פרשת ואתחנן תשע"ח - הרב ברוך רוזנבלום (עם כתוביות באנגלית ובעברית)

פרשת השבוע שנקרא בעזרת השם בשבת זו פרשת ואתחנן, שנת תשע"ח. השבת הזאת היא הראשונה מתוך "שבעה דנחמתא". והשבת אנחנו נקרא את ההפטרה "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם". ידוע לכולם שהנביא ישעיהו בהפטרות הנחמה שלו כופל את ההפטרות של הנחמה במילים כפולות. מצאנו "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם", "עורי עורי התעוררי התעוררי", "אנוכי אנוכי הוא מנחמכם", "שוש אשיש בה' תגל נפשי". אתה מוצא שהפטרות הנחמה כופלות את עצמן. וחז"ל במדרש שואלים, ילקוט שמעוני, שואלים חז"ל: למה הפטרות הנחמה כופלות את עצמן? "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם". אומרים חז"ל, רבי אומר: לפי שעם ישראל חטאו בכפליים, שנאמר "חטא חטאה ירושלים", לקו בכפליים. גם

העונש שהם קיבלו היה עונש כפול, כמו "שבר על שבר", "בכה תבכה", "עיני עיני יורדה מים". אז כמו שהם חטאו בכפליים וקיבלו עונש כפול, אותו הדבר, גם קיבלו נחמה כפולה. אז חטאו בכפליים, לקו בכפליים וגם, אותו דבר, מתנחמים בכפליים. כמובן שהמדרש הזה מחייב ביאור מתחילתו ועד סופו. אנחנו כרגע לא יודעים לפענח את כל המדרש. אני רק רוצה לשאול שאלה אחת, מה פירוש הדבר "חטאו בכפליים"? אם האדם חטא בחטא אחד וחזר עליו פעם נוספת, זה לא נקרא "חטאו בכפליים", זה נקרא שהוא חטא פעמיים. הוא עשה חטא אחד, וכשהוא גמר לחטוא, הוא חטא פעם נוספת. אז זה לא חטא בכפליים, זה חטא שהוא חטא אותו פעמיים. אז מה אומר לנו הנביא "חטא חטאה

ירושלים", חטאו בכפליים? ואחרי זה לקו בכפליים, "עיני עיני יורדה מים". אתה רואה שגם קיבלו פעמיים את זה. ומתנחמים בכפליים, "נחמו נחמו עמי". אז יש כמה וכמה מבארים, כל אחד ואחד בדרכו ובסגנונו שלו. אנחנו לא הולכים עכשיו להסביר, יש בספר "מעדני שמואל" בהפטרות ועוד כהנה וכהנה ספרים שרבותינו דנים מה פשר הדבר. אני רוצה ברשותכם לעמוד על נקודה אחת אליה התעוררתי בתשעה באב. ובעזרת השם, ממנה להגיע ליסוד גדול בעבודת השם. בספר "נפש החיים" לרבי חיים מוולוז'ין בשער א' בפרק ג' מדבר רבי חיים מוולוז'ין על הכוח של האדם, כמה כוחות הקב"ה נתן לאדם עד כדי כך שהוא נתן לו כוחות אלוקיים, "כי בצלם אלוקים עשה את האדם",

"ויברא אלוקים את האדם בצלמו "בצלם אלוקים". "והיות והוא נתן לו כוחות כאלה, שהם בצלם אלוקים, "פירוש הדבר שהוא השליט "את רצונו יתברך על האדם, "שיהיה האדם פותח וסוגר "של כמה אלפי רבואות, כוחות ועולמות "על פי כל פרטי סדרי הנהגותיו "בכל ענייניו בכל עת ורגע ממש". פירוש הדבר שהקב"ה נתן כוחות באדם שהוא יכול לבנות. אדם יכול לבנות עולמות, אדם יכול לבנות ערים, אדם יכול לבנות מוסדות. אדם יכול להקים. אדם יכול... יש לו כוחות עצומים. בני אדם... תסתכלו מה בן אדם זה הקים, מה בן אדם פלוני הקים. תראו, זה הקים מוסדות, זה הקים ישיבות, זה הקים ארגוני חסד. אתה רואה בני אדם מקימים אימפריות, אימפריות שבאו מתוצאות כאלה

ואתה שואל: מאיפה הכוחות האלה? אומר לנו רבי חיים מוולוזי'ן: זה מהפסוק "כי בצלם אלוקים עשה את האדם". ולכן הקב"ה נתן לאדם כוח, ובכוח שלו הוא יכול לפעול ולעשות כביכול מהכוח של האלוקות שנמצא בתוכו. ממשיך רבי חיים מוולוז'ין ואומר שאדם צריך לדעת שכל פעולה שהוא עושה, בכל פעולה שאדם פועל בעצמו, הוא בונה עולמות או מחריב אותם. זאת אומרת שכל דיבור שלו וכל מחשבה שלו וכל פעולה שלו יכולה לבנות ויכולה להחריב. הוא מביא על זה מדרש שמופיע באיכה רבתי בפסוק "וילכו בלא כוח", מדרש שאמר רבי עקיבא: בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מוסיפים כוח בפמליה של מעלה. בזמן שעם ישראל עושה רצונו של מקום, הם נותנים כוח בגבורה

בפמליה של מעלה. כמו שנאמר בתהילים מזמור ס': "באלוקים נעשה חיל". ובזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום, כביכול מתישים כוח גדול של מעלה. כשעם ישראל לא עושה רצונו של מקום, הם מכחישים את הכוח של מעלה. כמו שנאמר, ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק י"ח: "צור ילדך תשי". ממשיך הספר "נפש החיים": "וכן כתב בזוהר", אני מקריא קטע מהזוהר: "דהא כד ישראל עבדין עובדין דלא כשרן" - כשעם ישראל עושים מעשים, רחמנא ליצלן, מעשים לא טובים, שלא כשרים, מה הם עושים? כביכול מתישים חילא דקודשא בריך הוא, הם מתישים את הכוח של הקב"ה. וכאשר "דהא כד עבדין עובדן דכשרן", כאשר עם ישראל עושה מעשים כשרים, "יהבין תוקפא וחילא לקודשא בריך הוא",

הם נותנים כוח לפמליה של מעלה. ועל זה נאמר, זה הפסוק שכתוב: "תנו עוז לאלוקים" "תנו עוז לאלוקים", במה? ב"עובדן דכשרן". במה אתה נותן כוח לקב"ה? במעשים הכשרים שאתה עושה. ולכן אמר, אומר הספר "נפש החיים": באלוקים נעשה חיל, שפירושו בעל הכוחות כולם. אנחנו נותנים על ידי המעשים שלנו, אנחנו נותנים כוח לפמליה של מעלה. ממשיך הספר "נפש החיים", אנחנו כבר מתחילים להתכונן לאלול, שנבין מה אנחנו עושים בעוונות שלנו, מה אנחנו עושים במצוות שלנו. "וזאת תורת האדם, "כל איש ישראל, "אל יאמר בליבו חס וחלילה "כי מה אני ומה כוחי לפעול במעשיי השפלים "שום עניין בעולם". תגיד לי, מה אני מסוגל לעשות? אפשר לחשוב. אני, האדם הקטן

הזה, עושה עולמות, נותן כוח למעלה, נותן כוח לקב"ה, אני מחליש פמליה של מעלה. איך זה מסתדר? "תנו עוז לאלוקים", בזה שאנחנו נותנים כוח לקב"ה. "אבל יבין וידע", כותב הספר "נפש החיים", "ויקבע במחשבות ליבו "שכל מעשיו "ודיבוריו ומחשבותיו "בכל עת ובכל רגע לא אתאבידו חס וחלילה". כל מעשה שבן אדם עושה, כל תזוזה שבן אדם עושה, ביד, ברגל, בעין, במחשבה, בפה, כל דבר, שום דבר לא נאבד. הכול נרשם והכול פועל והכול משפיע. "ומה רבו מעשיו ומאוד גדלו ורמו "שכל אחת עולה כפי שורשה "לפעול פעולתה בגובהי מרומים, "בעולמות וצחצחות האורות העליונים". פירוש הדבר, כל פעולה שאדם עושה משפיעה בעולמות העליונים. וקרוב לומר, כותב "נפש

החיים", להסביר עם זה את המשנה באבות, המשנה באבות נמצאת בפרק ב' משנה א': "דע מה למעלה ממך". מה זה "דע מה למעלך ממך"? "רצה לומר "כי גם אם אינך רואה בעיניך "העניינים הנוראים הנעשים ממעשיך, "אבל תדע נאמנה "כי כל מה שנעשה בעולמות העליונים, "גבוהי גבהים, הכול ממך הוא". כל פעולה שאתה עושה למעלה משפיעה, ועם זה יורד למטה. "הכול ממך הוא על פי מעשיך לאן נוטים "על פיהם יצאו ועל פיהם יבואו". פירוש הדבר שהמעשים שלך הם לא מעשים שאתה אומר: אני עשיתי בחדר שלי, אני גר ברחוב פלוני בקומה פלוני, ואני יושב בחדר שלי ועובר עבירה. לא, העבירה שלך משפיעה בעולמות העליונים. אנחנו כולנו מכירים את דברי הגמרא במסכת ברכות,

שאדם שאוכל דבר בלי ברכה, אומרת הגמרא, "כאילו גזל את הקב"ה "וגזל את כנסת ישראל". במה הוא גזל מכנסת ישראל? כיוון שעל ידי הברכה הוא מוריד שפע לעולם. אם אתה לא מברך, אז מה אתה עושה? אתה עוצר את השפע של העולם. פירוש הדבר שהפעולה שלך, אל תגיד: אני בבית שלי לקחתי כוס, שתיתי מים בלי ברכה. אני לא מבין, מה בעולמות העליונים? אני עברתי עבירה, גזלתי מהקב"ה, כי הוא מרשה לי לשתות רק עם ברכה, בסדר גמור. מה ההשפעה שלי בעולמות העליונים? אומר "נפש החיים": אתה צריך לדעת שכל פעולה שלך משפיעה בעולמות העליונים. אני אולי אביא לזה דוגמה יפה. יש בן אדם שעושה שיפוץ, ברוך השם עושה שיפוץ קטן. עכשיו באמצע הבנייה הוא נתקע,

