הרב יצחק זילברשטיין

קובץ שאלות ותשובות קצרות בהלכות שבת מאת הגר"י זילברשטיין שליט"א

עשה לך קהלות גדולות, ודרוש לפניהם ברבים בהלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת, ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה...

שתף במייל
| ט"ז טבת התשע"ה |
whatsapp
אא

וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה - רבותינו בעלי אגדה אומרים: מתחילת התורה ועד סופה, אין בה פרשה שנאמר בראשה 'ויקהל' אלא זאת בלבד, אמר הקב"ה: עשה לך קהלות גדולות, ודרוש לפניהם ברבים בהלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת, ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה... (ילקוט שמעוני).

הליכה על מדרכה מרוצפת שמפוזר עליה חול

לאחרונה מקובל לרצף את מדרכות הערים במרצפות אבן משתלבות, ולאחר הריצוף מפזרים הפועלים על גבי המדרכה החדשה חול, כשהמטרה היא שהעוברים ושבים יחדירו את החול לבין המרצפות תוך כדי הליכתם, ובכך יחזקו את המרצפות. ושואלים הלכו בו: האם מותר ללכת על מרצפות אלו בשבת, באופן שחדירת החול תעשה בהכרח מחמת ההליכה במקום?

צדדי הספק: מחד יש בזה לכאורה חשש משום מלאכת בונה, כיון שמחזק בהליכתו את בניית המרצפות והכביש. אך מאידך, אולי יש להקל, מאחר והאדם שהולך לתומו אינו מכוין כלל לבניית המדרכה. אך סברא זו לכאורה אינה ברורה, משום שיתכן שנח לו בזה שהמרצפות יהיו חזקות ולא רעועות או שבורות, ובפרט כאשר מדובר במקום הסמוך לביתו...

תשובה: נראה שמותר ללכת על גבי המדרכה, ואינו נחשב ל'בונה' בהליכתו, ויש להביא לזה ראיה מהמבואר במסכת בבא בתרא (כ"ב:) "דוושא דהכא מעלי להתם" (דריסת הרגלים בסמוך לכותל מועילה להקשות קרקעית יסודות הכותל ולא ימוט), ואם כן היאך מותר להלך בשבת בסמוך לכותל?! (ולא מצאנו בשום מקום שאסור לאדם ללכת בשבת ליד הכתלים), אלא על כרחך שלא נאסרה הליכה זו. ונראה להסביר זאת בב' טעמים: א) משום שהשפעה קטנה זו אינה ניכרת לעין. ב) ההולך אינו מכוין למלאכת הבנייה, ולכן אין לזה שֵם מלאכה, (זו לא 'צורת בניין')[1].

קוף שברח בשבת

מעשה שהיה בנכה המרותק לכסא גלגלים, שרכש מחו"ל במיטב כספו, קוף מאולף ומאומן, אשר עושה עבורו שירותים רבים. והנה בשבת נעלם הקוף, ומצאוהו על אחת הגגות בסביבה. נטלו שני בחורים סלק אדום (שכידוע הוא מאכל האהוב על הקוף), פיתו את הקוף, עד שבא אליהם ואכל, ולאחר מכן נטלוהו בחזרה אל אדונו. והסתפקו לאחר מכן, האם היה במעשיהם משום 'צידה' או משום 'טלטול מוקצה'[2]?

תשובה: מכיון שהקוף הינו 'בן תרבות' והורגל בבית, ובא אליהם מרצונו ולא מרד, נראה לכאורה שאין כאן חשש צידה[3]. ובנוגע לחשש מוקצה, יש להתיר, משום שמדובר במקום חולי[4], ובמקום הפסד מרובה[5].

