תחיית המתים: נס ענק בתקופת המשיח

אחד משלושה עשר עיקרי האמונה הוא שעתיד הקב"ה להחיות את המתים לעתיד לבוא. זהו אחד הניסים היותר גדולים ומפליאים שיתרחשו עם ביאת המשיח.

מרן הרב שך זצ"ל, בשנת ת"ש נפטרה לו בתו כשהיא בצעירותה, ועלה אל הגאון רבי חיים עוזר גרוז'ינסקי זצ"ל לבקש ממנו דברי נחמה. אמר לו הרב שגם לו נפטרה בת יחידה בצעירותה, ו"לולי תורתך שעשועי - אז אבדתי בעניי", כלומר התורה היא שניחמה אותו. שאל הרב שך: "ומה תהיה נחמתה של האמא?", ענה לו: בתפילת שמונה עשרה אנו אומרים "ומקיים אמונתו לישני עפר". צריך לחזק את האמונה שפטירה זוהי שינה, אלא שהיא שינה ארוכה יותר, אבל אנו מאמינים שתהיה תחיית המתים בקרוב, ואז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה. וכשנחיה באמונה זו, נוכל לעבור תקופה זו יותר בקלות.

 רבי אריה לוין זצ"ל ביקש שיכתבו על מצבתו שמי שמגיע על קברו יאמר: "אני מאמין באמונה שלימה בתחיית המתים".

על עניין תחיית המתים - אמרו חז"ל את הפסוק: "בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן - הָיִינוּ כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה". תהיה אז שמחה גדולה ועצומה שלא היתה כמותה.

ואומר הזוהר הקדוש (בראשית קיח ע"ב): עתיד הקדוש ברוך הוא לייפות לגוף הצדיקים לעתיד לבא, כיופי של אדם הראשון כשנכנס לגן עדן, ואמר רבי לוי: הנשמה בעודה במעלתה, ניזונית באור של מעלה ומתלבשת בו, וכשתכנס לגוף לעתיד לבא, באותו האור ממש תכנס, ואזי הגוף יאיר כזוהר הרקיע, שנאמר (דניאל יב): "וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ". ואזי ידעו הבריות שהנשמה הנכנסת בהם, היא נשמת החיים, נשמת התענוגים שהיא קיבלה תענוגים מלמעלה ומעדנת לגוף, והכל תמהים בה ואומרים (שיר השירים ז): "מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים"! ... ובאותו זמן עתיד הקדוש ברוך הוא לשמח עולמו ולשמוח בבריותיו, שנאמר (תהלים קד): "יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו". ואזי יהיה שחוק בעולם מה שאין עכשיו, שנאמר (שם קכו): "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ"... רבי אבא אמר: היום שישמח הקדוש ברוך הוא עם בריותיו, לא היתה שמחה כמותה מיום שנברא העולם, והצדיקים הנשארים בירושלים לא ישובו עוד לעפרם, שנאמר (ישעיה ד): "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ".

"אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ" - שמחה זו תהיה שמחה עם "שחוק" [צחוק], ומדוע? מפני שיתרחשו אז מול עינינו דברים מעניינים ומרנינים. למשל: אדם אשר נולד לו בן ולאחר מכן נפטר האב בצעירותו בגיל 25, יקום אז לתחייה, ואת מי יראה הוא לנגד עיניו? את בנו אשר האריך ימים - והנה הוא בן 90! וכך קשיש בן 90 יקרא לאיש צעיר - "אבא". וכן נזכה אז לראות ולהכיר כל מיני קרובי משפחה אשר לא זכינו להכיר מעולם, ואף לפגוש אנשים שהכרנו ולא ראינו אותם במשך שנים רבות, כך שהששון והצהלה יהיו רבים. (ספר "דברי אגדה" פרשת בשלח)

בספר "יסודי התורה" [לרבי שמעון אגסי זצ"ל] מבואר, כי הפלא הגדול בתחיית המתים הוא שהקב"ה לא יברא את גופות המתים מחדש, אלא יקים את אותו גוף עצמו, שנהפך כבר לעפר! אותו גוף שכבר נרקב כליל וכלה כל בשרו - ישוב ויקבל חיות מחודשת.

