"נתנו לו שעה לחיות": זוגיות במבחן, הפעם עם אפרת וברוך שטרן

ברוך בן 38 עובד בחנות למוצרי גינון אבא לארבעה ואוהב ללמוד תורה אפרט בת 35 מנכל ובעלים של תיאטרון ילדים אוהבת לבשל לאפות ולטוס לחול מה עושים כשבן לילה הבעל שהכרת נעלם ובמקומו נשאר מישהו אחר לגמרי. האם תבחרי להישאר עם מישהו היום או ללכת לאיבוד בתוך הזיכרון של מישהו היה? היום אנחנו נפגשים עם הפרד וברוך. מה שלומכם? ברוך השם כטוב. ברוך השם. איך אתם מרגישים? ברוך השם מרגישים מצוין. תספרו לנו באמת איך הכרתם. איך הכרנו? בני כמה הייתם? איפה זה היה? מה היה שם? למדתי בישיבת מר קירת ארבע א ו שמה אה הייתי אחרי הצבא מגיל 24 א חבר שהוא היה נשוי שאשתו היא הייתה מורה של מרצה של פת והיא באה לעזור לה אחרי לידה

הייתה אצלם בשבת והיא הוא שאל אותה מה אני יכול לעזור לכם בשביל אבל כל העזרה שאני נותן מה אני יכול לת לתת לה אמרה חתם לא זה היה יותר זה היה יותר רומנטי אני הייתי ב הם גרים בקריאת ארבע ואני הייתי במערת המכפלה אצלהם בשבת ככה עזרתי להם אחרי הלידה והלכתי להתפלל במערת המכפלה ואמרתי שבקשה שימצא לי חתן בכמה ת הייתי בת 21 כן 21 בור אחי היה יום הולדת שלידלול יום הולדת 21 הייתי מאמרת המכפלה ואז א בדיוק כשחזרתי מהתפילה שמה אז אה א היה כאילו הייתה סעודה כזה של הייתי אצל החברה שלי והיא הייתה סעודה והיה שמה עוד איזה חבר והם ככה חשבו על חתן בשבילי הוא שואל אותי מה מה אני יכול לעשות בשבילך ככה את עוזרת לנו את

זה אמרתי תמצא לי חתן יום שלישי נפגשנו כאילו יום שבת ככה דיברנו כאילו יום יום שבת הוא חשב יום שלישי כבר נפגשנו ואז א אחרי חודש וחצי מוצאי שמחת תורה התרסנו זה היה זה היה מהר מדהים אבל הרבה פגישות במעילות והחסד שלך התפילות וה כן כשזה זה בזכות אבות זה לגמרי ומה גרם לכם לבחור אחד בשנייה שנפגשתם וראיתם שזה זה א בהתחלה לא ראינו שזה זה לא ראינו שזה זה לא ראינו שזה זה ולמרות כל המשחתי אני אני רציתי אני רציתי להפסיק די מהר אמרתי לו הוא לא דבר הוא לא דיבר הוא ממש לא הוא היה בישן באמת לא דיבר לא דיבר דבר אמרתי לו דבר קצת כאילו כאילו אני מדברת הרבה אבל דבר גם אתה אמרתי לי נושא אני אדבר עליו אמרתי לחברה

שלי תקשיבי לא נראה לי וזה ואז שחזרנו אליה כי זה היה בקרי בקריית ארבע ואני במקור בכלל לא מהקריה אלא מם פתח תקווה אבל הייתי אצלה ואז שחזרנו זה היה מוצאי שבת אחרי הפגישה השנייה אמרתי פגישה ראשונה שלישית פגישה שנייה מוצאש אמרתי כאילו לא נראה לי ואז היא ברוב חוצפתה זה היה מוצאי שבת הזמין אותה אמרה בוא בוא בוא תעשה תעשו מלא ומלקה תעשו מלא ומלקה והמלא ומלקה זה מה שחיבר אותנו דווקא החוסר ושמיות הזאת דווקא כי מה היה שם מה פתאום שמעת אותו פתאום הוא דיבר מה היה שם אני חושבת שהיה את הכוח של מ כאילו אני חושבת שהאור של הסעודה לא היה משהו שמה נפתח ואז ואז מאז כזה אמרתי אוקיי יאללה אני נותנת לזה צ'אנס וואי

פתאום ראיתי אותו יותר משוחר ראית אותו קצת ממכון אחר זה מה שהיה שם כן מכיוון אחר יותר פתוח יותר משוחר יותר אה א משהו קצת אחר מהכיוון שלך מהצד שלי א ראיתי מאוד את ה שאפת לוקחת משהו והיא אף מקדמת אותו ומתקדמת משהו מדהים וזה משהו שיך כן גם זה היה חזרה בתשובה וגם צוס זה חזקה עכשיו זה רק קצת שו אה היית מאוד אה מה שלקחת זה הייתי מאוד איתו אני יודעת חזקה פה נכון את יודעת עדיין עד היום משהו מיוחד שזה מה שגרם לך להבין שזה אני ידעתי שלי אין את זה אנחנו השלמה זה לגמרי משהו שכנראה כנראה זה מפריע היום אני חושב שזה מה שככה כרמות אני צריכה אני ממש רושת ואני צריכה את השקט שלו יש לו נחת רוח אין דברים כאלה זה

באמת כאילו קוראים דברים מסביב והוא עם הספר הוא יושב אומר לא אין פה צריך לעשות סצנה שכאילו מלחמת עולם היא סביב ובומים אנשים פצועים וזה ובסופה של דבר החלטתם להתחתן בסופו של דבר החלטנו להתחתן כן למרות כל השוני ולמרות כל מה שראיתם אמרתם אוקיי זה זה כן כן כן ומה קורה שם אחי החתונה קודם כל זה מאוד משמעותי כי החיבור בינינו א הוא חיבור של עולמות אנחנו מאוד שונים לא רק כאילו אני יותר רועשת והוא יותר שקט אנחנו מאוד שונים גם מבית אני בת אני מגיעה מבית של א שאני בית מסורתי בית על גול החילוני גדלתי במשפחה שהיא יותר מורכבת אני חזרתי בתשובה לבד בכיתה ו' וברוך הגיע מבית דתי יותר ממוס דתי מאוד אפילו ממוסד א

