איך מתמודדים עם OCD? יהונתן לוי בריאיון אישי על ההפרעה הכפייתית

אז הייתי סמבץ תקופה, הייתי צריך להגיע לחמל בשעה 8:00 היה לי שתי דקות להגיע, להחליף משמרת. עכשיו נכנסתי רגע לשירותים, לשטוף ידיים ולהגיע. עכשיו תאר לעצמך, אני עושה פעולה נורמטיבית לחלוטין. שוטף ידיים, סוגר, יוצא מהחמל, פתאום טק אני נעצר. תחושה לא טובה של אני לא יכול להמשיך קדימה, של חרדה, של ספק, של ניתוק, של בלבול ושל דימוי. לי בראש של ברז מטפטף.

השארת פתוח

השארתי פתוח וזה משהו לא סוכר. זה חוויה מאוד מאוד נפוצה ומאפייין תורסידי. אתה רואים את זה גם במוח

ואז אתה חוזר

ואז אני חוזר.

כש.%חזים מהאוכלוסייה בישראל מתמודדים עם הפרעה תורדנית כפייתית. OCD ברמות קושי שונות. מספר המתמודדים עומד על כ-200,000 איש. התסמינים נפוצים ומתפרצים בעיקר בקרב צעירים בגילאי 18 עד 30. רק 40% מהמטופלים פונים לטיפול מקצועי בתוך החמש השנים הראשונות.

יונתן לוי,

היי.

מה הדבר הכי קשה בOCD? וואו שאתה נחטף על ידי זרים של מחשבות, פולשניות חודרניות שעמוק בפנים אתה יודע שאתה לא באמת מאמין להן והם דורשות ממך לעשות פעולות חזרתיות שלוקחות זמן, אנרגיה, משאבים, כעס עצמי, פוגעות בי, פוגעות בסביבה וההיגיון הרציונלי שלך, האותנטי שלך, מול הפרצוף אבל הוא לא נגיש. הוא כאילו קבור מתחת למניפולציות רגשיות פנימיות ויש כמו סוג של פיצול כזה בין הפחד הגדול והcd ומעגל הCD שזה כזה תגובתיות לבין החלק הזה שהוא אותנטי וזה כל כך קשה זה כל כך קשה זה

וואו איך אתה מתאר את זה אתה יודע מה המחיר של הקושי הזה מה מה נקודת השפל

וואו נקודת השפל והמחיר א זה לוקח אותך מההווה מהנוכחות. חושב שהי הכי אנשים שאני מטפל בהם בקליניקה ועל עצמי שנים הקושי הכי גדול לוקח חוטף לך את הקשב מהכשיו מהפוטנציאל של התקשורת בין אישית מהיכולות שלך מהכוחות מהרגע ומשאיר לך שעריות וחוטף אותך מההווה עכשיו זה נורא קשה תחשוב נגיד ש הייתה לי אובססיה נגיד לפני שבאתי לכאן לצורך העניין ניין לא הייתה אובססיה, היו כאילו ניסיונות קטנים ואז הייתי עסוק רק איך אני האם סגרתי את הרכב והאם חניתי באדום בשחור לבן או באפור או לא אמרתי סליחה למישהו אתמול או לא סגרתי את הדלת בזה ואני לא אני לא קשוב להסביר לך ולהיות איתך ברגע החשוב הזה

וברגע החשוב הזה מתרחשים דברים

כן

שמדלגים עליך

ואז אתה מגלה גם אותם בדיעבד

נכון ואז יש את החרתה הכפייתית ואת האבל על הפספוס של הרגע הזה החמצה יומיומית

איך פספסתי את זה

איך פספסתי את זה ואיך נפלתי עוד פעם בפח אתה מבין באותו פח באותה תלמיד

אני זוכר שיש משהו במוח שלי שמרמה אותי

כן ובכל זאת למרות שזה אותו מבנה

בדיוק ועוד מעט הוא בא עוד פעם ואני אפול שוב

ואני אפול שוב למרות שזה לא מבנה מורכב אבל הוא משתה

ואז מגיע בן משפחה או אדם קרוב ואומר לך אז למה אתה לא עוצר את זה וואו וואו אז למה אתה לא עוצר את זה? זה כזה מבחוץ זה נראה פשוט מה אתה עושה כמה פעולות חזר

תהיה פה כאילו איפה הבעיה מה אתה עונה על זה

אמ קשה למישהו שאין לו סידי להבין את זה מבפנים אבל אם באמת עושים הדרכה ומסדרים את הבפנים זה המטרה שלנו כאן עכשיו זה קצת כמו התמכרות שאתה רוצה להפסיק במשהו ואתה לא יכול כי יש לזה מחיר גדול מצד אחד וגם יש עוד דבר חשוב רמת התובנה תובנה זה היכולת של בן אדם להפריד בין הOCD שלו, האבססיות, הספק הכפייתי לבין מה שהוא באמת רוצה. ופה יש בלבול ויש פה מיזוג. תמיד זה ממש מיזוג בין הופc D לבין העצמי האותנטי. וזה מבלבל כל פעם מחדש. עכשיו בן אדם שהוא חוזר על הפעולה עוד ועוד ועוד, יש קריסה

וואו

קריסה מצבית של התובנה. בזמן שאני סוגר, פותח את הדל, בודק מחשבה ויש גם צמצום של היכולת להיות כאן ועכשיו. ומה קורה ברגע הזה? בשבר הזה. מלא חרדה מתחת לפני השטח, חרדות ליבה כאלה יוצאות ומתפרצות על פני השטח. עכשיו, לכל אחד מאיתנו יש מנגנוני הגנה טבעיים ובריאים. נכון? אנחנו מבוסטים, יושבים פה, הכל בסדר, נחמד לנו, אבל מה קורה שפתאום יש כזאת מחשבה שכמו שבר, כמו פטיש ויש סדק? ואז לכל אחד יש לו את המנגנונים שלו. וCD זה הקומפולסיביות, זה החזרתיות והכפייתיות והתיקסיות. זה מה שמרגיע.

זה מה שמרגיע ונותן א את החוזר.

את האחיזה במשהו מציאותי יותר.

כן, במשהו מציאות אבל במשהו שיתן לי רגע אויר לנשימה. זה כמו לצלול מתחת למים, שזה כאילו היום היום שלנו ופתאום אין לי אוויר, אני פחד מוות. אז אז יש לי פה פה א צנו של חצן. כן. מה? זה החזרתיות.

וזה החזרתיות. אני לא אקח את הבואת אוויר הזאתי, היא פהכן. ובואת האוויר הזאת היא הOCD

בדיוק היא הOCD ובעצם

היא לא להיות סטנדרטי זה לא בואת אוויר של בוא אני אצא מהים אני אנשום כאחד האדם לא אני אשאר מתחת למים ואני אמצא איזה בואה קטנה ואיתה אני אתעסק בזמן שאני יכול לצאת

נכון אבל אבל למה למה אני אתעסק איתה כי אין לי כרגע יכולת לגמרי לצאת מהמים האלה

בגלל החרדות

בגלל החרדות בגלל מבנה קוגניטיבי שלם שלפי הפרספקטיבה של הCBT טיפול קוגניטיבי התנהגותי אנחנו רואים קובץ כזה קומפלקס של הטיות חשיבה קוראים לזה עיבוטי חשיבה או טעויות חשיבה שתחשוב שיש איזה גירוי לא רצוי איזה מחשבה דימוי תחושה זה גם התודעה שלנו יש בין 50 ל-80 א000 מחשבות ביום פחות או יותר נכון התודעה שלנו משוטת ואחד מהגירועים כל אחד יש לו את הרגישויות שלו בOCD יש המון תתי סוגים

אז רגע התחלת לדבר כמו מטפל או כמו מורה נכון

כמו מרצה

נחזור לחוויה

נחזור לחיה חוויה היא שבת עכשיו אמא לנער עם הD

כן

והיא שנים שואלת את עצמה למה הוא מתנהג ככה למה הוא מתפלל 500 פעם נוטל ידיים בלי הפסקה או CD דתי כזה מה שנקרא

כן

או למה הוא כל היום בודק אם הגז דלוק והגז מחובה והאום דלוק והום מכובה וסגרנו את הבית ולא סגרנו הוא לא יכול לההנות

נכון

הראש שלו כל הזמן במנעול של הבית נכון?

