במטבח של עדן פרק 1 | עדן הראל מארחת את שף חיה ללונק - מתכונים לכבוד שבת

איזה כיף, במטבח של עדן אצלי בבית הביתי שלי. אין כמו להביא את העבודה הביתה. יש כאלה שאומרים: "לא, עזבי אותי, אני רוצה לצאת מהבית, "אני לא רוצה להיות בבית..." אני אומרת: לא, אני רוצה בתוך הבית שלי, במטבח שלי עם הילדים שלי שבאים וגונבים חתיכת אוכל ובורחים. אם זה שהם נכנסים לי לפריימים והכול חי ואמיתי ונושם, אני מכניסה אתכם אל תוך החיים שלי האמיתיים. אז התוכנית הזאת אנחנו נבשל ונלמד תורה ונעשה את הכול ביחד. אני לא יכולה לעשות הכול, אי אפשר. אני אדם אחד, באמת. אז אני מביאה חברות שיבשלו איתי ויעזרו לי וככה ייתנו את הקונטרה הזאת. ואיתי הבאתי היום לבשל את חיה ללונק. איזה כיף, כיף שאת איתי. בואו

נתחיל. חיה, איזה כיף שאת אצלי במטבח. אני רק אספר לצופים, אם יכול להיות שמישהו לא מכיר, אבל חיה ללונק, יש לך קייטרינג מדהים, מאוד מאוד מצליח. -תודה. יש לך עשרות אלפי עוקבים באינסטגרם שבאים לקבל השראה ומתכונים ואני זכיתי שאת מגיעה אליי למטבח. מה צריך יותר מזה הבן אדם? אז תספרי קצת על הקייטרינג שלך. בכלל איך זה התחיל? וואו, את האמת שזה מה זה לא סיפור קלאסי, זה לא ככה שהייתי עם הסירים של אימא. זה די קרה לי האוכל. את יודעת, התחתנתי ואז כאילו... -הבנת שאת צריכה להכין משהו. בדיוק. ופשוט ככה, האוכל קרא לי וראיתי שאני מתחברת והתאהבתי בזה. -מדהים. התחלתי לפתח מתכונים ולפרסם אותם, ואנשים הכינו את זה

בבית שלהם ונתנו לי פידבקים וזה ריגש אותי וזה פשוט נתן לי דרייב להמשיך ואז פתחתי את העסק שלי, וברוך השם הדברים מתגלגלים. אז חיה, מה אנחנו בעצם הולכות להכין לפרשת שופטים, שזאת בעצם הפרשה שלנו השבוע, מה נבשל? אז בואי נלך על שבת קלאסית, נתחיל בסלט מעניין ואז נעבור למנה עיקרית, שזה מאכל ילדות שלי. מה? איזה? -בשר ראש. בשר ראש זה מאכל הילדות שלך? -גם. יש כאלה אומרים "מאכל הילדות שלי זה שניצל". את אומרת: אצלי זה בשר ראש. טוב, בית מרוקאי, מה נעשה? -ברור, ברור, גם אצלנו. וקינוח בחמש דקות, כי חייב חמש דקות לפני כניסת שבת. יואו, ממש, גם אני ככה תמיד. יא אללה. ממש דברים של הרגע האחרון. -מעולה. אבל האורחים

יעופו, אל תדאגי. כן? -בדוק. -אז יאללה, בואי נתחיל. יאללה, אז יש לנו פה את החציל שכבר קלינו אותו מראש. שימו חציל שלם, תחרצו אותו, חצי שעה בתנור זה כבר יכול להספיק. -מה בתנור? מה בתנור? על הגז. תקשיבי, אם יש לך אומץ לעשות את זה על הגז, בבקשה. אני עושה רק על הגז כל שבת. -אני לא, אבל בינינו, זה עדיין בסדר. -נכון. אין ספק ש... -הטעם של סבתא. -בדיוק. הטעם השרוף. מה, יש את החציליות האלה שאפשר להניח את זה על וזהו. שמעי, אני כאילו אפילו בראש לא יכולה להעביר את זה, אבל אם תסתכלי באינסטגרם שלי יש שם איזה טיפ סודי שאני מראה איך לעשות לזה טעם של שרוף. נו, איך? -בלי לשרוף על הגז. ספרי, לא לכולם יש

אינסטגרם. -אני לא יכולה לגלות סודות. לא, את חייבת. -סתם. לא לכולם יש. אז ככה, אני לוקחת ברנר. -כן, נו, באמת. היא תיקח ברנר, היא תשרוף את החציל ולא תשים אותו על הגז. שמעי, את יודעת, השריטה הבאה של המרוקאיות זה גם ניקיון. אז זה בא ביחד, מה לעשות? -בדוק. נכון. זהו, אז החציל כבר קלוי. בואי נכין טחינה. -אוקיי. אני אשים אותו פה. טחינה אולי נעשה בזה. -מצוין. אני קצת עוזרת לך, אני מרשה לעצמי. -איזה כיף לי. טוב, תשמעו, עדן מבשלת איתי. -נשמה, אני סו-שף. סו-שף על-חלל. טוב, הנה, שמתי לך בזה. אז זו תהיה צלחת ההגשה שלנו. גם בשבת אני מאוד אוהבת את הקטע של הצלחותים. אני ממש משקיעה בזה. -את משקיעה? וואי,

