הלכות אבלות

הלכות ימי השבעה: תפילות, אבלות בשבת, ברית מילה

מהו סדר התפילה של האבל? האם אומרים סליחות בבית האבל? האם האבל עולה לתורה, מה דין ברכת הלבנה בימי השבעה? מהו זמן החלפת הבגדים? האם מותר לאבל ללמוד תורה בשבת? ברכת "מזל טוב" לאבל, דין פדיון בן שחל בשבעה

| י' שבט התשע"ח |
(צילום: shutterstock)
אא

כיסוי תמונות

כאשר מתפללים בבית האבל, יכסו את התמונות באותו צד שמתפללים כנגדו תפילת שמונה עשרה. ואם לא כיסו אותן, די שיעצמו הציבור את עיניהם.

 

ברכות השחר

האבל מברך כל ברכות השחר, לרבות ברכת "שעשה לי כל צרכי".

 

סדר התפילה

האבל מתפלל כסדר התפילה שבכל יום, כולל: פרשת העקידה, קרבן תמיד, פיטום הקטורת [בתחילה ובסוף התפילה], איזהו מקומן, פסוקי דזימרה, שירת הים וכו', קדיש תתקבל, שיר של יום וכו'. 

הרגיל לומר קודם התפילה "פתח אליהו", וכן פרשיות "קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך" עם התפילין, רשאי לאומרן גם בימי אבלו. 

וידוי - בבית האבל, אין אומרים וידוי, מזמורי "יענך ה' ביום צרה", ו"תפילה לדוד", ואפילו אין האבל מתפלל עימהם. 

תיקון חצות - הישן בבית האבל ואומר תיקון חצות בלילה, ידלג על אמירת הוידוי, אף שאין האבל נמצא שם. 

"ובא לציון גואל" - בבית האבל מתחילים בפסוק: "ובא לציון גואל... נאום ה'", ומדלגים פסוק: "ואני זאת בריתי אותם...", וממשיכים: "ואתה קדוש...". 

 

ברכת כהנים

כהנים המתפללים בבית האבל, נושאים כפיהם. אך אבל כהן, נהגו שלא ישא את כפיו, בין בחול בין בשבת. מפני שאינו שרוי בשמחה, והברכה צריכה להיות בשמחה ובטוב לב, שכן מצינו ביצחק אבינו שאמר: "הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה, וַאֲבָרֶכְכָה...", שלאחר שיאכל וישתה תהיה נפשו שמחה עליו ויברכו (שבלי הלקט). על כן, קודם שיקרא השליח ציבור "כהנים", יצא האבל לחוץ, כדי שלא יעבור איסור שקראו לו לעלות ואינו עולה. 

אם לא ידע האבל שצריך לצאת, וקרא השליח ציבור "כהנים", ישא את כפיו. וכן, אם הוא בעצמו שליח ציבור, ואין שם כהנים אחרים, נושא את כפיו, שהרי אינו יכול לצאת לחוץ. 

בשבת שבתוך השבעה, אם אין כהן אחר אלא האבל, ישא את כפיו, כדי שלא יראה כנוהג אבלות בפרהסיא [ברבים]. 

 

נטילת ידים - אבל כהן באופן שנושא את כפיו, וכן אבל לוי שיוצק מים על ידי הכהן, פשוט שנוטלים ידיהם עד הפרק כדרכם תמיד. 

 

שליח ציבור

אבל על אביו ואמו, רשאי לעלות שליח ציבור, אפילו אם יש שם אחר שיכול להיות שליח ציבור, ובלבד שראוי הוא לעלות והציבור מרוצים ממנו.

אבל על שאר קרובים, אם יש אחר שיכול לעלות, עדיף שאחר יעלה, ואם אין מי שבקי לעלות, והאבל בקי, יעלה האבל שליח ציבור. 

 

מנין. בית כנסת.

ראוי ונכון לארגן מנין לתפילות בבית האבל. ומכל מקום אם אין לאבל מנין אנשים שיתפללו עמו בביתו, לא יתפלל ביחידות, אלא ילך לבית כנסת, בין בחול בין בשבת, בין בתשעה באב, בין בפורים. 

