הרב עובדיה יוסף זצ"ל

כיצד הרבנית מרגלית יוסף השגיחה שהרב יברך 100 ברכות לאחר פטירתה?

מדוע הרבנית מרגלית יוסף ע"ה לא הטריחה את הרב בגידול הילדים? דברים שנשא הרב לזיכרה, על מסירות נפש והקרבה עצומה למען התורה. הדברים מלוקטים משיעורי הרב, ומובאים בלשון קדשו הטהורה

(צילום: פלאש 90)
אא

המנוחה שאנו באים להספידה, לצערי היא אשתי. מה ביכולתי לשבח את אשתי? 'אשתו כגופו'. אך המפורסמות אינן צריכות ראיה, דבר ידוע הוא שהיא היתה מלאה חסדים, לעצמה היא לא רצתה כלום, בנותיה היו צריכות לשכנעה שהיא צריכה לקנות עוד שמלה, והיא בשום אופן לא הסכימה, היתה דוחה את הכל!

היא מאסה בענייני עולם הזה, לא רצתה לשמוע מהם, אך חשבה על אחרים. כשהיתה פוגשת נדיבים בנסיעותנו לחו"ל, היתה מדברת עמם על כלות עניות ויתומות שאין להן שום דבר, אין להן פרוטה לפורטה. וכן על חתנים עניים מרודים אשר 'לרש אין כל'. והיתה מבקשת מהם, תתרמו לטובת הכנסת כלה, וכל הכסף שהיתה מקבלת היה נגמר ברגע אחד, לא היתה משאירה כלום לעצמה!

מעודה לא חשבה על עצמה, תמיד חשבה על אחרים, היו דברים שאינני יודע בעצמי, פעמים רבות עשתה גם דברים שנסתרו מנגד עיני. אהבת הבריות שהיתה בה, היתה מקבלת כל אחד ואחד בסבר פנים יפות. 'בטח בה לב בעלה', לא חקרתי ולא דרשתי, לא הייתי צריך לשאול היכן הכסף הזה, מעולם לא שאלתי אותה! ודברים אלה היו כמו חלק מהשיגרה, התרגלנו אליהם, אך רק עתה אני מרגיש את חסרונה!

כשהייתי מקבל את המשכורת שלי בתור דיין או רב ראשי, הייתי נותן לה את הכסף,  קחי כמה שאת רוצה, ותחזירי לי את העודף אם ישאר, מעולם לא שאלתי אותה היכן העודף! ידעתי איזו אשה נאמנה וצדקת היא, עתה בעוונותינו הרבים חשך עלי עולמי, אומרים שכשהמרגלית נמצאת במקום רחוק שופעת יותר אור, ומי שנמצא על ידה אינו מרגיש את אורה. כך המנוחה ששמה מרגלית, בכל מקום שהיא - הינה מרגלית, היא לא אבדה אלא לבעלה, אני צריך לבכות, שאיבדתי את המרגלית! 'מתה עלי רחל', אין אשה מתה אלא לבעלה.

כשהיתה רואה אדם נמצא בצרה, היתה ניגשת אליו, אם היתה יכולה בעצמה לסדר את הבעיה, היתה מרימה טלפונים ומסדרת, ואם היה צורך שאני אכנס בעובי הקורה, היתה מכניסה גם אותי בעובי הקורה.

 

דאגתה למען התורה

היה צורך לבנות ישיבה בסאן-פאולו בברזיל, הרבנית צילצלה אל הבנקאי יוסף ספרא "אתם חייבים לבנות ישיבה! לא יתכן שעיר תהיה בלי ישיבה", והיתה משכנעת אותו וקובעת לו פגישה עם השליח, ולמרות שזמנו יקר היה יוצא יחד עם השליח ומסביר לו היכן צריכה הישיבה לקום, ועד היום זה כשלוש שנים שמתנוססת שם ישיבה לתפארת! לומדים בה סטודנטים, חצי יום לומדים לימודי חול וחצי יום לימודי קודש, 'כל רואיהם יכירו ידעו כי הם זרע בירך ה'', בתיהם הפכו לבתים של תורה, ובני משפחתם החילונים שראו באיזה יחס של כבוד הם מתייחסים להוריהם היו מקנאים בהם, וגם הם באו להתדפק על דלתות הישיבה, וברוך ה' מוסיפים והולכים. "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה"!

 

לא ידעתי שהוא חלה!

"צופיה הליכות ביתה", היא היתה עושה את כל מה שנחוץ לבית, היא גידלה את הבנים לתורה, פעמים רבות שהיה ילד חולה בבית, והיא לקחה אותו ומטפלת בעצמה, בלי שאדע שהוא בכלל חולה! ואף שהיתה בחודשים האחרונים של הריונה, לקחה את הילד החולה 'כאשר ישא האומן את היונק' לבית החולים, לא היתה מטריחה אותי שאבוא להרים ולקחת את הילד. עד שבא מישהו ושאל אותי, מה שלום בנך? וכשהתפלאתי מה יש לו? סיפר שראה אותו בבית החולים, ואני לא ידעתי כלום! איפה יש אשה כזאת? שמוכנה לקחת את ילדה לבדה בעוד שהיא בהריון, רק כדי לא להסיט אותי ולהפריע לי בלימודי.

 

מעולם לא אמרה אל תלך

בלילות רבים הייתי טרוד בשיעורי תורה והלכה לרבים, ובפרט בחודש אלול, שהייתי נוסע למרחקים בכל הארץ, חיפה תל-אביב והקריות, הייתי יוצא בשש וחוזר באחת-שתיים, והיא לא היתה הולכת לישון אלא יושבת ומייחלת. ולפעמים היה מצב קשה מאוד, מחמת האינתפאדה של הרשעים האלה, ותמיד היתה שומעת כל מיני שמועות על הרוגים וכדו', לבה לא היה נותן לה ללכת לישון, היתה יושבת ומחכה עד אחת-שתים. ומעולם לא אמרה "אל תלך, תקצר מעט, תבוא יותר מוקדם", שום דבר! היא הבינה שזה תפקידי שמחייב אותי, לא שאני עושה דבר לפנים משורת הדין.

 

מטרת ביאת האדם לעולם הזה

האדם נברא בעולם הזה בשביל עצמו?! הוא נברא בשביל אחרים, לזכות אותם, 'הלומד על מנת ללמד, מספיקים בידו ללמוד וללמד. הלומד על מנת לעשות, מספיקים בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות' . 'ואדם לעמל יולד' , לעמ"ל ראשי תיבות ללמוד על מנת ללמד. 'אל תחזיק טובה לעצמך' , כמה שאדם למד תורה, לא יחזיק את הטובה הזו שהיא התורה לעצמו, אלא ילמדנה לאחרים. האדם נוצר בשביל אחרים!

הגמ'  אומרת דברים נוראים, 'כי דבר ה' בזה' , זה הלומד תורה ואינו מלמדה לאחרים! או ח"ו מה שכתוב במדרש קהלת : הרי שלמד תורה כל ימיו ולא לימדה לאחרים, עליו אמר קהלת: 'הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל', כל תורתו הבל, אין לך הבל גדול מזה!

מה רבותינו רואים בתפקידו של האדם בפרט תלמיד חכם? חייב ללמד! הוא לא עושה טובה, אלא עושה טובה לעצמו.

והיא הבינה שזהו תפקידי, וזהו התפקיד של החיים, לא אמרה אף פעם אל תלך, כן תבוא.

 

התגלות הרבנית בחלום

אחרי פטירתה לחיי העולם-הבא עזבה אותנו לאנחות.

כשהיינו ברחביה, המנוחה היתה רגילה להשקות את העציצים, יש עצי בשמים ויש עשבי בשמים, כדי שנוכל להשלים מאה ברכות. בלילה אני מברך עצי בשמים ועשבי בשמים לפני הסעודה, וכן גם בבוקר, זה ארבע ברכות, אמנם לא הרבה, אך מצטרף לחשבון של מאה ברכות.

אחר שנפטרה, נראתה בחלום לגנן שהיה בא תמיד אצלינו ומתקן אם צריך לתקן או לחזור ולשתול, ושאלה, "מדוע אינך דואג שהרב יברך מאה ברכות בשבת, למה אתה לא הולך לסדר את הגינון"? ומספר הגנן, כל הלילה רעדתי, לא ישנתי ולא עצמתי עין!

היא דואגת שאברך מאה ברכות גם אחרי פטירתה! זו צדקת בכל לבה גם כשהיא למעלה, נשמתה ודאי מרחפת כאן, אין לי שום ספק בזה, היא יודעת ושומעת כל הדברים האלה, 'תנו לה מפרי ידיה ויהללו בשערים מעשיה' .

 

התגלותה של הרבנית בהקיץ

אספר דבר ששמעתי ונדהמתי.

בערב פסח של השנה  בא אלי יהודי אחד מהדרום ועמו ילד קטן בן שש שנים.

- כבוד הרב תברך את הילד הזה, הוא בא על ידכם!

- מה זה על ידכם?

אומר לי, מעשה שהיה כך היה, לפני שש שנים בשנת תשנ"ח, ארבע שנים אחרי שנפטרה רעייתי הרבנית בי"ט אב תשנ"ד, קראו אותי ממשרד הקליטה וביקשו שאערוך סדר לעולים חדשים, שלש מאות איש, שאסביר להם מה הענין של ליל פסח, וב"ה יש לי מענה לשון, ואני התכוננתי והלכתי, כמובן ברשות אשתי שגם היא הלכה אתי. היה זה ערב פסח, כמה שעות לפני החג.

חצי שעה לפני החג אשתי אומרת לי, איני מרגישה טוב, אני מצטערת יש לי צירים. שמע כך הזמין אמבולנס שיקח אותה לבית החולים 'ביקור חולים' והלך יחד אתה.

- נכנסנו לשם, אין נפש חיה, כל האחיות הלכו לעשות סדר פסח, ונשארה רק אחות אחת. באה אלינו, אמרה: תסלחו לי אני מצטערת, אני מטפלת ביולדת אחרת שהקדימה אתכם, ובאה לפני חצי שעה, איני יכולה לטפל בשניים.

- מה?! זאת תישאר לבדה?

- מה לעשות, עכשיו ליל פסח כולם הלכו לסדר, ורק אני נשארתי.

זאת מסכנה נשארה לבדה, אין לה אפילו אחות שתטפל בה. אמרה לו, אתה הולך לעשות מצוה, זכות המצוה תגן עלי. תלך, שלש מאות איש מחכים לך, אני בוטחת בה'.

הלכתי ממנה בדמעות איך השארתי אותה כך לבדה, וחזרתי למלון ששם הסעודה של הסדר.

והיא מספרת לו אחר כך, לפתע היא רואה לידה אשה אחת לבושה לבנים כמו אחות, ניגשת אליה ואומרת לה: "שמי מרגלית, אשתו של הרב עובדיה יוסף, באתי מהשמים לעזור לך, אין לך מה לפחד, אני איתך", תלחצי קצת... תוך שתי דקות נגמר. האחות ההיא עוד מטפלת ביולדת השניה, כבר שעתיים היא איתה, וזאת תוך שתי דקות 'בשתיים יעופף' . הרבנית אמרה לה שלום והלכה.

אומר, תראה, זאת הרבנית יילדה לי את הילד הזה, לכן תברך אותו. ברכתי אותו.

זו הפעם ראשונה שאני שומע דבר כזה!

תראו מה הצדיקים הנפטרים עושים, הולכים לשליחויות... ב"ה הנשמה לא נעלמת, הנשמה חיה וקיימת, רק הגוף נשאר בקבר, אך הנשמה חלק אלוה ממעל, משתתפת בשמחות, משתתפת בצערו, ויודעת כל דבר!

צריך שתהיה לאדם אמונה, כל אדם ואדם יתן דין וחשבון על כל מעשיו, אם לטוב - אשריו ואשרי חלקו, ואם לרע - אוי ואבוי לו! 'כל העושה עבירה אחת בורא לו קטגור אחד' .

אשרי אדם שהולך בדרך ה' בדרכי התורה, מקיים מצוות ומעשים טובים, כל מצוה ומצוה זה מלאך, 'כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך' . ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום.

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן.

הנקראים ביותר
הידברות שופס

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

48 ש"חלרכישה

מוצרים נוספים

זוגיות עם רגש - הרב מיכאל לסרי

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

מעבר לסגולה - הרב אליהו עמר

בית אמי - הרבנית בת שבע קניבסקי

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

שבויות

לכל המוצרים