כאילו הם מחכים כזה, אבל... אה, כן? -הם מחכים לאוכל. בבקשה, קחי, תמשיכי לך. מצוין, אז ככה, אני לוקחת שום, תראי את המגרדת המתוקה הזאת. -כן. ככה הילדים לא מרגישים. -אשכרה את שמה שום? אני לא שמה. את לא שמה? -בגלל הילדים, נו. זהו, אז פה הם לא ירגישו. -כן. שמתי נראה לי יותר מדי מים. לא נורא, תכף נסדר את זה. כן, אנחנו נוסיף טחינה מקסימום. יש לנו פה שום שהוא כתוש. לימון. נעשה לו סקוויז קטן. אז רגע, בבית שלך... -די מנה קלילה. בבית שלך לא בישלו? בבית שלי בישלו או-הו. קודם כול זה בית מרוקאי. -כן. הכול סביב האוכל, אל תשכחי. זה הדיבור. ובסך הכול לא הייתי בתוך ה... -מטבח? בתוך המטבח של אימא, ממש לא. רגע,

אני לוקחת לך את המלח, פלפל. למה? כי אימא מרוקאית לא באמת מכניסה את הבנות למטבח. אחותי הגדולה הייתה יותר. -זו בעיה, כי איך נלמד? -כן, זו בעיה. אז אחותי הגדולה הייתה יותר, לשמחתה. את שמה פלפל שחור בטחינה? תראי, זה לשיקול. -כן? אבל את שמה? וואו, בחיים לא שמתי פלפל שחור. למה לא בעצם? -לא יודעת, לא נראה לי שייך. אוקיי. לא, אולי כן. אני תכף אטעם את זה. את תטעמי ותגידי. -בוודאי. ואנחנו הולכים לעשות סלסלה של עגבניות עם כוסברה ושום. יאמי. -וזה יבוא מעל וזו מנה ממש יפה. אוקיי, בבקשה. סתם אני מערבבת בשביל הכיף. את יכולה להמשיך. אבל אולי נוסיף פה עוד טחינה. תכף אני אביא עוד. אין בעיה. אז זהו, אז תראי,

אני אוהבת לעשות את זה מעגבניות שרי. הן תמיד יותר מתוקות. פשוט יותר אוהבת את זה ככה. -למרות שאולי זה קצת יותר קשה לתפעל אותן. וואו, אני רגילה למטבח. מי שמעדיף לקחת עגבנייה מעניינת, את יודעת, יש עגבניות מגי או סתם עגבניות תמר, לא משנה מה. השרי תמר מושלמות. -בדיוק, נכון. אנחנו פה בשנת שמיטה, אז קצת היה קשה להשיג. -ברור. אבל בסך הכול אני אוהבת מאוד את השרי, יותר מוסיף לי עניין. מוסיפים שום עם כוסברה. די סלט מרוקאי קלאסי. -כן. שבא מעל. אצלי אני גם... אה, מעל זה. -נכון. אני גם מוסיפה לזה פלפל חריף. -גם אני. אבל עכשיו זה לא שייך לזה. כן, אני עושה... -כשזה סלט בפני עצמו. אני רוצה שהחציל יהיה ניטרלי

ושכולם יוכלו לאכול ממנו. אז אנחנו נקצוץ את זה. לילדים שלך וזה את מרשה להיכנס למטבח? תראי, אחרי שעשיתי עם עצמי שינוי, זה לא בא בקלות בכלל. הילדים שלי פשוט מאוד אוהבים את זה, אז אני בהתחלה כזה לא רציתי שזה יפריע לי יותר מדי ב... כן, תנו לתקתק, אין זמן. -בדיוק. אני מאוד כזאת, גם אימא שלי הייתה כזאת וכאילו החלטתי לעשות בזה שינוי, גם כי אני אימא שונה, ואני רוצה לאפשר יותר וגם הם ממש אוהבים ואני מאפשרת להם לחתוך, הם מתנסים. כי, בדיוק, כי אם לא נעשה אז בסוף הן מתחתנות, ואז "אימא, איך עושים אורז" זה קצת יבאס, לא? הילדות שלי עוד לא נשואות, כן? היא בת 9 הגדולה, אבל בסדר, אני חושבת קדימה. אני נהנית מזה

שהם מתנסים, את יודעת, אחיזה של סכין והכול, אני באמת מאפשרת ממש. וסך הכול הם נהנים מזה וזה עושה לי כאילו טוב כזה. -כן. אז שוב פעם, אני שמה לימון. מלח. קצת פלפל. ניקח כף ערבוב. איך היא אוהבת את הפלפל השחור... אני כאילו מאז הילדים נגמלתי ממנו, אבל את צודקת, זה... אני לא רואה בזה משהו שבאמת יודעים שקיים. -זה קצת חריף, לא? -לא, הגזמת. לא מרגישים את זה. אמרתי למרוקאית פלפל שחור חריף, הצחקתי אותה. את יכולה לבוא לבית של חמי וחמותי ושם לא מבשלים עם פלפל חריף. אה, לא? -עם פלפל שחור, סליחה. אז אני יכולה להבין אותך, אני לא אגיד לך שזה מופרך. אבל אצלי זה חובה. מה את אומרת על הטחינה שלנו? נוסיף לה טחינה?

