הרב אליהו עמר - מסע חייו של שאול המלך (עם כתוביות בעברית) HD

ערב טוב לכולם. שלום וברכה. אנחנו הולכים היום לגעת בסוגיה קצת פנימית שעוסקת בעניינים בתנ"ך. אבל כמו שאנחנו יודעים, תנ"ך זה אף פעם לא סיפורים. ואם יש סיפור בתנ"ך, אז כנראה שיש לו איזשהו מסר, משמעות פנימית, משהו שבא ללמד אותנו. ואנחנו ננסה יחד להתחקות על מה הדברים באים ומלמדים. המלך הראשון שקם לעם ישראל קראו לו שאול המלך. שאול המלך הוא היה מלך מאוד ייחודי. מה היה מיוחד בו? משחו אותו בשמן המשחה שהכין אותו משה רבנו עליו השלום. מה מיוחד בזה? אני רק אומר לכם, כי מלכים לא נמשחים בשמן המשחה. מלך, כאילו, זה תמיד מגיע בשלשלת, אתה נהיה מלך כי אבא שלך היה מלך. זה עובר מאחד לשני. לא צריך לקחת מלך ולמשוח

אותו. השניים היחידים שמשחו אותם היו שאול המלך, כי הוא כאילו התחיל את המלוכה בישראל, וזה נקטע אצלו, ודוד המלך, גם משחו אותו. אחרי זה, מי שבא אחרי דוד, כבר משחו אותו הלאה. מצאתי דבר מאוד מעניין. אתם יודעים שאחרי ששלמה המלך נפטר, התפצלה המלוכה. רחבעם היה הבן של שלמה. טוב, זה בסדר, אז הוא ממשיך את אבא שלו. אבל במקביל היה את ירבעם בן נבט, מלכות ישראל, שגם היא הקימה איזו שלשלת של מלכים. לפעמים התחלפו משפחות, אבל השלשלות נשארו. איך אותם משחו להיות למלכים? זה דבר מאוד מעניין. אותם לא משחו בשמן המשחה שעשה משה רבנו. למה? כי פיצול המלוכה היה בכוח הזרוע. התפצלתם. אז לא שמים להם את שמן המשחה של משה רבנו.

זה שמן מאוד קדוש. עם השמן הזה עשו את אהרון להיות כהן גדול, עם השמן הזה. זאת אומרת, זה שמן שיש בו קדושה שכתוב בתורה שמי שיכין את המדד הזה של שמן המשחה, אז חס וחלילה זה כרת. אסור לעשות כמותו. שמן המשחה, קטורת הסמים, אלה דברים מאוד מאוד ייחודיים רק לבית המקדש. מה עשו עם כל מלכי יהודה? משחו אותם בשמן אפרסמון. מצאו פתרון. היו פה אז בארץ ישראל אפרסמונים. השמן שלהם הוא שמן עם ניחוח מאוד מאוד מיוחד, גם מאוד דליק. אתם יודעים ששמן אפרסמון זה שמן שאסור להדליק איתו נרות שבת, למרות שזה חומר בעירה. מה הבעיה? נשים אותו. כמו שמן זית. זה סוג של שמן. תדליק איתו. הסיבה שלא מדליקים עם שמן אפרסמון נרות שבת, לא

בגלל שזה לא... זה מאוד ריחני ונעים. זה שמן ארומאטי. הבעיה איתו שהוא פשוט מאוד דליק. האישה שתדליק אותו, יכולה להידלק איתו. דבר מאוד מעניין. הגמרא מביאה סיפור מאוד חריג, אבל כנראה בגלל החריגות שלו היא מביאה אותו, על יחסי כלה וחמותה. כלה וחמותה בדרך כלל לא כל כך מסתדרות. אז הייתה איזו כלה אחת שמאוד שנאה את ה... חמה, סליחה, שמאוד מאוד שנאה את הכלה שלה. ממש שנאת מוות, עד מוות. ופעם אחת היא הביאה לכלה להדליק נרות בשמן אפרסמון, ומה שקרה, זה שמן שהוא דליק מאוד. הוא עף, וזה נתפס על הכלה. והיא פשוט נשרפה. אז החמה דאגה לשרוף את הכלה. אז מפה אמרו חכמים, את השמן הזה, איך אומרים? אולי תתבשם איתו, אבל אל

תדליק איתו נרות שבת. זה הוצא מחוץ לחוק מחמת זה שהוא שמן בעייתי. במקביל, המלכים של מלכות ישראל היו שמים עליהם את שמן המשחה. אני לא סתם פתחתי בקטע הזה. אנחנו תכף נתפוס שיש לזה משמעות מאוד מאוד רצינית עם איזה שמן משחו את המלך להיות מלך. בכל אופן, מיד כששאול נהיה מלך, מסופר בנביא שהגיע אליו שמואל. שמואל הנביא הוא זה שדאג ששאול יהיה מלך. בא שמואל הנביא ואמר לשאול, תשמע, אתה יודע שלפני כמעט 300, כמעט 400 שנה עם ישראל יצא ממצרים. מיד כשעם ישראל יצאו ממצרים, הגיעו העמלקים. העמלקים עשו כמעט כמה אלפי קילומטרים כדי להגיע להילחם עִם עַם ישראל. הגיעו ממקום מאוד רחוק. נלחמו איתם ברפידים. אף אחד בעולם לא

העז להתעסק עִם עַם ישראל. תקשיבו, הוא עם שמכה בעשר מכות את אלה ששעבדו אותו, עם שמגיע על שפת הים והמים נקרעים והוא עובר. עִם עַם כזה אל תתעסק. עזוב. הוא לא נלחם בשיטות קונבנציונאליות. יש לו שיטות ייחודיות. פחדו, כולם חששו. אבל עמלק אמר, גם אם אני אחטוף - אני אראה לכולם שעִם העַם הזה אפשר להתעסק. אני יודע שאני אפסיד, אבל כולם ידעו שזה לא עם חסין. אפשר להילחם בו. פעם תפסיד, אולי פעם תנצח. ועמלק הגיע ונלחם עִם עַם ישראל. משה רבנו קורא ליהושע בן נון. אומר לו, גש תילחם. יש לזה סיבה. יהושע בן נון שייך לבני יוסף, ויוסף תמיד זה אנטיתזה של עשיו, עמלק שהגיע מעשיו. רק בני יוסף יכולים להילחם עם עשיו. משה

רבנו הוא מבני לאה. הוא משבט לוי. לוי היה הבן של לאה. הצד של לאה לא נלחם כנגד עשיו. הצד של יוסף הוא הצד הדומיננטי. ובאמת כך היה. יהושע נלחם וחלש את עמלק ואת עמו לפי חרב. לימים, כאשר שאול, גם הוא מבני יוסף, שאול היה משבט בנימין, נהיה למלך. בא אליו שמואל הנביא. שמואל גם היה משבט לוי. מאוד מעניין, כמו משה רבנו. אגב, במאמר המוסגר, דוד המלך כותב בתהלים משפט מאוד מעניין. "משה ואהרון בכוהניו ושמואל בקוראי שמו." אומרת הגמרא: "שקול שמואל כנגד משה וכנגד אהרון." לא כולם מבינים את זה. איך יכול להיות? הרי משה ואהרון זה היה מנהיג, זה היה כוהן גדול. שמואל הוא היה מנהיג, אבל הוא לא היה כוהן גדול. איך הוא

שקול? האר"י ז"ל ברובד הסוד מגלה את העניינים. זה דבר מדהים. יש, כתוב בספר היצירה שיש 3 אותיות בשם האדם שהן ללא תחת מזל וללא תחת כוכב. אני אתן... בספר היצירה כתוב שה-22 אותיות מחולקות ל-3 מחלקות. יש מחלקה בת 12 אותיות שהיא תחת 12 המזלות. יש מחלקה של 7 אותיות שהיא תחת שבעת כוכבי הלכת. וישנה עוד מחלקה של 3 אותיות. הן ללא מזל וללא כוכב. אותיות בעלות משקל מאוד דומיננטי. אם הן מופיעות, האותיות האלו, בשם האדם, זה נותן לאדם כוחות רוחניים מאוד עוצמתיים. מהן האותיות? אני אגיד מיד. מהן האותיות? שתים עשרה האותיות שנמצאות תחת המזלות הן כך: ה, ו, ז - עו"ז. ח, ט, י - חט"י. ל, נ, ס - לנ"ס. ע, צ, ק - עצ"ק.

עו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק - אלה הן 12 האותיות שנמצאות תחת 12 מזלות. עכשיו, יש לנו עוד 7 אותיות תחת שבעת כוכבי הלכת, זה בג"ד כפר"ת, האותיות הדגושות והרפות, כן? מהשיעורים המשעממים בדקדוק. למי שזוכר, כן? יש אותיות דגושות ויש אותיות רפות. אבל מה למדתם בכיתה? שכמה אותיות יש? בג"ד כפ"ת. אז מאיפה הוצאנו בג"ד כפר"ת? איך נהייתה האות ר?' מסתבר, כותב הרד"ק. הרד"ק - רבי דוד קמחי, אחד מגדולי הראשונים. חי במאה ה-12. הוא אומר שהוא מצא 16 אותיות דגושות באות ר.' מאוד נדיר, מאוד נדיר למצוא אות ר' דגושה. אבל יש בכל התנ"ך כולו 16 אותיות דגושות, והוא מביא אותן. לכן בדקדוק העברי המקורי, גם האות ר' היא אות דגושה ואות

רפה, בג"ד כפר"ת. לא מלמדים את זה בבתי ספר, כי מה לעשות? גם לא כל כך לומדים תנ"ך, לצערנו. אבל אם היו לומדים תנ"ך בצורה הנכונה ולעומק, היו מוצאים 16 אותיות דגושות ורפות, כך מביא רבי דוד קמחי, האות ר.' אגב, עם השלכה הלכתית. אם אדם ביום כיפור צריך לצום, הוא מרגיש שהוא רוצה לאכול. הוא עומד למות. בא רופא, בודק אותו וזה, אומר לו, תראה, לפי כל המדדים, אתה בריא כמו שור. הוא אומר לרופא, דוקטור, אני מרגיש שאני עומד למות. למי שומעים? לדוקטור המדופלם, או לחולה, סליחה על הביטוי, לצורך העניין, האנאלפבית? לעניין הזה לפחות. למי שומעים? מאכילים אותו או לא מאכילים אותו? נפסק בהלכה: תאכיל את החולה. אבל הדוקטור

אומר שהוא בסדר. כתוב בהלכה: "לב יודע מרת נפשו." בן אדם יודע להרגיש. אם הוא אומר לך, אני מכיר את יום כיפור, ואני אומר לך, אני מרגיש שאני עומד למות - אדם כזה תן לו, תאכיל אותו. אומר הרד"ק, האות ר' של "מרת נפשו" עם דגש. אחת מ-16 האותיות. רק האדם עצמו יודע את המרירות שהוא סובל. אף אחד בעולם... יכולים לשער מה עובר עליו, את המרירות רק הבן אדם עצמו יודע. הנה לדוגמה, מהמפיק שנמצא באות ר,' למדו מזה אפילו השלכה הלכתית מאוד מאוד חשובה, בעלת משקל. משתמשים עם זה מדי שנה. משתמשים עם זה להלכה, שלא תקום צרה, אבל משתמשים עם הדבר הזה. אלה הם למעשה בג"ד כפר"ת, אלה האותיות שנמצאות תחת מזל וכוכב. אבל ישנן 3

אותיות ללא מזל וללא כוכב, נמצאות מעל הגובה של המזל והכוכב, ומהן? אותיות א', מ' ו-ש', אותיות אמ"ש. א', מ', ש'. אם מופיע בשם האדם שלכם אחת משלוש האותיות הללו, או האות א', או האות מ', או האות ש,' או חלק מהן, או כולן ביחד - אז הרי שקיבלתם כוחות לא רגילים ולא פשוטים. אתם מחוברים למערכת גבוהה מאוד. אני כבר רואה פה את החיוכים, כנראה... טוב, יש, יופי. אז עכשיו שימו לב טוב. בואו נראה ביחד. בשם של משה רבנו, משה, אילו אותיות ישנן מאותיות אמ"ש? מ' ו-ש.' בשם אהרון, אילו אותיות יש? האות א' של אהרון. בשם שמואל, ש', מ' ו-א.' לכן שקול שמואל כנגד משה וכנגד אהרון. פתאום אתה מתחיל להבין. כל דבר, רבותיי, אצלנו

