כבוד התלמיד בלי זלזול: סמכות כן, השפלה לא

יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. ניסוח שנשמע קצת מפוטל. תגיד פשוט כבד את תלמידך. כמו כבד את אביך. תגיד כבד את תלמידך. אבל חז"ל לא משתמשים במילים כבד את תלמידך. יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. מה פשר הניסוח המפוטל? כבד את תלמידך פירושו של דבר שאתה שם אותו מעליך וזה לא נכון. אתה לא אמור לשים את התלמיד, את הבן שלך מעליך. כבד את אביך. זה כן האב צריך להיות. כבד את אביך ואת אמך. אבא אמא. מעל. אז בכיבוד הורים האבא מעל, האמא מעל הילד. כלפי תלמיד חז"ל לא אמרו "כבד את תלמידך" כי זה לא גישה נכונה. יש כאלה באמת שעושים היום את התלמידים כבר יותר מהמורים ויותר מההורים וזו טעות. אחר כך מטפסים להם על הראש

והתוצאות הרסניות. ילד צריך לדעת. יש סמכות, יש הורים, יש מחנכים. לא כמו היום שמעתי שיש בתי ספר שקוראים למורה בשם הפרטי שלו, למורה בשם הפרטי שלה. איזה מין דבר זה? צריך לפנות אליהם. כמו בתלמודי תורה, פונים אליו. המורה אמר, המורה אמרה. מורה נכנס לכיתה, כל התלמידים עומדים. המורה נכנסת, כל התלמידות עומדות. אז ככה הילד פתוח לקבל מוסר השכל. כשאומרים לו זה נכנס לו ללב. אבל אם הוא פונה למורה שלו יוסי, אז יש יוסי שיושב שם, יש יוסי שיושב לידו בכיסא. מה ההבדל ביניהם? הוא יכול לצחוק על זה ויכול לצחוק על ההוא. הכל אותו דבר. לכן חז"ל אמרו יהי כבוד תלמידך. כלומר, כשאתה רוצה להעיר לילד, אתה אמור להעיר לו. הרי אתה המחנך. אבל גם כשאתה מאיר לו, אל תבזה אותו.

יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. כמו שאתה מוכן לקבל ביקורת לעצמך. אבל אתה לא מוכן שיבזו אותך, שיזלזלו בך. גם כשאתה מאיר לילד, לא משנה אם אתה אבא, אמא או מורה או מורה, מאירים לילד. בסדר? זה התפקיד שלך לחנך. אז אתה אמור לתת ביקורת והערות אבל בלי להשפיל, לא צריך לבזות אותו.