שליח ציבור בבית הכנסת - אף אם האבל הוא השליח ציבור בבית הכנסת, יתפללו הציבור כרגיל בכל יום, והוא לבדו ישמיט את הקטעים הנ"ל [וידוי, "יענך ה' ביום צרה", "ואני זאת בריתי אותם", "תפילה לדוד"]. 

 

מנין אבלים בבית הכנסת

בית הכנסת שאין מתקיים בו מנין לתפילת שחרית בכל יום, ועתה האבלים מארגנים מנין בימי השבעה ובאים אחרים להתפלל עמהם, אין צריכים הציבור לומר וידוי בתפילה, כיון שמתאספים לכבודם, ודינם כמתפללים בבית האבל. והרי זה דומה לאזכרה שבליל השבעה שמתאספים הציבור לכבוד האבלים, שאין אומרים וידוי בתפילת מנחה. וכן השיב לי הראשון לציון רבנו יצחק יוסף שליט"א.

 

ישיבה בבית כנסת

כאשר האבל בא להתפלל בבית כנסת, ישים לב שלא לשבת על כסא רגיל כמו כולם, אלא על שרפרף או על כסאות נמוכים המצויים, וכדרך שיושב בבית בימים אלו. [ורק באזכרת ליל השבעה, רשאי לשבת על כסא.

 

הלל בראש חודש

כשמתפללים בבית האבל בראש חודש, אין האבל קורא את ההלל, אלא יוצא לחדר אחר בעת שהציבור קוראים, או שהציבור יוצאים לחדר אחר לקרוא שם. שכיון שאומרים בהלל פסוק: "זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה', נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ", לא ראוי שיקרא אותו האבל שהוא אסור בשמחה. ועוד, כי נשמת הנפטר אוננת שם, שהולכת ובאה במשך השבעה מהקבר לבית ומהבית לקבר, וקריאת ההלל נחשבת כלועג לרש, שהרי אומרים בו את הפסוק: "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ". וכיון שקריאת ההלל בראש חודש מנהג בלבד, אין צריך לקוראו. 

יום השביעי - אם חל יום השביעי של האבלות בראש חודש, אזי לאחר שהקימו את האבל מהאבלות, רשאי לומר את ההלל, כי באותה שעה כבר אין נשמת הנפטר אוננת שם. והנכון שיקימו את האבל באמירת פסוקי הנחמה קודם "ברוך שאמר", [ואם מתפללים בהנץ החמה, יקימוהו לאחר חזרת השליח ציבור, ובכך יוכל לקרוא את ההלל עם הציבור, וגם לעלות לספר תורה. 

הלל בבית הכנסת - אם האבל מתפלל בבית הכנסת, יאמר את ההלל עם הציבור. כי עיקר ההקפדה שלא יאמר את ההלל היא דוקא בבית האבל, שאז נשמת הנפטר אוננת שם והוא כלועג לרש, אבל בבית הכנסת לא שייך טעם זה. וכן עשה מעשה מרן זצוק"ל ביושבו שבעה על אחיו אברהם ז"ל, שאמר את ההלל בבית הכנסת בראש חודש חשון. 

 

הלל בחנוכה

האבל חייב בקריאת ההלל בחנוכה. כיון שבחנוכה קריאת ההלל היא חובה מן הדין, שחכמים קבעום לימי הלל והודאה, ואין זה כראש חודש שההלל הוא רק מנהג. 

מהיות טוב, נכון שהאבל לא יהיה שליח ציבור בשחרית בחנוכה, ובעיקר בעת קריאת ההלל, שאז השמחה ניכרת יותר. והכל לפי הענין.

 

סליחות

בחודש אלול ועשרת ימי תשובה, אומרים סליחות בבית האבל, שאינם אלא לעורר רחמים, וידלגו על אמירת הוידוי. ואם אין לו מנין בביתו, רשאי ללכת לבית הכנסת לאומרן, אך הוא עצמו לא יאמר את הוידוי. 

 

תענית ציבור

אם חלה תענית ציבור בימי השבעה, אין אומרים בבית האבל "וידוי", "והוא רחום", אלא רק את הסליחות של התענית. (חוברת "ארבע תעניות בהלכה ובאגדה")

 

צידוק הדין

המנהג לומר צידוק הדין בימי השבעה לאחר תפילות שחרית, מנחה וערבית. 

