הרב זמיר כהן - החיים שלאחר החיים

42% Americansort some kind of contact with deadlonicansaicans that great many people are about their experiences even more countri figes are in eng6%ur ‏people השאלה שנשאלתונה היא האם יש נשמות האם יש חיים שלחam ‏moread מוות משלי היה סוף פסוק.

אין שום דבר אחר כך. אחרי אותו אירוע ועם כל מה שלמדתי עם השנים שחלפו מאז אני מבין שזה רק התחלה של דברים.

ברגע שהגעתי לתוך האור ראיתי והבנתי שזה לא רק אור אלא זאת מציאות שלמה. זו הוויה שלמה. ‏waves over things of the dead are you and if you are where are you going how could any life חיים שאחרי המוות

יכול להיות שיש יכול להיות ש אפשר לדעת

נראה לי שכן קבע

א יש בד יש חיים לאחר המוות

אם יש חיים לאחר המוות לא יודע אף אחד לא חזר משם אז אי אפשר לדעת

וואלה לא יודע שאלה פילוסופית אין שם שום מושג אין ספק שהש יש משהו שאנחנו לא יודעים ולא מכירים.

שמעת על מוות קליני?

כן.

מה שמעת?

שכשהמוח מפסיק לתפקד והלב ממשיך או ההפך. נכון?

הנשמה פה אבל הרוח באיזשהי מקום אחר. כבר.

עשית פעם סינס?

לא לא אבל זה מאוד נחמד.

היינו בצבא. מישהו אמר שהוא מבין בזה. עשינו סיאנס. לא הלך. הלכנו לישון. כל הפעמים חוץ מהפעם שלי אנשים אמרו שהצליח להם.

יש המשכיות. זה זה מה שאני מאמין אישית נמשיך לחיים הרבה יותר טובים לדעתי סיים שלב ראשון נמשיך לשלב שני

בוא נשב קפה שעתיים שלוש שיחה זה לא על רגל אחת

שלום וערב טוב לכולם הערב נתבונן יחד לאור דברי תורת ישראל וממצאי המדע המודרני באחד הנושאים המעניינים וה המרתקים שלמעשה כל אדם חושב, כל אדם משכיל, מדי פעם שואל את עצמו מי הוא בעצם האני האמיתי של כל אחד מאיתנו? פשוט להכיר את עצמנו טוב יותר, עמוק יותר, לא רק ברובד השדחי של ההסתכלות במראה, אלא מבחינה עמוקה יותר, מהותית יותר, מי הוא האני האמיתי של כל אחד מאיתנו? האם אנחנו בסך הכל גושי בשר מהלכים או שמה יש בנו איזשהוא ממד רוחני גבוה יותר מרומם יותר ובכן כפי שנראה בהמשך המדע המודרני כיום הולך וצועד לקראת עמדתה של תורת ישראל כבר אלפי שנים כשהתורה אומרת ויצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה מה? ויפח

באפיו נשמת חיים והתוצאה ויהי האדם לנפש חיה. זאת אומרת על פי התורה, על פי היהדות, בתחילה ברא הקדוש ברוך הוא את האדם עפר מן האדמה. זה גוף, גוף חומרי. ויפח באפיו נשמת חיים אז ויהי האדם לנפש חיה, התחיל לתפקד. אבל בשלב הראשון בסך הכל מדובר בבובה. ברא בובה עפר מן האדמה. כי באמת אם נתבונן במבט קצת גבוה הרי גוף האדם הוא חומרי. הבשר שלנו זה חומר. אין הבדל מבחינה ביולוגית בין החומר של הגוף לבין החומר של השולחן או של בשר המץ או כל דומם אחר. למעשה מבחינת החומר הגוף של כל אחד מאיתנו הוא דומם לחלוטין ודומם הרי לא יכול לחשוב דומם לא יכול לאהוב ולא לשנוע לא לרצות ולא להתרגש כל המחשבות והרגשות אי אפשר לייחס

אותם לדומם כמו ששולחן אף פעם לא כועס אף פעם לא שמח הרי גם אם האני האמיתי שלנו היה בסך הכל הגוף הרי זה דומם לדומם אי אפשר לייחס את כל העניינים הגבוהים האלה. אומרת התורה ויצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה. זה השלב הראשון. ויפח באפיו נשמת חיים. כאשר הכניס בתוכו את האדם האמיתי מה שנקרא בשם נשמה. זה האני של כל אחד מאיתנו. אז ויהי האדם לנפש חיה. זאת אומרת כמו שאף אחד לא יחזיק בבגדו ויאמר זה אני, ברור שזה לא אני. אבל הרי הנה הוא צועד יחד איתי. אם אני מקפל את היד גם הוא מתקפל. וכן על זה הדרך. אבל ברור לכל אדם שיש בו דעת שזה לא אני. זה לבוש שנמצא עליי. הוא מצד עצמו דומם אבל הוא יפעל את הפעולות של מי

שנמצא בתוכו. ברגע שאני זז גם הוא זז. ברגע שאני אצא מתוכו הוא לא יוכל לעמוד באוויר. אם ניקח בגד, ניקח חליפה, שמלה, ננסה להעמיד באוויר, זה לא ילך. זה ייפול הרצפה. מדוע כשזה עלינו הוא לא נופל? מכיוון שיש פה את האני שלנו, את האדם שבפנים שהוא מחזיק את הבגד. התפיסה היהודית אומרת שגם גוף האדם הוא בסך הכל חומר דומם שנמצא על האני האמיתי. אותו עני שחושב, מתכנן, רוצה, אוהב, שונא וכולי. שזה למעשה האדם הרוחני הפנימי, שהוא בסך הכל עטוף בלבוש שהרוג מבשר ועצמות. זאת אומרת, כמו שבניין יש שלד ברזל ועליו יציקת בטון, אבל כל זה בסך הכל חומר. כך בגוף האדם יש שלד עצמות, על זה יציקת בשר, אבל כל זה עדיין חומר. חומר

לא יכול לזוז, לא יכול לתפקד. נכנס האדם האמיתי, האני האמיתי של כל אחד מאיתנו בתוכו, אז הוא מתחיל לזוז, מתחיל לתפקד כמו שהבגד מתחיל לתפקד. מה קורה בזמן שאדם יוצא מתוך הגוף? הגוף מתמוטט, נופל על הרצפה, יש כוח משיכה. שפועל עליו. לכן האדם בעודו חי יכול לעמוד ואם ננסה להעמיד את המת זה לא ילך. הוא ייפול. ננסה להעמיד אותו שוב, שוב פעם הוא ייפול. מה ההבדל בינו לבין עצמו לפני 10 דקות בזמן שהוא היה חי? התשובה הוא עצמו דומם. הגוף הזה שנמצא הוא דומם. דומם לא יכול לעמוד בצורה כזו נגד כוח המשיכה. יש בתוכו מישהו הוא מקים אותו, הוא מפעיל אותו. זוהי הסיבה שהאדם המת שוקל יותר מהאדם החי. זוהי הסיבה שאפילו התינוק

כשמרימים ילד, לפעמים ההורים רוצים להרדים את הילד, שמים אותו עם הראש על הכתף עד שירדם, אז הורים קצת מנוסים, לא צריכים לראות את העיניים שלו שהוא נרדם. יכולים לומר הילד עכשיו רדום, אפשר לשים אותו במיטה. מאיפה אתה יודע? מאיפה את יודעת? מרגישים, הוא כבד יותר. אפילו הישן מרגישים את הכבדות שלו יותר מאדם החי. כי החי הוא חי נושא את עצמו. נשמת האדם מרוממת את הגוף נגד כוח המשיכה. כאשר האדם ישן הרי חז"ל אומרים בתלמוד מסכת ברכות פרק תשיעי שהשינה אחד מ-60י מהמוות והרמח"ל מסביר בדרך השם שבשעת השינה רוב חלקי הנשמה יוצאים מהגוף אבל יש חלק מסוים שנשאר אבל המוות עניינו יציאת כל האדם האמיתי כל הנשמה מתוך הגוף

ואז הגוף מתחיל להתפורר אין את הנשמה לפני כן שהאירה אותו שהקרינה אליו את אותה אנרגיה רוחנית את אותו שפע רוחני שאפשר להחזיק את הבשר בלי חדר קירור ובלי חומרי שימור, האדם ממשיך להתקיים הלאה. לעומת זאת, כשיוצא מתוך הגוף, הרי אז הגוף מתחיל להתפורר. בדור שלפנינו חי תלמיד חכם גדול, הרב תיקוצ'ינסקי שמו. הוא חיבר ספר שנקרא בשם גשר החיים, ספר שעוסק בהלכות אבלות, ושם בהקדמתו הוא נכנס לעסוק מעט בנושא של ישארות הנפש. נתאר לעצמנו זוג תאומים שנמצאים ברחם אמם והנה הם מדברים ביניהם והאחד אומר לשני אתה יודע אחי היקר יום יבוא ואנחנו נצא מכאן אל עולם אחר האח האחר מזדעזע ואומר לו מה אתה מדבר אם נצא מכאן הרי מיד

נמות כאן אנחנו רק כך אפשר לחיות הוא אומר לו לא תבין כאן כאן אנחנו חיים בתוך מים, בתוך נוזלים, אנחנו נושמים וניזונים מהטבור, אבל כאשר נצא הטבור יסגר. ושוב, אחיו מזדעק, הטבור יסגר, נמות במקום. הוא אומר לו, "לא תבין, כאן אם הטבור יסגר נמות, שם הטבור יסגר ונתחיל לאכול מהפה, ננשום מהאף, נצא מתוך המים האלה שבו אנחנו שוחים ונצא אל עולם ענק, מואר, צבעוני ורועש. ואחיו מזדעזע פעם אחר פעם ואומר לו, איך איך אפשר לעלות על הדעת דבר כזה? הרי העולם זה כאן בחוץ אין כלום. הוא אומר לו, אתה טועה. העולם שאנחנו נמצאים בו היום הוא עולם קטן ששנינו בתוכו אבל יש בחוץ עולם ענק מואר צבעוני ורועש יש שם הרבה אנשים כשנצא

לשם נלך ברגליים נראה בעיניים ננשום מהאף נאכל מהפה וכך הם ממשיכים להתווכח זה אומר לא יעלה על הדעת וזה מנסה לשכנע אותו שזה כך אומר הרב מה יהיה בסופו של דבר כולנו יודעים ימלאו לזוג התאומים הזה תשעה חודשים והאחד יצא ראשון לאביר העולם. הוא אומר, "נתאר לעצמנו שהראשון שיצא נקרא לו האח המאמין. לצורך העניין, האח המאמין יצא ראשון, נולד ראשון. מה תהיה תגובת האח שנשאר בפנים? הוא יגיב בבהלה, בלחץ, אחי היקר, איפה אתה? הלכת לתהום, נגמרת, אתה מחוסל, לא קיים יותר. לעומת זאת, מה באמת קורה בחוץ בחדר הלידה? שמחה ושסון. המיילדת מכריזה מזל טוב. נולד לך בן, קוראים לאבא המאושר, עוד מעט יהיה הבן השני. שסון ושמחה. הוא

אומר, באותה מידה ניתן להבין מה היא בעצם תופעת המוות. המוות בסך הכל לידה מחדש. כאשר האדם נולד בפעם השנייה, כשנמצא בעולם הזה נראה לו שזה הכל. זה כל מה שיש. כמו שזוג התאומים האלה מרגישים שזה כל העולם. בשלב הבא מגלים לפתע עולם רוחני מואר זך עם מושגים שונים לחלוטין. עד כאן דבריו. אם ננתח את דבריו נראה עד כמה הוא צודק. הרי תופעת הלידה מלווה ברגע שהיא מתרחשת הלידה היא מלווה במצב שבו החלק הפנימי מסיר מעליו את המעטפת החיצונית. הרי העובר והשליה הם חלק אחד. אחרי שהתינוק נולד צריך לגזור את חבל הטבור להפריד אותו מהשליה. אבל ככה, מהיא צורת העובר? הראש שלו זה כמו הלב שלנו, איבר פנימי בסך הכל הראש של העובר

הוא איבר פנימי. מבחינה חיצונית הוא עטוף בשליה. מה קורה בזמן הלידה? המעבר הזה מאותו עולם קטן וחשוך, גדוש מים, אל עולם ענק ומור. היציאה, המעבר הזה מלווה בהשרת השליה. הוא מוריד מעליו את המעטפת החיצונית ורק החלק הפנימי יוצא אל העולם החדש. כי החלק הפנימי מסוגל וקשיר לתפקד בעולם החדש. אז הוא יכול לאכול מהפל, ינשום מהאף, ללכת ברגליים. כל זמן שהוא כמו כדור בתוך השליה. זה לא אי אפשר לתפקד בצורה כזו בעולם הזה. ברחם הם אפשר. אבל כדי לצאת לעולם הזה הוא צריך להסיר את המעטפת החיצונית. מה קורה בזמן המוות? בדיוק אותו דבר. שוב, האדם נולד מחדש החלק הפנימי הרוחני, מסיר מעליו את המעטפת החיצונית שנקראת בשם גוף.