חסר לו ריילס, חסרה לו חתיכת ברזל באורך של מטר. נו, איפה הוא יבוא עכשיו? אחת עשרה בלילה, מאיפה הוא יביא ריילסים של מטר? "הום סנטר" סגור, המסגרייה סגורה, מה הוא עושה? אומר: פשוט מאוד, לא רחוק מפה יש תחנת רכבת, יש שם כמה מאות קילומטרים של ריילסים. הוא לוקח סנטימטר, מודד מטר, מסמן עם עיפרון מצד לצד, לוקח דיסק, עושה... חותך בשני צדדים, לוקח את המטר ושם אותו בסוכה שלו והכול בסדר גמור. בסוכה, אני יודע... במרפסת שהוא מוציא. מבסוט, הוא חושב: תשמע, השארתי 280 ק"מ. כולה לקחתי מטר, עכשיו נהיה 279, לא ביג דיל גדול. נו, בבוקר הוא פותח את החדשות, הוא שומע שהרכבת שיצאה ממודיעין לכיוון חיפה ירדה מהפסים, יש 60

הרוגים ו-30 פצועים. אומר: מעניין, מה זה הקטר הזה מטומטם, הוא לא יודע לנסוע? מה קרה לו? הוא סטה מהמסילה. מה, איך יכול לסטות מהמסילה? נרדם בטח, המשוגע הזה. איך ירד מהמסילה? בסוף התברר שהוא בכלל לא נרדם, הוא לקח את הסיבוב, היה חסר שם מטר. היה חסר מטר, הקטר פנה ימינה, ירד מהמסילה. מי אשם? אומר: אתה אשם. למה לקחת מטר? אומר: אני אשם? מה אתה רוצה? לקחתי מטר. כמה עולה מטר? 60 שקל? תוציא חשבונית, 60 פלוס מע"מ וסגוּר העניין. אני הפלתי רכבות? מה אתה מבלבל את המוח? אני לא עשיתי שום דבר. מה עשיתי? בסך הכול לקחתי ריילס של מטר. נכון, לקחת של מטר, אבל מה זה עשה? הוריד את כל הקטר, הוריד את הקטר, הוריד את

הקרונות, התהפכו, זו התוצאה. אומר הבן אדם: מה אתה רוצה? אני עשיתי מה שנקרא "בקטנה". אתה הולך, שם עליי תיק שרכבת נפלה. אומר: מה אני עשיתי? גנבתי מטר. ראיתי פעם באחד המקומות איזה רעיון, בנוי על אותו רעיון. היה בן אדם אחד חיפש אום. אתם יודעים מה זה אום? חיפש אום כזה של בורג. אבל אום גדול, לא קטן. חיפש. בקיצור הלך, חיפש פה, חיפש שם - לא מצא. אמצע הלילה, הוא צריך אום לסגור משהו, הוא לא מוצא, עולה לגג, חשב אולי נשאר משהו מאיזה דוד שמש שמה יכול להיות איזה... מחפש ימינה, שמאלה, מסתובב על הגג עם פנס, פתאום הוא רואה אום, נראה לו שזה די מתאים, אבל האום הזה לא היה משוחרר, היה מחובר לאיזה בורג. אז הוא

אומר: מה, בורג על הגג? ככה אום שוכב עם בורג? זה בטח נשאר מהבנאים של פעם שלא היה להם... שמו ברזל. מצאו ברזל, דחפו אותו שמה. לוקח מפתחת שוודי, פותח את האום, מוציא אותו ביד, בודק שהקוטר מתאים לו, בדיוק, זה מה שהוא צריך. יופי, הולך קובע את זה איפה שהוא צריך, מחזק את זה. יורד הביתה, יושב בבית. אחרי איזה עשר דקות שומע אצל השכנים פיצוץ. משהו התפוצץ, כולם "הצילו!" כולם רצים... מה קרה? הייתה להם בסלון נברשת ענקית, נברשת ענקית, כולה עשויה מזהב, בן פורת יוסף, עם קריסטלים, נפל עליהם מלמעלה. עומד ברוך השם 15 שנה, לא נפל, פתאום נפל. איך נפל? פשוט הוא שחרר את האום שהחזיק את זה, הכניסו כזו נברשת דוך אין דוך

עד התקרה למעלה, סגרו אותו עם אום, שמו מסביב גבס. שהכול יעבוד, שמו מסביב זפת, שלא יטפטף מים, והכול היה סגור. אבל הוא רצה אום. אומר: אני בסך הכול מה עשיתי? אני שברתי לך נברשת? לא נגעתי לך בנברשת, מה אתה רוצה? לקחתי את האום. אומר לנו "נפש החיים": אותו דבר כאן. תדע לך, אתה אומר: אני לא עשיתי כלום, רק לא בירכתי. לא בירכת? לא הורדת את השפע. עשית מעשה כזה, גרמת למשפחה הזאת מצוקה. לא עשית ככה? גרמת לשני חולי. פירוש הדבר, במעשים שלך אתה לא יכול להגיד "אני לבד". כמו שמביאים לנו רבותינו בעלי המוסר מה שכתוב במדרש: משל לאדם שהפליג בספינה, ואחד החליט לעשות חור בספינה. אומר: מה רע? הוא לא רוצה חור גדול, מה

שנקרא בקטנה. בא לו שתהיה לו מזרקה בתוך החדר. ככה שפריץ מלמטה יצא לו קצת. מה רע במזרקה בתוך החדר? מה, צריך לנסוע לכיכר מלכי העירייה? הוא יכול לעשות את זה אצלו בספינה, להרגיש שהוא נמצא בחופש בתוך הספינה. אמרו: תגיד, אתה בסדר? עוד מעט הספינה תטבע. לא הבנתי, הוא אומר, מהמזרקה שלי הספינה תטבע? זה החדר שלי, אני רוצה מה שבא לי, אני עושה מה שאני רוצה. הוא אומר: תדע לך שמה שאתה עושה בחדר שלך, אתה מטביע את כל הספינה. אותו דבר אומר לנו "נפש החיים": כשבן אדם עושה מעשה, שלא יאמר: אני, מה אני? אני גר בחדר אטום, הכול בסדר גמור. איך אמר לי השבוע מישהו? אמר לי, בדרך צחות הוא אומר: נשרפים בדרום, נשרפים שדות

ובתים נשרפים שמה. מה? עפיפונים. עפיפונים? מה אתה מאשים אותי בעפיפונים? אז אחד אמר לי: מהאייפון שלך עף העפיפון שמה. מה"אייפיפונים" שלך עפים העפיפונים שמה. כל אחד עם האייפון שלו הוא מעיף את העפיפונים. יבוא יאשים אותך. מהאייפון שלי העפיפון שלך? כן, מהאייפון שלך לעפיפון ההוא, זה אותו דבר. אתה לא עשית כלום. אתה רק עם האייפון שלך עשית עפיפון שמה, זה הכול בסדר גמור. רק תדע לך שכל פעולה שלך משפיעה בעולמות העליונים. זה מה שכתוב כאן. ובאמת, כותב רבי חיים מוולוז'ין, ובזה סיימנו את הדברים שלו: "כי האיש החכם ויבן את זאת לאמיתו" - אדם שיכניס את זה טוב טוב לראש שפעולה שלו פועלת בעולמות העליונים, "ליבו יחיל

בקרבו בחיל וברעדה", אדם ייכנס לחרדה. "בשומו על ליבו על מעשיו אשר לא טובים, "עד היכן המה מגיעים לקלקל ולהרוס בחטא קל, חס ושלום". אם אתה תבין שהמעשה שלך הוא לא מעשה פה נקודתי, אלא משפיע בעולמות העליונים, אתה תיכנס לחרדה. אתה תבין שהעבירה שלך עכשיו יכולה להרוס למשפחה בריאות. המעשה שלך יכול להפריע לשני בפרנסה. המעשה שלך יכול לגרום שהילד ההוא ינשור מהישיבה. אני הנשרתי אותו מהישיבה? כן, במעשה שלך. אם אתה היית לומד יותר, אם אתה היית מתפלל יותר טוב, אם אתה היית מכוון יותר טוב, אז היית מונע, רחמנא ליצלן, מהילד הזה ליפול. אז זה קשור אליך. כותב כאן "נפש החיים"... סליחה, ב"נפש החיים" בפרק ד'. הוא אומר

כך: "וכאשר אדם יכניס את זה במחשבה שלו, "הוא ידע שהאדם בחטא שלו "מחריב הרבה יותר "ממה שהחריבו נבוכדנצר וטיטוס". האדם במעשה שלו מחריב יותר ממה שנבוכדנצר החריב בית ראשון וטיטוס בית שני. אני במעשה שלי פועל יותר מנבוכדנצר? הוא הרס את בית המקדש. מה אתה מאשים אותי? אני החרבתי את בית המקדש? אומר "נפש החיים": כן. "כי נבוכדנצר וטיטוס לא עשו במעשיהם "שום פגם וקלקול למעלה". נבוכדנצר וטיטוס החריבו את בית מקדש של מטה. "כי לא להם חלק ושורש בעולמות העליונים "שיכולים לנגוע שם במעשיהם". נבוכדנצר וטיטוס יכולים להחריב בית מקדש של מטה, זה מה שהם יכולים להחריב. אין להם שום קשר לעולמות העליונים. "רק שבחטאינו "נתמעט

ותש כביכול כוח גבורה של מעלה". אנחנו על ידי העבירות שלנו, אמרנו, ברגע שאנחנו חוטאים זה מחליש את הכוח של פמליה של מעלה, מחליש כוח "תנו עוז לאלוקים". על ידי המצוות שלנו נותנים כוחות למעלה. ולכן באותו רגע שאנחנו חטאנו "את מקדש השם טימאו כביכול במקדש העליון", וברגע שטימאו במקדש העליון, "על ידי כך ניתן כוח לנבוכדנצר וטיטוס "להחריב המקדש של מטה "המכוון כנגד מקדש של מעלה". אומר לנו "נפש החיים": תדע לך, אם אתה רואה שטיטוס ונבוכדנצר החריבו בית מקדש של מטה, פירוש הדבר שקודם כול למעלה נחרב בית המקדש. והיות ולמעלה נחרב בית המקדש, יצאה בת קול ואמרה לו: "קמחא טחינא טחנת" - אתה טוחן קמח טחון, בית שרוף שרפת.

