אדון הסליחות: איך להעביר לילדים את משמעות חודש אלול? (עם כתוביות בעברית) HD

"אדון הסליחות בוחן לבבות "גולה עמוקות דובר צדקות "חטאנו לפניך רחם עלינו "חטאנו לפניך רחם עלינו "הדור בנפלאות ותיק בנחמות "זוכר ברית אבות חוקר כליות "חטאנו לפניך רחם עלינו "חטאנו לפניך רחם עלינו "טוב ומטיב לבריות יודע כל נסתרות "כובש עוונות לובש צדקות "חטאנו לפניך רחם עלינו "חטאנו לפניך רחם עלינו "מלא זכויות נורא תהילות "סולח עוונות עונה בעת צרות "חטאנו לפניך רחם עלינו "חטאנו לפניך רחם עלינו "פועל ישועות צופה עתידות "קורא הדורות רוכב ערבות "שומע תפילות תמים דעות "חטאנו לפניך רחם עלינו." שלום לכם, אנחנו בתוכנית מיוחדת לימים הללו, ימי הרחמים והסליחות. אנחנו נמצאים כעת בחודש שבו אין צורך לערוך

הכנות מיוחדות כדי להיפגש עם הקב"ה, כי הוא בעצם נמצא איתנו. הוא קרוב אלינו מתמיד וצריך רק לפנות אליו. כמו שכתוב: "יאר השם פניו אליך." אומרים שהארת הפנים, הכוונה הארת י"ג מידות, כלומר, שיאיר גילוי פנימיות רצונו יתברך ואנחנו נראה לדבוק בו בלב ובנפש מעומק הלב וממש במסירות נפש בתקופה שהוא בעצם מצוי יחד איתנו, לא בהיכל מלכותו, אלא הוא מצוי עם כל אחד ואחד. איתנו באולפן הזמר הרב, אסף ליבוביץ, והרב אשר ברדא, ואיתם נדבר על הנושא 'איך להעביר לילדים את משמעות חודש אלול ומשמעות התשובה.' שלום הרב אשר ברדא. -שלום וברכה, ניר היקר. אז אנחנו רוצים לדבר קצת על הראייה החינוכית. ואני רוצה לשאול את הרב, מה מיוחד

בראש השנה, יום הכיפורים, דווקא בראייה החינוכית? בהחלט, רבותינו מדברים הרבה מאוד על הימים הגדולים, הנפלאים האלה: "לדוד, ה' אורי וישעי" - "אורי" בראש השנה "וישעי" ביום הכיפורים, ימים נפלאים ביותר. אבל כשאנחנו מסתכלים בראייה החינוכית, בהחלט יש פה מסרים עצומים וחסד גדול מאוד שהקב"ה עושה. למעשה הקב"ה עושה איתנו חסד כל יום, כל שנייה, כל דקה, "המחיה אותנו", "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית." אבל החסד הזה של 30 יום הכנה, החסד הזה של ראש השנה, והחסד הזה של יום הכיפורים, זה דבר עצום ביותר, אנחנו ניתן לזה פנים חדשות בהסתכלות של הדברים האלה בראייה החינוכית, שלמעשה משפיעה גם על המבוגרים לאחר מכן,

ובחיי היומיום על כל אדם ואדם. אם אנחנו נתבונן, החיים שלנו הם לא אוטוסטראדה אחת, לא מהלך אחד ארוך, 120 שנה. "ימי שנותינו בהם שבעים שנה "ואם בגבורות שמונים שנה." זה לא שאדם נולד, ויש לו מהלך אחד ארוך ביותר של 120 שנה. לא. החיים שלנו מחולקים גם בחיים הפרטיים שלנו וגם בזמנים. בחיים הפרטיים: האדם נולד, יש לו כניסה לגנון, לאחר מכן חיידר, תלמוד תורה, בית ספר, לאחר מכן ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, נישואים, כל מיני פרקים בחיים, החיים מחולקים להרבה מאוד פרקים וחלקים. בזמנים, אנחנו רואים: ראש השנה, אבל זה לא מסתיים בזה. כל חודש, לאחר מכן יש ראש חודש. השנה עצמה שיש לה ראש, מתחלקת ל-12 חלקים. וראה איזה פלא,

שגם החודש עצמו מתחלק ל-30, 29 ימים. וגם הימים עצמם מתחלקים ל-24 שעות. ואתה יודע מה? גם השעה עצמה מתחלקת. נחלקת ל-60. וגם הדקה עצמה נחלקת. מה הולך פה? מה המסר? למה הקב"ה עושה את זה בצורה הזו? 'דוך'- תן לנו מסלול אחד ארוך, 120 שנה בלי ראש השנה באמצע, כל שנה לעצור, להרים 'אמברקס,' לבדוק את עצמנו 30 יום לפני, לאחר מכן, סוכות, חגים - מה הולך פה? מה המסר פה? מה הקב"ה משפיע עלינו כאן כל כך טובה וחסד? איזה חסד יש פה? קודם כול, כדי לפשט דברים, אנחנו צריכים להבין משהו מחיי היומיום, ולזה אנחנו מתחברים יותר, אנחנו חומריים. כשאנחנו מתחברים לדברים החומריים, קל לנו להבין גם את הדברים הרוחניים. אדם נכנס

לסוכנות רכב, רוכש רכב, יוצא, ניילונים - הכול חדש, שם דלק ונוסע. נוסע שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים, שלושה, ארבעה חודשים, חמישה חודשים, הוא לא עוצר, נוסע, כל הזמן נוסע. מגיע סוף שנה, אומרים לו: "תשמע, אתה צריך לעשות טסט." הוא אומר: "עזוב אותי טסט, תראה איזה 'בודי', תראה איזה רכב מצוחצח, "תראה איזה ניקלים, תראה מה זה רכב"! אומרים לו: "תשמע, אתה תיתקע." הוא אומר: "עזוב אותי תיתקע, "מה תיתקע? אני נוסע! תראה איזה רכב טוב"! והוא נוסע, הוא לא מטפל, הוא לא עושה טיפול 10,000, הוא לא עושה עצירות במהלך הנסיעה. סביר להניח שהוא יחזיק מעמד שנה, שנה וחצי. הבלמים ילכו, הרכב - הפנימיות של הרכב תירקב, קלקולים,

שמנים וכו,' ואז באחת הירידות המסוכנות, הולכים הבלמים, תאונה טרגית והבן אדם איננו. ולכן אולי זאת הסיבה שאנחנו עושים... שהקב"ה בעצם טבע את החסד הזה לתת לנו עצירה ותחנות בחיים. -בדיוק כך. ואנחנו דווקא בתחנות האלה, לא די שאנחנו מכינים את עצמנו, אלא אנחנו עסוקים גם בלחנך את ילדינו. אז איך בכל זאת מחדירים?... אז קודם כול ככה, קודם כול, החסד העצום הזה שהקב"ה עשה איתנו שאנחנו כל שנה עוצרים 30 יום, ב-30 יום האלה אנחנו קמים לסליחות, ואנחנו מכינים את עצמנו, ואנחנו עושים בדיקת שמנים, בלמים, מכינים את עצמנו לטסט, מגיעים לטסט, מרימים אותנו, בודקים אותנו, "עוברים לפניו כבני מרון" אומרת הגמרא. אחד אחד עובר