האם הקוף מציל מ'בישולי נכרים'?... - והנה, הוסיף בעל הקוף לשאול: בנוסף לקוף משרת אותי גם פיליפיני, וכאשר מבשל עבורי, אני נוהג לסייע במקצת בבישול, כדי להינצל מאיסור בישולי עכו"ם[6], אלא שהדבר כרוך במאמץ רב עבורי. שאלתי אפוא היא, במידה ואצווה על הקוף להשתתף בבישול עם הנכרי (כגון שיניח את הקדרה ע"ג האש או שיגיס בה), האם יועיל הדבר להצילני מאיסור בישול הנכרי[7]?...

והתשובה - דעת הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר שליט"א, שאין היתר לבשל ע"י השתתפות הקוף בבישול הנכרי, מכיון שאין יד ישראל בבישול זה[8].

ושאלה נוספת העלה בעל הקוף: האם אוכל ליטול ידים על ידי הקוף, (כלומר שהקוף יערה את המים מהנטלה על ידיו של האיש)?

והתשובה - בשולחן ערוך (סי' קנ"ט סעיף י"ב) נאמר: "אם הקוף נותן מים לידים, יש פוסלים (משום שאין כאן כח גברא שנותן את המים על ידיו), ויש מכשירים (משום שסוברים שאין צריך שיבואו המים על ידיו רק מכח נותן), ונראים דבריהם", כלומר, הכרעת מרן היא שיש להכשיר נטילת ידים על ידי קוף. אך לדעת הרמ"א (שם), יש להחמיר שלא ליטול ידיו על ידי הקוף.  

הוצאת גרגירי הרימון

יש הנוהגים להוציא את גרגירי הרימון, באופן שחותכים את הרימון לב' חצאים, ומכים על גב החצי רימון באמצעות כף גדולה או מצקת, וכך נושרים הגרגירים לתוך קערה[9]. והסתפקנו, האם מותר לעשות זאת בשבת?

תשובה: נראה שהדבר מותר, באופן שאוכל הגרגירים בסמוך להוצאתם[10].

רשימת חברות שומרות שבת

האם מותר לקרוא בשבת, דפי מידע המפרסמים אודות חברות שומרות שבת, כגון רשימת תחנות דלק השומרות שבת, רשימת 'אתרי בילוי' (גני חיות, בריכות וכדו') שאינם פתוחים בשבת? צדדי הספק: מחד, כוונת בעלי החברות היא לפרסום עסקי החול שלהם, ופעמים גם אצל הקורא זה נוגע למשא-ומתן. אך מאידך, המטרה היא לגדור את פירצת השבת הקדושה, ואם כן אולי ניתן להגדיר זאת כפרסום וקריאה של מצוה.

תשובה: אם כוונת הקורא לקרוא על מנת לעודדם ולחזקם על ידי פרסומם ברבים או מכתב תמיכה וכדו' - מותר. אך אם כוונתו לקרוא על מנת לקנות אצלם - יש להימנע! 

נסיעה ב'קורקינט'

בחור אחד התעורר בשבת בבוקר מאוחר, ומכיון שבאותה שבת היה אמור לשמש כבעל-קורא בתורה, הגיע אל בית הכנסת באמצעות 'קורקינט' (במקום שקיים בו עירוב)... האם נהג כדין?

תשובה: לא טוב עשה, מפני שדין כלי זה כדין האופניים (שאסרו האחרונים את השימוש בהם, מכמה טעמים, יעויין בציץ אליעזר ח"ז סי' ל'), ויש להימנע מלנסוע בו.

הליכה ברחוב הגורמת הדלקת אור בפתח בנין

לאחרונה נפוצה התופעה, שבכניסות לבתים מסויימים הותקנו מנורות גדולות, הנדלקות (ע"י 'עין אלקטרונית') כאשר עובר האדם בסמוך לכניסה. שאלתנו היא, האם מותר לעבור במקומות אלו, כאשר האדם הולך לדרכו ואינו חפץ כלל בהדלקת האור, באופן שיודע על מציאות האור הנדלק? (השאלה מתייחסת להולך רגל שאין לו אפשרות לזוז הצידה, או שלא קיימת אפשרות נוחה של הליכה בדרך חלופית). 