-מעט, כן. אוקיי, אז הוספנו קצת טחינה, נערבב אותה כי עשיתי אותה דלילה. אז תגידי, איך סעודת שבת נראית אצלך בבית? קודם כול, המון סלטים. -כן? גם אני. ממש שמים על זה דגש. -יואו, מלא. אני יכולה לאכול את הסלטים עם החלה וזהו. -גם אני. חתיכת דג וזהו. -כן, ככה אנחנו גם. ככה אנחנו עושים. אין אצלנו בשר בסעודה ראשונה. אצלי בבית אני גם לא מבשלת בשר כשאנחנו רק עם הילדים. כשיש לי אורחים אני יותר משתגעת, אפילו יותר מדי. -כן. אבל תקשיבי, דג, סלטים וזהו. אני אומרת לך, אני עשיתי חינוך לאנשים. הם יודעים שבאים אלינו לסעודה ראשונה, יש כמה סוגי דגים. תשמעי, אני עושה סושי, אני עושה קציצות דגים, אני עושה דג חריף,

סלמון בתנור. כמה? כמה צריך הבן אדם? -כמה אפשר לאכול? יש לי בערך 15 סלטים, חלות שאני אופה. -בדיוק. אייוואה, עד פה. -נכון, את צודקת. והמרוקאיות שלי לפעמים מגזימה עם זה. -כן. וזהו, ונצלחת עכשיו. תראי איזו מנה יפה. -יאמי. אני אוהבת מאוד את הצלחותים. -ככה מלא? -כן. אני אוהבת כאילו ממש להשקיע בשולחן שבת, כי אפילו שזה רק אנחנו, בסוף אני רוצה שבעלי והילדים ייהנו מהשבת ויזכרו ששבת אצלנו בבית הייתה כיפית. זה גם זיכרונות כאלה, בטח. ריחות, טעמים. זה... מאוד, מאוד. אין, שבת... פשש, איזה יופי. זו המנה הראשונה. -הילדים שלך אוכלים את זה? אצלי הילדים אוכלים כל מה שאני מכינה. הבת שלי קצת יותר בעייתית, אבל אני

חושבת שזה עניין של הרגל. וגם גיל, לא? -בגלל שאני אימא שמבשלת הכול, אני מאפשרת הכול והם טועמים הכול. מדהים. -כן, זה לפי דעתי הכי טוב לעשות. אוקיי, חיה, אז עשינו את המנה הראשונה ועכשיו אנחנו עוברות למנה השנייה. טוב, אז זו המנה העיקרית. -הגענו לבשר ראש. נכון, אז המנה הקלאסית היא באמת בשר ראש שעוברת בדורי דורות, אבל אני לקחתי את זה לווריאציה אחרת והחלטתי לעשות את זה עם אסאדו, בשר יותר רך, עשיר, שומני. אה, לא בשר ראש. -זה לא בשר ראש. אז יש לנו פה אסאדו שבעצם צריך לשלוק אותו בערך שלוש שעות בסיר עם מים רותחים. אז זו ההכנה הראשונית. תעשו לכם את זה ביום חמישי, שלא תצטרכו להסתבך. זה יהיה מוכן מראש

ולהשאיר אותו במקרר. בדיוק, אז זה יש לנו כבר במקרר שהכנו מראש. אנחנו נחתוך אותו שנייה אחת לקוביות. וזהו, ואפשר להתחיל לעבוד איתו. תקשיבי, איזה רעיון גאוני לעשות את זה על אסאדו ולא על... את תטעמי את זה ואת תביני שזה... גם בשר ראש זה טעים, אבל אני הרבה יותר אוהבת אסאדו. אני אגיד לך משהו, יש משהו בבשר ראש שהוא קצת... -נכון. לא אוהבים להשתמש בו כולם. הוא קצת... -כן. זה יותר כזה אסתטי. בדיוק, המראה שלו קצת... -קשוח. בשביל זה יש אסאדו. זהו, אז ניתן לזה איזשהו חיתוכון. קוביות כאלה. נגיד מנה כזאת, מתי את מכינה אותה? אני בכלל מבשלת ביום חמישי. אני לא אוהבת להיכנס... לשבת רגילה את עושה ככה אסאדו וזה?

-לא. אז זה מה שאני אומרת. זה שבת שהיא קצת יותר חגיגית, יותר זה. אז זהו, בואי נתחיל את המנה. אוקיי, מה? -נדליק את הגז. -להדליק? אוקיי. כן. נתחיל עם השמן. לא נחמם אותו מדי, כי אני לא רוצה שהשום יישרף. יש לנו פה שומים. אז נתחיל על נמוך. ניקח לפה את השום, כמה שיותר יותר טוב. איך שאתם אוהבים. אני לוקחת בערך שש-שבע שיניים, חותכת אותן גס. אם אתם מעדיפים לקצוץ, בכיף. ככה שמן? אני לא יודעת. אני כאילו עושה מה אני חושבת. זה מעולה. -דברי אליי. אני סומכת עלייך, נראה לי יש לך את זה במטבח. כן, אוהבת גם לבשל. בכל זאת מבשלת לבית, ברוך השם. -כן, אוהבת, אוהבת לבשל. אז נתחיל ככה בהכנת הרוטב. תגידי, איך נראה

