מגזין

הרב שלמה זלמן אויערבך: פרקים על ידידותו עם מרן

20 שנה מלאו לפטירתו של שר התורה גאון ההוראה הגאון האדיר רבי שלמה זלמן אויערבך זצוק"ל. פרקים מופלאים אודות ידידותו הנדירה והעזה עם מרן הרב עובדיה יוסף, כפי שסופרו על ידו מפה קודשו בשיחה נדירה

אא

היה זה לפני למעלה מעשור שנים, ערב חג הפסח שנת תשס"ד. על הקו היה ידידנו הרב טוביה פריינד, סופר ברוך כשרון שידיו רב לו בתחום. באותם ימים הוא הוציא לאור את ספרו הראשון אודות רבו הגרש"ז אויערבך ותורתו - ספר 'שלמי מועד'.

ידידותם של אותם שני ארזי הלבנון הייתה ידועה, ולפיכך עז היה רצונו של הרב פריינד להיכנס אל הקודש פנימה ולהעניק מנחתו קדם מרן זצוק"ל, ספר על ידידו זצ"ל. כשהצענו את הבקשה בקודש הקודשים פנימה, זה היה נדמה שאפילו מחכים לו... כבוד רב היה לתורתו של בעל ה'מנחת שלמה' וכמיהה הייתה לחידושים שנאספו בין כרכי ה'שלמי מועד'.

התקבלנו פנימה לביקור לבבי יחד עם תלמיד רבינו הגרש"ז אויערבך זצ"ל, יבדלחט"א הגאון רבי יוסף שוב שליט"א, מספר לנו ר' טוביה. הופתענו לשמוע ממרן הגאון רבי עובדיה יוסף  זצ"ל , כי זריזים הקדימו והביאו לפניו את בכורות הספר 'שלמי מועד' אגב חביבותם... הוא נהנה ואף עבר על חלקם הגדול של הדברים, והוסיף, שעוסק בכתיבת חידושים עמ"ס סוכה, וציין לכמה מקומות מתוך הספר שהגרש"ז מבאר באותו עניין.

"זה ספר טוב, ערוך טוב בידי איש טוב... זכית לעסוק בתורתו של הגאון רבי שלמה זלמן זכרו-לברכה. אשריך. היינו בידידות שנים רבות. היה גאון עולם ויחיד בדורו. לא היה עוד אחד כמוהו. כמו שהיה גאון בתורה היה גאון במידות טובות. גדול בענווה, כל שיחו במתק שפתיים, בחיוך, בפנים שמחות, אף פעם לא הראה פנים עצובות, היה מקבל כל אדם עם חיוך על שפתיו. כל מי שהיה מדבר איתו חושב כאילו הוא בנו יחידו".

כאן ניצל הרב פריינד את השיחה לשמוע מאת מרן על הקשר העמוק והידידות המופלאה שלו עם ידידו גאון ההוראה, הגרש"ז אויערבך זצ"ל, וכה הוא מתאר את אשר התרחש בקודש הקודשים פנימה. הוא שאל ומרן זצוק"ל השיב והוסיף בגילוי לב נדיר.

מרן זצ"ל למד בצעירותו בישיבת 'מדרש בני ציון', שם למדו גדולי עיה"ק ירושלים. בעבר גם זכינו לשמוע ממרן זצ"ל על הקשר המיוחד שהיה לו עם הגאון מטעפליק, רבי שמשון אהרן פולנסקי זצ"ל, עם הגאון מטשעבין זצ"ל ועם רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל. מה ניתן להעביר לדור הצעיר מאותם ימים נעלים של תורה?

