לגבי העלילות והשקרים כנגד הרב זמיר כהן

בשבועות האחרונים התפרסמו מתנגדים לפעילותו הברוכה של כבוד הרב זמיר כהן, אשר עושים שימוש באמצעים של סילוף עובדות וחיתוך מגמתי של קטעי וידאו מתוך הערוץ, מדביקים שמות מבזים וכותרות שקריות, במטרה לחבל בקירוב הרחוקים של ארגון הידברות. במאמר זה נשיב אחת לאחת לטענות המסלפים.

האם הרב זמיר כהן התיר ללחוץ יד לנשים?

הנה קטע הווידאו המלא של התשובה:

עוד בתחילת תשובתו, הבהיר כבוד הרב זמיר כהן שיש להימנע מראש ממצבים אלו, והראה דוגמה שבה אפילו מלכת אנגליה התחשבה בהלכה ולא לחצה יד לגבר חרדי. ואמר כבוד הרב לשואלת בפירוש: "אז כך צריך מראש לעשות, לארגן, ליידע מראש, שאני שומרת תורה ומצוות"!

רק לאחר שהשואלת המשיכה לדחוק בכבוד הרב להשיב לה כיצד צריך לנהוג בשעת הדחק, כשיש חשש לביזיון, ואין כל דרך אחרת להימנע או להסביר את המצב - אז אמר שיש שהתירו ע"י כפפה. אך האשה דחתה את האפשרות לכך, וחזרה על השאלה: "זה לבזות אדם בפני קהל, זה העניין"! רק אז השיב כבוד הרב לאחר הסתייגות גדולה, שיש מקומות שבהן הגר"ע יוסף זצ"ל מתיר בשעת צורך גדול, "כשברור בוודאות שאין שום מגע של חיבה... שאין חשש אפילו של הרהור של חיבה, אז ממש בשעת הדחק גדולה, הוא התיר במצבים כאלה" - והוסיף שוב - "אבל צריך לעשות כל מאמץ, לא להגיע למצב הזה".

שני שקרים שיקרו המתנגדים כנגד כבוד הרב:

1. למרות ההסתייגויות הרבות של כבוד הרב זמיר כהן - אותן ציין פעמיים הן בתחילת תשובתו והן בסופה, והדגיש ש"צריך לעשות כל מאמץ לא להגיע למצב הזה" ושאפשר רק בשעת הדחק - למרות כל אלה - המסלפים כינו את כבוד הרב בכינוי זדוני: "הרב שמתיר ללחוץ יד לנשים", ואף שלחו נציגים שיגדירו אותו בכינוי "הרב שמתיר ללחוץ יד לנשים", כדי להציג את הרב זמיר כהן כמי שהתיר ללחוץ יד לכתחילה! וזהו סילוף מובהק של הדברים: כבוד הרב לא דיבר כלל על לחיצת יד לאשה לכתחילה, אלא רק בדיעבד שבדיעבד, ודווקא במעמד שיש בו יראה ואין כל חשש של הרהור עבירה. המסלפים שיקרו כאשר הציגו בכינויים דמגוגיים שכאלו את כבוד הרב בתור מי שמתיר ללחוץ יד לנשים לכתחילה.

2. המסלפים טענו שהיתר לחיצת יד לנשים היא המצאה הלכתית חדשה. וגם זהו שקר. היו רבנים שהתירו בשעת דחק גדול, כדקלמן.

אך תחילה חשוב להדגיש שלכתחילה אין בהלכה שום היתר לאיסור נגיעה, וכל עניין של חוסר צניעות הוא חמור מאוד ביהדות. אך מובן שאילו היה בו איסור מעיקר הדין - לא היו בעולם רופאי נשים ולא מנתחים הרשאים לטפל בנשים חרדיות, ואנו יודעים שאין המצב כן, אלא ההלכה קובעת שמעיקר הדין האיסור הוא כשיש חשש לחיבה.

עם זאת אנו החרדים מקפידים על ההלכה קלה כבחמורה, ולא מתירים לעצמנו ולא לתלמידינו לנהוג אחרת - כי על ההלכה יש להקפיד (החזון איש אף הורה לתלמידיו שזהו איסור "יהרג ובל יעבור" ללחוץ יד לאשה!). ולכן כך נוהגים חרדים ובני תורה שמקפידים על ההלכה קלה כבחמורה.