שולחן השבת שלכם? לא רק מבחינת האוכל, בכלל האווירה. מה הגילאים של הילדים ואז אני אבין... אני אגיד לך משהו, הילדים שלי מאוד קטנים, אבל אני מכניסה את האווירה לבית בכל זאת. בטח, חשוב. -יש לי את יונתן שהוא בן שמונה, ואת איילה, שהיא בת חמש עוד מעט. ובכל זאת אני עורכת את השולחן, משקיעה. בעלי, שיהיה בריא, משתדל להביא לי כל פעם פרחים טריים. כי זה בעצם הקישוט של השולחן. ואני קונה כל פעם ואזות, כבר אין לי מקום. בקיצור, אז אני מאוד אוהבת... בעצם את הולכת לעבור לעסקי הוואזות ולא ידענו. כן, אני ממש אוהבת את השבת, אני אוהבת את האירוח, את ההשקעה של השולחן, ממש קונה סטים, משתדלת שתמיד יהיו חבקים מתאימים.

בשבילי שבת היא... -זה הדבר בעצם. אני מחכה לזה. -זה הדבר. אני עובדת כל כך קשה במהלך השבוע, שאני מחכה כבר להיות עם הילדים ואת השקט שלנו. ממש. -ואת האוכל הטעים. והמשפחה ביחד. -נכון. אז אני שמה פה. -כן. מה זה? עגבניות מרוסקות. אפשר לחתוך עגבנייה רכה לקוביות. פה אני מוסיפה כף רסק. מספיק. זה בעצם הרוטב שלנו. -איך את יודעת שזה כף? תקשיבי, אני מרוקאית, זה קורה לבד. -גם היא ככה. כן, ממש הכול לפי העין, הכול בתחושה. אין באמת כמויות, בואי. אוקיי, מלח. אז אנחנו שמים מלח, מעט פלפל, פפריקה בשפע, כי אין מה לעשות, הכול צריך להיות צבעוני. כרכום וכמון, אם את מצליחה להביא לי. בוודאי. הנה. מעולה. כמון ובשר הולכים

מאוד יפה. -נכון, זה... ממש. עכשיו אפשר להוסיף מים, לתת לסיר איזו רגיעה של כמה דקות. מצוין. תגידי לי כמה. -תשפכי את הכול. הכול, הכול. את צריכה עוד או שזה מספיק? -נראה לי שנביא עוד מים. אני אביא לך. ברגע... עכשיו אני פשוט נותנת לסיר איזה רבע שעה ככה שפשוט המים יבעבעו, ונכניס פשוט אחר כך את הבשר. עוד? -כן. את צריכה עוד? -זהו. -אוקיי. זה השלב שאני סוגרת את הסיר, רבע שעה, משהו כמו... אפילו פחות, עשר דקות. כן, הלהבה גבוהה. אז אני לוקחת גם את הכוסברה, שתיכנס אחר כך. -בסוף. -בסוף. כן, לקראת הסוף. יחד עם פטרוזיליה, שגם הולכת להיכנס הנה לכוסברה עם החומוס. נכון. -זה משתלב טוב. -יואו, איזה טעם של ילדות

את ממש עושה לי. רגע, את גם מרוקאית. -כן. אז בשבילך ילדות זה... -זה ריח של כוסברה ובשר וכמון. בדיוק. הרוטב מבעבע. -נכון. אפשר להוסיף את הבשר פנימה. נכניס. שמים את כל הבשר. חומוס, שגם ייכנס לנו לפה. בואי נטביע אותם קצת. ספרי לי איזה חומס לקחת, מקופסה או משקית? היום לקחתי משימורים. -אוקיי, אבל בדרך כלל? כן, לגמרי. לבשל מראש, אפשר משימורים. אה, את עושה ממש את כל התהליך. לא, לא, אני מרוקאית מודרנית. אני רק אומרת שאפשר... -אוקיי, אוקיי. כן, אפשר, אפשר הכול. אני אוהבת דברים קלים. -כן, כן, כן, אני מסכימה איתך. אין זמן היום. -אין זמן. לתהליכים. סבתא שלי הייתה מבשלת על פתיליות בשלב בחיים שלה. -בדיוק.

אז אני אומרת, מה שאפשר לייעל, נייעל. כן, ואז היא קיבלה את הגז, והיא לא הבינה על מה אנחנו בכלל מעיזים להתלונן. זהו, אז אני מוסיפה את הכוסברה בשלב הזה עם הפלפלים היבשים שיש לנו פה. בעצם מה שעשיתי, זה השריתי אותם במים חמים. יש כאלה אומרים להוציא את החריפות. לפי דעתי הם לא ממש חריפים. מה, הם מתוקים. זה מתוק. יש מתוק ויש חריף. -אה, אוקיי. לא ידעתי. אז אני אוהבת את זה לדקורציה, בינינו. בדיוק באתי להגיד זה רק בשביל זה, נפתח ונראה את זה. שיראו שהסיר הוא מרוקאי של סבתא. -זהו, בדיוק. הבנת את הראש שלי. -בדוק. אז ככה לדקורציה. נסגור. בעיקרון הבשר בושל מראש. -נכון. אז אפשר לתת לזה 40 דקות-שעה. -ככה וזהו.