"את העידוד הגדול לעיסוק בכתיבה הלכתית קיבלתי מראש הישיבה, הגרש"ז אויערבך זצ"ל. היה זה לאחר ששלחתי לו את ספרי הראשון 'יביע אומר' חלק ראשון. הרב אויערבך כתב לי אז בתשובה: 'הנני להודיעו שקיבלתי את ספרו בערב חג הסוכות תשט"ו, עברתי על כמה תשובות ועמדתי כמשתומם על הישרות והבקיאות העצומה. ספר זה הביא לי שמחת חג, ואף שכת"ר אין צריך להסכמתי – הנני מרגיש חובה לעצמי לומר, כי לא ראיתי בזמן האחרון עוד ספר כזה'... אגרת זו הדפסתי בשו"ת 'יביע אומר' חלק שני".

מתי הרב הכיר לראשונה את הגרש"ז אויערבך זצ"ל?

"הכרתי אותו מהימים שהגעתי לביתו של הגאון רבי שמשון פולנסקי, רבה של טעפליק. באותם ימים נקשר הקשר בעבותות אהבה ביני לבין ידידנו הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל. היינו נפגשים אז ומדברים דברי תורה.

"גם מאוחר יותר, כשבני הרה"ג רבי משה למד בישיבת 'קול תורה', הייתי בא לבקרו בישיבה, אז שוחחתי עמו רבות בלימוד. היינו עומדים זמן רב ברחבת הישיבה וכלל לא הרגשנו כי הזמן עובר. באותם ימים שהייתי מבקר בישיבה, היו פעמים שהסעתי אותו לביתו בשערי חסד ברכב שהועמד לרשותי, בכדי שלא לבטלו מזמנו. אך עמד על כך, שקודם הנהג ייקח אותי לביתי, ורק לאחר מכן ייסע לשכונת שערי חסד שם התגורר. הוא היה חס על זמני. איזה ענווה, איזה צדקות...".

"עכשיו, ספר לי אתה את הקשר שלך עם רבי שלמה זלמן", ביקש מרן הגר"ע יוסף זיע"א בענוותנותו.

סיפרנו את הסיפור המסופר בפי החסידים: פעם היה איזה ויכוח בדבר הנהגתו של מרנא הבעל שם טוב זי"ע, בין הרה"ק הרבי ר' ברוך ממעזיבוז' לבין הרה"ק רבי שלמה זלמן ה'בעל התניא'. כל אחד צידד בדעתו. נענה הרבי ר' ברוך ממעזיבוז' ואמר ל'בעל התניא': 'אני, כנכדו של הבעש"ט, יכול להעיד שכך נהג. השיבו ה'בעל התניא': 'אמנם אתה הנך נכד גשמי של הבעש"ט, אני נכד רוחני שלו'...".

סיכמנו ואמרנו למרן הגר"ע זצוק"ל: יש הרבה תלמידים שלמדו אצל הגרש"ז אויערבך בישיבת 'קול תורה' ושמעו ממנו דבר הלכה בהזדמנויות שונות. אבל יש לו גם תלמידים רוחניים ההוגים בתורתו, מלבנים את פסקיו ומהדירים את ספריו".

הרב שלמה זלמן אויערבך

טרם סיימנו את המשפט, וכבר הגיב מרן הגר"ע זצוק"ל בביטויי חיבה ומרעיף בחבלי עבותות אהבה תוך שאמר: "אתה ידיד שלי, ידיד שלי...".

מרן הגר"ע זצוק"ל המשיך לספר על גדלותו תורתו של בעל ה'מנחת שלמה' זצ"ל: "אי אפשר לתאר ולשער את גדלותו וענוותנותו של הרב אויערבך זצ"ל. גדול ורם בענקים. אחת למאות שנים מזכנו ה' יתברך בגדול כזה. ובמיוחד כוחו 'כח דהתירא' שהיה מהנכבדים ביותר".

"אני זוכר בתקופה שהרב אויערבך נתמנה לראש ישיבת 'קול תורה', הגאון רבי שמשון מטעפליק זצ"ל, שהיה גאון עצום, והיה מתגורר בשכונת בית ישראל, הצטער על כך שהכתירו את הרב אויערבך ל'ראש ישיבה', וזעק: 'הרי אנו צריכים מורי הוראה'... ובסוף, הרי כיהן גם בתפקיד ראש ישיבה וגם התפרסם כמורה הוראה בישראל מהמפורסמים ביותר...

