למה באנו לעולם - פרק ב

ההרגל המסנוור

א. כשהננו עלי ארץ מוצקת, הלא מתפלאים אנו על החיים המוזרים שהיו לנו ברחם האם, ואילו על החיים כאן לא מתפלאים ולא משתוממים, אם כי הם מופלאים פי אלפים, אנו נמצאים בתוככי חלל אין סופי כולו מלא פלאים, מצבא השמים ממעל ועד כל צבאה בארץ, הכל אשר לכל כל מה שעינינו רואות ואוזנינו שומעות, וחושינו מרגישים, ומוחינו משיג הכל רז אחיד, ובכל מה שנתגלה כבר נתגלה גם שהסתר בה רב על הגלוי, אבל בהרגשה הכללית אין הרגשה של פליאה מהמסתורין האופפת את כל הישות, הממלא את כל החלל. הסיבה לזה, מכיון שמן היום שבו פקחנו עינינו הננו מורגלים בכל זה, ואין רואים במורגל שום חידוש, המשורר רבי שלמה אבן גבירול אומר בין מוסריו: "ה"שכל" מתנה, ה"מוסר" קנין, ואילו ה"הרגל" שלטון.

הדג שכל מציאותו וחיות הוא במים איננו מרגיש מלבד את מציאות המים, ורק כאשר יוציא את ראשו מהמים ירגיש את חיסרון המים המחיים אותו, וכל בעלי החיים שביבשה שמעודם נושמים את האויר, אינם מרגישים במציאות העיקרית לחיותם, ורק כשתרד רמת החמצן באויר, או אז ירגיש במציאות האויר החיונית לחייו. וכך הוא האדם בכללותו, שמיום הוולדו הוא מסתגל לכל אותם ניסים תמידים ולכן אינו מרגיש בפלאים האופפים אותנו, ורק אחרי שניפרד מהעולם המופלא הזה ונחרוג מהמסגרת שחיינו בו, או אז פתאום נרגיש בעוצמה רבה וחזקה בתוקף הפלאים שהיו קרובים אלינו יום יום, שעה שעה. או אז יאפף אותנו במלוא עוזה ההרגשה המופלאה של "מה רבו מעשיך ה` כולם בחכמה עשית".

ב. לקרב את המושג יותר אל השכל, נצייר דוגמא של שני תינוקות שנולדו בעונה אחת, שאחד מהם גדל והתפתח באופן נורמלי, עד שעמד במיטב שנותיו בשנתו השלשים, חבירו לעומת זאת נולד כמפגר ומטומטם שלא התפתח בכל השנים הללו, ולא הבין מכל מה שסביבו, פתאום בשנתו השלשים של המטמטם התפתח המפגר בבת אחת ופקח עיניו על העולם ונעשה למפותח כחבירו המפותח מאז שנולד, לכשיפגשו שני החברים האלה וידברו בהשקפתם על העולם - יתברר שהמפותח מלידה הוא בעצם הסגור, כי ההתפתחות האיטית משרישה בלב באדם את השגרה בפלאי תבל האופפים אותנו על כל צעד ושעל, עד שהוא לא מרגיש ולא מתפעל, ועל כל דבר הוא מפטיר שכך צריך להיות על פי טבע העולם, ואילו השני שאין לו משפטים קדומים והתפתח בבת אחת, הרי שהוא מתבונן על העולם על האמת שלו, והוא זה שמכיר בתופעות הפלאיות שיש בעולם המרעישות והמבהילות את נפש החוקר הלא מורגל בהם. מיד כשהמפגר נהיה למפותח בבת אחת והוא פוקח את עיניו הוא עומד אחוז בלהות, אפוף חרדה, על כל אשר רואות עיניו.