אולם במקרה דנן, הרב זמיר כהן השיב למתחזקת שלא זכתה עדיין להקפיד על ההלכה, והיא מוקפת בחברה חילונית, ושם מגיעה למצב דחוק - בתוך מעמד מביך של יראה שאין בו חיבה כלל. ובמצב נדיר שכזה, שהוא בשעת דוחק גדול, היו רבנים שהתירו זאת בדיעבד:

בסוף המאמר הבאנו את תשובתו של רבי מנשה הקטן - מגדולי הפוסקים בדור הקודם - שדן במנהג שנהגו רבני הייקים להקל בזה (תשובתו נמצאת בשו"ת משנה הלכות, חלק ו, סימן רכג).

בסוף המאמר הבאנו את תשובתו של רבי חיים ברלין מוולוז'ין זצ"ל להתיר בשעה שאין חיבה (תשובתו נמצאת ב-שו"ת נשמת חיים, סימן קלה אות ו, ו).

להלן הדין בשם הגר"י קמנצקי זצ"ל, והגרח"פ שיינברג זצ"ל, כפי שהופיעו בספר "הליכות ישראל" (עמוד מס' 318, א גוסטמאן, ישראל זאב בן אברהם צבי).

בנוגע לדעת הגר"ע יוסף זצ"ל – כפי שפרסם כבוד הרב בעבר, את ההיתר הוא שמע בעצמו מתלמיד חכם שהיה מקורב מאד לגר"ע יוסף, ולאור דברים שכתב הגר"ע יוסף בספריו, הסתמך כבוד הרב זמיר בתשובתו לשואלת על עדותו של אותו תלמיד חכם. לאחר בירור נוסף, חשש כבוד הרב זמיר שאולי יש מקום לחלק בין אופן ההיתר ששמע אותו תלמיד חכם מהגר"ע יוסף לבין מקרים אחרים, ומיד לא היסס לפרסם הסתייגות:

http://www.hidabroot.org/he/question/171594

אולם אציין שהגיע לידי מכתב שכתב הגר"ע יוסף לשואל בשם הרב שלמה שאנן, ובו הוא מתיר לחיצת יד לאשה בשעת דחק גדול, "בתנאי שיודע שיכול להיזהר מלהרהר ח"ו". מכתב זה הובא כעת למראה עיני כבוד הרב זמיר כהן, אך הוא ביקשני להתייעץ עם גדולי תורה טרם פרסום המכתב, כדי לא להפוך את הדבר לקל בעיני הרבים, ושלא יבואו להתיר באופן גורף גם כשיש חשש לחיבה והרהור. כבוד הרב זמיר כהן ציין עוד בפני, שכאשר הוא מדבר בפני ציבור הנמצא בתחילת דרכו בתשובה, ומורה על היתר מסוים בשעת הדחק, הוא משיב לציבור זה בלבד, כפי שבוודאי מבין כל יהודי תורני בר דעת.

אזכיר שתשובה בנושא דומה התפרסמה בידי הגר"ע יוסף בספר "טהרת הבית" (חלק א, עמ' לט), שם הביא מרן הגר"ע יוסף פוסקים שהתירו לחכם להניח ידו על ראש האשה לברכה, וזאת מהטעם שאין בזה חיבה, ובהמשך סיים שבדורנו אין להקל בזה אלא ע"י כפפות (טהרת הבית, חלק ב', עמוד ריא).

ונציין גם את תשובתו של הרה"ג יוסף חיים זצ"ל, מחבר הבן איש חי, אשר כתב כי חכם וזקן שנשים נושקות ידיו, אינו צריך להשיב פניהן ריקם, כי אין זה דרך חיבה (תשובה הופיעה  בספר "עוד יוסף חי", שופטים כב).

גם הרה"ג מנשה קליין זצ"ל, ראש ישיבת 'בית שערים' מברוקלין, התייחס לסוגיה דומה בשו"ת משנה הלכות (חלק ה, סימן קמא), לגבי אשה שנפלה על הדרך, וכתב שמותר לסייע לה לקום, ואפילו לאוחזה בידה ממש - לפי שאינה נגיעה של חיבה.

המסלפים שהעלילו נגד כבוד הרב זמיר כהן כאילו בדה ח"ו את ההלכה מלבו, ואף כינו אותו בכינוי המעליב "הרב שמתיר ללחוץ יד לנשים", עשו לו עוול גדול, ובאופן הסילוף והמרמה שלהם היו יכולים ח"ו וח"ו להעליל אותן עלילות דם על הרה"ג קמנצקי זצ"ל והרה"ג שיינברג זצ"ל. האם יעזור לכנות גם רבנים אלה בכינוי המעליב "הרב שמתיר ללחוץ יד לנשים"?! מכאן ברור לכל, שמדובר בתרגיל דמגוגי מהרמה הירודה ביותר.

