פרשת השבוע, פרשת בהר, מסיימת בפסוק: "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי ה'". (ויקרא כו, ב)

הרמב"ן מבאר כי אזהרה זו מיועדת ליהודי הנמכר לגוי, שעדיין חייב כמובן בקיום כל המצוות. שואל הרמב"ן מדוע התורה מדגישה דווקא את מצוות שבת ומקדש, ומשיב:

"והוא הדין לכל המצוות, אבל הזכיר אלה שהן אבות - ללמד על כולן, ויש גורסין 'הזכיר ס"א הזהיר כאן', ואם הגירסא כך רמזו שכל המצוות בכלל השבת והמקדש, והמשכיל יבין".

מכאן נראה עד כמה גדולה חשיבותן של מצוות השבת והמקדש.

מה הקשר בין שמירת השבת לברכה בכסף? מהו ההסבר לרלוונטיות של הלכות שבת גם לימינו, ומה עונים למי שחש שעל אף רצונו - קשה לו להתחזק בשמירת השבת? הרב זמיר כהן בהרצאתו המרתקת והתמציתית עם כל התשובות:

רבנו בחיי מוסיף מבאר את דברי הרמב"ן, ושואל: מדוע לאחר האזהרה על מצוות שבת ומקדש נאמר: "אני ה'"?

והדברים נפלאים:

"אני ה'. הנותן שכר בקיומו או המעניש העובר עליהם. וכל מקום שנאמר אני ה' הוא לחומר המצווה לגודל השכר או לגודל העונש".

כלומר, בכל מקום שנאמר "אני ה'" הכוונה היא להדגיש את חומרת המצווה, או את גודל השכר שיקבל המקיים את המצווה, או להזהיר את גודל העונש לעובר עליה.

ממשיך רבנו בחיי:

"ולכך סיימה פרשה זו אני ה' בשתי מצוות הללו, שהרי המלך שהוא מצווה לעבדו ואומר לו בגזרה: 'עשה כך וכך', ואחר כך מוסיף על אותה מצווה ואומר: 'אני הוא המלך המצווה', הנה הדבור הזה לחזק מצוותו בא, וכל הפושע בה - מתחייב בנפשו, והמקיימה - יש לו שכר גדול".

כלומר, בורא עולם סיים את המצוות הנאמרות בפרשת בהר בציווי "אני ה'", כשם שמלך מצווה לעבדו לעשות דבר מסוים, ולאחר מכן מזכיר לו: "אני המלך", ודיבור זה בא לחזק את ציווי המלך.

כהוכחה לדבריו, מביא רבנו בחיי את הנאמר במדרש תנחומא על פרשת בראשית.

כה דברי המדרש:

"צא ולמד מתן שכרן של מצות, כשאמר פרעה ליוסף 'אני פרעה', כמה גידלו ונתן לו שכר, שנאמר: (בראשית מא) 'ויסר פרעה את טבעתו וגו'', הקב"ה - שאמר על כל מצווה ומצווה 'אני ה'' - על אחת כמה וכמה, ללמדך שאין קצבה למתן שכרם".

לאחר המדרש הנפלא מסכם רבנו בחיי ואומר:  

"ענין המדרש הזה כי יש בכל מצווה ומצווה שהזכיר בה 'אני ה'' שכר עצום ועקב רב, וקל וחומר מבשר ודם, ולכך הזהיר שלמה ע"ה על האדם שישמור כל מצווה שהקב"ה מזכיר בה לשון 'אני', שהוא דיבורו של מלך, הוא שאמר (קהלת ח) 'אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלוקים'".

כלומר, על כל מצווה ומצווה שמוזכר בה 'אני ה' – יש להקפיד באופן מיוחד, כיוון "שהוא דיבורו של מלך". וכיוון שבורא עולם אמר על כל מצווה ומצווה 'אני ה'', יש להקפיד ולשמור את המצוות, ולזכור את דרי המדרש: "שאין קצבה למתן שכרם".

בעניין זה נציין כי ראוי לעשות את המצוות לשם שמים, ולא על מנת לקבל שכר. כה דברי הרמב"ם: "הריני עושה מצוות התורה... כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העוה"ב... אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה, שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה, ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים... אמרו חכמים: במצוותיו חפץ מאוד ולא בשכר מצוותיו" (רמב"ם הל' תשובה י,א-ד).

למעלה מ-3300 שנה חלפו מאז ניתנו המצוות לישראל בהר-סיני. כיום, בעידן הקידמה, שואל האדם המודרני מה משמעות המצוות בזמננו? הרב זמיר מבהיר את החוכמה העליונה שבמצוות ממבטו של האדם המודרני: