כוחו של חיוך - הרב אבנר קוואס (עם כתוביות בעברית)

צופים יקרים, כמו שאני אומר בכל פעם, אנחנו נמצאים בתקופת אחרית הימים, סוף העולם. ככל שמגיעים לסוף, הלחץ הולך וגובר. זה כמו שבת, ככל שמגיעים לשבת, הלחצים ביום שישי נהיים אדירים. ולפעמים נכנסים לשבת עם עצבים, עם כעס, אבל ככה דרכו של עולם - כשמגיעים לשעת האפס, הלחץ הולך וגודל. ככה תקופת אחרית הימים. הלחץ הכלכלי, הלחץ החברתי, בעיות משמעת, בעיות זוגיות הולכות וגוברות. איך עדיין אפשר לשמור על חיוך? להיות שמחים? לא להיות עצובים? אני רוצה לדבר איתכם היום על כוחו של חיוך. מה זה חיוך? מה זה לחייך? למה החיוך עושה טוב לך וטוב לסביבה? טוב להם וטוב לעולם? מה זה חיוך? אני אתן את ההגדרה. ראיתי פעם סטיקר מה זה

מתוק על המילה חיוך, והיה כתוב שם ככה. אולי באמת צופים יקרים, תיקחו דף ועט, תרשמו את הסטיקר ותדביקו אותו עם מגנטים על המקרר ובכל מיני דלתות בבית. לפעמים בית, אתם יודעים, בית נהיה לחוץ, כל אחד עצבני, רעב, מסתכל על השני. אתה יודע, שני אחים עוברים, כמעט אוכלים אחד את השני. כששמים אנקדוטות בבית, כל מיני סטיקרים, תדעו לכם, זה מסדר פתאום את הראש: "אוי, נכון, זה נכון." מה זה חיוך - הגדרה: חיוך - שימו לב, תעשו סמייל. מה זה חיוך? סמייל, נכון? חיוך שווה קו עקום שמיישר את הכול. ראיתם? קו עקום שמיישר את הכול. כשאדם מחייך, הפה מתעקם, נכון? חיוך. הכול מתיישר מחיוך. כשאדם רואה מישהו מחייך, כל הבלון שלו נרגע.

דוגמא: ויקי אשתו של שמעון קמה על צד שמאל, אתם יודעים, כשאישה קמה על צד שמאל, אי אפשר לדבר, אתה מדבר עם הלמפות. התעוררה, ישבה על המיטה: מי אני? מה השעה? אולי אני מתה? אולי אני חיה? אולי אני בגן עדן? אולי בגיהינום? איפה אני? מה קרה לי? ב...? ב?... טוב, צריכה ללכת לעבודה, נכון? קמה, התלבשה, באה לצאת מהבית וכולה הולכת, אתה יודע, כמו איזה שועל... בעלה אומר לה: מה שלומך? -יותר טוב שלא תדע, פררררר. וואה וואה וואה וואה, קמים הפוכים. קורה, בוקר הפוך. היא הכינה לעצמה מה שהיא צריכה כדי לצאת. איך שהיא באה לצאת מהבית, בעלה לא אמר לה: מה זה הפנים האלה? את כמו זאב, את כמו אריה רררר... לא. ויקי הסתובבה, אמר

לה... איך שהיא מסתובבת, אמר לה: שיהיה לך יום נעים. פססססס, כל הבלון ירד. היא יורדת את המדרגות ארבע-ארבע. בעלה אמר לה "בוקר טוב, שיהיה לך "יום נעים" עם חיוך. אתם יודעים מה זה? החיוך, לפעמים אדם בא כל כך מאוכזב, כל כך ממורמר, פוגש אותו מישהו, אומר לך: "מה נשמע, איציק?" איזה חיוך, וואו, זה כמו מים קרים על נפש עייפה. אנחנו, אתם שמים לב, כשאנחנו לפעמים לחוצים כלכלית, חברתית, אנחנו כל הזמן בלחץ, מישהו פעם ספר כמה פעמים ביום אתה מסתכל על השעון? מאות פעמים. מה השעה? מה השעה? חדשות, חדשות, חדשות, חדשות. איך אדם יחייך? כולם הולכים עם פנים, עם עיניים יוקדות... לא מחייכים. אשתו אומרת לבעלה: מה, אתה לא

