תקשורת נכונה בין בני זוג - הרב מרדכי חזיזה (עם כתוביות בעברית)

שלום לכל הצופים היקרים. היום נדבר, בעזרת השם יתברך, על מידות טובות. הנפש שלנו, מה שמעצים אותה, מה שנותן לנו כוחות כדי לחזק את הבית שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים שלנו, זה לדעת לפרגן אחד לשני, לדעת לראות את הטוב אחד בשני, לדעת לא להעיר הערות ולא לבקר ביקורת. הרי מה מניע ויכוח? לא העובדה על מה אנחנו מתווכחים - אם הבעל מאחר, אם הוא לא מאחר, אם הבעל אומר לאשתו: למה הבית לא מסודר? אז עכשיו היא תסביר: לא, כי לא היה לי זמן, או כי זה... אז בסוף לא מגיעים הרבה פעמים לפתרונות. למה? כי כל הזמן עסוקים בעובדות. מה מניע ויכוח? אם בעל אומר לאשתו: אשתי, למה הבית מבולגן? אם נשאל את הבעל: למה התכוונת? מה זאת

אומרת? התכוונתי שהבית מבולגן. נשאל את האישה: מה הרגשת כשהוא אמר לך "למה הבית מבולגן"? מה זאת אומרת? שהוא מזלזל בי. מה, הוא רואה בי את החסרונות? וגם הוא לא מעריך אותי. אם הוא היה מעריך, הוא לא היה אומר "למה הבית מבולגן". מה, אני שיחקתי כל היום? אני הייתי עם הילדים ועבדתי וכביסות ובישולים, ועוד לא הספקתי. וזה לא רק בישולים לילדים, עכשיו הוא רוצה שאני אכין גם מנה מיוחדת בשבילו. ואז הם יתחילו אחד... היא תגיד כך והוא יגיד כך, לאן זה יגיע? לא יוביל לשום מקום. למה? מה מניע ויכוח? ההרגשה עקב הביקורת, עקב ההערה. אישה מעירה ליד הילדים, אומרת: ככה לא מחנכים את הילדים! הבעל מסתכל, אומר: מה? בטח שככה. אני

למדתי ככה, וההיא אומרת ככה מה התשובה? הבעל הרבה פעמים יבוא ויתרץ כל מיני תירוצים. מה הסיבה? כי מה הוא מרגיש כשאשתו מעירה לו על יד הילדים? מזולזל, לא חשוב, אני גם לא אבא טוב, ומה שמניע את הוויכוח זה לא העובדה שמדברים עליה, זו ההרגשה עקב העובדה. העובדה עקב הביקורת או הדבר שאנחנו מדברים עליו. אם הבעל אמר שיבוא בשבע והגיע בתשע, אז הוא יסביר: היו פקקים, הייתי עסוק בעבודה, ואז אשתו תגיד: כן, אם הייתי חשובה אז באמת היית בא בזמן. אז אני לא חשובה לך, והוא ימשיך לתרץ את שלו. הם נשארים בעובדות. אבל אם הם היו מדברים על הרגשות שנפגעו: אני יודעת בעלי שבאמת, אתה אומנם לא התכוונת שאני ארגיש לא חשובה, אבל

חשוב לי לומר לך שככה אני מרגישה. אז זה היה נראה אחרת. למה? מכיוון שהבעל היה אומר לה: ודאי שאת חשובה, ולא רק שאת חשובה - את הכי חשובה לי בעולם. אין יותר חשובה ממך! מה שאיחרתי, זה באמת כי היו פקקים בדרך. זה לא אומר שעכשיו היא תקבל את הדברים, אבל ודאי הוויכוח לא יקבל את אותה עוצמה אם לא ידברו על הרגשות. הרבה זוגות לא מדברים על הרגשות. למה לא מדברים? כי אדם מפחד להיחשף, אדם אומר: מה, אני אספר מה אני מרגיש? מה קשה לי, מה עובר עליי? לא רוצה. למה? הוא מפחד להיפגע, לא רוצה להרגיש רכרוכי, היא מפחדת לחשוף כדי שהוא לא ינצל את זה, ובשעת מריבה אז הוא יבוא ויתקוף ויגיד. אז אנשים נאבקים המון המון לא להוציא

ולא לדבר, על מה? על הרגשות שלהם. יש לאדם רגש, מה זה רגש? זלזול, פחד, שמחה, רגוע, עצב. מהי זהות? לא חשוב, לא אהוב, לא נצרך. אדם שמרגיש שלא אוהבים אותו, לא צריכים אותו, לא מעריכים אותו, קשה לו לחיות. הגמרא במסכת תענית, דף כג, עמוד א מספרת מעשה עם חוני המעגל שראה אדם אחד ששתל עץ, אמר לו: למי זה? הוא אמר לו: לא, לא, זה עץ לנכד שלי. עץ חרובים מניב פרי רק אחרי 70 שנה. אומרת הגמרא: "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים". אומר חוני המעגל: וכי אדם יכול לחלום 70 שנה? ישב אחרי איזה סלע, אכל ריפתא - לחם, הוא התעורר, הוא ראה בן אדם קוטף חרובים. הוא אומר לו: מה אתה עושה? הוא אומר: זה עץ ששתל אותו הסבא שלי.

