"מישהו פגע בילדים בצורה קשה": רחל (שם בדוי) על הפרשה שהסעירה את המדינה

אני יודעת שהיו כמה פעמים שהילד שלי נעלם או שפתאום הוא היה אמור להיות במקום אחד והוא הגיע במקום אחר. הוא הלך עם בייבי סיטר ופתאום אני יודעת שלילד יש סימנים מאוד מאוד קשים של טראומה. א וואי טוב הרעיון הזה הוא רעיון מיוחד. אני חושבת שזה הפעם הראשונה שאני מרעיינת אישה בפנים מטושטשות ובשם בדוי א תכף תבינו למה זה נושא שהוא נושא רגיש ואנחנו רוצים לשמור על כולם

לפני 20 שנה נולד לנו ילד מתוק הוא עבר פגיעה מאוד מאוד קשה ובעיקר פגיעה מאורגנת בשלב שנים שנים הראשונות של החיים שלו פגיעה שמגיעה מאדם שהוא לא שולט בעצמו אז הוא תופס את הקרוב ביותר ועושה מעסים נוראים וזה פגיעה נוראית אני לא באה לזלזל בה אבל כשמישהו מתכנן איך לפגוע והוא ממש יושב וחושב ומצאו כאילו מסמכים מישהי אמרה לי שהיא קראה במסגרת הזה איך לגרום לילד להגיע למצב דיסוציאטיבי, איך לגרום לילד להגיע למצב שלא דרךקה ממש א תרגילים ואל זה שהם ישבו וישמו אותם. אז הפגיעה בנפש של הילד בטח בגיל מאוד מאוד צעיר והם בכוונה פוגעו בילדים מאוד מאוד צעירים ש

שהפגיעה מתרחשת בעצם בכמה ילדים בבת אחת, נכון?

בחמון. זה פגיעה המונית. כאילו זה פגיעה בהרבה ילדים ובכוונה בגיל מאוד צעיר שכמובן ילד בן חצי שנה שנה

אין מה לדבר על תיבות לספר לאמא

אין אה זה וגם אם אני שואלת אותו הוא לא יגיד

כשבעצם

אני זוכרת שיחה

א צובה לי שהבן שלי נעלם הוא היה ילד בן שנה וחצי אה היינו באיזה גינה וסובבתי את הראש ופתאום הוא לא היה ב-10 דקות חיפשנו חיפשנו אותו ואחרי איזה זמן הוא פתאום הופיע א במקום קצת יותר רחוק שלא הרשנו ללכת לשם

כן

ואז אני לוקחת אותו ומסבירה כמו שמסבירים לילד בן שנה וחצי של אמא כועסת שהלכת לשם כי אני לא מרשה ללכת

כן

ו אחרי פתאום אתגוש בגרון. יש לי כאילו ארבע חמש שנים אחר כך שקלטתי מה היה שם ו את החוויה של הידע הזה בין שנה וחצי שמישהו לקח אותו ועבר לא יודעת מה שהוא עבר 10 דקות 10 דקות זה כלום זמן זה מספיק זמן שההורים אולי ישמו לב אבל הם לא יחשבו שמשהו זה לא מה שאתה אומר כאילו וואו הילד נעלם ל-10 דקות בוא נזיק משטרה כולנו קרה שפתאום לא ראינו את הילד רגע אבל הילד שמה חוזר מהדבר הזה ואמא כועסת עליו כי הוא הלך. אה ויש לי מלא אירועים קטנים כאלה של כל פעם 10 דקות אבל 10 דקות ועוד 10 דקות ועוד 10 דקות כשאתה יודע מה אתה עושה אתה לא סתם פורק את היצרים שלך הנזק שנגרם לילד הוא בלתי יטואר.

עכשיו למה לוקחים דווקא ילדים? מה באמת אני יש אנשים שעכשיו לא מבינים מה מה הסיפור אני לא מבינה

את גם לא מבינה

אני לא מבינה

כן

אמר לי איש מקצוע שליוה אותנו

כן

בהתחלה בהתחלה כשעוד לא היה לנו מושג

מה זה ולא זה וכל המאשימו את ההורים שאנחנו עוזים ואנחנו מכניסים לילדים רעיונות כאילו מה שחסר לנו זה להמציא סיפור כזה קשה זה יואו

והוא אמר לי לא אכפת לי מי זה לא אכפת לי מי הבן אדם מי הבן אדם שגרם לזה לא אכפת לי מה האינטרס שלו לא אכפת לי אם הוא חייזר אם הוא איזה כנסייה נוצרית משוגעת או אם לא יודעת מה לי אני רואה את התוצאה אני רואה פה שיש מספר מאוד גבוה של ילדים דרך אגב אנחנו במקום שלנו אבל יש מקומות אזורים שונים בארץ

כן אנח א אני לא אקב פה שמות

הפרשיה שלכם התפרסמה יותר אבל את אומרת יש עוד מקומות שלא היה להם את הפנס כן

יש הרבה מקומות שהצליחו להשתיק יותר שלא היה שם הורים שהצליחו לצבור את מחסום התקשורת

כן

אבל אז הצליחו להשתיק אותם יותר בקלות אבל זה אנחנו ממש לא המקום היחיד בארץ

כן

א וואו

את רוצה לשתות אני רוצה לנשום רגע.

תנשמי.

לי אכפת מהתוצאה. אני רואה עכשיו 30 100,000 לא משנה המספר ילדים

עם סימנים של פגיעה מאוד מאוד קשה שלא נגרמת ככה. זה לא נגרם מהורים שציפרו. הסימנים של הפגיעה הם משהו מוקשי. משהו שביטוח לאומי מכיר בכל הילדים שלנו כ נפגעים זכאים לקצבת נחות. משרד הרווחה מעניק טיפולים וגם היום לילדים אסמך הפגיעה הזאת עברו כבר כמעט 20 שנה והוא עדיין משלם את הטיפולים. זה לא משהו שהיו נותנים לנו כי טוב אתם קצת הורים לחוצים. כן כן

יש פה בוודאות פגיעה מאוד מאוד שורשית בילדים יש פה מישהו שפוגע בילדים בצורה כל כך קשה ש20 שנה אחר כך המדינה חושבת שצריך

עכשיו מישהו או כמה אנשים ביחד

מישהו אני אומר כגוף

הבנתי

זה לא בן אדם

הבנתי

יש פה איזה גוף אולי כמה גופים אני בתור הוא אמר את זה איש מקצוע אני רוצה זה שהמדינה תבדוק את זה. אני רוצה שמישהו יקח על זה אחריות. זה לא צריך להיות תפקיד שלי או שלני או של זה להתחיל לחשוב וזה מגיע מהסיבה הזאתי או משם או מה הגורם. אני לא יודע. אני לא חוקרת משטרה. כשהמשטרה התחילה לחקור מהר מאוד עתיקים נעלמו.

כמה שנים בעצם את אומרת שלוש שנים שבעצם הילד לפעמים פתאום נעלם ל10 דקות. חמש באמת לא צריך כם הרבה זמן זה יש איזה משהו

כן פתאום הלכתי למטפלת לקחת אותו ופתאום הוא מופיע מהד משתי דלתות ליד והיא כזה אה רגע איפה הוא יצא מהבית והיה בבית ליד פתאום

ויש שם יש שם חשדות באותה באותו זמן את אומרת את אומרת לעצמך רגע מה קורה פה או שאת לא מחברת בין הנקודות יש חוכמת הבדיעבד את מחברת בין הנקודות

אני לא מחברת בין הנקודות אני יודעת שלילד שלי מאוד מאוד קשה.

איך זה בא לידי ביטוי?

ילד שלא הולך לישון.

וואי

לא מכיר את הדפוס הזה. ילד בן א שנה וחצי שפשוט לא ישן עד 121 בלילה. הוא לא סוגל לישון. הוא צריך להשכיב אותו בשביל להירדם. בעלי מחזיק אותו בידיים חצי שעה. צורח. יוא

הוא נרדם רק בצרכות. חרדה. היו כל מיני חרדות מוזרות, ילד פתאום שמפחד מבלונים. זה היה כאילו מה איך ילד מפחד מבל שד מפחד מבלונים. זה לא אוי הבלון התפוצץ. ילד בחרדה מבלונים

כי היה שם היו שם בלונים.

אנחנו לא יודעים.

אני לא יודעת. אין לי מושג.

גם הוא לא ורבלי להסביר את זה.

הוא לא הוא לא יכול להגיד לי כלום. הוא עוד לא מדבר וגם זה סתם שלנו. יש לנו איזה בעיה רפואית שגורמת לעיכוב בהתפתחות הדיבור אז אז הילדים שלי בלי קשר מדברים בגיל יותר מאוחר

וואי

לא זה לא פוגעיה קוגניטיבית אבל הם פשוט כל השמיעה וזה קצת מתעכב אז אז גם בגלל שהילדים אחרים דיברו הילדים שלי לא דיברו

את רואה משהו פיזי עליו

היה פעם אחת היה לו שריטה בעין אני בדיוק הייתי בבית חולים ואחרי לידה ואני חוזרת ואני רואה שיש לו שריטה בעין.

כן.

ואני שואלת את כולם מה קרה? איך הוא נשרט בעין? ו אף אחד אין מושג. עכשיו שוב סיטואציה זה א אם הלא בבית החלדה זה

יצא החוצה התגלת יכול להיות כן

קרה כאילו זה ו ואני הלך לרופא בסדר עין בסדר ברוך השם א זה אחרי כמה שנים הוא זרק לנו משפט כזה של א עם ה אה לא אמא חתול סיפר לנו כאילו סיפר לנו סיפור כזה על ילד אחד שבאה החתולה וסרטה לו בעין ואז עשיתי כן אחד ועוד אחד כאילו והיה שמה עוד אנשים וזה יש שמה שימוש מהבעלי חיים זה מאוד

אני שמעתי גם על שופרות

יכול להיות

כן

יש יש שימוש באביזרים

מאוד מאוד מאוד שימוש באביזרים הבן שלי מאוד מאוד היה עם ספרי תורה. משהו שם היה עם ספרי תורה הוא כל הזמן חזר על זרקו ספרי תורה על הרצפה. איזה משהו שם זה עשה לו שמה משהו והוא מאוד אה את כל הנושא של בית כנסת וספרי תורה

היה לו קשה להיכנס לבית כנסת. ראית שזה משהו ש שמתחבר אצלו לפגילה של היה תקופות זה היה תקופות שהוא לא נכנס ואז זה היה תקופות שזה היה אובסיה

א זה היום ברוך השם אחרי הרבה עבודה הוא למד

ליצור עם זה כאילו לקחת את ה מקום שיש לו הספרי תורה וליצור אותם הוא לומד כתיבת סתם הוא

וואו

הוא לקח את זה זה עכשיו אני כל פעם בהלם ממנו באמת באמת מהכוחות חיים שלו, אבל זה נקודה לא יודע זה.

אז בעצם הוא מגיע, אוקיי, את אומרת שלוש שנים הוא עובר גיהנום בפגיעות טקסיות,

מגיע גיל זאת אומרת, מה קורה בעצם שזה מפסיק?

אה, ואז ילד אחר גדול יותר

אה פתח את הפה. זה היה איזשהו ילד לא מה מהאזור שלנו הגיע לבקר ואז הוא היה הוא היה שותף עם הילדים אבל הוא לא היה ילד שחווה את זה לאורך זמן

וזה לא היה בבית שלו זה לא יים עליו

הוא הגיע לשבת וחזר לבית שלו המוגן והוא פתח את הפה

אה

ואז הוא היה מסוגל לדבר כי זה היה משהו הרבה יותר נקוד נקודתי והרבה פחות איום היה הרבה יותר זה ואז הסיפור התפוצץ ו

איך את מרגישה כשאת שומעה דבר כזה היא אמא שכל כך אוהבת את הילד שלה

כך אפשר

שמיים נופלים אין אין פה

שמיים נופלים מצד שני זה גם כן מתחבר הדברים כי כי כמו שאמרתי כבר הבנתי שמשהו לא בסדר והלכתי לאנשי מקצוע והם אמרו לי את הסתרית

את משליכה מדברים אחרים א זה

פתאום את אומרת יש כותרת לילד הזה שאני לא יודעת מה קורה איתו

כן א מצד שני זה השמיים נופלים וזה ולא שמרתי על אף

א

אשמ

זה כאילו אני מרגישה שהאשמ זאת מילה קטנה

כן אז תתני לי מילה אחרת

אחריות כישלון

וואו וואו.

כאילו הדבר הכי בסיסי שיש לאמא זה לשמור על הילד. ואני הייתי מודעת לדברים כאלה ואני חשבתי על אפשרויות כאלה ו ולא הצלחתי. זה מלווה אותי עד היום.

זה גם ילווה אותי.

כן.

היום כמובן אנחנו יכולים לדבר על זה ו

וזה לא משנה כמה אני אגיד לך שאת לא אשמה ושזה יכול לקרות לכל אחד. עדיין זה ילווה אותך. זה לא משנה

זה לא קשור זה לא יותר אני גם יודעת שאני לא אשמע

אני יודעת שאני לא אשמע כי אני יודעת שכל מי שהיה שם נפגע

אם זה היה רק הילד שלי אז היה לי יכולת לשנות את זה

עם כל כאילו כמו שנוסע משהו משמיים וכולם מתלכלכים אז אז זה לא אז זה לא משנה אבל א' כן תמיד יהיו את הדברים הקטנים שאם הייתי עושה ככה ודברים שהרגשתי תוך כדי שאני אני צריכה לעשות ככה וצריכה לעשות ככה ולא עשיתי כי כיתות החיים

וב זה לא משנה

ואת יוצרת קשר יש איזה חבורה של אנשים שיוצרים קשר אחד עם השני

אנחנו ביחד חבורה

כל השכונה כל המתחילים לדבר על זה

אנחנו ביחד קבוצה שלי מאוד א היום כמובן קצת אה התרחקנו אבל עדיין יש קשר ויש איזה קרבה שותפות גורל כזאת של

וואי

א

יותר מקשר דם באיזשהו מקום.

כן. יש יש שם איזה משהו כאילו שאני לא הפגשת חמש שנים אבל

יש לזה כוח שזה קבוצה יותר אה

זה מאוד מאוד משמעותי. אני חושבת שזה אפשר לנו יותר אה א' לקבל טיפול הרבה יותר טוב לדים

בצורה אחת משמית. א ברגע שבאנו כמס ואנחנו זה לא הורה אחד לקבל ולקבל מידע אחד מהשני שזה עבד זה עשה את הדבר הזה זה אני עשה את הדבר הזה מה עשה א וגם משהו במקום הפנימי של אני לא עזה

אני לא משוגעת

כי מאוד מאוד קל להגיד לעצמך הכל סתם כי כשהילד לא מספר. איזה חלק הילד סיפר לך שככה היה לך כזה

א סתם שולחן שבת יושבים וזה א חלקים נראה לי מצונבים ואז פתאום הוא אומר אה אישה אחת נותנת לילדים אבקה לבנה ומי מראה ומכריחה אותם לקחת ואני כזה זה ובעלים מחבירים ומחליפים הבתים וזהו ואי אפשר היה לדון איתו יותר על זה

את מבינה שמדובר בחומרים משני תודעה

לא מה זה אנחנו מבינים שהיה שם איזשהם חומרים משני תודעה

כן

א ובמשך כמה שנים טובות הוא לא לקח תרופות הוא לא הסכים לקח תרופות יוצא לילד הזה

אה הוא התגבר על זה ברוך השם הוא לקח וזה וזה היה עוד זה כי גם יש תרופות לעשות.

אני שאלתי אותך מקודם שהמצלמה הייתה קבויה. כן,

אם רק ילד אחד שלך נפגע ואת אמרת לי גם הילדים שאחריו, קצת בחרת לדבר יותר עליו, אבל באותה פגיעה תקסית לאט לאט את הילד, גם הילד שאחריו, גם הילד שבעצם

שוב, אנחנו היינו זוג צעיר, אז הילדים שלנו כאילו היה את הגדול שזה אחר כך הוא היה קטן והסיפור כבר נחסף אבל אם זה פשוט זה היה תלוי כמה ילדים היה לך באותו רגע מי שהיה אותה מיש שהיה לה 10עשרה ילדים בבית אז 10ה ילדים נפגעו

וואי

לי היה ילד וחצי והיה עוד ילד שנולד וזה אז

אז הוא נפגע אבל זה היה כבר פגיעה הרבה יותר א אה כי בגלל שזה היה פגיעה הרבה יותר קצרה בטווח שלה

הבנת

כי מאז שהוא נולד עד אה

זאת אומרת גם את הילד הבא אחריו אותם פוגעים

כן אני יודעת שהיו כמה פעמים שהילד שלי נעלם או שפתאום הוא היה מולד במקום אחד והוא הגיע למקום אחר הוא הלך עם ביבי סיטר ופתאום רגע זה אז פעם הבאה לא שלחתי עם הבייבי סיטר הזאת אבל בייבי סיטר אחרת ואופס פתאום היה שם משהו מוזר היו שהיו דברים שראיתי מוזרים קצת יותר גדול שהוא הלך לאבא לבית כנסת הבית כנסת זה היה ממש א קומה מעל לא איזה ופתאום הוא לא היה שם הוא היה בצד השני של אזור אה זה אני יודעת אני יודעת שלילדת יש סימנים מאוד מאוד קשים של טראומה

של טראומה של אני אגיד לך יותר מזה על הילד הקטן

כן

בעצם לא היינו בטוחים שהוא נפגע

כי הוא באמת היה מאוד מאוד קטן כשעזבנו הוא כמובן עוד לא דיבר בשלב שהוא גם לא היה אמור לדבר מילים ולא ידענו אם הסימנים שאנחנו רואים זה סימנים של פגיעה שהוא חווה או ההדף מהפגיעה של האח והלחץ של ההורים והזה גרמו לו להזה

ועשינו אותו טיפול א מקצועי שמיועד לתינוקות שלו מדברים ובהתחלה זה היה בסימן שאלה כזה ולאט לאט תוך כדי גד הטיפול המטפלת הייתה מדהימה, מדהימה ומאוד מאוד מקצועית אמרה לי מישהי מפוגרת, שטפלה במאות ילדים אמרה לי, הוא עבר פגיעה. אמרה לי סימנים כל כך אה תבועים עמוק בנפש של הילד, זה לא גל שני.

גל שני לא משנה את ה דפוסים של הילד. זה משהו שם ב באיךשהוא איך שהוא בנוי

זאת את לא זה זה אני שואלת עלייך כאמא את רק עכשיו מגלה שהבן שלך נפגע בפגיעה כל כך קשה וגם הילד השני את אומרתכ

שבעקבותיו

ועוד יותר אשמ ועוד יותר כשלון וכל מה שמברת מקודם זה עוד בדבל

האמת שבאותו שלב לא רק באותו שלב בכל מיני שלבים גם שלבים שנדבר בהמשך אה א אני בהבנה שיש לי עכשיו משימה

ויש לי משימה קריטית ותחופה מאין כמוה

ואין לי זמן להיות אשמה

כן

ואין לי זמן להיות מתוסכלת וכואבת אני לא יכולה לחוות את זה ואני בעצמי חווה איזשהו ניתוק א

א מאוד מודע כאילו אני מבינה שה דבר הכי דחוף עכשיו זה לטפל בילדים

כן

והכל הרגשות המאוד אמיתיים האלה יחכו לאחר

אחרי עכשיו את משימתית אחר כך יהיו לך את כל ה את כל הרגשות

אני מודעת לזה בראש שיש לי את זה שם מאחורה אבל אני לא אני לא נותנת להם מקום כי כי אי אפשר כי יש לי שני ילדים במצ וגם מה שקורה חשבתי בכל סיפור של איזשהיא טראומה יש את ההתנהלות הרגילה שכאילו לומד כאילו הילד האדם לומד כאילו איכשהו לשרוד עם את רע אומר שהוא צולע אבל הוא צולע איתה וברגע שמתחילים טיפול זה תמיד נורא מתסכל פתאום יש רגרסיה מאוד גדולה

כי פתאום אפשר לתת מקום לכל הדבר פתאום פתאום אנחנו מדברים לזה פתאום זה נמצא

ואז הילדים ברגרסיה

מטורפת והכל והכל מתפרק וזה ממש להגן עליהם זה ברמה של אצלנו בבית היום כבר אין בזה צורך אבל זה הרגל שהוא שרש אין סכינים חדות באמת לא סכין למטבח שלא סכון

ב מתחת לגובה 2 מטר לא יודעת אם 2 מטר מטר 70

כי מה

כי באחד ההתקפים של הבן שלי הוא שלף את ה פתח את המגירה של המטבח שלף את הסכין של הבשר והתחיל לרוץ אחריי.

יואו.

ו הוא היה זטותי כזה פיצי.

כן. כן.

אז יכלתי לתפוס אותו ולקחת לו את הסכין אבל הוא רץ שם ב הוא לא זה א וכן ה תדמיינו ילד בגיל הגר שמאבד שליטה על עצמו. א זה אנחנו מגויסים

ואת אומרת שלאט לאט אתם גם שומעים אתם שומעים על שמות של פ זת היום אתם יודעים אוספים את השמות של אנשים שהיו בפגיעה הזאת לא כולם

עד היום לא כולם נכון

אחד הדברים שאופיינים לפגיעה תקסית זה בלבול זה חלק מאוד מאוד מהותים מהפגיעה זה היצירת בלבול ו הם גם יוצרים אצל הילדים בלבול וחוסר זהויות, אבל גם מי פוגע ומי לא פוגע. יש שמות שאני יודעת בוודאות שפגעו בילדים שלי שלפי הדברים שהם סיפרו.

כן.

אבל יש עשרות שמות שצו באוויר.

חלקם פגעו בוודאות, חלקם לא פגעו בוודאות. והם כולם רצים וזה אומר ככה וזה אומר ככה ו

וגם יש אנשי מקצוע שכאילו הלכנו להתייעץ עם אנשי מקצוע אז היו הרבה אנשים מדהימים שעזרו לנו מאוד

כן

והיו גם אנשים שפתאום אתה שואל את עצמך רגע הוא בא לעזור לי או בא להזיק לי ואנשים שבדיעבד אה א פחות אנחנו חווינו יותר משפחות אחרות

כי מה הייתה להם אג'נדה מסוימת הם

כי לא ברור את מי הם שרטו שם

וואו אתה הופך להיות נורא חשדן

ואתה חושד וזה אחד הדברים שהיה לי מאוד מאוד קשים מעבר לפגיעה עצמה זה שאתה כבר לא יודע למי להעמין

יואו

וגם בין ההורים אז כאילו ההורה הזה כן איתנו לא איתנו אז זה א

הכל הופך להיות מסטורי

וויש המון חרדה סביב זה גם

חשוב לי שאם ה עם מה אני רוצה שתצאו מהרעיון הזה עם ההבנה שיש פה משהו שאנחנו לא יודעים אין לי מושג מה הוא אמר לי אותו מטפל

כן

הוא אמר לא אכפת לי אם כל הסיפורים האלה שהילדים מספרים קראו באמת או שיכול להיות שהם לא קרו.

ומה זה אומר לא קראו?

ואז מה זה אומר לא קראו? זה אומר שמישהו איזשהיא סיבה באיזשהיא דרך גרם להמון ילדים להזות הזיות. לא יודע. נגיד ואתם אומרים שהכל הזה.

כן.

מישהו משהו

שיחק להם

גרם לכל כך הרבה ילדים לעשות. אני רוצה שהמשטרה תחקור את זה ש לא יודעת סוכנות החלל תחקור את זה כן

לא יכול להיות שיש פה כל כך הרבה ילדים שעוזים משהו ואף אחד לא בודק איך הם עוזים

כן את יודעת גם למה זה כל כך מבלבל כי מה שקורה הרבה פעמים ב ב מי שעובר פגיעה בילדות שלו או

זה שיש ניתוק הרי המנגנו

חובים ניתוק ודסוציאציה ופתאום זהויות וכי בסוף כשבן אדם כשילד עובר פגיעה אז הוא מתנתק באיזשהו מקום וזה איזשהו מנגנון הגנה שהוא אחר כך כל החיים שלו הולך איתוכן

אז זה לא סתם הבלבול הזה גם אם זאת בכלל כל סוג של פגיעה אבל בכלל פגיעה שהיא כזאתי מאוד משמעותית ותקסית וחוזרת על עצמה אז הניתוק הוא הוא הרבה יותר חזק