והקב"ה בודק ומחליט מי לחיים, מי למוות. זה חסד עצום שאנחנו עוצרים, שיש לנו עצירות בחיים. ולעצירות האלה, אני קורא התחדשות. כן? למעשה, זה לא אני. הבעל שם טוב הקדוש, רבי נחמן מברסלב - זו שיטת ההתחדשות וכאן זה באמת זה נקשר למה ששאלת בנושא החינוכי. כשאתה בא לילד ואומר לו: "תשמע, אתה ילד טוב, אתה ילד מקסים," הוא מסתכל עליך ואומר: "אבא..." או אם אתה מחנך שלו, אז הוא אומר "המורה, הרב, אני יודע צדיק נפש בהמתו, אני יודע מה עשיתי, אני יודע "מה הציונים שלי, אני יודע מה הרמה שלי, אני יודע איפה אני נמצא, "אני יודע איפה אני אוחז, אל תעבוד עליי, אבא, "אל תגיד לי שאני ילד מקסים, אתה יודע בדיוק מה אני עושה."

אבל אם אתה בא לילד ואתה אומר לו: "בני היקר, כל מה שעשית - בסדר, עשית, אני זורק את הכול הצידה, בוא נתחיל מחדש." כשילד שומע דבר כזה, הוא מבין - נכון, עשיתי טעויות, נתחיל מחדש. נתחדש מחדש. הזכרתי קודם: "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית," מה אכפת היה לקב"ה לברוא את העולם פעם אחת, בבריאת העולם, למשך 6,000 שנה? הקב"ה בורא את העולם כל יום: "המחדש בטובו בכל יום תמיד," כל יום הקב"ה בורא את העולם, כך כותבים הספרים הקדושים, כך מובא בזוהר הקדוש. כל יום יש בריאת העולם מחדש, למה? הקב"ה רצה להעביר לנו מסר - בהתחדשות. הרב ברדא, אבל אני חייב באמת לנסות לקחת את הדברים ולהשליך אותם על חיי היומיום שלנו, איך

אנחנו מתרגמים את זה ומעבירים לילדים את המשמעות העמוקה הזאת של חודש אלול, ראש השנה, יום הכיפורים? איך אנחנו מחדירים להם את זה במושגים היומיומיים שלהם בעצם? זו הנקודה, הנקודה הזו של התחדשות שאתה בא לילד ואתה אומר לו: "בוא נשליך, שים את הכול אחורה, תתחיל מחדש, "אנחנו היום פותחים דף חדש." יותר מזה, אפילו אם תלמיד הגיע לבית הספר, הגיע לתלמוד תורה, הגיע לישיבה, כל תלמיד או תלמידה, איפה שהוא נמצא במקום החינוכי שלו, והוא הגיע במצב, לא כל כך מצב רוח טוב, הוא פתח את היום בצורה לא טובה ולא משנה הסיבות כרגע. בהפסקה המחנך קורא לו ואומר לו: "אני מבין שיש בעיה, "אבל בוא נשאיר את מה שהיה בצד. תעזוב את הדברים

שמפריעים, "בוא נפתח דף חדש. יש לנו עכשיו עוד 6 שעות להיות ביחד, "בוא נתחיל מהרגע הזה. "נכון, שיעור אחד לא הקשבת, הייתי צריך להוציא אותך, "הייתי צריך לגעור בך. בוא נתחיל מחדש. בוא נפתח דף חדש." גדולי המוסר אומרים: אדם נמצא בתפילה, אדם מתפלל ובאמצע התפילה, הוא מוצא את עצמו פתאום ב"מודים אנחנו לך." "ה' שפתיי תפתח"- הראש שלו באמריקה, ופתאום פתאום "מודים." איפה אני? "מודים אנחנו?"... טוב, הלכה התפילה. אומרים גדולי המוסר: לא, אתה יכול להציל מעכשיו, אתה יכול להציל "ממודים אנחנו לך" תציל את זה. -כן אז בעצם, מה שאני מבין, הרב ברדא, זה שאנחנו יכולים, מהדוגמה באמת שנתת, אנחנו יכולים לקחת את זה ולהפוך את