ביהדות יש לו סיבה. עכשיו רק תברר, תחפור, תברר. זה למעשה אחד מהעניינים ביהדות. אל תקראו שטחי. פתחתם תנ"ך, התחלתם לקרוא, אתה יכול לקרוא סיפורי התנ"ך ואתה יכול לשמוע שיעורי התנ"ך. כמה עומק יש בדברים האלו. רק תחפור ותחפש. תמצאו דברים מדהימים. אז זה היה שמואל הנביא. שמואל היה משבט לוי. הוא היה לוי. והוא בא לשאול המלך ששאול היה משבט בנימין. והוא משח אותו להיות למלך. אמר לו, אתה תהיה המלך הראשון על עם ישראל. הוא לקח את שמן המשחה ששם משה רבנו על אהרון, ומשח איתו את שאול להיות למלך על עם ישראל. מיד לאחר מכן הוא פונה לשאול, אומר לו, עכשיו שים לב טוב. המשימה הראשונה שלך. יש כבר כמעט 400 שנה מיהושע בן

נון שגם היה, אגב, מהצד של בני רחל, שנלחם בעמלק, אבל הוא לא הכניע אותם. עכשיו כשהגענו לפה לארץ ישראל ויש לנו מלך, רק מה שנותר זה לבנות את בית המקדש, זה אוטוטו אנחנו נעשה את זה. לפני שאתה בונה את בית המקדש, תשמיד את זרע עמלק. למה? "כי יד על כס י-ה, מלחמה לה' בעמלק מדור דור." הקב"ה אומר: יש לי שם, י-ק-ו-ק. אבל כל זמן שעמלק נמצא בעולם, חסר בגילוי של שמו של הקב"ה. "כי יד על כס י-ה," י' והאות ה.' אבל את האותיות הנוספות שהן האות ו' והאות ה' האחרונה, אין לזה בינתיים גילוי. זה לא מתגלה פה בעולם. אני רוצה שתשמיד את זרע עמלק. על-ידי השמדת זרע עמלק, יתאפשר גילוי שמו של הקב"ה. אגב, זו הכוונה הפנימית

כשאומרים "אמן, יהא שמיה רבא מבורך." אתה מברך את שמו הגדול שיתמלא. מ זה? יש שם קטן ושם גדול? התשובה היא: שמו של הקב"ה זה י-ק-ו-ק. כרגע אנחנו מתפללים שמה שמאיר לנו זה האותיות הראשונות. אבל אנחנו רוצים שיהיה כל השם שלם, "שמיה רבא." כל השם הגדול יהיה שלם, וזה יהיה על-ידי מחיית עמלק. אז אמר לו, קדימה שאול, גש, תאסוף את העם, צא והילחם בעמלק. שאול יוצא, באמת נלחם, אבל הוא עשה שם טעות. הוא השאיר את הצאן ואת הבקר. טוב, מה קרה? צאן ובקר, אפשר לחשוב מה זה. מסתבר שהרבה עמלקים היו בקיאים בחכמת הכישוף והפכו את עצמם מבני אדם לבעלי חיים. כמובן על-ידי כוח של כישוף. אני לא אכנס כרגע איך עושים את הדברים האלו,

אבל מי שירצה, הרמח"ל בספרו 'דרך ה,'' הוא מייחד לזה פרק שלם מאוד על שמות הקודש ושמות הכישוף. אולי בהזדמנות נעשה על זה שיעור. אני לא רוצה כרגע לגעת בזה. אבל יש יכולת, יש יכולת כישוף אמיתית, לא כל האלה שעושים כאילו. יכולות של כישוף להפוך ממצב אחד למצב אחר. אז ברגע שהוא חמל על הצאן והבקר, הוא למעשה חמל על הרבה מאוד אנשים, שגם עשו את עצמם כאילו הם צאן ובקר. ובורא עולם אמר לך, תשמיד את כולם. חוץ מזה, היה את אגג מלך עמלק. אגג מלך עמלק, הוא לא הרג אותו. אני שאול מלך, אתה מלך. השאיר אותו. באותו הלילה הקב"ה מתגלה לשמואל הנביא, הוא אומר לו, שאול אכזב אותי. אכזב אותי! חשבתי שהוא ייתן מכה מוחצת ואז נוכל

להתחיל להגיע לתיקון השלם, אבל צר לי, הוא מאס את דבר ה.' אני לא רוצה שהוא יהיה מלך על עם ישראל. מלך צריך להיות צמוד לבורא עולם. צמוד להנחיות של בורא עולם. לא לקבל הנחיות אישיות. ברגע שהוא עשה דבר נגד ציווי הבורא, סיימנו. לא רוצה אותו שיהיה למלך על עם ישראל. שמואל מגיע ואומר לשאול, תשמע, מה הקול של הצאן והבקר שאני שומע? אומר לו, חמל העם. הוא אומר לו, זה משפט לא נכון שאמרת. העם לא יכול לרחם. אתה לא מובל על-ידי העם. מה שיש בסקרים האחרונים של סקרי... כל מיני סקרים של דעת הקהל, זה לא מה שאמור לתת לך את ההחלטות. זה צריך להיות הפוך. אתה אמור לקבל את ההחלטה, והעם אמור ליישר איתך את הקו. בורא עולם נתן

לך איזו הוראה לעשות. למה ביזית את דבר ה?' עכשיו שאול אמר, חטאתי, אבל זה היה כבר מאוחר מדי. אחרי שאתה מתבצר, בסוף אתה מבין את הטעות, זה כבר מאוחר. אמר לו שמואל, תדע לך, אתה מאסת את דבר ה', מאס אותך הקב"ה מלהיות למלך. סיימנו. זה לא ימשיך פה. זה יילקח ממך. זה יינתן למישהו אחר. שאול איבד את המלוכה באותו מעשה של מחיית עמלק. תראו דבר מדהים. שמואל מברר איפה אגג. אומרים לו, הוא פה. התקרב שמואל לאגג, ושמואל הוא לא היה איש מלחמה. שמואל כל החיים שלו עד גיל 52 שהוא נפטר, היה נמצא במשכן שילה. הוא עבד את הבורא. עבד את ה'. זה לא היה בדיוק אז משכן שילה. הוא היה עוסק כל הזמן בתורה ובמצוות. הוא לא היה איש

מלחמה. לא היה יוצא להילחם. הוא היה נראה גם כן אדם ככה, נזרקה בו שיבה. כך אומרת הגמרא, שהוא כאילו הזקין בטרם עת גם כן מסיבות מסוימות. לא ניכנס כרגע. כשהוא הגיע לאגג, אגג ראה עכשיו איזה סבא'לה, נחמד כזה, הולך. אמר לו שמואל לאגג, "כאשר שכלה מנשים חרבך," אתה איש מלחמה, אתה שכלת במלחמות הרבה גברים והשארת את הנשים שלהם נשים שכולות. "כאשר שכלה מנשים חרבך, כן תשכל מנשים אמך. "וישסף אותו שמואל נגד ה' בגלגל." שמואל שהוא לא רגיל ללכת ולהילחם, ביצע פעולת שיסוף. מה זה שיסוף? הוא הרג אותו בצורה כזו שכלוי הוא לא יקבל טומאה. שיטה מסוימת. לא משנה כרגע כיצד, אבל הוא הרג את אגג מלך עמלק. אגב, יש לנו את האגג