[ואגב, הלעג שלעגו המסלפים לכבוד הרב על שהרצה בפני ציבור של נשים בלבד, בתוספת מילים של בוז וגנאי על כך, תמוהות ביותר בלשון המעטה. הם אפילו לא טרחו לברר היכן היתה ההרצאה, אחרת היו מגלים שכבוד הרב השיב לשאלה זו בשיעורו הגדול והקבוע מידי יום ה' ברמת אביב, שם יושבים מאות גברים ומאות נשים בהפרדה מלאה! ורק כאשר השואלת פנתה בשאלה, נראה במצלמה הצד של הנשים. זאת מלבד הביקורת המוזרה כשלעצמה, המחפשת בנרות למצוא פסול במה שאין בו]

האם הרב התיר לבעל ש"לא להתחזק" בגלל אשתו?

המתנגדים סילפו תשובה נוספת של כבוד הרב זמיר כהן, וחתכו את קטע הווידאו במטרה להציג את כבוד הרב בתור מי שמתיר לגבר "לא להתחזק", "לא לגדל זקן ופיאות", וכל זאת בשל החלטת אשתו. הנה התשובה המלאה ללא חיתוך:

1. המסלפים חתכו בכוונה את השאלה וההקדמה של דברי הרב זמיר כהן - במטרה לצייר את כבוד הרב כמי שמונע ח"ו את הבעל לחזור בתשובה בגלל אשתו... אולם בקטע הווידאו המלא רואים את כבוד הרב משיב לשאלתו של מתחזק שנמצא במצב שבו אשתו עדיין חילונית, ושמצבם קרוב להגיע לכדי גירושין, כפי שאמר השואל: "כיצד עליי לפעול כדי לשמור על בית בישראל?"

כלומר, על הפרק עומדת שאלה חמורה שנוגעת לשלום בית בין איש לאשתו. המסלפים חתכו את השאלה, והתעלמו בכוונה מעובדה מכרעת זו, במטרה לצייר את הדברים כאילו כבוד הרב מתיר סתם כך ש"לא להתחזק" בגלל רצון האשה... והסילוף זועק לשמים.

2. המסלפים התחילו את הווידאו בחציו, כאשר כבוד הרב אומר את המילים "אחר כך הטיפול קבע...", והם השמיטו בכוונת תחילה את מה שהקדים הרב זמיר כהן להשיב לשואל:

"צריך קודם כל, שיסכמו בינם לבין עצמם, שיאמר לה כך: מספיק רבנו עד היום על הרקע של העניין הזה. בואי נסכם שאחד לא נכנס לחיים של השני בקטע הדתי. את תתנהלי כמו שאת רוצה בחיים הפרטיים שלך, אני אתנהל כמו שאני רוצה בחיים הפרטיים שלי - בכל מה שנוגע בעניין דתי, בכל השאר אנו זוג אוהב וחי טוב ביחד".

כלומר, הרב זמיר כהן הציע תחילה תנאי, שבאמצעותו יוכל הבעל להדר במצוות, כגון לגדל זקן ופיאות, מבלי לפגוע בשלום בית.

3. לא די שהמסלפים חתכו את תחילת התשובה, כדי לייצר מסר שקרי בעיני הצופים, הם גם חתכו את סוף התשובה, בדיוק במילים שבהם הרב אומר "אלה דברים שהם לא הלכתיים". זאת עשו המסלפים, כדי לייצר את הרושם המעוות שהרב זמיר מתיר לזלזל במצוות ח"ו. אולם בקטע הווידאו המלא אנו מוצאים את המשך התשובה של כבוד הרב: "...אבל אלה דברים שהם לא הלכתיים, לעומת זאת דברים שהם הלכתיים - כמו לא לנסוע בשבת, דברים כאלה, אז היא צריכה ללכת לקראתו, כי זה דבר של הלכה. בורא עולם אמר, מה אפשר לעשות - הוא יכול לעבור על רצון השם?!"

בקטע הווידאו המלא אנו מוצאים שכבוד הרב הדגיש פעמיים בתשובתו, הן בתחילת דבריו והן בסופם - שאין דבריו נוגעים לאיסורים שהם מעיקר הדין, שבהם אי אפשר להקל בשום אופן, כך אמר כבוד הרב בתחילת דבריו [בקטע שהמסלפים חתכו]: "מה שקשור לשניהם בעניין הדתי - כמו טהרת המשפחה - אז כמובן שהם אסורים להיות ביחד, כל זמן שהיא לא הלכה למקווה, כי זה נוגע אליו. אבל דבר שנוגע לחיים הפרטיים של כל אחד בפני עצמו, שכל אחד יחיה את החיים שלו. זה עזרה ראשונה".

כבוד הרב לא התיר לעבור על איסורים שהם מעיקר הדין, כפי שאמר בפירוש: "בדרך כלל הקו המוביל, שבכל מה שנוגע לעניינים של חומרה, הבעל צריך ללכת לצד אשתו. מה שנוגע לעניינים של הלכה - היא צריכה ללכת לקראתו..."

ראו לאיזו רמה ירודה של סילוף צריך אדם להגיע, כדי לחתוך את תשובתו של רב בצורה מגמתית כל כך, רק כדי להוציא עליו שם רע.

4. המתנגדים סילפו משפט שאמר כבוד הרב, והכריזו עליו כמי שמזלזל ברבני הישיבות ח"ו! וציירו את דבריו כאילו אמר שאסור לבעלי תשובה לפנות לרבני הישיבות, אך בציטוט המקורי אמר הרב זמיר כהן: "הטיפול קבע, יסכמו, בואי נלך לרב שמקובל על שנינו, רב שיודע הלכות, וגם שיש לו קשר לעולם התשובה. יש רבנים שהם חיים בעולם הישיבות, לא מכירים כל כך את הרגישויות שיש בעולם הקירוב, של אנשים מתחזקים... ובסוף מגיעים לבית הדין".

הרב אמר "יש רבנים ש..." ולא אמר שכל הרבנים בעולם הישיבות אינם מבינים בבעלי תשובה! (אגב, כבוד הרב זמיר כהן עצמו הקים שתי שתי ישיבות והוא מוסר בהן שיעורים, מלבד הישיבה לחוזרים בתשובה שהוא הקים). כל השומעים מבינים שכבוד הרב זמיר לא התכוון בדבריו לכל רבני הישיבות, ורק התכוון להדגיש שראוי למתחזק שיש לו אשה חילונית, והוא נמצא בחיכוכים עמה - להתייעץ בנושא שלום בית עם רב יודע הלכה שגם מכיר את מצבם העדין של מתחזקים וחילונים. וכמובן שישנם רבני ישיבות שיש להם נסיון רב עם קירוב רחוקים, או שמכירים מתחזקים וחילונים, ויודעים להשיב בנושאים של שלום בית במקרים עדינים שכאלה. כבוד הרב רק ביקש להפנות את המתחזק מראש לרב שקרוב יותר להבין את מצבו העדין בתור מתחזק, שהוא בעל לאשה חילונית, בדיוק כשם שיכל להמליץ לשואל עם בעיה רפואית שנוגעת להלכה - לפנות תחילה לרב גדול שלמד ומבין בענייני רפואה. זאת כמובן לא נאמר על פנייה לגדולי ישראל - אשר בכח תורתם וגאונותם ורוח קודשם, יכולים להשיב בכל סוגיה לאחר שהשיגו את "הפוך בה והפוך בה דכולה בה" [אבות ה', כב]. והדברים ידועים שזו דעתו של כבוד הרב וכפי שהוא חוזר ומדגיש את גדולתם של גדולי התורה, בניגוד למסלפי דברי כבוד הרב שהגיעו לידי בזיון תלמידי חכמים בפרהסיה, וכבר נאמר על כך בגמרא ש"כל הפוסל, במומו פוסל" [קידושין ע, ע"ב].

האם המלעיזים היו מייעצים בעצמם למתחזק להחמיר - גם היכן שאינו חייב מעיקר הדין, ואפילו שהדבר יחריב בית מישראל? וזאת כמובן, רק בתנאי שהמתחזק כבר שומר על טהרת המשפחה וכל מה שמחויב בו מעיקר הדין. האם חכם יותר היה להחריב את שלום ביתו ולגרום אומללות לילדיו ולאשתו?

גם כאן בא לידי ביטוי הכישרון הרטורי המופלא של המלעיזים בהוצאת דברים מהקשרם, וכל אדם עם מעט יושר אינטלקטואלי יכול להבחין בתרגיל הדמגוגי שעשו הן בעריכת הווידאו והן באופן הצגת הדברים.

מקורות

1. תשובה של רבי מנשה הקטן - מגדולי הפוסקים בדור הקודם - שדן במנהג שנהגו רבני הייקים להקל בזה (תשובתו נמצאת בשו"ת משנה הלכות, חלק ו' סימן רכג):

"אי יש היתר להשיב שלום לאשה בנתינת יד כשהיא פושטת היד - כדי שלא להלבין פניה "

ח' למטמונים התשל"ב בנ"י יצו"א.