אוהב אותי? למה אני לא אוהב אותך? אם לא אהבתי אותך, מה אני עושה איתך עשרים וחמש שנה? טוב, אבל לפחות תחייך! אתה יודע, נכנס הביתה, כולו אש, חרבות יוצאות לו מהעיניים, לא בגלל אשתו. חרבות וזה. תחייך. חיוך - קו עקום שמיישר את הכול. החיוך זה כמו מים קרים על נפש עייפה. ואמרו חז"ל על הפסוק: "ולבן שיניים מחלב," דרשו חז"ל: "גדול המלבין שיניים לחברו, יותר מהמשקהו חלב." דמיינו לעצמכם, רבותיי, אדם בא מהמדבר צמא, ממוטט, "תנו לי מים", "תנו לי "משהו קר!" אחד לקח כוס חלב קר, אבל מה זה קר, ככה טוב, אמר לו: קח, שתה שתה, שתה. שתה ותשתוק. אוי ואבוי, אייי! "שתה"... ההוא, בא לו לשפוך את הכוס ולמות מהצמא. למה? מה

אתה... מה אתה... באיזה פנים? מה אתה מביא לי כוס חלב ככה? אבל אם האדם הזה בא אליו בלי מים, לא מים ולא חלב, אמר לו: ידידי, אתה צמא? אני אדאג לך. חייך, החיוך הזה, הלבנת השיניים כשהוא חייך, כשמחייכים רואים את השיניים, כן? "גדול המלבין שיניים לחברו, "יותר מהמשקהו חלב." שמעתם, ציבור יקר? זה משהו מדהים. לפעמים חיוך לאישה, חיוך לבעל, חיוך לילד כשהוא חוזר מבית ספר. נכון, היום הוא איחר בגדול, הילד איחר בגדול, במקום לצאת בשמונה, יצא בעשר, בא ישר להפסקה... ילדים עושים גשר, שעתיים ראשונות, באים להפסקה. הוא בא בערב, בא ב-15:00, ב-14:00, "שלום לך יוסי, איך היה בבית הספר"? תדעו לכם... אחר כך תוכיחו אותו על

זה שהוא קם מאוחר, אבל קודם כול חיוך. כשיוצאים בבוקר לעבודה - חיוך, נפגשים בערב - חיוך, הולכים לישון - חיוך. "גדול המלבין שיניים לחברו יותר מהמשקהו חלב." שואל אדם: "אבל מה יצא לי מזה"? אתה יודע, יהודים הם תמיד בעלי עסקים, "מה יצא לי מזה"? מה יצא לך מזה? אספר לכם סיפור על רבן יוחנן בן זכאי. כמה זמן חי רבן יוחנן בן זכאי, נשיא ישראל? 120 שנה. מאה ועשרים שנה הבן אדם חי, מיצה את כל החיים עלי אדמות. רבן יוחנן בן זכאי, שאלו אותו תלמידיו: רבנו, במה הארכת ימים? תגלה לנו את סוד אריכות הימים. איך אפשר לחיות הרבה? איך אמר דוד המלך? "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב?" מי לא רוצה את זה? שאלו אותו:

כבוד הרב, במה הארכת ימים? אז היום, אם אדם יאריך ימים, יגידו לו: במה הארכת ימים? הוא יגיד: כן, אכלתי בבוקר לחם חי, בצהריים לחם מת, בלילה לחם גוסס, הרמתי משקולות והלכתי בשיפוע. שטויות. זה לאו דווקא מאריך ימים של אדם. אם אדם עושה את כל ההתעמלויות שבעולם והוא לחוץ והלב עובד על טורים גבוהים, הוא לא יאריך ימים. אז מה אם הוא עושה התעמלות. מתחים, לחץ, בעיות, צרות מקצרים ימיו של אדם, זה דבר ידוע. איי, הוא הספורטאי הכי טוב, אבל הוא עם המתח הכי גבוה. מה שבאמת מאריך ימים זה השקט הנפשי. ובאמת, שאלו אותו: כבוד הרב, איך הארכת ימים? אומר: מעולם לא קידמני אדם לשלום בשוק. נשיא ישראל, גדול הדור - "מעולם לא

קידמני אדם לשלום בשוק." היה עובר בשוק, הרב היה אומר: שלום עליכם, שלום עליך, שלום לך, ידידי, שלום. לא רק, אפילו לגוי, אפילו גוי היה עובר: "שלום לך, ג'ק", "שלום לך, ג'ונס," היה אומר לו שלום. "מעולם לא קידמני אדם לשלום בשוק." יש אנשים מכובדים, מה זה חמורי סבר, כולו אומר כבוד וגאוותו שחקים. מי שאומר לו שלום, מסתכל עליו... זה לא יאריך ימים הרבה זמן, אחד כזה. הקפדות והלחץ והזה, תן מאור פנים, תאיר את הפנים. מאה ועשרים שנה חי רבן יוחנן בן זכאי. למה? הוא היה נחמד, הוא היה סימפתי, לחייך זה אריכות ימים, ציבור יקר. אני לחוץ, יש לי בעיות כלכליות - זה לחוד. אבל לא לשכוח לחייך. אל תשכחו לחייך. אני אשאל אתכם