הזה. פגשנו אותו פעם אחת בהיסטוריה. זה המן, נכון? "המן בן המדתא האגגי." "האגגי" זה לא שם משפחה, "האגגי" זה השלשלת. הוא שייך לאגג. תראו דבר מדהים מה קרה באותו לילה. הרי השאירו את אגג לילה אחד חי. באותו לילה כתוב, הכניסו לו שפחה. מסייעי הפעולה שלו הכניסו לו שפחה לתוך הבור, והשפחה הזו נתעברה. למחרת כשהרגו את אגג, כבר הייתה לו המשכיות. השפחה הזו התעברה, מזה נולד בן ובן, עד שבסוף יצא אחד שקראו לו המדתא, והמדתא הוליד את המן. ומהמן הזה אנחנו סבלנו. בסוף יצא מזה חג גדול, פורים, אבל זה לא היה אמור להיות בתוכנית של המן. המן רצה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. לילה אחד שלא שמעו בציוויו של הקב"ה. לך

ישר כמו פלס. לפעמים נראה לך, שמע, אני חושב שאני מבין. אל תבין. בורא עולם מבין הרבה יותר טוב ממה שאתה חושב. תיצמד לספר. לילה אחד הוא פספס, תראו איזה בלגן קרה לנו. בסוף היה פורים, יצא דברים טובים, אבל תראו איזה בלגן יצא מסטייה אחת קלה של העניין הזה. רבותיי, לסיפור הזה יש השלכה מאוד מאוד חמורה, ובהשלכה הזו אני רוצה לגעת. חלפו מספר שנים. שאול יודע שהמלוכה לא תמשיך איתו. בינתיים דוד המלך. שמואל משח את דוד להיות למלך על עם ישראל. משום מה עוברת איזו מערכת יחסים די בעייתית בין שאול לבין דוד, ושאול המלך מחפש לתפוס את דוד המלך. בהתחלה הייתה לו רוח רעה שהבעיתה אותו. לא משנה. בסופו של דבר התנהלו מרדפים

כאשר דוד ו-600 איש בורחים ממקום למקום, ממקום למקום, וכל פעם כמעט שאול שם עליהם את הידיים. אם שאול שם יד על דוד, שאול היה הורג אותו מדין מורד במלכות. מבחינתו של שאול, דוד חותר תחת הכיסא שלו. זה לא היה נכון, אבל לפחות ככה שאול חשב. והנה הגיע הזמן שדוד המלך מקבל החלטה, הוא אומר, אני אעזוב את ארץ ישראל. אם אני פה בארץ, כל הזמן רודפים אחריי. אם שאול ישמע שעזבתי לארץ פלשתים, אז הוא יעזוב אותי. הוא לא יפתח עכשיו מלחמה עם הפלשתים. לא היו הסכמי הסגרה בין השניים. הוא יעזוב אותי. אומר דוד המלך, אני הולך לאכיש מלך גת. אכיש היה המלך של גת. דוד המלך מגיע לאכיש מלך גת עם 600 איש. אכיש כבר יודע שהיה ביניהם

סכסוך, בין דוד לבין שאול. מתאים לו שדוד הגיע לפה. שאול היה שייך לעם ישראל. דוד עכשיו מגיע ממנו אליו. קיבל אותו, נתן לו חסות. דוד המלך מדי יום, מה הוא היה עושה? מה היה עושה דוד ואנשיו? מדי יום היו פושטים על ערים של עמלק, ופשוט משמידים את העיר, שלא יישאר זכר לעמלק. מה ששאול לא עשה, היה דוד עושה ונלחם, אבל בזהירות רבה. דוד המלך דאג לא להשאיר ראיה אחת בשטח. לא איש, לא אישה. אף אחד. פשוט מאוד הרג את זרע עמלק. הכרית אותם. הולך דוד המלך, חוזר בחזרה בסוף יום, מגיע עם שלל. אכיש אומר לו, מה... מה... מה...? מאיפה זה כל הצאן, הבקר, השרשראות, הכספים? אומר לו דוד המלך, אני מסוכסך עִם עַם ישראל. נלחמתי. כל

יום אני מביא לך שלל. אמר לו, באמת? אמר לו, כן. וככה חלפה תקופה. הוא מחסל לו בחלק האחורי, איך אומרים? בחצר האחורית, אבל אכיש לא תופס מאיפה מגיע השלל. הוא חשב שדוד נלחם בעם ישראל. ואז הגיע מבחן האמת. עם ישראל, הפלשתים החליטו להילחם בעם ישראל. אכיש אומר לדוד, אתה מכיר את השטח, לא? אתה אומר, כל יום אתה נלחם איתם וזה. אתה רוצה לבוא איתי? עכשיו זה פלונטר. מה, דוד המלך ילחם עִם עַם ישראל? דוד המלך לא מתבלבל. הוא אומר לו, כן. אני מגיע. הוא לא התכוון להילחם איתנו. הוא התכוון להיות הגיס החמישי מאחורה. כשהפלשתים ילחמו, אז הם יהיו בתנועת מלקחיים. עם ישראל מלפנים, דוד מאחור, ואז הם יצליחו להיתפס בפלשתים.