זה לכלים יומיומיים, לשבת עם הילדים, להסביר להם, ואולי, מה יותר טוב, מלספר להם סיפור שקשור בעצם לראש השנה ויום הכיפורים, שאולי נדבר על זה עוד מעט. אבל קודם לכן, אני רוצה לפנות לזמר הרב אסף ליבוביץ. -שלום. שוב. אנחנו נהנינו בהתחלה מהפתיחה הכל כך מרגשת הזאת. תודה. -אנחנו נשמח לשמוע עוד שיר. מה נשמע כעת? נשמע שיר מקורי, השיר נקרא 'בשדה.' השיר מדבר על תפילה, מדבר על תשובה, מדבר על ההבנה שכל הירידה היא לצורך עלייה, היא בעצם לשם עלייה. אז תפילה ותשובה תמיד טוב, אנחנו נשמח לשמוע את השיר. בסדר גמור. "לבד בשדה בין עצים עתיקים "רטט עלים מרקדים הצללים, עוקבים אחריי "כאב מפלח את הלב מבפנים "מביט למעלה

מבקש טעמים "אנא שמע תפילותיי "כל הירידה היא לשם עלייה "לבי סחרחר עזבני כוחי "ואור עיניי גם הם אין איתי "כמעט רפו ידיי "מנסה ללכת להחזיק מעמד "נאחז ברצון מתבטל לאחד "הוא יגמול בוודאי "כל הירידה היא לשם עלייה "נשמה שבי עורי, זה הזמן ללמוד "סליחה, רוצה אותך פשוטה, רוצה אותך יפה "מחילה על כל מה שפגעתי בך, מלכה "ק-ל נא רפא נא לה "כל הירידה היא לשם עלייה "תכלית עלייה." איזה יופי של שיר -תודה רבה. -ויופי של ביצוע. -תודה רבה. הזמר הרב אסף ליבוביץ... -אסף שלום ליבוביץ. הרב אסף שלום ליבוביץ. נכון. כן. -אני רוצה קצת ככה לשאול אותך על חודש האלול שלך. -כן. מה התחושות ביצירה? בעשייה? בכתיבת הלחנים? בכתיבת

השירים? יש הבדל משאר חודשי השנה? כן, יש הרגשה של סייעתא דשמיא. יותר פתוח. הכול יותר פתוח, יותר פשוט, יותר טבעי. כאילו הקב"ה, כתוב: "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת." הדברים הם מאוד אמיתיים. הקב"ה רוצה: תשיר באמת. אתה יודע, הרבה פעמים אתה חושב, אולי אני אעשה איזה אקורד כזה, אני אעשה איזה סאונד. היום יש סאונדים, אולפנים. אני אביא כל מיני אפקטים ואני אקנה... הקב"ה אומר: תביא את הלב. כתוב: "לך אמר ליבי בקשו פניך את פניך ה' אבקש." רבי נחמן אומר שהלב הוא כאילו השליח של הקב"ה אומר לנו, והקב"ה אומר: בואו תתחברו לשם, ובאמת תחברו נכון, נקי. תחברו כאילו... יש לי הרגשה הרבה פעמים בתפילה שה' אומר:

בוא תשיר בשבילי. כאילו, הרבה פעמים אנחנו שרים ואנחנו חושבים על הרבה דברים מסביב. אני שומע: בוא תשיר בשבילי, אני רוצה לשמוע. תנסה להתחבר לנקודה נורא פשוטה ונורא אמיתית. ואני מרגיש שזה באמת בימים האלה... -ממש קורה בחודש אלול. בחודש אלול, זה מה שקורה, כן. אני מניח שבאמת יש הבדלים בנוסחים בין עדות המזרח לעדות אשכנז בסליחות. -נכון. -לאיזה פיוט אתה הכי התחברת? או יותר נכון, הכי נחרט לך בזיכרון? אני לא זוכר כרגע פיוט מיוחד, אבל זוכר שפעם שמעתי סליחות, דווקא של ספרדים, ממש ממש כמעט התחלתי לבכות. כלומר, ממש בכיתי. היה אז משהו כזה: "בן אדם, מה לך נרדם"? כל הפיוטים האלה שאומרים אותם, ויש משהו ב"רחץ וטהר