אז זה לא היה בית שרוף, הבית עמד מאוד יפה, מה שרוף? אם למעלה אתם החרבתם את בית המקדש על ידי העבירות שלכם, אם למעלה החרבתם את בית המקדש, מה התוצאה? התוצאה שלמטה נשרף בית המקדש. וזהו שנאמר: "הרי כי עוונותינו החריבו נווה למעלה, "עולמות עליונים הקדושים, "והמה החריבו רק נווה למטה. "וזהו שהתפלל דוד המלך, עליו השלום: "ייוודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות", תהילים ע"ד. "ביקש שייחשב לו כאילו למעלה בשמי מרומים הרס, "אבל באמת לא נגעו שם מעשיו כלל". עד כאן הדברים "נפש החיים" שער א', פרק ג'-ד'. רבותיי, לאחר ההקדמה הזאת, אני רוצה בעזרת השם לעמוד על רעיון נפלא. על ספר "נפש החיים" יש ביאור שנקרא "ובחרת בחיים".

בספר "ובחרת בחיים" הוא שואל שאלה מאוד יפה: ממתי הפעולות של אומות העולם לא משפיעות בפמליה של מעלה? מתי חל השינוי? אם אתה אומר "בצלם אלוקים ברא את האדם", אם "בצלם אלוקים ברא את האדם", אתה אומר שהקב"ה נתן כוח לכל בן אדם, הוא נתן לו כוח לברוא עולמות, אז מתי קרה כדבר הזה שהפעולות שלהם מחלישות פמליה של מעלה? למה שיחליש פמליה של מעלה? למה גוי שעושה מעשה לא פוגע בפמליה של מעלה? למה גוי שעושה מעשה טוב לא נותן כוח לפמליה של מעלה? איפה נקודת השבירה? מאיפה זה קרה שרק יהודי נותן כוח לפמליה של מעלה, ורק יהודי מחליש כוח של פמליה של מעלה? למה זה לא אצל אומות העולם? כך שואל הספר "ובחרת בחיים". והוא עונה תשובה

נפלאה, ואני אביא את המקור לתשובה הנפלאה הזאת. המקור נמצא בספר "חסד לאברהם" של הסבא של החיד"א, רבי אברהם אזולאי, בספר שלו. אבל כדי להבין על מה הוא מדבר, צריכים להקדים הקדמה קצרה בסייעתא דשמיא. אנחנו בעזרת השם בקרוב נגיע לפרשת נח. אוטוטו אנחנו כבר מגיעים לחודש תשרי, ובחודש תשרי אנחנו נקרא את פרשת נח, או בתחילת חודש חשוון. שם מדברת התורה על דור הפלגה. דור הפלגה החליטו למרוד בקב"ה. מה זה למרוד בקב"ה? אומרת התורה, נקרא את הפסוק בפנים: "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים". מה זה "שפה אחת"? כל העולם דיבר לשון הקודש. כולם שפה אחת, הייתה להם לשון הקודש. מה זה "ודברים אחדים"? אם אתה אומר שלכולם הייתה

שפה אחת, מה זה "ודברים אחדים"? אומרים חז"ל במדרש, אמר רבי יוחנן "שאמרו דברים כנגד היחידים". פירוש הדבר "דברים אחדים", מה פירוש הדבר? דברים חדים, דברים נוקבים. כנגד מי? כנד היחידים. מיהם "היחידים"? הקב"ה, "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", וכנגד אברהם אבינו, שנאמר "אחד היה אברהם". אז על מה הם יצאו להילחם? על הקב"ה שהוא אחד, ועל אברהם אבינו שייצג את הקב"ה והפיץ את דבר השם בעולם. אז מה הם היו? "כולם היו שפה אחת ודברים אחדים", כולם יצאו למלחמה כנגד הקב"ה. מה הם אמרו? אומרים חז"ל במדרש: אמרו "אברהם זה פרדה עקרה הוא ואינו מוליד". ועל השם אלוקינו אמרו: "לא כל הימנו לבור לו את העליונים "וליתן לנו את

התחתונים, "אלא בואו נעשה מגדל ונעשה עבודת כוכבים בראשו "וניתן חרב בידה "ותהא נראית כאילו עושה עמו מלחמה". הם רצו לבנות מגדל שמגיע עד השמיים ולמעלה ישימו פסל שיהיה נראה לו חרב כאילו הוא מנהל מלחמה במרום. רבותיי, כל אחד קורא את הדברים האלה, שואל את עצמו שאלה: תגיד, הם בסדר? הם בסדר? מה הבית הכי גדול שאתה יכול היום, בשנת 2018, מה הבית הכי גדול שבנו עד היום? נמצא נראה לי או בבחריין או בשמה... דובאי. -בדובאי. כמה הגודל שלו? -116. 116? בסדר, 116 קומות בסייעתא דשמיא, נו? אז מה, רצו לבנות מגדל מגיע עד לשמיים. עם כל הטכניקה שיש היום וכל מה שיש היום, זה מה שהם הצליחו לעשות, להגיע לשמיים? דברים שאתה לא

יכול להבין מה הם רוצים. ואומרת התורה "ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות", התוכנית שלהם עמדה לצאת לפועל. מה הם רוצים? אומרת התורה: "ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים "ונשרפה לשרפה "ותהי להם הלבנה לאבן והחימר היה להם לחומר". הם לא רוצים להשתמש באבנים שיש בהרים. ככה צריכים להביא קונגו ולשבור, לא, הם לא רוצים להשתמש. הם לבד מייצרים חברת בלוקים, "איטונג", הם הולכים ועושים בלוקים. בסדר גמור. ומה הם רוצים? "ויאמרו הבה נבנה לנו עיר "ומגדל וראשו מגיע השמיימה "ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ". כותב האלשיך הקדוש, כותב הספר "חסד לאברהם": הם רצו דבר אחד, הם ידעו שהקב"ה ברא את האדם בצלם אלוקים. ואם

הקב"ה ברא את האדם בצלם אלוקים, יש לו כוחות. ואומר לנו "נפש החיים" שאדם בכוח שלו נותן כוח לפמליה של מעלה ומחליש פמליה של מעלה. אם האדם עושה מעשים טובים, אומר הזוהר, נותן כוח לפמליה של מעלה, "תנו עוז לאלוקים". אם חס וחלילה עושה מעשים לא טובים, אז מה הוא עושה? מחליש פמליה של מעלה. בא נמרוד, שהוא לא היה חוטא להכעיס, הוא לא היה כופר לתיאבון, היה מומר להכעיס. מה אומר? נקרא נמרוד, לא זה היה השם שלו. נמרוד זה שם שהוא קיבל על שם הפעולות שלו, "יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו". הוא יודע שיש אלוקים והוא יודע שאלוקים ציווה על שבע מצוות בני נח. הוא יודע שהיה מבול שהקב"ה הציף את כל העולם והוא יודע שנח ובניו

יצאו מהמבול, והם ידעו שהקב"ה שם תיבה ובנה את התיבה עם אותם שמונה אנשים, ומשמונה האנשים האלה הוקם עולם חדש. ויודעים שיש שבע מצוות בני נח ויש מצווה של עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים וברכת השם וגזל ודינים ואבר מן החי. הוא יודע הכול, הכול הוא יודע. והוא אומר: אני לא רוצה לעשות את זה. מה אני רוצה לעשות? אני רוצה למרוד בכל שבע מצוות בני נח. אנחנו הולכים עכשיו למרוד בכול. ומה נרוויח אם נמרוד בכול? נחליש את הכוח של פמליה של מעלה. אז נבנה עיר שמגיעה עד השמיים. ומה המטרה של העיר הזו שמגיעה עד השמיים? אנחנו נבנה עיר שכל כולה טומאה. מה הם רוצים לבנות? כותב האלשיך הקדוש: הם רוצים לבנות עיר דוגמת

ירושלים ובניין דוגמת בית המקדש. ובית המקדש, מה מגיע מבית המקדש? יורד כל השפע. זה שער השמיים, משם יורד כל השפע. אנחנו נלך למקום שנקרא בבל והמקום הזה שנקרא בבל הוא מקום נמוך, שם אנחנו נקים מגדל. ומה נעשה במגדל הזה? במגדל הזה נעשה פעולות שכל כולן יהיו מרידה בקב"ה. זה מה שהם רוצים, למרוד בקב"ה, זו המטרה שלהם. אומר הקב"ה: תדע לך שאם הם היו עושים את המעשים האלה, "ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות" - התוכנית הזאת הייתה יוצאת לפועל. שמה? שיש להם כוח למרוד בפמליה של מעלה. ימרדו כולם בפמליה של מעלה, הם מחלישים את הכוח של פמליה של מעלה. אין "תנו עוז לאלוקים". אם אין "תנו עוז לאלוקים", אז מה קורה?

כביכול נלחמים בקב"ה, בונים מגדל של טומאה עד השמיים, שמים חרב כביכול להילחם בו. איך אפשר להילחם בו? אם הוא ציווה אותך על שבע מצוות בני נח, ונאמר "תנו עוז לאלוקים", בזה שאתה מקיים את המצוות אתה נותן כוח לפמליה של מעלה. אמרו אותם נמרוד: לא, אנחנו נבנה עיר ונבנה מגדל, ובמגדל הזה כולם ימרדו, זה יהיה מרכז הטומאה של העולם, ונוריד את כוחות הטומאה לעולם. אנטי המושג של "תנו עוז לאלוקים". זו הייתה המטרה שלהם. מה עשה הקב"ה? אומרים חז"ל בפרקי דרבי אליעזר פרק כ"ד, אומרים חז"ל: "קרא הקב"ה לשבעים מלאכים "הסובבים את כיסא מלכותו." לקח 70 מלאכים שסובבים לכיסא ואמר להם: רבותיי, אני הולך עכשיו לחלק את העולם ל-70

לשונות. שבעים לשונות זה שבעים אומות. כל מלאך יקבל אומה. אתם רוצים דוגמאות? מלאך א' מקבל אמריקה, מלאך ב' בולגריה, ג' - גרמניה, ד' -דנמרק. נותן לכל מלאך את התפקיד שלו ואמר: זה המלאך הממונה על זה. כל אחד. עם ישראל... מה? בעצם שם מתבטלת זכות הבחירה? שמה? אומות העולם יש להן שבע מצוות בני נח, אבל הם לא יכולים להחליש פמליה של מעלה יותר. לא, אבל אז מתבטלת זכות הבחירה בעצם. למה? יכול לבחור. אתה יכול לעשות, אתה יכול לא לעשות. אם תעשה, תקבל את השכר שלך בעולם הבא של אומות העולם, אבל יותר את הכוח הזה שבמצווה שלך, יש לך עבירה רק כאן למטה. אתה לא יכול לפגוע בעבירה שלך בפמליה של מעלה. כוחות המצווה וחוסר