תשובה: נראה שבמקום צורך, יש להקל בכך, משום שהאדם אינו מעוניין כלל באור הזה, ואין כאן תועלת המיוחסת אל האדם כלל, ואין לו קשר ישיר למלאכה, אלא היא נפעלת בריחוק ממנו, ולכן אין זו 'מלאכת מחשבת', ואפשר להקל לעבור שם במקום צורך, כאשר אי אפשר ללכת בנקל בדרך אחרת[11].

ואם הדבר אפשרי, יעבור שם ב'שינוי' באופן שילך אחורנית. וכמו שמצינו במסכת שבועות (י"ז:): "הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו טהור, דכתיב: 'והבא אל הבית', דרך ביאה אסרה תורה", (וע"ש בתוס' ד"ה דרך). כך גם בענייננו, הליכה לאחוריו אינה דרך הליכה רגילה[12], ולכן יש להקל בה במקום הצורך, באופן שאינו מעוניין כלל באור שנדלק, ואין לו תועלת ממנו.

נשען בטעות על כפתור הפעמון

סיפר יהודי אחד: כשעתיים לפני צאת השבת, נשענתי בטעות על לחצן הפעמון שבכניסה לביתי, הפעמון התחיל לצלצל, ועמדתי מסופק - מה עלי לעשות כעת? הרי אם אנוע ממקומי, אגרום להפסק הצלצול ולניתוק המעגל החשמלי... האם אכן עלי להמשיך להישען במקום עד לצאת השבת?...

תשובה: יעויין בספר 'מאור השבת' (ח"ד סי' י"ד הערה קנ"ו) שהביא בשם מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, שבמצב שכזה מחוייב האדם להרפות את לחיצתו מיד, כיון שעמידתו במקומו מחדשת את זרימת החשמל, ואם כן אדרבה, עצם עמידתו היא מעשה (של הזרמת זרם) בכל רגע ורגע, וכאשר הוא הולך, הוא מפסיק ללחוץ וממילא מתנתק המעגל החשמלי, ואין זה נידון כמנתק את המעגל החשמלי בידיים, (והוסיף מרן שליט"א, ששחרור ידו מהמתג, הוי בגדר דבר שאינו מתכוין ופסיק רישיה דלא איכפת ליה, שהרי יש טירחה להחזיק ידו כך, ונמצא שמחמת הטירחה מתעסק בשחרור ידו, ולא בשחרור המתג). 

מבקש מאשתו לבוא עמו לבקר את אמו האלמנה

אשה שזכתה לחזור בתשובה שלימה ספרה, שמכיון שבתחילת דרכה בעלה היה עדיין רחוק מאד מהדרך הישרה, הביא הדבר לחיכוכים רבים בשלום הבית. כאשר הבית עמד להתמוטט כליל, החליט הבעל להתפשר, וקיבל על עצמו להקפיד בדיני טהרת המשפחה ובדיני כשרות, להניח תפילין בכל בוקר, וכו' וכו'. אמנם, על דבר אחד אינו מוכן לוותר בשום אופן - הנה האיש ואשתו היו נוהגים לנסוע אל אמו האלמנה מידי שבת, כדי לבקרה ולסעוד עמה, וגם כעת שהסכים להשתנות למען אשתו, הוא הודיע כי אינו מתכוון להימנע מ'מצוות כיבוד אם', בה היה מהדר מאז ומעולם! "אני אנהג. את לא תעשי מאומה", אמר לאשתו, "אני אפתח לך את הדלת בכניסה וביציאה...". הבעל הוסיף לאיים, שאם לא תהיה מוכנה גם היא 'להתפשר' עבורו, הוא יחזור בו לגמרי מ'קבלותיו', וקיים חשש שבני הזוג ייפרדו לגמרי... שואלת האשה: כיצד עלי להתייחס לדרישת בעלי?