- והנה יש גופות של מתים אשר קברם נחרש, והרוח נשאה את עפרם לכל עבר, או שהושלכו הרבה מתים יחד לתוך בור או לירכתי מערה, ודמים בדמים נגעו ביום הרג רב וכובד מלחמה. וכמה וכמה היו מאכל לעוף השמים ולחיות הארץ ולדגי הים, וכן כל כיוצא בהם מקרים ממקרים שונים שבאו לשוכני עפר וליורדי שחת. ומעתה - מי הוא זה שיוכל לאסוף ולשקול ולמדוד את כל חלקיקי העפר הללו, ולקבץ חלקי העפר של כל גוף וגוף בפני עצמו?

רק המושל בגבורתו בכל העולם - לו זרוע עם גבורה, לברור ולאסוף ולקבץ את כל חלקי העפר, של גוף זה לבד, ושל גוף זה לבד, גם אם יהיו מפוזרים בארבע קצוות הארץ או בין שיני אריות. ולא עוד אלא שמחזיר הקב"ה את אותו עפר של כל אבר לאותו אבר עצמו, והיינו חלקי העפר הבאים מן העין יחזיר אותם לעין, חלקי עפר האוזניים - לאוזניים, והידים - לידים, והרגליים - לרגליים, כל חלקיק למקומו המדויק בגוף!!!

ומעתה, בוא וראה, מיהו אשר יוכל למנות את כל מיליירדי חלקיקי העפר הללו, ומיהו שיוכל לסדר ולהעריך כל החלקיקים במצבם ובמקומם הראשון?! ואם יתבונן האדם בזה, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויראה ורעד יבוא בו מאימת מלך איום ונורא, גבור וחזק, אמיץ ועזוז, אשר לו הכח והיכולת והגבורה הנפלאה, עוז ותעצומות כאלה, יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד, אמן. (יסודי התורה העיקר הי"ג)

גלגול מחילות

אולם אין הקב"ה מחיה את המתים, אלא בארץ ישראל! שנאמר (ישעיה מב ה): "כֹּה אָמַר הָאֵל ה'... נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ [בארץ ישראל]". אם כן הצדיקים שנקברו בחוץ לארץ, כגון משה ואהרון ושאר כל הצדיקים שבארבע פינות העולם - היאך חיים ובאים לעולם הבא?

אלא שבשעת תחיית המתים הקדוש ברוך הוא יורד משמי השמים העליונים, ויושב על כסאו בירושלים, וקורא הקב"ה למלאכי השרת ואומר להם: "בני, לא בראתי אתכם אלא בשביל שעה זו, כדי שתעשו לי קורת רוח"! משיבים לו מלאכי השרת ואומרים לפניו: "רבון העולמים, הננו נעמוד לפניך בכל דבר שאתה רוצה"! משיב הקב"ה ואומר להם: "לכו שטטו בארבע רוחות העולם, והגביהו את ארבע כנפות הארץ, ועשו מחילות מחילות בקרקע הארץ לכל צדיק וצדיק שבחוצה לארץ, עד ארץ ישראל, והביאו לי כל צדיק וצדיק, ויבואו לארץ ישראל ואני מחיה אותם"!

מיד הולכים כל מלאך ומלאך, וכל שרף ושרף, וכל שר ושר, וכל גדוד וגדוד, ומשוטטים בארבע רוחות העולם, ומגביהים את ארבע כנפות הארץ, וינערו את הרשעים מן הארץ, ואחר זה עושים מחילות מחילות בקרקע הארץ בשביל כל צדיק וצדיק שבחוצה לארץ, ומביאים אותם בתוך מחילות לארץ ישראל אצל הקב"ה לירושלים, והקב"ה עומד בעצמו ומחיה אותם ומעמיד אותם על רגליהם.

וכיצד מחיה ה' את המתים לעולם הבא? נוטל הקב"ה שופר גדול בידו ותוקע בו, וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו. בתקיעה ראשונה העולם כולו רועש, בתקיעה שניה העפר מתפרד, בתקיעה שלישית עצמותיהם של הצדיקים מתקבצים, בתקיעה רביעית אבריהם מתחממים, בתקיעה חמישית עורותיהם מתקרמים, בתקיעה ששית רוחות ונשמות נכנסות לגופיהם, בתקיעה שביעית חיים ועומדים על רגליהם בלבושיהם! והצדיקים יקומו בכמה לבושים שריחם הולך מסוף העולם ועד סופו כריח גן עדן! (אותיות דרבי עקיבא אות ט)