המצווה שלך פוגעים מקסימום כאן למטה בך עצמך, מקסימום בשר שלך, דברי ה"חסד לאברהם". בפמליה של מעלה אין לך יותר מגע. אין לך מגע. איך? על ידי זה אין יותר שפה של לשון הקודש, כל אחד מדבר בשפה שלו, כל אחד נפל החלק שלו, והקב"ה, נפל בחלקו עם ישראל. שנאמר "בהנחל עליון גויים "בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים "למספר בני ישראל", 70 אומות. מה נפל בגורלו של הקב"ה? כנסת ישראל. איפה נפל? "כי חלק ה' עמו "יעקב חבל נחלתו". אמר הקב"ה: חבל וגורל שנפל עליי רצתה נפשי. שנאמר, תהילים ט"ז, "חבלים נפלו לי בנעימים". מה שאני רציתי, עם ישראל, זה נפל בחלק שלי. אם כך, רבותיי, נוכל עכשיו לראות שהקב"ה פיזר את 70 האומות, נתן לכל

אומה את המלאך שלה וכל אומה מתוקשרת דרך המלאך. היחידים שתחת הקב"ה זה עם ישראל. עד כאן הקדמה לספר "חסד לאברהם". בא הספר "חסד לאברהם" מעיין ראשון, נהר י', כותב הספר הזה דבר נפלא: מעתה הקב"ה המלך על כל העולם כולו. אבל השפעת אנשים על פמליה של מעלה זה רק אברהם אבינו, אברהם וזרעו. עם ישראל, בחטאים שלהם, חוטאים בעצמם, בגוף שלהם, ופוגמים בפמליה של מעלה. עם ישראל מקיימים מצוות, הם עצמם מתקדשים ונותנים כוח לפמליה של מעלה. אך ורק עם ישראל. אין לאומות העולם מה לחפש יותר בפמליה של מעלה. אם ככה, אומר הספר "חסד לאברהם", תוכל להבין טוב מאוד שברגע שהקב"ה ראה שזו הכוונה שלהם, למרוד בקב"ה, מה הם עשו? הוא פיזר

אותם. ופיזר אותם, אמר: רבותיי, מכאן ואילך אין יותר כוחות שאומות העולם פוגעים בפמליה של מעלה. אלה הדברים של הסבא של החיד"א. בא הנכד שלו, רבי דוד אזולאי, במגילת איכה שקראנו בתשעה באב: "חטא חטאה ירושלים", מה זה "חטא חטאה ירושלים"? "וכתב מורי זקני, החסד לאברהם, "דמדור הפלגה ואילך, כשחוטאים אומות העולם, "אינם פוגמים כי אם בשר שלהם". אומות העולם עכשיו אם הם חוטאים, מקסימום פוגעים בשר הממונה שלהם. הם לא פוגעים ב"תנו עוז לאלוקים", הם לא מחלישים או נותנים כוח לפמליה של מעלה. אבל ישראל, בכל מעשה שלהם, למוטב או לטוב, מה הם עושים? או נותנים כוח לפמליה של מעלה, או מכחישים פמליה של מעלה. אומר לנו הנביא

"חטא חטאה ירושלים", באותו חטא שאתה חטאת, לא שחטאת פעמיים, עברת חטא פה, פגעת איפה? בירושלים של מעלה. חטא שחטאת פה פוגם בירושלים של מעלה. שאלנו איך יכול להיות חטאו בכפליים? אין חטא בכפליים. אם גנבת פעמיים, זה פעמיים, זה לא בכפליים. אומר לנו החיד"א: לאור הדברים שאומר הסבא שלי, שהחל מדור הפלגה נמחקה השפעת אומות העולם למעלה, אומר הנביא "חטא חטאה רק ירושלים". רק יהודים ברגע שהם חוטאים כאן הם פוגמים בפמליה של מעלה. ולכן מה שנאמר "חטאו בכפליים", החטא שלהם היה כפול. כאן אתה עובר את העבירה, אתה לא מברך "שהכול נהיה בדברו" והפגם שלך פוגע בצינורות השפע, שלא יורד שפע לעולם כולו. אתה הורדת בסך הכול מטר אחד

של ברזל מהמסילה, והורדת את כל הרכבת. נכון, זה רק אתה יכול לעשות את זה. גוי שעובר עבירה, זו עבירה שהוא עובר לעצמו. עבר על אבר מן החי, עבר על גזל, עבר על דינים, כל מה שהוא עשה זה עבירה לעצמו. הוא כבר לא משפיע בפמליה של מעלה. אין יותר. אומרת התורה "בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם". הוא הפריד אותם מהכוח שבפמליה של מעלה. עד כאן ההקדמה, עכשיו אפשר להתחיל לבאר דבר. רבותיי, בתשעה באב בשעת המנחה, שכבר קיווינו אוטוטו שאנחנו נזכה לשמוע קול שופרו של משיח, בייחוד השנה, שזה היה ב-י'. אמרנו: הו, גם לשיטת רבי יוחנן, שאמר שאם הוא היה באותו דור הוא היה דוחה את זה ל-י' באב, כי אז נשרף בית המקדש, קיווינו השנה

יותר מתמיד שבעזרת השם יבוא משיח צדקנו. 1950 שנה, ולא זכינו. אז בתפילת מנחה אמרנו את התפילה של "נחם ה' אלוקינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים". אני אומר בתפילת מנחה, למרות שיש הרבה מקהילות הספרדים שאומרים את זה גם בערבית וגם במנחה וגם בשחרית, אומרים את זה בשלוש התפילות. כל אחד ואחד מהמנהגים שלו. הבלאדים אומרים את זה בשלוש תפילות, אני חושב. השאמים אומרים את זה רק פעם אחת, בתפילת מנחה. כמו אותן מחלוקות, שיש כאלה שמניחים תפילין בבוקר בצנעה ואחרי צהריים בבית הכנסת, כל אחד ומנהגו, נהרא נהרא ופשטיה. אז נאמר קטע מתוך התפילה. "נחם ה' אלוקינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים "ואת העיר האבלה והחרבה". "נחם

ה' אלוקינו" זו ההפטרה של פרשת השבוע, "נחמו נחמו עמי". "נחם ה' אלוקינו את אבלי ציון "ואת אבלי ירושלים "ואת העיר האבלה והחרבה "והבזויה והשוממה "האבלה מבלי בניה "והחרבה ממעונותיה "והבזויה מכבודה והשוממה מאין יושב "והיא יושבת וראשה חפוי "כאישה עקרה שלא ילדה". נסתפק בזה. מסיים "ברוך אתה ה' מנחם ציון ובונה ירושלים". רבותיי, ישנו ספר שנקרא "מאירת עיניים". הספר הזה הוא מתוך חלק מספר שנקרא "רב פנינים". מחבר הספר, קוראים לו רבי מאיר תאומים. רבי מאיר תאומים היה האבא של ה"פרי מגדים". בספר שלו הוא מביא מכתב שהגיע מארץ הקודש, המכתב נשלח לבעל שם טוב, רבי ישראל בעל שם טוב. מי כותב המכתב? כותב המכתב הוא גיסו,

הגיס של הבעל שם טוב. איך קוראים לגיס שלו? רבי גרשון מקיטוב. הוא הגיס שלו, הוא בא לבקר בארץ ישראל לפני בערך 250 שנה. והגיע לבקר בארץ ישראל. וכך הוא כותב: "לגיסי המפורסם הבעל שם טוב מוהר"ר ישראל, נרו יאיר, "ואני בבואי לעיר הקודש ירושלים, "וראיתי שמבונה מכל טוב." הוא הגיע לפני 250 שנה ורואה שירושלים בנויה מכל טוב. ירושלים בנויה מכל טוב? אתם לא מדמיינים לכם שיש שם מגדלי הולילנד. אולמרט עוד לא היה. הוא מתכוון "בנויה מכל טוב", הוא ראה ברוך השם בתים, יש שם וילות ברוך השם, הערבים גרים שמה, מוסטפא ופארוק ומוחמד, יש להם וילות. ובחצר יש להם תמרים ורימונים ולימונים. ויש להם בחצר גם מרצדס חדשה עם שמונה

ספרות, חמור לבן חדש, הכול עומד בחצר והוא רואה ברוך השם הכול זורם, ברוך השם. "ואני בבואי לעיר הקודש ירושלים, "וראיתי שמבונה מכל טוב. "נפלתי על אפי ובכיתי. "אמרתי את ירושלים נמשלת לאלמנה?" זו ירושלים? הייתי בטוח שאני בא, מה אני מוצא? חורבה. הייתי בטוח "ברוכים הבאים לירושלים", חול, אבנים, חצץ, זבל, שריפות, הכול חרב. אני נכנס, כל רחוב ברוך השם וילה עם גינה ברוך השם, עצים פורחים, הכול מלבלב ברוך השם, חמורים, ערבים, תנועה, מאה שערים בפנים, אנשים יהודים גרים שמה, שכונת בית ישראל, ברוך השם הכול פורח. אמרתי: מה? זאת ירושלים שנמשלה לאלמנה? איך אלמנה לבשת בגדי אלמנותך בגדים נאים? אלמנה מה לובשת? בגדים

שחורים. התלבשת יפה. הלוואי וראיתי בחורבנך. משפט של רבי גרשון מקיטוב. ואז יש לו עוד שאלה. האשכנזים אומרים פעמיים, פעם אחת בעשרת ימי תשובה ופעם אחת בתפילת נעילה, "אזכרה אלוקים ואהמיה "בראותי כל עיר על תילה בנויה "ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה". שואל רבי גרשון מקיטוב: מה? "בראותי כל עיר על תילה בנויה ועיר האלוקים מושפלת"? איזו מושפלת? ברוך השם, הוא אומר, תראה, בתים, אנשים מסתובבים, הכול בסדר. כמובן שכל הציבור יגיד פה אחד הכוונה למה? הכוונה לבית המקדש. "בראותי כל עיר על תילה בנויה", אבל לך לעיר העתיקה, תראה, בית המקדש חרב. נו? רבותיי, כנראה שאז גם לא ראו את מקום המקדש. למה לא ראו? כיסו את

הכול בהררים של זבל. נו, אז גם לא ראו את זה בכלל. נו, על מה הוא התלונן? הוא מביא שם גמרא, יש גמרא במסכת מגילה, אומרת הגמרא: "בית הכנסת שחרב, "אם עלו בו עשבים, לא יתלוש מפני עוגמת נפש". בית הכנסת שחרב וצמחו עליו עשבים, אל תוריד אותם. אומר רש"י: למה? "מניחים בו את העשבים כדי שתהיה עוגמת נפש לרואיהם". מי שרואה את העשבים תהיה לו עוגמת נפש. "שיזכרו את ימי בניינו "ואת שהיו רגילים להתאסף שם "ויבקשו רחמים שיחזרו לקדמותו". אומר הספר, אומר רבי גרשון מקיטוב: לא הבנתי, איזו מושפלת? אני רואה הכול פורח פה. איפה "עיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה"? איפה "ירושלים הייתה לאלמנה"? איפה "העיר השוממה והבזויה"? איזה

"בזויה" ואיזה "שוממה"? "האבלה מבלי בניה", "כאישה אלמנה", כמו זה, "הייתה כאלמנה", אומר הנביא. שום... הכול פורח, הכול מלבלב. לא יודע על מה אתה מדבר איתי. כך שואל רבי גרשון מקיטוב. טוב. אותו דבר תמצאו גם בספר "אשל אברהם" תקס"א אות א', מביא הפרי מגדים ב"אשל אברהם", הוא מביא את אותה שאלה, מה פירוש הדבר ש"עיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה", מה פירוש הדבר? עד כאן הדברים. אנחנו בעזרת השם רוצים לבאר אותם בסייעתא דשמיא, על פי רעיון שמביא ה"אשל אברהם" בשם אביו, בשם רבי גרשון מקיטוב. אבל כדי להסביר את זה, עוד הקדמה קצרה. מה שנאמר עכשיו מופיע בספר שנקרא "בניין שלמה". הספר "בניין שלמה" זה ספר שחיבר אותו רבי

שלמה הכהן מווילנה. בספר שלו חלק ב' אורח חיים סימן מ"ה, מובא גם בספר "דברות צבי" על המועדים. "ויהי...", אומר הנביא יחזקאל בפרק ל"ג פסוק כ"א, "ויהי בשתי עשרה שנה "בעשירי בחמישה לחודש לגלותנו "בא אליי הפליט מירושלים לאמור הוכתה העיר". אומר הנביא יחזקאל: בחמישי לחודש העשירי, מה התאריך? ה' ב...? ה' בטבת, לא? מגילת אסתר, לא? למה שבט? שבט זה ה-11. טבת, יופי. מגיע אליו הפליט מירושלים "לאמור הוכתה העיר". מה זה "בשתי עשרה שנה"? אומר שמה הרד"ק, "בשתי עשרה שנה", הכוונה לגלות יהויכין שאז גלה יחזקאל עמהם. מגיע אליו הפליט ואומר לו: תשמע, הוכתה העיר. שואל הספר "בניין שלמה" שאלה כל כך יפה, תגיד, מה המרחק מארץ

ישראל לבבל? אני רואה שאף פעם לא הלכתם לשם. מה המרחק? כמה זמן הליכה? כמה זמן הולכים? אז כמה זמן לפי כבודו? ארבעה עשר יום, הנה כבודו יודע. מתחילים לומר "ותן טל ומטר לברכה" בז' מרחשוון, למה? עד שאחרון עולה הרגלים יגיע למקומו, אז מה המרחק? גם ה-14 יום זה אחד שהוא צולע על רגל אחת. הלאה, הגיע עד הבית, 14 יום, עד אז לא מבקשים גשם. מתי מגיע הפליט? חמישה בחודש טבת. רבותיי, כמה חודשים חלפו מהחורבן? חמישה חודשים. אב, אלול, תשרי, חשוון, כסלו, טבת. כמה? חמישה חודשים חלפו במלואם. במלואם. אז מגיע השליח ואומר "הוכתה העיר". שואל הספר "בניין שלמה": זה נראה לך נורמאלי? חמישה חודשים מאז שהגיע השליח? מה זאת

אומרת? ארבעה עשר יום מגיעים שליחים. מה, לא הבנתי, מה קרה? קרה משהו חריג? אז הלכו יותר לאט כי הייתה כמות ענקית של אנשים, הלכו לאט לאט, אז כמה במקום 14 יום? חודש. במקום חודש, חודש וחצי. ארבעים וחמישה יום, בסדר גמור. רבותיי, זה הלך הרבה יותר מהר מ-14 יום. כי 14 יום זה כשאתה הולך הביתה, אתה הולך לאט לאט. כאן יש לך נבוזראדן מאחורה. אתם יודעים מה עשה להם נבוזראדן? תפתחו מדרש ילקוט שמעוני, גם אותו דבר בשוחר טוב בתהילים, על הפרק "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו". שואל המדרש: מה זה "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו"? מספר המדרש שנבוזרדאן קיבל הוראה מנבוכדנצר לא לתת לעם ישראל לבכות בדרך. אמר להם: אם הם

בוכים, הקב"ה מחזיר אותם חזרה לירושלים. למה? "אלוקיהם של אלו אינו עומד בדמעות". הקב"ה רואה דמעות, איך כתוב בחז"ל? "ושערי דמעות כי לא נשלבות" אנחנו אומרים בתפילה, נכון? כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעות. הם יתחילו לבכות, הקב"ה מחזיר אותם לירושלים. שלא תיתן להם לבכות! אז מה עשו? כל הדרך הלכו החיילים של נבוזרדאן, הכו אותם מכות נמרצות, הגיעו לנהרות בבל, אומר: בבקשה, עכשיו אפשר להתחיל לבכות. "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו". שואל המדרש: למה כתוב "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו"? היה צריך לומר "על נהרות בבל שם ישבנו ובכינו", מה זה "גם בכינו"? אומר המדרש: אחרי שבכו, כמה זמן אתה יכול לבכות? יום, יומיים,

שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה? כמה אתה יכול לבכות? די, נגמר, מתייבש. נגמר. אז מה פתאום התעורר עוד פעם? אחרי שעם ישראל נרגע בנהרות בבל, אמר להם ירמיהו הנביא: אחיי, אני חוזר לירושלים. אמרו לו: אתה חוזר לירושלים? "על מי אתה מניחנו"? על מי אתה משאיר אותנו? חוזר לירושלים, ומה יהיה איתנו? מה אתה משאיר אותנו? אמר להם: רבותיי, יש אחים שלכם שננצרו בירושלים, הזקנים שמה, אי אפשר להשאיר אותם. אמרו לו "אדוננו ירמיהו על מי אתה מניחנו"? פרצו בבכי, כולם התחילו לבכות. אמר להם ירמיהו "מעיד אני עליי שמיים וארץ "אילו בכיתם בכיה אחת בעודכם בציון "לא הייתם גולים". אם את הדמעות האלה שאתם בוכים עכשיו הייתם מורידים

בירושלים, לא הייתם גולים! כיוון ששמעו שהוא עוזב, פרצו עוד פעם בבכי. שנאמר "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו", פעם נוספת הם בכו. רבותיי, הם כבר בוכים פעמיים. בכו פעמיים, בסייעתא דשמיא עכשיו הם כולם נמצאים בבבל. נו, רבותיי, כמה לקח להם? חודש? חודש וחצי? מה לוקח חמישה חודשים? חמישה חודשים עד שהוא מקבל את המידע. שאלה נוספת הוא שואל: כתוב בפסוק "ויבוא הפליט", ומה הוא אומר לו? "לאמור הוכתה העיר". שואל הספר "בניין שלמה", הוכתה העיר? זה הנושא? אתה בא להגיד לי שנחרב בית המקדש, "הוכתה העיר", משמע שנפל התקע. זה אתה מודיע לי? הוכתה העיר? נפלה החומה? יבוא אליו הפליט ויאמר לו: נחרב בית מקדשנו, עלה באש מקום

מקדשנו. זה תאמר! מה אתה אומר נחבלה, נלכדה העיר? זה מה שאתה אומר "נחרבה העיר"? זה הביטוי "העיר"? נחרב בית המקדש, שריד המקום שבו עם ישראל התפלל לקב"ה! עמד על תילו 410 שנים. נחרב המקום, זה מה שצריך להגיד. שאלתו של הספר "בניין שלמה", "ולולא דמסתפינא". הוא אומר אלמלא שהייתי פוחד, אני רוצה להגיד לך את התירוץ הבא: אין ספק, הוא אומר, שהנביא יחזקאל ידע כעבור ימים ספורים משריפת בית מקדש. הוא ידע ברור שבית המקדש נשרף ובית המקדש נחרב, הוא ידע ברור. כמה זמן לוקח לשליחים להגיע? 14 יום. אז זה לקח עשרה ימים, 14 יום, שבועיים. הגיע אליו המידע. אבל היה יחזקאל סבור שמה שנחרב זה בית מקדש של מטה, אבל בית מקדש של

מעלה נשאר עומד על תילו. כי כידוע לכולם, כשם שיש בית מקדש של מטה, יש כנגדו בית מקדש של מעלה. היה בטוח יחזקאל שלמטה נשרף בית המקדש. אם רק נשרף בית מקדש של מטה ולמעלה לא קרה כלום, נשאר על תילו, אם ככה, יש תקווה שתוך תקופה קצרה הקב"ה יגיד: תתחילו לבנות מחדש. מאיפה אנחנו יודעים שזה טוב שזה נשרף? כי הרי אתה יודע שאסף אמר מזמור, אומרת על זה הגמרא בקידושין ל"ב, "מזמור לאסף אלוקים באו גויים בנחלתך "טימאו את היכל קודשך שמו את ירושלים לעיים". שואלים חז"ל: "מזמור לאסף"? "קינה לאסף". על מה אתה אומר מזמור? אומרים חז"ל: אתה יודע על מה אומרים מזמור? מזמור שכילה הקב"ה זעמו על עצים ואבנים ולא כילה זעמו על עם

ישראל. אז על זה הוא אמר מזמור. אומר הספר "בניין שלמה": היה בטוח יחזקאל שבית המקדש שנשרף ונחרב, נחרב על בית מקדש של מטה. נו, נחרב בית מקדש של מטה, עם כל היגון והצער, אבל עם ישראל יעשה תשובה מיד, יראה שבית המקדש נחרב, יצאו לגלות, יצעקו לקב"ה, ותוך כמה שבועות, חודשים, הקב"ה יגיד: עולים לירושלים. ירמיה, תתחיל לבנות מחדש. יבטיחו לי ששוב פעם לא יעשו עוונות ואני אתקן את הכול מחדש. מה קרה? "ויבוא הפליט", מגיע הפליט מירושלים ואומר לו: נחרבה העיר. רבותיי, "הוכתה העיר". מי זה הפליט? מי? עוג מלך הבשן זה אצל אברהם אבינו. ליחזקאל היה פליט מסוג אחר. מי זה הפליט? אה? מי הפליט? פליט. עיראקי אחד, נו. בקיצור,

מי הפליט? אתם רוצים לראות מי הפליט? תסתכלו ב"דעת זקנים" בעלי התוספות, גם יהיה לך חיבור לעוג מלך הבשן. אבל אני רוצה להגיד לכם מה כתוב בפרקי דרבי אליעזר פרק כ"ז. אתם יודעים מי זה הפליט? הפליט הוא מיכאל המלאך. הגיע ליחזקאל הנביא מיכאל המלאך, הוא הפליט. שואלים חז"ל: ולמה נקרא שמו פליט? מיכאל המלאך, מיכאל שר ישראל, לא? למה נקרא שמו פליט? אומר המדרש בפרקי דרבי אליעזר, בפרקי דרבי אליעזר פרק י"ג כתוב שהמלאך ששמו סמא"ל הלך להחטיא את האדם הראשון. אמר: אם האדם הראשון, זו המדרגה שלו, אם אנחנו לא נבוא כנגדו, אנחנו לא נוכל עליו. אז מה הוא הלך? הלך וניסה להחטיא את אדם הראשון. אומר הפרקי דרבי אליעזר: הס"מ

היה השר הכי בכיר בשמיים. היה הכי בשמיים מכל החיות, מכל השרפים, מכל המלאכים. מאיפה אנחנו יודעים שהוא היה הכי בכיר? מאיפה יודעים? היו לו 12 כנפיים. כמה כנפיים יש לכל מלאך? שש. "בשתיים יכסה פניו, בשתיים יכסה רגליו, "בשתיים יעופף". כותב הגאון מווילנה שאחרי חורבן בית המקדש, כמה כנפיים יש להם? ארבע. חסרות להם שתי הכנפיים המרכזיות, כי היו עושים בכנפיים שלהם "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". אחרי שנחרב בית המקדש, הורידו להם את הכנפיים האמצעיות, אז אומרים רק "ברוך שם לעולם ועד". מה חסר להם? "כבוד מלכותו". לכן מבקשים מהקב"ה: "גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה", תחזיר להם את הכנפיים, אז ביחד יעשו "ברוך שם כבוד

מלכותו לעולם ועד". המלאך הזה שנקרא ס"מ היו לו 12 כנפיים, והקב"ה הוריד לו שש כנפיים. כשהקב"ה הוריד לו שש כנפיים, ניסה הס"מ להוריד גם את מיכאל איתו ביחד בדרגה. מיכאל הוא השר של ישראל, הוא ניסה גם להפיל אותו. בא הקב"ה, פרקי דרבי אליעזר פרק כ"ז, תפס את מיכאל המלאך ומשך אותו מהידיים של הס"מ. מאז הוא נקרא בשם "הפליט", שנפלט מידיו של הס"מ. אלה הדברים שכתובים בפרקי דרבי אליעזר. "ויבוא הפליט", מי זה הפליט? מיכאל המלאך. ומה הוא בא להגיד לו? "הוכתה העיר". שואל הספר "בניין שלמה": אני לא מבין, מגיע מיכאל המלאך, למה צריך את מיכאל המלאך? יבוא העיראקי שאמרת, יגיד לו את זה. מה צריך לבוא מיכאל המלאך? יבוא

עיראקי יגיד לו: נשרף בית המקדש. אומר הספר "בניין שלמה": פשוט מאוד, יחזקאל ידע שכבר נחרב בית המקדש ונשרף, אבל הוא היה בטוח שלמעלה לא נשרף. הוא היה בטוח שלמעלה בית המקדש עומד על תילו. אחרי חמישה חודשים מחורבן בית המקדש, ואינני יודע למה זה לקח חמישה חודשים, אבל אחרי חמישה חודשים מגיע המלאך מיכאל ואומר ליחזקאל הנביא: יחזקאל, לא רק למטה נשרף, הוכתה העיר למעלה. "עיר" זה בית מקדש של מעלה, שנקרא בשם "עיר". למה בית מקדש של מעלה נקרא "עיר"? יש פסוק בנביא הושע בפרק י"א: "בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר". מה זה "בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר"? אומרת הגמרא במסכת תענית דף ה': אומרים חז"ל, נשבע הקב"ה שלא יבוא לירושלים

של מעלה, עד שלא יבוא לירושלים של מטה. שנאמר "בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר". אז איך קוראים לבית מקדש של מעלה? קוראים לו בשם "עיר". בא המלאך מיכאל, הוא הפליט, ומה אומר לו? "הוכתה העיר", הוא לא אומר לו שהוכה בית המקדש. מהי "העיר"? בית מקדש של מעלה. כששמע עכשיו יחזקאל שחורבן בית המקדש לא רק היה למטה, אלא חורבן בית המקדש היה גם למעלה. וזה דבר שנודע לו חמישה חודשים אחרי שנחרב בית המקדש. אם ככה, רבותיי, למדנו כאן יסוד נפלא. אומר הספר "בניין שלמה": עכשיו תבין טוב מאוד מה אנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום. "ולירושלים עירך ברחמים תשוב", "ירושלים עירך", למה אתה קורא "העיר"? למה קוראים "עיר"? בית מקדש של מעלה.

מבקשים מהקב"ה "לירושלים עירך", תחזור בחזרה לבית מקדש של מעלה. אם תחזור לבית מקדש של מעלה, באופן אוטומטי ייבנה למטה. ולכן המטרה של זה: "ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם. אבל ההתחלה מאיפה צריכה להתחיל? מלמעלה. "ולירושלים עירך ברחמים תשוב". אותו דבר כותב ה"עץ יוסף", מה הוא כותב? שלכן הברכה הזאת מתחילה ב-ו' החיבור. אתה לא אומר "והשיבנו אבינו לתורתך", "ואתה חונן לאדם דעת". מה אתה אומר? "ולירושלים עירך ברחמים תשוב". מה זה "ולירושלים עירך"? מה זה "ולירושלים עירך"? ו' החיבור. אומר הספר "עץ יוסף": "כעיר שחוברה לה יחדיו", כמו שיש למטה, יש גם למעלה. "ולירושלים עירך", לבית מקדש של מעלה "ברחמים תשוב".

"ותשכון בתוכו כאשר דיברת", אם הקב"ה יבנה את הבית למעלה, באופן אוטומטי ייבנה גם למטה. רבותיי, בא רבנו בחיי בפרשת חוקת, בפרק י"ט פסוק י"ג, אותו הדבר תמצאו גם ב"כד הקמח" בערך ראש השנה. כותב שם רבנו בחיי: איפה שכתוב "ניים", הכוונה לשניים. איפה שכתוב "ניים" זה שניים. למשל "מאזניים", מה זה מאזניים? למה קוראים לזה מאזניים? אה? שניים. כף חובה וכף זכות, מאזניים. אז לא קוראים לזה "מאזן", קוראים לזה מה? מאזניים. איפה שכתוב "ניים" זה שניים. אומר רבנו בחיי: לכן אומרים "עיניים", למה? כי יש לנו שתיים. ולכן אומרים "ידיים", כי יש לנו שתיים. ויש רגליים שתיים ועיניים שתיים. וראש אתה לא אומר "ראשיים", מה אתה

אומר? "ראש", יש אחד. הלוואי אחד. בקיצור, אז יש לנו אחד. איפה שכתוב "ניים" זה שניים. אומר הספר "רבנו בחיי": ברגע שיש בית מקדש של מעלה ויש מקדש של מטה, איך קוראים לזה? ירושלים. "ולירושלים עירך ברחמים תשוב". תחזור לשתי ירושלים: אחת של מעלה ואחת של מטה. זאת הבקשה שמבקשים. וזה מה שכתוב "כעיר שחוברה לה יחדיו". אם ככה, בסייעתא דשמיא, נוכל להבין דבר נפלא ביותר. אמרנו שעם ישראל חטא בכפליים, מה זה "חטא בכפליים"? אמרנו "חטא חטאה ירושלים", אמרנו מה זה "חטא חטאה"? אומר לנו "נפש החיים": כשאתה חוטא למטה, מה אתה עושה? אתה משפיע למעלה. אומר הנביא: "בכה תבכה בלילה". אומר רש"י: מה זה "בכה תבכה בלילה"? שתי בכיות

על מה? על שני חורבנות, אומר רש"י. שואל הספר "נתיבות יושר" על שני חורבנות: ירמיה הנביא כתב את מגילת איכה עוד לפני חורבן בית המקדש. הוא כבר כותב "בכה תבכה בלילה" על שני חורבנות? עוד לא היה אחד, הוא כבר מדבר על השני? איך יכול להיות? כמו שכתוב "דיה לצרה בשעתה", מה אתה מדבר איתי על חורבן בית שני? מה הוא תירץ? "בכה תבכה בלילה", על שני חורבנות, לא שני חורבנות - חורבן ראשון וחורבן שני, שני חורבנות - בית מקדש של מטה ובית מקדש של מעלה. "בכה תבכה בלילה". על מה תבכה בלילה? על שני חורבנות. איזה חורבנות? מקדש של מטה ומקדש של מעלה. אם ככה, רבותיי, נוכל להבין דבר נפלא ביותר. למרות שאנחנו כבר נמצאים ערב "נחמו

נחמו עמי", אני רוצה לחזור לדבר שקשור לחורבן עצמו, מזה נגיע גם ל"נחמו נחמו עמי". בגמרא במסכת סנהדרין... מה, לשתות? מצווה לשמוע בקול חכמים. "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו". אמן! רבותיי, הגמרא במסכת סנהדרין מספרת: בשעה שנבוזראדן הגיע לירושלים, הגיע עם 300 פרדות מלאות בגרזנים מחודדים. שלוש מאות פרדות, פרדות זה מה שנקרא הסמי-טריילרים של פעם, מה שסוחב טוב, ועליהם היו גרזנים מחודדים. מה הוא רצה לעשות עם הגרזנים המחודדים? לשבור את החומה עם הגרזן. נו, הוא הגיע לשבור את החומה עם הגרזנים, על מקום אחד, על שער אחד משערי ירושלים הכול נכנס. כל הגרזנים הלכו שם ולא קרה שום דבר לבית המקדש.

יופי. אחרי שהוא ראה שזה לא הצליח, מביא המדרש פסוק, "פיתוחיה יחד בכשיל וכילפות יהלומון", כפי שמופיע בתהילים. אמר נבוזראדן: אני חוזר לבבל. עזוב, לא הולך. הקב"ה לא רוצה להחריב את בית המקדש. למה? מה הוא פוחד? "אמר בליבו שמא יעשה לי כמו שעשה לסנחריב". מה היה עם סנחריב? סנחריב עלה לירושלים, הגיע ערב פסח, מסתכל על כל ירושלים, אמר: מאה שמונים וחמישה אלף ראשי גיסות? מיליוני חיילים הבאתי, מה, פה? אתם יודעים, ממחר אני אומר לכל החיילים מה לעשות? יריקה בפנים, יש הצפה. כולם... אני פותר להם את פתרון המים לכמה שנים, כולם מוצפים במים. חבר'ה, הוא אומר, לכו לישון, הכול בסדר. בלילה קמים, כולם מתים. כולם מתים.

כמה נשארו חיים? אה? חמישה. מה עוד אופציות? עשרה. מה עוד אופציות? ארבעה. טוב, עשרה, תשע, 14, חמש, הכול נכון, כל הדעות בגמרא. אנחנו ניקח את הדעה שהיו חמש, מי אלו החמש? סנחריב ושני בניו, נבוכדנצר ונבוזראדן. דברי רבי יוחנן. יופי. אז מי נשאר? נבוזראדן. נבוזראדן הרי חוזר, אומר: ניסיתי לשבור, הבאתי 300 פרדות עם גרזנים, חשבתי לשבור. הכול נכנס בתוך שער אחד, נשאר עם גרזן אחד ואומר: עזוב, אם אני נשאר פה עוד לילה, אני בר מינן. אני כבר הייתי בלילה אחד כזה. הלכנו לישון, אף אחד לא נשאר. אומר: עזוב, בואו הביתה. יצאה בת קול ואמרה לו, מה אמרה לו? אמרו לו: "שואר בן שואר אמרו לאדוני, "דולג בן דולג". הגיע הזמן

שתעלה לירושלים ותכבוש אותה. אמר: אם הקב"ה רוצה שאני אכבוש אותה, לא צריך הרבה גרזנים. גם לא גרזן עם חוד. עם מה הוא ישבור את ירושלים? לקח את הצד הקהה של הגרזן. לגרזן יש את העץ, נתן מכה עם העץ, אומרים חז"ל, ונפלה החומה. מגרזן אחד, לא עם הצד החד, עם הצד הקהה, עם הצד החלש. נתן מכה ונשברה החומה. נו, בסדר גמור, יופי. נכנס נבוזראדן... דרך אגב, הבן יהוידע כותב שם בגמרא בסנהדרין, הוא אומר: למה הוא שבר את זה בסוף עם גרזן אחד? כיוון שהבית הזה נחרב על עבודה זרה, וכפרו בה' אלוקינו, ה' אחד. אומר: הראה להם שבגרזן אחד, מי שמאמין, איך כתוב בסטיקר? "בטח באחד ולא תפחד". אתה לא בוטח באחד, גרזן אחד גומר אותך. ללמד

אותך הכלל הזה שתלמד ש"ה' אלוקינו ה' אחד". נכנס נבוזראדן לתוך ירושלים. הוא נכנס פנימה והרג את כל מי שהגיע בדרך. מגיע לבית המקדש, מה הוא עושה? כתוב בחז"ל: הדליק אש בבית המקדש. שנאמר "שלחו באש מקדשיך", פסוק בתהילים. מה קרה כתוצאה מזה? איך שהדליק את האש היא הלכה ופשטה. אומר המדרש "גבה היכלא". ההיכל גבה, ההיכל התרומם לשמיים. ביקש לעלות לשמיים. אומרים חז"ל "דרכו ביה מן שמיא". דרכו על ההיכל מהשמיים והורידוהו לארץ. שנאמר באיכה: "גת דרך ה' לבתולת בת ציון". הקב"ה כביכול משמיים דרך על בית המקדש והוריד אותו לארץ. זחה דעתו של נבוזראדן. נבוזראדן היה מבסוט. מה היה מבסוט? הוא ראה שהחריב את בית המקדש, נכנס עם

מקל אחד, גרזן אחד, הצית אש, הדליקו, השמיים התרוממו, הורידוהו לארץ. ברוך השם זחה עליו דעתו. יצאה בת קול ואמרה לו: "עמא קטילא קטלת", הרגת עם הרוג. "היכלא קליא קלית", שרפת בניין שרוף. "קמחא טחינא טחנת", קמח טחון טחנת. ככה יצאה בת קול ואומרת. טוב, רבותיי, מה מונח כאן? אמרו לו לנבוזראדן: תלך תעלה על ירושלים. "דמקדשא חריב והיכלא מיקלי". שואל הספר "תורת חיים": למה כתוב "דמקדשא חריב והיכלא מיקלי"? מקדשא והיכלא זה אותו דבר. אומר הספר "תורת חיים": באו להגיד לו: אדוני, כשאתה שרפת בית מקדש של מטה, תדע לך שלמעלה כבר בית המקדש היה שרוף. "דמקדשא חריב והיכלא מיקלי". פירוש הדבר, אתה לא עשית שום דבר למעלה. אתה

רק שרפת למטה, אבל איך שרפת למטה? בגלל שלמעלה כבר בית מקדש נחרב. אם ככה, רבותיי, למדנו מכאן יסוד נפלא. הקיר של הגג של בית המקדש רצה להתרומם למעלה. שואל המהרש"א: למה זה רצה להתרומם למעלה? הוא רצה שמה? כביכול רצה נבוזראדן לפגוע גם למעלה. הורידו לו את זה למטה: אין לך מה לפגוע למעלה. לא היית מצליח לפגוע למטה, אלמלא בית מקדש של מעלה מוחרב. עם אלה הדברים, רבותיי, בסייעתא דשמיא נחזור לדברי "נפש החיים". אומר לנו נפש החיים: יהודי שחוטא, יהודי שחוטא, הוא לא רק פוגם בעבירה שלו. כל עבירה, מה היא עושה? פוגמת בעולמות העליונים. אומר לנו נפש החיים: תדע לך שכשבן אדם חוטא כאן, אתה עושה יותר גרוע מטיטוס

ונבוכדנצר. כי טיטוס ונבוכדנצר החריבו רק בית מקדש של מטה, ואתה פוגם בבית מקדש של מעלה. בית מקדש של מטה לא היה חרב אלמלא היית שורף את מה? את בית מקדש של מעלה. יוצא, אומרים חז"ל, "חטא חטאה ירושלים", אומר לנו החיד"א, "חטא חטאה", חטאת כאן ופגמת למעלה. חטאו בכפליים? "בכה תבכה בלילה". מה זה "בכה תבכה"? על מה "בכה תבכה"? על שני חורבנות. מה זה שני חורבנות? אומר ה"נתיבות יושר": שני חורבנות, חורבן עליון וחורבן תחתון. בית מקדש של מטה, בית מקדש של מעלה. אם ככה, בסייעתא דשמיא למדנו שברגע שאנחנו חטאנו, פגמנו ב"חטא חטאה ירושלים". בגלל זה נחרב בית מקדש של מעלה ובית מקדש של מטה. בא הנביא ואומר לך: אדוני, דע

לך, "חטאו בכפליים, לקו בכפליים "ומתנחמים בכפליים". פירוש הדבר, כשייבנה בית המקדש, בית המקדש הזה ייבנה בכפליים. איפה הוא ייבנה בכפליים? ייבנה כאן למטה אחרי שלמעלה ייבנה. איך ייבנה למעלה? אם כל עבירה מחלישה פמליה של מעלה, כל מצווה מה עושה? נותנת כוח לפמליה של מעלה. "תנו עוז לאלוקים". אז כל מעשה טוב שאנחנו עושים, כל מצווה שאנחנו עושים, כל תפילה שאנחנו מתפללים, כל בקשה שאנחנו מבקשים, כל זה מביא אותנו למה? לתת כוח לפמליה של מעלה. "תנו עוז לאלוקים". נותנים כוח לאלוקים, נבנה לאט לאט בית מקדש של מעלה. אם נבנה בית מקדש של מעלה, באופן אוטומטי גם ייבנה בית מקדש של מטה. וזה "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם".

אני רוצה בעזרת השם לסיים בדבר נפלא שיהיה תשובה לרבי גרשון מקיטוב. רבי גרשון מקיטוב עצמו, אחרי שהוא כותב את המכתב, הוא מסביר לבעל שם טוב מה שאומרים האשכנזים בתפילת נעילה: תדע לך שמה שנאמר שם בפסוק "בראותי כל עיר על תילה בנויה "ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה", אומר רבי גרשון מקיטוב: "בראותי כל עיר על תילה בנויה" זו ירושלים של מטה. "ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה" זה בית מקדש של מעלה. אתה מסתכל למטה, ירושלים פורחת ברוך השם. הולילנד, ברוך השם זה ופה ושם... ורמת שלמה ובית וגן, והר נוף ברוך השם. איזה יופי של שכונות, רחביה. איפה זה "העיר הבזויה והחרבה האבלה מבלי בניה"? איפה זה? שאל רבי גרשון

מקיטוב: איפה זה נמצא? אתה יודע איפה זה נמצא? איפה זה "הבזויה והחרבה"? בית מקדש של מעלה. כאן למטה, ברוך השם עוד נבנית ונבנית, הכול נבנה, ירושלים נבנית. מה שראית "ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה", איזה מושפלת? בית מקדש של מעלה, כותב רבי גרשון מקיטוב לבעל שם טוב. אני רוצה ברשותכם לסיים ברעיון נפלא ביותר. אומנם קשור להפטרה של שבוע הבא, אבל עם כל זה, היות ואנחנו כבר התחלנו "שבעה דנחמתא", נאמר את זה השבוע. ויש לנו כאן תשובה לרבי גרשון מקיטוב. בהפטרת השבוע הבא, מסתיימת ההפטרה "כי ניחם ה' ציון "ניחם כל חורבותיה "וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' "ששון ושמחה יימצא בה "תודה וקול זמרה". כך מסתיימת ההפטרה.

נכון. רבותיי, בא ספר "אפיריון", הרב גאנצפריד, ושואל שאלה מאוד יפה: הפסוק הזה מדבר עבר ועתיד באותו פסוק. בואו נקרא. "כי ניחם ה' ציון", מה זה? עבר. "ניחם כל חורבותיה", מה זה? עבר. "וישם מדברה כעדן"? "וישם מדברה כעדן". עבר. הלאה. "ששון ושמחה יימצא בה". הכול עבר, אחד בסוף עתיד. תחליט, או שאתה מדבר הכול עבר או שאתה מדבר הכול עתיד. חלק מהפסוק עבר, חלק מהפסוק עתיד. ניחמת אותו בעבר, "וישם מדברה", "ששון ושמחה יימצא בה", מה הולך כאן? טוב, מביא הספר "אפיריון" דבר נפלא מספר שנקרא "סידורו של שבת". שמעתם פעם על הספר "סידורו של שבת"? "סידורו של שבת" זה ספר שחיבר אותו הרבי מצ'רנוביץ. הוא חיבר את הספר הזה.

והוא מביא דבר נפלא על הפסוק שמופיע בתהילים מזמור ד' "נתת שמחה בליבי "מעת דגנם ותירושם רבו". טוב. מה פירוש? כותב הספר "סידורו של שבת", ומעתיק אותו הספר "אפיריון": הרמב"ן הגיע לארץ ישראל לפני כמה זמן? כמה? 500. יש עוד? הרמב"ן היה בערך לפני 800 שנה. לפני 750 שנה, בערך, אני לא יכול להגיד לכם את זה על היום, הוא הגיע לארץ ישראל. הוא הגיע לארץ ישראל והגיע לעכו. הגיע לעכו. איפה הוא קבור? אני לא יודע. חלק אומרים שהוא קבור בחיפה, חלק אומרים שהוא קבור בחברון. טוב. מה? מי? לא מכיר. בכל אופן, אלה המקומות. הוא בא לארץ ישראל והוא סיפר על עצמו שהוא הגיע לשערי ארץ ישראל וראה את השפע שיש בה, מה הוא עשה? התעלף

מרוב צער. אמר: מה? ארץ ישראל? ארץ שהייתה של עם ישראל, בית מקדש נחרב, והכול זורם פה? בתים, סוסים, עגלות, חמורים, ערבים, תמרים, תאנים, רימונים, מג'הול, הכול זורם פה. לא האמנתי, חשבתי יהיה מה שכתוב פסוק "כסדום ועמורה אדמה וצבויים אשר הפך ה' "באפו ובחמתו", חשבתי הכול פה חרב ומוזנח. בקיצור, אחרי ששבה רוחו אליו, אמר הרמב"ן, אחרי שהוא ראה מה שקרה, ברוך השם שהוא רואה שהארץ הזאת פורחת ושופעת שפע של זבת חלב ודבש, אז הוא תירץ לעצמו תירוץ. תשמעו את התירוץ שלו, רבותיי, ואנחנו יכולים לשבת ולרקוד. צריך לדעת שכתוב במפרשים, כותב הריטב"א שהשבת הקרובה צריכים להכין תבשיל מיוחד, כך כתוב. למה? שבת נחמו. איך אתה

מתנחם? איך תנחם? "נחמו נחמו עמי". מה זה "נחמו נחמו עמי"? תעשה עוד משהו, בן פורת יוסף. תביא בעזרת השם לשון בחרדל. נו, "נחמו נחמו עמי", שיהיה לך משהו תוספת לשבת לאוכל בסייעתא דשמיא. טוב, רבותיי, אמר הרמב"ן משל, אני רק רוצה להוריד את המשל הזה בצבע שלנו. הייתה אישה אחת יהודייה, ברוך השם בסייעתא דשמיא נולד לה בן זכר ברוך השם. גידלה אותו, היניקה אותו, נתנה לו ברוך השם את כל האוכל שהוא צריך, והילד גדל והתפתח בסייעתא דשמיא לאילן רברבא. ברוך השם עלה יפה במשקל, ברוך השם עשו לו בדיקות בטיפת חלב. והכול לפי הספר, היקף הראש, ועושה את הפעולות, מתהפך לבד וכבר עומד ועושה "גררר" ואומר "במבה" ו"אבא" ויודע כבר

לחבר משולשים. וברוך השם הכול לפי הפרוטוקול. ברוך השם, בסייעתא דשמיא. יום אחד הילד כבר היה בן שנה פלוס, הילד מתחיל להקיא. מקיא. הלכו לרופא אחד, אמר: שום דבר. ויראלי, ויראלי. אחרי יום... מקיא. התברר שזה לא ויראלי בכלל, זה משהו שנראה הרבה יותר בומבסטי. הלכו למומחה הכי גדול, בדק את הילד, אומר לאימא: אימא, הילד יש לו חסימת מעיים. חסימת המעיים הזאת, אסור לך לתת לו עכשיו חלב. חודש את לא נותנת לו חלב, חודש אין חלב. רק מים בבקבוק, כל הזמן מים בבקבוק. הוא יצרח, הוא יהיה רעב, אין ברירה, אין ברירה, אחרת הוא בר מינן, אין ברירה. נו, הרופא אומר, גדול המומחים, מה עושים? זהו, גמרנו. אבל האימא צריכה להניק. אם

היא לא תניק, מה יקרה המצב? אין חלב. חודש עכשיו היא צריכה לתת חלב, אבל אסור לה לתת חלב לילד שלה. מה עושה? אז לא היה מה שנקרא בנק חלב, אז מה עושים? הלכו וקראו למי? "האלך וקראתי לך אישה מינקת מן העבריות". הולכים מביאים, נו. רבותיי, אני רוצה להציב דוגמה לא נעימה. בשכונה של הגברת הזאת, האימא היהודייה שהיה לה בן שקוראים לו שרוליק, ושרוליק הזה עכשיו נהיה חולה, היו רק ערבים. ערבים, רק ערבים. משפחת פואטמה, משפחת מוחמד... כל מה שאתה רוצה, כל הערבים בשכונה. הייתה שם ערבייה אחת ברוך השם, ילדה תאומים, מוחמד ופארוק, שני ערבים. היא צריכה להניק תאומים. זו פרוצדורה להניק תאומים. אחרי שעכשיו חודש שלם אסור לה

להניק, היא לא רוצה שיתייבש החלב, מה היא עושה? דפקה אצל השכנה שלה פואטמה, אומרת: פואטמה, יש לך תאומים, אני יש לי חלב. אולי את רוצה שאני אניק את הילד שלך? אומרת: קחי, למה לא? קחי את מוחמד, את נותנת לו בחודש בקרוב. אישה יהודייה נותנת חלב למוחמד. נו, הבנת דבר כזה? איך יכול להיות דבר כזה, יש בחז"ל על דבר כזה, מעין זה, שקרה עם רבי ואנטונינוס. לא ניכנס כרגע לזה. טוב, בקיצור, אז היא באה ואומרת: בואי, בבקשה, את תיתני למוחמד לאכול. שואל הרמב"ן: תגיד, כשהיא נותנת את האוכל למוחמד, היא מתכוונת שמוחמד יגדל לתורה, לחופה ולמעשים טובים? מה היא מתכוונת? היא נותנת עכשיו חלב למוחמד, מה היא מתכוונת? אה? היא רוצה

ששרוליק, בעזרת השם, עוד חודש יחזור לאכול, יהיה לשרוליק חלב. היא מתכוונת למוחמד? מצידה שמוחמד ימות. אלא מה? היא צריכה את שרוליק. אבל בינתיים, עד ששרוליק יוכל לשתות חלב, ייתנו למוחמד. שואל הרמב"ן: מה קורה עכשיו אם אחרי חודש וחצי הודיעו לה ששרוליק מת מזיהום? מת, רחמנא ליצלן. אז מה היא תעשה? היא תמשיך לתת חלב למוחמד? מה? מה היא תעשה? תיתן אותו לאימא, תודה רבה, נגמר. למה? אבל יש לה חלב. אומר: יש חלב, אבל לא בשביל מוחמד. אין יותר חלב. אין, סגר, אין חלב יותר. כל זמן שמה? שהיא חשבה ששרוליק חוזר הביתה, אז היא מניקה את מוחמד. אבל באותו רגע ששרוליק מת, אין יותר מוחמד. אין מוחמד, סוגרים. אומר הרמב"ן:

רבותיי, שימו לב, אומר הרמב"ן: בשעה שהקב"ה הגלה את עם ישראל, מה הוא יכול היה לעשות? הוא יכול היה לעשות פה שהארץ הזאת תהיה חרבה. חרבה ולא יהיה פה כלום. אמר: אם לא יהיה פה כלום, בעזרת השם כשיבוא משיח צדקנו כולם יבואו מכל המקומות, מה יהיה בירושלים? חול, זיף זיף. יבואו לירושלים, כולם ילכו בחול. ילכו לאט לאט. אומר: הכול בסדר, בוא. עד שיבואו לירושלים, עד שעם ישראל יחזור, בוא ניתן למוחמד חלב. ניתן למוחמד חלב, יבנה לנו את ירושלים, יהיה בעזרת השם חלב. הוא נותן להם לבנות את ירושלים, והיא פורחת ברוך השם, ויש מגדלי הולילנד, ויש ברוך השם בנייני האומה, וברוך השם הכול הולך ונבנה, ובצפפה, וביר זית ותלפיות

מזרח ותלפיות מערב והמושבה הגרמנית והרומנית, והכול ברוך השם מתרחב, בסייעתא דשמיא. הכול מתרחב, למה? אוטוטו שרוליק נהיה בריא. אוטוטו שרוליק חוזר הביתה. עם ישראל חוזר לירושלים עיר הקודש, ואז הכול כבר מוכן. תסתכלו ברוך השם איך ירושלים פורחת, איך ירושלים גדלה. ארבעה חדרים בעיר הבזויה והחרבה הזאת עולה שניים וחצי מיליון שקל, בבזויה והחרבה הזאת. ברוך השם זה סימן שהקב"ה, בעזרת השם אוטוטו שרוליק הולך לחזור הביתה. עם ישראל הולך לחזור לירושלים. וכשעם ישראל יחזור לירושלים ולבית המקדש, ייבנה בית מקדש של מעלה ואחרי זה בעזרת השם ייבנה בית מקדש של מטה. אם ככה נוכל להבין מה אומר לנו הנביא. אומר הנביא, בסייעתא

דשמיא נקרא את הפסוק בשבוע הבא: "כי ניחם ה' ציון ניחם כל חורבותיה", איפה אתה רואה את הנחמה? "וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'", אם אתה רואה שהכול פורח, אם אתה רואה שהכול עכשיו פורח, מה יש עכשיו שיפרח? אין בית המקדש. סימן שמה? "ששון ושמחה יימצא בה תודה וקול זמרה", אוטוטו הולך להיות בירושלים ששון ושמחה, אוטוטו הולך להיבנות בית המקדש. אנחנו נמצאים בשבת נחמו, כולנו צריכים לדעת "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם". בקרוב ממש נזכה לשמוע קול שופרו של משיח צדקנו במהרה בימינו אמן ואמן.