"הגאון רבי שלמה זלמן, כל הלימוד שלו היה להגיע אליבא דהלכתא. גם כשלמד בישיבה עם התלמידים סוגיא במסכת בבא קמא, מציעא ובתרא, הוא חשב מה אפשר לפסוק הלכה למעשה. הוא היה איש הלכה, לא איש פלפול... כשלמד במסכת בבא קמא סוגיית 'בור המתגלגל', הסיק שמוכר שמכר בטעות מלח במקום סוכר, ונתקלקלו המאכלים שהכינו לשבת, שיש מקום לחייב את המוכר מדין 'בור המתגלגל'..." (הובא במנחת שלמה, ב״ק דף ו' ע׳׳א).

 

הלכה למעשה

ממשיך מרן זיע"א בעניין זה של לימוד תורה והלכה למעשה: "רבות עוררתי כי יש לחזק את הלימוד שיביא לידי מעשה, לפסק הלכה. גדולי הפוסקים מדור קודם עמלו להגיע לדבר הלכה. אחרי שמעמיקים בכל דבר לאשורו, לומדים איך להגיע לדבר הלכה. התורה היא כדי 'ללמוד ולעשות', התלמוד צריך להביא לידי מעשה. לימוד לבד בפלפולים וסיבובים, זה לא מביא לידי מעשה".

יש אומרים כי הפלפולים מחדדים את המוח, לחשנו למרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל.

"יש מהלומדים המפלפלים שלימודם באופן עקום. לא הדריכו אותם נכון ללמוד לאמיתה של תורה. מפלפלים ביניהם ובסוף לא מגיעים לדבר הלכה, וכשהם כבר מגיעים להלכה אומרים על אסור מותר. רבינו הריב"ש, שהיה לפני חמש מאות שנה, כותב: 'ראינו כמה גדולים בדורנו שהיו מפולפלים מאוד עוקרים הרים וטוחנים זה בזה, ואינם יודעים הלכה אחת'. לזכות לפסק הלכה צריך להיות ישר. הכרתי הרבה תלמידי חכמים מפולפלים, ולא היו יודעים הלכה אחת לאמיתה של תורה. צריך סייעתא דשמיא כדי שאדם יזכה שהלכותיו יהיו נכונות ומבוססות על דרך האמת. לכן צריך להתמיד לחזור על הלימוד, ללכת מתון בקו העיון והיושר. לא העיקר לפלפל".

 ציינתי בפני מרן זיע"א, כי זכינו לשמוע רבות בדרשותיו, וכן קראנו מרישומי שיחותיו.

"אשריך", מרעיף עלינו מרן זצוק"ל בתנועת החיבה המפורסמת שלו, "העיקר לקחת לקח וללמוד מכך הלכה למעשה".

 

ההתמדה והשקידה

שאלנו את מרן גאון ישראל, הגר"ע זצוק"ל, הידוע בזיכרונו המדהים והמפעים, שכל מכמני תורה נהירים ובהירים לפניו כמונח בקופסה - איך אפשר לזכור את הלימוד?

עונה מרן זיע"א ומעורר על עניין שינון וחזרה על תלמודו: "ידועה המימרא 'הדור הדור ואל תצטרך לפלדור' [פירוש - חזור וחזור ואל תצטרך לתרופת הפלדור כדי לזכור. מליצה זו מקורה בספר 'הקנה', והביאה האברבנאל בספרו 'נחלת אבות' פרק חמישי]. אני הכרתי חכמים שרצו לזכור תלמודם, הלכו לבית מרקחת לחפש את צמח ה'פלדור'. אמר להם הרוקח שזה מסוכן מאוד. הסגולה הטובה והבריאה ביותר לזכור את הלימוד הוא ע"י התמדה ושקידה בתורה. לחזור שוב שוב על הלימודים, ורק אז זוכרים. ההתמדה והשקידה הם ערובה שהאדם יוכל לזכור את הדברים. אם לא, אינו יכול לזכור.