-כן. נסגור את זה. -ואנחנו נסגור את זה. על אש כזאת גבוהה או להוריד קצת? אנחנו נוריד, כן. טוב, אז זה מתבשל עכשיו, ואנחנו בעצם מתחילות לעבוד על הקינוח, שעוד לא גילית לי מהו. רק אמרת לי "חמש דקות". -נכון. פרווה, קל. נתת לי את כל השמות שאני כבר נו, נו, נו, ועוד לא אמרת לי מה, אז ספרי לי מה. נכון. אז תקשיבי, קרמבל תפוחים. אוי, יאמי. עם גלידה. גלידה... -היסטרי. אז זהו, יאללה, בואי נתחיל. -אוקיי. שבאמת תראי כמה זה חמש דקות. מה זה? -זה שמן קוקוס. בגלל שזה וריאציה פרווה, ואני לא רוצה לשים חמאה, אני משתמשת בשמן קוקוס. כאילו את רוצה, אבל אין לך ברירה. אני רוצה, אבל לא יהיה אפשר לאכול את זה בתכלס. -נכון.

אז שמן קוקוס זה חובה במטבח. -אוקיי. אני לא משתמשת במרגרינות וכאלה. -לא, מה פתאום. גרוע. גרוע מאוד. אני אומרת כמה שאתם יכולים פחות, אם בכלל לא. וזה חומרי גלם איכותיים שעושים את האוכל טעים. אין מה להשתמש במרגרינה למיניהם. באמת שאין צורך. זהו, אז אנחנו מחממים את שמן הקוקוס, מכניסים לשם את התפוחים. אנחנו נתחיל לקרמל אותם קצת. בלי סוכר? -עם סוכר. -אה, אוקיי. אז אני מוסיפה סוכר, בערך שתי כפות. אנחנו עדיין עם הבערך. בערך שתי כפות, אייוואה. את צריכה לעשות אייוואה אחרי. -אוקיי. קינמון טרי. אימא'לה, איזה ריח. הריח של הקינמון זה התמכרות. -אין על קינמון. האמת שקינמון על תפוחים זה כאילו השילוב... אין. זה

חובה. וקורנפלור, זה בעצם מה שמסמיך לנו את התפוחים והופך את זה ליותר נמתח כזה. רוטב מוצקי. אוקיי, ניתן לזה ערבוב. ועכשיו נכין את הטופ, שזה בעצם הקרמבל, ששוב, גם הוא בלי חמאה, אבל עדיין את תראי שהוא יהיה קריספי. אז יש לנו פה קערה עם קמח, סוכר חום בכוונה. -כמה קמח שמת? יש פה כוס וחצי. -כוס וחצי, אוקיי. יש פה סוכר חום. אני משתמשת לקרמבל בסוכר חום. -לקרמול, זה עושה צבע. -בדיוק. חייב את הצבע והכול. ופה יש קוואקר. הקוואקר נותן קריספיות משגעת. -די! אהבתי. הלמעלה הופך להיות פצפוצים כאלה קריספיים, אז אפשר להוסיף פה גם איזו כף. זהו, ושמן. עכשיו אנחנו ניקח מזלג, מצוין, ונתחיל לעשות את הפירורים. ברגיל, את

יודעת, עושים את זה עם וו לישה וחמאה ומכינים קרמבל ככה... -רגע, רגע, אל תערבבי אותי, אמרת לי חמש דקות קינוח. -יפה, בשביל זה אני אומרת לך, לא צריך פה את כל זה. בואי תראי. וואי, תקשיבי, בחיים לא ראיתי טריק כזה. יואו, זה גאוני. תקשיבי, אני אוציא עכשיו מיקסר עם כל הבלגן של שבת? נראה לך? -צודקת. -אין מצב. אז יופי, אני רואה שצריך עוד שמן, מוסיפה עוד. זה הכול. מה עם התפוחים? הם כבר מתקרמלים. תקשיבי, ברגע שלומדים את המתכון הזה, את תראי שזה באמת חמש דקות עבודה. הנה, תראי איזה קרמבל משגע יצא לנו. -מדהים. זה הולך להיות טעים ברמות. -כן? אני הבטחתי שמעבר לזה שאנחנו ניתן להן מתכונים אז גם האימהות, שבגלל

שאין לנו כל כך זמן לשבת וללמוד, אז אני אתן להן ככה כמה רעיונות לפרשת השבוע. ופרשת שופטים זו באמת פרשה שיש בה כל כך הרבה דברים. גם אומרים "שופטים ושוטרים תיתן בכל שעריך אשר ה' אלוקיך "נותן לך". עכשיו, כמובן שיש את העניין הזה של איך אנחנו בין אדם למקום, נכון? -נכון. איך אנחנו מתנהגים, איך זה, זה, אבל בחסידות לקחו את זה, האמת, למקום מאוד יפה, שאני מאוד אהבתי את זה. זה הבעל שם טוב הקדוש הביא את זה. -וואו. -כן. שהוא אומר בעצם צריך גם לשים לב איך אנחנו בין אדם לחברו. שופטים ושוטרים בין אדם לחברו. איך אנחנו מדברים, איך אנחנו שופטים אנשים אחרים. כי המדהים הוא, שזה משהו שהבעל שם טוב הקדוש באמת הביא,