 

יציאה לבית הכנסת

אם יש לאבל מנין בביתו, אך אין שם ספר תורה, אזי בימי שני וחמישי בשחרית, וכן בשבת בשחרית ובמנחה, ילך להתפלל בבית הכנסת לשמוע את קריאת התורה. וכמו שכתב מרן השלחן ערוך: "ואנו נוהגים שבכל יום שיש קריאת התורה, יוצא האבל לבית הכנסת". 

 

הבאת ספר תורה לבית

אם ישנה אפשרות להביא ספר תורה לבית האבלים ולהניחו בארון מיוחד ומכובד, יעשו כן, ואז לא יצטרכו לצאת לבית הכנסת. 

 

פתיחת ההיכל

מותר לכבד את האבל בפתיחת ההיכל, הקמת ספר תורה, הגבהתו [וגלילתו].

 

קורא בתורה

לכתחילה לא יקרא האבל בתורה, אך אם אין מי שיודע לקרוא כהוגן בביטוי האותיות ובדקדוק נכון וטעמי המקרא כהלכה, יקרא האבל עצמו. [כן עשה מעשה מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל כשישב על רעייתו הרבנית מרגלית ז"ל, ובשבעה שישב על בנו הגאון רבי יעקב יוסף זצ"ל]. (כן העיד לי הראשון לציון רבנו יצחק יוסף שליט"א. ד תז)

 

העולים לתורה

האבל אינו עולה לתורה בין בחול, בין בשבת, ואפילו בתשעה באב. ואף אם הוא כהן ואין כהן אחר, יעלה ישראל במקומו. ורק בשבת, אם אין כהן אחר, יעלה האבל הכהן, כדי שלא ינהג מנהג אבלות בפרהסיא. 

 

מנין אבלים

אף אם רוב המנין או כולו אבלים, מוציאים ספר תורה בימי שני וחמישי. ומי שאינו אבל, יקרא ויעלה לתורה. ואם כל המנין אבלים, יקרא האבל ויעלו האבלים לתורה. שסוף סוף אין קריאת התורה כשאר לימוד תורה שאסור מן הדין לאבל, וכמו שכתב הרש"ל, שקריאת התורה היא מכלל חובת היום. וכן נראה ממה שפסק מרן השלחן ערוך, שהאבל יוצא לבית הכנסת לשמוע קריאת התורה. ומבואר שגם הוא שייך במצות קריאת התורה, מפני שגם היא בכלל סדר היום. 

כתב רבי יצחק בן גיאת, כהן אבל ואין שם אלא הוא, אסור לו לעלות ולקרוא בתורה, כיון שאין זו מצוה [שחובה עליו] שדוחה את האבלות, אלא מפני דרכי שלום ניתקנה, ודי בישראל שיקרא (בית יוסף סימן שפד). ומבואר שרק מכיון שיש ישראל שיקרא, אין הכהן האבל קורא, אבל אם אין אחר שיקרא, יעלו האבלים ויקראו.

 

ברכת הגומל

אבל שהוצרך לברך ברכת "הגומל", יברך מבלי לעלות לתורה. ומה שנוהגים לברך אחר קריאת התורה, אין זה אלא מנהג בעלמא, ואין לו לדחות את הברכה בגלל כך, כי אדרבה זריזים מקדימים למצוות. (תשובה מאהבה, הגר"ח פלאג'י, ובניו: ויען אברהם פלאג'י ורבי יצחק בעל יפה ללב, שדי חמד ועוד. ב רלא) ומכל מקום אם התחייב בברכת הגומל יום או יומיים לפני סיום השבעה, וכגון שהוכרח לנסוע בתוך ימי אבלו, יכול לעכב את ברכת הגומל לאחר שיצא מאבלו, כי לכתחילה רשאי לברך בתוך שלשה ימים, ואז יוכל לברך יותר בשמחה, כמו שנאמר (תהלים קז כב): "וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה". 