"זהו דבר חשוב שאדם יזכור מה שלומד. מי שאינו חוזר, תהיה עליו תביעה, למה לא שקדת? למה לא שיננת? כך צריכה להיות הגישה בלימוד, ללמוד ולחזור. שבפעם אחת אדם אינו יכול לזכור, כל שכן אם רק שומע שיעור תורה, אמנם 'שומע כעונה', אך הדברים לא יישארו בזיכרונו אם לא יחזור עליו בינו לבין עצמו".

"כשלומדים וחוזרים על הדברים, יודעים גם כן באיזה מקום למצוא, איפה לחפש. כשיגיע לפניו למעשה, ידע היכן לפנות ולא יעמוד דום כמו 'בור ו'עם-הארץ'. אם אדם הולך ברחוב ובכיסו חפץ יקר מאוד, או יש לו חבילה דולרים בכיס, ולפתע רואה שהחפץ אבד או החבילה אבדה. קודם כל צריך להיזכר מאיזה דרך הלך, באיזה רחוב פסע, כדי שיחזור לחפש שם. אם הלך ברחוב זה, ילך יחפש ברחוב אחר? הוא טיפש! איבדת את היקר ברחוב פלוני, מה אתה הולך ברחוב אלמוני? ילך ברחוב שהלך, אולי שם ימצא את האבידה. כך אנשים שלומדים, צריך שידעו את הדרך, יכירו את המקום שהלכו לשם. יודעים איפה לחפש, איפה למצוא את הפוסקים, איפה כתוב הלכה זו, איפה הסעיפים והסימנים".

העיד מרן הגר"ע זוצק"ל על עצמו: "עד היום אני זוכר הרבה דברים שלמדתי לפני שבעים שמונים שנה, כי חזרתי על הלימוד. אדם שחוזר על לימודו זוכר אותו כל חייו".

המשיך מרן הגר"ע זצוק"ל והוסיף: "זכירת התורה תלוי גם בניצול הזמן. אם לא מנצלים כל דקה לחזרה ומבזבז את הזמן, איך יזכור את לימודו?"

בהקשר זה, מרן סיפר פעם על עצמו: "כשהייתי צעיר, הייתי בא כל ליל שבת אחרי התפילה לעשות קידוש. עד שמסדרים ועד שיושבים, הייתה לי גמרא ביד והייתי גומר עמוד, שתי עמודים, כמה שיכול, בינתיים עד שיגידו 'שלום עליכם' 'אשת חיל מי ימצא', הייתי גומר עמוד ועוד עמוד, גמרות שלמות גמרתי בצורה הזאת".

"והדבר העיקרי, ללמוד מתוך שמחה. 'פיקודי ה' ישרים משמחי לב'. אם יהיה דואג ועצב לא יזכה להבין עומק העניין הלכה למעשה. בכדי לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא צריך רוחב לב, צריך לחשוב כל הזמן על לימודו בהתמדה בשמחה ובטוב לבב".

 

אהבתו הגדולה לספרים

את החיבה הגדולה של מרן הגאון הפוסק הגר"ע יוסף זצוק"ל לספרי קודש, שמענו מפי כבוד תורתו פעמים רבות. בכל עת שזכינו להביא בפניו ולהעלות על שולחנו ספר חדש, היה שש ושמח, במיוחד אם היה זה מחידושים של גאונים קדמונים, אז השמחה הייתה כפולה ומכופלת.

ידענו והכרנו מקרוב את הבעת השמחה מיד כשמגיע לידיו ספר חדש. לכן הבאנו עמנו את הספר 'יד דוד' להגאון הנודע רבי דוד אופנהיים זצ"ל, מגדולי רבני פראג לפני ארבע מאות שנה, שיצא לאור אז במכון 'בית אהרן וישראל' - מוסדות קרלין סטולין, מכתי"ק הנמצא באוצר האדמו"ר שליט"א. משקיבל מרן לידיו את הספר, החל מיד בסיפור קורות תולדותיו.