והיא אומרת לו די די נעלנו די והוא לא מצליח. למה? זה שאלה מעולה. למה א אני אכון לחוויה פנימית לפנמנולוגיה פחות ההסברים?

אני רוצה שהיא תבין מה עובר עליו בפנים כי הוא לא מצליח להסביר לה.

נכון? זה כמו א נגיד אמונה תפילה לכולנו שמונות תפילות נכון? תפו טפו טפו. וומה ההרגשה שאנחנו לא מבטלים מחשבה לא נעימה שיש לנו? למשל מחשבה פתאום על מוות או איזשהיא על חטא או איזשהיא קללה קללה או משהו לא מוסרי שקופצא. מה אנחנו עושים בדרך כלל?

במרוקאית קוראים לזה רבינה.

רבינה

משהו כבד כזה.

משהו כבד כזה

ובץ לי על על הרגשות.

נכון איזה מחשבה שהיא לא קשורה אליי.

כן.

היא פתאום לפגוע במישהו. אני לפגוע במישהו. אני אדם טוב. מה פתאום? ומחשבות שהם הם עזויות, הם הם ביזריות זה מאוד נפוץ באוסיתי. באוסטי זה לא ביזרי. עכשיו רוב האנשים היו עושים איזשהו פעולה פעולה קטנה נכון כדי לבטל. כן. פעם אחת חד פעמי הכל בסדר.

אבל בOCD זה לא מספיק פעם אחת. להפך. זה רק מתעין בעוצמה ובאישוש את אותו גירוי לא רצוי, את אותה אובסיה. עכשיו הלוואי הלוואי שזה היה מספיק. הלוואי היא שלהגיד חס וחלילה או סליחה השם אם יצא לי איזה אמילה לא טובה בתוך עצמי או כוונה לא טהורה בזמן שאני מתפלל כל דבר אחר הלוואי אבל זה לא עובד ככה

כן

וזה אגב מה שלדעתי מציב אנשים הCD באין ברירה של תהליך שהוא גם טרפויטי אם נכנסים לטיפול יהודי אבל גם טרנספורמטיבי

הבנתי

כאילו לדעתי אי אפשר להגיע להחלמה חלקית עד מלאה ויציבה יחסית אם לא עושים תהליך טרנס טרנספורמטיבי של א מחשבה היא רק מחשבה של מי אני מי זה אני בתוך המחשבות האלה

לרדת קודם כל לעומק

לעומק

לתקן שם את מה שצריך

כן

ולחזור חזרה

נכון ואגב לרדת לעומק בטיפול זה טריקי כי אנחנו אחד הביקורות על CBT לא בכלל CBT שזה טיפול על פני השטח

ולא טיפול דינמי שמדברים על הקונפליקטים הפנימיים ועל העבירות וזה

אבל לא בעצם צם לטענתי ולא רק שעושים טיפול אולי אחרי זה נגיע לזה בOCD בעצם באמצעות המצוף הזה שאנחנו רואים על פני השטח צף האובססיה והקומפולסיה זה התנהגות קפיית אנחנו מגיעים לשורש על השורש זה בעצם הפחד

זה פוביה במחשבה עכשיו אותו ילד ואני פוגש הרבה כאלה בקליניקה ואני הייתי בעצמי הוא מרגיש שהוא לא יכול להמשיך קדימה הוא זה כמו זה מעצור נוירולוגי ממש עכשיו אם הוא אם הוא ימשיך קדימה

זה הוא לא יהיה קיים. הוא נמצא בעצם בדיסוציאציה, בניתוק אפילו לפעמים דפרסונליזציה חוויה מאוד מאוד קשה.

הוא מחובה

מכובה. הוא בדיוק

הוא מכובה. אני נותן לזה דימוי שאולי יהיה לכולם גם קל יותר להבין.

כן.

זה אם יש לנו איזשהו מנוע שאצל כל האנשים עובד על חשמל. מתג נדלק, מתג נכבע.

המנוע של חבר'ה עם OCD הוא גנרטור כזה שצריך לסחוב.

יפה. וואו, אהבתי. והוא לא נדלק עוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם ויכול להיות שאחרי 30 פעם ידלק המנוע

יפה

עד שלא נחליף את זה לחשמל וואו

זה בעצם לא יעזור ומי שמסתכל על זה מהצד אומר תקשיב למה אתה פשוט לא לוחץ על המתג ואז הוא לוחץ על המתג והוא בטוח שהוא עובד אבל הוא בלי מנוע הוא מכובה

נכון והחוויה הזאת היא כל כך קשה להיות מנותק מעצמך

אתה מנותק אתה לא עובד

כן

מה קורה קורא לי יונתן לוי שהוא מנותק ולא עובד, איך הוא נראה או איך היית נראה יותר נכון? וואו א ביום יום אני מאוד ורבלי ודברים ואני מחובר לרגש כן תודה

ובזמן אובססיה שאני מנותק אז הרבה נתקים כאלה גם הדיבור גם הרגש אה לא כאן כזה ואז יש הרבה פעילויות פיצוי

כדי לכפות על החוס הביטחון ועל העברות האלה

אני אגדיר את זה ככה תן לנו פעולה שעשי עשית יותר מ-100 פעם. ניתן דוגמה וממש זה למשל שגיליתי ש שהגעתי למסקנה שדי יש פה בעיה ממש חמורה עוד עדיין לא ידעתי שזה אובסידי זה היה בצבא היום אני בן 37 א פיקוד מרכז פה בירושלים לא רחוק מפה אז הייתי סמבץ תקופה הייתי צריך להגיע לחמל בשעה 8:00 א היה לי שתי דקות להגיע להחליף משמרת עכשיו נכנסתי רגע לשירותים לשטוף ידיים ולהגיע עכשיו תאר לעצמך אני עושה פעולה נורמטיבית לחלוטין. שוטף ידיים, סוגר, יוצא מהחמל. פתאום תק אני נעצר. תחושה לא טובה של אני לא יכול להמשיך קדימה, של חרדה, של ספק, של ניתוק, של בלבול ושל דימוי ויזואלי בראש של ברז מטפטף

ותחושה של משהו לא הסתיים עד הסוף, משהו לא סגור, משהו לא מתווי.

השארת פתוח.

השארתי פתוח וזה משהו לא סגור. זה חוויה מאוד מאוד נפוצה ומאפיינת CD רואים את זה גם במוח

ואז אתה חוזר

ואז אני חוזר ו

הברז סגור

בדיוק עכשיו תוך כדי שאני חוזר אני מבולבל ואני אומר איך זה יכול להיות שמה אני אני מיליארד פעמים סגרתי ברז מה אני לא יודע לסגור ברז סגור ואז אני אני עדיין עם התחושה של הספק למרות שאני רואה שהוא סגור

תוך כדי אתה מוצא את עצמך שוטף את הידיים שוב

אז זהו מה שעשית

בלי שליטה

שם האובססיה היה לא על זיהום ולא על הדבקה אוקיי

היה על אחריות יתר האם נשארתי פתוח

שמה א לבזל ואז אני בא ואני אני אני נותן תיק כזה קטן לברז למרות שהוא סגור אני סוגר אותו עוד צת עד שאני ארגיש שזה ואז אני מרגיש את ההקלה

סגרתי

סגרתי זה שם ממקר סם הוודאות המדובר אני קורא לו זה משעת מסאת הנפש

רגע שאתה אומר וואו סגרתי את המגירה

יצאתי לחופשי ממצור פנימי מכלא

אובססיה המושג זה מצור על הנפש.