מע"כ האי צורב עוסק בחוקי חורב וכו' מוה"ר דוד אברהם פריעדבערג הי"ו בישיבת טלז. אחדשה"ט.

יסלח לי אם לא תיארתיו כפי כבודו כי בלתי מכירי הוא ויקבל הכבוד כפי הראוי לו.

בדבר שאלתו במי שאשה פושטת לו יד לשלום אי מותר לו להשיב שלום בנתינת יד הגם שיש בזה נגיעה מיד ליד ושמע בשם הגר"מ פיינשטיין שליט"א שזה איסור גמור אבל ראה כמה בני תורה ובע"ב יראים שמקילים בזה בטענה שמותר במקום שלא להלבין פני חבירו וי"א כן בשם איזה ראשי ישיבה.

ולפענ"ד מה ששמע בשם ראשי ישיבה שיש בזה משום הלבנת פנים דברים אלו אסור לשמעם ואף כי להאמינם ודברים בטלים הם ואטו נתיר לאדם איסור אביזרייהו דעריות משום שאיזה חצופה פושטת לו יד אף אם תהי' אשה שאינה יודעת האיסור מ"מ אין הוא מלבינה והיא היא שגרמה לעצמה הבושה (אם זה בכלל בושה היא) שלא ידעה שזה איסור וח"ו בשביל זה להתיר דא"כ כמה וכמה איסורים ח"ו היינו מתירים ועיין קדושין פ"א מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי ועכ"פ ח"ו להתיר שום איסור מטעם זה וכ"ש איסור אביזרייהו דעריות לדעת הרמב"ם ז"ל.

ומיהו טעם אותם שהיו מקילים לעצמם בה הי' במדינות אשכנז וצרפת וכדומה להם מקומות שהפריצות נתרבה והי' זה מנהג לכל אדם ליתן שלום ביד אנשים ונשים וסמכו ארבינו הש"ך יו"ד סי' קנ"ז סק"א דאף הרמב"ם לא קאמר אלא כשעושה דרך חיבה ותאוה ודלא כב"י סי' קצ"ה לענין מישוש הדפק ובסי' קצ"ה הוסיף הש"ך להוכיח כסברתו שהרי כן המנהג פשוט שרופאי ישראל ממשמשים הדפק של אשה אפילו א"א או עכו"ם וכן נראה דעת הרמ"א סי' קנ"ז וסי' קצ"ה שהתיר מישוש הדפק גם הפנ"י בשו"ת ח"ב סי' "

2. תשובתו של רבי חיים ברלין מוולוז'ין זצ"ל להתיר בשעה שאין חיבה (תשובתו נמצאת ב-שו"ת נשמת חיים, סימן קלה אות ו, ו).

"אשר שאל על דבר נתינת ידו לרשעים או לנכרית, הנה ליתן יד לפושעים אין שום איסור בזה אם אין בזה הודאה וחיזוק להנהגותיהם בשרירות לבם. ולתת יד לאשה לשון הש"ס הוא ברכות ס"א א' המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה, מבואר דאם אינו מכוין לשום דבר וכש"כ שאינו עושה כדי להסתכל בה כמו מעלתו שכל מעשיו לשם שמים אין איסור בזה לרצות מעות מידו לידה. ודאי אם יוכל להזהר בזה מה טוב, אבל אם אי אפשר לו להנצל מזה כגון אם הנכרית הקדימה והושיט לו את ידה ואין דעתו לשום הרהור ח"ו אין להחמיר בזה, ודרכיה דרכי נועם, ואהבת את ה' אלקיך אמרו חכמים יומא פ"ו א' שיהא שם שמים מתאהב על ידך, ולא יאמרו על יראי ה' שהם משוגעים ואינם בעלי דרך ארץ.

והנה השיבותי לו על שאלותיו, והנני מלא שמחה מאשר הודיעני כי יוכל היות שיזמין לו ה' זיווג הגון לפי מעשיו ויהי' למזל טוב ובהצלחה, ויראה עמה חיים נעימים ויזכה לזרעא חייא וקיימא, ויפיקו רצון מהאל הטוב בכל מילי דמיטב, ואם יוגמר אצלו ברצות ה' למז"ט יודיע נא יום המוגבל ואברכהו באהבה.

ושלום וברכה וכל טוב סלה יהא לו עד העולם כברכת ידידו המוקירו ומכבדו, ולא זז מחבבו המצפה לישועה, חיים ברלין".

3. הדין של הגר"י קמנצקי זצ"ל, והגרח"פ שיינברג זצ"ל, כפי שהופיעו בספר "הליכות ישראל" (עמוד מס' 318, א גוסטמאן, ישראל זאב בן אברהם צבי).