וכשמתברר לו כי כל זה אינו חלום, אזי הוא מתחיל לשאול את עצמו: מה יש כאן, כיצד הוא נמצא בעולם, מניין החיים ומניין הרגשות, איך הוא חושב, איך הוא רואה ושומע, כיצד הוא מדבר, וכיצד היה חי בבטן לפני כן מבלי אויר, ומי מספק את האויר הנחוץ לו כעת כ`אויר לנשימה`, מי הכין לו מיד בצאתו מן הרחם את המזון המתאים והמדוייק כחלב האם, ומי ויסת את צינור ההנקה בדיוק כפי יכולת המציצה של התינוק, מי יצר את מליוני המינים של החי והצומח בעולם, עם כל תכונותיהם המשונות וההפוכות זה מזה באופן מדהים, כשלכל אחד מצויידים הכלים המתאימים בדיוק כפי תנאי חייו, מהחיה הכי ענקית בעולם ועד הנמלה והכנימה הכי זעומה, ועד היצור החידקי הכי קטן שאינו נראה אלא במיקרוסקופ, עם כל הקרביים והאברים הפנימיים שישנם לכל היצורים הכי קטנים.

מי עשה את כל גרמי השמים, ומי הוא זה שתלה את כדור הארץ במקום הכי מדוייק כלפי השמש, לא מילימיטר יותר קרוב כי אז היינו נשרפים, ולא מילימטר רחוק יותר כי אז היינו קופאים מקור, מי יצר את כוח המשיכה ואת ההרמוניה בין הכוכבים במערכת השמש, באופן שאף אחד לא ימשך למקום שהוא יקלקל את מערכת החיים על כדור הארץ, מה עומד מאחרוי כח המשיכה בבטן כדור הארץ המושכת אליה את כל הנמצאים עליה, כולל את בליוני טונות המים מהאוקינוסים, באופן שלא יעברו מן הגבול שנקבעו להם, מי נתן הרגשה לצמח ולפרח שישתה את המים שנותנים לו בכדי שלא יתייבש, אם כל בית בנוי ומסודר וכל נר דלוק מעידה על מישהו שיצר ובנה והדליק, הרי חייב להיות אישיות מדהימה שבנה והקים וכונן והאיר וסידר את כל מערכת החיים בכל כך הרבה שלימות הגמוניה והרמוניה בין המינים השונים, והמורכבות בין הפרטים השונים המשלימים אחת את השניה. [אותם שאלות ששאל אברהם אבינו כשיצא מן המערה אחרי שהיה מוסתר שם מאז שנולד, בדומה למשל הנ"ל מזה שהתפתח בבת אחת].

ג. שאלות בלי קץ, אלו וכאלו, ישאל המפותח הפתאומי, ל"מפותח מנעוריו", וכאשר ישמע ממנו את התשובה הרגילה: `מה אתה מתבונן כל כך, הלא כך הוא מאז ומעולם טבע העולם כבר מיליארדי שנים, ורק מטומטם שכמוך מתפעל מכל זה`, תתווסף למפותח הפתאומי עוד שאלה: מי נתן רשות לבני אדם בעלי שכל ובינה להתעות את עצמם עד כדי כך.... זה שנפקחו עיניו לפתע בהיותו גדול, והוא אינו תחת מעטה ההרגל, הוא באמת מתרגש מכל הטבע, ורואה בחזות הכל כוח ועוז של יוצר הכל, ויכיר בהנחה הפשוטה כי מערכת כזו לא תיתכן ללא יוצר שהקיף את כלל הכוחות ומזג את המזיגה הנפלאה שיש בבריאה המוצגת לנגד עינינו. ולא רק השמים הזרוע בכוכבי אור, מערכות ופלנטות ענקיות בעלי אנרגיה של פי אלפים מכור גרעיני, מעידות על מתכנן על, אלא אפי` גם גרגיר חול הכי קטן וכל יסוד אטום מעידה כאלף עדים שיש מי שעומד מאחורי המערכת, וכפי הידוע כיום המערכת האטומית שיש בתוך כל גרגיר קטן מיסודות הטבע, דומה בהקיפה למערכת כוכבים המסתבבים במערכת מסודרת, וכך גם חלקי האטום מגלמים את אותה הצגה בזעיר אנפין.