תשובה: בספר 'עץ חיים' (מחכמי ישיבת אמסטרדאם) דן אודות חולה מסוכן, המסרב לשתות חלב אתון לרפואתו, אלא אם כן ישתה גם בנו ממנו. ובספר 'מלמד להועיל' (ח"א או"ח סי' ס"א) דן אודות אֵם שאיימה בהתאבדות אם בנה לא יחלל שבת, ושניהם אוסרים לעבור עבירות מחמת איום של התאבדות וכיוצא בזה שלא על פי הדין[13]. וגם בנידון דנן אין לחוש כלל לאיומיו של הבעל. ואין לוותר על מצוה אחת כדי "להרוויח" מצוות אחרות, משום שאין לנו רשות לעשות "מסחר" במצוות! (וע"ע ב'והערב נא' ח"א עמ' 169).

לשטוף כלים שלא לצורך כדי שלא ישטפו ע"י מדיח

בחורה בעלת תשובה נדרשת בשבת ע"י אמה לשטוף את כל כלי הסעודה, וביניהם כלים רבים שאסור לשוטפם בשבת, משום שלא יהא בהם כלל צורך ביום השבת אלא הדחתם היא לצורך יום חול (יעויין בשו"ע סי' שכ"ג ס"ו), ומאיימת האֵם, שאילו תסרב הבת, היא תדיחם בעצמה ע"י המדיח-כלים... כיצד תנהג הבת?

תשובה: כל הטעם של האיסור לשטוף כלים שאין בהם צורך בשבת, הוא, משום טירחה שלא לצורך השבת, ואם כן בנידוננו הרי שיש כאן צורך בשבת - כדי למנוע מהאם לעבור עבירה חמורה, ולכן תוכל הבת לשטוף את הכלים[14].

אכל ואחר כך שכח 'אתה חוננתנו'

כתב השולחן ערוך (או"ח סימן רצ"ד ס"א): "אומרים הבדלה בחונן הדעת, ואם טעה ולא הבדיל - משלים תפילתו ואינו חוזר, מפני שצריך להבדיל על הכוס. ואם טעם קודם שהבדיל על הכוס - צריך לחזור ולהבדיל בתפילה". דהיינו, אדם שטעה ולא אמר 'אתה חוננתנו' בתפילת ערבית במוצאי שבת, וטרם שהבדיל על הכוס, טעם ממאכל מסוים, קנסו אותו רבותינו, ועליו לחזור ולהתפלל. שאלתנו היא, מה יהיה הדין במקרה הפוך, דהיינו, כאשר אדם טעה ואכל (לאחר צאת הכוכבים, עוד בטרם התפלל ערבית), ולאחר מכן התפלל ערבית, ושכח להזכיר בתפילתו 'אתה חוננתנו', האם גם כאן קנסו אותו לחזור ולהתפלל?

תשובה: מצינו שרבותינו קנסו דוקא אחד שפשע פעמיים, דהיינו, הוא שכח להבדיל בתפילתו, וכשהגיע לביתו, במקום להבדיל ולהשלים מה שהחסיר בתפילה (ע"י הבדלה על הכוס), ישב וסעד את לבו, באופן זה הוסיף חטא על פשע, ולכן קנסוהו לחזור ולהתפלל. אך במקרה שאכל לפני ערבית, הזכרת אתה חוננתנו אינה עשויה לתקן את מה שחטא באכילתו, אלא היא עבירה לעצמה, ונמצא שאין בזה הוספת חטא על פשע, ולכן נראה שלא קיים הקנס באופן זה. אולם גיסי הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א אמר, כי הדעת נוטה שאין נפקא מינה בין אם אכל אח"כ או קודם, והקנס קיים גם באופן שאכל ולאחר מכן שכח בתפילתו אתה חוננתנו, ועליו לחזור ולהתפלל.