ואז האדם יוצא מתוך העולם הזה שעבורנו עולם גדול, אבל יחסית לעולם הרוחני הוא עולם קטן. יוצא מהעולם הקטן הזה אל עולם ענק, מואר, זח, רוחני, עם מושגים שונים לחלוטין. כדי שיוכל לתפקד שם, הוא צריך להוריד את הגוף, להסיר את המעטפת הזו. אפשר לקרב את הדברים קצת לשכל מעולם הטבע. יתכן שהאלוקים ברא את גלגולי הפרפר כדי שנוכל לקרב את הדברים אל השכל. כולם יודעים שמהביצה ועד הפרפר יש כמה גלגולים. בתחילה מהביצה בוקעת תולעת. כך זה נראה. זחל. הוא הולך וגדל. בסופו של דבר מתגלם. הופך להיות גולם. מת. נראה מת. מי שרואה אותו לא מעלה בדעתו שיש כאן ייצור חיים. לא שהוא יודע מה זה. בשלב מסוים בוקע משם פרפר, פורס כנפיו

ונעלם. עף למרחבים. רואה שדות, רואה עולם. מרחבים חדשים. בזמן שהזחל היה עדיין זחל בסך הכל תולעת, נשאל אותו איך העולם נראה? מה תהיה התשובה שלו? העולם זה כאן הסביבה שהוא נמצא הוא לא יודע יותר מזה כלום. אבל ברגע שהוא יתגלם ולאחר מכן יצא בצורת פרפר, יפרוס כנפיים, יצא למרחבים, יגלה פתאום עולם עם מרחבים, עם מושגים שונים לחלוטין, הכל אחרת. כנראה שזה כמין משל שהאלוקים מטביע בבריאה שנוכל גם להבין, לראות בחוש את מה שקורה איתנו. מבחינה זו של לידה כמו הבקיעה מהביצה, תולעת חיים זמניים, התגלמות שזה אצל האדם מוות ושוב יציאה מתוך הגולם המת, יציאה חדשה אל עולם עם מושגים שונים לחלוטין. ובכן, לאחר שהתבוננו בדברים

במבט מעט מרומם, נוכל לעבור כעת למחקרים החדשים של המדע המודרני ואחר כך נראה את ההקבלה של הממצאים שהתגלו לאחרונה עם דברי תורת ישראל בכלל וחכמי הקבלה בפרט. נתבונן הערב בכמה תופעות כפי שהזמן יאפשר לנו. תופעת המוות קליני, תופעה מפורסמת, אנשים שחוו חוויה של מוות קליני ואחר כך חזרו לחיים וסיפרו על מה שקרה להם, על מה שחוו באותה שעה. תופעת גלגולי הנשמות שגם זו תופעה שעוסקים בה הרבה לאחרונה הופעת נשמות כיוחייהם שזוהיא תופעה פחות מצויה ריגרסיה אחזרה לאחור על ידי היפנוזה עד גלגולים קודמים סיאנסים וכדומה סיאנס כידוע אסור לעשות אותו על פי ההלכה אבל כבר התנך מספר לנו על בעלת האוב בזמן שאול המלך שהעלתה את

שמואל שם מדובר בסיאנס כבד לא הסיאנס הפשוט שנעשה על ידי ואותיות מה שעושים היום הרבה בקיבוצים בצבא וכדומה אבל כל סוגי הסיאנסים הרי נאסרו על פי ההלכה אבל אלה שכן עושים מוכיחים בכך את ישארות הנפש אבל אנחנו נפתח קודם כל בתופעה הכי נחקרת והכי מצויה היום זוהי התופעה של אותם אנשים שמתו מוות קליני וחזרו לחיים ולאחר שחזרו הרי הם מספר מספרים על מה שהם חוו באותה שעה. הם מספרים שבשלב הראשון הרגישו כיצד הם נשאבים מתוך הגוף ואז הגוף הרי מוטל דומם בלי דופק, בלי גלי חשמל שבוקעים מהמוח בדרך כלל וגם בלי נשימה. כך שמבחינה רפואית האדם נחשב כמץ. הם מרגישים כיצד הם נשאבים מתוך גופם החוצה, מרחפים מלמעלה על הגוף

שמטל, על שולחן הניתוחים שבו מתו או בכביש שבו נהרגו במקרה של תאונת דרכים. מלמעלה הם רואים את כל מה שקורה מסביב, את הרופאים שנאבוקים על חייהם, את הדיבורים שמסביב, רואים מנהרה אפלה שבסופה אור גדול וחזק שהולך ומתפשט, אור שהם מרגישים שזה מישהו, ישות מסוימת, לא סתם אור, הוא מדבר איתם בדרך של העברת מחשבות, שואל שאלות, הם משיבים תשובות, רואים את חייהם, עוברים לפניהם במהירות. יש שרואים את כל חייהם, יש שרואים חלק מחייהם, יש שרואים בשחור לבן, יש בצבע, יש קצת הבדלים בפרטים האלה, אבל באופן כללי רואים מאוראות מחייהם. קרובי משפחה שנפטרו לפניהם באים ומקבלים את פניהם, הם מדברים איתם, מלווים אותם ואז בא השלב

של השאיבה חזרה אל תוך הגוף, פוקחים את עיניהם, חוזרים למציאות. תשע שנים פלוס במוסד התחלת להתעסק בעניינים של עסקים מהוגנים ומרובעים הייתי

על החלוטין

עשה מנכל של חברה והתעסקת בביטוח אדם מן הישוב

אדם שכל הגישה שלו אומרת באידיש צריכה זה נקרא שוף בלעינק הוא האוקטופ קודם כל אתה צריך להוכיח דברים מתמטית ואז אני מוכן לקבל אותם

עד אותו יום לפני 11 שנה אתה היית בן 39 היית בשירות מילואים נכון

הייתי אז בשירות מילואים בעת פטרול ופשוט באמצע הפטרול צלחתי.

מה אתה זוכר מהדקות שמגיעות אחרי הצמך?

התחלתי לראות מה שמתרחש מסביבי, אבל כאילו אני צף מעל, נמצא מעל התמונה, אני רואה את עצמי שוכב, אני רואה את החובש מנסה לעשות את ההכי אני רואה אנשים מתחילים להתעסק מסביב, אני רואה את הבלאגן. סך הכל טוב לי. מן תחושה של שלווה, של חמימות כזאת, תחושה של כיף.

כאילו בעצם באיזה גובה אתה? כאילו מעל זאת אומרת אני רואה את כל התמונה כאילו ממרחק של כמה מטרים מלמעלה רואה הכלכ אני הולכת ברחוב בוגרשוב ואז נפל עליי פיגום מג של בניין שהיה בתהליך בנייה גג של קומה חמישית ברגע שנפל עליי הפיגום אני יצאתי מהגוף כלומר הנשמה שלי יצאה מהגוף וראיתי ושמעתי כל מה שנעשה ברחוב כאשר אני מחוץ לגוף מרחפת בערך של גובה של ארבעה אומטר ואני חושבת לעצמי כמה מוזר שאני שאני רואה את הגוף שלי כלומר אני לא בתוך הגוף כי אני הייתי אף פעם לא חשבתי שהגוף ואני זה משהו נפרד ‏I saw the surgeons and I realed it was my body but I did not connect with it call it me or think it was me and now that very unusual but while happen was toally natural to that way I was ‏this very some

נסתי לתוך החושך בקצף של החושך ראיתי אור זה היה כמו מנהרה כזאת ואז הרגשתי שאני נמשכת בכוח מאוד מאוד חזק אל האור. כלומר, אני נוסעת במהירות גדולה אל האור. ואחרי כמה רגעים שוב מצאתי את עצמי בתוך האור. ברגע שהגעתי לתוך האור, ראיתי והבנתי שזה לא רק אור, אלא זאת מציאות שלמה, זו הוויה שלמה. א או אני לא יודעת איך אין מילים לתאר את ה את ההוויה הזו, את המציאות הזו, את הישות הזו. ויש בה הרבה מאוד כוחות והרבה מאוד ממדים. זה לא רק אור וגם האור שיוצא מתוך האישיות הזאת זה אור מאוד פנטסטי ונפלא שאנחנו לא מכירים כאן and at the end was this incredibly beautiful bright light never seen a light that any it was alive it was breathing שהייתי סטודנט בן 21, סטודנט לרפואה, הייתי מעבדה לביוחמיה של הסטודנטים

ותוך כדי רצון לבדוק אם במיכל מסוים נמצא גז או אחר, עשיתי מעשה מאוד טיפשי לקחתי את הצינור הגומי, צינור הגומי שמחוב לקצה המיכל והצמעתי אותו לנחיר הפיילו פנימה. פתחתי את הברז והרכתי.

אז מה קרה לך?

אז קרה לי דבר מאוד מוזר. לפרק זמן שאובייקטיבית היה באמת מאוד מאוד מאוד קצר. אני פתאום הרגשתי שאני רואה את מה שאף פעם לא האמנתי שבכלל יכול לקרות, קרה או עשוי לקרות. זה שלרגע באמת ראיתי תמונות של ההיסטוריה של החיים שלי עד גיל 21 רצות מהר באמת דומה לסרט בצבעים מאוד חיים וככה זה נמשך וזה היה מדהים אני ראיתי את הדברים בצורה מאוד מאוד א חיה

הדבר הראשון שהאור מראה לי זה סרט ובתוך הסרט הזה יש כל החיים שלי מהיום ש נולדתי עד לאותו הרגע שנפלתי ברחוב כלומר 22 שנה דה עוברות

בכמה שניות

בכמה שניות עוברות לנגד

אשר בתוך השניות האלה דחוסים באמת כל חיי

א כן

כלומר זה טס במהירות עצומה או שזה תמונות נבחרות

זה קשה לדבר על מימדים של זמן ואולי אחר כך נסביר את זה כי זה מחוץ לתחומים של זמן כלומר היום אני מבינה שזה מחוץ לתחומים של זמן priority ואני מתפלת על הזיכרון החזותי המופלא הזה שמישהו תיעד אותו. כלומר, מישהו צילם אותי והקליט אותי כל החיים, כל מה שעשיתי. וכ ואני צופה בתמונות אני רואה את התמונות וגם אני גם בתוך התמונות כי זה החיים שלי.

יש אנשים שאתה יכול להביא אותם על ידי מקבלים מסר ויכולים לעשות. יש כאלה שהם כל כך אטומים שהם כנראה צריכים משהו הרבה יותר דרסטי על מנת שהם יבינו מסר ויכלו ללכת לכיוון. אני הייתי כל כך מסוגר לנושא הזה, כל כך כמו שהגדרת קודם מרובע סגור בתוך עולם של נוסחאות ושל מתמטיקה שלהוציא אותי מהדבר הזה הייתי צריך שוק רציני. השוק הזה אני מניח שהיה אותו אותה תופעה של מוות קליני והזמן למחשבה שהיה לי אחרי זה. מה זה אומר? לאן זה מוביל? מה אני אמור לעשות עם זה?

היחס שלך למוות השתנה?

זה מוזר. כן, היחס למוות עצמו לא השתנה. אולי בגלל מקום העבודה הקודם שלי במסגרת המוסד, אין פחד מהמוות. המוות הוא דבר שהוא יכול להיות אורח יומיומי, אז גם הפחד עצמו לא היה קיים. כך שפה ההתייחסות למוות לא השתנתה, נשארה אותה סוג של התייחסות. זאת אומרת, אם הוא בא, ברוך הבא, מתי שהוא בא, וזה בסדר. ההבדל הגדול הוא שקודם לכן מוות משלי היה סוף פסוק. אין שום דבר אחר כך. אחרי אותו אירוע ועם כל מה שלמדתי עם השנים שחלפו מאז אני מבין שזה רק התחלה של דברים.

כך הייתי מת. סיפרו שמונה מיליון אמריקנים. תופעה שנחקרה בכלים מדעיים בארצות הברית. בזוה היא כתבה מלפני כמה שנים. מאז סביר להניח שהמספר הלך וגדל הרבה יותר. קובלרוס מספרת על מקרה שהיא מסיקה מתוכו כמה מסקנות. היא מספרת על מקרה של חימאי שהתעבר כתוצאה מפיצוץ במעבדה. התעסק עם חומרים מסוכנים. פיצוץ התעבר. לאחר מכן חזר לעבודה. הפעם כעיוור. הוא עיוור אבל חוזר לעבודה. שנתיים אחרי שוב קרא אסון והוא מת מוות קליני. רק הפעם כשהוא מת מוות קליני לקחו אותו לבית החולים במצב הזה של מוות קליני. ניסו להחיות אותו. בשלב הראשון זה לא הלך. בסופו של דבר התעורר, חזר לחיים. והנה הוא אומר ומספר לאחות שהייתה לידו מה הם

התכשיטים שהיא עונדת צבע הבגדים שלה את כל הפרטים וכולם שם שואלים אותו איך ראית הרי הוא עיוור שנתיים הוא כבר עיוור התשובה שלו הייתה הוא עיוור כל זמן שהוא נמצא בתוך הגוף בשעה שהוא נמצא בתוך הגוף אז הוא מרגיש את העיוון הוא לא רואה כלום אבל הוא אומר בזמן שיצאתי מתוך הגוף חזרתי לראות בדיוק כמו שהייתי רואה לפני שנתיים קובלרוס מסיקה מתוך כך והיא זכתה לכוון בזה לדבריהם של חכמי הקבלה היא מסיקה מתוך כך שעיוורון לא שייך בנשמת האדם גם כאשר האדם לא רואה לא הנשמה לא רואה אלא יש לו בעיה בחלונות של הראייה. למעשה היסוד הזה הוא יסוד אמיתי. נשמת האדם היא בלתי מוגבלת. הרי גם אדם שהתבונן אפילו בלי המחקרים של היום.

מה ההבדל בין המת לחי וכילמת אין עיניים? אם עיני הבשר בהם תלוי הראייה, הראייה תלויה בהם, הרי גם למת יש עיניים. מדוע עכשיו המת לא רואה? במה הוא שונה מעצמו מלפני 5-10 דקות בזמן שהוא היה חי. אם האוזניים הבשר הזה הבשר שומע גם למת יש בשר מה קרה למה הוא לא שומע ברור לכל אדם מתבונן שלא הבשר רואה ולא הבשר שומע העיניים חלונות בסך הכל לנשמה לראות באמצעותם האוזניים חלונות לקבל את גלי הכל להשתמש בהם כדי להאזין הממצאים האלה של קובלרוס שכמו שציינתי עומדים דים גם על כך שצורת הנשמה כצורת הגוף מבחינה רוחנית כמובן היא למשל מספרת באחד המקרים שהיא חקרה בחור שנהרג בתאונת דרכים מוות קליני חזר לחיים אחר כך הוא מספר

לה אני זוכר כשהייתי מוטל על הכביש הוא אומר וריחפתי מלמעלה אני רואה את האמבולנס שהגיעה אני שומע את הרופאים מדברים הוא גם מספר כיצד הוא הצליח להימתח עד האמבולנס לשמוע ולחזור חזרה. הנשמה היא רוחנית. היא לא מוגבלת כמו הגוף שהוא כבול בגבולות מסוימים. הנשמה היא רוחנית ויכולה להתפרס יותר. הוא מספר כשריחפתי מלמעלה מעל הגוף שהיה מוטל על הכביש הרגשתי מוזר. איך קורה הדבר? שאני למעלה שלם עם הגוף. כל הגוף, רגליים, ידיים, הכל כרגיל. כך הוא מרגיש את עצמו כמו גוף, הנשמה. לעומת זאת, למטה על הכביש, אני רואה את הגוף כשהרגל מוטלת במרחק. רגלו נקטע בתאונה, אבל הוא אומר, הרגשתי מוזר, הרגל שם למטה רחוק ואני למעלה עם

שתי הרגליים. אז קובלרוס מסיקה מתוך כך שנשמת האדם היא שלמה. גם כאשר קורה משהו לגוף, הנשמה נשארת תמיד שלמה. וגם בזה כיונה לדבריהם של חכמי הקבלה. כשלמעשה כאן בספר שער הגלגולים הארי הקדוש מסכם את כל מה שדיברנו עד עכשיו. והוא אומר כך בהקדמה א'. אמנם דע כי האדם עצמו הוא הרוחניות אשר בתוך הגוף והגוף הוא לבוש האדם ואיננו האדם עצמו. וכמו שאמר הפסוק על בשר אדם לא יסך. וכנזכר בזוהר פרשת בראשית דף ב עמוד ב. הזוהר בבראשית כשמדבר על האדם מביא את הפסוק שנאמר בתורה על בשר אדם לא יסח. עכשיו נאמר על שמן המשחה שהיו מושכים בו את הכהן הגדול ואת כלי בית המקדש ואת המלך. שם נאמר שעל בשר אדם לא יסך. אסור לסוך בשמן

המשחה אנשים רגילים אלא רק את מי שמיועד לכך. שואל הזוהר הרי המילה בשר מיותרת. בתורה אין אות אחת מיותרת. אז מילה שלמה. מה זה על בשר אדם לא יסך? היה צריך לומר על אדם לא יסח. בשביל מה צריך את המילה בשר. אומר הזוהר, כי האדם האמיתי זה לא הבשר. האדם האמיתי זה האדם הרוחני. אז אי אפשר לומר את האדם אל תסוך בשמן. נשמה ודאי שאי אפשר לסוך בשמן. לכן התורה צריכה לומר על בשר אדם, על הלבוש של האדם לא לסוך את שמן המשחה. כך הזוהר מדייק גם מתוך הפסוק הזה. והארי מסכם האדם עצמו הוא הרוחניות אשר בתוך הגוף. והגוף הוא לבוש האדם ואיננו האדם עצמו. כלומר, כששואלים אדם ברחוב, ניקח כל אדם ברחוב, נשאל אותו, כשאתה אומר אני,

למי אתה מתכוון? מה הוא יענה? בדרך כלל אדם כזה, אדם מן השורה, יענה, אני לא מבין מה אתה רוצה. אני אחרי שהוא קצת התפלא על השאלה, מי שאתה רואה, זה אני. שאתה אומר אני במי אתה מתכוון לי אישית בתור מה בתור

בתור אייל בתור בן אדם מה זה

רק אני אישית עצמי עם המחשבות שלי ועם האופי שלי וכל ההיסטוריה וכל התיקים וכל הבלאגן שאני גורר אחריי עם העבודות שעברתי ועם החברות שהיו לי ועם הצרות עם המשפחה ועם הצרות עם המדינה וכל מה שהשפיע עליי ועשה אותי מי שאני היום ככה אני מתנהג למה מה מתכוונת?

באמת שאלה קשה. למה אני מתכוונת? אני אני פשוטה טובה. אני

שאני מדבר עם בוס שלי או עם חברה שלי או עם א עם מי? כאילו כשאני אומר לבוסט שלי אני אני מתכוון יעני אני בועז כעובד שאמור לתת X בזמן Y אני כשאני מדבר עם חברה שלי זה בועז שזה גוף זה רגש זה פה זה שם כשאני מדבר עם אמא שלי אני זה הילד שלה

כשאת אומרת אני למי את מתכוונת איזה שאלה וואי הגוף שאנחנו רואים זה לא העני האמיתי. העני האמיתי זה האדם הרוחני הפנימי שהוא עטוף בלבוש הרוג מבשר ועצמות. התופעה הזו שכיום נחקרת למעשה כבר כתובה בזוהר עם כל הפרטים של מה שמסביב. חז"ל מרחיבים נצטט כאן מעט מדבריהם זוהר בראשית ריח אומר הזוהר כך: "בשעתה דאשלימו יומי דברנש להפקה מעלמה. בשעה שהושלמו ימי האדם לצאת מהעולם התייהיב רשות ניתנת רשות כלומר יכולת לברנש לבין האדם למחמ מדלה הבלה ניתנת לו היכולת לראות מה שלא יכל לראות בעודו חי כי כשאדם חי הוא כבול בגוף בלבוש הזה יצא כעת הוא רק רוחני יכול לראות הרבה יותר בהמשך הזוהר אומר אומר אבוהי וקריבוהי משתקחן

תמן עמה אביו וקרוביו כלומר שנפטרו לפניו נמצאים איתו שם בשעת הפטירה וחמי להון הוא רואה אותם והשתמודה להון ומתוודע על אמציאותם ואזין עם נשמתה עד אתר דתשרי באתרה הם מלווים אותו עד המקום שבו הוא אמור להיות אני באופן אישי שמעתי מכמה אנשים שהיו בזמן הפטירה של קרובי משפחה ואומרים שבשניות האחרונות הוא פשוט קרא בשמו של אהוב קרוב אבא אמא מצביע על הכיסא הסמוך אז לפני שידעו את הנתונים האלה שהיו שם אז הבינו שיש כאן איזה דמיון מסוים לקראת הפטירה לאמיתו של דבר אין כאן דמיון הוא באמת רואה את קרובי משפחתו שנפטרו לפניו שבאים לקבל את פניו כשהזוהר מספר על יום הפטירה של רבי שמעון בר יוחאי אומר הזוהר נצטטתטט את

הלשון התעטף רבי שמעון וטיב. התעטף כלומר סידר את לבושו והתיישב על המיטה. עומד להיפתר. התארגן כמו שמקבלים פנים של אנשים חשובים והתיישב. פתח ואמר לא המתים יעלו יהיו וכולי. אמר איזה דרשה על פי הקבלה על הפסוק הזה והוסיף כך. הרב המנונה שבאה. הרי רב המנונה שבא. אז היה רבו שנפטר לפניו הרבה לפני הרי הוא נמצא כאן וסחרני סביבו 70 צדיקי 70 צדיקים גליפן בעטרין מוכטרים בקטרים בעטרות מנהרין מאירים כל חד וחד עד דהבה יטיב אמר בעודו יושב אמר ה רבי פנחס בן יאיר התקינו דוכתה הנה רבי פנחס בן יאיר שהיה חמיב הנה הוא הגיע נפטר גם הוא אבל הוא הגיע תכינו לו מקום. הזדעזעו חבריה דהבות המן. הזדעזעו הקבוצה, התלמידים שהיו

שם וקמו ויתבו בשיפולי ביתה. הלכו וישבו בשיפולי הבית, השאירו את המקום שסביבו לאותם צדיקים שבאו לקבל את פניו. רב המנונה סבר רבו בא מגן עדן העליון לקבל את פניו אבל לא בא לבד. כשהוא יוצא עוד 70 צדיקים באים ומלווים אותו. וכך רבי שמעון רואה אותם. והיום כאמור יש עדויות רבות של אנשים שלקראת פטירתם הכריזו על קרובי משפחה שהנה אני רואה אותו נמצא כאן לא מדובר בדמיון אלא במציאות אמיתית בתלמוד במסכת שבת דף קנב עמוד ב נאמר כל שאומרים בפני המת יודע כל מה שמדברים ליד המת מרגישים יש כאן גופה בסך הכל אם אני מדבר בנייד בטלפון אז רק זהו מי עוד שומע אותי זה לא נכון יש פה עוד מישומע אותך כל שאומרים בפני המת יודע עד

כמה ימים הנפש נמצאת בסביבות הגוף את זה בכל הספרות המדעית שראיתי עד היום אין התייחסות הם לא יודעים עד כמה זמן הנפש נמצאת סביב הגוף ומובן גם למה הרי עם כל המחקרים שיש היום של תופעת המוות קליני אלה מחקרים מוגבלים הם לא יודעים מה קורה באמת עם מי שמת בסופו של דבר הם יודעים לספר מה קרה עם אלה שמתו וחזרו לחיים וסיפרו על מה שהיה עד כמה זמן, עד כמה ימים, לא ידוע. אבל חז"ל שקיבלו את דבריהם מתורת ישראל, מבורא עולם, יבמות בתלמוד ירושלמי, פרק ט"ז, כל שלושה ימים אחרי הפטירה, הנפש טסה על הגוף. עד שלושה ימים עדיין הנפש טסה על הגוף נמצאת באזור. כולם ודאי מכירים את דברי המשנה באבות שאומרת דע מה למעלה ממך עין

רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון מאין באת מטיפה סרוחה לאן אתה הולך למקום עפר עם מוות עולאה ולפני מי אתה עתיד ליתן תשימו לב ללשון של חז"ל לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לא כמו שפעם בהרצאה זה נער בן 17 היום הוא כבר בתשובה אז היה בתחילת דרכו אז הוא התפרץ אומר לי מה אכפת לי מהנשמה שלי לפני שעסקנו בנושא הזה הנשמה שלי שיקרה לה מה שיקרה לה עיקר אני מי זה אני ומי זה הנשמה הרי אותו אני שדואג למשכורת בסוף החודש זה האני זה הנשמה שממשיכה להתקיים הלאה ושם נאמר ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון אותו אתה הנמצא כאן שדואג לעצמך, שאוהב את

עצמך, זה האני האמיתי של כל אחד מאיתנו שממשיך להתקיים הלאה על הנצח. דבר שיש בו כמובן עידוד רב, נחמה. בפרט בתקופה קשה של אסונות, כששומעים כמה משפחות הופכות להיות שקולות, כמה כאב וצער יש לאותם הורים שמאבדים את ילדיהם. הייתי בהרצאה ברישון בבית משפחה שאיבדה שניים מילדיה בפיגוע בבית ישראל בירושלים. מתוך שלושה ילדים נשארו עם ילד אחד, עם הילדה הגדולה. הכאב צורב, כאב נורא. היה קשה ממש להתחיל לדבר בכלל, אבל הנחמה הגדולה, כפי שאחר כך בני המשפחה עצמה אמרו, הנחמה הגדולה היא הידיעה שהילדים ממשיכים לחיות הלאה, ממשיכים להתקיים הלאה. ואדרבה, ילד שנפטר, הרי ברור שהוא השלים את תיקונו. אדם מבוגר שעוזב את העולם,

אנחנו לא יודעים לאיפה הולך. מקום טוב, מקום פחות טוב, ניקע את עצמו בעולם הזה, צריך להתנקות הלאה, אמור לחזור בגול. לא. הרי מי שניכע את עצמו בעולם הזה לא צריך לחזור יותר בגלגול. הוא לא צריך גם שום ניקוי אחר. הרי הזוהר אומר שהאלוקים ברא את האדם כדי להטיב לו. הוא עצמו לפני שברא את העולם לא היה חסר לו כלום. אבל הוא שהוא שלמות הטוב אומר אומרים המקובלים ברא נבראים כדי להטיב להם והאדם שהוא בצלם אלוקים מרגיש מאין זה את הצורך לברוא נבראים ללדת ילדים להמשיך את הדורות הבאים על אף הטרכה והעמל שבגידול ילדים אבל האדם מרגיש את הצורך הזה האלוקים ברא נבראים כדי להטיב להם רק אומר הזוהר שהטווה שלא בתמורה לעבודה

היא לא הטבה מושלמת ואלוקים נותן כן רק טוב מושלם נהמה דכיסופה קורא לזה הזוהר לחם של בושה אדם שמקבל צדקה כמה שיש כאן הטווה אבל יש כאן הטבה פגומה הוא מתבייש בקבלת הצדקה כשמסדרים לו עבודה לעני והוא מקבל משכורת מורת עבודה הוא מקבל אותה בהרגשה שלמה בהרגשה טובה עבדתי אני מקבל לכן האלוקים לא נותן צדקה כי הצדקה היא לא הטבה מושלמת גמילות חסד הרי גמילות מלשון גמילה וגם נתינה. איך זה מסתדר דבר והיפוכו? כי השלמות של החסד זה על ידי שאתה גומל את הנזקק מהצורך בחסד. סידרת לו עבודה. זה שלמות של חסד. כי גמלת אותו מהצורך בחסד. אבל אם אתה אומר לו בוא אליי כל חודש אתן לך צדקה ודאי שאתה עושה מצווה אבל אין כאן שלמות

כי הוא עדיין זקוק כל הזמן לחסדים. כשהאלוקים נותן חסד, נותן את החסד לא בתורת צדקה, אלא תמורת עבודה. לכן ברא את האדם רוחני. כי עונג הכי גבוה שאפשר זה עונג רוחני. את זה כל אחד מאיתנו יכול בהתבוננות להגיע למסקנה שעונג רוחני הוא העונג המושלם. לכן אלוקים ברא את האדם נשמה רוחנית, כי אז הוא כלי שיכול לקבל את ההנאה. אם היה רק חומר, איך הוא יקבל את הרוח? לא היה לו קשר. לכן ברא את האדם רוחני כדי שיקבל את השלמות של העונג. זוהי השלמות הרוחנית. רק שם אותו בעולם לתקופה מסוימת בתוך גוף כדי שיתמודד עם יצרים, אתגרים וניסיונות. זה העבודה. יש לו גם תורה. תורה מלשון הוראה. ספר הוראות יצרן איך להשתמש נכון בעולם.

אני אלך שעצמי תמיד מתייחס לתורה כאל הספר הכי גבוה שמלמד אותנו את כל סודות הבריאה גם מהצד הטבעי, גם מהצד הרוחני. וכי אנחנו לבד היינו יודעים איך לייצר תפילין שמקרינים מהזרוע צריך להטות כנגד הלב מי ששים את התפילין לצד ההוא זה לא מועיל צריך להטות כנגד הלב מקום משכן הרוח שזה הרגשות ועל המוח מקום שמוחו של תינוק רופס איפה שאצל התינוק זה הפתוח זה המקום שמניחים תפילין גם אצל האדם הבוגר שזה נסגר זה שער הכניסה אל תוך הגוף כמו שהטבור נסגר אף אחד לא זוכר היום את הטבור שלו אבל ידוע שצהבת אפשר אפשר לרפא על ידי יונים שמצמידים אותם לטבור והם שואבים את הצהבת ורואים פלאות בעניין הזה. זה סגור אבל זה עדיין שער.

המוח סגור אבל הוא עדיין שער של קרינה. וכשאדם מניח תפילין מרובעות עם ארבע פרשיות, תפילין של ראש ארבע תאים מכוונים כנגד ארבע החלקים של המוח. מחקרים חדשים מצביעים בהתפעלות על ההקבלה שבין תפילין של ראש לבין ההרכב של המוח. תפילין של יד להטות כנגד הלב. מכשירים שהם מקרינים אור ועוצמה. אדם מניח תפילין, מרגיש שמחה אחר כך. אדם שיוצא לעבודה בלי תפילין, אלה שמי שרגיל להניח תפילין ויודע להשוות בין זה לזה, מרגיש רע כל היום. משהו חסר לי. לא קיבל את המזון הרוחני שלו. היינו יודעים מעצמנו שהיום השביעי יש בו מימד רוחני. הרי אם יבוא אדם לרב ויגיד לו, אני רוצה להיות צדיק יותר מהבבא סאלי ויותר מכל גדולי ישראל ולכן

אני שומר לא רק את השבת, גם את יום שלישי. לא נוסע, לא מדליק אש, עושה קידוש כמו שבת, אני צדיק, לא. מה יאמר לו הרב? חבל לך על הזמן. אתה לא נורמלי, בשביל מה צריך את זה? אז למה השבת כל כך חשובה לך? לי. בורא עולם שגילה את הסודות של הבריאה, הטביע שביום השביעי יש מימד רוחני. שמרת לפי לט מלאכות שבתורה, הארת את עצמך ואם להפך הזקת לעצמך. וכן על זה הדרך. נשמת האדם מושפעת מהמעשים הרוחניים. כשהתורה גילתה לנו בעצם מה מאיר את הנשמה והופך אותה מחומר גלם רוחני לבית קיבול לקבל את השפע הרוחני העליון. הרי הנשמה עצמה היא טהורה. אלוהי נשמה שנתת בי טהורה. ככה אנחנו אומרים בכל בוקר. אבל היא חומר גלם. אתה במצוות שלך

הופך אותה לבית קיבול שיקבל את השפע הרוחני שאתה תהנה ממנו. בסופו של דבר בחיי הנצח. על כמה עשרות שנים שאתה חי בעולם, 70 שנה, 80 שנה, שבע שות שנים, בסך הכל מי מגיע ל-100 ל1 עשרות בודדים אבל בזה אתה גורם ומשפיע על כל העתיד שלך האם הנשמה הזו תהיה בית קיבול או לא אם האדם חטא הרי הוא החתים את נשמתו כל חטא זה כתם בנשמה איך מנקים את הכתם או על ידי תשובה שזה בבחינת התנערי מעפר קומי התרנגולת כשמתפלשת בעפר כולה מתמלאת אבק. אם יבוא האדון שלה לנקות אותה, צריך לעבוד קשה והעבודה הזו גם תהיה כואבת. נוצות, עניינים, בעיות. אבל אם היא מעצמה מתנארת התנהרות אחת, העיפה את כל ה היא כבר נקייה. אין אבק ואין לכלוך.

