מיומנה של גרת צדק

עד לאותו רגע מעולם לא הרגשתי "לא טובה". הייתי מוקפת באנשים שהעריכו אותי, כיבדו את האדם שאני, אנשים שראו את הלב שלי כי הגשתי אותו על מגש לכל מי שרק ביקש. ובאותו רגע, נסדקתי

בחסדי שמיים, נמצאה תעודת הלידה של אמא שלי. שוק. הלם. מה שהרגשתי כל חיי היה נכון! אך זה היה רק קצה הקרחון... זכרונות התחילו לצוף, וההיסטוריה שעד לפני רגע הוסתרה – החלה להתגלות

מאז חודש תמוז ליווינו את הדרך שעשתה טליה צימברג (22) בדרכה להפוך ליהודייה, במסגרת הטור המצליח "מיומנה של גרת צדק". התרגשנו יחד איתה, הזדהינו, כאבנו ועודדנו. לאחרונה היא נפרדה מהקוראים, וסיפרה בראיון מיוחד לאתר הידברות על חייה

גיליתי בעצמי כוחות שכלל לא ידעתי שקיימים, עברתי חוויות רבות שרק העלו אותי מבחינה רוחנית, עמדתי מול ניסיונות רבים ואמשיך לעמוד. אני לא חושבת שהסיפור שלי נגמר פה, הוא רק התחיל עכשיו

כל המידע שנאגר אצלי מאלפי שיעורי תורה שזכיתי ללמוד נשטף מתוך פי כנהר. הדיינים ישבו כשארשת שתיקה ותדהמה על פניהם. הם עצרו אותי באמצע דברי ואמרו "את לא צריכה להוסיף אפילו עוד מילה". פרק 11 בסדרה

תכננתי כבר כיצד אראה מול בית הדין והכל היה מוכן ומסודר בהמתנה לתאריך היעד. המשכתי להתפלל בדבקות ללא הרף שהשי"ת יזכה אותי להתגייר סוף כל סוף ללא תקלות בדרך, ולעבוד אותו כיהודייה כשרה. פרק 10 בסדרה

"תבחן אותי", אמרתי בנחישות! הרגשתי שהתמלאו לי ברגע כוחות מחודשים להוכיח את זהותי האמיתית, והחלטתי לא לוותר. המצב הקיים היה כמו חבל שנכרך סביב צווארי. מיומנה של גרת צדק, חלק 9

לא ידעתי איך לשאול, והאם לבקש שיפתח קורס במיוחד בשבילי? או לבקש שיקצרו לי את זמן הגיור? או רק לבקש להיות סוף סוף יהודייה מבלי לעבור יותר ייסורים בדרך? פרק שמיני בסדרה

המניעה לאכול בבית אמי גרמה לאמא שלי להיפגע מאד. הסיטואציה בה הבת היחידה שלה אינה מוכנה לאכול ממאכליה גרמה לה לחשוב שאני מזלזלת בה - אך הכל נבע מכך שהיא לא הבינה מהי חשיבות ההלכה. פרק שביעי בסדרה

התיישבתי על הספה בעצבות ולא ידעתי מה לעשות. איך אני אכין את האוכל? אני לא יהודייה, אסור לי לבשל להם. עמדתי בבעיה, אספר להם שאני לא יכולה להכין בגלל שאני לא יהודייה? הרגשתי בושה עצומה וכאב ענק

אחת הברכות בברכות השחר שאותה לא יכלתי לברך (ברוך שלא עשני גויה) תמיד גרמה לי להגיע לסף דמעות, ותמיד הזכירה לי שאני לא יהודייה. אך זה לא גרם לי להפסיק את שגרת היום אותה קיבלתי על עצמי. חלק 5 בטור של טליה צימברג

"איך זה קורה לי?" אני תוהה לעצמי. בכל הזדמנות שאני מנסה להתחיל בתהליך הגיור ובכל פעם שאני מגיעה לקצה החוט - הדלת נסגרת בפניי  ושום דבר לא מסתדר

עמדו בפניי 2 אופציות: או שאמי תתגייר איתי, או שהיא תתאים את הבית לאורח חיים דתי עבורי. אך היא סירבה. כך עברו להם שנים של תסכול. מצד אחד קיים פתרון למצב שלי – להתגייר - אך מצד שני, את הפתרון לא ניתן להוציא לפועל, כל עוד אני עדיין לא בת 18

"נענשתי קצת הרבה בחיים עבור ילדה בת 14" אמרתי לעצמי. אבי נפטר, והייתי צריכה לגדול למציאות ללא אבא, וללא אחים ואחיות. אז עכשיו אצטרך להכיל גם את הבשורה הזאת? מיומנה של גרת-צדק, פרק שני (ואמיתי לחלוטין, לכל המתעניינים)

"אני כן יהודייה" אמרתי לעצמי ולה. חגגתי את החגים היהודים, צמתי בכיפור ובעצם לא הכרתי אף דבר אחר. בלבי ובעמקי נשמתי ידעתי שאני חלק מהעם, אך בכל זאת נכפה עליי להיות שונה. "מיומנה של גרת צדק" – מדור חדש באתר הידברות, חלק #1