הכנסת כל כך הרבה פלאים וחוקי טבע בתוך גרגיר קטן לא תיתכן בשום אופן באופן מקרי, המתבונן בכל אלו ללא דעות קדומות ועיוותים בזה פורצת אצלו ההרגשה שיש כאן מתכנת על חכם בכל קנה מידה, שיצר ופעל וברא את כל המערכות, ולא נגעתי בפלאי הצופן הגנטי, ושאר הפלאים המתגלגלים סביבינו בכל רגע.

ד. זה שלא נפל לתוך ההסתרה של הטבע, כנ"ל, הרי גם הקולות שישמעו אזניו בבוקר הראשון, קריאת התרנגול, כרכורי הצפרדע, צרצורי הצרצור, זמירות הזמיר, צפצוף הציפור, געיית הפרה, פעיית העגל, וכו`, שכל אדם שומע אותן ואינו שואל כלל מה זה ועל מה זה, מביעים אצל המפותח הפתאומי מיסתורין עילאי המאחד את כל הקולות הללו לשיר ושבח תהלה ותפארת למי שחולל את כולם, שעם כל השינויים כולם מתלכדים להרמוניה אחת וכללית בהתאמה מלאה.

אלא משום שהאדם אינו נולד כמפותח פתאומי, לכן כשהוא יוצא לעבר העולם אל שדה מערכת הבחירה, לבחירה רצונית, הוא כבר מעורבל בהסתגלות לכל התופעות, וההרגל שלו נעשה טבע, שלא יתפעל יותר, וכך הפתרון של `טבע` משמש כתירוץ על כל התעלומות, והרגל זה משפיע עצום ונותן השקפה על כל דרכי החיים, וזה אכן רצון הבורא שהאדם לא יתפתח פתאומית, מאחר ואם כך לא תיתכן מערכת של בחירה רצונית בין טוב לרע, שזוהי תכלית החיים בעולם הזה, כפי שכתבתי למעלה, ויתבאר בפרקים הבאים.

ה. בספרים הקדושים מבואר כי ילידי עם ישראל כששהו במדבר, והיו מורגלים מילדות שהלחם בבוקר נופל מן השמים בצורת מן, ולא היה להם שום הרגל שכשמכניסים זרעים לאדמה הם נובטים כמאכלים נפלאים, היה לפניהם הלחם מן השמים כטבע, ואילו לחם מן הארץ אילו היו רואים דבר כזה היו מתייחסים לזה כמו נס, כך שכל דבר הוא יחסי לפי הרגלו של האדם, ואין לחם מן השמים יותר נס מאשר לחם מן הארץ, זה פלא וזה פלא, אלא ההרגל נעשה טבע, וזה אחר כך שולט על האדם שיקשה לו להתבונן באמת העומדת מאחורי כל דבר.

וכך הוא כל מהלך חיי "ההרגל", מי שאין לפניו המסלול של תורת חיים, הוא אדיש למציאות, ולתופעות, הוא אינו דורש ואינו שואל, שהרי כך הוא מנהגו של עולם, וכששאלו באתר שנועד להתרת חיי הפקר ותועבה, השאלה העוצמתית `למה באנו לעולם` התקבלה תשובה לועגת שאני מתבייש להעתיק אותה - `לתווך בין הברז לשירותים`, הבנתם. [באינטרנט החסום שלי אין לי גישה לאתר הנאור-מטומטם הזה, אבל בחיפוש בגוגל יצאו לי שורות אלו], וכך הם משיבים לכל השאלות הרציניות בחיים, כשעל כל השאלות התשובה בערך זהה - הכל מקרי לחלוטין, הכל המציא את עצמו, וכו`, זאת אומרת - למה ככה !, כתשובת ילד בן שלש כששואלים אותו מדוע ולמה זה או זה, הוא שולף את התשובה הרגילה: "ככה".

המשך יבוא בקרוב - בהצלחה - מנשה ישראל