 

ברכת הלבנה בשבעה

ברכה בשמחה

מאחר וברכת הלבנה צריכה להאמר בשמחה, לכן האבל שאינו שרוי בשמחה, לכתחילה לא יברכנה כל שבסיום השבעה לא יעבור זמן הברכה [עד ט"ו לחודש], אבל אם יעבור זמן הברכה, יברך בתוך השבעה, ובמידת האפשר ישתדל שלא לברך בשלושת הימים הראשונים לאבלות. ובימי החורף הגשומים, שיש חשש שיהיו עננים ולא יוכל לברך אחר כך, יברך עם הקהל ולא ימתין כלל. 

יציאה לחוץ

בברכת הלבנה, רשאי לצאת מפתח ביתו, כי יציאה לדבר מצוה מותרת. 

שלום עליכם

מה שנוהגים לומר איש לרעהו אחר ברכת הלבנה "שלום עליכם" שלוש פעמים, מותר אף לאבל לאומרו.

ואף שאבל אסור בשאלת שלום, מכל מקום אמירת 'שלום' כאן, אין בכוונתה לדרוש בשלום האנשים, אלא מאחר ומזכירים קודם לכן פסוק: "תיפול עליהם אימתה ופחד", כדי שלא יראה שאמר כן על חבריו, תיקנו לומר "שלום עליכם". ועוד שהכוונה להתפלל שיהיה שלום בעולם ולא קטרוגים, כמו שקיטרגה הלבנה על החמה שאי אפשר לשני מלכים בכתר אחד. 

 

ברכת החמה

אָבֵל מברך "ברכת החמה" [שהיא אחת ל-28 שנה], כיון שהיא מצוה עוברת, שזמנה יום אחד בלבד, ולכן רשאי לצאת חוץ לביתו כדי לראות את החמה ולברך, אך לא יצא לרחובות קריה לברך ברוב עַם עִם כל הקהל הגדול. (חזו"ע חנוכה תצז. ועיין בכל הנ"ל בחוברת "ראש חודש בהלכה ובאגדה" עמודים 154, 160)

 

אבלות בצינעה

אבלות נוהגת בשבת בדברים שבצינעה, אבל בפרהסיא [ברבים] לא נוהגת אבלות כלל, שכן למדו חז"ל מהפסוק (משלי י כב): "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר" - זו השבת, "וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ" - זוהי אבלות. 

על כן, על האבל להחליף את בגדיו העליונים לבגדי שבת, כמו חולצה וחליפה, אפילו הם מכובסים. ואם הוא רגיל בעניבה בשבת, ילבש עניבה. ונועל נעלי עור, ורשאי לצחצחן לכבוד שבת. ואומר לכולם: "שבת שלום". שאם לא יעשה דברים אלו, נמצא שמראה אבלות בשבת בפרהסיא.  ולגבי החלפת בגדים פנימיים - בגדי זיעה, כגופיה, תחתון וגרביים.

 

בגדי לבן

ביישוב שכל הנהגתם על פי הקבלה, ורגילים כולם ללבוש בגדי לבן בשבת, ואירע לאחד מהם אבל, עליו ללבוש בגדי לבן גם בשבת זו, שאם ישנה, נמצא שמראה אבלות בפרהסיא בשבת. וכתב בספר שלחן גבוה: ופה עיר הקודש ירושלים נהגו ללבוש בגדי שבת אפילו לבנים, ואפילו מת ביום שישי. 

 

רחיצה. תשמיש - האבל אסור ברחיצה לכבוד שבת, ואפילו במים קרים. אולם, מותר לו לרחוץ פניו, ידיו [עד סוף כף היד], ורגליו [עד הקרסול], במים קרים, ואפילו עם סבון. ואסור בתשמיש המיטה אף בשבת. 

 

זמן החלפת הבגדים

החלפת הבגדים לכבוד שבת, צריכה להעשות רק לאחר שקיבל עליו שבת. כי אבל על אביו או אמו שמחליף בגדו [כגון שהתלכלך ונותן לאחר את בגדו המכובס שילבשהו מעט], חייב לקורעו שוב, אך כשמחליף אחר שקיבל שבת, אינו קורע. 

על כן, אם התפילה היא בבית האבל, יתפללו מנחה כחצי שעה לפני השקיעה, ולאחר מנחה יקבל עליו שבת [באומרו: "הריני מקבל שבת"], ויכנס לחדר ויחליף בגדיו ונעליו לכבוד שבת. 