בטרם ימים פונים," אתה מרגיש שכבר הנה, הימים מתקדמים, צריך להתחזק, לקום, צריך ככה להתעורר. יש משהו בפיוטים הללו שממש... בימים האלה, משהו כזה שמזכיר לך פתאום איזה ניחוח ישן כזה שאתה כל השנה, לא כל כך שם לב אליו פתאום משהו כזה, איזה ניחוח ישן מתעורר, מזכיר לך דברים ומחבר אותך. אתה מזכיר ניחוח ישן ואולי, אני ארצה ככה לשאול על בית אבא? הסליחות מבית אבא? מה אתה זוכר דווקא משם? אני בעל תשובה. בתור בעל תשובה, לא זוכר כל כך הרבה תשובות מבית אבא. אבל אני כן זוכר, כשהתחלתי לחזור בתשובה, והייתי בכל מיני הזדמנויות אפילו פעם הייתי בצבא, פעם הייתי באיזו עבודה, הלכנו לאיזה קורס, ראיתי חבר'ה בימי אלול קמים

בארבע, חמש בבוקר, מתפללים, ואני זוכר את התמימות הזאת, את הפשטות הזאת שאני זכיתי, וגם אפילו בבית אבא, בכל זאת, שירים, אתה יודע, שרנו יותר 'אבינו מלכנו' ודברים כאלה, שבכל זאת מעוררים את הלב. באמת, בעלי תשובה יש להם את ההתחדשות שהרב ברדא, אתה הזכרת קודם לכן, איך אנחנו בעצם, יכולים לחנך את עצמנו לסוג של התחדשות כל פעם מחדש, בפרט כאשר אנחנו נמצאים בחודש שמחייב אותנו בעצם, להתחדשות, לעשייה? אז קודם כול, עצם זה שאנחנו יודעים שיש התחדשות, זה הבסיס. הבסיס למעשה. בעלי תשובה הם לא... רק אותם אלה שנטשו את הדרך ויצאו, גם אנחנו שעוסקים, וכן נמצאים בבית המדרש, אנחנו גם צריכים להבין שאנחנו כל יום למעשה

צריכים להתחדש ולהפנים את זה בתוך ליבנו. וכשאנחנו נפנים את זה בתוך ליבנו, אנחנו גם נשדר את זה לילדים. הזכרת מקודם סיפור. -כן. ואתה יודע, הדרך להמחיש דברים לילדים, זה דרך סיפור. תמיד אומרים גדולי ישראל: לפני השינה, ספר לילד סיפור, הסיפור נחרט, הילד מתחבר לדמויות, הדמויות הללו הולכות איתו אחרי זה והוא מנסה לחקות. כשאתה מספר על איזה צדיק, איך הוא הגה בתורה, איך הוא מסר את נפשו, הוא מתחבר לקטע של המסירות נפש, וכל ילד וילדה, יש להם את הניואנסים הדקים האלה, את הרגשות לקלוט את הדברים הדקים הללו שמשפיעים מאוד מאוד על הנפשות הרכות, שאיתן למעשה, אחרי זה נוצרת ההתחדשות. ישנו סיפור על ראש כולל, סיפור

שהתפרסם ממש לאחרונה. אתם יודעים, ראשי כוללים, ראשי ישיבות יוצאים לחוץ לארץ לאסוף כספים, כדי להקים אוהלה של תורה בארץ ישראל. ראש כולל גדול, מפורסם, יש לו כולל גדול מאוד של 200 אברכים, יצא לחוץ לארץ, הגיע לניו יורק, עבר בין הבתים, והגיע ליהודי תלמיד חכם, יהודי שעוסק גם בתורה וגם בעל עסקים גדול. אותו יהודי אמר לו: "כרגע אני עסוק, שב בסלון כמה דקות. "אני אגמור את העסקים שלי ואני אתפנה אליך." הוא הכניס את הרב לסלון מפואר מאוד, גדול מאוד, משהו מפואר ביותר. לא במימדים שאנחנו מכירים. -כן, לא במימדים שאנחנו מכירים. אותו רב מסתכל, מתפעל, עובר מנברשת לנברשת, מספר לספר, מקישוט לקישוט, מתכשיט לתכשיט, והוא

מגיע - במרכז הספרייה, ככה בלב ליבה, בין היהלומים, בין הקישוטים, בין כלי הכסף והזהב, הוא רואה בקבוק שבור, חתיכות של בקבוק שבור, הוא רואה את הצוואר, הוא רואה את הפקק, הוא רואה את החתיכות. הוא מתבונן, הוא אומר: "אולי זה משהו עתיק." כנראה הוא אולי עוסק בעתיקות. מסתכל - לא, הוא רואה חברה ישראלית שיש לה את הפרסום. זה לא משהו ישן מה זה עושה פה? ויותר מזה, הלכלוך של השמן נמצא עליו גם כן, כלומר, לא שטפו אותו אפילו. יש פה משהו שטומן בחובו. תוך כדי שהוא ככה מסתכל ומתבונן על זה, העשיר נכנס ותופס אותו בקלקלתו. אומר לו: "כבוד הרב, מאוד מעניין, אה"? אומר לו: "לא רק מעניין, מרתק. "מה הדבר הזה עושה כאן בתוך

כל הפאר וההדר הזה"? אומר לו: "תקשיב, אני לא גדלתי בניו יורק, אני גדלתי במאה שערים. "אני לא הלכתי בדרך הנכונה. מתוך 16 ילדים, אני הייתי הפליט. נשרתי. "בגיל 17 לא מצאתי את עצמי כבר בארץ, מקום בבית לא היה לי, "וירדתי מהארץ. "ירדתי מהארץ, עסקים, עניינים. 10 שנים הייתי מרוחק מהבית. "אחרי 10 שנים, התגעגעתי. התעורר בליבי משהו. איך אני מגיע לפגוש את אבא? "רוצה לפגוש את אבא, לפגוש את אימא. "מי יודע היום איך הם נראים, עוד מעט מזדקנים והולכים, "לא רוצה לפספס." הוא מרים טלפון לאח הגדול ואומר לו: "תשמע, אני קצת... יש לי געגועים, "אני מתקרב, התחלתי להניח תפילין. האמת שאני עדיין רחוק, "אבל אני רוצה לפגוש את

אבא, תגיד לו שאני מניח תפילין לפחות." האח הגדול הרים טלפון, הוא אומר: "כן, אין שום בעיה, אין מוכן לפגוש את הבן." עשר שנים, גם האבא מוכן לפגוש את הבן. וללא אומר ודברים, המטוס הראשון, ברגע שניתן לו האישור, טס לארץ ישראל, לוקח מונית מבית הנתיבות, מנתב"ג, נוסע לירושלים, יורד בגאולה, מסתובב, רואה את ההווי, מתחיל ככה, להתגעגע. הנפש שלו נזכרת בילדות. פתאום הוא נתקל בסיטואציה מאוד מוזרה. הוא רואה ילד עומד ובוכה בכי היסטרי. ילד בן 10. הדבר הזה נגע לליבו. הוא פונה לילד ואומר לו: "מה קרה"? הילד בוכה, הוא לא מצליח, הוא מנסה להגיד משהו. הוא אומר לו: "אני אעזור לך, תגיד, מה קרה"? הוא אומר לו: "מה אני אגיד

לאבא? מה אני אגיד לאבא"? הוא אומר לו: "על מה? על מה 'מה אני אגיד לאבא?' אני אעזור לך." "מה, מה אני אגיד לאבא"? והוא בוכה ובוכה ובוכה. אומר: "הסתכלתי על הרצפה, וראיתי בקבוק שבור. ראיתי בקבוק שמן שבור על הרצפה. "הבנתי שזה משהו שקשור לילד. שאלתי אותו: 'זה שלך'? הוא אומר: "כן, זה שלי, מה אני אגיד לאבא"? והוא בוכה. הוא אומר לו: "אני אעזור לך, מה הבעיה? תגיד רק". הוא אומר: "לקח כמה דקות טובות, והמשפט שהוא כל הזמן חוזר עליו בבכיות: 'מה אני אגיד לאבא, מה אני אגיד לאבא'? הוא אומר לו: "בסופו של דבר קצת הרגעתי אותו, והוא אמר לי: "אנחנו משפחה גדולה, 16 נפשות, אבא שלח אותי, זה היה ערב חנוכה, "שלח אותי

לקנות שמן, אבל אתה יודע, הבקבוק שמן הזה נרכש, איך? "אספנו כסף מכל האחים, אין לנו כסף בבית, בקושי לחם יש לנו. "כל אחד הוציא מהקופה ועם האגורות האלה, אבא שלח אותי לקנות "וזה נשבר לי". והוא מתחיל עוד פעם לבכות: "מה אני אגיד לאבא"? הוא אומר לו: "תירגע, אני פה, יהיה לך מה להגיד לאבא. "אני קונה לך בקבוק חדש." הילד הזה כל כך התרגש, חיבק אותו. נכנס לחנות הראשונה, קנה לו. הוא אומר: "יצאתי מהחנות, הילד רץ עם הבקבוק שמח וטוב לב. "התחלתי ללכת, ופתאום נעצרתי וחזרתי חזרה. חזרתי לאותו מקום. "הסתכלתי ימינה ושמאלה, הייתה חנות נעליים. נכנסתי לחנות נעליים "וביקשתי מבעל החנות נעליים: 'תן לי קופסת נעליים.' "הוא

נתן לי. אספתי את השברים. "הסתכלתי על זה", הוא אומר, "חיפשתי את הפינה הראשונה "כדי לא להתבייש מאנשים ברחובה של עיר. "פרצתי בבכי. המסר הזה, הבנתי שיש לי פה מסר כל כך חזק מהילד הזה, "מה אני אגיד לאבא? "נכון, אני עכשיו הולך לפגוש את אבא שלי, מה אני אגיד לאבא? "אבל מה אני אגיד לאבא שבשמים!? "מה אני אגיד לאבא"? -מדהים! "במשך 27 שנים נטשתי אותי, עשיתי את הדברים הכי גרועים בארצות הברית, "מה אני אומר לאבא"? מסתבר, הרב ברדא, שזה לא רק... הסיפור שסיפרתם, לא רק משפיע על הילדים, אלא גם עלינו המבוגרים שאנחנו גם סוג של ילד. בכל מבוגר יש ילד. -בהחלט. טוב, הרב ברדא, ריגשת אותנו עם הסיפור הזה, ואני רוצה שתרגש

אותנו גם עם שיר, פיוט מתוך הימים הנוראים. -בשמחה רבה. ישנם פיוטים רבים, וישנו פיוט שאני מתחבר אליו מאוד, 'שיחו לאימי כי ששונה פנה.' -בבקשה. "שיחו לאימי כי ששונה פנה "הבן אשר ילדה לתשעים שנה "היה לאש ולמאכלת מנה "אנה אבקש לה מנחם, אנה? "צר לי לאם תבכה ותתייפח "עוקד והנעקד והמזבח." מדהים, מדהים. הרב אשר ברדא. אז התרגשנו וקיבלנו כלים מעשיים מהרב אשר ברדא, איך להעביר לדור הבא בעצם את העמקות של חודש אלול והמשמעות של החודש הגדול הזה. אני רוצה להודות לרב אשר ברדא. תודה רבה לזמר אסף שלום ליבוביץ, תודה רבה גם לך. -תודה רבה. אנחנו מסיימים כאן. תודה רבה גם לכם.