זהו ואנחנו ממשיכים את החיים שלנו נוים עברנו לאזור חדש בהמשך אה בנינו לילדים חברה בריאה יותר אנו מאוד חשוב ילדים א שהם יחוו עם הילדים זה דרך אגב זה היה נורא קשה בהתחלה אמ היה להם נורא קל לתקשר עם ילדים טראומטיים

וואי

ופתאום ילדים שמגיבים אחרת אני אפילו לא יודעת זה התגובות הם אחרות הזה היה השנה הראשונה הייתה שנה מאוד קשה קצת בחברה מיוני נראים ילדים קצת מוזרים מה

כאילו התגובה איך שהם לקחו כל דבר היה הרבה יותר דרמטי הרבה יותר

החברה ש המקום שעברתם אליו החברה שעברתם אליה מישהו ידע שם שמגיעה המשפחה שעברה טראומה קשה

לא באמת ידי בהמשך יש חברות ש

שבחרת למי לספר ולמי אבל אני חושבת שעד היום לא יודעים א כמובן ששוב נדבר יודעים שמשהו לא בסדר עם הבן הגדול אבל אה זה אי אפשר להסתיר אבל לא יודעים

כן

אה זהו ואמת ששאר הילדים באמת ברוך השם נולדו בינתיים עוד ילדים וזה זה גם לא כל דבר כזה זה לקח זמן זה לא יום אחד

לקח הרבה ימים

א אה

מעניין שאת אומרת שלומדו עוד ילדים, את מגדלת את הילדים הגדולים שעברו את הפגיעה אחרת מהילדים הקטנים את מרגישה של חמלה אליהם איך איך מרגישה אמא את

בעיקר מרגישה

כן

שקיבלתי מתנה לילדים הצעירים ברבצ'

וואו וואו

כאילו את יודעת כל ילד עושה בלאגנים

זה משפט

כן

אבל כאילו הוא צורח על הרצפה ואני מסתכלת עליו ועובר לי זה צרכות של ילד רגיל זה לא צריכחות טראומטיות ואני יודעת לזהות בטון

אז בסדר אז שיצרח

או וואו אני מדי פעם הייתי אומרת להם וואו איזה כיף לראות אותכם רבים סתם רבים ילדים רבים

נורמלי בלי

בלי שמאחורי המריפה הזאת אתה מרגיש בפנים איזה הרגש כאילו מכירים את זה גם מעצמנו בתור מבוגרים לפעמים שאנחנו רבים ממישו ואנחנו לא רבים על זה, אנחנו רבים על הזה.

כן.

אז כשאתה חובה לי

פתאום לא. הם סתם אוהבים כי הוא לקח לה את הטושים עכשיו והיא לא אוהבת שלוקח לו את הטושים. איזה כיף.

וואו.

וזה הפרופורציה הזאת זה מתנה.

ו אני כן קצת מוצה להגיד לי שחווינו את גיל ההתבגרות אחר כך עם כל הילדים וזה בצורה הרבה יותר קלה כי לא התרגשנו.

כן. חושבת שהרבה פעמים בתור הורים אנחנו נורא שמים על ה על הילדים את כל המון אחריות

כן

ופתאום כאילו לא נורא אז היא עכשיו החליטה ש נסה להזכר באיזה תה

כן

שלא בא לה לעשות משהו טוב אז שתיכנס לחדר תצרח בדיוק אני יש לי דוגמה מאבחות הילד החליט שעולה לאוטובוס והוא לא יורד בבית ספר הוא ממשיך לסבתא טוב אז לסבתא התקשרתי לסבתא שתדע שמגיע לי אורח וש לא נורא לא צריכה לכעוס עליו אנחנו אחר כך א זה

את מגוננת עליהם יותר את מקשה שאת שומרת עליהם יותר מכל אמא

אני עובדת מאוד קשה לו לגונן

הבנתי וואי

אבל זה זה כאילו בעבודה אנחנו אנחנו נחשבים הורים חר דתיים בוא נותן

אנחנו נחשבים ביחס לצביע הורים חר דתיים כן,

אבל אנחנו מצליחים שזה יהיה ב במידה לא פוגעת.

ואז מה קורה?

זהו, ואז ילדים גדלים וסך הכל באמת, ברוך השם, חוץ מהבכור שבאמת מפתח שמה פיצולים מאוד מאוד קשים.

מה זה פיצולים קשים? למי שלא יודע, תוסבירי.

אה, פיצול אישיות. מה שאמרת בעצם על ההפרדת זהות זהכן

בעצם כשהנפש בעיקר בגין מאוד צה חובה שבר כזה גדול היא היא מתפרקת היא לא יודעת להחזיק את ה היא לא רק לא יודעת היא לא יכולה היא לא מסוגלת היא לא אמורה להיות מסוגלת להחזיק דבר כזה

ואז מה שקורה זה בשביל להגן על עצמנו מעוצמת את הכאב אז כאילו הנפש מחלקת את הכאב את הרגשות לחלקים כאילו יש לנו חדרים יש חדר של שמחה

יש חדר של א תסכול יש חדר כל רגש הוא נפרד אם אנחנו גם בדורים בוגרים אבל גם מגיל מאוד צעיר יכולים להחזיק כמה רגשות ביחד הוא הוא בכל פעם ברגש אחר הוא לא מסוגל להכיל כמה רגשות ביחד. אז יש לו את הזמן של הזעם ואז הוא ילבש איזשהיא דמות זועמת שהיא תשתנה מגיל לא תישאר אותה זמות.

יש לה יש שמות לדמויות? את מכירה את השמות?

