עונג שבת: עונה 3 - פרשת בשלח (עם כתוביות בעברית)

שלום לכם צופים יקרים וט"ו בשבט שמח. תודה ללהקת הבית שלנו. מגיע להם בהחלט מחיאות כפיים. אנחנו עוד נשמע אותם בהמשך כמובן. אנחנו בפרשת בשלח, פרשת שירה. והפרשה שאני כל כך אוהב באופן אישי פותחת במילים "ויהי בשלח פרעה את העם." בפרשה הקודמת פרעה נבהל, נותן לבני ישראל לצאת בהמוניהם ממצרים. מיליוני יהודים, וביניהם נשים, זקנים, ילדים, גברים - צועדים אחר משה באמונה יוקדת, אבל מגיעים למבוי סתום. מלפניהם הים, מאחוריהם צבא מצרים, צבא כבד מאוד, ימינה מדבר, שמאלה מדבר, ואנחנו מכירים את סיפור המתח ואיך הוא נגמר. הקב"ה בחסדיו קורע את הים לגזרים, עם ישראל עובר בתוכו. אבל הניסים לא נגמרים כאן. זה דור מיוחד, זה

דור שגדל לניסים, זה דור שרואה כל הזמן ניסים, הם רואים את המן שיורד מן השמיים, את נס המים במדבר. למעשה כל ההליכה הזאת, כל הצעדה הזאת מיציאת מצרים - ניסים, ניסים, ניסים מ-א' ועד ת.' אז בואו נתחיל. אני רוצה לומר כמובן שלום לרב אסוס. שלום עליכם. הרב אייל ישראל שטרנליב, לרב רפאל אוחיון מפרויקט "שבתות בקהילה," הפייטן היקר, חברי האהוב - אליה והב, והסטנדאפיסט שלנו הרב יעקב חמו. סטנדאפיסט הבית. -סטנדאפיסט הבית. מחיאות כפים ליובל טייב. -יובל טייב. הרב אסוס, אני פעם שמעתי ככה במילי דבדיחותא שפרשת בשלח זו הפרשה הכי מושקעת בתורה. קריעת ים סוף, הים נקרע לגזרים, שנים עשר... פשש. מדהים. אתה יכול בשתי מילים

ככה, אנחנו עוד נחזור כמובן ונדבר המון על הפרשה, אבל ככה בשתי מילים: מה היה שם? מה הדרמה שהתחוללה שם? בשתי מילים, לילה שלם. בשתי מילים: אהבת ישראל. באמת? הקב"ה הראה אהבה שאין לה גבול. הקב"ה מוציא ממצרים עם שעבד עבודה זרה עד עכשיו, ופמליה של מעלה, גם כן יש שמה מריבות בין - נקרא לזה בין הלבנים לבין השחורים, רבים: הללו עובדי עבודה זרה, הללו עובדי עבודה זרה. הקב"ה שם את הכול בצד, נותן לעם ישראל לעבור במים, ביבשה, הכול חומה מימינם ומשמאלם. כתוב במדרש שצמחו שמה פירות בין רגע והייתה אפשרות לשתות ולאכול ו-12 שבילים, כל שבט ושבט עובר במקום שלו, אהבת ישראל מאין כמוה. הקב"ה הראה את האהבה העצומה שיש לו

לעם ישראל. זה בשתי מילים. -מדהים. מדהים. אנחנו עוד נחזור ונשמע את זה. אבל אני, ברשותך, יש לנו דימוי שאנחנו אומרים: קשה פרנסתו של אדם כקריעת ים סוף, זיווגו של האדם קשה כקריעת ים סוף. למה דווקא הדימוי לקריעת ים סוף? הרי לפי מה שאתה מספר לי, הרב אסוס, זה היה בופה פתוח שמה ושתייה כיד המלך. אז למה הדימוי הכול כך קשה הזה? למה קשה? כשעם ישראל, כמו שאתה פתחת, כשעם ישראל עמדו מול הים, ככה בחוף, עומדים, והמצרים מאחורה והמדבר מימין ומשמאל, היו שמה 600 אלף רעיונות מה יקרה עכשיו. מה הולך לקרות? אז בטח יש כאלה שאמרו: ואשא אתכם על כנפי נשרים, ויש כאלה אומרים: בטח יהיו מנהרות, ובטח הקב"ה יהרוג את המצרים,

ובטח אנחנו נתעופף באוויר, ומי יודע מאיפה תבוא לנו הישועה. על קריעת ים סוף - אף אחד לא חשב. אף אחד. יש כאלה שאמרו: אפילו נחזור למצרים, אין מה לעשות. פרנסתו של אדם - כקריעת ים סוף. אתה לפעמים עומד: מה עדיף לעשות? בטח משם תבוא הישועה. בוא נשקיע בזה, בוא נתחיל ללמוד משהו אחד כזה, בוא... מאיפה תבוא בסוף הישועה? הקב"ה יקרע לך את הים. זה פרנסתו של אדם כקריעת ים סוף. אתה לא יודע מאיפה. לפעמים אתה הולך ימינה, והפרנסה באה משמאל. היה מעשה עם יהודי מירושלים שנסע לארצות הברית לחפש אפשרות ללמד. הוא רצה... הוא היה תלמיד חכם, רצה ללמד בישיבה. הוא מגיע לארצות הברית, אמרו לו ששם כנראה מחפשים תלמידי חכמים. הגיע

לשמה, ואחד האנשים שנמצאים בדירה או דירה ליד, איפה שהוא היה מתגורר, ככה בלילה הראשון שהוא הגיע, הוא אמר לו: מאיפה אתה? הוא אמר לו: אני מירושלים. -מאיזה רחוב? רחוב פלוני. -אה, יפה מאוד. יש לי שם אח שגר. הוא אומר לו: למה באת לפה? הוא אומר: אני מחפש משרה רבנית, להיות פה רב בישיבה. הוא אומר: מה אתה מדבר? אח שלי גר בבניין שלך, מחפש משרה בירושלים. לפעמים בן אדם הולך רחוק, אתה לא יודע מאיפה תגיע הישועה. אבל זה לגבי פרנסתו של אדם. לגבי זיווגו של אדם כקריעת ים סוף - זה דבר מדהים ממש. כשהקב"ה קרע את ים סוף, הקריעת ים סוף זה היה כבר חוזה חתום עם ים סוף בעצמו בששת ימי בראשית, שהים ייקרע לעם ישראל. זה, אין

בזה שום קושי, הכול היה כתוב וחתום - הים צריך להיבקע. אבל הייתה שם מלחמה. מתי המלחמה הייתה? כשעם ישראל כן יעברו, והמצרים כן יטבעו. יטבעו בים, זה היה כבר מלחמה. הללו עובדי עבודה זרה, והללו עובדי עבודה זרה. למה להציל את עם ישראל ולהפיל את המצרים בים? כביכול הקב"ה היה צריך לתפוס את הים בשני צדדים ולהגיד: אני משאיר את המצב כמו שהוא עכשיו - עד שהמצרים יעברו. והייתי רוצה לדייק את זה במילים של הגמרא: אין בתנ"ך את המילים "קריעה." קריעת ים סוף לא כתובה בתנ"ך. כתוב "בוקע יאורים," כתוב "גוזר ים סוף לגזרים," אין את המילה: "קריעת ים סוף." למה חכמים לקחו את המילה "קריעת ים סוף?" חשבתי לעצמי בפשטות. "לבקוע"

זה לקחת גרזן, לתת מכה על עץ והעץ נבקע לשתיים. "לגזור" זה לקחת מספריים ולגזור את הנייר במכה אחת. "לקרוע" - צריך לתפוס שני צדדים ולקרוע. אומרת הגמרא במסכת סוטה: קשה הזיווג של אדם כקריעת ים סוף. המצב עצמו, הבקיעה או הגזירה, זה המצב, הנה חתונה, ברוך השם, הכול בסדר. לשמור את המצב הזה עד 120 של "וארשתיך לי לעולם," של "כמשוש חתן על כלה", זה לשמור את זה - זה קשה כקריעת ים סוף. הקב"ה כביכול היה צריך לתפוס את זה משני הצדדים, זו כבר קריעה, את זה הוא צריך לתפוס משני הצדדים שימשיך הלאה כל החיים. יהי רצון שכולנו נזכה, בעזרת השם, לשפע ברכה ושהזיווג שלנו יעלה יפה כקריעת ים סוף, שהקב"ה יתפוס את זה תמיד ולא

ייתן למים לחזור חזרה ונעבור בשלום, בעזרת השם. -אמן. -חזק מאוד, חזק מאוד. הרב רפאל אוחיון, קודם כול, תודה רבה שבאת. -תודה רבה שהזמנתם אותי. פרויקט "שבתות בקהילה- " ספר לצופים שלנו. פרויקט "שבתות בקהילה", את האמת, אני עדיין קצת בזעזוע... מבושם, אה? מהפאנל. -ממש, נפלא ביותר. יש לך תוכנית שלמה איתנו. -אני ממש שמח, אני מקווה שהיא תמשיך גם אחרי שתיגמר התוכנית. פרויקט "שבתות בקהילה" זה פרויקט, אחד הפרויקטים היפהפיים ביותר של הידברות. בעצם, אדם שרוצה לחוות את החוויה שאמרו חז"ל, ששבת, יש בה עונג שמעין גן עדן. זה אחד משישים מגן עדן, כמו שאומר התלמוד במסכת ברכות. אחד משישים מגן עדן - דמיין לעצמך, בן אדם

רוצה לחוש באמת חוויה אמיתית של טוב בעולם הזה, אומרים לך חז"ל: זה מה שנקרא - שבת. עכשיו, יש הרבה אנשים שמחליטים ללכת לסוף שבוע עם הידברות, ככה יש סוף שבוע מאורגן עם כולם אז יש את האחדות של כולם ביחד, יש את השירה, יש את דברי התורה שמעוררים את הלב, אז מרגישים את המתיקות הזאת, את הטעם המתוק והמדהים שיש לשבת, שהרבה אנשים לא תמיד משיגים אותו, שיושבים בבית לפעמים לבד, לפעמים רק עם משפחה מצומצמת, לפעמים ככה כל אחד עסוק בדברים שלו. אז בעצם הפרויקט הזה זה פרויקט שמביא את כל ה"טררם" הגדול של השבת לתוך הקהילה, את כל הידברות בעצם מכניסים לשמה בשבת מאוד מאורגנת בצורה מסודרת, מכניסת השבת, החוויה של קבלת

השבת עצמה, שמגיע מרצה, שהוא מנוסה ובא ומעורר את הציבור גם כן בסיפורים שמושכים את הלב, ואז בעצם הוא מסביר... כבר מההתחלה יש כמובן מודעות על כל ההתנהלות של משך השבת. שבעצם אחרי הסעודה, כשכולם הולכים הביתה, אז חוזרים בחזרה לבית הכנסת ועושים שם סעודה של עונג שבת. זו לא סעודה, זה כל מיני אפריטיפים כאלה, ויושבים ועושים עונג שבת אמיתי. זה פרויקט שיכול לעניין חילונים או גם כן דתיים? כולם! כולם! -גם מי שמכיר את השבת. גם מי שמכיר את השבת. -או שחושב שמכיר את השבת. בדיוק, בעיקר חושב שמכיר את השבת. כי תראה, לחילונים בוודאי שזה מצוין. אנשים שהם רחוקים קצת מתורה ומצוות אז תמיד הם שומעים על שבת בתור עול מאוד

קשה ומאוד גדול. אני רוצה לשמור שבת, אבל תשמע, כבד עליי, תן לי קצת שחרור. אבל ברגע שמגיעים לבית הכנסת, ורואים את כל הקהילה ביחד יושבת, וכמובן, אנחנו בשבת שירה. איזה יופי. -אז השירה עצמה, המהר"ל כותב שהשירה מעוררת את הלב, אז אנחנו אומרים דברי תורה שקשורים לשירי שבת. וכל... בוא ונגיד ככה, יש לך איזה מקאם עצוב? אתה יכול לעשות איזה מקאם עצוב רגע? פתחנו במקאם סבא, אומנם השיר שמח, כן? -"גואליה". -"גואליה." תן איזה מקאם ככה... אז לא יכול להיות שאדם ישמע מקאם עצוב ולא ירגיש איזה משהו בלב. יש לך מקאם שמח, משהו ככה מעורר? -עג'אם. תן, תן עג'אם, תן. חזק, חזק. כשאתה פתחת את התוכנית, אני לא יכולתי להפסיק

לזוז. אם לא היינו יושבים פה ולא היו פה מיקרופונים וזה, הייתי קופץ על השולחן ומתחיל לרקוד. אי אפשר שלא לזוז. אז זה מה שמכניסים בעצם את האווירה של השבת. אחרי זה יש שיעור גברים, שיעור נשים. -איזה יופי. יש שיעור מרכזי של כולם אחר כך. וכמובן זו חוויה בלתי נשכחת שמאוד מאוד כדאי להשתתף בה. יפה מאוד, יפה מאוד. -אז מי שרוצה בעצם להביא אליו את השבת הזאת, בעצם פונה להידברות. כן, פונה להידברות. זה בחינם, זה ללא עלות. -פונה לבית הגדול והנהדר הזה - הידברות. כן, כן. אז כמו שאתה אמרת, הרב, אנחנו בפרשת שירה, פרשת בשלח. "אז ישיר משה", משה עומד על הים ושר לכבודו של השם יתברך, כל עם ישראל מצטרפים אליו. ואז יש את

מרים הנביאה, אחות משה ואהרן, שהיא אוספת אליה את הנשים, "ותיקח את התוף בידה", וגם היא שרה להשם. ואנחנו בחרנו בשבת המיוחדת הזאת להזמין את הפייטן של המדינה, את אליה והב, חברי היקר. -"הפייטן של המדינה..." אל תצטנע, אל תצטנע. אליה, לפני שאנחנו נתבשם מקולך ואו או... כשאתה יושב בשולחן שבת... אתה קודם כול שר בשולחן שבת? משתדל לשיר כמה שיותר. -משתדל. מה אתה שר? השאלה איפה. אם אנחנו עם המשפחה אז אנחנו שרים בתימנית, כי אני תימני משני הצדדים -"לכה דודי לקראת כלה "פני שבת נקבלה." "שלום לבוא שבת." "שלום לבוא שבת, שלום לבוא שבת." איזה יופי. -זה הסגנון. פיוטים? -אז ברוך השם גדלתי בבית תימני אז אנחנו שרים

בתימנית בשבת אצלנו במשפחה, ובמקביל נחשפתי למוזיקה הירושלמית. באיזה גיל? -מגיל 11, 12. מגיל 12 כבר. -כן. וזה בא מהבית? -זה לא בא מהבית, זה... היה לי בן דוד שהביא את הקלטת של יחיאל נהרי בפעם הראשונה, ומאז אמרתי: אוקיי, אני אוהב את כל סוגי המוזיקה המזרחית, ים תיכונית, תימנית אבל... -שם הלב נמצא. שם הלב נמצא, עם המוזיקה הערבית, ה"פנאן." זו המוזיקה האמיתית. -ברוך השם, המקצועיות שלי בעצם זה שם. ושומעים את זה. -ברוך השם. בוא נשמע את זה. בוא ניתן לצופים ליהנות ממך. מה אתה רוצה לשמוע? -עם מה תפתח? אני רוצה לשמוע הכול, אתה יודע, אבל אנחנו מוגבלים בזמן. נעשה "אנא אל חי" אולי? -"אנא אל חי." "גאנא אל

הווא." תזמורת. אליה והב, מחיאות כפיים. רגע, רגע, רגע, שנייה, שנייה, רגע, רגע. רגע, רגע, תסתכל מה אני עושה. ומסתובב אליך. זה כמו ב"דה וויס," יש את הזה. וואו, וואו. -תודה רבה. -זה מטורף. כל הכבוד. -אליה, מדהים. תודה רבה רבה. -מדהים, איזה כיף. כמה נשמה, אה? כמה לב. -כמה לב. -לב ענק. ממש, ממש, איזה יופי. -אני הפסקתי לנשום כל הרגע של השיר. אז זהו, אני רוצה לשדך ביניכם שבתות בקהילה. קודם כול שבת אצלי בבית, אחר כך נדבר על שבתות בקהילה. קודם כול אליי הביתה ואחרי זה... אליה, תשמע, הפאנל הזה הוא תמיד מורכב, אתה רואה את האנשים. -כן. -ברוך השם, אני ממש רואה את עצמי בר זכות להיות חלק מהבית הנהדר הזה

הידברות וחלק מהפאנל המקסים הזה. אתה שרת מהלב. ואחד הדברים שהם מבחינתי לב זה סיפורים חסידיים. אז אני רוצה להציג בפניך ובפני הצופים את מספר הסיפורים שלנו - הרב אייל ישראל שטרנליב. שלום, שלום. -עכשיו אתה תקסים את אליה. אני אומר קודם כול, נראה לי שבקריעת ים סוף, אחד מהשירים שם זה היה השיר הזה עם הביצוע הזה. -אחד מהפייטנים. נראה לי זה היה בטוח אחד מהם עם כזו עוצמה. "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". -בעזרת השם. הסיפור היום שככה ממש מתאים לפרשה שלנו, הסיפור שקרה בערך, כהרגלנו בקודש, לפני 180 שנה באזור של אירופה. ומוישל'ה שלנו היה כמובן, כמו שהרבה פעמים זה קרה, היה חייב הרבה הרבה כסף לפריץ. היה לו

בית מרזח ולא הצליח ולא שילמו לו. והפריץ אמר לו: תשמע, מוישל'ה, אוהב אותך אוהב, אבל איך אומרים? עד גבול הטעם הטוב. יום שני, אם אתה לא מביא לי את הכסף, אני בא והורג אותך במכות. יום שני. מוישל'ה בוכה, חוזר הביתה, אומר לאשתו: מה עושים? אין לנו גרוש על הנשמה, אני חייב לו אלפי רובלים. אומרת לו: מויש'לה, יש לנו צדיקים בעולם. לך. יש צדיק, קראו לו רבי אלימלך מליז'נסק. היה קרוב אליהם. תיסע אליו, תגיד לו שאתה בא אליו והוא יעזור לך. מה יעזור לי הצדיק? מה? הוא מבין בכסף? הוא צדיק. טוב, מוישל'ה כתב על איזה דף כזה, ענק כזה, "אני חייב כסף לפריץ." זהו. אני אבוא עם הדף הזה, אני אראה לו. טוב, בדרך אליו הוא עובר

אצל התלמיד של רבי אלימלך, שכבר הזכרנו אותו בעבר, החוזה הקדוש מלובלין, שהיה רואה מסוף העולם ועד סופו. החוזה הקדוש אומר לו: יהודי יקר, יש בעיה? הוא אמר לו: כן, אני חייב הרבה כסף לפריץ. הוא אמר לי שאם עד יום שני אני לא מביא, הוא הורג אותי במכות. עוצם את העיניים, אומר: נכון, הוא באמת יבוא. הוא באמת הולך להרוג אותך במכות. אל תהיה שם, תברח. טוב, בכל זאת, אני בדרך לרבי אלימלך. מגיע לרבי אלימלך. רבי אלימלך אומר לו: כשהוא מגיע אליך, תדרוש ממנו עשרת אלפים רובל. אני אדרוש ממנו!? אני חייב לו! הצדיק אמר, זהו. הוא חוזר הביתה: אשתי, מה, הוא לא מבין כנראה מה אמרתי לו וזה. טוב, מה אני אעשה? אני אשאר? לא אשאר?

אשאר? לא אשאר? הגיע יום שני, דפיקות בדלת: מוישל'ה! איפה הכסף? "מני, מני." וואי, וואי, אין לי כסף. אין לך כסף? התחיל להפליא בו מכותיו, מכות רצח עד שמוישל'ה כבר על הרצפה כמעט גמור, מת. הפריץ חוזר הביתה. אחרי כמה שעות אשתו שואלת אותו: תגיד לי, איפה מוישל'ה, היהודי שלנו? לא ראיתי אותו בשעות האחרונות. אמר לה: מה, הרגתי אותו במכות. הוא חייב לי כסף, הוא לא הביא לי. מה?! אתה נגעת במוישל'ה שלי? הוא היהודי שאני הכי אוהבת אותו, הוא כל יום אומר לי "בוקר טוב," אם אני צריכה עגבניות - הוא מביא לי הכי טובות מהשוק, אם אני צריכה מלפפונים - הוא מביא לי הכי זול. תלך מהר לפייס אותו, מהר. אם לא, אתה לא חוזר הביתה.

טוב, כנראה הייתה ג'דה כזאת, פחד ממנה. אמר: מה אני אעשה עכשיו? נראה לי שהוא מת. הוא חוזר, רץ, רץ, רץ מהר. הוא אומר: מוישל'ה, מוישל'ה, מוישל'ה. והם מפחדים, אומרים... אני רוצה לפייס אותך. בבקשה, מחילה, סליחה. מוישל'ה ככה עם הכוכבים מסתכל. הפריץ רוצה לפייס אותי? פתאום נופל לו האסימון. עשרת אלפים רובל. אני מוכן להתפייס רק אם אתה מביא לי עשרת אלפים רובל. לזה הוא לא חיכה. יהודי בכזו עזות? אבל הוא עשה חשבון, ראה את אשתו, דיוקנה של אשתו בבית. "דיוקנה של אשתו..." -עשה אחד ועוד אחד, אין בעיה, עשרת אלפים רובל. תסלח לי. מחול, מחול, מחול. טוב, חוזר הביתה. באמת כך היה, עשרת אלפים רובל, השתקם. בית מרזח חדש,

עלו על הגל. אחרי תקופה אשתו אמרה לו: נו, מוישל'ה, הכרת הטוב. חזרו לרבי אלימלך ואמרו לו... והחוזה הקדוש מלובלין גם היה שם. ואז אמרו: איך זה יכול להיות? מה אני ראיתי ומה אתה ראית? כאילו, החוזה הקדוש אמר לברוח ו... מה הסיפור? ואז אמר להם רבי אלימלך דבר שאמור ללוות אותנו כל החיים. הוא אמר לו: אתה... אמר לחוזה הקדוש: אתה ראית עד המכות, ואני ראיתי אחרי המכות. אתה ראית שזה ילך המכות, אבל אני ראיתי שאחרי המכות תבוא הישועה והוא יבוא אליך ותבקש. וזה ממש, ממש בפרשה שלנו, רואים את לפני המכות ואחרי. הם על הים, הם כבר בטוחים שזהו, המכה מגיעה והם צריכים את הנשימה הזאת, את האמונה הזאת, ורואים בפרשה שלנו איך

הכול מתהפך ורואים את כל הישועה שאחרי המכות. ולכל אחד מאיתנו בחיים יש, לא תקופות, כל יום אולי, אפשר להגיד, רגעים של מכה, רגעים של הסתר פנים ש... מאיפה, כמו שהרב אמר, מאיפה תבוא הישועה? אין מצב. אבל צריך לדעת את הסוד הגדול הזה שהישועה כבר נמצאת, היא רק נסתרת מאיתנו. בכל דבר בחיים שלנו הישועה כבר נמצאת. "אחרי המכות" כבר קיים, רק צריך לנשום עמוק אמונה, נתפלל להשם שיפתח לנו את הפתח ולהמשיך לצעוד קדימה ואז השם יקרע לנו את הים ויראה לנו את הישועה. "התייצבו וראו היום". היום. בכל יום יש את ישועת השם. שנזכה בעזרת השם תמיד שהשם ייתן לנו את הכוח של האמונה והסבלנות גם בדרך ובעזרת השם לראות את הישועה. איזו

מתיקות. חזק. רבי יעקב. -כן, שלום לך. מה שלומך? איך אתה מרגיש? ברוך השם, ישתבח שמו לעד. -נו, מה אתה אומר? קודם כול, הזמר הזה זה... -משהו, אה? אתה יודע, אצל התימנים עושים ככה. כאילו, נכון? מה זה? אליה, עושים ככה עם התימנים. נכון? שרוצים להגיד למישהו לשיר או משהו אז מסמנים לו ככה עם הזרת. -בכבוד. -אתה יודע למה. אתה יודע למה ככה. כדי להגיד לו: אל תשכח שאתה כזה קטן. כאילו, נכון, אתה מקבל עכשיו, אבל תירגע, אל תתפוס עכשיו גאווה. אני אפתח עם מה שהרב פתח שקריעת ים סוף דומה לשידוכים. אז אתה יודע למה. -למה? כי לפני שאתה מתחיל בכלל לצאת לשידוכים, אתה שומע מלא, אתה מוצף בהצעות. אחרי זה, כשאתה נכנס

לשידוכים, הכול יבש. אז זה ככה אותו דבר, פחות או יותר כמו ה... יש אומרים שכתוב שבני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. אז שואלים: רגע, ביבשה או בתוך הים? אומרים שיש כאלה צדיקים שהלכו ביבשה ממש, יש כאלה שהלכו בבוץ. אומרים שזה בדיוק כמו שידוכים: החתן והכלה הולכים ביבשה, וההורים עם החובות הולכים בבוץ. -יפה. אני אגיד לך משהו. הפרשה הזאת... קודם כול, כולם רוצים לעלות בפרשה הזאת לתורה. כולם... כאילו, הפרשה הזו זו עלייה רביעי, כולם רוצים, למה? כי בפרשה הזאת אומרים שיש הרבה הרבה סגולה, גם לזיווג, גם לפרנסה. אז הרבה אנשים כאילו קונים את העלייה הזאת ורוצים לעלות לתורה ברביעי. ואני גם כן רציתי מאוד לעלות לתורה.

יש גם בכלל גבאים, הם אוהבים למכור כל דבר שזז, נכון? הם מפרקים לך את הכול: הוצאה, הולכה, הגבהה, רימונים. אז באמת, כל דבר עושים, רוצים לעשות כסף. בכלל, גבאים תמיד מחרטטים, נכון? תמיד גבאי, אתה עובר כזה ליד בית כנסת, עושה: צדיק, בוא תשלים מניין, בוא. בוא, בוא, אתה עשירי. בוא, אתה עשירי. בסוף אתה נכנס לתוך הבית כנסת, בסוף רק אתה והוא שם. לבד. אמרתי לו: מה, אמרת שאני עשירי. הוא אומר: נכון, אתה עשירי, אני התשיעי, עוד מעט יבוא השמיני, השביעי, השישי... לא, יש גם כאלה שאומרים לך, אתה יודע, כאילו, אתה עשירית. עשירית. אז באמת, אני מאוד רציתי לעלות לתורה. באמת מאוד היה חשוב לי לעלות לתורה לפני שהתחתנתי

כי אמרו שיש סגולה רצינית לשידוכים. אבל אתה יודע, גם מבחינת כסף, לא היה כל כך הרבה כסף בתור בחור, אז אמרתי כאילו: טוב, אני, מה שנקרא, מתמודד עד 200 שקל. עד 200 שקל, כאילו, אתה יודע, זה השיא של ה... שאני מוכן להשקיע. אז מתחילים באמת את המכירה ומישהו צועק ככה: 30 שקל, ואני צועק: 50, מישהו צועק 100, מישהו צועק 150. אמרתי: בוא נביא את הנוק-אאוט, אמרתי: 200. ואז מישהו צעק לי: ארבע מאות. ארבע מאות, ארבע מאות - ויתרתי. אבל אתה יודע, מוכרים מהסוף להתחלה, כאילו, מפטיר, משלים, שביעי, שישי, ככה לאט לאט. ואז יש את הרביעי, ואחרי רביעי מוכרים שלישי, אז שלישי, אמרתי: עשר. עשר, עשר, עשר - זכה. ואז מה קרה?

הייתה עלייה לתורה, אני עליתי לתורה ואז פתאום מה קורה? הרביעי עולה ואז אתה עומד מאחוריו. אז זאת אומרת, אתה גם קורא בתורה כאילו. אז הגבאי צועק לי מאחורה: אומנם לא הגעת למים, אבל הגעת לחול. אז כשסיפרתי את זה לרב שלי, אמרתי לו: שמע, וזה ככה וככה. הוא אומר לי: תשמע, עלית פה על סטרט-אפ. כי תכלס מה שבאמת זה לא הברכה, אלא לקרוא בספר תורה זה בעצם האור שיוצא משם, זה הדבר. אתה צריך לקרוא בזה, לא חייב כאילו זה. אמר לי: שמע, לא רק הגעת לחול, אפילו גם השתזפת. -חזק מאוד. לא יודע אם אני אאמץ את זה, אבל זה חזק מאוד. וזה נכון, תשמע, אתה עומד וקורא נוכח ספר התורה. אני רוצה ברשותכם לחזור לאליה והב. התבשמנו ממך

קודם ואנחנו רוצים עכשיו לשמוע משהו. שמענו את "גאנא אל הווא" של עבד אל חלים חאפז. או בתרגום סימולטני בגוף הסרט: "אנא אל חי." עכשיו אנחנו רוצים לשמוע משהו שהוא מקורי. זה שיר שכתב אותו גלי כלפון. -גלי כלפון. היקר והאהוב. -מוכשר מאוד. המוכשר מאוד. -הוא הלחין. הוא הלחין את הלחן, המילים מוכרות מהמקורות. המילים: "אדון עולם אשר מלך." "אשר מלך." -ואם לא המעבד הענק דוד ביתן... אפשר מחיאות כפיים לדוד? ולבן שלו. ולאושריאל, יש לנו אורח כבוד פה התוכנית הזאת. יש לנו את אושריאל, שהגיע לתוכנית שלנו, הוא פה איתנו באולפן. ילד מקסים ומיוחד, צדיק אמיתי. אז אנחנו נשמע את "אדון עולם." תזמורת בבקשה. וואו, וואו.

-מקסים, מקסים, נהדר. פשוט לא נשמתי חמש דקות. -מדהים. תודה רבה, ברוך השם. לחן של גלי כלפון, פשוט מדהים, "אדון עולם." המילים מהמקורות, מדהים. אתה מפליא בשירתך, אליה. פשוט כיף, כיף אדיר. הנה, כבר אנחנו סידרנו לך שבתות בקהילה. אתה בעזרת השם תגיע לכל ארץ ישראל, יהי רצון. אני אומר לך, אני פשוט לא נשמתי חמש דקות. לא, אתה תנשום ותזמין אותו, בעזרת השם. -מדהים, מדהים, חבל על הזמן. אלינו במהלך השיר הצטרף הרב מרדכי לוי היקר. שלום לכם. -מרבני הידברות. אנחנו מיד נשמע את הרב. הרב אסוס, סיבה למסיבה, אנחנו יהודים אז אנחנו תמיד מחפשים. אבל השבת הזאת היא באמת שבת מיוחדת. שבת ט"ו בשבט, ומיד תעביר לי את הפירות

היבשים. ותספר לנו, תספר לצופים על ט"ו בשבט הגיע. ט"ו בשבט באמת זה חג מעניין כזה. מה הקשר גם שתקעו את ראש השנה לאילנות בט"ו בשבט? אם היו שואלים אותי או אותך, מה היית אומר? מתי לעשות ראש השנה לאילנות? אני, איפה שיש פירות יבשים... -איפה שיש פירות יבשים. אתה יכול לשים את זה בכל חודש וחודש, אני... אז הייתי אומר: אולי בתחילת ירידת הגשמים. מתי שמתחיל לרדת הגשם, בחשוון, הייתי עושה ראש השנה לאילנות. או בזמן שמגיעים הפירות. אז אחרי ניסן, באייר, נעשה ראש השנה לאילן, כשמתחיל להוציא פירות. נראה כזה לא בזמן, השקדייה פורחת, מתחילים טיפה פרחים לצאת. זה ראש השנה לאילנות? זה נראה לא בעיתו ולא בזמנו. אז הגמרא

אומרת שהזמן של ט"ו בשבט זה שרוב הגשמים כבר ירדו והשרף עולה באילן. האילן לא יכול להיות עץ פירות בלי שהשרף, שהוא קיבל כל החורף את רוב הגשם, אז השרף מתחיל לעלות ואז יוצאים הפירות. "כי האדם עץ השדה," זה אחד המשפטים הידועים, הפסוקים הידועים. כמובן ששמה הכוונה היא שאדם עץ השדה בלשון שאלה. מה, וכי אדם עץ השדה שאפשר להרוס את העצים במלחמה? אבל לומדים מזה גם כן שאדם דומה לאילן. אם נדמה לעצמנו את הדבר הזה, אנחנו נכנסים, באים לשבת בקהילה, בעזרת השם עם רבי רפאל, נמצאים בשיעורי תורה אצל רבי מרדכי לוי, זה הגשם שיורד עלינו. יורד עלינו גשם וגשם, גשם. זה עדיין לא סיבה למסיבה. מתי כן נעשה ראש השנה לאילן -

אנחנו, שאנחנו האילנות? כשהשרף עולה באילן. כשנותנים כבר פירות, כבר כשמתחילים בעזרת השם לקיים מצוות ולהוציא הלאה את מה שקיבלנו - זה עובד מצוין, זה כבר סוף התוצאות, זה כבר הכול, זה לעתיד לבוא לקבל על זה שכר. אבל מתי אנחנו נקראים אילנות מלבלבים? מתי ייעשה לעצמנו חג? מתי נעשה סעודה של ט"ו בשבט כשאנחנו לא מבינים מה הסיבה למסיבה? כשהשרף מתחיל לעלות באילן. כשבן אדם מקבל את הדבר, מקבל את הגשם, אבל מתחיל להפנים את הדבר: אה, נכון, זה שבת. אמת, לא ידעתי. אה, זו טהרת המשפחה? איזה נפלא! אה, זו מצוות מזוזה? זו מצוות תפילין? בן אדם מתחיל להפנים את הדבר - זה מה שאנחנו לומדים מראש השנה לאילנות. דווקא בט"ו

בשבט, כשהשרף עולה באילן, זו סיבה למסיבה. גם אצלנו, בעזרת השם. -יפה מאוד. יפה מאוד. בשנה שעברה לחבר שלי נולדה בת בט"ו בשבט והוא קרא לה אילנית. אמרתי: מזל שלא נולדה ביום ירושלים, היו קוראים לה כותל. הרב מרדכי, אתה מכיר את הרב רפאל? -ידידי היקר, רבי רפאל אוחיון. איזה כיף לראות אתכם, החיוך הגדול הזה. ידידים בלב ובנפש. -הידברותיים. ואנחנו, ברוך השם, זוכים באמת להקיף את כל מדינת ישראל, ברוך השם, בשבתות בקהילה, ואחד הרבנים, באמת, המוצלחים, אין אומרים שבחו של אדם בפניו, אבל מקצת שבחו - זה רבי רפאל, שהוא אגב, הוא תלמידו המובהק של הרב זמיר כהן שליט"א. הרב שלח אותו גם להיות רב קהילה בארצות הברית תקופה

מסוימת, עשה שם פעילות נפלאה. באמת הוא עושה דברים נפלאים ומדהימים, וכאן בארץ, גם אני שומע הרבה פידבקים, איך אומרים? הדים חיוביים כל מקום שהוא הולך, ברוך השם. -איזה יופי. הוא משאיר רושם טוב. -תראו מי שמדבר. הוא מדבר, אתה אומר, אה? -תראו מי שמדבר. תראו מי שמדבר. -לא, אני רוצה לומר לכם שלא פעם, רבנים שלנו שמגיעים לשבתות בקהילה, אנשים לא יודעים מה זו שבת בקהילה. אני רוצה להסביר. תראה, בחוץ לארץ נהוג שקהילות בשבת נמצאות הרבה בבית הכנסת. תחת קורת גג אחת. -באים כולם, בדיוק ככה. גם בסעודה, גם בדרשות. כמעט רוב הזמן הם נמצאים. נכון. נכון. -כי כל השבוע בקושי יש להם זמן להגיע לבית הכנסת, אפילו מניין

לפעמים אין להם באמצע השבוע. עכשיו, פה בארץ, לאחרונה נעשה כאילו בית הכנסת, כל אחד בא מתפלל, הולך לביתו, אין גם כל כך קשר בין הקהילה. עכשיו, המטרה שלנו בשבתות הללו היא באמת לאחד, לאחד את כולם ותוך כדי האחדות הזאת, זה גם שירה. עכשיו אנחנו נמצאים בשבת שירה, אבל בהידברות כל השנה זה שבת שירה. כי כל פעם שמזמינים רב של הידברות, עושים כזה מצב, איזו שמחה. עכשיו, בדרך כלל גם יש אחר כך קצת קבלת קהל. יש אנשים שיש להם כל מיני שאלות בכל מיני דברים, בכל מיני תחומים, בכל מיני בעיות. ואדם חושב: יש לי איזו בעיה, בטח אין לזה פתרון. אין כזה דבר. באים, מתייעצים עם הרב. הרב נותן להם פתרון. אם אין לו פתרון, הוא מפנה

אותם לאגף בהידברות שמטפל בזה. ואנחנו מקבלים אחרי כל שבת כזו דפי משוב. אנשים פשוט מתרגשים, לא ידעו מה זו שבת בקהילה. וברוך השם, בזכות זה יש אחדות בקהילה. אחרי זה מיוזמתם יוזמים כל מיני שיעורי תורה מקומיים. אגב, יש בתי כנסיות שיש רב מקומי, יש רב מקומי, אבל יש לו סגנון מסוים. ברגע שבא רב מהידברות, ככה חברמן, כמו הרב אוחיון, ובא ועם משלים וסיפורים ומנגיש את הדברים בצורה ממש נינוחה, אנשים, נפתחות להם העיניים. ואז גם אותו רב מקומי, לטובתו, כל השבתות שלו כבר נעשות בצורה שונה כי אנשים נותנים את הכיוונים הנוספים ואז זה נותן ממש שמחה לאנשים. ולכן באמת זו הזדמנות של שבת שירה, פונים לכל מי שצופה בנו

ורוצה, כל גבאי בתי הכנסת מוזמנים להזמין רבנים מהידברות. באים ללא כל תשלום ומעבירים שבת חווייתית עם שירים, עם אחדות, עם שיעורי תורה, אם זה לנשים, אם זה לגברים, אם זה... ממש דברים נפלאים ומדהימים. יפה מאוד. אני צירפתי לכם את אליה עכשיו לשבתות, כן? אליה, זה בסדר? -בשמחה רבה. אנחנו מדי פעם, אגב, לפעמים יש קהל שרוצה איזה פייטן, אנחנו משתדלים. לא תמיד יכולים להבטיח, אבל מתלווה מדי פעם גם פייטן, בפרט בשבת, כמו עכשיו, שבת שירה, וזו ממש חוויה מרתקת, כי גם הוא עולה בתור חזן, שליח ציבור, ובכלל... הכול זו חגיגה אחת שלמה. -אני הייתי איתכם פעם אחת בירושלים עם הידברות, אומנם הייתי קצת בן בית, קצת, איך

אומרים? אורח, אבל נהניתי מאוד. אני ראיתי את הלך השבת ואת הרצף של הדברים, מסירות נפש אמיתית. הרב נשאר או הרבנים נשארו עד, כמדומני, מה שסיפרו למוחרת המתפללים, אחת, שתיים בלילה. זו שבת חורף עוד. שעות על גבי שעות נשארו לענות על שאלות של מתפללים. מדהים. -פעם אחת קרה לי ביקנעם שעשינו עונג שבת. זה התחיל בשעה תשע וחצי, משהו כזה, עונג שבת אחרי שכולם חזרו מהבית, ישבנו שם עד שעה שתיים וחצי לפנות בוקר. הגיעו מלא בחורים צעירים שאף פעם לא הגיעו לבית כנסת. סתם שמעו מאיזה חבר שיש איזה מישהו פה שמדבר, מצחיק קצת וזה, בוא נשמע, יהיה כיף. ישבנו עד איזה שתיים וחצי לפנות בוקר. והייתה עוד שבת, שחיים, הוא הראש של

האגף הזה, הוא שלח אותנו לשבת של... זה היה בקריית מוצקין, גם של חבר'ה צעירים. -בחיפה. עד חמש וחצי לפנות בוקר ישבנו שם. -איזה יופי. עד חמש וחצי לפנות בוקר. -עד אחרי הנץ. זהו, חצי התפללו נץ, וחצי הלכו לישון ואחר כך... איזה יופי. -כאילו לא ראינו אותם אחר כך. אבל היה ממש מדהים. -הקהילה ראתה אותם שבתות לאחר מכן. זהו, זה מה שקורה אחר כך, בדרך כלל, ששבת לאחר מכן הם נשארים עם אותו טעם של שבוע שעבר, הם רוצים: בוא נשמר את זה. נכון. -אז כבר התחיל פה משהו, אז מביאים את הרב הזה, מביאים את הרב הזה. אבל יש מישהו מקצועי. הרב מרדכי לוי, כשהוא מגיע, הוא משאיר הד עצום אחריו. הרב ראובן זכאים, הרב מרדכי חזיזה.

רבנים באמת מהשורה הראשונה שמגיעים, הם משאירים הדים גדולים שהציבור אמר: טוב, שבת שעברה עשיתם כזה דבר גדול, מה עם השבת הזאת? אז באמת זה ממשיך כך ובאמת עושה ליכוד גדול מאוד. יפה מאוד, יפה מאוד. -הרב יעקב, יש לך משהו לט"ו בשבט? יש לך מה להגיד לי על ט"ו בשבט? -כן, משהו קטן, כן. היה פעם אחת איזה ליטאי אחד, ליטאי שהלך פעם אחת, אתה יודע, ככה ליער וזה, ראה שאין עצים. פגש שם איזה מישהו, אמר: מה זה? למה אין פה עצים? אמר לו: מה זאת אומרת? עכשיו זה ט"ו בשבט, כל העצים אצל רבנו, ראש השנה לאילנות. אבל אני אעשה רק סיכום, סיכום לחגים. אני יודע שאנחנו קצרים בזמן. -חגים? כן, תראה איזה יופי: פסח אין מה לאכול,

בסוכות אין איפה לאכול, בראש השנה אין זמן לאכול, ביום כיפור אסור לאכול, בפורים שיכורים מדי בשביל לאכול, בחנוכה משמין מדי לאכול, בשבועות עייפים מדי בשביל לאכול, ועד שמגיע סוף סוף ט"ו בשבט - הכול יבש. יפה מאוד. שיהיה חג שמח לכולנו. -חג שמח לכולנו. הרב יעקב, תודה רבה. זה, אגב, לקוח מהספר "וצחקת בחגך", נכון? -שכתבתי. שכתבת. -והוא נמכר בהידברות. -בהידברות, פה. אז למי שרוצה לרכוש את הספר. אתה רואה? אני מקדם לך מכירות. -תודה רבה, השם ישמור אותך. אליה, אני רוצה לחזור אליך. אנחנו דיברנו, אתה... דיברנו על מוצא תימני ועל פיוטים בשולחן שבת. אני באופן אישי מאוד מחובר לשירה התימנית, באופן אישי, מאוד מאוד

מאוד אוהב. מחובר גם לאוכל. לא שיש כל כך הרבה, אבל מה שיש, אני מחובר. תאמין לי, המרק הזה, המרק התימני. -זה מספיק. במיוחד שאבא שלי עושה, מי שמכיר מכיר, אז אתה לא צריך שום דבר. אז אתה, בלי נדר, לא תאיים ואתה תביא אותו בפעם הבאה לתוכנית. בעצם כשאני יושב על שולחן שבת עם תימנים, זה בשבתות חתן שיצא לי, ובכלל חברים, זה שיר אחד ארוך, אה? יושבים עם ה"ג'עלה," חביבי, זה כמו שירת הבקשות. -שיר, שיר. כל שיר אחד, שיר אחד זה יכול להימשך גם 20 דקות, חצי שעה. כל אחד ככה אומר את הבית. -"שלום לבוא שבת." וככה כל השולחן מלא עשבים. איזה כיף. -האווירה, האווירה, זה, אתה יודע, זו אווירה קצת שונה משבתות שאתה מכיר, כאילו

ב... בסגנון הירושלמי. האווירה מאוד מיוחדת. -יפה, אתה תזמין אותנו. אם הייתי מבקש לשיר איתך, מה היינו שרים יחד? בא לי לשיר איתך בערבית משהו. בערבית? אל תאיים. מה? "וואלה מרה," שיר פשוט. "וואלה מרה." -"וואלה מרה." אז אנחנו מיד, מיד מיד אנחנו נשמע את "וואלה מרה." אני רק רוצה לעשות ברשותכם סיכום לשבת הנפלאה הזאת. בכל פעם שאתה יודע, אני נכנס לתוכנית וככה מתרגש, וכל פעם מסמנים לי: התוכנית מסתיימת, זהו, מספיק, התוכנית הגיעה לסיומה. אני מאוד נהנה איתכם. תודה רבה שאתם פה איתנו. -אנחנו איתך. תודה רבה בשם הצופים. אני רק רוצה ברשותכם לעשות סגיר לפרשה שלנו. אומר הקב"ה: "והיה אם שמוע תשמע לקול ה' אלוקיך,

"כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך." הקב"ה מבקש מאיתנו דבר פשוט: להקשיב לקולו, וזה משתלם מאוד. כשהקב"ה מבקש להקשיב, זה לא בעל הבית רגיל, זה השם יתברך עם כל החסדים והטוב. והקב"ה מבטיח הבטחה שאין שנייה לה. "כי אני ה' רופאך," הקב"ה רופא המשפחה שלך. אתה לא צריך שום קופת חולים, שום מרשם. בן אדם שרוצה להגיע לרופא, השם ישמור, אפילו אם זה מחוש ביד, הוא מחכה בתור וממתין. הקב"ה אומר: אני דואג לך לכול. אתה בריא ושלם, עומד על שתי רגליים, שמח, בריא - רק תקשיב בקולי וזה מה שהקב"ה מבקש מאיתנו, וזה בעזרת השם מה שאנחנו נעשה. אני מבקש מכם להישאר איתנו התוכנית הזאת ותוכנית הבאה בעזרת השם.

אנחנו עושים איתכם כיף גדול. אני רוצה להודות לפאנל היקר הזה: לרבי אליהו אסוס, לרב מרדכי לוי, לרב אייל ישראל שטרנליב, שהיה פה איתנו קודם, לרב רפאל אוחיון, משבתות בקהילה, אליה והב, שהבטיח לנו גם סיר. גם מרק. -גם מרק וגם אירוח, כמדומני אפילו. וגם אירוח עליי. -וגם אירוח, בעזרת השם, שבתות בקהילה. "וואלה מרה" מיד. הרב יעקב חמו היקר. בת-אל קייקס היקרה, תודה רבה על כל השפע הגדול שאת מביאה לשולחן שלנו, לשולחן שבת. אנחנו נהנים גם בתוכנית וגם בבית בזכותך. תודה רבה על כל השפע ועל כל הטוב ועל כל היופי הזה. בהחלט בהחלט בהחלט הגיע הזמן לרבע טון, ל"וואלה מרה." יאללה.