אבל אכיש לא ידע את זה. אכיש שומע את התגובה הנחרצת של דוד המלך. הוא אומר לדוד המלך, אם ככה, אתה הופך להיות השומר ראש שלי. דוד המלך גם את זה אישר. אמר, אין שום בעיה. הוא לא אמר על מה בדיוק הוא ישמור. אם הוא ישמור על הראש שלו. כנראה לזה הוא התכוון, לשמור על הראש של אכיש. אבל בכל מצב, מבחינתו של אכיש, הוא גם סידר שומר ראש. מי שקלקל את החגיגה היו הסרנים של הפלשתים, עוד שרים שהיו שם. הם אמרו לאכיש, תגיד לי, מה, אתה נהיית עיוור? אתה שכחת שהבן אדם הזה הרג את גולית? אתה שכחת שהבן אדם הזה נלחם בנו והכה בנו? "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו." מה, באמת נראה לך שדוד המלך הזה עכשיו נהיה איש האמון שלך? שלושה

ימים דיונים: כן לקחת את דוד, לא לקחת את דוד. דוד המלך אומר לאנשים שלו, רק יגידו כן, יצאו להילחם, אנחנו תופסים אותם מלקחיים. בסופו של דבר החליטו לא לקחת את דוד המלך. אמרו לו, תחזור בחזרה. אתה לא מצטרף איתנו. אכיש אמר לו, תשמע, אני מתנצל. זה לא בדיוק ככה. אני רציתי, הם לא רצו. אבל לך הביתה, בקיצור. אנחנו לא יכולים. תחזור, תחכה לי בחזרה בגת. כשנסיים את המלחמה נגיע. כשדוד המלך חזר בחזרה, התברר שמי שסגר איתו חשבון היו העמלקים. העמלקים שמעו שדוד יצא עם האנשים שלו. מי נותר מאחור? ילדים קטנים, נשים, צאן, בקר. פשטו על העיר ששם היה דוד, היא הייתה צקלג. שם דוד ישב. פשטו על העיר. בדרך נס לא הרגו אף אחד

מהאנשים והנשים. לקחו את כל הנשים בשבי עם הילדים והצאן והבקר, שרפו את העיר וברחו. דוד המלך חוזר אחרי 3 ימים עם האנשים שלו, רואה את העשן עולה מהעיר, הוא כבר הבין שקרה משהו. נכנס לעיר, הכול שרוף. איפה הנשים? איפה הילדים? איפה כל הרכוש? העמלקים החזירו לו. החזירו לו! אמר דוד המלך, אנחנו עכשיו הולכים לתפוס את העמלקים. דוד המלך יוצא, רודף אחרי העמלקים. הוא תפס בסוף איזה מישהו ששיתף איתם פעולה. הוא מצא אותם באיזה מקום. הקב"ה מסייע לדוד המלך, אחרי שאלה באורים ותומים, בורא עולם אמר לו, אתה יכול להצליח. אם תילחם, תצליח. הוא מכה את העמלקים לפי חרב, אבל כאן קורה דבר מאוד מעניין. ארבע מאות איש הצליחו לברוח

לדוד המלך. ארבע מאות איש. למה ארבע מאות? למה לא שלוש מאות ותשעים? למה לא ארבע מאות ועשר? תראו מה זה, איך הקב"ה מדקדק. גם כשהוא מכה כרגע את העמלקים, גם עכשיו עדיין הוא זוכר שהם עשו משהו טוב. מה הם עשו? כשעשיו הגיע לתפוס את יעקב. היה ביניהם הרי מפגש. עשיו לא בא לבד. עשיו הגיע עם כמה אנשים? ארבע מאות איש. בסוף לא הייתה מלחמה. חיבוקים, נישוקים, אפילו ירדו כמה דמעות. דיברנו על זה שעשיו נשך את יעקב בצוואר, ונעשה צווארו של יעקב שיש וכל השיניים עפו לו. כל אחד בכה מסיבה שונה. לא משנה. הוא בכה בגלל שנפלו לו השיניים. אבל אז אומרת התורה משפט מוזר. "וישוב עשיו ביום ההוא לדרכו שעירה." עשיו? ואיפה הארבע

מאות איש? התשובה היא: הארבע מאות איש עזבו אותו כבר לפני כן. כשהם ראו את יעקב אבינו, אמרו, לא נלחמים איתו. צר לנו. הבאת אותנו, אמרת, יש מישהו זה... סוגרים חשבון. תבואו איתי. לא, לא. עם האיש הזה אנחנו לא רוצים לסגור חשבון. נטשו את עשיו. עשיו נותר לבד. אמר הקב"ה, אתם באתם על הבן שלי יעקב ארבע מאות איש, אתם הלכתם - עכשיו כשדוד יכה בכם - ארבע מאות איש יצליחו להימלט. בול מידה כנגד מידה. אין בורג שזז בעולם בלי השגחה פרטית ודקדוק של מידת הדין מה בדיוק מגיע לבן אדם. אפילו כשמידת הדין פוגעת, זה פוגע רק בזה ולא בזה. פוגע בדבר מסוים ולא פוגע בדבר אחר. היה דבר מדהים ששרון נחשוני, סיפור מלפני משהו כמו 15

שנה וקצת יותר. הוא עבר תאונת דרכים. הסיפור שלו מאוד מפורסם. הוא גם עבר מוות קליני. הוא מספר שכל האזור שהיה עם הטלית קטן לא נפגע בתאונת דרכים. הוא נמצא עם פלטינות וכל הגוף ברזלים, אבל האזור שהיה עם הטלית קטן מתחת לבגדים, לא קיבל מכה. שום דבר. יצא בדרך נס. אגב, האזור הזה מגן על כל האיברים החיוניים בגוף האדם: ריאות, לב, כבד, כליות. כל הדברים שנמצאים. הטלית קטן מגינה לך על הדבר הזה. הוא אומר, הרגשתי בחוש איך הקב"ה מפרק אותי, אבל מפרק אותי עד גבול מסוים. זה כמו איזה... באזמל מנתחים. זו מידת הדין. גם כשהקב"ה נותן מכה, יש גבולות ונכנסים חשבונות. וזה לא במקרה אם אדם קיבל במשהו מסוים. לכן כתוב אם אדם

קיבל איזו מכה... פעם מסופר על אחד האמוראים, רב פפא, שנפל מסולם, כמעט שבר את הרגל. אז אפשר להגיד, אה, החלקתי. כנראה הסולם לא היה עם תו התקן הישראלי. כנראה זו הסיבה שנפלתי מהסולם. אבל רב פפא אמר, אם כמעט נשברו לי הרגליים, אני צריך לדעת מה זה מסמל. הוא שאל את חכמים. אמרו לו, כנראה לא נתת צדקה. כי הצדקה של האדם מעמידה אותו על רגליו. כנראה... ובאמת היה שם איזה סיפור קטן עם עניין של צדקה שהוא לא נתן. סידר את זה והכול היה בסדר. כל דבר זה עם מסר. כל דבר זה עם רמז. אמר לי איזה יהודי אחד שהיה לו איזה יום חופשי, והוא עשה סבב של שיחות טלפון, מספר שיחות טלפון, והשיחות האלו עסקו בנושא של לשון הרע. הוא