היה לנו איזה שם אה כן

אה

בשיח כאילו הוא קרא להם אבל היא אבל היא אזם ואז הוא יהיה מאוד מאוד עוגבני ועלים. והוא יפגע בדברים והוא יהרוס דברים

ברמה שאת פוחדת אפילו

ברמה שאנחנו צריכים מבוגר נוכח הבנתי

ברמה שאחד הילדים שלנו במהלך השנים האלה היינו באיזה מקום והם בדיוק שיפצו שם והיה שם איזה מראה גדולה כזאת יפה וחדשה ואז הוא מסתכל רק זה ילד בתחילת השפה שלו מסתכל והוא אומר לא שבר אח כזה אבל הוא צדק כי אצלנו לא הייתה מראה גדולה ויפה היא הייתה שבורה אני לא קניתי ריאות חדש כי חבל לשבור כאילו

הרי תשבר באותה על ידי אותה דמות זובה איזה עוד דמויות יש מפתח א עוד דמויות היו כל מיני הם הם היו מאוד בוסריות לא זה אבל מה שהיה שהוא היה מדהים לא רק היה הוא קיה מדהים שהוא כלי מדהים ו וגם מאוד קשה עלינו זה שהוא הצליח להחזיק בחוץ את הדמות הטובה. כאילו כשהוא בחוץ הוא טוב אבל הוא לא הוא לא סתם ילד טוב הוא הילד המושלם הוא לא יכול אם ילד רגיל יושב בכיתה ועכשיו משעמם לו אז הוא ישרט קצת הוא יגיד משהו לחבר הוא לא יכול להיות שם

כאילו כי אני עכשיו בתפקיד הילד הטוב

והוא כולו מגוייס אני מאמינה שאח רצה לפגוש אנשים כאלה שאתה רואה שהם הם עובדים בלהיות טובים זה גוזם מהם כן מאוד לא בריא

כל האנרגיה זה מאוד לא בריא והם הורים מאוד מתקשים לזהות את זה

נכון

כי זה מאוד מאוד כיף ומאוד קל וזה היה הרגעים שלי לנשום בבית כשהוא היה נכנס לדמות הזאת ופתאום הוא היה מעשיק את כל האחים ו הוא היה מארגן לי את כל הבית מסדר ופתאום היה לי עוד איש בבית וזה היה נורא כיף וקל להתפטות ול

ולרצות שאותה דמות ולזרז אותו שם

וזהו וככה אנחנו עוברים את שנות הילדות ואמרו לנו מראש חכו לגיל התבקות

א

זה היה זה לא משנה

איך זה אנחנו בטיפול כל הזמן כמובן וזה אבל בגיל ההתפגרות יהיה משבר א וכי אין מה לעשות ואז מגיע גיל ההתבגרות עם הסקרנות הבריאה שלו.

כן. כל מה שנלווה לגיל הזה כל ההורמונים שמציפים אותנו. ואנחנו מתחילים לשים לב שהתוקפנות מתחילה להגיע גם ב גם בהבתים כאלה וגם הדבר השני שקורה שהוא כבר לא ילד קטן. אם כשהוא היה ילד קטן הייתי צריכה להיות נוכחת כל הזמן בבית אבל כשהוא היה נכנס להתקף אני יכולה להרים אותו

לקחת אותו לחדר להירגע

פתאום אני לא יכולה להרים אותו יותר גדול ממך

כן בשלב הזה הוא עוד לא היה יותר גדול ממני היום הוא כבר יותר גדול ממני אז הוא עוד לא היה יותר גדול ממני אבל

בהחלט לא יכלתי להרים אותו

ואנחנו מתחילים שיח ארוך עם הפסיכיאטר ואז מתחיל שאסור אה אסור לנו שהוא יהיה ביחד עם האחים א כשהאחים לא לבושים עכשיו אומרת אז האחים לא לבושים אני מדברת על תינוקות

מה הוא פתאום א הופך לפוגע באיזשהו מקום א

הוא היה הוא לא הופך לפוגע כי אנחנו היינו בשטח אני לא מדברת על ללכת ולהשאיר את האחים ללובשים אני מדברת להיות בחדר אני מחליפה חיתול

כי חשש כזה

כי א' זה היה מבלבל אותו מאוד וזה היה יוצר שם כאילו זה זה התחיל שם משהו ואנחנו לא רצינו להתחיל את המשהו הזה

וואו

וזה מתחיל שנה מטורפת כאילו תחשפים בית עם תינוקות וילדים

כן

מקלחת צריך לשמור על הילד הגדול מפני האחים הקטנים שלו כן זה על האח הקטן שמתחשק לו עכשיו לצאת מהבד שבלי בגדי ויש גילאים שזה נורמלי לגמריכ

אתה עלי אגיד לו זה וגם מאוד אה עמד לי כל הזמן בראש לא הצלחנו עד הסוף אבל זה שאני גם לא רוצה לייצר אצל האחים הקטנים

פחד מהאח הגדול

פחד מהאח הגדול היה

א

זה כאילו אין לי יכולת לזה אני לא רוצה לייצר אתם א טראומה מלוות של

זה לא בסדר זה בסדר שילד בית שנתיים בורח לאמא

כן

גם אם אני רוץ להלביש אותו

כן

אני לא רוצה שיווצר לו שם א הרגשה שלא בסדר עם הגוף שלי לא זה בסדר בן שנתיים כשתהיה בן ארבע חמש לדבר על א זה א והיה שינה מטורפת אני ש הייתי בשיח עם ההופעה ובאיזשהו שלב כאילו היה כזה אני לא יכולה להרגיש עכשיו אני צריכה לגייס את כל הכוחות שלי והדרך שלגייס כוחות זה חברותינו הפחמיממימות ואני

מטביעה את יגונך ואוכל

אוכל בהחלטה מוגה דעת עליתי כמעט 20 קילו בשנה הזאת

וואו

והלכתי הלכתי לרופא פעם בכמה זמן גם רק בשביל לבכות כי גם את לא יכולה לספר לחברו דבר כזה את לא יכולה לספר לאף אחד

זאת אומרת בעצם יש כאן זה כבר לא רק הסיפור הנורא שמלווה אותך. את אומרת בעצם אותו ילד, אם אני אספר לחברות שזה גם את לא רוצה שיפחדו ממנו. זאת אומרת, הוא בעצם ה הקורבן הופך לאיזשהו משהו תוקפני ו את חוששת שהוא גם הופך להיות הפוגע ויש בזה המון קושי, המון קושי.

זה היה שנה,

זה נוחה,

מזעזעת, מזעזעת. וברוך השם שזכנו באנשי מקצוע טובים. באמת שהרופאה שלנו והאנשי צוות תיפול באמת זה אבל בסופו של דבר אני נמצאת בבית כמובן שלא עבדתי בשנה הזאת אין בכלל על מה לדבר

יש משהו ש זאת אומרת את מדברת על חשש אבל יש משהו שקורה שבאמת את אומרת אותו הוא באמת הופך להיות הפוגע

היו כמה כמעטים

שאם לא היית שם זה היה קורה

היו כמה כמעטים ואז אה ואנחנו בשיחה עם הפספיאטר ואני אומרת אין ברירה צריך להוציא אותו מהבית

וואי איזה החלטה אמה

בעלי עוד לא שם והפסיכיאטר עוד לא שם

ואת מבינה שכן

אני מבינה ש שאנחנו לא נוכל להחזיק לאורך זמן היא אתה לא יכול לשמור על ילד מפני עצמו כל הזמן כאילו אני לא יכולה פיזית להיות גם לראות כל הזמן מה הוא נמצא איפה וגם איפה האחים הקטנים נמצאים כל הזמן איפה אני לא אשאיר אותם כל הזמן באותו חדר אני הולכת לשירותים לפעמים אני בלי לדבר על ללכת לנוח שגם זה הייתי צריכה

וואי

קצת הבית הופך לשדה קרב באיזשהו מקום

הבית סדה קרב

וואי איזה קשה זה

ו אז התקופה מאוד קשה אז כל מי שכן הצלחנו לג גיס אז רגיע אפל זה היה ואז קורה הפעם שזה שבאמת 10 דקות על השעון א כי בגלל שהייתי בכזאת ריכות גם הסתכלתי על השעון אבל הייתי צריכה להיכנס לחדר עם אחד הילדים קורה הייתי צריכת ואני הסתכלתי קודם מה קורה שם והיה נראה לי רגוע ואמרתי טוב אני אני נכנסת אני מסתכלתי על השעון כמה זמן זה אני יוצאת הוא בא אליי בעצמו דבר ראשון בשערה נוראית אם אני לא יכול אם אני זה הוא כאילו הוא באמת הוא מתוק והוא הוא נזכן והוא גם באמת א חלק מהפניו גם ממש צריך אותי כאילו גם לא שולט בזה

הוא היה שם נסכם ואני כאילו ואז אחד הילדים האחרים אומר לי אמא אחת הבנות בחדר בוכה ואני רץ על החדר כאילו בזה והשם עשה איתנו חסד גדול והיא לא נתנה לו

הצליחה

היא הצליחה לבנות אל תשאלי אותי איך א' זה לא מתאים לאופי שלה היא כזאתי שורירית

יואו

כאילו כל ילד אחר הייתי את הה יותר עומד מולה ובת הפר גילאים כאילו

עד כמה היא הייתה בערך

הייתה קטנה מספיק גדולה בשביל

להבין שמשהו לא בסדר

להבין שזה לא בסדר לא ילדה בת שנתיים שלא אכפת להסתובב

אבל היא ילדה קטנה

שעוד לא יודעת שדבר כזה קיים שעוד לא זה אבל היא יודעת שלא נוגעים לי בגוף והיא לא היא לא נתנה לו ואני כזה זהו

נקודת שב

בסדר כאילו אני כבר שנה לא חשבתי שזה יגיע לשם אבל זה כל הזמן עמד שם ש שהוא בוער בפנים הוא הוא לא יודע מה כל ש זהו נעלתי אותו בחדר עם מחשב פתוח

מה שאין אצלנו בבית מחשב ואינטרנט אין לנו אבל אמרתי שטוב גם הוא היה סר הוא היה צריך משהו ולא יכלתי להיות איתו עכשיו אז אז הבאתי לו מחשב אמרתי מה שיהיה שם במחשב פחות גרוע מ

ממה שיכול להיות

ממה שיהיה אם אנחנו נשאיר זה והתקשרתי לפסיכיאטר ולבעלי ולרווחה

ואני מאמינה שזה שכנע אותם שבאמת כבר המצב א

זה לא היה מה זה היה כבר א זה הרווחה מיד נלחצו קראו לנו לפגישת חירום וזה באמצע הלילה לא זוכרת איך הלכנו בכלל כי כי לא יכלנו לעזוב את הבית אבל אולי אולי הלכתי לבד ובעלי נשאר בבית אזה ואז גילינו את מערכות המדינה

קשה

הם לא בנויות לסיפורים לא סטנדרטיים

ואת לא סיפור לא סטנדרטי שכמוך

הם לא יודעות להתמודד עם זה א זהו לקח זמן עד שמצאו לו מקום להיות בו

מה השפוז א פסיכיאטרי מסגרת פסיכיאטרית מסוימת איזשהיא מסגרת איזה קשה זה לשים את הילד שלך בכזה מקום.

א אני באותו שלב הייתי בנתק. אני כאילו במשימה ואני ראיתי רק את המשימה ואת כל מה שהיה לי הטבעתי בפחמימות ושוקולד. א

מזל שיש שוקולד.

כן. הופה מורה לי כזה שזה היה שוקולד.

יואו

א ואמרתי את מי אני אשלם לזה מחיר ואני אני אוכלת את זה לבריאותית עכשיו. כן,

אני ממש אוכלת את זה בריאותית ואני שלמה עם זה. בהתחלה היה לו מאוד קשה להציע מהבית. הוא אומר לי, אמא זרקה אותי מהבית, אמא לא רוצה אותי.

הוא גם לא כל כך הסכים לדבר איתי וזה בהמשך היום אנחנו בקשר מצוין, אבל א זה היה מאוד מאוד קשה. זה לא משהו ש

כמה זמן הוא לא דיבר איתך? אני חושבת שהיה איזה חודש שלא דיברנו והבנות מחדש, להתחיל לבנות מחדש א' לבנות מחדש את הבית מול הילדים ולבנות אותו ש ניסינו טיפול תרופתי כבר קודם זה לא שישבנו וחיכינו שמשהו יקרה

אבל אמרת שהיה לו קשה עם תרופות

א' היה לו קשה עם תרופות אבל בשלב על זה על זה התגברנו כבר אבל א לא יודעת כמה יצא א זה מאזינים מי שנחסף לטיפול פסיכיאטרי זה לא הכמול

כן

לוקח המון המון זמן זה כמעט שנה עד שמוצאים את התרופה הנכונה

כן

אה זהו ואז מצאנו את התרופה הנכונה המצב השתפר הוא כבר יכל לבוא לבקר בבית בזמנים קצרים אבל הוא יכל לבוא אבל לאט לאט רקנו

הילדים פחדו ממנו כשהוא הגיע

בהתחלה הילדים פחדו ממנו

כן אותה בת שכמעט נפגעה איך היא הייתה מולו היה עבודה. היה הרבה עבודה. לא רק. דווקא אחד הילדים האחרים אה פחדתי יותר. לא יודעת. א זה כאילו כל אחד דווקא היא יצאה לי שיצאה מזה עם חוויה טובה יותר מאחרים כי היא עמדה שם.

כן.

היא הייתה שם והגנה על עצמה.

כן. וזה מקום מאוד מאוד א מעצים בפנים.

כמה שמח אותך.

הילדים שלי היום

כן

לראות אותם. הבן שלי היום ברוך השם לא פוגע. יש לנו אחריות מאוד גדולה כהורים ויש לנו גם כוח מאוד גדול. כוח שהוא כפול הוא גם לילדים הנפגעים והוא גם ובעיקר אני רוצה לדבר על הילדים הפוגעים

כי שני דברים שהמאוד מאוד עזרו לי בשנים האקוטיות האלה זה שני משפטים שממש יושבים לי בראש שני הצונטים אחד זה בתור ילדונת א למדנו לימודי לא משנה זה למה היה שם קורס חובה בפסיכולוגיה ובמסגרת זה חספו לנו מקרה די דומה למקרה שאני חברתי בעצמי של גיעה בתוך המשפחה

ושאמא שלא מנעה את זה ולא הסכימה להוציא את הילד מהבית כי הוא הילד שלי ואני זוכרת את הצעקה שיצאה ממנו שם בקורס כל התלמידים של מה מה זה הדבר הזה? וכולנו היה ברור שזה לא יכול להיות. את לא יכולה להיר את הפוגע והנסגה באותו מסגרת.

כן.

אבל כשניסו נולדות שם לא מצאנו פתרון.

אבל הייתי אז בטרום ממהות שלי ועברי כזה שאצלי בבית לא יהיה דבר כזה. הבית שלי יהיה מוגן לכל הילדים שנמצאים בו. זה היה קלוין כזה לא יכולה להיות אמא שהיא כזאת חסרת עונים או לילדים שלה את האמא את צריכה לנהל את האירוע גם כשהאירוע הוא לגמרי לא בשלקתך והדבר השני שמאוד עמד לי שכשהתחלנו לדון על הסיפור הזה ועל המקום שלד ועל המקום שלד מול האחים בני השנתיים שמסתובבים וכשאלת אותי כאילו מה מה יכול לקרות שם הפסיכיאטר אמר לנו משפט שמאוד חשוב הוא אמר, "אני יותר מ שאני דואג לילד הזה בין השנתיים, שהוא ילד בן שנתיים זה לא משנה לו. הוא משחק אין לו שם חוויה כן

א טראומטית יותר מהחלפת חיתול זה גם אירוע לא נעים מישהו מכריח אותך להחליף חיתול א אני דואג דווקא לילד הפוגע

כי כרגע הוא לא פוגע כרגע מבחינת החוויה שלו הוא מבולבל הוא מוצף איזשהיא תחושות בגוף שהוא לא מכיר הוא לא חווה את עצמו כאדם שפוגע בסביבה. אם אני בתור אמא אתן לו לא את הדברים הגדולים, אתן לו את הדברים הקטנים האלה, את הצביטות האלה של האחים, ללכת על זה שהאח שכל הזמן צובט את האחים שלו, לא פעם אחת כי אם רבו אלא משהו זה את ה

זה שכל הזמן דוחף את הזה אני הופכת, אני מאפשרת לו להרגיש פוגע,

אני מאפשרת לו לחוות את החוויה הזאת של לפגוע בסביבה וה כוח שיש שמה המניפילטיבי שלי על האחרים ו ואז ברגע שהוא נכנס לשם הוא כבר במעגל

הוא כבר אני פוגע כאילו הוא גם נהנה מזה והוא גם נזדהה עם זה הוא לא הוא לא מסוגל להפריד בינו בין האישיות שלי לבין הצורך שלי לתקוף אחרים וזה כבר אני לא אגיד מאוחר מדי כי תמיד יש יכולת תשובה אבל זה כבר הרבה הרבה יותר מסובך והכוח שלנו היא מאות לעצור את זה בשנייה לפני בשנייה שהוא עוד לא פוגע הוא לא תופס את עצמו כפוגע הוא הוא ילד מבולבל שחווה זה ההבדל בין אם אנחנו נגיד הוא קצת שבג לא נורא שיצוות את אחים שלו לבין להגיד רגע זה לא אירוע חד פעמי אירוע חד פעמי כן

זה מתחיל לחזור על עצמו כדפוס הוא מתחיל אה הוא מתחיל להפיק שם הנעה הוא מתחיל לזה אני עוצרת את זה עכשיו לא כי הדבר הזה חמור זה לא חמור זה חמור לנפש שלו לנפש של הילד שלי היום אומר לי תודה שהוצאת אותי מהבית

וואו גם אם הוא לא אומר את זה בג אתה יודע

כן כן אני מבינה

הוא מכיר את זה תודה כי הוא בנה לעצמו מקום בטוח וזהות של אדם טוב הוא השאיר את עצמו במקום הטוב אם אני הייתי מאפשרת לו להמשיך עם זה בבית הוא היה תופס את עצמו כבן אדם רע

כן

וואו א ובעצם זה מה ש בשביל זה באתי

זה חשוב לך

זה באתי על ה כוח המדהים שיש לנו כאמות ליצב לעצב בן אדם

וואי רחל איזה דבר את כל כך מיוחדת

זה הקדוש ברוך הוא זה בורא עולם שהוא אחד ואחיד והוא כזה גדול באמת גדול ושתרגישי

שהוא כל כך אוהב אותך שהוא כל כך אוהב אותך שיהיה לך רגע אחד שלא תרגישי שנרגיש את שנרגיש את הדרך שהוא הולך

לגמרי

כי לפעמים קצת קשה להרגיש

נכון אז עם האנרגיה הזאת אני רוצה שנצא מהשיחה הזאת