האם יש סיכוי שמישהו יציל אותי?

בשנות ה-50 פרופסור קורט ריכטר מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס ביצע ניסוי מצמרר כדי לבדוק מדוע יצורים חיים פשוט מוותרים. הוא הכניס חולדות למיכל מים עמוק ללא יכולת לצאת. קבוצת החולדות הראשונה נאבקה כ-15 דקות בלבד ואז התייאשה וטבעה. למרות שהשרירים שלהן עדיין יכלו לעבוד. לאחר מכן ריכטר שינה פרט קטן. רגע לפני שהחולדות החדשות בניסוי נכנעו הוא הוציא אותן מהמים, יבש אותן, נתן להן לנוח והחזיר אותן חזרה פנימה. התוצאה הייתה לא פחות ממדהימה. החולדות האלה לא ויטרו והמשיכו לשחות ברציפות במשך 60 שעות, פי 200 מהקבוצה הראשונה. הסיבה להבדל העצום לא הייתה פיזית אלא פסיכולוגית לגמרי. הן ידעו כעת שיש סיכוי שמישהו יציל

אותן. ריכטר הסיק במפורש שמה שהרג את החולדות הראשונות לא היה הטביעה עצמה אלא עובדן התקווה המוחלט. המסקנה המדעית הזו מתקשרת באופן עמוק למסורת היהודית. חכמי היהדות מלמדים שאחת השאלות המרכזיות שאדם נשאל בו דין של מעלה היא ציפית לישועה? הציפיה איננה רגש פסיבי של המתנה אלא המנוע האקטיבי של החיים. היא הכוח החזק ביותר שמחזיק אותנו בתנועה גם כשהכל סוגר עלינו ואין לנו קרקע מוצקה מתחת לרגליים. הרמב"ם מנסח את הרעיון הזה כך ואף על פי שהתמהמע אם כל זה החכה לו. אתה לא חייב לדעת מתי הקושי שלך הסתיים. אתה רק צריך לזכור שבורא עולם יודע ושהוא בדרך אליך.