שאלות באמונה

מדוע העניש ה’ בחומרה את דור המדבר? חלק א'

הנבואה צפתה מראש כל חטא, וכך הפריכה את טענות המינים

| ד' אב התשע"ט |
(צילום: shutterstock)
אא

רינה שואלת: "שלום רב, קראתי את פרשת בהעלותך, והרגשתי שהקב"ה נוהג עם ישראל במידה קשה, מרים שחטאה נהיתה מיד מצורעת, כאשר התלוננו שאין בשר, אז מתו הרבה אנשים וכו'. ולא רק שם, אני זוכרת שגם בחטא העגל רצה ה' לכלות את עם ישראל, ואחר כך בגלל חטא המרגלים העניש אותם במדבר במשך 40 שנה. האם ייתכן שאבינו שבשמים היה מאביד אותנו במדבר אחרי שהוציא אותנו ממצרים? קשה לי להבין את ההנהגה של ה' כי היא כל כך אמיתית אבל גם כל כך חדה וכואבת, ואנחנו רק בני אדם. אשמח לכל מענה".

שלום רינה ותודה על שאלתך.

בכתבות הקודמות עסקנו בהשקפה העומדת מאחורי התוכחה הקשה בתורה, כעת נעסוק בעז"ה בדוגמאות מעשיות, ונשתדל להבין אותן באור הנכון.

אך לפני שאתייחס למקרים פרטיים, צריך בראש ובראשונה להסיר את המחשבה החמורה שהקב"ה היה מאביד את עמו במדבר ח"ו, וזאת לאחר כל הנסים האדירים וההתגלות הנבואית שעשה למענם ולא לאף עם אחר בעולם. הנוצרים והמוסלמים בנו כידוע את אמונתם השקרית על כזב זה, כי התעלמו מפסוקים מפורשים בתורה.

זו ראיה שחשוב מאוד להכיר, כי יש בה הפרכה לכל אמונות המינים:

"ויאמר ה' אל משה: הנך שוכב עם אבותיך, וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו, ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו. וחרה אפי ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם, והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות וצרות. ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלוקי בקרבי, מצאוני הרעות האלה. ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה, כי פנה אל אלוהים אחרים. ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, ולמדה את בני ישראל, שימה בפיהם, למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל. כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו, זבת חלב ודבש, ואכל ושבע ודשן, ופנה אל אלוהים אחרים ועבדום, וניאצוני והפר את בריתי. והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי לא תישכח מפי זרעו. כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי" (דברים פרק לא).

אנו רואים כיצד ה' אומר למשה מראש שהעם עתיד לחטוא, ובעקבות חטאיו יענש בייסורים קשים, ועם כל זאת מכריז שהתורה לא תישכח מעם ישראל: "למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל".

אפילו לאחר שיחטאו וינאצו ויפרו את הברית עם ה', התורה מבטיחה הבטחה נצחית לבני עמנו: "כי לא תישכח מפי זרעו".

ה' מעיד כי בחר בעם ישראל לעד ולעולמי עולמים למרות שידע את יצרו ואת כל החטאים שעתיד לחטוא: "כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום - בטרם אבינו אל הארץ אשר נשבעתי".

משה רבנו קיבל כל זאת בנבואה, והודיע זאת לבני ישראל: "הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם ואדברה באוזניהם את הדברים האלה, ואעידה בם את השמים ואת הארץ, כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון וסרתם מן הדרך אשר ציויתי אתכם, וקראת אתכם הרעה באחרית הימים, כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם".

נבואות אלה חוזות מראש את מעשי העם עד אחרית הימים. פסוקים נבואיים כמו אלה שראינו חוזרים בספר התורה ובספרי הנביאים, ומעידים שאף חטאי העם החמורים ביותר (-או הפוטנציאל של העם לחטוא, אם נרצה להסיר שאלות בנושא בחירה) היו צפויים מראש. עוד בטרם הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים, הוא יתברך קרא כל הדורות מראש, ידע את כל מה שבני ישראל עתידים לחטוא בדור המדבר (-או מסוגלים לחטוא), אפילו מה שיחטאו באחרית הימים.

אף על פי כן בחר ה' בעם ישראל, נגלה בפניהם בהר-סיני ונתן להם תורה ומצוות, והבטיח שלא יאבידם בשום מצב: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם, כי אני ה' אלוקיהם" (ויקרא כו, מד).

מאחר שה' קורא כל הדורות מראש, נבואות אלה בעצם מוכיחות שהבחירה בעם ישראל מעולם לא היתה תלויה בתנאי כלשהו. ה' שקורא כל הדורות מראש אינו יכול לטעות בבחירתו בעם ישראל.

ידיעת העתיד מוכיחה שמעולם לא היתה כוונה מעשית להשמיד את בני ישראל במדבר, אפילו כאשר מצד הדין היה ראוי לכליון בחטא העגל ובחטא המרגלים.

זו ראיה שחשוב לזכור, מאחר שהיא משיבה על כל מחשבה רעה בנושא הזה, ויש בה הפרכה מוחלטת לאמונת הנוצרים והמוסלמים.

כעת נעסוק בדוגמאות פרטיות.

* * *

חטאה של מרים

ישנו דקדוק רב בנביאים הגדולים, ששכרם הנצחי בגן-עדן לא ישוער כלל בעולם הזה: "עין לא ראתה אלוקים זולתך, יעשה למחכה לו" (ישעיהו סד, ג).

מרים היתה נביאה גדולה בישראל, כל מעשה שלה היה בו לימוד תורני לכל בני ישראל, ולא רק לדור אחד, אלא לאלפי שנים! היה זה עניין חמור מאוד לפקפק (אפילו למראית עין) בהנהגתו של משה רבנו, גדול הנביאים ומוסר התורה.

אף על פי כן נהג עמה ה' ברחמים. למרות שנענשה מרים בצרעת כדי ללמדנו מוסר לדורות, לא הענישה ה' לעד כפי שמתחייב מצד מידת הדין, אלא נתן מיד פתח למשה רבנו כדי יתפלל בעדה ויכופר לה. מרים נענשה למשך שבעה ימים בלבד, ואפילו בזמן עונשה זכתה לכבוד גדול כאשר מיליוני בני ישראל המתינו לכבודה: "והעם לא נסע עד האסף מרים" (במדבר יב, טו).

עונשה נועד לכפר בעד חטאה כדי שתשוב לנבואתה וקדושתה הקודמים. לא זאת בלבד שה' לא עזב אותה, אלא שכל עם ישראל כולו המתין למרים עד שתתרפא, עד שתחזור לבריאותה וקדושתה - רק אז המשיכו בני ישראל בדרכם במדבר. כלומר ה' התייחס למרים כבת אהובה, כדי להועיל ולכפר לנשמתה.

ועוד, שכפרתה של מרים הפכה לה לזכות אדירה לדורות, כי מתוכה למדו בני ישראל עד כמה חמור איסור לשון הרע, אפילו כשהוא נאמר מתוך כוונה טהורה בידי נביאה כאחות משה. זהו אחד מעשר זכירות שצריך אדם לזכור בכל יום, לימוד שהוא זכות עולמית למרים הנביאה.

בכתבה הבאה, האחרונה בסדרת כתבות זו, נעסוק בחטא העגל וחטא המרגלים, ונגלה את מידת הרחמים בדור המדבר.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 2.7 (6 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

יומן "שנה וברכותיה" לשנת תש"פ - הרבנית ימימה מזרחי

65לרכישה

מוצרים נוספים

ערכת חזרה ללימודים לבנות - חיים ולדר וילדות מספרות על עצמן

ערכת חזרה ללימודים לבנים - חיים ולדר וילדים מספרים על עצמם

ערכת חזרה ללימודים - מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

ילדים מספרים על עצמם בקומיקס 3 - חיים ולדר

60 גיבורים - הרב יוסף ברוק

סדר הדורות הקצר - הרב שלמה בניזרי

לכל המוצרים