את כל העניין הזה שאין שום דבר בחוץ והכול קורה בתוכנו. כל מה שיש בחוץ זה בעצם השתקפות של הפנימיות שלנו. -נכון. ואם אנחנו רואים באנשים דברים לא טובים, זה בעצם אנחנו רואים בעצמנו את הדברים הלא טובים. -כמו מראה. -בדיוק. זה ממש ככה. -אבל כשמבינים את זה, אז אתה פתאום מתחיל להסתובב ברחוב ואתה אומר... ונגיד סתם שפטתי איזה מקרה או זה, ואז אני אומרת: אוי, לא, זה בתוכי. אוי... המצפון מתחיל... נכון, אבל אז זה באמת עוזר לנו להתחיל לשים לב איך אנחנו... מה האווירה הפנימית של העולם שלנו. איך אנחנו שופטים אנשים כל הזמן. והפרשה הזאת, קודם כול זה אלול וזה באמת זמן שצריך לנצל אותו עכשיו לחשבונות נפש ולהתבוננות

יותר עמוקה ולראות איפה אנחנו רוצים להשתפר. -נכון. אני חושבת שבסוף העבודה האמיתית היא העבודה הפנימית, עבודת המידות, ולהפנים את זה שכל מה שאנחנו רואים בחוץ זה בעצם קיים בתוכנו, זה משהו מאוד מאוד חזק. רגע, מה את בעצם עושה פה? זה בעצם קינוחים אישיים מה שאת אומרת לי. אז אני עושה את זה בקינוח אישי, כדי שכל אחד כבר יוכל לקבל ככה עם גלידה מעל. גלידה... הבאתי את הקוקטים האלה, שאפשר לקנות בכל חנות אפייה. מדהים. ותכף נמלא אותם. -נכון. אני אמשיך לך עוד קצת עם הפרשה. יש לי עוד איזה משהו יפה. -מעולה. אני רוצה לשמוע. את רוצה רק שנביא את זה לפה ונתחיל למלא אותם? איך? את כל המגש? או שנביא את זה לפה, נראה לי

יותר הגיוני. -כן, מצוין. יאללה, יש לנו כף. -הנה. מצוין. אני איתך. אז את שמה את זה ומעל זה את זה. נכון. -אוקיי, בסדר. אז יש משל נורא יפה בתורת החסידות על אישה שהיו לה מלא מלא תכשיטים והיא הייתה מאוד מאוד מקושטת והיא הייתה מאוד גאוותנית, והיא כל הזמן הייתה מסתובבת והיא הייתה אומרת: איזו יפה אני... התנור מוכן. איזו יפה אני וכמה תכשיטים יש לי, ויואו, ואני כל כך יפה ו... מה זה גאוותנית, הייתה עפה על עצמה כל הזמן. ובעלה היה סובל, סובל. כאילו, מי צריך את כל הבחוץ הזה? ואז הוא... -היא לא הייתה מעידן האינסטגרם במקרה? סתם אני שואלת. תשמעי, יכול להיות, יכול להיות, אפשר לקחת את זה ממש לימינו אנו, שזה מה

שמדהים. -כן. -התורה כאילו לפעמים, החברים שלי שעוד לא חזרו בתשובה, בעזרת השם בקרוב כל עם ישראל, אז הם כאילו אומרים: "תגידי, את נורמלית? התורה זה של פעם". ואני אומרת להם: אתם לא מבינים כמה זה של היום. בדיוק היום. כל כך היום. אז האישה הזאת מהמשל שלנו הייתה כל כולה מתקשטת ויפה וזה, ובעלה מהסבל שלו הלך והתייעץ, ואמרו לו: איך שהיא קמה בבוקר, אתה לוקח... ושמו לה את המראה. או-הו, קשה. -כן, ממש קשה. בקיצור, היא התעוררה בבוקר, הוא שם לה את המראה, היא ראתה את זה והתחילה לצרוח... כאילו היא ראתה איזו מפלצת בזה, והיא אומרת: מה זה? הוא אומר לה: תירגעי, תירגעי, זו לא מפלצת, זאת את בלי כל התכשיטים ובלי כל

ה... מה שנקרא הדאווין. וכאילו מאז היא לא הרגישה את הגאווה הזאת יותר. ואני חושבת באמת שהיום, באמת כמו שאמרת, זה דור האינסטגרם ודור... הכול מאוד מאוד בחוץ ומאוד כולם רוצים להיות מאוד בחיצוניות. עכשיו, אני לא אומרת שאישה צריכה להיות מוזנחת. חס ושלום. -ממש לא. -לא, אישה צריכה להיות מטופחת, אישה צריכה להרגיש טוב עם עצמה ולקנות בגדים נאים, הכול בסדר. אבל במידה. ואני חושבת שבאמת השופטים הפנימיים האלו זה גם לשים לב: רגע, אני מגזימה מדי? בעצם עד איפה הגבול הוא להרגיש טוב עם עצמי לבין: רגע, עכשיו אני רוצה שהבחוץ יסתכל עליי. וצריך מאוד לשים לב. -הכול במינון. בעיקר היום, במינון. ולא להיות מושפע מהבחוץ.

-שזה מאוד קשה גם בדור שלנו. מאוד קשה. -אנחנו כל הזמן מסתכלים בחוץ ורואים למי יש יותר. -נכון, נכון. ולמה להם יש ולי אין. -נכון, נכון. ולמה היא נראית ככה ואני לא נראית ככה. וכמות הפרעות האכילה שיש היום אצל הצעירות זה פשוט כל כך עצוב, וכמות האנשים שסובלים מדיכאונות, והכול מזה כי הכול יצא החוצה. -נכון. -וקצת שכחו את עולם הפנים. ואני חושבת שאלול ועשרת ימי תשובה זה בדיוק הזמן הזה של להיכנס פנימה ולהתחיל לעשות ממש עבודה רצינית, לנקות את כל המיותר מעצמנו. -לגמרי. להבין שאין שום דבר בחוץ ולעשות עבודה פנימית. כי בסוף מה אנחנו רוצים? לשבת בשולחן שבת, לאכול איזה קינוח טעים. -ממש. -לאכול איזה אוכל טוב

ולהיות בשמחה אמיתית. -בדיוק. בשמחה אמיתית. בעזרת השם שבאמת נזכה. אוקיי, זה האחרון. נכון, זה האחרון. -ואז כל זה ייכנס גם לתנור. זה ייכנס לתנור בחום של בערך 180-200 מעלות, עשר דקות, רבע שעה. אני אגיד לך משהו, אפשר להכניס את זה לפני שבת ולשים את זה על הפלטה כדי שזה יהיה חם. אין עם זה שום בעיה של נוזלים. -לא, את רק צריכה לזכור מהר בתוך כל הזה: "מי התקלח?", "מי זה..." "אימא, תעשי לי קוקו", "אימא, לא מצאתי גרביונים", "אימא..." בתוך כל זה לזכור להוציא את זה מהתנור, לא הייתי בונה על עצמי. בואי נגיד שאם בא לך לעשות את זה ביום חמישי ולשים במקרר או יש לך חג ואת רוצה להכין כמות ולהקפיא, גם אפשר. אה, יפה.

להכניס לתנור? -להכניס לתנור. את יודעת מה אני אומרת לפני שאני מכניסה לתנור? תני לי לנחש. -נו? ברכה והצלחה? לכבוד שבת קודש. -אה, ברור, ברור. רגע, זה הדבר הראשון. איך פספסתי? -לכבוד שבת קודש. זהו, אז זה ייאפה לנו. תגידי, נוח לך במטבח שלי לבשל וזה? יותר נוח משלי זה בטוח. -אה, כן? כן. -ואני מתלוננת. את רואה מה זה? אין, אנחנו... אני צריכה ללמוד להיות יותר שמחה. בואי אני אגלה לך סוד. פתאום אני רואה את המטבחים הגדולים, ואני אומרת "וואו". -תמיד רוצים עוד. למה? למה היצר הרע הזה? -הרגע דיברנו על זה, לא? -בדיוק. בואי נתבונן פנימה, מה שנקרא. -נכון, נכון. אני מדברת... נשמה, כל הדבר הזה הוא בשבילי. -בשביל

כולנו. -הוא לדבר לעצמי. חד משמעית בשביל כולנו. -להעיר את עצמי. אני רוצה להתעורר, אני רוצה... יאללה, לעשות עבודה. אני את הקייטרינג שלי התחלתי ממטבח מאוד מאוד קטן. -כן? אנחנו גרנו כזוג צעיר בדירה שלושה חדרים. -מדהים. עם שני ילדים. המטבח שלי היה מפה עד לפה. לא, לא. -לא מגזימה. שלושה מטר. וזה היה כזה שיא של הקייטרינג והוצאנו... -אחלה אוכל. אחלה אוכל ל-300 איש. -יואו, מדהים. ולפעמים יותר ופחות, וזה פשוט מראה לך שזה לא הגודל, זה ה... זה היד, נשמה. זה היד, זה היד. וואו, זה מריח נפלא. -בואי נראה רגע. טוב, זו תחושה של בית כזה של סבתא. חבל שאתם לא יכולים להריח מה קורה פה בבית. חיה, בואי תספרי לי. עכשיו

אנחנו הולכים בעצם להראות את כל המנות היפות שבישלת. הריח משגע... -שבישלנו. שבישלנו, בישלנו, נגיד, נגיד. את, את בישלת. אז עם מה נתחיל? מה נראה קודם? זהו, אז אני מוציאה את הקרמבל. הריח פה של הקינמון... -יואו! מטורף. אז נשים את זה פה להתקרר. אימא'לה, זו האהבה שלי תפוחים. זה או שאוהבים או שלא אוהבים. אני חולה על תפוחים. -את? גם אני. אז את בצד שלי? -ברור. בצד של הטובים. -כן. אז תכף נצלחת את זה עם גלידת סורבה פרווה. אז אני מביאה את הצלחת המרוקאית הזאת שנצלחת בה את הבשר. -נכון, חרס. אימא'לה, הריח פה... -וואו. מטורף. -יואו, איזה ריח, אימא'לה. כמובן להגיש את זה או על איזה קוסקוס או על איזה אורז. הבשר