שאלה: מי אמר את המשפט הבא: "הווה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות", הלל או שמאי? צופים יקרים, מי אמר "הווה מקבל כל אדם "בסבר פנים יפות", הלל או שמאי? אני אשאל שאלה אחרת: למי יותר מתאים להגיד את זה, להלל או לשמאי? להלל. הלל היה ענוותן והיה ביישן והיה מקדים את דבריו לדברי שמאי. הלל הייתה לו ענווה, מסתבר שהוא אמר את זה. תפתחו פרקי אבות, שמאי אומר: "הווה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות." וואי. אבל שמאי היה קפדן. כידוע לנו שבא אליו הגר להתגייר, אמר לו: כבוד הרב שמאי, אני רוצה, אני מוכן להיות יהודי אבל בתנאי אחד, על מנת שאני עומד על רגל אחת, ואתה אומר לי את כל התורה כולה. אמר לו: אדוני, אל תפריע לי, אני באמצע

הבניין. אני עכשיו בונה פה קיר, אל תפריע לי. ואז הוא הלך להלל. הלל אמר לו: "עמוד על רגלך" - עמד, אמר לו: "תחזור אחריי - מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך", אמר הגוי: "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך." אומר לו: "תוריד את הרגל", הוריד, אמר לו: "לך לבית המדרש, תתגייר." אמר לו: תגיד לי, זה כל התורה של היהודי? מה, משפט אחד? אמר לו: "כן, זה כל התורה, והשאר זה פירוש של זה. לך תלמד בישיבה את הפירוש." וגייר אותו והכניס אותו תחת כנפי השכינה. אז אתה רואה ששמאי היה קפדן. פתאום בא שמאי ואומר לך: "הווה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות." אבל זו מידת הדין, זו לא מידת הרחמים. שמאי יותר קפדן. הוא היה צדיק, שלא תחשבו שהייתה

לו בעיה במידות, חס וחלילה, שמאי היה תנא קדוש. אלא מה? ההנהגה שלו הכריחה אותו - לפי הנהגתו - מידת הגבורה יותר. כמו אברהם, אברהם היה מידת החסד ויצחק היה מידת הגבורה. זה סוג של מידה שהייתה קיימת אצלו. הכול פרפקציוניסט, הכול פיקס, הכול בול. זה היה שמאי. למה הוא אומר: "הווה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות"? אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו" חידוש פצצה. הוא אומר: היות והלל הוא מידת הרחמים ושמאי יותר רומז למידת הדין, בא שמאי ואומר לך: תחייך, זאת אומרת, מידת הדין מחייבת אותך להיות נחמד. כלומר, זה שאתה מחייך וזה שאתה נחמד, אתה לא עושה ג'סטה, אתה חייב להיות נחמד כי מידת הדין דורשת את זה. אתה חייב לחייך, את חייבת

להיות סימפטית, גברת. כשבעלך מגיע הביתה את חייבת לקבל אותו בסבר פנים יפות. למה? כי שמאי אמר את זה. זאת אומרת, יש אנשים שחושבים שאם חייכו עשו טובה לאנושות, ועשו איזו ג'סטה והשמיים עכשיו צריכים ליפול עליהם כי הם היו נחמדים. לא ולא! חייבים להיות נחמדים, ציבור יקר. זה חידוש עולמי כי שמאי דורש את זה. שמאי דורש את זה להיות נחמד, לחייך, להיות סימפתי, מה גם שזוכים לאריכות ימים. נו, מה אתה רוצה יותר מזה? אז גם אריכות ימים, גם אתה ממשיך - זה טוב לך, גם זה טוב לסביבה, גם זה מוריד חסמים, גם זה מפיל אש - מוריד אש וארטילריה, כולם אוהבים אותך, אתה אוהב את כולם ושלום על ישראל. אם כן, ציבור יקר, זה דבר נפלא.

כשמחייכים ובאים לאנשים בסבר פנים יפות, הכול נראה אחרת לגמרי. חיוך טוב להם וטוב לעולם. הימים האלה הם ימים טרופים. נשתדל לחייך ולזכות לאריכות ימים, לחברה נעימה ומתוקנת, ויתקיים בנו - "עושה שלום "במרומיו, הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו, ועל כל עמו ישראל, ונאמר אמן."