למה ה"חריגים" הם בעצם אלו שמצילים את כולנו?

חוקרי טבע גילו משהו מפתיע על להקות חיות. קבוצות שכולן זהות, חזקות, דומות, מתפקדות פחות טוב מקבוצות מגוונות. דבורים עם אופי שונה הוספות יותר מזון. להקות מעורבות שורדות סכנות טוב יותר. כי דווקא החריג שלא מתאים לדפוס רואה את מה שכולם מפספסים. השונה הוא לא חולשה, הוא ביטוח החיים של הלהקה. ובואו נודע. כמה פעמים הרגשנו החריגים, הנבחרים האחרונים, הלא פופולריים, אלה שלא מתאימים, הכאב שלהיות שונה. אבל מה אם דווקא מה שהופך אותנו ללא מתאימים ומה שעושה אותנו חיוניים? כששמואל הנביא בא לבחור מלך, ישי העמיד את בניו החזקים והגבוהים. את דוד הקטן רואה הצאון הוא בכלל לא טרך לקרוא. אבל אלוקים אמר כי האדם יראה

לעיניים ואדוני יראה ללבב. הנדחה הנשכח בשדה הפך למלך הגדול בהיסטוריה. המדע הוכיח שהשונה מציל את הקבוצה. שמואל למד שאלוקים רואה את הלב, לא את הגובה. הקדוש ברוך הוא לא מודד אותנו במדדים של אחרים. הוא רואה את מה שאף אחד לא טרך לראות. בואו לא נמדוד את עצמנו בעיני אחרים. בואו נזכור מי באמת רואה אותנו. الله