יהני

היום, אחרי שנתיים של נישואין ב"ה, כשאני מסתכלת אחורנית על הדרך שעברתי כרווקה, אני לא יכולה שלא להצטער על כל אותן פעמים שבמקום לתעל את הרווקות למקום של שמחה, התבוננות, התבודדות ודברים נוספים שיקדמו אותי אל המטרה שלי, פשוט נפלתי שוב ושוב לעצבות, למרמור ולתסכול שהביאו אותי פעם אחר פעם להחלטה משמעותית אחת: לא יוצאת יותר לשידוכים, ויהי מה.

כמו ב"מסלול" הליכה ביום בהיר, בו נהננים משמים חפים מכל ענן ומהרקפות שלצד הדרך, והצעידה במעלה ההר היא החויה בעצמה - כך במסלול החיים. אמא, הימים עוברים, אמא! בואי גם תהני בהם ותחווי אותם

'איך עשית זאת מבלי להיוועץ עמי, הלא ניתן לבנות בנכס בניין מגורים גדול, ונוכל לזכות לפחות בשתי דירות יוקרה!... והרי הסבא כל כך אהב אותך ובודאי רוצה שתיהני מירושתו...'