וגם השוני אני תימניה הוא אשכנזי א השוני בין המשפחות והשוני ב השוני המנטלי השוני המנטלי ב כאילו אנחנו פוגשים את זה עד היום לאורך כל הנישואים שלנו זה זה ממש החיבור הקוריתוך של עם ישראל זה בינינו א ואני חושבת שמה שחיבר אותנו זה בעצם גם ההבנה ש שכל אחד צריך את השני וברוך השם אתם נוסעים שלוש שנים ברוך השם ו מה קורה שם אחרי שלוש שנים אה אחרי שלוש שנים עם השוני הזה ועם הקושי ועם זה אתם מבינים שבסדר אנחנו אנחנו ביחד לא משנה מה קורה אחרי שלוש שנים ממש זה היה יום מוצאי שבת או יום ראשון הייתה סוף צוקיתן כןס הייתה מלחמה זה היה צוקיתן ברוך יצא ללימודים הוא למד הנדסת מכונות בבאר שבע ואז אני מקבלת שיחת

טלפון ש לא קיבלתי שיחת טלפון ראית ב כן זה היה בגלל שזה היה צוקטן ראיתי כזה המחשב היה פתוח השגתי את הילדים שלי היו לי שניה אחת בת שנתיים וחצי ואחד בן שנה והריון לא ושלושה ימים לפני זה ידענו שאני בהריון א ואז הסתכלתי ככה הוא בדיוק יצא נתתי לו חיבוק א אמרתי לו אל תשכח לקנות כמה דברים לפני שאתה נכנס לשיעור וילו ממש רשימת קניות ביצים חלב אה ואז אני מסתכלת והיה בארבע ושתי דקות באתר רטר תאונת דרכים קשה בין בית חגאי לאותניאל זה כזה קפץ ואמרתי אוקיי בית חגאי ואותניאל זה קרוב אלינו הוא אני יודעת שהוא בדרך בוא נשאל אותו כאילו אני אגיד לו שים לב כאילוני אתה יכול להחליף דרך זה כאילו שים לב יש תונה קשה אני

מתקשרת אליו הוא לא עונה אני מתקשרת אליו הוא לא עונה אני מתקשרת עליו והוא פשוט לא עונה התחלת ללחץ התחלת לחשוב התחלתי לחשוב עכשיו אני תמיד אני יודע מאוד אופטימי אבל אני תמיד חושבת על הגרוע מכל כדי להכין את הצלי נפשית אז מאוד א זה מאוד מוכר מאוד אבל אז אז כבר התחלתי להעריץ קדימה אני גם בראש שלי אני תמיד כאילו אני תמיד כמה צעדים קדימה קדימה. אז אני מתקשרת. אמרתי אוקיי אני אם יש אירוע אני אתקשר לאמא שלו כי אבא שלו הוא ראש זקה באזור אז הוא בטוח יהיה באירוע. אז אני מתקשר לאמא שלו. התקשרתי לאמא שלו אמרתי לו ברוך לא עונה לי כמה דקות א כאילו אני מנסה להתקשר הייתה תאונה דרכים את יודעת על זה משהו? אז היא

אמרה לי את יודעת באמת אני כאילו באמת יש תאונה. אמרו שיש תאונה. היא גם צוות צחי שצוות חירום ישובי. א באמת הייתה תאונה באזור שמה אבל אבל לא נראה לי זה אמרו שיש שזה נשים שנפגעו ולא ואנחנו נראה אחרי שתי דקות היא חוזרת אליי והיא אומרת לי תקשיבי אה ברוך נפגע נפצע קשה אה אני באה לאסוף אותך ואנחנו ניסה לבית חולים עכשיו אני עם שני ילדים אצלי בבית זה היה יד יד יד אב עם שני הילדים בבית כבר התכנונים שלנו היה לעשות כל מיני חופשות בצפון ולצאת לחברים שגרים ברמת הגולן ברמת הגולן ו הכל פתאום משתנה ו ואני הדבר הראשון שאני עושה זה לגשת לשני הילדים שלי ולהגיד להם תקשיבו והם קטנים והם משחקים ואמרתי להם תקשיבו אבא

נפגע ואני כמעט בוכה ואמרתי להם אני חייבת לדבר איתם אבא נפגע והבת שלי הקטנה אומרת לי הגדולה אה היא בת שנתיים וחצי אז היא הייתה היא אומרת לי מה איפה בבטן אמרתי לה אולי בבטן אולי בראש והתחלנו לגעת בכל מיני זה אבל הוא יהיה בסדר ואני נוסעת לבית חולים אה ויבואו עכשיו והדודות שלכם יבואו לשמור עליכם הכל יהיה בסדר ואני עכשיו נוסעת לבית חולים היה לי מאוד חשוב לעשות את ההכנה הזאת גם כאדם שמתעסק בחינוך וגם באדם כאדם שיודע את את המורכבות הזאתי שהולכת להגיע. הזיכרון האחרון שלי זה שיצאתי מהבית אמרתי לשכן שבדיוק עזב באותו יום לפתח תקווה ישיב טוב זהו שם אני לא זוכר כלום עד השיקום וואו שזה תקופה של כמה זמן עד

השיקום חודש וחצי צודש וחצי וחצי וואו ומה קורה שם בחודש וחצי הזה ש אז מה ש מה שקורה שם בחודש וחצי שקודם כל אנחנו קודם כל אני נכנסתי בעצם לעמוק של תהילים לקחו אותי, באו אנשים לשמור על הילדים שלי, א גיסות שלי באו לשמור, שכנות כזה באו לעזור ולקחו אותי לבית חולים ואני מהרגע שאני עולה לאוטו, אני מספר טילים צמוד, ממלמלת, ממלמלת, מתפללת, מתפללת, לא רואה מימיני, לא רואה משמאלי, בסוג של שיחה אישית עם אלוהים על כל על להוציא את הדבר. כאילו ממש ראיתי את זה כמשימת חיי, לא דיברתי, לא שתיתי, לא אכלתי כלום. אני חושבת עד הערב הם אמרו לי כזה באו להגיד לי רפואה שלמה אלה שפינו אותו באמבולנס ולמפריע הבנתי שהם באו