רך ברמות, שזה פשוט כיף. הריח טעים. יואו, זה נראה מושלם. כן. הריח פשוט מטורף. וואי, זה נראה מדהים. מצוין, זה מוכן לנו. אז יש לנו גם את החציל שכבר הכנו. ועכשיו לקינוח. אני מאוד מתפוצצת מהר בשולחן שבת, אבל לקינוח אני תמיד משאירה מקום. -בדוק. תמיד גם יש לו מקום. -בדיוק. אז אין מצב שלא. טוב, אני לא יכולה להתאפק. את תכיני את זה. אני רוצה לטעום פה. -יאללה, קדימה. אני אתחיל עם החציל. אני מצלחתת את הקרמבל. בעצם אחרי שהוצאת אותו את שמה עליו גלידה. -נכון. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי האדמה. -אמן. וואו. איך אני אוהבת חצילים. -כן? אני חולה על חצילים. -גם אני, בכל הווריאציות. בכל הווריאציות.

בדיוק, גם אצלי. כאילו, בעלי אומר לי: "אה, גם זה חציל? "אה, גם זה... חציל במיונז? חציל בטחינה? אוקיי". בדיוק. ואת יודעת, יש סלט עם חצילים, פלפל חריף, עגבניות שרופות, גמבות שרופות. משוואיה. -משוואיה! תקשיבי, זה... ממש סלט ילדות. אוקיי, תקשיבו, זה קורה. אני הולכת לטעום את הבשר ראש, שבעצם הוא לא בשר ראש. -זה אסאדו. -אסאדו. את תצלחי את החריפות? -אני לא יודעת. זה חריף מאוד? את אוכלת חריף חריף? -לא. אוקיי, אני מקווה שיהיה בסדר. -וואה עליה. טוב. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. -אמן. אני שמה בינתיים את המייפל על ה... יואו, זה מושלם. זה לא חריף מאוד. לא חריף מאוד? -לא. זה בדיוק מה שזה

צריך להיות. אבל חכי כשתטעמי את הקינוח. אל תדאגי, אני אטעם את הכול, נשמה. בשביל מה כל זה קורה? אה, מעולה. -בעצם בשביל שאני אוכל וזה. ויהיה לי נחמד וטעים וגם אוכל יישאר לי פה בבית. את כבר מוכנה לשבת בתכלס. -אני מוכנה, ברור. את חושבת שאת לוקחת משהו הביתה? הצחקת אותי. אה אה אה. רגע, אני רק אסמס לבעלי, "קבל ביטול". יאללה. זהו, נשאר לך לטעום מהקינוח. טעים טילים. אז עכשיו אנחנו הולכים לטעום את הקינוח? -כן. וואה וואה על סחל'ה בבטן. -איזה סחל'ה, זה שבת, לא? אין זמן כאילו רגע לעכל. גם בשבת זה קורה ככה מהר. -לא כזה מהר, יש קצת יותר זמן. אוקיי, יש לנו פה גם קמח, אז אנחנו נברך מזונות. ברוך אתה ה' אלוקינו

מלך העולם בורא מיני מזונות. -אמן. אני שומעת את הצליל הזה. -ביי. לא, זה מושלם. אני איכשהו תמיד מגיעה לקינוחים קודם. זה טעים. -כן? את אוהבת חם וקר ביחד? -חולה על זה. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מיני מזונות. -אמן. טעים טילים, אה? לא נעים לי להגיד על עצמי. למה? טעים מטורף. -את יכולה להעיד על עיסתך. -בסדר. יואו, זה מושלם. וואו. תקשיבי, אני מאלה שהיו עושים את הקרמבל ברמה גבוהה, ואז הפסקתי להכין את הקינוחים האלה כי אין לי כוח. אין מה להפסיק. צריך לחדש ולדעת לעשות הכול מהר. מדהים. טעים לי, לא נעים. לא נעים ממי? אני יודעת? מהצופים בבית. כשהצופות שלנו רואות את זה, כל מה שהן אומרות לעצמן עכשיו זה

איך אני הולכת להכין את כל האוכל הזה כי זה נראה טיל. זה ממש טעים. נשים יקרות, אני רק אגיד לכן, פרשת שופטים, לכו על זה. יש לכן דבר תורה, יש לכן פה מתכונים טעימים, אתן מסודרות, זהו, אפשר להתחיל את השבת. -אפשר להיכנס למטבח. אפשר להיכנס למטבח. חיה, אני רוצה להגיד לך תודה רבה. תודה לך. -שבאת אליי הביתה ובישלת והכנת דברים כאלה טעימים ויפים. בעזרת השם שיהיה לך רק שפע. -אמן. עם כל העסק שלך ושיהיה לך מלא מלא עם כל הקייטרינג הצלחה וממש תודה. תודה רבה, היה לי מה זה כיף. איזה כיף. זה היה כמו לבשל עם אחותי, כי זה כאילו אותו מטבח. מהבית כזה. כן, מהבית. מהמם. באמת שהיה לי ממש משש כיף. איזה כיף. -נהניתי. -גם אני. ותכינו בבית ושיהיה שבת שלום. -הכי חשוב. שבת שלום. שבת שלום.