כי אני רוצה לומר לצופים שלנו שהפעולה הזאת יכולה להיות בלי סוף.

זהו. ובאמת מה שקרה ולמה זה בלי סוף? ואני אני רוצה שיבינו את המנגנון וזה גם יעזור עם השאלה הקודמת. אז סגרתי ואז הרגשתי הכלה וזה ממכר ואז יצאתי מהשירותים שמח וטוב לב דך לחמל ואז תק אני נעצר.

עוד פעם אותה תחושת לא בדיוק סגרתי. ועכשיו הבלבול החרדה הספק הכעס העצמי עוד יותר גדול מתוקף הדברים

והסיפוק יותר גדול. והסיפוק אחרי זה ואז חזרתי וכמובן שהוא סגור עכשיו האימון האמון שלך בעצמך השכנוע בזיכרון הולך ומתפרק ואני סוגר עוד פעם למרות שהוא סגור אבל הפעם החלקתי בתוך מפול את השלגים של הCD התחלתי תק תק טק טק לסגור לפתוח למצוא את האיזון המדויק בין פתוח לסגור ופשוט נתקעתי על זה 15 דקות בינתיים אני מאחיר מתקשרים אלי יונתן איפה אתה אמרנו אוכל לעבור בזמן כעס עצמי מצוקה בלבול מתי שהוא אני אני אומר טוב אני לא יכול עזבתי הלכתי עוד פעם נעצר ואז היה לי צומד דרכים אין ברירה האם אני חוזר ואני קורס לתוך הוסcd או שאני אמשיך הלאה ויהיה שיהיה שישאר פתוח מתמודד

שישר פתוח

עם הפחדים אני הולך

בדיוק וזה מה שעשיתי כי לא באמת לא הייתה ברירה כבר כי החרדה מהלא להגיע לחמל הייתה יותר גדולה מהחרדה של האוסי

והגעתי לשם אבל עדיין עם התנהגות כפייתית מנטלית סמויה בדמיון שאני סוגר ופותח בראש.

וואו.

למה? כי אמרתי אם אני לא עושה את זה אני לא יכול לתפקד בחמד. אני עושה טעויות אני אשלח פקודות לא נכונות לצבטים למחלקות בשטח וזה פחד עצום. וואז אני הבנתי די די די. עכשיו אני רוצה להגיד שמגיל 12 כבר היו לי את התי סוגים של הCD ועוד ועוד ועוד אבל הפעם התחלתי לצאת אפטר לקחת אוטובוס מפיקוד מרכז ירושלים לכפר סבא ימי חמישי רק בשביל פסיכולוגית וימחרת חזרה לבסיס כדי להבין מה זה והיא אמרה לי לא אשכח את הרגע הזה זה רגע הגילוי אני יושב מולה והיא ככה מסתכלת עליי מיניים כחולות שיער קרה אומרת לי כזה מה שיש לך זה o אני כזה

פעם ראשונה שאתה שומע את המילים האלה

לא משנה כזה מה זה היא אומרת לי OCD obsessive compulsive disorder הפרעה תורדנית כפייתית אני כזה מרגיש גם הכלה של וואו

יש לזה שם

כן לא מש

גם השם מתחבר עם מה שאתה זה שם תואם למה שאתה מרגיש

זה שם טועם ואז היא הסתובבה לא אשכח לזה ימינה על השיטה של ספרים הוציאה ספר אדום אירטהלי כתוב עליו די לאובססיה של פרופסור פועד הפוע שנפטרה לו מזמן היא חלוצה בטיפול בוסי והפרות חרדה וקראתי אותו והשתנו לי החיים זה היה התחלה של מסע גיבור לטיפול והפסקתי איתה את הטיפול כי שאלתי אותו אם היא מומחית וזה מה לא מטפל לדינמית והלכתי עשיתי טיפול CBT שמונה חודשים והתחלתי בעצם לצעוד במסע הזה ושם גיליתי כל כך הרבה על עצמי

OCD זה מולד או שקורה משהו בילדות איפהשהו נקודת זמן שמשהו שמה משתבש במערכת

יש נטייה גנטית רואים את זה ככה קופץ מהורים סביבים לילדים ובדרך כלל זה בן משפחה אחד יש לו בדרך כלל סמוי הרבה פעמים ילדים באים על הקליניקה פתאום מסתבר של האמא ולאבא יש ברמה מסוימת

יש המון כאלה שזה ייח ביחד עם AASD עם

כן

עם עוד משהו שרוס CD עם עוד משהוכ כן שילוב או קומרבדיות אם הוא או עם הפרעת חרדה כמו שלי היה הפרעת קשב וריכוז שלפעמים אל הבית זה אוטיזם יש הרבה פעמים דיכאון הלווה לOCD לפעמים הD בא לכפות על דיכאון לא מהמקום שים דיכאון אחר ואז לעבוד עם הCD יכול לעלות דיכאון לכן חשוב לבוא באמת לטפלכם אז אני אגיד גם שיש נקודות התפרצות

להוסיית בדרך כלל זה בין גיל שבע ל10 לפעמים זה בסוף גיל ההתבגרות ויש עוד איזה נקודה פחות אבל בכסביבות גיל ה-30 לפעמים הוא פרץ מטראומה בעיקר מגורמי סטרס אירועים מעברים קשיים לי זה התפרץ א כי 12 בערך שהיה לי כמה כמה אירועים ההורים שלי התגדרשו היה לי איזה קושי עם חברים באותה תקופה התפרץ לי BDD זה דימוי גוף דיסמורפי זה אח קרוב משפחה של OCD זה מהמשפחה של דימוי גופ

דמוי עצמי דימוי א

כן שזה היה מאוד מאוד קשה

סלידה סלידה ממעצמי כזה

סלידה מעצמי ואובססיביות על המראה מאוד מאוד מאוד קשה זה ממש אני לא אשכח את ה זה היה אחד האובסידים היותר קשים שהיו לי ואני אומר סידי כש

זה נראה שבהוד השרון א היה לנו פנטאוס כזה ובקומה למעלה אה הייתי בן איזה 10 11 אני מסתכל על עצמי עם המראה גיל ההתבגרות דברים משתנים ואני אני מסתכל ואני סבבה אני יחסית אוהב מה שאני רואה ואז אני לוקח מראה של א קוסמטיקאיות או מספרים שרואים מהצד מראה קטנה עכשיו אני מחזיק אותה ככה ואני אני מסתכל אני שם ככה לראות את המאחורה של הראש שלי ואת הצדודים לגמרי מה שאני רואה אבי גרם לי לא פחות לטראומה בדימוי העצמי שלי בח רידת אדמה

וואו

מה שנראה זה ראש זה האובססיה ראש קטן לא פרופורציונלי לכתפיים ולגוף ממש כאילו הרגשתי כאילו חסר לי חתיכה בראש

זה אתה נופל זה בור כאילו וואו ככה אני נראה

ככה אני נראה ואני לא יודע את זה כולם יודעים את את זה וכולם מסתירים ממני שאני מובט אה מה זה סוג של בגידה כאילו אם הנה הנה יונתן המורט הזה עם הראש הקטן כלומר נכנסים אלי ככה

לכן כן

אה עכשיו אני מבין למה מסתכלים עליי

נכון

כל זה דמיוני

כל זה דמיוני או ש או שעושים את עצמם שאני רגיל אבל בעצם אומרים וואי איזה מסכן

הם מרחמים עלי

אנחנו נולד ככה ואז מחשבות אולי כי נולדתי פג אז יש בעיה בגולגולת ואז מלא מלא התנהגות כפייתית א' התנג גות פייטית פנימית של לשכוח את כל האירוע הזה.