חזר להתפלל ושוב שכח להבדיל בתפילתו

מה דינו של אדם ששכח להבדיל בתפילתו במוצאי שבת, ואכל לפני הבדלה על הכוס, וכאשר חזר והתפלל שוב ערבית, שכח פעם נוספת להבדיל, האם חוזר להתפלל בשלישית (וברביעית וכו')?...

תשובה: יחזור להתפלל שוב, אפילו מאה פעמים.

בירך על מאכל ונזכר שלא הבדיל בתפילה

מה דינו של אדם שבירך על מאכל במוצאי שבת לפני ההבדלה, וקודם שטעם, נזכר ששכח להזכיר 'אתה חוננתנו' בתפילה, מה יעשה כעת - אם לא יאכל, הרי שתצא ברכתו לבטלה, ואם יאכל, הרי עתה יצטרך לברך תשע-עשרה ברכות (בתפילת העמידה)?

תשובה: נראה שיאכל, כדי שברכתו לא תהא לבטלה, ואחר כך יתפלל כדין, ואין כאן ברכות לבטלה, כי מצווה מחז"ל להתפלל שנית. אולם, מאחר שבספר 'תולדות שמואל' (מצוה ל"א סי' ד' סק"ג) כתב, שהדעת נוטה שאם לא אכל כשיעור ברכה אחרונה, אין זה בכלל טעימה, ובאופן זה אין צריך לחזור ולהתפלל, אם כן, בנידון דנן, כשיטעם מעט מהמאכל, ברכתו לא תצא לבטלה, ולא יצטרך לחזור ולהתפלל. (וע"ע בספר 'אור לציון' ח"ב פרק כ"ב הערה י').


[1] והוספנו לשאול את מו"ר מהנאמר בשולחן ערוך (סימן ש"כ סעיף י"ג): "דורס שלג ברגליו ואינו חושש", וכתב המשנה ברורה (ס"ק ל"ט): "ואף אם השלג נימוח וזב על ידי זה, לית לן בה, כיון דהוא אינו מתכוין לזה, והט"ז כתב דכיון שהוא דבר שאי אפשר ליזהר בזה לא גזרו ביה", ומשמע מדברי הט"ז, שלולי ההיתר המיוחד, אכן היה אסור ללכת על השלג. כמו כן, נאמר בשולחן ערוך (סימן תצ"ט סעיף ג'): "בהמה שנשחטה ביום טוב, מותר להגביה עורה וליתנה במקום דריסת הרגלים", וביאר המשנה ברורה (סק"ה): "רוצה לומר, הקילו שמותר ליתנה במקום דריסת הרגלים, שעל ידי הדריסה מתעבד העור קצת, וכיון דלא מוכחא מילתא להדיא שעושה משום כן, דאפשר ששטחה כדי שישבו עליה (שעיקר ישיבתם באותו הזמן היה בדרך זו, שוטחין עור או בגדים על גבי קרקע ויושבין עליהן), הוה ליה התיקון כלאחר יד, ולא רצו לאסור עליו, דאם כן מימנע ולא שחיט משום הפסד העור, ואתי לאימנועי משמחת יום טוב". ואף בדין זה, משמע שההיתר הוא רק מחמת החשש לביטול שמחת יום טוב, אך לולי סיבה זו, יש לאסור הליכה זו.

ויישב מו"ר: נראה שיש לחלק, שבמקרים הנ"ל, המלאכה ניכרת קצת ולכן היה מקום לאסרה, מה שאין כן בנידון דנן, שהמלאכה אינה ניכרת כלל. ואם אכן פיזור החול לתוככי החריצים יהיה ניכר - יש לאסור את ההליכה במקום. 

[2] שהרי בעלי חיים הם בכלל מוקצה ואין לטלטלם כלל (שו"ע סי' ש"ח סעיף ל"ט), ואפילו בעלי חיים שבני אדם מגדלים בבתיהם ורגילים בימות החול ליקח אותם בידיים ולטלטלם, הרי הם מוקצה (יעויין במהר"ח אור זרוע סי' פ"ב שמביא את תשובת הרא"ש שאסר אף בבעלי חיים העומדים לנוי משום דלא פלוג רבנן).