להגיד לי רפואה שלמה אבל קחי בחשבון שזה לא יקרה זה היה הסאבטקסט שהוא לא יצא מזה אנחנו נותנים לו נתנו לו ג שעה לחיות הם חזרו אחר כך הביתה למערת המכפלה הם גרים בחברון והם ראו את כל החברים של ברוך מהישיבה ככה הרגנו תפילה ארגנו תפילה ומתפללים עליו במערת המכפלה הם כאילו גיחכו על זה. אמרו לא גיחכו, אמרו להם תדעו שלא בטוח התפילה תתכב. הם גיחכחו. הם ממש הם א צחקו את זה. הם אמרו הבן אדם כבר בטח בשלב הזה כבר מת. מה קורה שאת מגיעה לבית רפואה? אני מגיעה אני מגיעה לשם ואז א הרופא יוצא מדבר איתי בכל מיני מילים שאני לא מבינה. מדבר עם גם עם משפחה של ברוך שהגיעה א וזהו ואנחנו מתחילים סוג של מסע מאוד מאוד מפרך

של חוסר ודאות אולי אפשר להוסיף רק שהגיסה שלי הייתה מתמחה בבית חולים הופה מתמחה וניגשו אליה רופאים שאלו אותה אם אנחנו נהיה בעניין של תרומת איברים כאילו וואו כן כבר דיברו זה היה ממש אדבר כבר כן דיברו איתנו על כל הדברים האלה אנחנו גם אני חושבת שאני לא הייתי מספיק במודעות כאילו לכל מה שקורה שמה אני מבחינתי אמרו לי הרפה שלמה אני אמרתי אוקיי זה זה כנראה הקדוש ברוך הוא אומר לי שיהיה בסדר א דיברו איתי על איזה אמרתי אה כנראה שהוא אומר שיהיה בסדר אני אחכה בסרט אני אתפלל וזה מה שעשיתי פשוט ישבתי והתפללתי אתה זוכר את הרגע הראשון שפקחת את העיניים אתה זוכר מה קרה איתך מה היה זוכר א עוד אין לי זכרונות

הזיכרון הראשון שאני זוכר שדוד שלי הגיע לבקר אותי בכבר בהרבה תכונים השני שהייתי בלי שיקום צופים תחולים ואתה הבנת מה קרה לך אני כאילו התעוררתי ותודעת ש אני יודע שהיה משהו אני לא זוכר כלום מה בעצם כיף הפגיע מה נפגע אה אז היה דימום בתוך ה חתכים עמוקים בתוך הרוג במוח שהגיעו עד אזור גזע המוח שזה הסכנה ה מה זה אומר פקחת את העיניים וזכרת אני ראית את אשתך כאילו ידעת לא יודע זה תשאל לי אותה היא יודעת מה היה כי הרבה דברים מצחיקים אה הוא זיער אותךג אה לקח הרבה זמן זאת אומרת אנחנו במשך כל אותה תקופה מהרגע שהוא היה מורד שניה כזאתי הוא היה מורדם ממונשם א כמעט שלושה שבועות אחר כך היא יצא לשיקום שבועיים וחצ

לשיקום סליחה למחלקה חירוגית אחרי שבועיים הוא עבר לשיקום וגם בשיקום לקח לו זמן להתעורר זאת אומרת זה לא בבת אחת ואנחנו לאורך כל הזמן הזה מתפללים לידו משמרות של אנשים לידו מה נתן לך את הכוח לעבור את התקופה הזאת שאת גם לא יודעת מה הולך לקרות אני חושבת שהידיעה ברורה שהיה בסדר זה משהו ש זה הייתה ידיעה כאילו בהבנה שיהיה בסדר, כאילו שאני רק צריכה סבלנות ולשחרר. זה כמו שאני אני עושה לפעמים סנפלינג. אז כשאני עושה סנפלינג אז כאילו אתה כשאתה מושך את החוט ואתה הולך אחורה לצוק אתה אומר יש לנו לסמוך. כאילו זה בסדר שחררי. כאילו את מוחזקת. אז כאילו התחושה הזאתי שאת כאילו ממש עטופה באלוהות ממש ברמה הזאת

באלוקות ברמה הזאתי. זו התחושה והיא ליוותה אותי לאורך כל הדרך. כן, היה מאוד קשה לשמור על ההריון אה על ההריון שכאילו בעצם התחלתי ולא הסכמתי לספר עד שהוא לא יקום ויאשר לי לספר על ההריון הזה. ברמה שאנשים כבר התחילו לשאול אותי וכאילו כי אצלי רועים מאוד מוקדם וכאילו פשוט אמרתי לא לא א כי כאילו טוב כאילו אמרתי הוא יקום ויספר הוא יקום וכאילו וזא תהיה החלטה משותפת ו אז בוא ספרי לי בעצם על הרגע הראשון שאת רואה אותו פוקח עיניים ו הוא פקח עיניים הרבה פעמים זה אבל בפגיעת ראש ובכלל גם בפגיעה שלו היה לו פגיעה רב מערכתית זה אה פגיעה פרונטלית עם דימום הכבישי לגז המוח שצד אחד השתקם מה זה השתקם א הגיב יותר מהר

אחרי כמה ימים וצד שני לקח לו הרבה זמן להגיב א צד צדדים בגוף וביום הולדת שלו הגיעו חברים והוא התחיל להגיב א ממש לפכוח פעם ראשונה הוא פקח עיניים ביום הולדת שלו עכשיו זה לא שהוא היה במודעות, הוא לא זוכר מזה שום דבר, אבל הוא פקח עיניים ומבחינתנו זה היה משהוכ התקדמות. אה, הוא כתב משהו, הוא התחיל לכתוב באנגלית, אין לו קשר לאנגלית. הוא התחיל לכתוב התחיל לכתוב באנגלית. א מה זה אומר? אבל תהליך השיקום אני רוצה להבין שמה זה אומר לאכול, ללכת לבד, ללמוד לאכול לבד. כן על זה אני זוכר שמ אני אומר היום אני אומר שאני והבן שלי למדנו באותו זמן ללכת כי אני למדתי ללכת ב הוא היה הבן שלנו היה בגיל שנה שהייתי בבית

חולים הוא למד ללכת ואני לא ראיתי את הצעדים האלה וואו רגע וזה הרגעים הראשונים שאתה זוכר אה לא זה חלק מהתקופה הראשונה שאני זוכר שממש עבדנו על ה על ההליכה על היצי אבל זה עוד מתחיל עוד קודם סליחה, זה מתחיל עוד קודם, זה מתחיל בכלל מהלבכוח עיניים, זה מתחיל מהמילים, ברוך תלחץ לי את היד, כשהעיניים עדיין עצומות, ברוך תרים קצת היד, כאילו ממש בציוויים, בקודות את ההוראות האלה ש לקח זמן אבל בסוף הוא הבין כי אתה חוזר זה ממש כמו ילד, כמו חינוך מחדש שלחנך את המוח, את הפורמט הזה של מה צריך לעשות וכל הזמן סיפרנו לו מי אני, מה אני, כאילו כל אדם שהגיע הגיע סיפר לו מה קרה לו. תמיד היה לו את ה את המודעות הזאתי כדי

שכשהוא יפקח את העיניים והזיכרון יחזור אליו הוא יבין את הרצף הזה. אה כל הזמן סיפרנו את זה. אני זוכר את עצמי רגע אומר בראש צד שמאל כאילו ממש זה לא מגיב כל כך הגוף אבל מנסים א ולאט לאט יותר ויותר כל פעם זה עוד משהו כזה מאוד אגב וחוץ מזה אתה גם לומד חוץ מללכת גם לאכול להרים ידיים כאילו זה הכל להתחיל מההתחלה זה לאט לאט הכל עובדים על כל ה הוא לומד לדבר, הוא לומד ללכת, הוא לומד לאכול, הוא לומד לחשוב, הוא לומד לפרק קונפליקטים, הוא לומד לזכור, הוא לומד הכל. כמה זמן כל התקופה הז? אני חושבת שאז א זה היה א שבועיים כמו שאיפור את אמר שבועיים וחצי בטיפול נמרץ שבועיים וחצי מחלקה ואחר כך עוד חודש וחצי שיקום ל

שיקום ממש כל מושפט בשיקום ואחר כך עוד חצי שנה של שיקום יום אחר כך עוד שנים של שיקום א ב לא ואז שאחרי ניסיתי לחזור ללימודים ראיתי שאני אני בן אדם אחר ולא מה קורה שם שאתה רוצה לחזור ללימודים אבל אתה מרגיש שאתה אתה לא יכול א הכרתי את היכולות הלימודיות שלי ואני לא מצליח להסתדר עם החומר פתאום יש לי מבחנים שנכשל אני לא הכרתי את זה לפני הייתי ברוך השם עם הצלחה טובה אבל אה ברוך ישב על מלגת מצוינות שהוא כאילו מלגה שנותן כאילו גם בגלל רמת הקוגניציה שלו גם בגלל היכולות שלו ברור פתאום לא הכל הולך חלק אז א אז הבנתי שכן מה שהשתנה אצלי כאילו עד אז תמיד אמרתי זה לא משהו במהות השתנה זה משהו שקצת א יותר מוטורי

השתנה לא הבנתי שזה גם השפעה של קונימיציה ובעקבות זה שלא הצלחתי לחזור הלכתי עוד לשיקום יום של 10 חודשים במכון רק נחתי בתל אביב שזה המכון הלאומי לשיקום פגי ראש א ועוד ארבע שנים אחר כך ליווי שאפילו המשכתי את זה עוד קצת וואו ומה המצב הזוגי בכל ה מורכבות הזו אז זה לא קל כאילו איפה את אה א נתנה כמה שיותר מקום ופתאום היא מגלה שאני עזרה בבית זה בקושי אבל היא לא ויטרה היא ברגע שחזרתי אמרה אתה תג תשב ותגאיץ או תעשה כאילו היא לא ותרה עליי אמרה אתה עושה אמ לא הייתה לי ברירה ילדים פיצקלח ואת בהריון צריכה לל תקדם זה לא א ו מה עוד והיה הרבה קשיים בדרך כאילו שאני דברים שאני לא יכול או א פתאום אני מגיב החטא

והרבה יותר קשר אז לאט לאט למדנו גם להכיר את הפגיע טוב שיותר וגם מה בדיוק הצרכים ואיך עוקפים את הקשיים את מצליחה לאהוב את ה את הבעל החדש שפתאום אני חושבת שזה תהליך זה לא הוא נכנס לבית אחרי אחרי השיקום ואתה מקבל מישהו אחר לגמרי זאת אומרת זה מישהו אחר בהתחלה באה אליי עובדת סוציאלית ל לבית חולים ואמרה לי קחי בחשבון הוא עכשיו יחזור הביתה אבל זה כמו שבעלך מת חס וחלילה ואת מקבלת מישהו אחר שנראה כמו בעלך, מדבר כמו בעלך אבל זה לא בעלך ואני חושבת שזה הדבר שצילה אותי בו כי בהתחלה אתה הוא מגיע ואתה אומר אוקיי בסדר יאללה מתחיל על זה ואז הוא מתחיל כאילו יתחיל לחזור להיות מישהו אבל לאט לאט אתה מגלה שזה פשוט

קודם כל זה אדם אחר לגמרי זה ממש אופי אחר אישיות אחרת וגם הפגיעה זה משהו שהוא מאוד מאוד נוכחי בחיים, ברמת המודעות, ברמה הרגשית, ברמה הקוגניטיבית, ברמה ניהולית, אני פתאום מבינה שאני לא יכולה להשאיר אותה לבד עם הילדים. זה זה איזה חוסר מודעות לסכנות. זה חוסר יכולת בכלל שליטה עצמית, חוסר שליטה רגשית, א הבנת סיטואציות, קונפליקטים. ואני חושבת שמאוד מאוד חיפשתי אנשים שיבינו אותי. כי הפגיעה הזאתי בהתחלה באמת הוא היה עם כיסא גלגלים ועם זה אבל לאט לאט הוא התחיל ללכת יותר טוב והכיסא ירד וכשאתה מסתכל על בן אדם אתה לא רואה משהו אתה לא רואה אתה רואה קצת בדיבור כשהוא מדבר אבל אתה לא רואה שיש בעיה אתה רואה

קצת בהליכה אבל הוא נראה כמו כל בן אדם וכאילו חיפשתי סביבי הרבה אנשים שהבינו אותי אבל הרגשתי שבאמת אף אחד לא מבין מה זה פגיעת ראש ומה זה כאילו שהיה בן אדם משתנה לך בבת אחת וזה לא בעליך זה מישהו אחר לגמרי חדש מהניילונים אבל וזה תסכול מאוד גדול זה זה בהתחלה לנסות לשנות אותו ואז להבין שאת לא בכיוון הנכון כי כי זה לא האישו את לא יכולה זהו זהו זהיז זה המתנה שקיבלת עכשיו את יכולה או לאהוב את זה או לאהוב את זה ויש לכל צעד השלכות ואנית לי דוגמה אחת הקשות ביותר שעברת שפתאום קלטת וואו מה אני עושה או זה לא אותו בן אדם פתאום שקלטת את זה אני אני חושבת ש בנפש דווקא זאת אומרת לא בטכני והניעולי ו אלא יותר

ברגש קודם כל בהבנה של הייתי בהריון מתקדם וו את גם הורמונלית ואת גם כאילו מחפשת מישהו שיכיל אותך וכאילו כאילו הבנתי ש שהוא הוא בכלל לא רואה אותי הוא לא רואה הוא לא כאילו אין לו מודעות לעצמו ו ולא לסביבה זה כאילו ברמה של את יודעת אישה בהריון יש לה קריאים ש כאילו בא לה בא לה זה בא לה זה בא לה זה אין אין כאילו הוא כאילו מכבא את המתג אין את אין בכלל את הרמה של כאילו מישהו שיש מישהו מישהו אחר שיש לו קושי חוץ ממני וזה רמה זה רמה רגשית שאישה זקוקה לה ואין את זה אין את זה מהצד שלו כי הואכ כי הוא לא רואה אותך אין את ה כאילו קשה לך לי קשה יותר כאילו את לא יכולה אפילו להתלונן כאילו את מגיעה סוף יום ילדים

קטנים הריון מתקדם אני עוד הלכתי ללמד כאילו הלכתי עוד להמשיך להיות מחנכת והמשכתי בתוך קולקאוס גם לחנך כיתה של 35 ילדים ו ואת חוזרת הביתה ואין אף אחד שמכיל את המשבר הזה שאת גם כאילו גם בהריון שאת צריכה כאילו להכיל את ההריון וגם את צריכה להכיל אותו כי קשה לו כי כואב לו כי כי הילדים מדברים וזה עושה לו רעש רעש אדיר ברוך איך נוולוג אמר לנו שכאילו זה כמו ששמים מה זה פגיעת ראש? זה כמו ששמים בפגיעה שלו שמים מישהו בחדר עם טופים כל היום והוא לא ישן 24 שעות והוא נכנס לחדר הזה. ככה זה ככה הוא מרגיש כל הזמן שיש לו מלא מלא מלא טופים במוח והוא לא והוא גם כאילו בחוסר שינה תמידי. ההפגיעה של ברוך א שליש מהאנשים

ש שנפגעים שורדים שתביני שני שליש לא שורדים את רמת הפגיעה של הפגיעה של ברוך והשליש ששורדים הם ברמה סיעודית לחלוטין נתמכים סיעודית וברוך יש לו כוח רצון אדיר ויש לו התמדה והוא לא ויטר על עצמו אף פעם ושאישה שלו אבל הוא לא יטר על עצמו אף פעם אדם עולה על הר הוא נח לרגע אני יורד לו תקום יאללה יאללה קדימה אין מה הוא לא ויטר ואני גם לא ויטרתי עליו כי צריך אבא לילדים שלנו ויש לו קושי מאוד מאוד גדול ואני צריכה להכיל את זה שאני לא יכולה גם להכיל את עצמי וגם את הילדים וגם ילדים שאמא שלהם חצי שנה קודם כל שנעלם להם מהאבא זה גל בגילאים האלה האבא נעלם לו כאילו הדמות ההורית נעלמת לו גם האמא נעלמת וחוזרת שזה גם

זה גם תהליך מאוד מאוד גדול של להבין את המשפחה ולהבין את את ברוך ברוך שאתה שומע עכשיו את אשתך מה מה זה עושה לך אני יודע שהיא עברה תקופה מאוד מאוד לא פשוטה אז אני היום כן לאט לאט יודע קצת יותר מתקדם גם בזה אבל לאט לאט אבל א אני מבין ש זכיתי באוצר או אני חושבת שמבחינת רמת המודעות אצל ברוך זה כל הזמן להרים את המודעות זה זה תרגולת זה ממש כאילו כל הזמן לדבר אני מדברת מבחינה רגשית על משהו עובר כי אני חושב חושבת שלקח לו המון המון זמן, היום כבר פחות, אבל לקח לו המון המון זמן בכלל התוודה למקום הרגשי שלו. ועכשיו זה כמו הנהר מתנבגר שמתחיל להכיר את ה את ה את העוצמות שברגש שלו ואז את נשואה לא לבעלך, את

נשואה לילד מתבגר. וזה ממש ככה היה הייתה תקופה וזה כל הזמן נמצא בכאילו אפ אדאון ובמה של בעזרת השם עלייה תמידית אבל הייתה תקופה שזה את לא מנהלת פה משפחה את מנהלת כאילו את אמחד הורית ש שכאילו שהילד הגדול הוא ילד מתבגר מאוד א כאילו בדיוק זה ילד מתבגר ואת צריכה להכיל את הדבר הזה להכיל איתך מחדש להרגיש כל יום מחדש לפייס כל יום מחדש לתקן כל יום מחדש לבצר כל יום מחדשננה הננהוב אותך מחדש חוץ מהתאונה היה לנו עוד הרבה מאמרות ות בדרך חוץ מזה אם זה הילד שנולד עם אלרגיה וברוך השם רוב האלרגיה עברה אבל אה עדיין יש קצת ועכשיו אבל נוסף אפילפסיה אז גם ואסטמה ו אסטמה ו אסטמה ששנה שעברה כמעט איבדנו את ה משפט ו

וואו זה לא רק המקום הזה אלא זה עוד ועוד מה זה המשפט שדיברת עליו אז באמת שלוש שנים אחרי התמונה אחרי שאנחנו כבר בתהליך בעיצומו של שיקום משמעותי אנחנו מקבלים בדואר בצורה מאוד א מאוד סימבולית ככה מקבלים בדואר פותחים את המעטפה מקבלים מעטפה במשטרת ישראל הזמנה לשימוע הזמנה לשימוע ואנחנו מבינים שהוא בעצם א מועשם במ בתאונה במוות ברשלנות בתאונה מתו ש זה היה תאונה חזידית מול מול רכב פלסטינאי א ששניים נהרגו הם היו מעל המותר שני פלסטיניים נהרגו וברוך בעצם מועשן במוות ברשלנות של שני פלסטינאים אה זה היה לנו ממש כזה זה כמו ששופחים ככה דלי מים שוננים המשפחות של הפלסטינאים במילה ש לא מי מי שטבו זה הפרקליטות אה

לצורך הצדק והשלום א ואנחנו באנו א לבדוק את השט שטח הבאנו בוכל מטעמנו, באנו לבדוק את השטח ולהבין, אוקיי, מה קרה? אין בעיה, אתם אומרים שהוא אשם, בוא נבדוק. ואז אנחנו באים לבדוק את השטח ואנחנו מגלים שקליף הכביש הוחלף חודש כמה חודשים לפני א שנתיים אחרי התאונה כביש חודש וכשאנחנו באים לבדוק את כל ה את כל הסיפור מבינים שלא עשו בדיקה איכותית וטובה ולא בדקו את הצמיג שיכול להעיד מה מה מה קרה אלא פשוט הבוכן תנועה אמר טוב הצמיג א ככה וככה אבל הוא לא מורשה לעשות את זה ואנחנו מבינים שהוא בעצם א מושם מוות ברשלנות אני יכולה להגיד שיש לי חברה שהגיעה מיד אחרי התאונה ורתה המון המון ערבי ואנחנו יודעים שגם נזרקו

באותו באותם באותו זמן מתוך מסמכים שקיבלנו א אבנים על הכביש אבל כל הסיבות האלה הם כאילו הם לא הם לא נסיבתיות אנחנו לא יכולים להעיד שום דבר על העניין הזה זה ובעצם אנחנו מתחילים תהליך מאוד מאוד ארוך של להוכיח את חפוטו א כי ברוך לא זו דוחר שום דבר וברוך לקח טרמפ א טרמפיסטית ברוך לקח טרמפיסטית איתו באוטו והיא גם היא הסתכלה בטלפון ואז ראתה ש ואז קרתה התאונה ואז היא גם לא כל כך הבינה מה היה שמה הייתה איזשהיא סתייה והסמך הסתייה הזאת שברוך סת אתה בכביש בעצם הוא השם ב במוות ברךשלנות ש של הרכ שני פלסטינאים כן הרכב השני היה מעל המותר וכן לא העידו על כל האנשים כאילו בדוח המשטרתי לא כל האנשים שהיו א היו

רשומים אנחנו יודעים את זה כי אנשים שאנחנו מכירים היו בתאונה וראו כמה אנשים היו ובכל אופן אנחנו מתחילים תהליך ארוך מפ פרך של ההוכחה. עכשיו ברמה של ברוך מה זה אומר? מה תבוא אותו בפועל? אה בעיקרון מוות ברשלנות ה זה בין שנת מעשר לשלוש שנים מעשר א כל כאילו על כל אחד על כל אדם. אז בעצם טווח הטווח זה היה בין שנתיים לששנים. אני אמרתי אין מצב שהוא נכנס נכנס לבית קלח רגע זה גם לא משהו שאתה יכול להכניס בן אדם ע עם פגיעה כזאתי לתוך לתוך כלב לתוך מעשר בפועל אבל מצד שני ברוך כאילו אמר טוב נו יאללה אני אז אני אז אני אשב אני אלמד תורה כאילו זה היה רמת ההבנה שלו ורמת המודעות שלו לסיטואציה אז הזאתי שלקחת את כל

המקום שלכם על אז אני הייתי צריכה גם לעשות את זה גם כאילו בעצם הייתי מוכן כבר להיכנ משפטים בארץ ודבואה ושח כל כך הרבה זמן שגמר לי את הכוחות לו זהו אה כל תהליך שהוא עמום זה זה תמתם לו את השכל הוא גם לא יכול הוא לא יכל גם להתחיל תהליך של שיקום כשכאילו עוד עוד תהליך של שיקום או עוד תהליך של כניסה למסגרת של תעסוקה מסוימת כל עוד שהוא לא יודע מה קורה איתו כל זה במשך שבע שנים אתם מתמודדים עם המשפט הזה שתוך כדי אתם מתמודדים גם עם השיקום של ברוך וגם עם האפילפסיה וגם עם האלרגיה וגם עם האסטמה תוך כדי הכל אני אגיד את זה יותר מזה אני חושבת ש אנרגיה ואפילפסיה זה אחד אחרי השני כאילו נגמר אחד עם בעני זה לא

נגמר אחד זה כמעט זה מתבסף זה התוסף זה התבוסף והיו גם כמה דברים שכאילו כל התהליך הזה זה אה היה מאוד מאוד קשה גם ברמת ההחזקה של הבית וגם בהרמה של ההחזקה הנפשית והמנטלית גם של ברוך וגם של הבן שלי שהוא באמת א שזה באמת יותר מורכב אני חושב כאילו כמה פעמים רועי הוא הילד של בעצם נולד אחרי התכונה יש לנו ברוך השם עוד ילדה לאחר מכן ילדה בת שבע היום רועי היום בן 10 אה ממש לפני שבועיים חגג יום הולדת אה זה ממש משמח כרוי כמעט אחת מת לי בידיים א פעמיים שלוש שלוש פעמים פעם אחת עם האלרגיה היה לו התקף מאוד מאוד חמור היה אצלי בידיים וכשהבן שלך ככה כמעט מת והיה עוד פעם בדרך והיה ועכשיו לפני שנה שנה וחודשיים א הת

היה לו התקף אפילפסיה שלא ידענו בכלל מה זה התקף לפילפסיה והוא פשוט כמעט כאילו לא יודע ידעתי מה זה מבחינתי זה הוא ממש כמעט מת לי בידיים ואני כאילו מנסה להאיר אותו וכאילו רועי רועי רועי רועי אה וזהו וזה להיכנס בכלל לתהליך של הבנה שלא משנה עד כמה אתה חושב שאתה כאילו מכיר את המציאות שלך בסוף זהו שם למעלה כאילו תשחרר תשחרר זה אין אין פה איך את משחררת שבעצם מצד אחד את אומרת וואי אני צריכה להחזיק את כל הבית הזה כי כל הבית הזה עליי עם ארבעה ילדים ובעל שכל הזמן לתמוך וברוך השם אבל יודעת זה סיטואציה לא פשוטה זה מצד אחד להיות בשליטה מלאה מצד שני לדעת לשחר ל יודעת איפ לדעת א רואה מה מה היא יכולה לפעול בו

ומה לא ומה שלא היא אומרת זה שלא אני אני חושבת ש אני חושבת שאני כן כל הזמן אני מנסה לקחת שליטה אני אני יודע מאוד החיים של כאילו אני אעשה את כל הדברים אבל בסוף זה כמו שאת לפני לידה אז את מבינה שכשאת משחררת ואת עושה לך תרגיל הרפיה הדברים הדברים קורים הדברים קורים על הצד הטוב ביותר אז אתה מבין אתה כבן אדם תמיד יש לך את הרצון להחזיק שליטה ודווקא שאתה אומר חשק לך לברוח סליחה שאני שואלת אז מתחשק לי לברוח אז אני בורחת הוא לא אמר את זה שאני בורחת אני טעסה לחוץ לארץ ואני בורחת אני הולכת לכת לחופשות ואני נוסעת עם חברות והוא הוא עם אידיאולוגיה מאוד מאוד חזקה שלא לעזוב את ארץ ישראל. עשינו מעבר, עברנו מקית

ארבע לפתח תקווה והייתי בהריון של רנני של הקטנה שלי א ו ואני זוכרת שאמא שלי אמרה לי טוסי עזבי הכל פשוט טוסי כי את חייבת את זה והיה לו קשה ושאלנו את הרב והוא לא אהב את מה שאני אומרת כי אני זוכרת יותר טוב ממנו אבל הרב אמר לו שהיא צריכה לטוס והיא צריכה לטוס הרבה וזה מבורך והרב נפטר אבל לצערנו אבל אבל הוא לא זוכר את זה ככה יש לנו מחלוקת כאן מאז אני כיוטסה לא כי מה שסיפרתי עוד שהיית במצב שלי כמעט נכנסתי לזיכרון מאוד חשי בזה והיום אני לא נכנסת סתם סתם אני יכולה אני פשוט תסיסות זה קדם זה קדם תרופה לפעמים צריך את הניתוק. אני חושבת שהיכולת שלי להתנתק מהמציאות היא יכול להיות גבוהה. זאת אומרת, אני אדם

שהוא מאוד מאוד בשליטה, אבל אני יכולה גם לשים כזה להוריד את המיתק ולהגיד אני צריכה את ה את הכמה ימים של שקט. מה התובנה הכי חזקה שבקבות כל מה שעברתם חשוב לכם להעביר הלאה? לתת לפעמים לקדוש ברוך הוא לנהל את העניינים והכל תנהל בסוף לטובה. א זה גם מהרב למדנו תמיד שיש סבלנו זה התהליכים קורים ובסוף זה טוב אנחנו הולכים לטוב הטוב האלוקי א זה כן זה ידעת לשכן לפעמים ו אני חושבת שאתה וגם בכלל כל התהליך הזה למדתי אני עד אטומ אה איך היינו בגם שתי סוגי אה א חיים צה יותר עליות מורדות ואלי היה א עלייה מתונה ככה לא ירידות כאלה עוד ופתאום אני מגיע חווה את התאונה ואני מבין מה זה ירידות ועליות וואו זה גם ואני מבין

גם את המתנה שיש לזה כי באמת העליות הן הרבה יותר גדולות אני לא מאמינה אני לא מאמינה ש כאילו אני באמת יש לי יש לי אמונה מאוד מאוד גדולה בזה שכל אדם חווה משברים תמיד כאילו גם לפני תחבית המשברים חבית משברים אבל הם לא היו בום לא ידעת לנחש למעלה ולמטה כן טוב זה אחרת אני גם חושבת שהמשבר הזה הוא לא הוא לא כאילו יש עלזה משברים הרבה יותר גדולים אבל אני חושבת שזה משהו שקודם כל נתן לזוגיות שלנו להבין אחד את השני בתורה הרבה הרבה יותר טובה זה להבין ולהקשיב ולגלות מהצורך של כל אחד לדוגמה זה ברוך יש קושי מאוד מאוד גדול ברעש מאוד גדול ברעש וכשהוא חוזר הביתה ווהוא והוא לא מוצא את עצמו אז אני מצליחה לזהות ובכלל

בכל סיטואציה אני מצליחה לזהות מה הקושי ולהגיד רגע שנייה לך תעשה את זה כאילו תפתור את ה את הנקודה הזאת לך לנוח קודם כל שנייה בוא נרגיע את את הרע שבראש כי זה משהו שהוא מאוד מאוד חשוב אבל אני חושבת שכתובנת חיים זה להבין אחד את השני בצורה לא לא לנסות לשנות כי כשניסיתי לשנות זה לא עבד אבל כשדווקא ניסיתי להבין אותו להבין את הצורך שלו ולפעול בעלימה לצורך שלו הייתי הייתי כאילו הצלחתי להיות אה לעזר הרבה יותר הרבה יותר גדול וכן הצלחנו לעבור שיקום משמעותי היום ברוך נמצא במסגרת עבודתית תעסוקתית בחסד ממש בחסד זאת אומרת שזה משהו שהוא מתאמץ עליו זה משהו שהוא נלחם בשבילו כדי להיות בתוך מסגרת זה משהו ש ש הוא

הוא עומד והוא עמל בדבר הזה הוא לא יושב ואומר טוב אני לא יכול אני לא מסוגל הוא נלחם בשביל שהוא יהיה מסוגל ואני חושבת שאם אני יכולה לקחת משהו מהזוגיות שלנו שלמדתי ממך גם הרבה זה הנקודה של התמדה וזה התמדה שלפעמים אנחנו אומרים טוב אני אעשה משהו אחד ואני אעזוב את זה טוב אני אתחיל את זה ואני אעזוב היכולת לראות התמדה בפרספקטיבה של שנים אנחנו מצליחים להגיע לשינויים שמעבר לזה שהם שינויים פנומנליים, הם שינויים מהותיים ברמה ברמה העוצמתית ביותר. זאת אומרת, אדם יכול לראות את עצמו אם הוא עושה כל יום. אני אני אתן דוגמה. ברוך לא הצליח ללמוד אחרי התאונה, לא הצליח לפתוח ספר. יש לו היה לו איזשהיא משהו פגיעה

בראייה כתוצאה מהמוח. והאותיות קפצו לו, קפצו לו לייטרלי והוא פותח דף גמרא וברוך אדם של דף גמרא ביום כמה דפים הוא הוא ממש הוא משקיע בעניין הזה והוא גם הוא תלמיד ממת הוא יושב ולומד תורה זה מה שהוא אוהב הכי הרבה והאותיות קפצו לו ו תחשבו שזה הדבר הכי שהדבר הכי שהוא אוהב הוא לא יכול לעשות את זה אבל הוא לא יטר והוא פתר דף גמרא ואותיות קפצו לו וכל יום הוא היה פותח וממשיך לפתוח דף גמרא אז פעם הוא הצליח לקרוא מילה ושבוע אחר כך משפט ואחר כך פסקה ולאט לאט הוא לימד את המוח שלו דרך לימוד הגמרא פשוט להשתפר ואני אגיד עוד יותר שגם ראינו אחרי שנים הכניסו את לימוד הגמרא ככלי שיכומי במכון הלאומי לפגועי ראש

ברקנתי שזה לא מכון דתי אבל את לימוד הגמרא הכניסו את זה כחלק מתהליך שיכומי וזה פשוט מטורף זה עולה על סטארטאפ עוד לפני שהוא ידע שזה סטארטאפ בזכותך ברוך וזה גם משהו שהוא שבכלל זה הקדוש ברוך הוא גם אומר את כך לא בואי תתחילי משהו תתחילי אחר כך ככל שאת מתחילה ואת מתמידה אני לא זה בכל דבר בחיים ובכל תחום א להתחיל להתמיד לסיום יום ממש במשפט בעקבות ה-14 שנים שאתם עברתם ולא היה רגע אחד דל מה שנקרא בתוך האחי נישואים ברוך השם איזה משפט אתם רוצים להגיד אחד לשני איפה את את יודעת שאת לוקחת לקחת אותי כפרויקט לשיקום שלי ואת הפכת אותי בן אדם א שעומל ומצליח ועומד די אתגרים ו תודה ואת א ממש מסורה אני חושבת שאתה

לימדת אותי אה גם מהות של התמדה אבל גם מהות של כוח רצון ועוצמה שגם אם כאילו מתחת לקרקע אנחנו לא שמים לב ש שיש לצד השני אני חושבת שלפעמים כשהסתכלתי בתחילת הדרך אמרתי מה איך איך איך אנחנו נצליח אבל אתה לימדת אותי שיש בך המון המון עוצמות שהם שהם רק מחכות לפרוץ ולהתגלות. אז תודה. אני חייבת להגיד לכם שממש רגשתם אותי. באמת יש לי דמעות בעיניים רק מלראות אתכם ממה שאמרתם מאחד לשנייה. כמה אתם זוג באמת שמתמודד ולא מוותר אחד לשני. וכמה אתם מתרגשים אחד מהשני ואתם מעריכים כל כך הרבה אחד את השני. אם זה ההתמדה וזה המקום של הסובלנות ועל זה שאת לא מוותרת לי זה כל כך יפה לראות את זה אז תודה תודה רבה לכם תודה

ברוך ואפרט איזה זוג אתם איזה יכולת של סבלנות של התמסרות של התמדה לימדתם אותנו זה קל להיות חזקים כשיודעים מראש למה נכנסים אבל כשזה מגיע בבום פתאום באמצע החיים זה כבר סיפור אחר לגמרי וזה בדיוק הסיפור שלכם לא צפוי לא קל לא תמיד ברור, אבל גם אתם לא נשברים. לא נשפרתם. הפרט נלחמת על הבעל, על האבא, על החבר לחיים וניצחת לא רק איתו, אלא את כל המערכת כולה. זכית, זכיתם שניכם. ובין כל הרעש והכאב את הבנת משהו עמוק, שהמטרה היא לא לשנות את ברוך אלא להבין את הצורך שלו ולתת לו את זה. ומתוך זה שניכם מרוויחים. וברוך אתה שבדרך שלך אולי לא תמיד דיברת אבל ראית הרגשת הבנת שזה לא מובן מאליו שמי שנשארת איתך גם אחרי

פגיעת הראש גם אחרי התאונה גם אחרי הרעיון באתגרים לא ויטרה לא עזבה ואתה אמרת את זה כל כך יפה זה מראה לי כמה ימינה בי עד שאני התחלתי להאמין בעצמי ולא ויטרת לעצמך המשכת להתמיד לפתוח דף גמרא גם שכל האותיות קופצות מולך ולא הרפט כי ידעת שהתמדה כאן היא זו שמחזירה לך את החיים ואין דבר חזק מזה זה תודה על שיעור באהבה מאזן הכי אמיתי שיש.