אומר, הקשבתי. הרבה רכילות, הרבה זה. הוא אומר, נפלתי. נפלתי. סלח לי הקב"ה, נפלתי. כנראה באמת מדובר בבן אדם צדיק. הוא אומר לי, מיד למחרת כל היום סבלתי מכאב אוזניים. דבר מדהים. הוא אומר, ואני ידעתי למה זה הגיע. לא לקחתי אפילו משכך כאבים. אמרתי, בורא עולם, אני יודע. שמעתי דברים לא טובים, עכשיו האוזן כואבת. שיהיה לי לכפרת עוונות. הבנתי את המסר. אם אדם, נדלקת לו נורה והוא לא מבין מה המשמעות של הנורה האדומה, הוא מנסה לנתק אותה, אז יגיע אחרי זה הפיצוץ. ברגע שיש איזה מסר, צריך להבין שלמסר הזה יש משמעות. אז הנה פה גם הארבע מאות איש נעלמו. רבותיי, הגיע שלב המבחן. בזמן שדוד המלך מתמודד על המשפחה שלו,

להחזיר את כל הילדים, את כל הנשים, כל האנשים שלו ביחד איתו, באותו זמן הייתה אחת המלחמות הקשות ביותר לעם ישראל. שאול המלך נלחם שם על החיים שלו. זו הייתה המלחמה שהפלשתים הצליחו להכות את שאול ולהרוג אותו, אבל המוות של שאול הוא מוות מאוד מאוד מוזר ומאוד חריג. שאול המלך נלחם במלחמה שהוא יודע מראש שהוא עומד למות במלחמה. לילה קודם לכן הוא הצליח לעלות את שמואל הנביא באוב. אסור להעלות ולתקשר עם מתים בצורה כזאת. צריך רק בדרכים שהן דרכים של קדושה. לא הייתה לו אפשרות. כתוב שהוא עשה שאלת חלום, לא קיבל תשובה. חיפש אורים ותומים, לא הייתה לו תשובה. נביא לא היה לפניו. הוא אמר לשמואל הנביא, צר לי. אני מתנצל,

מתנצל, אבל אני הייתי חייב להטריד אותך ממקום מנוחתך מגן עדן העליון. זה דבר מאוד מעניין. כנראה מי שעשתה לו את זה והצליחה להוריד לו את שמואל הנביא, הייתה אישה מאוד מקצועית. למה? כי היום לא שייך. גם אם אדם עושה סיאנס, זה אסור לעשות על-פי התורה, אבל הוא לא יכול להוריד נשמות של צדיקים. אף אחד בסיאנס לא יכול לעשות סיאנס בשבת. אין אפשרות לעשות. לא פעיל. לא פעיל בשבת. זה דבר מדהים. והדבר השני שלא עובד: אי אפשר להוריד נשמות של צדיקים. קדימה, תנסה להוריד את בבא סאלי. לא יגיע אליך. כל נשמה שנמצאת בגן עדן, אין אפשרות למשוך אותה למטה. אפשר להוציא נשמות אפילו מגיהינום. אבל להוריד נשמות מגן עדן זה מחוץ

לתחום. היחידה שהצליחה להוריד נשמה של צדיק מגן עדן העליון זו הייתה אותה אחת שעשתה את הפעולה הזאת, בעלת האוב, שמשכה את שמואל הנביא. הוא מאוד נבהל, שמואל. אמר, מה הטרדת אותי? מה הוצאת אותי מגן עדן? אמר לו, יש מלחמה ואין לי את מי לשאול. אמר לו שמואל הנביא, אני אספר לך. מחר אתה תצא. אתה לא חייב ללכת, אבל אם אתה תלך, אתה תמות במלחמה. מיתתך תהיה כפרתך. אם אתה תכפר במותך, הרי שחלקך עמי נמצא בגן עדן. אתה עמי פה במחיצתי. המקום שלך בגן עדן העליון. שאול עושה שיקול. אומר, אני יוצא להילחם. יצא להילחם בשמחה, כשהוא יודע שהוא לא עומד לחזור מהיום הזה חי. הוא יצא להילחם, ובאמת המלחמה הייתה קשה מאוד. עם ישראל

ניגף. ואז שאול מתחיל לקבל נפגע, פגעו בו. שלחו בו מספר חצים בצורה מאוד מעניינת. החצים לא פגעו במקומות חיוניים בגוף האדם. פגעו ברגל, פגעו ביד. פגעו בו במקומות כאלו שהשאירו אותו חי, אבל מנוטרל. שאול היה חכם מאוד. הוא הבין שאם מישהו מנסה לנטרל אותו ולא להרוג אותו, זאת אומרת, הולך להיות פה הסיפור פעם שנייה כמו עם שמשון הגיבור, שהפלשתים תפסו את שמשון, התעללו בו, סובבו אותו בכל ערי פלשתים, ביזו אותו. אמרו, הנה, המושיע של ישראל בידיים שלנו. עומד להיות פה חילול ה', התעללות, ובסוף גם יהרגו אותו. שאול פונה לאחד שעמד לידו, נושא כליו, אמר לו, תחסל אותי. תהרוג אותי לפני שהם... הם יתפסו אותי, יתעללו בי.

תהרוג אותי לפני. הוא אמר לו, אני לא מוכן. מה פתאום! אתה משיח ה.' אתה, משחו אותך בשמן המשחה של משה רבנו. אני אגע בבן אדם שמשחו אותו בשמן המשחה? חס ושלום! אומר לו, אבל עומדים לפגוע... אומר לו, אני לא מוכן. לא יודע מה עומדים לעשות, אני לא יכול לעשות את זה. שאול לא מתבלבל. הוא לוקח את החרב ונועץ אותה ונופל על החרב. הנפילה שלו לא הרגה אותו, אבל הביאה אותו למצב גסיסה. זאת אומרת, מפה חי הוא לא הולך לצאת. שאול הרג את עצמו. האם שאול המלך היה מתאבד? חלילה. בהלכה יש דיון הלכתי מאוד גדול. איך שאול עשה את זה לעצמו? הרי אסור להתאבד. אבל כאשר, כך מופיע בבית יוסף, הוא מביא ב'בדק הבית' ב'יורה דעה' בסימן קנז.

הוא מביא שיטה אחת בראשונים, שיטת רבנו ירוחם, שכאשר אדם יודע שאם יתפסו אותו האויבים, הם יתעללו בו, הם לא יהרגו אותו - מותר לו לשחרר מהשן את גלולת הרעל ולבלוע אותה כדי שלא יהרגו אותו. אבל לשאול היו כמה סיבות. הייתה לו גם בעיה של חילול ה.' הוא מלך, ויתפסו אותו ויחללו את שם שמיים על-ידי הסיבוב שלו. הוא אמר, אני מוכן למות, ושלא יתחלל שם שמיים על-ידי. שאול המלך, יש עוד סיבה, הוא אמר, אם יתפסו אותי, כל עם ישראל יצא להילחם. אני יודע מהשמיים שעומדים להרוג אותי, כי הרי שמואל הנביא אמר לי. אז זה לא יצליח. אז עוד ימותו אנשים נוספים, ובסוף לא יצליחו להחזיר אותי בחזרה. אז עדיף שאני אמות עכשיו, ולא ימותו

יהודים אחרים בגללי. וזה דבר מאוד מעניין. זה נקרא רודף ציבורי. היה איזשהו חייל בתחילת שנות ה-50 שאחד מהחיילים באוהל, היו באיזה אוהל סיירים, אחד החיילים שיחק ברימון ובטעות שלף את הנצרה. ונוצר לחץ גדול, ואם זה היה מתפוצץ באוהל, היו בזה המון המון הרוגים. אותו חייל, שכחתי כרגע את שמו, תפס את הרימון, רץ איתו החוצה, וכמובן תוך כדי ריצה הוא התפוצץ, אבל בהתפוצצות שלו הוא הציל הרבה מאוד אנשים שהיו נמצאים בתוך האוהל. אז פה זה כבר משהו שונה לחלוטין. לשאול, עמדו לו שיקולים כבדי משקל. אבל כאן קורה דבר מאוד מעניין. שאול לא נהרג. הוא נפצע אנושות. הוא לא היה יוצא מזה חי. עם כזו פציעה לא יוצאים בחיים. מי שחיסל

אותו באופן סופי היה גר עמלקי. עמלק שוב פעם בא ונסגר. ופה יש דו-שיח מאוד מעניין שמתנהל בין שאול לבין אותו גר עמלקי. פונה שאול לגר שעומד לידו, אומר לו, מי אתה בני? "ויאמר לו איש עמלקי אנוכי." אומר לו, "תכה אותי כי אחזני השבץ." כך הוא אמר לו. ואז הוא הכה אותו והוא הרג אותו. כך מספר הגר העמלקי לימים, מספר את זה לדוד המלך. מה הדו-שיח הזה? הוא אומר לו, מי אתה? מה זה משנה מי אתה? בוא הנה אתה, תהרוג אותי! אני רוצה לסיים את החיים! מה זה משנה מי אתה? מה אתה? אחזני השבץ, לא אחזני. מה היה הדו-שיח? רבותיי, בספר 'קהלת יעקב...' 'הקהלת יעקב', ספר שמבאר את התנ"ך על-פי הסוד. הוא אומר, היה כאן דיון בין שאול

לבין גר העמלקי. מי היה גר העמלקי? כותב רש"י בתחילת ספר שמואל ב, פרק א, הגר העמלקי היה דואג האדומי שהיה מזרע עמלק. שאול הכיר את דואג האדומי מזרע עמלק. למה הוא שאל אותו מי אתה? אז הביאור כאן הוא ביאור מאוד מעניין. שאול המלך שואל את דואג, מי אתה שמגלגלים חובה על-ידי חייב? מה אתה מופיע פה כדי לחסל אותי? גם בדמדומי הכרה, עדיין הוא אחז כל פסיק. מגלגלים חובה על-ידי חייב. מה אתה פה לידי? אמר לו, אני אגיד לך למה אני פה. "איש גר עמלקי אנוכי." אדוני המלך, אתה זוכר שאתה לא ביצעת את הפקודה שנתנו לך להרוג את זרע עמלק? אתה זוכר שהשארת את אגג העמלקי? זה מה שמקטרג עליך. העמלק שלא עשית את דבר ה,' כרגע הוא זה

שבא והולך להרוג אותך. אומר לו שאול המלך, לא, לא, לא. זו לא הסיבה. "כי אחזני השבץ." מה זה "כי אחזני השבץ?" אמר לו, מי שמקטרג עליי זו כתונת התשבץ. מה? כתונת התשבץ? תראו דבר מעניין. הרי שאול חשד בנוב עיר הכוהנים שהם משתפי פעולה עם דוד. מי סיפר לו שהם משתפי פעולה עם דוד? דואג האדומי. הוא העביר את הלשון הרע הזו, כי הוא שנא את דוד המלך. שאול אמר לחיילים שלו, אם הם משתפים פעולה עם דוד, תהרגו אותם כדין מורד במלכות. אף אחד לא רצה לגעת. כולם היו שם כוהנים. לא רצו לגעת בהם. אמר שאול לדואג, לך תהרוג אותם. הלך דואג בשם המלך והרג 85 כוהנים נושאי אפוד בד שראויים להיות כוהנים גדולים. העוון של נוב עיר

הכוהנים, אמר שאול לדואג האדומי, זה מה שמקטרג עליי. בגלל ששמעתי ללשון הרע שלך. זו הסיבה שכרגע אני מתבוסס בדמי. ואתה יודע מה הראיה? אני אגיד לך מה הראיה. דוד המלך כששמע שהרגו את שאול, הוא לא הבין. הוא אומר, איך יכול להיות? איך נגעל מגן שאול משוח בשמן? איך יכול להיות ששאול המלך נהרג? והרי שאול היה משוח בשמן המשחה של משה רבנו. וזה מה שמייחד אותו מאשר כולם. איך פגעו בו? הרי במעשה ידיו של משה, אף אחד לא יכול היה להכניע אותם. לא שלטו בהם שונאים. איך שלטו השונאים בשאול המלך? דוד המלך לא ידע. אמר שאול, אני אגיד לכם את התשובה. הרי גם משה רבנו משח את אהרון הכוהן. נכון? שם גם על אהרון הכוהן שמן המשחה.

ומכיוון שאני דאגתי להרוג את נוב עיר הכוהנים, לכן שמן המשחה שלא הגן על הכוהנים, גם לא הגן עליי. זו הסיבה. ולמה הוא אמר לו "כי אחזני השבץ?" השבץ זה על שם כתונת התשבץ. אתם יודעים שלכוהן גדול היו שמונה בגדים. כל בגד היה מכפר על משהו. מעיל על לשון הרע. ציץ על עזות המצח. כל בגד היה מכפר על משהו. על מה הייתה מכפרת כתונת התשבץ? על שפיכות דמים. אמר שאול, אני יודע למה דמי נשפך, כיוון שאני לא דאגתי לשפיכות דם של הכוהנים. אז כתונת התשבץ שמגינה על שפיכות הדמים לא יכולה להגן עליי, כי אני הרגתי את נוב עיר הכוהנים. אתה מבין, דואג, למה אני נופל? זה לא קשור לעמלקים, זה קשור לסיפור שלך שאתה הכשלת אותי על העוון

של נוב עיר הכוהנים. שאול נהרג. הוא מת במלחמה. לימים דוד המלך קובר אותו בכבוד גדול מאוד. שלושים שנה לאחר מכן, דוד המלך עשה איזו לוויה מאוד מאוד גדולה. העביר אותו בכל גבול בנימין. עם ישראל בכה והספיד אותו כראוי לאדם גדול וראוי כמו שאול המלך. שאול זכה ביחד עם יהונתן להיות במחיצתו של שמואל הנביא. וזה למעשה אחד הסיפורים הכואבים, אבל מצד שני, מגלים לנו עד כמה ההנהגה מדוקדקת. עד כמה ציוויו של הקב"ה לכל דבר. לפעמים כשפותחים את התמונה, אתה מבין שהדברים הם מדויקם ברמה כל כך גבוהה, ורואים עד כמה לקב"ה היה חשוב מחיית עמלק. "מלחמה לה' בעמלק מדור דור." גם אנחנו יש לנו עניין למחות את עמלק. לא, לא, לא. אל

תיקחו חרבות ושבריות ותחפשו עמלקים. עדיין לא. אנחנו צריכים למחות את עמלק, כי מה מסמל עמלק? עמלק מסמל את הכפירה במציאותו של הבורא יתברך. כמה שנחזק בתוכנו את הבחירה של לדעת שיש בורא לעולם, ככה אנחנו מוחים את זרע עמלק מתוך ליבנו. בואו אני אתן לכם דוגמה. אתם מסיימים עכשיו את ההרצאה, יוצאים החוצה, יש איזה משב רוח אביבי נעים שבא לקראתכם. אתה יכול להגיד, שמע, זה מקרה. אתה יודע מה? היה היום יום שרבי, מגיע לי פיצוי, לצאת, לקבל איזה משב רוח אביבי. אדם שהוא יודע מהי אמונה, יודע שמשב הרוח מיועד בשבילו. בורא עולם שלח במיוחד בשבילך עכשיו משב רוח. אה, זה לא רק בשבילי. הנה, גם הוא נהנה, גם הוא נהנה מזה. תגיד,

מה אכפת לך שעוד כמה נהנים? הוא שלח את זה בשבילך. משב הרוח הזה נועד בשבילך בהשגחה פרטית. כמה פעמים נכנסת הביתה, בדיוק התחיל לרדת גשם? אתה אומר, איזה מזל! אם אני הייתי 5 דקות מתעכב, היה שוטף אותי הגשם. רק נכנסתי, אני שומע את הגשם יורד. זה לא מזל. בורא עולם החליט לא לשטוף אותך כרגע. ואם הלכת ובדיוק כשיצאת התחיל כזה מבול שאתה יוצא רטוב עד לשד עצמותיך - גם זה מבורא עולם, מכל מיני סיבות שהן. לך תדע, אולי לא שתית מספיק ורוצים להרוות את העצמות שלך במים. לא יודע... זה בוודאי לטובה. אני לא יודע למה, אבל זה בוודאי לטובה. זה עניין של אמונה. כל פעם שנחבר משהו לאמונה בבורא עולם, אנחנו מכריתים מתוכנו את

עמלק. מקרה, מזל, פוקס, הסתדר לי, קרה פתאום - אלה הם דברים ששייכים לעמלק שמנסה לנתק בין המערכת הרוחנית לגשמית. כמה שיותר נחבר, השמדנו את זרע עמלק מתוכנו. אני אתן עוד שתי דוגמאות. דוגמה אחת לנשים. אישה אפתה עוגה. יצאה עוגה מוצלחת. זה לא הידיים המבורכות שלה, זה לא ספר המתכונים המוצלח שהיא קנתה לאחרונה, אלא בורא עולם רצה שהעוגה תצא מוצלחת. ואם היא לא יצאה מוצלחת, זה למרות הידיים הטובות, למרות ספר המתכונים המהולל. בורא עולם החליט כרגע שהעוגה תצא לא טובה. לחבר את הקב"ה בצמתים הקטנים. אתה מחפש חניה. פה ליד 'יביע אומר,' ברוך השם, זה מרכז של תורה, אז יש הרבה פעמים בעיה עם מקומות חניה. ולא רק פה, כל

גוש דן, יש כל מיני בעיות עם מקומות חניה. אתה בא להיכנס למקום חניה, מישהו תפס לך. אתה יכול להתעצבן, מה? אתה לא ראית!? אני עמדתי, הסתכלתי על החניה! יש כאלה קונים חניה בהבטה. זאת אומרת, הוא מסתכל, שם וינקר, זה סימן שזה כבר שלו. בסדר, לא משנה כרגע. אם אתה בן אדם מאמין, אתה יודע שאף אחד בעולם לא יכול לקחת לך את החניה. ואם הוא תפס, אז זה לא שלך. שלך עוד 200 מטר קדימה. תיסע עוד 200 מטר, שם אלוקים שמר לך את החניה. להתחיל לערב את הקב"ה בשוטף. אם אנחנו מערבים את בורא עולם על כל צעד ושעל, בזה עשינו מחיית עמלק הפנימית שלנו. עד שבעזרת השם אנחנו נזכה לגאולה השלמה על-ידי משיח בן דוד, שהוא באמת יכרית את זרע

עמלק לגמרי מן העולם. אבל טוב, זו כבר דרך שהיא לא קשורה למצב שאנחנו נמצאים בו כרגע. ואז יהיה גילוי שלם של בורא עולם. הוא שלם ושמו שלם. למה דווקא עמלק? שוב פעם אני מציין, כי עמלק מסמל את הכפירה, האנטיתזה למציאות הבורא. לכן כל זמן שיש את האנטיתזה הזו בעולם, אין גילוי מלא של הקב"ה. כשזה ייעלם, באותו זמן אנחנו נזכה לגילוי השלם. אז מה שנותר לנו להתפלל ולייחל שכל אחד מתוכנו ימחה את זכר עמלק הקטן והפנימי שלו, והקב"ה יזכה אותנו בעזרת השם לגאולה השלמה במהרה בימינו. תודה על ההקשבה.