[3] יעויין בשו"ע סי' שט"ז סעיף י"ב, ובמשנ"ב ס"ק נ"ז בשם הח"א.     

[4] יעויין במשנ"ב סי' שכ"ח ס"ק נ"ח, ובשער הציון סי' תרנ"ח סק"ג.

[5] על אף שאין לטלטל מוקצה אף באופן שעלול להיגרם לאדם הפסד (כמבואר במשנ"ב סי' ש"ח ס"ק קמ"ו ובעוד מקומות), מכל מקום כתב בספר בית מאיר (סי' של"ד ס"ב), שבמקום הפסד מרובה יש להתיר. וכתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' כ"ט אות ד') שאף על פי שלהלכה אין אנו פוסקים כשיטת הבית מאיר, מכל מקום במקום שיש צירופים נוספים להיתר, אפשר לצרף את שיטתו ולהקל בהפסד מרובה. 

[6] חז"ל אסרו לאכול מאכל שבישלו גוי, גם כאשר אין במאכל כל תערובת של איסור, ואפילו אם נתבשל בכלי כשר של ישראל. סיבת האיסור היא, "כדי להתרחק מהגויים שלא יתערבו בהם ישראל ויבואו לידי חתנות", או "כדי שלא יהיה ישראל רגיל אצל הגוי במאכל ובמשתה ויאכילנו דבר טמא". אולם כתב השו"ע (יור"ד סי' קי"ג סעיף ו'): "כל שבישלו ישראל מעט בישולו, בין בתחילה בין בסוף, מותר. לפיכך, אם הניח עובד כוכבים בשר או קדרה על גבי האש, והפך ישראל בבשר והגיס בקדרה, או שהגיס ישראל וגמר העובד כוכבים, הרי זה מותר".

[7] יסוד הספק הוא, האם איסור בישולי נכרים הוא מחמת שהבישול כולו נעשה ע"י הנכרי, וממילא אם הבישול לא ייעשה ע"י נכרי בלבד, אלא בשותפות של נכרי ובעל חיים, לא יאסר המאכל, או שמא הצריכו חז"ל שתהיה שותפות של ישראל דוקא במעשה הבישול.

[8] בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' קס"ד) כתב: "ומה שכתב כבודו להסתפק במצווה לבעלי חיים להדליק אם מספיק בזה, שהעיקר הוא שלא יעשה עכו"ם הכל, או שמא צריך מעשה כל דהו. הנה מסתפינא (ירא אני) להקל, דמשמעות הפוסקים שאיזה מעשה על כל פנים בעינן, דאף דודאי דזה לא נקרא נתינת אש ע"י גוי, וכמו אם נעשה אש מעצמו ממש ע"י שמש וכיוצא בזה, מכל מקום כנראה אנן בעינן מעשה ישראל המבטלת שֵם בישול גוי של אחר כך". ובספר מבית לוי (יור"ד הל' מאכלי עכו"ם סעיף כ"ח) הביא שהכריע הגרש"ה וואזנר שליט"א באופן ברור, שאין היתר להשתתף בבישול הגוי ע"י בעלי חיים בציווי ישראל. (וע"ע בחידושים וביאורים על מסכת ע"ז סי' ה' אות ו').

[9] וכבר מצינו ש'שיטה' זו להפרדת הגרגירים היתה נהוגה בימי קדם, שכך נאמר במשנה בעוקצין (פ"ב מ"ו): "הרימון שפירדו חיבור עד שיקיש עליו בקנה", ופירש ר' עובדיה מברטנורא: "הרמון שפירדו - שחתך הרמון לשניים, ועדיין הגרגרים מחוברין בקליפה, הויא קליפה חיבור, עד שיקיש בקנה ויתנענעו הגרגרים שבו".

