הרב זמיר כהן - מה השכר על מחשבה טובה?

כוח המחשבה הוא כוח עצום שיש לו המון השלכות. על ידי מחשבה נכונה אדם יכול לקבל שמחת חיים. יכול להרגיש שהוא באמת עשיר. תלוי איך הוא מסתכל על החיים, על מה שיש לו, על מה שאין לו. אבל היום נתבונן על כוח המחשבה. מהבת השכר שיש לו על מצווה שהאדם עושה. נתאר לעצמנו שני בני אדם שחתמו על צ'ק תרמו מיליון דולר לבנות בית חולים או ישיבה או בית כנסת. דבר גדול. מגיעים לעולם האמת, רואים שהשכר ביניהם בפער עצום. זה קיבל שכר גדול, זה קיבל שכר פי 1000 יותר. והוא לא מבין. אני אומר שנינו באותו אותו מצב כלכלי, שנינו חתמנו באותה שעה על אותו סכום. למה הוא מקבל פי 1000 ממני? מראים לו מה הוא חשב באותה שעה. מראים לו שכשהוא

חתם על הצ'ק, מה עבר לו בראש? ששמו יופיע על השלט וכולם יגידו כמה הוא אדם טוב, כמה הוא עשה. וכשהוא יכנס, איך יכבדו אותו? לעומת זאת, השני, כל כוונתו הייתה לשם שמיים. שיהיה בית חולים, שאנשים יבריעו, שיהיה ישיבה שילמדו תורה, שיהיה בית כנסת, שאנשים יתפללו. המחשבה לבד משנה את איכות המעשה מקצה לקצה. כך גם כותב הבאור הלכה, סופר שכותב תפילין ומזוזות, זו הפרנסה שלו. הוא נחשב עוסק במצווה או לא? האם הוא נחשב כמו אדם שמוכר במכולת או שהוא מוכר תפילין ומזוזות? זה דבר מצווה. אומר הבאור הלכה תלוי במחשבה. אם הוא סיים מזוזה אומר לעצמו הנה הרווחתי עוד 150 שק בזה הכל מתחיל והכל נגמר אז זה כמו שמוכר במכולת. זה לא

נקרא עוסק במצווה. אבל אם הוא מסיים מזוזה ואומר סיימתי עוד מזוזה לזכות עוד יהודי שיוכל לקיים מצוות וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. המטרה שלא לזכות את הרבים. רק יחד עם זאת הוא אומר צריך להתפרנס צריך לאכול. איך אני אתפרנס? אז הוא מוכר את המזוזה. אבל המטרה שלו לזכות את הרבים זה נחשב עוסק במצווה. המחשבה לבד יכולה לשדרג את המעשה. אותו הדבר שניים יושבים בערב שבת ואוכלים בשר ודגים בכל מטעמים. המחשבה קובעת האם נחשבו שקיימו מצווה באיכות גבוהה, ברמה גבוהה. כי זה לכבוד שבת קודש. אם היה יום רגיל הייתי אוכל חביתה וסלט. פה אני אוכל עכשיו כי השבת היא חשובה בעיניי. לייקר את השבת שכרו גדול. השני חושב רק על הנאת

כרסו, גם מקבל שכר, כי הוא סך הכל עינג את השבת. אבל לא אותו דבר. המגיד מדובנה אומר, שים לב, שכל השבוע הגוף והנשמה נמצאים במאבק. הגוף מושך לחומריות, רוצה אוכל, תאוות, יצרים, עולם הזה. הנשמה רוצה רוחניות, תורה, מצוות, מעשים טובים ויש מאבק. אבל ביום השבת יכולים שניהם להשלים. כשהמחשבה של האדם שהוא עכשיו אוכל בשר ודגים וחול מטעמים לכבוד שבת קודש, הגוף והנשמה עושים שלום ביניהם. הגוף מקבל אוכל טעים. הנשמה אומרת גם אני רוצה. למה? כי זה לכבוד שבת. יש עניין לענג את השבת. אומר המגיד מדובנה, משל למה הדבר דומה? איש ואישה שהתחתנו בנישואים שניים. זה מתחתן, יש לו כבר בן מהנישואין הראשונים. היא יש לה בת

מהנישואים ראשונים והנה האישה מתחילה לריב עם בעלה. שמתי לב שאתה נותן לבן שלך דמי כיס יותר מאשר לבת שלי. למה אתה מפנק אותו יותר? בגלל שהוא הבן שלך. זו גם הבת שלי. התחתן. אתה צריך לראות אותה כמו ביתך. והבעל גמור עם אשתו. שמתי לב שאת את האוכל הטעים ואת כל הפינוקים את מעניקה לבת שלך. והבן שלי הוא לא מקבל את מה שאת מעניקה לבת שלך. רבים. והנה לאחר שנים הבן והבת גדלו והחליטו להתחתן. הבן שלו והבת שלה התחתנו. מאותו יום יש גם שלום בין ההורים. למה? כי כשאבא נותן כסף לבן, גם האמא שמחה. כי הרי ביתה הנשואה לבן הזה. שהוא יש לו כסף. גם הבת שלה תהנה יותר. כל הפינוקים שהיא נותנת לבת שלה, האבא שמח. כי כל זה הולך

לבית המשותף שלהם. גם הבן שלי נהנה. למה? כי הם עכשיו התאחדו על ידי שתחתנו. כך הוא אומר, בשבת הגוף והנשמה מתאחדים. כל השבוע יש מאבק. זה חומר, זה רוח. אבל בשבת יש מצווה. אם תשים משבת רגליך, עשות חפציך ביום קודשי וקראת לשבת עונג, לקדוש השם מכובד. מה כתוב אחר כך? אז תתענג על השם והרכבתיך על במותי הארץ ואכלתיך נחלת יעקב אביך כפי השם. דיבר כשאדם מענג את השבת גם באוכל טעים, בבגדים יפים, בהלכה כתוב לא רק לשמור שבת, צריך גם לכבד את השבת. כשבא רב גדול להתארח בביתו של אדם, מכין סעודה גדולה עם בשר ודגים, מי אוכל את הכל? הרב ישיש וזקן בקושי טועם. הוא ובני ביתו אוכלים. אבל זה נחשב שהוא כיבד את הרב. למה הוא

עושה סעודה כזו מפוארת? לכבודו של הרב שהגיע לבדה אוכל חביתה. כך גם כשאדם בשבת אוכל בשר ודגים מטעמים לכבוד שבת קודש. כי אם היה יום חול הייתי אוכל חביתה. אבל לכבוד שבת אני עושה את כל הפאר והאדר הזה. נמצא שגם הגוף וגם הנשמה שניהם מתענגים בשבת מהעונג שבת. เฮ