ואם האבל מתפלל בבית הכנסת [כגון שאין לו מנין בבית], אזי קודם שילך לבית הכנסת [כשלושת רבעי שעה לפני השקיעה. והעיקר לא לפני "פלג המנחה"], יקבל עליו שבת, ויחליף בגדיו ונעליו, וילך לבית הכנסת להתפלל מנחה, קבלת שבת וערבית (ג פב, פג). [וטוב שיתנה ויאמר שמקבל עליו שבת רק לענין שביתה ממלאכה, אבל לא שיאסר בתפילת מנחה של חול. (חזו"ע שבת א רסו)] ובמידת האפשר, טוב יותר שיארגן מנין לתפילת מנחה מוקדמת מעט, כך שסמוך לשקיעת החמה יקבל עליו שבת, יחליף בגדיו וילך לבית הכנסת.

גם אשה אבלה לא תחליף בגדיה ונעליה אלא לאחר שתאמר שמקבלת שבת כנ"ל. ולמנהג רוב בנות אשכנז שמקבלות שבת בהדלקה, תחלפנה בגדיהן לאחר הדלקת הנרות. 

 

זמן הקימה

ביום שישי [ערב שבת], יושב האבל על הארץ עד סמוך לשקיעת החמה שאז מחליף את בגדיו כנ"ל. אולם במקרה שקיבל שבת מזמן "פלג המנחה", אין צריך לישב על הארץ. והמקילים לקום קודם זמן "פלג המנחה", טעות היא בידם, ויש להוכיחם בנועם כדי שיקבלו. 

 

ערבית בפלג המנחה

אבל שרגיל תמיד לקבל שבת מוקדם ולהתפלל ערבית מזמן "פלג המנחה", רשאי גם בשבת זו לקבל עליו שבת כדרכו בזמן פלג המנחה, ומיד לאחר מכן יחליף בגדיו ונעליו, ויתפלל ערבית של שבת ויקדש ויאכל כדרכו בכל שבת. 

 

מגבת

מותר לאבלים להשתמש במגבת מכובסת לכבוד שבת. אבל בשאר ימי השבעה אסור (כמבואר להלן (עמוד 206) בדיני כיבוס). 

 

שבת שלום

אומרים "שבת שלום" לאבלים, שלא תראה כאבלות בפרהסיא. 

 

שלום עליכם. ברכת הבית.

האבל אומר "שלום עליכם מלאכי השלום" ו"אשת חיל" לפני הקידוש. ויברך את בניו ובנותיו כבכל שבת, ולא ישנה ממנהגו.

 

בציעת הפת

האבל בוצע בעצמו, ולא יתן את הפת ביד האבלים, שאין אבלות בשבת.

 

ברכת המזון

אם האבל אוכל בשבת עם בני ביתו [כולל המשפחה המורחבת, חתניו, כלותיו ונכדיו], מברכים ברכת המזון של אבלים, שאין זו אבלות בפרהסיא. [וכן נהג מרן זצוק"ל ביושבו שבעה על רעייתו הרבנית ז"ל]. אבל אם אוכלים עמו גם אנשים אחרים, יברכו את ברכת המזון בנוסח הרגיל. 

 

בכי

אסור לבכות בשבת, אבל אם יש לו הקלה בזה, שעל ידי כך מפיג את צערו, מותר. וישתדל לעשות כן בצינעה, כדי שלא יצער ויביא גם אחרים לידי בכי.

 

לימוד תורה

אסור לאבל ללמוד תורה בשבת כמו בחול. שהרי זה בכלל דברים שבצינעה, על כן ילמד הלכות אבלות וכיוצא בהם. ומכל מקום מותר להרהר בדברי תורה או לעיין בספר מבלי להוציא בפה. בצירוף דעת המתירים ללמוד תורה בשבת. 

 

שנים מקרא ואחד תרגום

האבל חייב בקריאת פרשת השבוע "שנים מקרא ואחד תרגום", ויקרא בשבת, והמיקל לקרוא ביום שישי, יש לו על מה לסמוך, אך לא קודם לכן. ולא ידחה את הקריאה לאחר השבעה, שמצוה מן המובחר לקוראה בשבת עד המנחה.