הקדוש ברוך הוא אומר לנו, כנסת ישראל נמשלה לנקבה. גם בשיר השירים כך רואים. לא שהקדוש ברוך הוא זכר, הרי אין לו גוף ואין לו דמות הגוף. רק הזכר משפיע ונותן והנקבה מקבלת בדרך כלל לכן הקדוש ברוך הוא נמשל לזכר וכנסת ישראל שאנחנו המקבלים לנקבה התנערי מעפר קומי אל תחכי שאני אנקה אותך את יכולה לבד להתנקות אז מה יאמר האדם אז למה עשית לי יצר הרע היית מראש עושה אותי בצורה שלא יה יצר הרע לא צריך לנקות אותי לא תלכלך התשובה בלי יצר בלי בחירה היית כמו רובוט ורובוט לא אמור לקבל שכר. שכר מקבלים תמורת עבודה. כשיש לך אפשרות כך או אחרת ואתה בוחר בטוב אז עבדת מגיע לך שכר. לכן האלוקים אומרים חכמי הקבלה כך כותב

הרמח"ל בדרך השם ברא את האדם רוחניות בתוך גוף לתקופה קצרה. אדם שהאיר את נשמתו מגיע לעולם האמת זך ונקי. אם גם היה איזה כתם כלשהו על ידי תשובה מנקה את עצמו. אם מגיע לשם בלי תשובה אז תלוי יש מצב שיתנו לו להתנקות שם אנשים נבהלים מהמושגיהנום באמת מקום לא נעים אבל אפשר להוריד את השלט גיהנום לכתוב מכבסה הרי אין כאן עניין של נקמה שהאלוקים מתנקם באדם לא שמעת בקולי אני אתנקם בך זה ניקיון כמו שאבא שמזהיר את הבן אל תתעסק עם החומר הזה זה אם ישפך על הגוף והתייבש זה לא בריא זה רעיל הלך חזר רואה שהילד התעסק עם זה והתלכלך ונדבק צריך לנקות אותו מהר לפני שזה ישפיע עליו אז הוא לוקח אותו ומנקה אותו עם מה שצריך

לנקות והילד אומר שזה כואב וגם בוכה אז מישהו יאמר שהאבא מתנקם בילד למה לא שמעת בקולי אין כאן נקמה יש כאן ניקיון להפך הוא בוכה יחד איתו למה הבאת אותי למצב שאני צריך לנקות אותך כעת כואב לך וגם לי כואב יחד איתי איתך ככה אלוקים כשנתן בחירה לאדם לטובתו והאדם התלכלך הרי הניקיון עצמו בא לטובתו של האדם יש כאן ניקיון ולא נקמה חלילה כשבוגר נפטר מהעולם אנחנו לא יודעים האם הוא הגיע נקי האם הוא צריך לעבור ניקוי האם הוא צריך לחזור בגלגול לעולם למשל אדם שגזל אומרים חכמי הקבלה לא יעזור לו ניקוי בעולם האמת צריכים להחזיר אותו בגלגול שיחזיר את הגזלה כי זה בין אדם לחברו אז הוא יחזיר או לנגזל או ליורשים שלו. לכן

אדם שמאבד הרבה כסף לא צריך להצטער הרבה. צריך להבין שיש השגחה עליונה ואם כך הדברים הסתובבו. זה אומר אתה איבדת 1000 שק ברחוב. מי שהלך אחריך ומצא את זה ואין בזה סימן ויכול לקחת לעצמו זה אדם שהיית חייב לו מגלגול קודם. מי יודע? וכאן אנחנו מגיעים למעשה לנושא הגלגולים גלגולי נשמות. רק נציין ראשית שילד שהזכרנו קודם, ילד שנפטר מהעולם, ברור שהוא מגיע לשלמות שלו מכיוון שהוא ודאי שהוא לא נפטר על חטאים שהוא עשה בגלגול הזה. איזה חטא יש לו? ילד הוא נקי וטהור. אם נפטר, זה אומר שבגלגול הקודם הוא היה צדיק. היה אדם שעשה בשלמות את כל מה שצריך לעשות. נשאר לו איזה פירור. חזר תיקן. כמה צריך לתקן? שלוש שנים. 10

שנים, שבע, כמה שצריך, סיים, הגיע לשם. אז אפשר להיות בטוחים שהוא נמצא בגן עדן העליון. וזה עידוד ונחמה אמיתית. לא שמנסים סתם עידוד ונחמה אמיתית להורים שצריכים לדעת את האמת הזו. צריך לדעת גם שההורים אמורים להיות משפחה חשובה ויקרה עם נשמות גבוהות. כי פיקדון יקר לא מפקידים אצל אדם מזולזל. עם זה הפיקדון, מדובר גם בהורים עם דרגה רוחנית גבוהה, שכמובן זה גם דורש מהם לעלות ולהתרומם. יש כאן כתבה מעניינת שהופיעה בעיתונות, מקרה נדיר. עצם התופעה ידועה ומפורסמת. ילדים שנולדים מספרים על גלגולים קודמים, הדברים נבדקים בכלים מדעיים ומתברר שזה נכון. אין כאן דמיון ולא שהוא שמע סיפורים, אלא הוא חווה. אבל יש כאן

כתבה מעניינת תחת הכותרת אני זוכר כיצד נרצחתי בשעה 5:45 ובתוך הכתבה ב-28 באוגוסט 1983 לפני לא הרבה זמן בשעה 5:45 נורא ונהרג סורש ורמה תושב העיר אגרה שבהודו הכדור פגע ברקתו והרגו בו במקום הרוצח נמלט לא יודעים מי הרוצח ארבעה חודשים מאוחר יותר נולד טיטוסינג אף הוא בעיר אגרה. כאשר מלו לטוסינג שש שנים הוא סיפר להוריו בגלגול הקודם שלי הייתה לי חנות למכשירי רדיו. אני זוכר כיצד נרצחתי בשעה 5:45 אחר הצהריים ואז הוא מספר היה בדרכו מהעבודה. ירו בו והוא אומר היה זה איש העסקים צדיק יוהדיין שרצח אותי. יודע הזכיר את שם הרוצח. הפר הפסיכולוג המפורסם ביותר של הודו, דוקור צ'דה, בדק את הילד וכולי, בסיום הכתבה,

"והמוזר מכל משטרת אגרה עצרה על סמך עדותו של הילד את הסוחר יועדיין וחקרה אותו, לאחר זמן קצר הוא נשבר והודע ברצח." זה בהחלט מקרה נדיר שבאמצעות גלגולי נשמות פעינחו מקרה רצח, תפסו את הרוצח שהודע בסופו של דבר. הרב אברהם כהן מבאר שבע מוביל אותנו דרך שמתאות שכונת 100 שערים אל ביתו של צבו הרב יודל שכונת דרוקר הרב המעורר שהשקים קום בשנות ה-60 ועורר יהודים לאמירת סליחות זה היה שתהוף צליכס שתיו בידיש התעוררו לצליחות יהודים קומו לעבודת הבורא זה היה ככה אבל זה היה במנגינה הוא היה שר היה לו מנגינה יפה היה לו קעים כל נעים

אחד הדיירים החדשים בשכונה שלא שמר תורה ומצוות התרגז נורא והזהיר את רבי יודל שלא לצעוק ולשיר בשעה כו מוקדמת בבוקר כשהיומים לא שינו מסדר יומו החליט הדייר לעשות מעשה הוא הרב לרבי יודל וכש שהרב הגיע בסמוך לביתו החליט לממש את איומר. סבא ספג פשוט כנראה שזה היה דלי מים א אני לא יודע אם זה היה נקי או לא נקי אבל לי מים ריטובים בבוקר ירושל עיקר זה בהחלט מנה לא כל כך נעימה מהבית כלומר מהדודה דודה צילה ודות יעקב סיפרו שהם זוכרים היטב את אותו בוקר שסבא מגיע רטוף כולו מלמעלה עד למטה ושואלים אותו מה וזהו מה הוא חושב שמה שאני לא אמשיך עד לסליחות לעיר לסליחות הוא נכנס החליף בגדים והמשיך על הסיבוב.

גם התקרית הזאת לא שינתה מסדר יומו של רבי יודל המעורר. זמן מה עבר והדייר לפתע פסק מלגדף ולאיים. ואחד ההפקרים יצא מאותו בניין כלב שליוה בידידות רבה את רבי יודל בדרך לעורר יהודים לסליחות.

הכלב הזה פשוט לא עזב אותו. איפה הוא הולך? הוא הגיע גם עד הבית ואני זוכר שאלתי את אבא עליו השלום אומר שניסו להבריח אותו בכל מיני צורות. זאת אומרת א זקו עליו אבנים ומקלות כן הוא חוזר כל פעם מחדש לאיפה שהוא הולך הוא הולך איתו הוא עומד הוא עומד פשוט נדבק אלי רבי יודה הבחין שמשהו כאן לא קשורה ופנה על הרבי מבלז אחרי ששחזר בפני הרבי את הקרי דלי המים שספג באותו דייר הורא לו הרבי לעשות את הצעד הבא

עכשיו אתה יוצא החוצה הכלב בחוץ אומר לו כן אבל תצא החוצה אליו ותגיד לו בלב שלם שאתה מוכ לו שלוש פעמים ופנה לכלב במחשבה שמדובר בנשמה שנמצאת פה בפנים שזה מה שרבי אמר ואמר לו מכו לך מכו לך מכו לך באותו רגע סבא מספר הכלב קם והלך זאת אומרת עזב את המקום והלך נגמר יותר לא ראו את הכלב אבל בהמשך הסיפור יש לי כמה וכמה אנשים שמספרים וזה לא כל אחד מספר שאת הכלב מצאו על הכביש א מכונית עברה עליו והוא הוא הלך

ימים אחר כך התברר כי הדייר שצעק וגידף והשליך את לי ימים על הרב איננו בחיים

עשו את הבירור מסתבר שהאדם הזה ממש באיזה זמן מאוד מאוד מאוד קצר נהרג בעצמו בתו דרכים

פשט אפשר להבין שבעצם הנשמה של אותו אדם מתגלגלה בכלב הזה ש

תראה א קודם כל ככה אם אתה מסתכל לעובדות כפי שהם מסופרות אז זה מאוד מסתדר אבל מעבר לעובדות עצמם שבסיפור אתה רואה את המבט של הבלז רבי שהרבי מבל כשאתה פוגש תופעה כזאת מוזרה של כלב שלא מתנהג ככלב הוא לא בא לבית שלו הוא לא הכיל אותו הוא לא קרב אותו הכל הוא ניקב אז הלוגיקה אומרת פה שיש משהו שהוא לא קשור להנהגת כלב רגילה אתה צוב כשאתה עומד ליד הקבר

כן הרבה אני לא אוהב גלגול נשמות זה מניח זה קשה לך להיזכר. זה התחיל בערך כשהוא היה בערך בגיל שלוש, בן שלוש. אה היה מבטא שמות בצורה נכונה ואז כל הזמן הוא רצה כביכול לפגוש א עז.

הם לא ידעו מי זה עז. הם חשבו שיעז זה זה השכן שלנו שקוראים לו אבו לעז

לא התייחס לו אני בכל אופן בשבילי זה היה משהו שאני בכלל לא האמנתי למרות שאצלנו כולם מאמינים אני בשבילי התופעה הזאת היא דבר בלתי אפשרי שבן אדם יחזור ויזכור אז כשבאה אחותה של נביא לה אלינו וסיפרנו את המקרה הזה וידענו שהיה אירוע בחודש נובמבר והבן שלי נולד בחודש נובמבר אז א היא הבטיחה לבדוק את זה אצל המשפחה של נוהדרוק זכרונו לברכה שנהרג והבן שלו במקרה קוראים לו גם אז הבורקון זכרונו לברכה איש משמר הגבול בן 38 מאוספיה נתמן בחלקה הצבאית בבית הקברות באוספיה الله اكبر الله اكبر אני אדי אני האיש שהיה בגלגול שעברנו עד ו א אני שטי בשמר גבול וה נפטרתי בלבנון בסור

הוא חי שתי עולמות כאילו עולם של ילד בן בגיל ילדות עולם של גבר שהוא זוכר את עצמו כבחור במשמר הגבול כאבא לילד כבעל לאישה והוא דואג להם

כשהייתי בן שלוש אמרתי להורים שלי שאני ארצה את העזבן שלי באנו משפר לאוספיה ואני והאמא שלי והדודה שלי הלכנו ברגל הבית שלי שהיה א זוכרת שהלכנו ביחד הוא רצה שהוא יראה לי הבית של רונ הוא בא הביתה נכנס לכאן כאילו שזה זה הבית שלו הוא הכיר את המקום למרות שזה היה לא שלו אבל הוא הכיר את זה פה אז גרו אנשים אחרים הוא התחיל לשאול איפה הדברים עם האישיים שלו. איפה המדים? הוא התחיל לחפש. אשתו הייתה פה.

באתי לכאן, חפשתי את המדים שלי ו חפשתי גם את החבצים האישיים שלי.

ברגע שהוא ראה את זה אז הוא התרגש מאוד. חיל אתם רואים כאילו שהוא רוצה להוכיח את מה שהוא

אז הוא התחיל להראות לנו. את רואה אמה את רואה? הנה אני הייתי. זה מה שאני הייתי. זה המספרשי שאמרתי לך א א ו כמו שאמרתי לך 4 א ש חמש שאל את רונית בפגישה הראשונה אה אם היא זוכרת אותו

זאת רונת את זאת האישה שלי שהייתה בגלגול ש הקודם היא לא רוצה להצטלם כידת הים

כל האנשים ידעו שהוא בא וכרגע אז מפה לאוזן זה עבר מפה לאזן שנוהד חוזר נוהד בא הביתה אנשים חשבו שכן נוהד חוזר. לא ידעו שזה איזה ילד קטן שהוא אומר שזה שהוא נוהד שהוא בא הנה זה הבית שלי וזה הדברים האישיים שלי זאת אשתי זה הבן שלי והוא החזיק ביד שלו ולא נתן לו ללכת אז א התחילו אנשים פה להגיד לו זה לא עז על ילד אחר להצביע על ילד אחר הוא לא נתן לאף אחד לשכנע אותו לי אפילו אמא אל אל תאמין להם זה הבן שלי זה הילד שלי זה שלי זה עז שלי ואני אני מכיר אותו טוב ולא לא נתן לאף אחד לעבוד עליו או להר אותו. כן. כן. זה מה שהיה.

כן.

כן.

כן.

בן כמה היה עז?

בן שמני.

ואתה היית בן שלוש. ומה אמרת לו? אני אבא שלך?

אני לא אני הייתי אומר לו אבא. הוא היה אומר לי.

כן.

כן.

הוא קרא לך אבא?

כן.

אדיב. מי אתה?

אני נוהט. א הייתי חייל. א והייתי שחקן כדורב

מי זה איזה הדיב

זה בן שלי

אתה זוכר את המוות הדיב את המוות של נוהד איך הוא מתן היה לי חבר שמו סעית והלכנו אני והוא אל צור בלבנון ווא הלך לבניין אני הייתי מחכה לו בחוץ והוא היה בפנים מסתכל מהחלון והיא צבוצץ בניין והיא נפל עליו ואמרתי אל תמות והוא מתגם נפל עליי

אתה לא מפחד עדיב כשתהיה גדול אחרי שתלך לבית ספר ש תלך לצבא ויקרה לך מה שקרה לנועהד

אני אוהב את זה

את מה אתה אוהב

שהיא כי אני אהיה במשמר גבול לכל החיים שלי.

אתה רוצה להיות כמו נוהד?

כן.

כן.

כן.

דיב אבוא אסי זה אתה הילד הזה?

כן.

זה מה שאתה דיברת בסרט של א פילי מזכון לרמן. בינתיים גדלת אתה במשמר הגבול באמת?

אה לא כרגע לא

לא חשוב אבל בוא בוא נחזור אליך. איך אתה פתאום הרגשת שאתה גלגול של מישהו אחר בגלגול קודם?

טוב, בערך בגיל שלוש, שלוש וקצת א א היו לי כל מיני חלומות מוזרים. א התחלתי לחשוב על כל מיני דברים שבעצם הם היו של בן אדם אחר, של בן אדם שהוא שראה את הצבא במשמר גבול. והתחלתי להיזכר בפרטים, התחלתי להרגיש כמו בן אדם בוגר ולא כמו ילד קטן. התחלתי לדבר, התחלתי לספר להורים שלי כל מיני דברים, כמו למשל, התחלתי להגיד להם, "אני רוצה את הבן שלי." ופתאום ילד בן שלוש, בעבא שלו אומר לו, "אני רוצה את הבן שלי". שקוראים לו עז. זה קצת מפחיד. אז אבא שלי בהתחלה התעלם איזה ולאט לאט עם הזמן התחלתי לדבר על זה. התחלתי א לספר שאני רו שאני זוכר את הפיצוץ שזה היה פיצוץ בעיקרון זה היה פיגוע מכונית טופית ו ועם הזמן ידעתי שהסבירו לי שזה מדובר בגלגול נשמות וש והנשמה של בן אדם שנקרא נועד בעצם עברה אליי

בירחון עולם המסטורין של האגודה לפר הפסיכולוגיה מסופר על מקרה של בחורה בת 26 שטענה שכל הנושא של היפנוזה הוא שקר. זה קנוניה בין המהפנת לבין אדם מהקהל. תכננו לפני הוא שואל את הציבור אם יש מתנדב כאילו מזמין מראש את מי שתוכנן והכל משחק רק כדי למכור כרטיסים. יום אחד היה מופע. זה היה לפני שההיפנוזה נאסרה בחוק. כיום משתמשים בה רק לרפואה או במשטרה וכדומה. ו החבר'ה לחצו עליה שתבוא גם היא. היא הצטרפה להיפנוזה למופע. כשהמפנת שאל אם יש מתנדב או מתנדבת, הרבה הצביעו גם מי ביניהם, אבל כל החבר'ה צעקו לו תזמין אותה. היא עלתה לבמה, ישבה בחיוך רחב, הוא הפנת אותה. זה עבד. החזיר אותה 10 שנים לאחור, חזרה לגיל 16,

דיברה כמו נערה בת 16 על אותם נושאים שמעניינים נערה בת 16, החזיר אותה עוד 10 שנים אחורה והכל שלה נהיה דק כמו של ילדה בת שש, דיברה על נושאים שמעניינים ילדה בת שש, הוא החזיר אותה עוד 10 שנים לאחור ואז כולה התעבה עד כמה שמטרי הקול שלה יכלו להתעבות והיא דיברה בכל דומה מלא של גבר אבל בזעקות. הוא מנסה להרגיע אותה ואומר לה, "ספרי לנו מה את רואה." היא אומרת, "יש כאן בור ענק והרבה אנשים עומדים לראות בנו" והיא צועקת שיצילו. הבינו שבגלגול הקודם היא הייתה בשואה. הוא החזיר אותה עוד 10 שנים קדימה ועוד 10 קדימה, עוד 10 שנים לגיל 26. היא חוזרת ומתעוררת, קמהסא, מסתכלת בחיוך על כולם ואומרת להם, "אמרתי לכם שהכל

שטויות." לא האמינה עד שהשמיעו לה את ההקלטה. בחוברת החיים שלאחר החיים הבאתי כמה עדויות בנושאים האלה שנחקרו, רגרסיה חזרה לאחור על ידי היפנוזה. גם את המחקרים שעשה זאב קולמן מחולון. אחר כך כשחברת התפרסמה הוא התקשר אליי מארצות הברית אמר שכיום המתואר פרופסור נמצא שם ועובד בתחום הזה של רגרסיה אחזרה לאחור על ידי הפנוזה משתמשים בזה היום לכל מיני עניינים אבל גם זה בהחלט חלק שמאשר את ה חלק מהמחקרים שמאשרים את נושא גלגולי הנשמות והישארות הנפש וכך שהאדם האמיתי הוא האדם הרוחני ולא הגוף החיצוני שנראה לעין בקצרה ניגע בנושא מעניין נוסף הנושא של הסיאנסים. התנך כבר מספר על כך שבעלת האהוב העלתה את שמואל. לאחר

ששאול מנסה לשכנע אותה שתעלה. היא אומרת לו, "אני לא רוצה." ישמע שאול והרגני. היא לא ידעה שזה שאול בעצמו. הרי את כל בעלות האהוב הוא הרג. כמו שכתוב בתורה, מחשפה לא תחיה. והיא לא רצתה. הפציר בה. בסוף הסכימה. והנה היא צועקת, "הרי אתה שאול. היא אומרת, הוא אומר, שואל אותה, מאיפה את יודעת? היא הבינה שהוא עשה לה תרגיל כדי להרוג אותה ואז הוא מרגיע אותה, אבל שואל אותה, איפה את יודעת? היא אמרה לו, בכל פעם שאני מעלה באוב אז אני רואה קודם כל את הנפטר כשהוא יוצא ראשית הרגליים ואחר כך הגוף בסוף הראש הפוך יוצא. כשמלך מבקש להעלות באוב, כשמלך עושה את הסיאנס הזה, משום כבוד המלכות עולה הנפטר ישר. קודם הראש יוצא

מהאדמה, אחר כך הגוף, אחר כך הרגליים. וכעת אני רואה את שמואל הנביא יוצא מהאדמה כשרשית ראשו ואחר כך גופו. אז הוא הרגיע אותה שאמנם זה הוא, אבל הוא לא יעשה לה כלום. ואז הוא פונה לשמואל ואומר לו, ניסאתי בכל הדרכים בצד של הקדושה, זה לא הלך, יש מלחמה עם הפלישתים. מה יהיה? לכן העליתי אותך כדי לשאול אותך. שמואל נוזף בו, למה הרגזתני? הוא היה בגן עדן העליון. פתאום מזמינים אותו. חשב, אומר, חשבתי שיום הדין הגיע, יום הדין של תחיית המתים, אפילו שמואל פחד מיום הדין של תחיית המתים, הלך וביקש שמשה יבוא איתו ואחרים להעיד עליו ביום הדין שהוא היה בסדר. אפילו שמואל חשש מיום הדין. לא ידעתי שזה עובסך הכל. ואז הוא

אומר לו, שמואל, ומחר אתה ובניך עמי. מבשר לו שמחר ימות במלחמה. רק אומרים חז"ל שבתוך זה גם ניחם אותו אתה ובניך עמי במחיצתי. ואני בגן עדן, גם אתם תהיו איתי בגן עדן. כך הוא מבשר לו וכמו שהיה בסופו של דבר. האוב הזה של בעלת האהוב, הסיאנס הזה של בעלת האהוב הוא למעשה סיאנס מורכב, סיאנס כבד מה שנקרא. היום אין הרבה שבקיעים בזה, אבל זה סיאנס שבין היחידים שהמפרשים שם דנים איך הצליח, איך היא הצליחה להוציא את שמואל מגן עדן. בסיאנס רגיל אפשר לשאוב רק נשמות מכף הקלע. נשמות שמרחפות בחלל באטמוספירה של כדור הארץ, אותם אפשר לשאוב אל עם האותיות וכולי ולעשות ציאנס. אבל מגן עדן אי אפשר לשאוב נשמות. רק נשמות במדרגה

נחטה. אף אחד לא יכול לעשות סיאנס ולהביא אחד מגדולי ישראל. תראו כל הסיאנסים, כל העדויות, אז מספרים על השר ההוא, על ראש הממשלה ההוא, על אחד מהשכונה, על חבר מהצבא. לא מדובר על גדולי ישראל, אבל שם הסיאנס הכבד הזה של אוב הצליחה גם מגן עדן העליון. היום טוב גם שם יש מסבירים שזה רק ממד מסוים של הנשמה לא הכל אבל מה שנוגע לענייננו על כל פנים היום עושים את הסינסים והאותיות שהגיעו אליי קבוצה של נערים התערכו שבת בישיבה אצלנו והיו מאוד מבואלים לחוצים ביקשו לדבר אמרו שהם גרים מתגוררים בפנימיה פנימיה חילונית בארץ וחשבו שזה משחק ילדים אז היו עושים סיאנס היה חדר מסוים קבוע היו עושים שם סיאנס הגיעו למצב שכל

בוקר כל החדר היה הפוך. אז בהתחלה חשבו שבגלל הסיאנס כל אחד רוצה להפחיד את השני אז הופך את החדר. אז חשבו בהתחלה שבאים מבחוץ אז נעלו בלילה והשאירו את המפתח. אחר כך אמרו כנראה שזה מישהו מהחדר כי התופעה המשיכה. עד שהגיעו למצב שרק אחד ישן בחדר והחדר היה נעול וסגור. יש מפתח בפנים. ברור שאף אחד לא נכנס. הוא קם בבוקר. הכל הפוך. הבינו שזה קשור לסיאנסים. קיבלו הדרכה מה לעשות כדי להפסיק את התופעה וברוך השם שהיא הפסיקה לאחר מכן כידוע שגם נשמות הנפטרים מתנקמים זה לא נוח להם זה צער עבורם לכבול אותם בתוך שאלות וכולי אבל מעבר לצער של הנפטר יש גם את האיסור ההלכתי שאסור לעשות ציאנס אבל אלה שעושים הרי מוכיחים את

תופעת ישערות הנפש כידוע כששואלים על מציאות האלוקית מתפוצצת מזה מתרסקת פשוט לרסיסים וזאת מכיוון שזו שאלה שהנפטרים שנמצאים בעולם האמת לא יכולים לסבול אותה שיש למישהו ספק בדבר וצריך לשאול אז כמחאה מפוצצים את השאלה שנשאלת בראש וראשונה היא האם יש נשמות האם יש חיים של אחר המוות

היו לך מפגשים עם דמות אחת קבוהה

נכון הייתה דמות אחת שלא הזמנו אותה היא ילתה היא לא הייתה קרובת משפחה של אף אחד מהאנשים הנוכחים ובשלב מסוים זה הגיע למצב שאותה דמות הייתה מזמינה אותנו במקום שאנחנו נזמין אותה.

הדמות הזאת הייתה מזוהה?

כן, היא קראה לעצמה בשם שאני לא רוצה לנקוף בו. א מאחר והיה מדובר באדם שנהרג במלחמת יום הכיפור, יום הכיפורים במצרים אחרי שהוא היה שבוי שם. והוא נתן לנו ממש סימנים. זאת אומרת הוא נתן לנו גם מספר טלפון וגם כתובת של המשפחה שלו משום שהוא ביקש מאיתנו ליצור איתם קשר כדי א הפריע לו הדרך שבה אשתו על בנתו מגדלת את הילד והוא רצה שאנחנו נתערב בעניין. את התערבת

בשום פנים ואופן לא הסכמנו לעשות את זה אבל בדקנו באותה הזדמנות אם באמת זה קיים הכתובת במספר הטלפון ואותו שם שידענו כי היה לנו שם מלא

מצאת שהיה אדם כזה

מצת שהיה גם טלפון היה נכון

למה הפסקת

אה היינו שתי מדיומיות שעשינו את זה ועברו שנים אנחנו ככה התחלנו לגורות קצת יותר רחוק ניסינו שתינו וכל הקבוצה ככה התפזרה בארץ ומתב הדברים הדברים התרחקו. אבל מה שקרה זה שבהריון הראשון שלי א לאחר שניסאתי א בסוף חודש תשיעי נפטר העובר ממש ביום המשוער ללידה

ואת מקשרת בין הדברים

עוד רגע השותפה שלי לסיאנסים איבדה שני עוברים וחודשים מאוד מתקדמים ובין סיבות ממש טראגיות עד אז לא כיארנו שום דבר יום אחד הייתה תוכנית ב בערב חדש והיה שם רב שדיבר והוא אמר שכתוב נדמה לי בזוהר שאנשים שמדברים עם עולם המתים לא משלמים בעצמם אלא בדור הבא באותו רגע ממש יצרנו קשר אני והמדיומית שנייה ואמרנו שאם יש אפס קצהו של סיכוי שזה נכון אפילו אפס קצהו של סיכוי שזה נכון מבחינתנו אנחנו גמרנו לעשות את זה

הפסקתם

וזה היה מאוד קשה כן, את לא עושה את זה היום יותר.

בשום פנים באופן כי זאת אומרת, אם היום הייתי יודעת את מה שידעתי אז ואיזה מחיר אני שלם, לא הייתי עושה את זה, למרות שזאת הייתה חוויה משגעת.

חזרת מחופשה הביתה

בבאר שבע.

באר שבע.

בבת שלי הגדולה הייתי בבאר שבע. חזרנו ולא ידעתי כלום מה שקורה בבית. אני חזרתי מעבודה, הייתי לבד בבית וכרגיל נכנסתי כשאני לבד אני אוהבת לצייר ולעסוק בכל מיני דברים כאלה. ישבתי בחדר הקטן לצייר ופתאום כולי שקועה בציור ובתאום אני מרגישה כאילו משהו בגב מציק לי ודוחף אותי. אני מציירת ואני לא כאילו אין לי בראש את הדברים האלה בכלל. אני גם לא עד כדי כך מאמינה בסינסים. כשהבת שהייתה אומרת לי מה אני רוצה לעשות? אמרתי תרדי מזה. זה שטויות. ואני מרגישה שמשהו דוחף אותי בגב, לא טוב לי בחדר, אני מרגישה שמישהו על ידי. נבהלתי, לא ידעתי מה קוראתי, זרקתי את הכל, ברחתי מהבית, פתחתי את הדלת, יצאתי החוצה. כשחצי שעה אחר כך נרגעתי, חזרתי הביתה ואז תגידי שבת שלי, הבנות שיחזרו ולשאול שאלות.

ואז שאלת שאלה ו

ואמרתי להגברת, עשית פה משהו? אז היא אומרת לי, אמא, עשיתי סיאנס.

התקלקל הסיאנס?

לא. אז למה הוא דחף איתי מה החוצה?

האמת היא שאנחנו גם לא הצלחנו להעלות את הנשמה בחזרה. אז נשארה איתנו. א הנשמה דיברנו איתי הוא ביקש שנגיד עליו קדיש כי אין לא היה מי שיגיד עליו קדיש. אחיו מתחת לגיל 13. א הוא נשאר אצלנו אחרי זה חברה שלי העלתה אותו הוא עבר אליה הביתה. הוא היה בוכה בלילה, מזיז ריתים, מפיל סקום עד שהיא אמרה לי וביקשתי מאחד האנשים שאני מכירה שיגיד אף קדיש וואלה

ומאז רינה אף אחד לא דוחף אותך בבית

לא זה עוד לא חושבת על זה אני הדלקתי ניר נשמה כפי שאמרו לי במקום שזה קרה ואחר הקדיש וזהו הכל שקט

התחלת יפה ושאלת אמרת השאלה היא הבסיסית האם יש נשמות האם אפשר להתקשר איתן או שזה דברים שאנחנו מאמינים בהם.

אני כחוקר תפקידי לבדוק את התופעה ואני לעולם לא אתחה תופעה, גם לא אאמץ תופעה בלי לתת אפשרות ביטוי, בלי לבדוק אותה. ואני חושב שאנחנו לא יכולים להתנשא ולהתייהר ולהגיד שאנחנו כבר מכירים את ה

כמו שסיפרתי בהתחלה, אני עשיתי את זה פעמיים ביחד עם מדיום. פעמיים קראו דברים של ממש, זזה. אבא שלי הופיע, דיבר אליי, אמר דברים שאף אחד אחר לא יכול לדעת ואני הסרתי את העצב מהכוס ואלה שהיו איתי בחדר לא ידעו את התשובות. מה שיקרה פה זה פעם ראשונה בטלוויזיה, אם לא בעולם כולו, בארץ בטוח. ניתן ליצחק לרות לסני ולשמעון להתחיל את הסינס זאת מפה אנחנו מתחילים מהמילה סינ בכניסה אני אשאל אם יש איתנו מישהו אני מאוד מקווה שבכל זאת כן יגיעו אם יש איתנו מישהו יתקבל בברכה אם יש איתנו מישהו תקבל בברכה. ליר של

מה

לר

ליר זה הבן שלי

איך קוראים לן שלך?

ליר

ליר? כן,

תודה רבה לך.

זה לא יאמן.

כאן בספר הבאתי מתוך המחקרים של ארתור פינדליי, איש מדע בריטי, שכותב שאם מישהו לפני כמה שנים היה אומר לי שאני אבדוק את הנושא הזה, הייתי דוחה אותו לחלוטין. אבל היום אני בעצמי חקרתי את הנושא. הוא איש מדע רציונל, מה שנקרא, אבל פרופסור חבר, לקח אותו פעם לסיאנס, אבל לא סיאנס של ואותיות, אלא סיאנס רציני. יושבים במעגל, נותנים ידיים, מקבלים את האורות, המדיום נרדם ומאפשר, הוא כאילו מתנתק מהגוף ומאפשר לרוח להשתלט על גופו, רוח קבוהה. ואז מדברים איתם, מזמינים נשמות, מדברים איתם, שומעים את הקול שלהם. זה לא סניין סתם שכוס עוברת על אותיות, אלא שומעים את הקול שלה נפטר, מדברים, יש תמונות שנאיסרו בחושך, צריך

להיות חושך. אז באינפרא אדום צילמו שולחנות מתעופפים באוויר. יש לי את התמונות האלה שבשעת הסיאנס רואים שיש כאן מציאות של רוחות שזזים מתפקדים ופועלים. אז הוא כותב כאן הסיאנס הראשון שאני מוסר עליו כעת את הידיעות. הוא מציין גם את הכלים המדעיים שבהם הוא בדק לוודא שאין כאן רמאות. והוא אני קצת אקריא חלק מהשאלות והתשובות. כאן על האדמה. הוא אומר לו אנו יכולים להכיר רק את החומרי. מה מכיל זה שאנו קוראים לו חלל? כך הוא שואל את אחד הרוחות והוא משיב לו כך אני יכול לענות לך רק עד כמה שידיעתי מאפשרת לי כידוע גם הרוחות לא יודעות הרבה כל אחד תלוי בדרגתו עד רמה מסוימת אפשר לשמוע אפשר לשאול לא מעבר לכך מה שהם

יודעים יכולים לענות יש דרגות גבוהות שגם להם אין יכולת להגיע לשם אז הוא מסתייג מראש רק עד כמה שידיעתי מאפשרת לי העולם שלכם הוא חדור עולם אחר של עצם שהוא במצב תנודה גבוה יותר מזה שאתם חשים כלומר, מעבר לחומר יש ממד רוחני. היקום הושלמות אחת מפליאה, אך אתם רק מכירים את מה שאתם רואים, שומעים ומרגישים. האמן לי. יש עולמות אחרים של עצם דק יותר מחומר גשמי אשר בהם קיימים החיים. ושעל אודותיהם אתם עלי אדמות, אינכם יכולים ליצור בשכליכם שום מושג. הוא שואל אותו, האם עולמכם הוא איפה עולם מוחשי וממשי? כן הוא מוחשים מאוד לנו עונה לו אינני יכול לראותך אך אילו יכולתי מה היה מראך הוא שואל אותו והוא משיב יש לי גוף

שהוא העתק מזה שהיה לי על פני האדמה אותם הידיים השוקיים והרגליים והם מתנועות בדרך שווה לאלו שלכם גוף רוחני זה שהיה לי על האדמה חדר בגוף החומרי הרוחני הוא הגוף הממשי והוא העתק מדויק של גופנו הארצי בשעת המוות אנו רק מגיחים מכיסוי הבשר שלנו וממשיכים את חיינו בעולם הרוחני. אני קצת מדלג. אנחנו נעים ממקום למקום כמוכם, אך במהירות יתרה מכפי יכולתכם. גם כשהרב יהודה פטיה בספרו מנחת יהודה מספר על הדיבוקים שהוא דיבר איתם, כשבאו לבקש ממנו תיקון, דיבוק שנכנס, אז הוא שואל אותו, איך אתם הולכים? איך אתם מטהילים? אז הוא אומר לו, אני נמצא בריצה ב כמין ריחוף כזה, יש עליי ארבעה ממונים, שלושה ואחד שנמצא עליהם

ומפרטים לו את כל התהליך של הדיבוקים. שמתי לב, הוא אומר לו, בשיחותיי הרבות עם אנשים שונים, כך הוא שואל אותו שאלה שהיו להם תוארים עלי אדמות, לעולם לא יקראו בהם. בהמשך הוא אומר לו שכשהוא כשפניתי לאחת הרוחות בסיאנסים הוא אומר ופניתי אליו בתואר שהיה לו בעולם הזה אז הוא ביקש ממני אל תקרא לי בתואר הזה תקרא לי בשם הפרטי אז הוא שואל אותו למה והוא עונה לו כן זה נכון תוארים ארציים משמעותם אינה ולא כלום לנו מיד עם הגיעם של אלה הנוסעים אותם הנה צירופים אלו מושמטים אין להם כל משמעות בשבילנו כלומר מגיע אדם לעולם האמת שואלים אותו מי אתה מה עשית מה אתה אומר מה פירוש אני הייתי הייתי שר התשתיות, אני הייתי

דוקטור, אומרים לו כל התוארים האלה לא מעניינים אותנו, ראש הממשלה לא משנה תגיד מה עשית, פעולות טובות, פעולות שליליות, חיוביות, תגיד מה עשית. זה בעצם המבחן ועל זה באמת כשחז"ל מספרים לנו על מוות קליני בתלמוד מספרים חז"ל שבנו של א רבי יהושע, כדי שנדייק בדברים, כן? בנו של רב יהושע בתלמוד מסכת בבא בטרא דף י עמוד ב שם מסופר על רב יוסף בנו של רב בנו של רב יהושע שנפטר ושב לחיים אמר לו אביו מה ראית היית בעולם האמת מה ראית אמר לו עולם הפוך ראיתי עולם הפוך מכאן עליונים למטה ותחתונים למעלה אמר לו אביו עולם ברור ראית כלומר הוא אומר לו אבא ראיתי שם אנשים שבעולם הזה נחשבים לנכבדים, עשירים, כולם רצים אחריהם,

רוצים את החתימות שלהם, שחקנים נכבדים שם אני רואה אותם למטה בשפל המדרגה. ותחתונים, אנשים שבעולם הזה נחשבים לפשוטים, עוד בתקשורת יקראו להם פרזיטים, שמה אני רואה אותם למעלה. איזה מדרגות מחזיקים את העולם, איזה זכויות. אמר לו אביו, אל תגיד, עולם הפוך ראית, אלא עולם ברור ראית. שם זה עולם האמת, שם זה פה זה עולם הפוך. שם זה עולם האמת. כך לימדונו חכמי הקבלה שהאדם בעולם הרוחני הוא באותה רמה שלו בעולם הזה. כל זמן שאדם בעולם הזה הוא יכול לעצב את האישיות שלו, לאד עצמו ולהעלות את רמת הדיבור, להעלות את רמת החיים, להעלות את הרמה הרוחנית שלו מכל הסגנונות, מכל הבחינות. יכול להיות זך וטהור בעולם הזה, אבל כאשר

הוא נפטר, זה הוא. זוהי הסיבה. כאן בספר הבאתי כמה עדויות של דיבוקים מהדורות הקודמים. לפתע הדיבוק מתחיל לקלל, מלכלך את הפה שלו ושואלים אותו, אתה בעולם האמת, איך אתה מדבר ככה? והוא אומר, מה שהייתי בעולם הזה זה אני גם כאן. אם הייתי מתקן את עצמי בעולם הזה, שומר על פה נקי, אז גם בעולם הזה, בעולם האמת לא הייתי יכול להוציא מילים כאלה. זאת אומרת כך, זה כמו שבחתונה, בסוף החתונה מתאספים בני המשפחה, בא הצלם, מצלם את כולם. כל זמן שהוא לא צילם, אפשר לסדר את העניבה. את יכולה לסדר את השרשרת, להתארגן, לארגן את הבגדים, לעמוד איך שאת רוצה, איך שאתה רוצה. צילם והלך. זהו, זה התמונה. הסתיימה החתונה. איך שנראית שם,

זה מה שתהיה. זוהי התמונה. כשאדם עוזב את העולם, זוהי התמונה שלו. זה מה שאומר שלמה המלך במשלה. כל אשר לעשות בכוח עשה. כל זמן שאתה בעולם הזה תעשה. למה? כי אין מעשה וחשבון ודעת וחוכמה בשאול אשר אתה הולך שמה. שאול זה הקבר. שמה אין לא מעשה. אתה לא יכול לעשות מצוות ולא חשבונות לנסות לתקן דעת, חוכמה. אין. גמרנו. מה שאתה זה אתה. זוהי הסיבה שאדם שנפטר ברמה של שיכור, כשידברו איתו בסיאנס וכדומה, הוא ידבר ברמה של שיכור. כי זה הוא. גמרנו. כשאדם חי בעולם הזה הוא יכול להיות בשפל המדרגה, עובד על עצמו, מרומם את הרוחניות שלו, מעצב את האישיות שלו, מתקן את המידות. אם היה כעסן הופך להיות רגוע. וזה אגב סוד גדול

שהתורה לימדה אותנו נאמר בתלמוד, אמר הקדוש ברוך הוא, "בר בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין." לפעמים אנשים אומרים אני עצבני. כשאני מתעצבן לא רואה אף אחד. היום אומרים, "אני לא רואה ממטר, ככה משתמשים בזה. לא רואה אף אחד." ואחר כך הוא כואב. הוא כועס על עצמו. למה אני כזה? למה כשאני כועס אני לא שולט על עצמי? ושוב כועס ועוד פעם לא שולט על עצמו. צודק, כואב. יש אדם מרגיש שהוא גאבתן. יש אחד שמרגיש שכולם צוחקים עליו על זה שהוא רודף כבוד אבל הוא תמיד מספר על עצמו. הוא לא יכול בלי. הוא מרגיש שלועה לו. אבל מה הוא יעשה? הוא צריך כבוד. איך האדם יתקן את עצמו? אמר הקדוש ברוך הוא, "בר בראתי יצר הרע. אני היצרן.

בראתי את היצר הרע. אתם רואים לימות בתי הספר? יש לך בעיה פסיכולוגית? בעיה. אני היצרן. אתה רוצה תרופה בראתי לו תורת תבלין התורה תלמד תראה שזה משפיע מה איך ישפיע אני לומד הלכות שבת זה ישפיע על אישיות שלי שאני לא אהיה כעסן שאני לא אהיה רודף כבוד התשובה כן איך זה עובד מבחינה רוחנית זה עובד הרמחל מסביר איך זה עובד שיש שפע רוחני שהקדוש ברוך הוא כישר במילים ואדם מזרים אותם לנשמה על ידי הלימוד לא ניכנס לזה כעת אבל זוהיא מציאות נער עצבני ילד עצבני נכנס למוסד תורני פתאום רואים אותו מתעדן פתאום רואים אותו מתנהג אחרת. מה קרה? מה שינה אותו? לומד תורה. סיפר לי אחד התקשר אליי כדי להזמין חוברות. אז הוא מספר

לי על עצמו. חזרתי בתשובה לפני כמה חודשים אתה יודע, בהתחלה הייתי הולך לשיעורי תורה. אשתי לא הייתה מאפשרת לי. והייתי צריך לעבוד עליה, להגיד לה שאני הולך לחברים והייתי הולך לשיעור. אבל הוא אומר, "טוב, מה אני מספר לך? זה כבר נחלת העבר היום." ברוך השם, הוא אומר, אם אני מאחר מדבר בטלפון עם חברה, היא באה עומדת רומזת לי על השעון שיעור. שאני אצא. אז עניין אותי. שאלתי אותו מה גרם למהפך הזה? מעניין. טוב ללמוד. איך איך אשתך השתנתה כל כך? הוא אומר לי, "האמת גם אני שאלתי אותה, הרי את תמיד היית מתנגדת. מה קרה לך?" והיא ענתה לי כך. שמתי לב שמאז שאתה הולך לשיעורי תורה, הפכת להיות בעל טוב יותר, מתחשב יותר.

הפכת להיות אבא שיושב יותר עם הילדים, אבא רגוע יותר, טיפוס שלב יותר. שווה לי שתלך לשיעור תורה. זוהי העוצמה של התורה שרבים יכולים להעיד עליה עד כמה היא מעדנת את האדם, עד כמה היא מרוממת אותו. לכן גבר, הרי יש הלכה, גבר חייב כל יום לקבועים לתורה. אחת השאלות ששואלים את האדם כשמגיע לעולם האמת. השאלות הראשונות, קבעת איתים לתורה? זו אחת השאלות הראשונות. אדם שזוכה ללכת לשיעור תורה יום יום, אישה שזוכה לעודד את בעלה שילך לשיעור תורה. האדם האמיתי הוא נשמה. נשמה אי אפשר למלא אותה בענייני העולם הזה כמו שאומר שלמה המלך וגם הנפש לא תימלא תן לה חומר היא לא תתמלא כל הזמן הנשמה נמצאת ברדיפה האדם בגיל צעיר מרגיש

אם יהיה לי את זה אני אגיע לסיפוק מקבל את זה לא בגלל שחסר לי זה יהיה לי את זה אז אני אגיע לסיפוק מגיע לזה שוב אין אדם מת וחצית אהבתו בידו אומרים חז"ל ולמה זה כי נשמת האדם אי אפשר למלא אותה בענייני העולם נסיים בדברי חז"ל על הפסוק הזה, דברים שילוו אותנו לאורך כל הדרך. אומרים חז"ל, עצה נפלאה לאדם. איך לההנות מהחיים? איך להרגיש טוב בחיים? כשהאדם יודע שהאני האמיתי שלי זוהי הנשמה והנשמה לא תקבל סיפוק מכל דבר חומרי, לא מאוכל ולא מבית יפה ולא מתכשיטים ולא מכלים. זה יכול להוסיף. חז"ל אומרים שכלים נעים. אישה מרחיבים דעתו של אדם, אבל לא זה יתן את האושר ואת הסיפוק בחיים. מה כן אומרים חז"ל על הפסוק וגם

הנפש לא תימלא משל לבן כפר שנשע בת מלך אפילו יתן לה כל מה שבידו כל מה שהוא יכול לתת לה אינם כלום לה לפי שהיא בת מלך ממשיכים חז"ל ואומרים כך היא הנשמה אפילו תיתן לה כל תאוות העולם אינם כלום לה למה לפי שהיא מן העליונים הנשמה מהעליונים היא לא שייכת לעולם החומרי תן לה את התרייג מצוות, תן לה את הקביעות איתים לתורה, תן לה את האור שבתורה ואז תגלה סיפוק, שלווה, גם אם תצטרך להקריב בשביל זה פחות שעות עבודה, פחות רווחה אולי, אבל תגיע למה שאתה מחפש באמת את האושר, את הסיפוק ואת העונג בחיים. תודה רבה לכולם וערב טוב. เฮ เฮ เฮ