[10] הנה במסכת שבת (ע"ג:) מבואר, שהמכה על המכבדות שבהן התמרים תלויים, ועל ידי כך משיר את התמרים, יש בזה משום מלאכת 'דש', אולם יעויין באגלי טל (מלאכת דש סעיף ב'), שכתב כי כל פרי שהדרך להסירו מחיבור בסמוך לאכילה, אין פירוקו בכלל דישה. ושאלנו את מו"ר שליט"א, מדוע אין במעשה זה משום איסור 'בורר', שאמנם מוציא אוכל מתוך פסולת לאוכלו לאלתר, אך מכל מקום הלא עושה כן ע"י כלי? והשיב מו"ר, כי את פעולת הברירה לא הכלי עושה, אין פעולת הכלי בגדר 'מעשה ברירה', ולכן אין בזה משום בורר.

[11] יעויין בספר ארחות שבת (פרק כ"ו סעיף ל"א) שכתב בשם כמה מגדולי הדור שההליכה ברחוב הגורמת להדלקת האור מותרת מהטעמים הנ"ל. וסברא נוספת הביא בשם הגר"ש אויערבאך שליט"א, שבכגון דא האדם הוא כחומר ביד היוצר, ואין כאן אדם שעושה מלאכה. וכעין מה שכתב הר"ן בשם הרשב"א בסוף פרק האורג, שמותר לאדם לנעול את הדלת על מנת לשמור על ביתו, על אף שיש בתוכו צבי שניצוד מחמת מעשיו, ורואים אנו שלא כל דבר שנעשה על ידי האדם בהכרח, מתייחס אליו, ובנידון דנן עדיף טפי. (וע"ע בספר שולחן שלמה ח"ג עמ' פ"ב הערה ל"א).

[12] ולכאורה יש לעיין בזה, שהרי אין כאן שינוי בעצם המלאכה, דהיינו, באופן שמוציא חפצים על ראשו, או כותב בפיו וכדומה, מעשה המלאכה עצמו נעשה בצורה משונה, אך כאן לא ה'הליכה' היא החפצא של האיסור, ומה יועיל שילך בצורה משונה.

[13] והוסיף המלמד להועיל לטעון: "שאם כן, כל המסיתים יגזמו שיפילו עצמם לים אם לא ישמעו להסתם. ועיין שו"ת יהודה יעלה (חלק אה"ע סי' ק"מ), שהעלה שאין להתיר חלוצה לכהן אף שיש לחוש שימירו דתם (וזה הוא יותר מאיבוד גוף, דהוי איבוד נפש) אם לא יאבו להם".

[14] והוספנו לשאול את מו"ר, כיצד תדיח את הקדירות, הרי אסור לטלטלם מדין מוקצה? והשיב, שתניח בהם את שיורי המאכלים, ואם אין הדבר אפשרי, תדיחם על מנת להניח בתוכם פירות וכדו', ועל אף שמבואר במשנ"ב (בסי' ש"ח ס"ק י"ב) שאין להשתמש בכלי שמלאכתו לאיסור לצורך שימוש היתר אם יש באפשרותו לעשות את הפעולה בכלי אחר שמלאכתו להיתר, מכל מקום בנידוננו, מאחר וקיים חשש לחילול שבת ומריבה, ניתן להחשיב זאת כמצב שאין אפשרות להשתמש בכלי אחר אלא בקדירה זו. וצ"ע. 

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.

הידברות שופס

האדם במעגל השנה - הרב זמיר כהן

89לרכישה

מוצרים נוספים

ערכת משחקי חנוכה לילדים

חנוכייה עם בית זכוכית כריות כסף וזהב

סט מהודר מקריסטל לשבת קודש

ילקוט יוסף - חנוכה

שולחן מהודר להנחת חנוכייה

אלי לומד על החגים - חנוכה

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה