פרשת שמיני
כשגדולי ישראל נחלצים לעזרה בשלום הבית של יהודים
"יראה כבודו. אשתו של הפחח אינה מכבדת אותו בשל עבודתו הפחותה, ומתוך כך נוצר מצב בו החל שלום הבית להתערער... על כן עתה, כאשר יענקל הפחח חולה - נקרתה בפנינו הזדמנות פז להשיב את שלום הבית על כנו"
- הרב ראובן אלבז
- כ"ו ניסן התשפ"א
(צילום: shutterstock)מתחילים אנו לקרוא פרקי אבות, בה נאמר (פרק א' משנה י"ב) הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.
אין ספק כי דבריו של הלל הזקן, אשר הורה לנו להיות מתלמידיו של אהרון ולרדוף אחר השלום, נוגעים לכל סוג של "שלום", אולם מאידך אף אין ספק כי מקום נכבד בין סוגי ה"שלום" תופס השלום בין איש לאשתו, שלום בו עסק רבות אף אהרון הכהן, אליו מפנה אותנו הלל הזקן בכדי שנלמד ממעשיו...
שני המעשים הבאים, העוסקים במאמציהם של גדולי ישראל להשכין שלום בין איש לאשתו, יעמידונו בלי ספק על נכבדותו של שלום זה, ועל מידת הרדיפה אשר עלינו לרדוף אחריו.
ובכן, את הסיפור הראשון מספר הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל, ששמע מפיו של בעל המעשה בכבודו ובעצמו, הגאון רבי משה זצ"ל בעל ה"נזר הקדש" על מסכת קדשים ורבה של העיר קיידאן - בה התגורר מרן הגאון החזון איש זצוק"ל לאחר חתונתו, בעת אשר אכל על שולחן חותנו.
מיד כאשר הגיע החזו"א אל העיר, נכנס אל רבה בכדי לדבר עמו בדברי תורה, והלה, אשר הבחין בגדלותו העצומה של האברך הצעיר העומד מולו מיהר לקבוע עמו לימוד כחברותא, כאשר החזון איש ניאות לכך בתנאי מפורש שאף אחד מבני העיירה לא ידע על הלימוד המשותף.
והנה באחת הפעמים בהן הגיע החזון אי"ש אל ביתו של רב העיר ללימוד המשותף, פנה אליו ואמר לו: "יענקל הפחח חולה, והנני מבקש שנלך שנינו ביחד לבקרו!".
"מה כבודו מדבר? הרי כלל אין זה מקובל שהרב ילך אל ביתם של בני עירו!", ניסה בעל ה"נזר הקדש" להתנגד, אולם החזון איש הסביר ונימק את בקשתו באופן אשר לא הותיר מקום לסירוב, וכך אמר: "יראה כבודו. אשתו של הפחח אינה מכבדת אותו בשל עבודתו הפחותה, ומתוך כך נוצר מצב בו החל שלום הבית להתערער... על כן עתה, כאשר יענקל הפחח חולה - נקרתה בפנינו הזדמנות פז להשיב את שלום הבית על כנו!
"אם נלך כעת שנינו לבקרו, הרי כתוצאה מהחריגות שבדבר יתעורר רעש בקרב בני העיירה, כולם ידברו על כך שהרב בכבודו ובעצמו בא לבקר את הפחח, לאשתו של יענקל יהיה כבוד גדול כתוצאה מהדבר, ואו אז יהיו לה כבוד והערצה אליו, והשלום ישוב אל ביתו!".
ואכן, מול טיעון זה לא יכול היה הרב לעמוד מנגד... בו במקום יצאו שני הגדולים אל ביתו של יענקל הפחח, ולמחרת - כל העיר געשה ורעשה: "השמעתם? הרב בכבודו ובעצמו ביקר את יענקל הנפח", שחו הבריות אלו לאלו. אשתו של יענק'ל, כמובן, לא חדלה מאותו היום להתפאר בבעלה, ושלום הבית שב על כנו!
* * *
זהו הסיפור הראשון. הסיפור השני, לעומת זאת, התרחש בירושלים, עם הצדיק רבי זעליג ברוורמן, וכך היה המעשה: רבי זעליג, למד חברותא עם יהודי קשה ראיה. ויהי היום, ואותו יהודי פתח את לבו בפני הצדיק הירושלמי, והתאונן ששלום הבית בביתו הולך ומתערער, וזאת כיוון שבעקבות מגבלתו הוא אינו מסוגל לסייע לרעייתו בעבודות הבית, עובדה הגורמת לה להעליבו ולכנותו בכינוי גנאי שונים ומשונים הפוגעים בו עמוקות. "אנא עזור לי!", פה הלה אל רבי זעליג בתחינה.
והנה חלפו להם מספר ימים, ולפתע ביום מן הימים הגיע היהודי אל רבי זעליג כמידי יום ביומו, אולם הפעם - פניו, פני הצער והכאב לא היו לו עוד... "כנראה התפללת היטב בעבורי", הוא פנה אל החברותא, והוסיף: "נראה כי שלום הבית שב לאיתנו, ורעייתי כבר אינה מלאה טרוניות כלפי כמקודם".
אכן לא ידע אותו יהודי עד כמה טובה היתה "תפילתו" של הצדיק... שכן רבי זעליג לא הסתפק בתפילה... הוא ידע כי במקרה מעין זה נחוצים אף "מעשים טובים". רבי זעליג בירר ומצא כי בזמן בו יוצא הבעל לתפילה, רעייתו יוצאת אל השוק בכדי לערוך את קניותיה, ומעתה, מידי יום ביומו היה מגיע אל ביתם של בני הזוג בשעה זו בה נעדרו ממנו, ניקה את הריצפה ושטף את הכלים, מבלי שלאיש יהיה אפילו שמץ של מושג אודות מעשיו...
כאשר שבה האישה אל הבית ומצאה אותו נקי ומסודר לשביעות רצונה - הסיקה כי ודאי החליט בעלה לתקן את דרכיו, ומאחר שכך חדלה מלהכלימו, ושבה להעריכו ולנהוג בו כבוד.
הפלא ופלא, עד כמה מוכנים היו גדולי ישראל לכל מאמץ, לכל השקעה - ובלבד שיעלה בידם להשיב את השלום אל ביתו של יהודי! הוא אשר אמרנו: "הוי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום!" (הוא היה אומר עמודים 90-92).
* * *
בחול המועד פסח האחרון התקיים מעמד אדיר ונשגב באצטדיון טדי בירושלים, בהקבלת פני רבו ברגל ופתיחת מבצע ההרשמה הגדול לתלמודי התורה של רשת מעיין החינוך התורני, ונציג קטעים מדברי הגאון הרב ראובן אלבז שליט"א בדרשתו שם: וַיְהִי בִֽישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵֽל (דברים ל"ג, ה'), מכל שבטי ישראל נאספו, שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ (ישעיה ס', ד'), אני מסתכל על אצטדיון טדי ואומר בליבי ריבונו של עולם, מי חלם, מי מילל, מי פילל, שבמקום הזה יתאספו ראשי עם, גדולי ישראל, ראשי ישיבות, ולא יראו בלון נפוח, להבדיל, אלא יראו את גדולי ישראל ותורת ישראל, שהיא המנצחת בכל מקום ומקום!!!
"מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם (ישעיה ס', ח'), אני מסתכל על הארובות של אצטדיון טדי, ורואה שהיונים עולים ועולים, אתם יונת ישראל!!!! כנסת ישראל נמשלה ליונה (ברכות נג ע"ב, שבת מט ע"א), דכתיב כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף (תהילים ס"ח, י"ד), מה יונה כנפיה מגינות עליה אף ישראל המצוות מגינות עליהן, ואתם עומדים היום ונכנסים לתלמודי התורה המוקמים על ידי "בני יוסף" של רשת מעיין החינוך התורני, נכנסים לישיבות הקטנות והגדולות ולכוללים, ובכך מקרבים את גאולת ישראל.
וזהו שנאמר קֵל מֽוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם (במדבר כ"ג, כ"ב), אמר מוציאם ולא הוציאם, ללמדך שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים (אור החיים הקדוש שם), אני רואה היום את היציאה שה' יתברך הוציאנו ממצרים! איך שכולם נקבצו באו לך לכבודה של תורה, המשיכו, המשיכו בכוחם זה, הזריחו את אור התורה והקדושה בכל תפוצות ישראל, ובכך נתקרב עוד ועוד לקבלת הארת פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן ואמן.