אם חל יום השביעי של האבלות בשבת, טוב שיקרא "שנים מקרא ואחד תרגום", אחר תפילת שחרית, שאז כבר יצא מאבלותו. 

 

פירוש רש"י

הלומד בכל שבת פירוש רש"י על הפרשה, אינו רשאי ללומדו בשבת זו. 

 

תהילים. דרשה.

יש נוהגים להתאסף ביום שבת בבית הכנסת או בבית המנוח, לקרוא פרקי תהילים כל אחד לפי תורו בקול רם [והנכון שהאבלים לא יקראו אלא יעסקו בהלכות אבלות, כמבואר בהמשך , ולאחר מכן דורשים בדברי מוסר וחיזוק, ואף אם יזכירו מעט משבחי המנוח בתוך הדברים, הרי זה מותר, כי מטרתם רק לעורר את העם. 

 

החלפת בגדים במוצאי שבת

לאחר צאת הכוכבים [כעשרים דקות לאחר השקיעה], יחליף את בגדיו לבגדי חול, שאם לא יחליפם יצטרך לקורעם, ויחלוץ את נעלי העור, ואחר כך יתפללו ערבית. וההקפדה בזה היא דוקא באבל על אב ואם שיש חובת קריעה אף על בגדים שמחליף בתוך שבעה, אבל על שאר קרובים אינו חייב להזדרז ולהחליף את בגדיו, שהרי לא צריך לקורעם שוב, ועל כן רשאי להישאר עם בגדי השבת כרצונו ואפילו עד סוף השבעה, ורק את נעלי העור יחלוץ מיד.

 

פסוקי הבדלה

האבל לא יאמר את הפסוקים שנוהגים לומר קודם ההבדלה ["ראשון לציון הנה הינם וכו'"], מפני שאמירתם באה כדי להרבות בשמחה, והאבל אסור בשמחה. 

 

בשמים

מברכים על בשמים ונר בבית האבל בהבדלה במוצאי שבת.

 

תפילות השבת

במה מדליקין

בערב שבת בבית האבל אומרים פרק "במה מדליקין" כמו בכל שבת, כי אין אבלות בפרהסיא [ברבים] בשבת. 

 

ברכת מעין שבע

אין שליח ציבור אומר ברכת "מעין שבע" בערבית של שבת בבית האבל, כי ברכה זו נאמרת רק בבית הכנסת. ואם אמרה, ברכתו לבטלה, ואין עונים אחריו אמן. 

ירושלים העתיקה הסמוכה לכותל המערבי, כיון שקדושתה חמורה, חשובה היא כבית הכנסת, ולכן אפילו מתפללים שם בבית האבל, אומרים ברכת מעין שבע. אבל בשאר השכונות בירושלים, אין לאומרה, ככל שאר המקומות. והאומרה, הרי הוא עובר באיסור ברכה לבטלה. 

 

עליה לתורה

אין האבל עולה לספר תורה אף בשבת. אולם אם בטעות קראו לו בשמו, יעלה. ואבל שנולד לו בן או בת, במקום שהמנהג להעלותו לתורה, יעלוהו, כדי שלא יראה כאבלות בפרהסיא. 

כהן יחידי - אבל שהוא כהן יחידי בבית הכנסת, יעלוהו לתורה, שלא יראה כאבלות בפרהסיא.

עליה קבועה - תלמיד חכם שבציבור שרגיל לעלות בכל שבת לעליה מסוימת, יעלה גם בשבת שאירעו אבל, כדי שלא יראה כאבלות בפרהסיא. וכן עשה מעשה רב מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל שהיה מנהגו בכל שבת לעלות לעליית מפטיר, וגם בשבת שהיה אבל, עלה כהרגלו בקודש.

 

קורא בתורה קבוע

אף שהאבל אסור בלימוד תורה, מכל מקום אם הוא חזן קבוע הקורא בתורה בכל שבת, רשאי לקרוא בתורה כמנהגו, שאם לא יקרא, הרי זו כאבלות בפרהסיא, כי ניכר שנמנע מחמת האבלות. וכן עשה מעשה רב מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל.

ואף במקרה שאין זו אבלות בפרהסיא, עדין אין לומר שיקרא אחד מהקהל, כי אם אינו חוזר את הפרשה כראוי, או שאינו בקי ורגיל לקרוא, יטעה ויעשה שגיאות רבות בקריאתו כפי שהמציאות מורה, והרי נפסק בשלחן ערוך  שאם טעה אפילו בדקדוק אחד, מחזירים אותו. וכתב הכף החיים שגם בנקודות וטעמים של המקרא יש בהם סודות עליונים. ולכן בודאי שאין למסור קריאת התורה למי שאינו בקי כהלכה. 

 

"ובא לציון גואל"

המתפללים מנחה של שבת בבית האבל [באופן שיש שם ספר תורה], אומרים ב'ובא לציון' פסוק "ואני זאת בריתי אותם", ולא ידלגוהו כמו בחול, כדי שלא תיראה אבלות בפרהסיא. ואמנם האבלים עצמם, שמתפללים בלחש, ידלגו פסוק זה. אבל אם האבל שליח ציבור, יאמר את הפסוק בקול רם ללא חשש. 

 

"צדקתך"

אין אומרים פסוקי "צדקתך" בבית האבל, שכל יום שאין אומרים בו וידוי, אין אומרים בו "צדקתך". ואין בזה חשש של אבלות בפרהסיא, מכיון שישנם עוד אופנים שמחמתם אין אומרים "צדקתך", כגון שיש חתן או ברית מילה וערב ראש חודש וכיוצא בזה. 

אם מתפלל האבל מנחה של שבת בבית הכנסת, יאמר השליח ציבור "צדקתך", כי אין הציבור נגררים אחר האבל, וכמבואר לעיל (עמוד 190). 

 

"ויהי נועם" [שובה ה']

בערבית במוצאי שבת אומרים בבית האבל "שובה ה' עד מתי... ויהי נועם...", וגם האבל יאמר אותו עם הציבור.

 

ליל הברית - ברית יצחק

רשאי אבי הבן לקיים מנהג ישראל קדושים בליל הברית להביא מנין אנשים לביתו שיקראו בזוהר הקדוש כמובא בספר "ברית עולם", ואף האבל עצמו רשאי להשתתף בקריאה אם אינו מבין את לשון הזוהר. ויחלקו מעט מיני ברכות [מזונות, העץ, אדמה, שהכל] ולא יותר. (שו"ת זרע אמת ח"ב סימן קנח. מעיין אומר רלג. ועיין חזו"ע ארבע תעניות קסח)

 

יציאה מהבית. נעלי עור.

בעלי הברית שהם: אבי הבן, הסנדק והמוהל, רשאים לצאת לבית הכנסת שבו מתקיימת הברית, ולאחר הברית יחזרו מיד לביתם. ואסור להם לנעול נעלי עור לכבוד הברית. 

כתב הארחות חיים, אבל בעל ברית, הולך בבוקר לבית הכנסת בלי מנעלים, ויושב במקום האבלים, ואחר התפילה מכניסו לברית, ואחר כך יוצא הוא והסנדק והמוהל והולכים עמו הקהל עד ביתו, וחוזר ונוהג אבלות. וכן כתבו הראב"ד והאגודה. ואף שהוא יום טוב שלו, מכל מקום אינו דוחה אלא עניני אבלות של מנהג, אבל נעלי עור שזה מן הדין, אסור. 

 

בגדי שבת

אבל בעל ברית, אינו רשאי ללבוש בגדי לבן לכבוד המילה, כי הם נאים ומיוחדים מדי. והנכון שלא ילבש אפילו בגדי שבת. ויש מקילים ללבוש בגדי שבת שאינם מכובסים. 

 

סעודת מצוה

האבל רשאי להשתתף בסעודת מצוה של ברית מילה שנערכת בתוך ביתו. 

 

מזל טוב

אבי הבן אבל או יולדת אבלה, מותר לברכם בברכת "מזל טוב", שאין זה בכלל שאלת שלום שאסורה, אלא כבקשת תפילה וברכה להצלחתם. 

 

פדיון הבן

בכל הנ"ל, הוא הדין לפדיון הבן שחל בשבעה. וברור שאין לדחות את הפדיון לאחר השבעה, כי מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, ויש אומרים שבכל שעה שעדין לא פדה, עובר על איסור. 


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.4 (101 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים