איך הופכים טראומה של חרם ממכשול למקור כוח? | ציפי הרפנס ואופק ראשון בריאיון שאסור לפספס

ואנחנו כאן עם עוד נושא כל כך חשוב, שליחות חינוכית וחברתית. זאת הכותרת של המפגש שלנו כעת. ואיתנו ציפי ארפנס שהדליקה המסואה לפני שלוש שנים, נכון? א בתור מנהלת בית ספר. אנחנו תכף נדבר על על השליחות שלך הלא סטנדרטית. זאת אומרת זה לא ניהול בית ספר רגיל. ואופק שכולנו זוכרים כשיצאה עם הסיפור שלה על החרם החברתי. שעברת נכון וסיפרת עליו לכל המדינה ובזכות זה א חלה ההתקדמות כל כך גדולה בטיפול נכון בנושא הזה של חרמות חברתיים לצערנו שקוראים בכל מקום ובכל מוסד לימודים א אז אני תמיד מתחילה מהדלקת המשואה עצמה מהרגע הזה אולי אופק תשתפי אותנו איך זה היה פתאום לעמוד מול קהל כזה גדול את יודעת שאין אח בן אדם

במדינה שמפספס את את הרגע הזה זה ואת בתור ילדה צעירה עמדת שם א ברגע הזה תספרי לנו על מחשבות שמתרוצות במוח ברגעים האלה וואי זה היה זה היה חוויה מטורפת אמ אפשר להגיד גם די מלחיצה כאילו עם כל ההתרגשות והכל זה היה מלחיץ א כן פתאום אזה הסימון נופל ברגע לפני שאת קולטת שאת עומדת לעלות על הבמה הזאת ומלבד כל האנשים שיושבים בקהל כמה מיליונים שמסתכלים עלי מיליונים יש מדינה שלמה בערך שצופה ברגע הזה אז זה היה זה היה מטורף וכל הרגשות היו היו ממש סוערים ביחד אני ממש כתבתי בפוסט אחרי זה כמה ימים אחרי זה שזה היה ימים של רכבת הרי מטורפת עם כל רגש אפשרי שהיה שמה כן אמ אז כן זה באמת היה הרגעים האלה מצליחים בכלל

כאילו לחוות מה שקורה או שאת נמצאת באיזשהו אלם אני הייתי בהלם. כן, אני הייתי בהלם. אני ממש הייתי בהלם ואני גם אה נכנסתי לאיזה מין חרדה כזאתי קטנה שאמרתי אני לא רוצה לעלות לא ראינו לא היה ניק לא זה היה מאחורי הקלעים ואבא שלי אביט שיהיה בריא קר כפרו נכון ציפי הדמות החינוכית שלך אני רואה והאימאית ככה משפיעה גם על א כל הזמן בכל מקום שאת הולכת אבל תספרי לנו רגע על הרגע הזה של הדלקת המשואה אז אני בניגוד לאופק באמת נכנסתי עלמצב של טייס אוטומטי ההתרגשות הרגשות היו כל כך קיצוניים ומעורבבים ש שאספו אותנו את כל מסי המסואות דקה לפני פשוט עמדנו בשורה ועשו איתנו תרגיל נשימות ואמרו מהרגע הזה והלאה אתם

מכוונים רגע לקראת מטרה מאוד מאוד גדולה שקוראים לעם ישראל מדינת ישראל ומה המסר שאתם רוצים להביא וגם בין מסיע מסיעות יש המון המון תמיכה לא רואים את זה ברגי הצום אבל ברגע שדקה לפני ודקה אחרי אז ויש גם קצת חיבוקים וקצת עידודים ובכלל מקפידים מאוד שגם נשמור על קשרים א ונמשיך לפעול בעשייה משותפת אבל זה בהחלט רגע מאוד מאוד מרגש כי אתה בעצם מייצג קבוצה אתה עומד אונם אתה בחזית אבל יש סביבך אנשים שהם דומים לך ששלחו אותך שהמליצו שאתה מייצג אותם וזה תחושה מרגשת והיא מלווה שנים על עצמו אצל עוד א מסיעות אני זוכרת את הרגל האלה אני מייצגת קבוצה נכון, זה מה שהיה שם. אני חושבת שזה מה שנתן לי גם את ה את הכוח

באותו רגע. אני אמנם איזה רבע שעה 20 דקות לפני לא רציתי לעלות וכאילו על הבמה אני הכי הייתי בזה זה כאילו פתאום מתנתק פתאום הרגשות הם הם מתנתקים ואת נכנסת לרגע הזה של ה של ה שפשוט לעשות וזה אני רוצה להתקדם איתכן הלאה. מה קורה מהרגע הזה והלאה? משהו משתנה כשאתה מדליק מסוע או שאנחנו זה אירוע גדול ואנחנו חוזרים א אצלי זה שינה את החיים וואו כן כאילו היה עד הנקודה של המסואה וכל הרצף החינוכי שעשיתי ואני כן אומר שבשונה מכמה מסיים מסועות שאני בקשר מכירה אצלי זה גרם לעצירה מוחלטת א ממש מיד אחרי המשואה סיימתי את תפקידי כמנהלת ולקחתי פסק זמן א לחשוב ולבחור מחדש בחינוך ומה בחינוך ואיזה חינוך חינוך ובאיזה

אופן התקופה שתרמסע הייתה מאוד מאוד אינטנסיבית השיעה בבית חולים הקורונה א ההחלטות החינוכיות שהייתה צריך לקבל והחלטות ההוריות ש וכל העדבות שזה זה מיד בתום כחודש אחרי המסועה הודעתי שאני מסיים תפקיד ונשארת בחינוך אבל בבחירה אחרת א וקצת לקחתי פסק זמן התנדבתי ומקביל טיילתי בארץ וגם קצת אה א מחוץ א מחוץ לארץ ואחרי חצי שנה הגעתי למסקנה שכן חינוך כן ניהול אבל בפורמט אחר אני היום מנהלת אגף חינוך בעיריית נתיבות ואני מאוד אוהבת את התפקיד שלי זה ניהול מסוג אחר בעדבות אחרות אבל אני לא חושבת שמסים מסועה נשאר אותו דבר א' כי העם מחבק כל מקום שליו הולכים שואלים ואתה מייצג משהו גדול ועוצמתי היכולת שלך להבין

שאתה מייצג עם ישראל היא משהו שהוא נמצא על הכתפיים בטוב ובמטב אה והצורך שלך להיות קשוב ולענות וגם שואלים אותך שאלות שאתה צריך לחזור רגע עם תשובות ולברר וללמוד א את מסיים מסוות מלבים גם תקופה די ארוכה ואנחנו עדיין מלווים אחד את השני בשיחות ובמפגשים כאלו ואחרים אצלי זה שינה אני חושבת שזה משנה לכולם כל אחד בהתאם לעוצמה שאותה הוא חווה ויש כאלו שזה לוקח זמן והשינוי נעשה קצת אחרי יש כאלו שדווקא השינוי נעשה באופן מיידי ברגע שיודיעו להם הם מחליטים רגע זה הכיוון היה עד עכשיו אה וכל השו שנים חיוביים. זאת אומרת אני מכירה מספר לא מועד של מסיימת וכולם לקחו את ההזדמנות לכיוון של העמקה של העשייה והרחבה. יפה.

ממליצה אני ממליץ אני בעיניי כל אחד הוא משים מסואה של משהו מסוים בחייו. זה נכון שאנחנו עומדים בחזית אבל במיוחד עכשיו בתקופה האחרונה אני לא כל כך הרבה עוצמות וגיבורים וגיבורות ואני אומרת ילדים צעירים וו ווהורים מבוגרים. זה אם הייתי יכולה לתת לכל אחד אה מגיע לכולם זה באמת משנה אה אופק א את עוד נחספנו אלייך קודם זאת אומרת הייתה חשיפה גדולה את בעצם הגעת לתוכנית טלוויזיה וסיפרת על מה שעבר עלייך נכון מה גרם לך באמת לצאת בקריאה הזאת ובסיפור האישי הלא פשוט הזה אני בטוחה שהיו קונפליקטים לפני היו המון קונפליקטים אה זה היה גם צעד א לא זה כן זה צד מרחיץ לא זה אני אמרתי אמיץ ואת אמרת מלחיץ מעניין אמיץ

מלחיץ זה לא צעד פשוט זה לא צעד פשוט חושבת שהמיץ את זה מרבה חששות יש הרבה חששות בהתחלה לנו למשפחה היו הרבה חשופ הייתה הנקודה שהחלטת אני עושה את זה שכבר היה הגענו לנקודה שלא היה מה להפסיד וואו וכאילו אומרת אוקיי מה מה יש לי להפסיד מזה אני אני אגיד את הסיפור שלי כמו כל דבר חולף זה יחלוף. א אבל העיקר שמישהו ישמע רצ רציתי הייתי קמאה לזה שמישהו מלבד המשפחה באמת יקשיב. באמת יקשיב כי מהבית ספר לא הייתה תמיכה. מההורים של אותם הילדים לא הייתה שום תמיכה. הכל כל הדלתות היו סגורות בפנינו. ואחרי כל כך הרבה שנים יצאתי מהיסודים עם איזשהוא משקל על הלב ש רק רציתי לצעוק את זה. רציתי שמישהו יראה, שמישהו ישמע,

שמישהו יבין, שמישהו יקשיב באמת ו וזו הייתה הבחירה הנכונה. זה היה זה לא חשבנו ששם זה ילך. אני לא דמיינתי ששם זה ילך, אבל טעיתי. וברוך השם לטובה. אמ וכן, אני שמחה. היה אז איזשהוא א קשר עם הילדים האלה כשיצאת לסידור כבר לא אז כבר לא הם לא פנו גם אחרי התוכנית לא עד היום מעניין וואו ממש כן לא פשוט אגב אגב מסעות זה היה ש שבזמנו לפני שנתיים אחד הבנים שמה ברשתות החברתיות שלו על למה לא מגיע לי בכל זה וואו זאת אומרת זה זה המשיך זה לא שהם למדו את אלה זה כן אני ציפיתי ל ציפיתי אבל אמרתי אם כבר מגיעה איזשהיא תגובה אז לפחות שזה לא תהיה תגובה של אה עברנו תהליך כלשהו אני עברתי תהליך בשנים האלה כן אז אה זה היה

מאכזב אני חושבת שמהצד שלנו מהצד של הצופים מהצד מהצד החינוכי זה אצאנו במערכת החינוך עורר תגובות מאוד חיוביות נפתח איזשהו צוהר לנושא שידעת שהוא קיים אבל לא העזת לגעת בו לפחות לא בצורה ישירה ואני יודעת גם בילדים הפרטים של הבית שיהיה לנו על זה סיח וגם במערכת החינוך וזה ועד היום זה לא יורד מהכותרות זה שיח שמנועה על ידי מחנכים ומחנכות ועל ידי הורים ויש ממש ארנות ומודעות אני אומרת אז אז אז אני חושבת שהמעשה החשוב ביותר זה בכלל במנהיגות במנהיגות זה לזהות א מה צריך רגע לגלות לגלות את את הסמוי ולא לתת לזה לרדת א לסדר היום לכל כל הזמן לעלות ולעלות נכון כן נכון אסור להוריד הגל אז זה אני לא תגובות כבלת אבל

ממני יש לך את התגובה הכי חיובית שיש עם ישראל אני בגובות מדהימות לכל עם ישראל ובכל אופן זה ממש מעניין מה שאת מספרת פה על התגובות של ה של אלה שלמדו איתך אני לא אגיד לחברים שלך יש מקומות שאת מנסה בתוכך שאת מנסה לסלוח בשביל ללכת על בטח פוגשת את המקומות האלה בתוכך זה זה ממש התלבטות ש שכל יום זה איזשהו ויכוח פנימי עם עצמי שאני רואה ושומעת על המון ילדים שעברו את זה ואומרים בסדר זה מאחוריי כאילו עברתי שלחתי הכל טוב וכששואלים את זה כל פעם בהרצאה מחדש זה שאלה שעולה כל פעם קודם כל האם סלחו לי והאם אני אם ביקשו אם אני סליחה והאם אני סולחת אז א ממש קשה לי לענות על זה כי אני כל הזמן חושבת על זה ואני כל

הזמן מנסה לדמיין את עצמי באמת סולחת אחת אבל אני יודעת גם כמה מעלה גדולה זה אבל א אני גם אני גם מאמינה בזה שזה שבזכותם הדלקת מסוע אולי זה אני מאמינה בזה שאם א שאם סולחים למישהו אז זה לסלוח ולנקות הלב ב-200% ולצערי עדיין אני לא ברמה הזאת טוב אבל עם זאת אני לא מאחלת להם שום דבר רע ולא ש שבעזרת השם ישמחו ויגדלו ואצליח בחיים שלהם וואו אנחנו עדיין בנושא הזה של החרם דיברת קצת עלינו כהורים או כאנשי חינוך בנושאים האלה ואני בטוחה שגם את נתקלת הרבה בהורים שאומרים למה הילד שלי לא סיפר לי שום דבר זה נראה לי הכי קשה בכל הנושאים החברתיים האלה של ילדים שלפעמים עוברים דברים והם לא משתפים אבל לפעמים גם ילדים

משתפים וההורים מתקשים להבין את הרמזים הרבה פעמים אנחנו יודעים שבכלל תחושת המוגנות שההורים מפעילים בגלל שהם רוצים להגן על הילדים אה הם מפספסים לפעמים סימנים בגלל שהם לא יכולים לדמיין שמישהו בכלל פוגע בילד הטהור שעומד מולם אז הם אז הרבה פעמים ילדים כן נותנים סימנים וההנחיה שאנחנו נותנים זה להורים להיות מודעים א אם פספסת וזה בסדר כי כי אתה לא יכול לדמיין שמישהו יעשה רע לילד שעומד מולך או כי היית באותו יום טרוד או עייף או את יודעת אנחנו בני אדם גם הורים מבני אדם כן נכון אה אז אני חושבת שמה ש מה שנעשה כאן זה המודעות לא רק של הילדים עצמם ולבוא ולספר זה גם התגובה שסבבה את האירוע הזה שהמבוגרים אמרו

וואו אז תגידו לנו איך מזהים סימנים וואו היעצים אומרים וזה וזה נוצר איזשהו תמהיל זה קצת מזכיר בכלל התמודדות עם תחושות המוגנות תחושת המוגנות זה מה זה תחושה מי יודע לסמן אותה מוגנות מתי היא מתחילה מתי היא מסיימת אבל העניין הזה של מוגנות ילדים ובני נוער וגם היום מוגנות מבוגרים הוא נושא שמאוד מדובר במערכת החינוך ומאוד מדובר לא לא רק בזרוע החינוכית אלא כל אתם בעצם שלושה שותפים לאדם אני מרשה לעצמי לומר שמלבד השותפים שמוכרים גם ההורים וגם המורים וגם האדם עצמו זה מין משולש כ שצריך את כל השותפים להגוד יחדכ אה אז זה משהו שצריך להיות מודרך אנחנו לא נולדים הורים אנחנו נעשים הורים ומדריכים אותנו להיות

הורים אבל זה נכון מאוד א להמשיך ולסוכח עלעל בכלל על תחום המוגנות בפרט בתחום הזה כי דרך זה אפשר אפשר לשמוע על עוד אירועים א הרבה פעמים ילדים מדבר על מדבר על החברה שלי ועל החבר שלי ולא בדיוק אני על וזה ויש הרבה הורים שהם בעצם חברו חרם כזה עוד ביותם וזה והיום כהורים הם מוכנים לספר לילדים כי ילד בא וסיפר את יודעת אמא קרה משהו אז זה גם לא מבוגרים נותן מן תהליך ריפוי נכון יפה נכון לגמרי אני מסכימה ואני גם רוצה אותי ובגלל זה אני מדברת בכל ההרצאות שלי ובמיוחד שזה הרצאות משולבות הורים וילדים אז אני אני באמת מדגיש מגישה כמה חשוב לשתף ואני יודעת את ה את החששות ואת הלמה לא לשתף א אבל אני כן בכל זאת

מתעקשת על כמה זה חשוב לשתף א וגם לתת קצת סימנים להורים עם מה שאפשר כן ואת עושה הרבה באמת כמו שאמרת הרצאות והייתה איזה סיירת החרם את מרגישה ש שחלים שינויים בנושא הזה אין כל המודעות כמו קודם כל המודעות אין אין אין ספק אין מה לדבר בכלל זה מדהים וזה תהליך חשוב ואני כל יום אומרת תודה על זה שהוא קרה א כי כשיש מודעות זה כבר חצי מהדרך כן א באמת היום גם רואים כמה כמה יותר כמה יותר אנשים לוקחים את ה לא רק את המודעות ורוצים באמת לעשות צעדים אם זה מנהלים ומורים ומנהלות שמתחילים להכניס תכנים לתוך הבתי ספר וזה מלבד ההרצאות קודם כל כל בית ספר שמזמין להרצאה זה בכלל זכות גדולה אבל כן שמתחילים להכניס גם תכנים

מעצמם ולעשות כל מיני סיירות סיירות חרם בבתי ספר שלהם ששמים ילדים שמופקדים על כל הפסקה לוודא שאין כאלה שנשארים לבד שכולם מגיעים שכולם מוזמנים לדבר על הכל אז זה באמת מדהים וזה כבר צעדים שאנחנו רואים שמתחילים שמתחילים להיבנות ולשנות לנו את כל המציאות זה מטורף כן וזה זה מדהים. ואם כבר אנחנו מדברים על שליחות ועל א דברים מטורפים שאתן עושות, את מקודם הזכרת את האשפוז. אז אנחנו בעצם א א מדברות על זה שהיית ליוית תלמיד נכון בצורה של צורי א בשנים האם שלפני הדלקת המשואה ב בתרומת כליה שהוא קיבל כן צורי עבר השתלת כליה דרך מתנת חיים ואנחנו בקשר מציאל עם התורים שלוכ והתהליך הזה של לבות ילד צעיר הוא ממש אז

עזבת הכל רק נסביר לצופים וממש היית צמודה אליו שם ימים כללותכ נכון א בעצם גרתי בבית בית חולים עשינו משמרות אמא שלו ואני בתקופה מאוד ממושכת זה אני מזכירה שזה היה בקורונה והיינו כולם בבידוד והרבה מדברים אליי אבל אני חוזרת רגע לזה שאני שליחה אה כדי שהתהליך הזה יתרחש בקורונה היו 250 אנשים שנכנסו לבידוד מרצון צריך להבין את האירוע הזה זאת אומרת זה לא רק אני והילדים הפרטיים שלי זה אחותי והילדים שלה זה החברים בבית הספר שביקשו לבקר זה זה צוריאל וקרמית ויובל וכולי זה גם ה גם הרופאים, הצוות הרופאי, האחות שלוקח דמים וה והמשפחה של התורה על כל הדבותיה ובסוף כולם אף אחד לא חשב על מסוע בראש. הראש היה צריך

להציל לילד הזה את החיים וכולם הגיעו בהתנדבות מלאה. תוך הבנה, אנחנו מדברים על טרום מידן החיסונים, תוך הבנה שקורונה יש לה מסלול מאוד מאוד מסוים והוא והוא מאוד מורכב למי שנדבק ואפשר להחלים, אבל ההחלמה היא גם לא פשוטה. ואני חושבת שבכלל המסואה שאותה עשתי בנושא ההחווה הישראלית, כל משה המסאות המשותף לנו זה שאף אחד לא תכנן. אה כמו שהיא אמרה לא תכננו אבל ברגע שהיית בסיטואציה הזאת בוא תיקח אותה רגע לשלב הבא ותיתן לאנשים אחרים השראה ותבין שאתה חלק מעם נפלא. זאת אומרת, אני אומרת רק 250 האלו והמעגלים והמעגלים והמעגלים והתמיכה אחר כך והרצון ללוות אחר כך אה ואני אומרת א הצוטים הרפואיים היו אז אז ועדיין

והיום א היו המושיעים שלנו כן אה וומערכת החינוך שנפתחה ונסגרה ונפתחה היו קרש ההצלה להמון המון משפחות לשבת בבית וו ולחשוב רגע אז מתי זה יגמר ומתי אני אפגוש את החברה שלי מהכיתה? ואתם יודעים מתי אני אגש לבגרות ומתי אני אעלה לכיתה אהבה ומתי אם אני בכלל הולכת לכיתה א' בקורונה איך אני אלמד ואני מרגישה שמערכת החינוך יחד עם השילוב של מערכת הרפואה א יצרה איזשהו חוסן היום אנחנו דברים הרבה על נושא של חוסן ואנחנו רואים שגם המלחמה היום מערכת החינוך היא מערכת חוסן כן ואנחנו רואים את מערכת הרפואה כמה היא מייצרת עבורנו וכמה היא נותת בנוסף למערכות הצבעיות ולכל מערכות האג הגנה אבל אני חושבת שהקורונה הייתה איזה

סוג של מהלך שמאוד חיזק הרבה מאוד דברים ומאוד דייק הרבה דבריםכן א ובאמת החוויה הזו בבית חולים הייתה אמרתי אצלי הקורונה וכל החוויה של לובטה לה פשוט הייתה חוויה משנה חיים א למדתי ממנה המון ואני גם רוצה לומר שתקופה ארוכה אחרי הזה צוריאל וניך אנחנו ילדים א ילדים משפחות ילדים צעירים מאוד בתהליך וגילנו שכשילד שעבר השתלה מכין ילד לקראת השתלה בנוסף לאחרונות שהוא עושה אה אז ממש להיכנס לבית ספר ולהסביר איך זה כי יש מערכת חיסונית חלשה וההורים הדוגים וכשהם רואים ילד שעבר השתלה בגיל מאוד צעיר בקורונה בתקופה כזו משוגעת ובסוף הוא מחייך והוא עובד והוא חזר ללמוד והוא ניגש לבגרויות מדהים הוא פורח אז ממש זה

מדהים יפה ואופק אני רוצה לשאול אותך את גם מלווה ילדים א שעוברים חרמות שעברו חרמות תספרי לנו על איזשהו סיפור שהיה לך מאוד קשה אה ככה להכיר אותו וללוות אותו. וואו, יש כל כך הרבה. אמ זה עדיין קורה. הורים עדיין. זה עדיין קורה. זה עדיין קורה. כן. ו ודברים מאוד לא פשוטים. אני ניבויתי ילדה שהגיע למצב ממש אשפוז. וואו. של אשפוז. של שברון לב. באמת. מגיע למצבים של היום דיכרון, הפרעות אכילה, כדורים פסיכיאטריים, כאילו דברים ש שאנחנו לא מעלים לעצמנו על לדעת כמה הנפש פגיעה וכמה זה פוגע לעבור דברים כאלה. אז כן, יש המון מקרים שאנדים שחוברים דיכאון, א, הפרות אכילה למיניהם, חס ושלום פגיעה עצמית, דברים שקורים א

גם ה גם מקרים של א שלדים שלצערנו כבר לא איתנו. כן. א אז זה ממש שליחות. אני בטחת מרגישה את זה בכל רגע בפעילות המבורכת שלך. כמה שאפשר להגיע ליותר ולתת השראה ולחזה כמה שיותר. זה זה באמת השניחות טיפ סיפרת על המעבר הזה בין לנהל בעצם בית ספר לבין להיות יותר אולי מרחוק או מלמעלה פחות מול תלמידים ביום יום נכון תספרי לי על השינוי הזה אז בעצם א אחרי שסיימתי תפקידי כמנלנת ומציתי את הטיולים וההתנדבויות אז א הציאו לי את התפקיד של להיות מנהלת אגף חינוך בער נתיבות והאמת שקצת חששתי לנהל אגף חינוך זה קודם כל להכיר המון המון אגפי גיל שלא הכרתי אם זה לדעת שלוש ואם זה גני ילדים ואם זה תחום החינוך המיוחד שאמנם

מאוד יקרים לליבי אבל אני לא אז אז הייתי צריכה לקבל החלטה אחת לחזור לחינוך בעצימות גבוהה וההחלטה השנייה הייתה זה איך איך אני שומרת קשר עם הילדים עם התלמידים אני קורה להם הילדים א ואחרי שמצאתי פתרון לשני ה הלבטים האלו ונכנסתי חודשיים לפני השביעי באוקטובר ומאז אני א חושבת שהתקווה מצילה אותי אני חושבת שהסיפור של המשואה שמההתחלה התקווה היא התקווה התקווה השאירה אותנו בחיים אצל צוריאל והתקווה נתנה לצבתים הרפואיים לעשות ניתוח חסר סיכוי והתקווה נתנה לאמא שלו אמא לבי הקרמית להאמין שהילד שלה יצא בחיים והיה לנו רגעים שבהם אמרנו זהו רק לכתוב צבא ולהתפרד מכולם אה א והשביעי לאוקטובר א אני הפתיע את כולנו

ואני זוכרת את עצמי עוד נוסעת בשבת א בלי להבין כל כך מה קורה וקלטנו במוצאי ממש במהלך השבת את ניצולי בארי והבנו ראשונים ודי מהר שזה אירוע שאין לא היה כמוהו במדינת ישראל ואני חושבת שהאמונה בתקווה ובכלל והאמונה בתקווה חינוכית החינוך הוא הדבר החשוב והמש משמעותי ביותר א בכלל בעם ישראל בכל הדורות בפרט בדור הזה והעיר נתיבות מאפשרת לחינוך לצמוח אני כל הזמן מצינת שראש העיר יחי הזוהר אין משהו ש שאני מבקשת ולא אומר כן למרות שלפעמים קצת אני לא יודעת אם אני קשה לבנה או קשה אני לא יודעת להסביר את עצמי א אבל העיר מתפתחת ומסגסגת למרות שיתנו א כביש מפריד בינינו לבין העוטף ואנחנו מהבים איזשהו אבן שואבת גם היום

והאבן השב הזאת זה חינוך היא את אמרת את זה שבסוף כאילו הילדים והמשמעות של החיוברות המשמעות של להיות חלק המשמעות של להרגיש שייח איפה אתה עושה את כל השייכות הזאת אם לא במערכת החינוך א בהחלט זהו אני מאמינה בתקווה אז א אמונת התקווה ואמונה בהשם אני חושבת שעל הרקע הזה של המילים האלה של אמונה ותקווה אני אשמח לשמוע מכן מילות ברכה לעם היושב בציון ביום הקדוש לעם ישראל בו אז קודם כל אני מאחרת לנו שנמשיך להתקדם להתקיים להתקדם ביחד באחדות אמיתית שנזכור שאנחנו עם אחד עם מדינה אחת וזה הזמן שלנו באמת דווקא עכשיו דווקא ברגעים קשים כאלה להתאחד לתת כוח לחיילים שלנו לתת כוח לחתופים שלנו שבעזרת השם יחזרו בקרובמ א

לשלום וגם החיילים וכולם כולם א לתת כוח ל לבאמת כל מי שמנהל את המלחמה הזאת ולזכור שאנחנו בסוף יש לנו אחד את השני ואני מאחרת למדינה שלנו עוד המון שנים של קיום, של סגשוג, של הצלחה בעזרת השם יש לנו פה מדינה יפה כל כך עם אנשים כל כך יפים וכל כך טובים ובואו נשמור על זה אמן ואופק אני רוצה ממך עוד מסר קטן אחד במיוחד לילדים שעוברים דברים קשים וחרמות ואלה שבצד השני שגם אולי צופים בנו וצריכים לשמוע ממך כמה המילים. אז פה דווקא אני רוצה להזכיר את המשפט האחרון שאמרתי שהדלקתי את המסוא וזה אל תתנו לאף אחד לכבות את האש שלכם. לגמרי. באמת אני רוצה שתזכרו כמה חשוב לשתף. זה לא משנה אם אתם מרגישים בודדים, אם אתם

עוברים חרם, עוברים איזשהו סוג של בידוד כלשהו. תדברו על זה. יש לכם מורים, יש לכם הורים שאוהבים אתכם, יש לכם חברים, משפחה, אתם יכולים לפנות אליי, אני פה בשבילכם. וגם כאלה שמרגישים שהם קצת בתקופה קשה, שהם מרגישים שהם צריכים לפרוק את האגרסיות שלהם. גם לכם מגיע לקבל עזרה וגם על זה אתם יכולים לדבר ואני אוהבת אתכם ואתם מדהימים ואל תוותרו ותישארו חזקים עם האש שדולקת לכם. יפה מאוד. תודה רבה. ניגשת אותנו אה ציפי וממך כמה מילים 77 זה מספר מעל הטבע זה פעמיים שבע אני מרגישה שהשנה הזאתי ה-77 מזמנת לנו ניסיונות שהם מעל הטבע שחשבנו שהם מעל היכולות שלנו אז מתוך ה12 השבטים והמשיאים שלאורך השנים מייצגים משהו

יפה וחשוב ובריא אני קודם כל מאחלת לשובם של כל החטופים כולם כדי שנרגיש שלומות כדי שנתחן להתחיל את תהליך הריפוי כדי שנוכל להרגיש שהאחים שלנו פה איתנו. וזה היה הדבר הראשון, אבל אני רוצה להגיד לכולנו אנחנו חזקים, אנחנו אמנם קשה לפעמים להתמודד, אבל אבל אנחנו מצליחים 77 שנות קיום בשכונה הכי מורכבת בעולם לדעתי ועדיין מתקיימים בסגשוג, מתקיימים באהבה אנחנו צריכים רק להזכיר לעצמנו כל הזמן שאנחנו אותם אותם 12 שבטים אנחנו אותם האחדות שלנו היא משהו שלא צריך לתת לאף אחד לא מבפנים ולא מבחוץ להרער את הביטחון שלנו אחד בשני את הביטחון שלנו שלנו שייכים לעם הנצח של יושב במדינה משלו מה שהסבתא שלי בכלל חשבה שזה

בגדר הזיה וחלום היותה באושביויץ א אני מאחלת לכולנו בריאות הגוף ובריאות הנפש אני מאחלת לצבותי החינוך בכל שכבות הגיל ובכל אופני החינוך א להמשיך להיות אלו שמחזיקים את התקווה החינוכית לא לוותר על אף ילד לא לוותר על עצמכם לדעת ש שיש יש החינוך היא היוקדת בעם בעם היהודי וחג עצמה הוא שמח ו עם ישראל חי. תודה רבה. תודה רבה לכם. תודה שבאתן. א ואני רק אגיד ואסכם שבאמת מה שככה נוכחתי לראות מכל הנשים המדהימות שבסוף הקדוש ברוך הוא יודע בדיוק מה הוא עושה א וכל אחד נמצא בדיוק במקום שלו ומקבל את הכלים להתמודד עם הסיפור שלו וגם לספר אותו בצורה הכי טובה שיש. אז זה מדהים לראות. ‏y