"הגאון רבי דוד אופנהיים זצ"ל היה גאון ענק. הוא היה תלמיד של הגאונים רבי גרשון אשכנזי, בעל 'עבודת הגרשוני', רבי יעקב אובן, אביו של הגאון ה'חכם צבי', וכן למד אצל בעל ה'נחלת בנימין'. בגיל עשרים וחמש הוא התקבל לרב בניקלשבורג, ואחר כך בפראג. יישר כח. תודה רבה. זכינו לביטויי חיבה ממעכ"ת, בהם ביטא את שמחתו הגדולה.

ניצלנו את ההזדמנות המיוחדת ושאלנו: שמענו כי הרב שליט"א בצעירותו היה חוסך פרוטה לפרוטה וקנה ספרי קודש.

"ברוך-ה', מקטנותי היה לי חשק גדול לספרים. יש לי כאן בספריה שלי למעלה מרבבה ספרים. לכל אחד מספרי הקודש הללו יש סיפור מיוחד. כשהיינו קטנים, היינו עניים ממש, חיינו בעוני ובחוסר כל, היינו אוכלים לחם יבש. זה לא היה כמו היום. אז היינו לוקחים מפינו, לא היה לנו פרנסה, בקושי היו לנו כמה לירות לחודש. מה היינו מספיקים לעשות בהם? בימים אלו חסכתי פרוטה לפרוטה כדי שאוכל לרכוש ספרים.

"כשקיבלתי כמה גרושים, הייתי הולך לחנות הספרים. היה ב'מאה שערים' חנות לספרי קודש ישנים של רבי שמחה שטיצברג, שם הייתי הולך וקונה כל פעם ספר. הייתי מחביא את הספר שקניתי בתוך מעילי וחזרתי בשקט הביתה שבני ביתי לא יראו, נכנסתי הביתה כמו 'גנב', הולך לאט לאט עד שנוות ביתי הייתה נכנסת למטבח, ואז שמתי את הספר בתוך הארון... ממש ויתרתי על פת לחמי בכדי שאזכה לקנות עוד ספר ועוד ספר. עד היום ספרים האלו חביבים עלי. אלו ספרים שקניתי ביזע רב, מתענג ולומד בהם, הספרים".

אז הספרים היו בדפוסים ישנים לא כמו שיש כיום.

"עם ישראל הוא עם הספר. ב"ה כיום יוצאים ספרים חדשים רבים במהדורות חדשות, וקניתי גם את הספרים החדשים. אבל יש לי חיבה יתירה לספרים הישנים, בהם למדתי כל חיי. בזכות ספרים אלו זכיתי להורות הלכה למעשה, מתוך עיון בספרים ולא חלילה להבנות מגדלים על אויר. הכול צריך להיות בנוי ממקורות חזקים ואיתנים ולא בפלפולים".

כאן מרן זיע"א חזר אל נושא כתיבת חידושי תורה ולספרו של הגרש"ז אויערבך, ואמר: "כבודו מתעסק בכתיבה. אשריך. אני מחזק את ידו. תמיד כשראיתי אברך כותב חידושים או מחבר ספר הייתי דוחף אותו. הכתיבה זה טוב להבנה. מתחיל בתחילה לכתוב לאו דווקא חידושים, אלא כותב מה ששומע, אך לאט לאט מסגנן את הדברים, מסביר אותם, מלטש אותם, עד שיהיו שגורים בפיו.

"מי שאינו מרגיל עצמו לכתיבה, קשה לו להבין סוגיה שלמד. כשאדם כותב את הדברים כפי שלמד אותם, מסכם את הלימודים על דף, מוסיף נקודות שמטעימות את העניינים, שנותן נימוק לכל דבר מכוח ההרגל של הכתיבה, בסוף מגיע למסקנות אמיתיות. אי אפשר להגיע לאמיתה של תורה בלי שירגיל את עצמו בכתיבה, כיון שכל הדברים נראים בתחילה מעורפלים, הוא שומע סברא כזו וסברא כזו. כשמעלה את הדברים בכתב ידו מתרחבים בעיניו ומגיע לפסק ההלכה".

מרן הגר"ע זצוק"ל סיפר על עצמו באחד משיעוריו: "כשהיינו בבית הדין, לא פעם קרה ששמענו את הטענות, ראובן אומר כך ושמעון אומר כך, התחלנו להתבונן בהם יפה, וב"ה גם יש לנו ניסיון עשרות שנים בדיינות, היה נראה לי למשל שצריך לפסוק לטובת שמעון, אבל בכל זאת אני צריך לעיין בפוסקים לראות את פסק ההלכה בפוסקים, שמתחילה גם כן ידעתי אותם, לא שנתגלו לי אח"כ. ובכל זאת, משהתחלתי עד שסיימתי לכתוב את הפסק, נשתנה מקצה אל הקצה. במקום שנאמר כי שמעון זכאי – ראובן זכאי. כעת נתרחבו הדברים, וממילא רווחא שמעתתא.

הרב אויערבך והרב עובדיה יוסף זקוצ"ל

"בזה ניתן לראות כמה גדול כוחה של הכתיבה, אלמלא כתבתי והייתי נשאר בדעתי, הייתי פוסק שלא כהוגן חס ושלום. וזהו לא רק בעניינים של ראובן ושמעון וכיוצא אלא בכל הלכה. יש הלכות שבת, הלכות תפילה, הלכות ברכות, בתחילה נראה לאדם כי הוא יודע כמה פסקי הלכות, אך מה לברור ומה לפסוק בעניין הזה, אם הוא דומה לכאן או לכאן, הדברים עדיין לא ברורים בעיניו. בהשקפה ראשונה חשב שהנידון דומה לכאן, אך אחר שמתחיל לכתוב, מתבררים הדברים, רואה שלא קרב זה אל זה, אלא צריך לדמות אחרות, ואז מגיע באמת לאמיתה של תורה.

"'וקָנה לך חבר' בקמץ. שהקנה – הקולמוס הוא החבר שעוזר להסביר את הלימוד. כמו שהלומד לבד הדברים אינם ברורים, אתה כשלומד עם חבר, הוא מסביר לחבר והחבר מסביר לו, מתווכחים ומלבנים את הנושא יחד".

* * *

פעם נוספת בה זכה הרב פריינד לגילוי לב מאת מרן זצוק"ל הייתה כעשור אחר כך, ביום ט"ו לחודש אלול ה'תשע"ג. אז שמענו מאוצרות לבו הנצורים בקרבו, דברים נכוחים ונוקבים על מצב השעה, על הגזירות האיומות המרחפות על עולם התורה והישיבות. מספר ר' טוביה בערגה: מאור הפנים בהם קיבלנו מרן זצ"ל הייתה מלבבת ומקרבת, וכך נשמעו הדברים לאחר שנקבנו בשמנו: "ברוך הבא, ברוך הבא ידידנו, אהובנו, אתה ידיד שלי, ידיד נאמן..."  

-מבקשים לשמוע ממרן זצ"ל דברי חיזוק נוכח המצב החמור בגזירות הנוראות שזוממת ממשלת זדון בארה"ק וסכנת הגזירות החמורות על עולם התורה, הישיבות ובתי החינוך, ובמיוחד גזירת הגיוס. כך ביקשתי.

"כואב לי מאוד המצב הזה. ניסינו לעשות את הכול כדי למנוע אותם, אבל לצערנו לא צלח...

"בשבעה על בני יקירי רבי יעקב עליו השלום, הגיע לכאן ראש הממשלה לנחם אותי, אמרתי לו שהגזירות על עולם התורה כואב לי יותר... אך הוא נתון בשבי בידי רשעים. צריכים להתפלל לקב"ה. אין כוחם של ישראל אלא בפה. הקב"ה יערה עליהם רוח טהרה ממרום שיבינו את חשיבות לימוד התורה, שבלי תורה אין זכות קיום".

מרן זצ"ל אף הוסיף אז: "היו הרבה מערכות קיומיות על היהדות בארץ הקודש, וברוך ה' עם ישראל חי הקב"ה שומר על לומדי התורה. מקווים שגם הפעם עולם התורה, הישיבות והכוללים יעמדו בזה, נתפלל שהקב"ה יעביר ממשלת זדון מן הארץ".  

בן-רבינו, מורינו הראש"ל הגאון הגדול רבי יצחק יוסף שליט"א, הוסיף לנו לאחר מכן דברים החשובים אף בימים אלו: "גזירות אלו מאוד כואבות למרן אבא, הוא ממש לא שקט מזה. אתמול היה אצלו אישיות מאוד חשובה, הוא דיבר עמו על גזירות הממשלה, אבא פשוט החל לבכות בדמעות. הוא כואב את כאבו של עולם התורה, של האברכים ההוגים באוהלה של תורה.        

"אבא לא בחל בשום דרך לקרב רבים לתורה. היה מכתת רגליו בכוחות עצמו, לבתיהם של אנשים רבים, על מנת להשפיע עליהם ללכת בדרך התורה, בשמירת שבת, כשרות וטהרת המשפחה. בתקופת רישום התלמידים היה נוסע בכל יום לעיר אחרת לשכנע את פשוטי העם להכניס את ילדיהם בתלמודי תורה ולבתי חינוך חרדיים. היה נוסע באוטובוסים לדרום וצפון. היה בבאר שבע ובנתיבות. הוא לא החסיר עיר. לקח עמו טפסי רישום, ממלא את הפרטים, והיה משכנע את האנשים בדרכי נועם בין מנחה לערבית, מספר להם סיפורים ומילי בדיחותא כלשון הטוב עליו.

"לא קלים היו לו הימים ההם. היו אחרים שלחמו איתו, בהם אלו של הממלכתי דתי. אבא טען כי הדרך הטובה ביותר ללמוד תורה ומצוות הם בבתי ספר החרדיים ותלמודי התורה. נציגי המפד"ל בשעתו לחמו נגדו מלחמת חורמה. אך הוא לא נרתע. גם כשאיימו עליו כי יפגעו במעמדו, הוא כיהן אז כחבר בית הדין בפתח תקוה, לא שמע ולא הקשיב. הוא המשיך בפעילות כמו אחרון העסקנים, וב"ה זכה לראות פרי והרבה ילדים נכנסו להיכלי תורה, והם כיום חשובי לומדי התורה.

השעה התארכה, מספר לנו הרב פריינד, תם הזמן שנקבע לנו בלשכת הגזית. ראינו על פני מרן גאון ישראל זצוק"ל את ההתאמצות המיוחדת בעניית התשובות לשאלות שהצגנו. היה זה ימים ספורים טרם אושפז בבית החולים. ברם, למרות חולשתו, הסביר את הדברים לאשורם, ביאר את מהותם וירד לשורשם. נישא תפילה לבורא עולם, ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור, יאריך ימים ושנים בטוב ובנעימים, ויזכה עוד רבות בשנים להנהיג ברמה ולהורות הוראה בישראל בתוך בריות גופא ונהורא מעליא#.

כאן אנו מסיימים ומודים לאיש שיחנו על אדיבותו, ואי אפשר שלא לסיים שכל אותם פירות של אותם גאונים ניצבים בימים אלו למבחן הגדול, האם יונף עליהם שוב אותו סכין מאיים של  הגזירות הרעות או שמא ירחם עלינו ה' ומפעלו הגדול של מרן ימשיך בכל אותה תנופה כבירה.

 

מה לחש הגרש"ז לרבינו

כך שמעתי מפי מורנו הראש"ל הגאון הגדול רבי יצחק יוסף שליט"א, שלפני עריכת התיקונים והמילואים מהגרש"ז לספר 'שמירת שבת כהלכתה' המצטט ומביא בשמות לרוב, שוחח פעם הגרש"ז עם מרן במילי דשבתא. אמר לו הגרש"ז תחת אחד השיחין, כי זה עתה הקדיש את כל עתותיו ללימוד ספר 'שמירת שבת כהלכתה', בו הובאו פסקי הלכה רבים משמו, ומצא לשמחתו כי בכל איסורי שבת האסורים מדאורייתא, הריהו בטוח ללא צל של ספק שכל פסקי ההלכה שנתפרסמו בשמו, הריהם נכונים לאמיתה של תורה. בשני מקומות, הוסיף רבינו, שהם דרבנן, עלי לעיין בהם שוב.

ועוד הוסיף מורנו הראש"ל, כי בכולל 'מדרש בני ציון' של אותם הימים, היה זה מחזה נפרץ לראות את רבינו, שהיה אברך עול ימים, ואת הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, מי שלימים היה לראש ישיבת פוניבז' - מחדדין זה את זה בהלכה.

פעמים שלא הגיעו ביניהם לעמק השווה, חדל הגרש"ז מלהתווכח, והודיע: "אחר הצהריים יבוא לכאן הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, ונראה דברי מי נכונים". אחר הצהריים, כאשר שאלו את פיו, נענה הגר"ע יוסף זצ"ל, ופנה לאחד מהם ואמר: "כדבר שכב' אומר, הכריע בשו"ת פלוני בגלל הטעם הזה והזה, וכן בספר פלוני ובספר פלוני וכו'". אחר כך פנה לעמיתו ואמר לו: "וכדבר שכב' אומר, פסק בספר פלוני ובשו"ת אלמוני מטעם אחר", וכך נפרשה בפניהם ההלכה כשמלה, ושניהם שמחו לראות שכיוונו לדעתם של גדולים אשר בארץ המה.

 

הקשר המיוחד בין מרן זיע"א לגרש"ז אויערבאך זצוק"ל

הגאון הגדול רבי אברהם יוסף שליט"א, רבה של חולון ובנו של מרן זיע"א, שח: אף שאאמו"ר ורבינו חלוקים היו בענייני הלכה רבים, שררה ביניהם הערכה ואהבה רבה מאוד. ומעשה היה כשהרה"ג ר' יוסף בוקסבוים ז"ל שבא לבקר את הגרש"ז  בחול המועד דפסח, וראה על שולחנו את אחד מחלקי הספר 'יביע אומר', שיצא אז לאור. הלה ביקש להשאילו. הגרש"ז  אמר לו: "כל ספר שתחפוץ להשאיל מארון הספרים כאן, אשמח להשאיל לך, זולת הספר הזה. כשאסיים לעבור עליו, אשמח להשאיל לך גם אותו..."

ואציין עוד על ההערכה ההדדית ששררה בין הגרש"ז  למרן. סיפר לי בנו, הגאון הגדול רבי אברהם יוסף שליט"א, שבישר לאביו כי חברה למשקאות קלים בחולון נענית לדרישות הרבנים לייצר פקקים מיוחדים לשבת. והנה, בתחילה הבין מרן שליט"א שמדובר לגבי ייצור של פקקי שבת ממתכת. ואף שדעתו של מרן היא להתיר בפקקים כאלו לכתחילה, בכל זאת התבטא בשמחה ובקורת-רוח, שממלאים בזה את רצון הגרש"ז אויערבאך זצ"ל האוסר את פתיחתם בשבת [ויצוין, שבפקקי פלסטיק שווים מרן והגרש"ז אויערבאך להתיר ולהקל בזה, וכאמור, המדובר היה על פקקי מתכת]. 


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4 (89 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים