גדולתו של הרב עובדיה יוסף - הרב אליהו עמר HD (עם כתוביות בעברית)

הלילה הזה זה לילה מיוחד מאוד, השנה זה יצא הלילה של ההילולה, פטירתו של הרב עובדיה יוסף. חמש שנים לפטירתו. לצערנו הרב, למרות הזמן שעבר, עדיין החלל הוא חלל אדיר. החיסרון הוא חיסרון אדיר. הרב עובדיה היה כל כולו שקוע בענייני לימוד התורה. הייתה לו אהבת תורה ברמה שלא נתפסת. פעם אחת הוא ישב ללמוד והייתה לידו צלחת אוכל של הבן שלו. הילד גמר לאכול את הצלחת, והצלחת שלו הייתה מונחת על השיש. והרבנית, זכרונה לברכה, שאלה אותו, אמרה לו: אתה אכלת? אז הוא אמר לה: כן, הצלחת ריקה. היא אומרת לו: מה הצלחת ריקה? זו הצלחת של הבן. הוא אומר: לא, הסתכלתי, ראיתי שהצלחת ריקה, אמרתי כנראה אכלתי. מה זה כנראה אכלת? הוא לא שם

לב אפילו אם הוא אכל או לא אכל. אמרה לו: הצלחת שלך נמצאת במקום אחר. הרב שלום כהן, שהקב"ה ישלח לו בריאות איתנה ואריכות ימים ושנים, אני שמעתי אותו, הוא סיפר את זה באופן אישי. הוא אמר שבצעירותו הוא היה לומד בישיבת "פורת יוסף". הוא אומר: והוא זכה ללמוד משהו כמו שנה וחצי, שנתיים בצוהריים חברותא עם הרב עובדיה. הרב עובדיה היה אז יותר מבוגר ממנו, והוא היה צעיר יותר. אני חושב שהפער ביניהם היה 10 שנים. הוא אומר: הפער אולי 10 שנים, אבל הפער הוא לא ניתן להשלמה בכלל. הוא אומר: והרב עובדיה היה יושב ולומד איתי ותוך כדי אוכל. הוא אומר: ומה היה האוכל שלו? כל השנה וחצי שהיינו ביחד, מה הוא אכל? פרוסת לחם עם

מרגרינה. הוא לא היה מורח את המרגרינה, היה נותן ביס בלחם ומהמרגרינה, ותוך כדי אוכל. הוא אומר: ולא השתנה לו התפריט. אבל מה כן היה חשוב לרב עובדיה? כמה הוא בכה על העניין הזה של הקשר בין עם ישראל לבין הקב"ה. כאב לו על ילדי ישראל שהם היו רחוקים, עוד הרבה לפני שהוא הקים את תנועת "אל המעיין". כל יום רביעי, עוד כשהוא היה יותר צעיר, מדי יום רביעי הוא היה עוזב את הספרים והיה מסתובב פעם בעיר הזו ופעם בעיר הזו, וכל פעם שהוא היה מגיע, הוא היה מדבר על הילדים, שהילדים הם דור העתיד, הם דור ההמשך. אם אין גדיים, אין תיישים. אם הילדים לא ילמדו תורה, אז איזה דור יהיה לנו? ועל זה הוא היה עמל. וכל מקום שהוא היה

מגיע, אם אתם זוכרים, היה מוסר כמה דברים של דברי תורה, ובסוף תמיד הוא היה עושה קבלת עול מלכות שמיים, שזה קידוש השם. זו המערכת של קידוש השם. אולי אני חייב לציין משהו על אהבת התורה שהייתה לו. הייתה לרב עובדיה אהבת תורה שאין לתאר אותה. את זה סיפר לי בן אדם שאמר לו את זה האיש שהיה ביחד עם הרב עובדיה. הוא אומר: זה היה יום הכיפורים, אני חושב אולי לפני 15 שנה בערך, משהו כזה, אולי קצת יותר. הוא אומר: אני התפללתי עם הרב עובדיה בבית. אז כבר הוא היה מתפלל בבית. הוא אומר: התפללתי ביום הכיפורים עם הרב עובדיה, ומאוד עניין אותי לדעת, במוצאי יום הכיפורים, כל אחד רץ מהר, מקפל את הטלית, הולך הביתה, רוצה לשבור

את הצום. עניין אותי לדעת מה עושה הרב עובדיה במוצאי הצום של יום הכיפורים. כולם רעבים. הוא אומר: הרב, הסתיימה תפילת ערבית, מכינים את ההבדלה, מכינים לו כוס תה, זה לוקח, נגיד, שלוש, ארבע דקות - חבל על הזמן. ניגש לספרייה, הוציא ריטב"א, אחד המפרשים על מסכת סוכה, עכשיו אוטוטו חג סוכות. פתח את הספר, בעמידה על הספרייה, התחיל לקרוא, מעיין. הוא אומר: ואני יושב, תפסתי פינה בצד, אני מסתכל, רוצה לראות איך זה יתגלגל. רבע שעה, 20 דקות, חצי שעה, כל בני הבית כבר מחייכים, לא יודעים... בקיצור, עשו הבדלה, רוצים לשבור את הצום. הרב עדיין על הספר. כוס התה מתקרר. שעה, שעה וחצי, שעתיים. הוא אומר: באחת עשרה בלילה,

מוצאי יום הכיפורים, סגר את הספר. פתאום כאילו התעורר: מה עם הבדלה? אמרו לו: מה הבדלה? כבר עוד מעט יום ראשון. הבדלה, עכשיו הוא יצא מזה. אהבת התורה שהייתה לו, פשוט כל הדברים של העולם הזה נעלמו ממנו והיו כלא היו. והקב"ה השפיע לו, היה לו גם עולם הזה והוא קיבל עולם הבא. הרב שטיינמן אמר, ככה סיפר הרב זילברשטיין אחרי הלוויה של הרב עובדיה, הרב שטיינמן אמר שיש לו קבלה מהגר"א שאדם שהיו בלוויה שלו למעלה מ-600,000 בני אדם, אז כמו שהוא פסק בעולם הזה, ככה הפסקים שלו מקובלים בשמיים. והרב עובדיה, אני חושב, הוא היה הדמות היחידה, לפחות מה שלי ידוע, בהיסטוריה המתועדת והמוכרת, שהיה לו למעלה מ-800,000, אומרים

מיליון, לא משנה, הוויכוח הוא בין 800,000 למיליון, וזה בסדר גמור. לכאן או לכאן, לוויה מאוד מאוד מכובדת, וזה מראה שהפסקים שלו, כמו שהוא היה בעולם הזה, ככה הפסקים שלו התקבלו גם כן למעלה בשמיים. זה לא פשוט. הזכות שלו, מצד אחד הוא עזב אותנו, אבל מצד שני, השאיר אחריו ברכה. וכידוע, שאדם שעוסקים בספרים שלו, שיושבים ולומדים מתוך הספרים שלו, אז שפתותיו דובבות בקבר. לכן כל מי שקיבל אי פעם טובת הנאה, ברוך השם, היום יש פה את ארץ ישראל פורחת ומשגשגת מבחינה תורנית, אז החובה של הכרת הטוב, המינימום שבמינימום זה לשבת וללמוד בספרים שלו. בפרט, מי שיכול ביום הזה, יום פטירתו של הרב עובדיה, היום בלילה, מחר, להדליק

נר לעילוי נשמתו. כשמדליקים נר, לתת מטבע לצדקה ולשבת, לקחת את אחד מהספרים של הרב, ללמוד בזה כמה הלכות, כמה דברים. הדבר הזה יש בו עילוי נשמה גדול מאוד. ויהי רצון שהזכות שלו וקידוש השם האדיר שהוא עשה בעולם, שהזכות שלו תעמוד לכולנו יחד, שיהיה מליץ יושר בעזרת השם עד לגאולה השלמה, במהרה בימינו. אמן.