בא בן אדם ככה מהצעד ושואל בבום אז פשוט תרגיש אתה טועה.

כן.

מתסכל אה

זה מתסכל כי המילה פשוט היא היא סתירתי

היא הסתירת לחי כי כולנו אנשים שלנו מפסידים רוצים פשוט רוצים לזרום אבל לא יכולים כי כי זה לא פשוט. יש שם כל כך הרבה הטיות חשיבה וערך עצמי אמבולנטי. כמה מחקרים מראים שהערך העצמי הוא הוא פעם ככה פעם ככה. כלומר יש אמונות על עצמי שאני רע, אני פגום, אני לא שייך. לעומת אני סבבה, אני טוב, אני מוסרי, אני שייך. עכשיו זה כמו נדנדה והגירויים שקורים מבחוץ או מבפנים, מתאים את הכף מאוד מאוד מהר.

אתה מבין? פתאום היה לי מחשבה לא מוסרית אולי א לפגוע מבין אולי לתת לו סתירה אולי יש נגיד אובסידי עלים שזה נשמע משהו הזוי יש סכין אולי אני אקח סכין ואני נתכור מישהו

עכשיו בן אדם אומר מה אני אני פסיכופת

עכשיו אנשים מוסידים אני רוצה להגיד הם הפוך הם אנשים הכי מוסריים הכי טובי לב הכי תמימים הכי נעימים וגם אינטליגנטים מורכבים עמוקים כל המורכבות הזאתי מסתבכת לטענתי בגלל איזה זה היפרמודעות שנכנסת ומבציאה בגין מוקדם מדי לתוך מערכת לא מספיק פשלה פנימית ומתחילה לאקל את עצמה כמו קיבה שאין לה מספיק אוכל מעקלת את עצמה.

וואו.

לכן הטיפול הוא מייצב את את מבנה התודעה ומחזק שירים פנימיים שלשת את הספק של תובנה לזהות

לצמצם את הפער בין המערכת לבין התובנה המטורפת הזאת שנכנסת אליו.

בדיוק. עכשיו אז בעצם כל הסיבה שזה לא קורה לכולם זה רק בגלל הקטע הגנטי הטורשתי הזה

כן

שמה כאילו זהו

בינתיים זה ההסבר יש עדיין חוסר הב

עוד לא הצליחו להוכיח שזה קשור ספציפית לאירוע בלידה באיזה פחד בילדות בגיל שנה איזה משהו שחירפן את המערכת וזה ילד שיגדל עם OCD לא הוכח עדיין

תראה אנחנו שונים מסתכלים על אוכלוסייה יש הרבה סוגי בד זה עדיין יש יותר רגישים, פחות רגישים, יש המון דרך לחלק וא רואים שאנשים מוסיד יש להם רגישות מאוד מאוד גבוהה, יש להם נטייה לרפלקטיביות כלומר מחשבה על המחשבה על המחשבה על המחשבה על המחשבה תוכנים יש להם מקדכה מקדכה הזאתי לטענתי אם היא לא מתפנה לתהליך של קשיבות כלומר למינדפולנס ולתהליך של תובנה לאיפה היא מתפנה בקדחה הזאת קודכת על הרגל שלי

בתוך הבית אני יופה לתוך הבור

וכומר לתורדנות. אז לפי דעתי התהליך הוא הרבה מעבר לתהליך CBT. כלומר זה חלק מזה ביתי נפרד מתורדנות לקשיבות. ככה אני רואה את זה. כי כי מה בן אדם עושה שאין לו אובסיה?

יש לו יש לו סתם מחשבות נכון? אבל הוא כבר ברמתנה כי הוא עבר תהליך.

מדהים. זה כאילו אתה כבר ברמת העץ שהפירות כבר פשוט תקטוף ותאכל אותם לבין מישהו שכל הזמן עסוק באיזה פרי איזה פרי אני אצמיח. אז פשוט לא מצליח להוציא פירות וא אתה מבין שאתה לא מצליח להוציא פירות אז הדיסוננס הזה מייצר את התסכול המטורף שבן אדם נמצא בו וזה מוביל אותנו למקומות הרגשיים של דיכאון ודימוי עצמי ו ולא טוב לי בחיים ואני פשוט לא רצוי ולא אהוב ואולי כדאי שאני אמות היה לך פעם משפט כזה א היה לי תקופה לפני איזה 15 20 שנה שהיא גם פרדה מבצו זוג וcdלאגן באמצע התואר והייתה לי מחשבה אני לא אשכח את זה טוב מותי מחיי כזה ואז כזה הסתכלתי עליה עכשיו זה לא היה לא היה בכוונה לא היה בדחף ולא היה בתוכנית ככה

אנחנו מטפלים מזהים עובדנות אמיתית אבל מחשבות עכשיו מחשבות על מוות ועובדנות דבר מאוד מאוד נפוץ וזה וזה בסדר זה לא דבר רע זה א אבל אם יש לה את הדבר כשקודם אמרתי עכשיו אני כן רוצה להגיד אנשים זה גורם לכזה קושי כזה דיכאון התקסים יכולים למלא את כל היום

זה פשוט מטורף הם גם מאחרים למקומות בגלל התקס זה כאילו הברז

כן התקסים זה גם לסדר מחשבות למשל

כאילו כלומר יכול להיות שאתה עכשיו איזשהו טקס עם עצמך אני מסתכל עליך אני לא רואה שום דבר מיוחד אתה עם אתה בראש אתה עובד שם

אתה בדיוק עובד ממש עבודה אתה רואה בן אדם שהוא זה נראה קצת חולמני הוא עובד קשה מאוד כדי לשחזיר אירועים מההתחלה תראה איזה שימוש בדמיון מטורף במקום לדברים אחרים הרוסידי חוטף את היכולות האלה הדמיון שואב והוא הוא א ממש זה זה תהליך של הזכות ושחזור של אירועים שקרו א או יקרו כתוצאה מהאובססיה למשל מישהו סיפר לי שהוא טיפס על זהרון לפני חצי שנה ואז הוא יש שם חתיכת פלסטיק א חדה והוא נפצע קצת משהו ככה קטן ואז עולה ממחשבה של OCD מוסרי של א רגע תשאל אותו אם תיקנו את זה אולי לא תיקנו ומישהו אחר יפצע בגלל זה

זה עדיין שום

וזה אחריות עכשיו עכשיו באותו זמן מה זה דורש מהבן אדם הרבה הרבה התנהגויות של מוזרות כאלה שת עכשיו אני תחיל להתחקר מישהו על הארון שלפני חצי שנה של עכשיו חלק מני יודע שזה בולשיט ואני רוצה לעבור קדימה אבל חלק מרגיש אחריות

אתה לא יכול לעבור קדימה

לא יכול אז אני אשחזר את האירוע הזה איך הוא אמר לי בדיוק רגע זה זה הפלסטיק בולט או שזה היה המסמר שיצא החוצה ומה הוא אמר לי שתיקנו את זה בסוף או לא למשל

כלומר אם אני אומר את זה לאדם שהוא בלי אורס ואני אנסה להסביר לו את זה זה אני אומר לו כך בוודאות בוודאות השארת בבית שלך רע עכברים על הרצפה ויש לך שם תינוקת קטנה שזוכלת

וזה בוודאות היה לך חיים ברגע הזה לא אתה היית מטרפת עכשיו לחזור לא יודע מרחפת סכנת מוות על מישהו. OCD זה בדיוק ככה, רק בדמיון, אבל האדם לא מצליח לשחרר את עצמו מזה, כי הדימיון הזה כל כך חזק שהוא משתלט בו, הוא החזק, הוא תופס את המוח.

כן. בעצם יש פה דפוס של קטסטרופליזציה. זה לקחת סבירות לאסון אמיתי ממשי, שהוא יכול להיות 0.1 אחד או משהו לנפח אותו ל-20 30 40% אז החרדה מערכת של ילחם אומרח של קורטיזול של אנדרנלין של של חרדה מתחילה ואז זה טבעי לכולנו נכון אבל בOCD זה קורה מדברים שהם לא מסוכנים באמת

כן קטנים סתם

כן בעמוק בפנים יש גם את יש את התובנה הזו יש את ההבנה הז

שרתי את הברז פתוח אשארתי איזה מגירה פתוח את הגז פתוח

שכחתי בבית הארנק

כן אני הייתי בודק את הגז אז למשל באמת הייתי עובר בודק 1 2 3 אר מריח מסתכל אחרי זה הולך לדלת מסתכל מסתכל עוד פעם בדיוק ואז הולך ועדיין נשאר עם ספק עכשיו אני רוצה להגיד ככל שעושים יותר התנהגות כפייתית ככה המצוקה גדלה באופן פרדוקסלי ממה ש מהגיון הבריא

ברור

ככל שאדם לוקח מנה סם

כן

ככה הצורך שלו בסם גודל

הוא מתמכר

יש תלות וסבילות אומר אז החומר עצמו הוא פשוט כבר מפסיק להשפיע הוא צריך יותר חזק ויותר חזק ויותר חזק אז התופעה הולכת ומתרחבת אפרופו אם מדברים על זה התרופות איפה מקומם בסיפור

מקומם בסיפור ממש ממש סבבה לדעתי אני גם לקחתי טיפול תרופתי בגיל 20 א ממשפחת SSRI ומעלה רמות סרטונים במוח זה הורמון של ה של היצוב הפנימי של ה של התפקוד והרבה פעם לפעמים זה מאוד זה קריטי זה מאוד עוזר זה יכול להוריד ולצמצם עד בערך שליש מהסיד שזה קריטי זה קריטי להתחיל בטיפול להח

סטר

זה מלא אותך לדרגה המינימלית שתוכל באמת לראות את עצמך בחוץ

כן זה בעצם מצמצם בדרך כלל כן לפעמים צריך לעבור איזה כדור שתיים זה תהליך ש אבל זה את התדירות של האובססיה תחשוב שיש לי אובססיה עכשיו את הודית כל חמש שניות

כמו גשם של אבנים או כל שעה אחת או כל יום אז זה התדירות יש את העוצמה זה יכול להיות אובססיה שנותנת לי סתירת לחי והורגת אותי ומוצא מציאה אותי מאיזון וויש את התוכן התוכן לא באמת משנה כי זה המבנה

אנחנו בטיפול נזרים לא להיכנס לנבחי התוכן

למה זה ולמה ומה חשבת ומה רצית לעשות ומה עבר לך בראש זה פחות העניין

זה פחות העניין כי אז יתחיל לבן אדם אישורים אישורים כפייתיים

שזה בין הורים לילדים זה קורה המון

יפה אז בדיוק ההורים שלך מבינים שיש לך איזה

הם א הם לא הבינו עד שאני הבנתי שזה הובסידי אבל א אני זוכר שהתחילו לי המון חרדה בגוף א מאי רגיז כלומר ממש התנפחה לי הבטן הייתי מסתובב בבית כאילו אני בהריון לא מצליחה לנשום הייתי בהיפרוונטילציה נשימה היא נשמתי יתר והיה היה לי כזה צמצום תודעתי, אתה יודע, ומחשבות קטסטרופליות וניתוקים ודברים וכל זה בחטיבה כבר.

וואו.

וולא הצלחתי ללמוד ומעזהה בידיים וולא הבנתי אפילו שזה חרדה. התחילו לקחת אותי לטיפולים. באמת ההורים השקיעו. הורים עם יחסית שפה רגשית מאוד גבוהה למזלי משפחה תומכת. ו ואז אני זוכר בגיל 17 בערך ישבתי עם אבא שלי בחצר בעוד השרון אחרי שהורים התגרשו ואז סיפרתי לו את השגעונות שלי את המחשבות הביזריות והוא אמר לי תשמע זה מחשבות ורדניות זה פעם ראשונה שמעתי את השם מחשבות ורדניות

אבל לא

עוד לפני עוד לפני שבאת למטפלת שמך הוא סידי

כן עוד לפני

אה

כן

אז איך מנהלים חיים ככה

איך איך חיים

מאוד קשה

אתה מתאר מציאות שאי אפשר לחיות התחלתי למצוא לעצמי פתרונות אתה יודע למשל זה שבדיעבד ראיתי שהם מתקדות מתקדבות עם הטיפול אמ למשל אני הייתי מנגן בפסנטר א מגיל שמונה והיו קונצרטים מדי פעם והיה לי פחד במה של אתה יודע לטעות ופדיחה ו עכשיו זה זה לא היה פחד של אופס טאיתי זה היה פחד של

משתק של ערך עצמי שמתפרר וא אני זוכר באמצע הנגינה היה לי פתור מחשבה תעודנית פולשנית באמצע שאני זורם אתה יודע המצב לגמרי אוטונומי של איפה אני שם אתה הצבעות עכשיו

וואו

עכשיו עכשיו זה כת לי את המנגינה וזה ישר לפני קונצרט ניגנתי מרש טורקי איזה מנגינה כזאת של

זה כמו אדם עם זקן ארוך שמישהו בא ואומר לו תגיד לי שאתה ישן אתה שם את הזקן מעל השמיכה או מתחת לשמיכה מאותו רגע הוא הפסיק לשאול

נכון לגמרי או איפה אני שם את הלשון פה או פה איך אני ממצמץ או איפה אני שם את הרגל כאילו מתערבתנהגות יושב יושב לך זבוב יושב לך על האוזן וזהו והוא שם

זה בדיוק האלגוריה כן של הזבוב

הבנתי

ממש ככה וזה עוד איזה משהו לספר אבל אם מחזיר אותנו רגע לשאלה

אז נגיד בפסנטר אז זה מאוד מפחד אותי כשלא יהיה לי ניטו כזה באמצע אז אז הייתי חוזר לכל מיני מוקדי נקידה שכן זכרתי בשל בשלב מסוים הצלחתי להשקיח את זה ממני בצורה ספונטנית. כלומר האובססיה זה כמו לינק כזה שמושך אותך ללחוץ עליו. לא לחצתי עליו. למדתי לעקוף אותו. ועוד עוד דבר הייתי עושה.

למדת ללחוץ על משהו אחר.

למדתי למדתי א להיספק.

שמחזיר אותך.

כן. למדתי להיספק ולהחזיר את הקשב לכאן ועכשיו לגוף לערוה על חשבון הנרטיביים

האובססיביים. והיו לי עוד כל הנשיטות. למשל דמיינתי. אני זוכר ממש בגיל איזה 15 כמו רובה כזה שיש שמשנים מחסנית פק ויש לך מחסנית חדשה אז הייתי מדמיין בראש שנגיד באה לי אובססיה אני עושה טק ועכשיו יש לי אפיק חדש בראש

משהו חדש וואו מדהים

עכשיו זה עוזר אבל אחרי זה גם זה הפך להיות בטח זה אתה כל זמן

כי לא הצלחתי כי זה הרגיע אותי ומה שמרגיע בOCD סופו

להפוך לOCD עוצמתי יותר

כן ואתה מאלץ את עצמך למצוא כל מיני יצירתיות עם עצמך רק כדי לנהל דברים כל כך פשוטים כמו לנגן 10 דקות רצוף. כן. כמו הייתי זוכר ישבתי בשירותים כילד ופתאום אמרתי מה זה זמן?

מה מה איך זה יכול להיות שכל עכשיו עברה שנייה ועכשיו עוד שנייה ואיפה השנייה הקודמת? ובזמן שאני חושב על השנייה זה גם שנייה.

זה גם שנייה.

אז זה נגיד OCD ממש קיומי של וגם

מה קורה עכשיו? כן, גם קוראים לזה סנסור מטורי על תהליכים אוטונומיים של זיכרון עכשיו גם זה ואז פתאום אני עם חברים פתאום רגע מה זה זמן מי מי חושב על זה עוד אומן למשל היינו בפריז טיול בר מצווה ומתחת יש מערות קבורה עתיקות קוראים לזה הקטקומבות שזה דבר מטורף

כן

עכשיו ירדנו למטה מדרגות מדרגות אור כזה יש שם אור צהוב והכל שלדים אתה רואה קיר אחד גולגלות קיר אחד אגן קיר אחד הזוי עכשיו אני אני מסתכל כזה וואו עכשיו זה חוויה לא פשוטה

לבן אדם שהוא גם ככה חופר

זה מציף כאילו

מציף מוות חיים שלד אני יוצא משם אובססיה חדשה בזמן הטיול

אני חי אני מת

נכון ומה שהיה שם ספציפי זה היה אובססיה שהיא גם הייתה קיומית וגם הייתה פיזית תחושתית כלומר דמיינתי והרגשתי את השלט שלי ואת הגולגולת שלי

ובמקום ליהנות מהלונה פארק לך רגע האם העמוד השדרה שלי לי הוא כמו שראיתי על הקיר. רגע אז בעצם מה זה עמוד שדרה? אז בוא נרגיש את עמוד שדרה אז אז כדאי לי שאני אעמוד אני לא אשב כי עמוד שדרה שלי הוא קצת באלכסון הוא ישר ולבינתיים אנשים אומרים לך יונתן נשמה אוטובוס

כן עוד דוגמה מלון באילת קלאב אוטל פעם ראשונה שהלכנו ממש לאיזה שמונה ימים כל האחים המשפחה א גיל 12 נתפס לי הצבא יום לפני ממש כאבים אז הלכתי לטיול עם איזה מין כזה עכשיו התחיל להשתחרר תוך כדי הטיול עכשיו זה משהו אמיתי שקרה אבל על זה התלבש החרדות. עכשיו אני לא אשכח, אני מסתכל על עצמי במראה. כל האחים שלי בבריכה נהנים, כיף להם. אני מול המראה מודד מודד את ה סימטריה קטע בו בדיוק ככה

עוזר הראש לאיפה הוא מגיע וגם את את המנח הזה התפס ככה, עוזב, חזר למקום או לא? אז רגע, אמא שעכשיו רואה את הבן שלה עושה כאלה דברים, היא אומרת, "רגע אז שנייה OCD אני שומעת רגע, מה עכשיו היא צריכה להתקשר לרופא המשפחה? מה מה אתה יודע, די פנו עליה את השמיים

כן אה תראה, נוראות הזהרה א לאופסי וחצוב להגיד כמה שיותר מוקדם מן הסתם כמו כל דבר, כמו כל הפרעה א כדאי כי יש הרבה יותר כוחות בגיזה רמה אתה מגדיר חזרתיות? מאיזה אתה יודע זה סבבה גם שילד ימות ויסתכל במראה שתי דקות

נכון אז אני אתן כמה א כאלה קריטריונים יש את המושג של איתיות של o א פעולות רגילות שלוקחות מהר מתעקבות בגלל תקסים פעולות קומפולסיביות בן אדם שפתאום מאחר נורא מלדברים וה ו ילו הוא עושה תקסים בדרך יש א אנשים שנכנסים במקלחת ויוצאים אחרי שעה למה יש הרבה פעמים עוד נפוץ תקסים במקלחת שתפתי את הראש איך לשטוף

א ידיים לנקות את השיש אני הייתי עושה המון כאלה

אה חזרתיות בלילה למשל לבקש מההורים א תגידו לי לילה טוב בדיוק באותה שעה בדיוק בצורה ספציפית לילה טוב יונתן חמוד שלי נתראה מחר ואם אני לא אומר את זה בדיוק ככה הילד לא צריך לישון חרדה תגיד את זה עוד פעם אמא תיכנסי ותצי מהאוטו בדיוק ברגל ימין ובצורה כזאת או אמא אל תשי ברחוב הזה תיסי ברחוב הזה למה כי יש אובססיה כי הרחוב הזה מסוכן כאן כי אסור לנסוע פה כל מיני ייסורים צריכים כללים שצריך חייב מוכר

מזהן דברים כאלה כדאיך להיבדק

כן

אבחון איפה עושים את זה זה פסיכיאטר

פסיכיאטר עדיף כן הוא עושה את ההבחנה מבדלת הוא ככה א פורמליתכן כן

א מאפחן

ואז להגיע למטפלים

יש לך תעודת נכה

יש לי 20% נחות על הפרעת קשב וריכוז

אה לא קשור

שלא קשור אבל א לא משתמש בו ונראה לי אפילו פגע

כאילו באורים מכירים

א זה תלוי בעוצמה

זה צריך להיות עם עוד משהו אולי

זה עם עוד משהו ואם זה ממש ממש פוגע בחיים אני חושב

א

ועכשיו פה זה טריקי

כי ברגע שהרבה פעמים פגשתי אנשים יותר מבוגרים עם תועדת נכה א וביטוח לאומי חודשי קצבה על od באיזשהו מקום זה רווח מז תמורה ורווח שהcd בעצם מייצר לבן אדם ואז נוצר מצב של הימנאות חימנות מהחיים

מלצ מזה

כן עכשיו עכשיו שאין ברירה זה כוח מאוד חזק באופסיטי אגב

כלומר אולי רק מי שמגיע לזה הוא כבר במקום של האין ברירה

כן זה די די נמאס לי או ש שהולכים אותך לטיפול או אתה בן אדם או שהוא מגיע כמדי נמאס לי כי הוא מבוגרמה מה הקצה הקצה זה אשפוז מה הקצה

אה לפעמים מגיעים לאשפוז ואז לפעמים גם יש חוסר וניים זה OCD או זה סרינזופרניה ויש איזשהו ציר כזה גם של OCD סרזופרני אבל זה בעצם הקומורבידיות השילוב

אבל א הרבה פעמים אשפוס בOCD הוא זה מאוד תלוי מצב זה תלוי מקרה וOCD יכול כל כך להציף ולאכול ממש לאכול את הגוף ואת הראש ובן אדם יכול לפחות מהמחשבות שלו כל כך ולהיות כל כך מוצב בקומפולסיות תנהגות קפייות שהוא כאילו נמחק עכשיו זה רוצה להגיד במצב כזה עוד הרבה לפני צריך טיפול תרופתי ולצערנו יש הרבה התנגדות לטיפול תרופתי לאותם אנשים להרבה מאוד פוגש את זה הרבה התנגדות הרבה פעמים מצד החולים המטופל המתמודדים כי למה גם שם יש קטסטרופליזציה

כן יש סוללה של טיעונים זה יפגע בי פיזית זה כימיה זה לא באמת אני מתמודד אני אקח אני אתמכר אני אצא מזה זה יחזור

אין לי כלום

אין לי כלום הקחשה והרבה פעמים בהקחשה א שבן אדם שיש לו CD והוא לא אכפת והוא לא רואה את זה כהפרעה אז זה הפראת אישיות OCD OCPD personality disorder עכשיו אלה לא מגיעים בדרך כלל מעצמם לטיפול

מישהו צריך להביא אותם

כן זה זה האנשים האלה שמדקים הוא כבר נותן לעצמו הסבר שהוא ממש הבית היה מלוכלך באמת וזה בסדר לנקות אותו שוב הוא עושה לי טוב אני אני מרגיש א טהור ויש

ומה אכפת לכם

ולא אכפת לכם אבל מה באמת קורה מן הסתם הוא 30 פעם ביום פשוט

מסיים גלוני אקונומיקה בבית.

כן. אבל מה היופי שמגיע הילד, המתבגר, המנם לטיפול, איזה איזה חוויה חשובה זאת? קודם כל להבין זה לא אתה, זה תהליך ההפרדה קוראים לזה, יש אותו ויש אותך. אנחנו קוראים לו בשם, אפשר לקרוא לו הנודניק, הדבק, איך שבא לנו. ואז הסברים של לעלות רמת תובנה למה שאני אומר לו שבמוח יש כמו מערכת מיון של מחשבות

כמו שיש במייל כן דואר ספם

או פילטר שבפילטר הזה הוא ממיין בין כל מיני מחשבות בין מסוכן ניטרלי ומוגן הפילטר הזה זה כזה מאחורה יש כפתור הכפתור זה כפתור החרדה זה כמו מערכת הביטחון של הגוף כמו שיש מערכת ביטחון במדינה עכשיו הכפתור הזה נלך לחץ ויו ויו סכנה סכנה וחרדה מלמד אותו את הסימפטומים איך זה מרגיש בגוף החרדה

וזה כבר מרגיע אומר אוקיי זה חרדה זה לא חרדה עכשיו הכפתור הזה הפילגר הזה הוא פתוח מדי בוס ובהפרעות חרדה בפורביות ובהפרעה פוסט טראומטית עכשיו המטרה שלנו עכשיו תחשוב כל ממחשבות שהם לא אמורות להתקע בפילטר ולא לעבור וללחוס על הכפתור אבל כרגע הם עוברות אנחנו צריכים הטיפול לצמצם בדיוק ליישר את הפילטר יותר ויש עוד כל מיני הסברים למשל כמו

הבנתי

כן הבנו הבנו

ילד הורים גרושים נער דימוי עצמי נמוך דימיון שחצי ראש בכלל לא קיים א גודל לתוך מערכת צבאית שפתאום קולט שהוא הוא לא מגיע בזמן בסוף מגיע למטפלת היא אומרת לו עובר תהליך של זוגיות כושלת שמביאה אותך לרצון למות איך אתה יוצא מזה? איך אתה נהיון אותנו שיושב פה ו

א וואו יפה הרזת את הכל. א אני אגיד שגם כאילו הרצון למות זה באמת היה איזה נקודת שבר אבל הOCD תודה לא הביא אותי למקומות כאלה למרות שיש אנשים שכן

ואיך הגעתי לזה? קודם כל המון צמיכה מהמשפחה ושתיים טיפול CBT מיועד לOCD בגיל צעיר יחסית 20 כן לקח 10 שנים לאפחן את זה אבל יש את הסטטיסטיקה שבין שבע לאיזה 15 שנה לוקח להפחן אוסידי ולהגיע לטיפול מיועד ואז התחלתי א תהליך כזה הרבה מאוד כוחות א הרבה מאוד חשיפה ומניעת התקסים זה ERP exposure and response prevention זה הטיפול קו קו הזהב התו הזהב על טיפול בוסי משולב א וזה וזה קידם אותי לאט לאט אתה יודע אתה יודע זה כמו שריר זה כמו מטען ועשיתי את זה והתחלתי לאט לאט לצמצם תוסידי לצמצם תוסידי טיפול תרופתי ברקע

עוד אימונים

והמון המון המון אימון זה אימון מוכי

אימון מוכי

זה ממש אימון

חדר כושר בפנים פה

אימון לאימון ממש ככה

וואו

וחדר כושר ואז אמ אני חושב שכל החיים היה לי א כן נגיעה לכוח הגדול שלנו. מאיפה מגיע הכוח בעצם החיוניות מהכאן ועכשיו נכון? מכוחו של הרגע הזה מהנוכחות. וזה קטע היה איזה מין הבחנה בין OCD מחשבות לבין מצב שהוא אינטואיטיבי שהוא כאן ועכשיו ובו אני הייתי פרש

א

וזה היה נורא לי כצעיר נורא מוזר שאיך אני פה פרש ופה טרוד ורדוף ועם הזמן עשיתי תהליך של הבנה של לחזור לגוף

איך אני יוצא מהתורדנות חזרה לל לסנטר ל

לסנטר לסנטר לדיוק למחקר ז לעצמי לסל לטרוסל וזה באמת תהליך של טרנספורמציה של קודם כל היכולת להכיל מצבי אמימות חוסר ודאות חרדה א וזה דורש גבורה והבנה וגם תהליך הדרגתי כלומר המטרה שלי

אז קודם כל רגע כאילו הדבר שהכי זועק לי לומר עכשיו

כן

זה לוקח זמן

בדיוק

אין בוקר אחד שיונתן לוי קמברי. אין דבר כזה. זה היה חלום. אתה יודע בתוך הסיוט הזה אתה אומר הלוואי שאני כבר אצא מזה.

כן.

הלוואי שאני לא אהיה לי את זה יותר. ולפעמים יש בקרים כאלה שפתאום יש איזה

זה ממש מר לך.

כן. איזה חלון איזה איזה זיכרון כזה איזה שלוש דקות בלי בלי OCD ופתאום טרח נופל כל המשקולת הזאת שאתה אומר מה לפני שנייה זה לא היה כאילו להיזכר בזה שגם זה מעניין שפתאום אני נזכר בזה אז איפה אז מי היה לפני

סובלנות סבלנות זה הרבה אימונים זה לאט לאט יש נפילות יש עליות יש ירידות זה בעצם משהו לכל החיים נכון לא מתרפים מOCD תראה א מה זה להתפר מה זה תראה זה

נכון מה זה

זה כאילו כן לא מתרפים מזה בוא נאמר את זה

א אני אגיד זה כמו נטייה תה זה נשאר לכולנו יש נטיות להכלעסים לחרדה לכל דבר אנחנו בני אדם תמיד יהיה לנו הפרעות פסיכולוגיות כל שאין אז המטרה שלנו זה לצמצם ולהוריד את זה מסף ההפרעה עכשיו יש גם שאלונים מתוקפים שיכולים למדוד את זה שלא יהיה לפרעון למשל עכשיו אני רק אני אני אס אני אסביר כן זה כן קטן לא מפריע לי בחיים מעכב אותי פחות משעה ביום

כן אני קורא לזה גם OC divorce גירושים עכשיו בגירושים כמו בגירושים יכול להיות גירושים מכוערים פחות מכוערים נשבר איזשהו קשר נכון יש מזונות

אבל לעולם תהיה גרוש

כן

זה לא משפיע עליך פשוט

זה נגיד היום למשל היום אני כבר השנים ברמיסיה מלאה יחסית יציבה היום היום היה לי כמה אתה יודע גירוי לא רצוי זה הראש של האובססיה רק מתחילה על היא עדיין לא אובססיה היא נדלקת ואז ישר זמים לב ומרפים והקומפולסיה הראשונה ההתנהגות הקפייתית הראשונה היא מתינה בתדלוק מאוד מאוד עוצמתי ומחליקים לתוך מעגל העוסית זה כדור שלג מתגלגל למשל היום שעליתי לפה היה לי אחרי זה ספק ישבתי פה חיכיתי לך אה האם חניתי את הרכב באדום אמרתי קודם או עוד מיני דברים למשל האם האם המיקרופון שעכשיו נמצא לי בכיס, האם הוא פולט קרינה שתזיק לי או האם יש לי השיער שלי לא ישר על או אם יש לי פה חתיכה מהאוכל שקודם אכלתי כל זה קפץ לי לעל פי עוד שנייה בראש

ואז אתה מיד

אני מיד כן

אומר לעצמך יש אותי אני חוזר למרכז אני בסדר גם אם יש וגם אם אין

בדיוק אולי כן אולי אני לא מתעסק עם זה

אולי כן ואולי לא ושיהיה בדיוק זה זה הגישה הפרדוקסלית שהוא סידי בורח ממנה כמו לא להגיד

היא רציונלית היא כאילו המקום שאומר אני לא שם עליך

בדיוק

אומר לו לא תשפיע עליי

בדיוק וגם אני שואל אני שואל את עצמי אין לי בעיה לדבר עם משהו כאן זה כאילו

בדיוק אין לי בעיה אין לי בעיה ואני גם שואל את עצמי בהתחלה פעם אחת מה אני באמת חושב עכשיו בדרך כלל אני לא צריך לשאול את זה זה קופץ אוטומטית אני רק מרגיש את זה עכשיו זה כן תהליך שככה נראה חיים ואני אני קורא לזה מסע גיבור כי יש את הסרט השלבים של מסע הגיבור ויש כמה דרכים להסתכל על זה אבל הסרט השלבים אומר שבשלב מסוים אחרי שאתה עובר כל מיני מסוחות ובעלי ברית אויבים ואת המערה הגדולה וכולי ואתה מנצח את הפחדים ועושה את החשיפה במיני התגובה אתה חוזר עם השיקוי קוראים לזה הביתה לעולם הישן עכשיו זה כבר העולם החדש

וואו

שהם יוצאים מהעולם הישן שזה אובססיביות כפייתיות חוסר תובנה

נולד מחדש נולד מחדש אני רוצה להגיד שזה תהליך של ספירלה כלומר עושים תהליך פתאום רואים את זה גם בטיפול פתאום שבוע של התמודדתי על פחות שטיפות ידיים פחות בדקתי את המחשבה מגיעים עם יותר כוח יותרנטיות יותר שמחה יותר שקט ואז מגיע איזה אובססיון שמשתחר משכבות יותר עמוקות וכזה מרגישים רגרסיה איך נפלתי בזה איזה באסה איזה אני ואני רוצה להגיד

כמו תהליך גמילה

בדיוק כמו תהליך גמילה והרבה אורך רוח והכי חשוב בתהליך אהבה עצמית ללא תנאי ונחמדות עצמית שזה היחס לעצמנו כי היחס למחשבות זאת הבעיה בOCD והחס לעצמנו ואני אומר גם אם נפלנו יונתן אני אוהב את עצמי את חמוד ואנושי ממש לחבק פיזית לעשות ויסות נשימתי נשימות צרפתיות להעניק לילד הפנימי משהו צריך צריך רגע

כן במקום קומפולסיה

אה את היחס האוהב

אתה אבא היום

אני אבא עוד מעט, עוד חודשיים בעזרת השם.

כן. מרגש, מרגש להגיד פעם ראשון א כאילו ממש אני עוד שנייה אבא

יש את המחשבה

כן

אז איך אתה מתמודד איתה? א אני אגיד שולקם כאילו אני מתרצים שאובסידי יבוא וינסה אותי ויביא לי מחשבות הזויות וביזריות על הילדים ועל ה כל מיני כאלה של ואני אומר סבבה עכשיו למה כי אני יודע שאני יודע להתמודד אני יודע שאני יודע מה לעשות וכשיש ידיעה כבר פחות צריך את הוודאות הדלקתית הסמה הוודאות המדומה

אז מה הסיפוק שלך היום שאתה מצליח לטפל במישהו שממש סבל ולהקנות לו את הדרך החוצה או בעצם זה שאתה כבר לא שם ויכול לעשות

כן הם הם הם מרגישים את זה קודם כל אני כל כך בתוך זה כל כך כל כך חשוב לי לעזור לאנשים להוציא את עצמם מהסיד

כאילו יש טוב

אהפייתית כיפית זה שאלה יפה

של איזה סיפור יש לי אז רגע אני באמת מסופר כן אני ממש טוב לי אז אז כי

אמ

לא

לא כיזה יושב על הפחדים כי זה יושב על השלילי

כן כן הישגיות זה אחלה ממש ממש

אבל פרפקציוניזם קבייתי זה משהו אחר לגמרי

זה לא OCD ולא OC זה O זה כאילו

אבל אבל כן אפשר לעבוד עם הCD ואיך אמר לי פעם מטופל א הוא הפך להיות חבר שלי כלומר אני אני כבר אני במערכת איתו אני צוחק עליו אני אומר אה עוד פעם אתה

אוקיי

הבנתי הנודניקון הנודניגון הדביקיון כזה עכשיו תראה הוא הוא בא הוא משנה פנים הוא משנה צורה הוא מסווה את עצמו למחשבות שלי להתנהגות שלי

יש עכשיו צופה שבוכה 40 דקות

ווא

אתה מדבר מהפה שלו מהגרון שלו כאילו הוא שולח את הסרט הזה עכשיו להורים שלו ואומרים אתם רואים זה מה המסר שלך אליהם שיש תקווה אתם אנשים נפלאים, יש בכם המון כוחות. אתם יכולים לעשות את התהליך הזה. והמחשבות האלה המוזרות, הבזריות, הקשות, ההזויות שאתם אפילו מתביישים להגיד לאחרים, זה לא אומר שאתם פוגמים. זה אומר שזה שלכולנו יש מחשבות עשוי. אגב, לפי מחקרים, אבל היחס שלנו למחשבות

זה מה שמייצר את כל האפקטים והקליפות האלה של האופסידי. ואפשר לשנות את היחס הזה. ו

ולכו לטיפול

ולכו לטיפול וזה מסע גיבור עכשיו נכון זה זה דורש אבל אני אומר את זה יום מטופלים גם ככה אתם מבזבזים זמן אנרגיה משבים על תשקיעו את זה בטיפול ואז אני אומר להם תראה זה שליש משרה אתה הולך להשקיע

במקום לשלם שכירות שאמרו משכנתא

יפה ואז להישאר עם הדירה

להישאר הדירה

נכון שלוש פעמים ביום פעמיים ביום לעשות את התרגיל שקבעת עם המטפל שלך אה א להתחזק כל פעם מחדש ואני חושב שאתם תהיו ואתם אתם כרגע אנשים משכנכם ומעלה נכון שזה איזה סטיגמה כזאת אבל אני באמת חושב שלא סתם אנשים יש להם הCD אנשים מאוד מאוד עמוקים הם הם דורשים פשר הם מחפשים תובנה והם צריכים חיזוק של שרירים מנטליים

כדי להחזיק את כל ה

את כל הדבר הזה

כל הדבר הזה

וואו מדהים

כן כן כן, הרבה אמונה והרבה תקווה והרבה סבלנות וכל אחד בדרך שלו. יונתן לוי, איזה יופי. תודה רבה לך.

בבקשה.

אהבה. ‏M.