומרים בו תחנון. ואם חל בשבת אין אומרים בו במנחה ´צדקתך צדק´. זה הכלל: כל שאילו היה חול, לא אמרו בו תחנון - בשבת, אין אומרים בו ´צדקתך צדק´. והרבה אין אומרים תחנון כל חֹדש תשרי חוץ מבעשרת ימי תשובה:
ובזמן שבית המקדש היה קיָּם וישראל עולים לרגל ומביאים עולות ראיה ושלמי חגיגה, היה - בחג השבועות - יום שלאחר החג, עיקר בהקרבת קרבנות חובה ונדבה, וקורין אותו ´יום טבוח´. לפי שלא היו כל ישראל מספיקין להביא חובתם בחג, והיו מביאין לאחר החג, שעצרת יש לה תשלומין כל שבעה שלאחריה וביותר ביום הסמוך לה. וכן הקרבנות שאינם קרבים ביום טוב, הביאום ביום הזה:
אף פסח וסוכות שאין תשלומין לקרבנותיהם משעבר הרגל, היו נוהגים שמחה ואיסור תענית באסרו חג, ובירושלמי קורין אותו ´בן המועד´, ואמרו שם שלפיכך נקהלו ישראל בימי עזרא לצוֹם ולתשובה אחר החג ביום כ"ד בתשרי ולא בכ"ג בו מפני - ´בן המועד´ שאסור בתענית:
וכל הנוהג שמחה באסרו חג, הרי הוא מקיֵּם דברי חכמים ומקבל עליו שכר. ועוד שהוא מעיד על עצמו שחביב עליו החג שצותה תורה, וקשה עליו פרידתו ממנו בבת אחת, וכאילו רוצה להאחז בו גם אחר עברו. וזאת היא מידת ישראל קדושים שמחבבין את המצוות ומצפים להן קודם בואן, והוגים בהן אחר עברן:

בברכה - בנימין שמואלי