מיד הבין חוני המעגל שבורא עולם הרדים אותו ל-70 שנה. מה הוא עשה? הלך לביתו, שאל: הבן של חוני המעגל נמצא? אמרו לו: לא, אבל בר ברא נמצא. מי זה בר ברא? זה הנכד. אמר: אני הוא חוני המעגל. אמר לו: מה פתאום! חוני המעגל מת מזמן. הוא ראה שלא האמינו לו, הלך לבית המדרש, התלמידים אמרו: היום השמועות מחודדות כמו בתקופה של חוני המעגל. אמר להם: אני הוא חוני. אמרו לו: מה פתאום, חוני המעגל מת מזמן. ולא כיבדו אותו. גמרא מפורשת. מה עשה חוני המעגל? הלך וביקש רחמים מבורא עולם שייקח אותו מהעולם. וכך הוא נפטר. למה? בן אדם שמרגיש שלא אוהבים אותו, לא מעריכים אותו, לא מכבדים אותו, קשה לו לחיות. שיהיה לכם קל לזכור את זה:

ראשי תיבות: אנ"י. מה זה אנ"י? אהוב, נצרך, יכול. אדם שמרגיש שלא אוהבים אותו, שלא צריכים אותו, שהוא לא מסוגל, קשה לו לתפקד, קשה לו להתקדם. הרבה פעמים מגיעים אליי זוגות לקליניקה, אני אומר להם: בואו, אחד מכם יביע צורך במשך דקה, דקה וחצי, ובן הזוג ישקף אותו, מלשון מראה, שיקוף. ואז בן הזוג הראשון יתחיל, יאמר את הצורך, בן הזוג השני ישקף, וזה שהביע את הצורך ייתן ציון מאחת עד חמש כמה הבינו אותו. חמש זה מושלם, אחת - לא כל כך, בכלל אולי, ושלוש זה משהו באמצע. ואז כשהבעל מתחיל, למשל הוא אומר: תראי, אשתי, כל היום, מה את עושה? כל היום עם עצמך בדברים שלך, עם הטלפון, ולא רק זה, ההורים שלך כל הזמן מתערבים לנו

בנישואים. וכך הוא ממשיך וממשיך ואומר: את מבזבזת גם את כל הכסף של הבית. ואז כשהאישה צריכה לשקף, אז היא אומרת: אתה אומר שאני מבזבזת את הכסף? אתה אתמול קנית נעליים ולפני שבועיים חליפה וגם קנית בכלל עוד כל מיני דברים שלא קשורים. ואז אני שואל אותו: כמה היא הבינה אותך מאחת עד חמש? מיד הוא אומר: אחת. היא לא הבינה. -למה היא לא הבינה, בעל יקר? מכיוון שאדם שמרגיש שמתקיפים אותו, שמאשימים אותו, הוא לא מתמסר למסר, הוא חושב מה לענות להגנתו. ואז הרבה פעמים אתה יכול לשמוע את האישה אומרת: בעלי לא מבין אותי, כבר אלף פעמים אמרתי לך, אין עם מי לדבר, אז עדיף לא לדבר, אחר כך עם גיטרה: אתה לא מבין אותי, אין עם מי

לדבר, אז עדיף לא לדבר. למה לא מבינים? תשובה: כל אדם שמרגיש שמתקיפים אותו, שמאשימים אותו, הוא לא מתמסר למסר, הוא חושב מה הוא הולך לענות להגנתו. ואז מה שהוא עושה: הוא - או מתגונן או תוקף בחזרה, ואומר: מה, אני... אשתו אומרת: מה, אתה כל היום עם עצמך, אתה לא עוזר לי, אולי תתחיל להזיז את האצבע בבית הזה? אני עוד לא מכיר גבר אחד שאומר: וואו, אני אנוכי, אני לא עושה כלום בבית, מה אני צריך לעשות בדיוק? אלא מה הוא עושה: מה, אני לא עוזר לך? בשביל מי אני עובד? ואז הם מתחילים להגיע למצב שהם מדברים: אני עוזר, אני לא עוזר, אני עוזר, אני לא עוזר. ומה התשובה? זו העובדה. מה מניע את העובדה? מה ההרגשה שאני מרגישה

עקב זה שאני מבקשת עזרה ובעלי לא עוזר לי? מה אני מרגישה? שלא אכפת לו ממני, אני לא חשובה, הוא לא אוהב אותי. ואמרנו שאדם שמרגיש שלא אוהבים אותו ושלא מחשיבים אותו ושלא... אנחנו לא מאמינים בו, אז קשה לו. מה קשה לו? קשה לו לחיות. כוחות הנפש שלנו, מה שמניע אותם זה דווקא האמפתיה, ההכלה, ההבנה, התמיכה, להבין אחד את השני. כשאדם מבין, כשאדם יודע להקשיב, זו עבודת השם נפלאה. כשבני זוג מדברים ביניהם, יש הרמוניה במשפחה, הילדים יוצאים ילדים בריאים. צריך הרבה הרבה עבודת מידות. "לעולם יהא אדם ירא שמיים". קודם להיות אדם. מה זה אדם? לכבד אחד את השני, לאהוב אחד את השני, לומר מילים טובות אחד לשני, מחמאות, כמה זה

עושה אווירה טובה בבית. מה שנקרא היום: חיוך שווה זהב. על זה חז"ל אמרו: "ולבן שיניים מחלב", גדול המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב. כמה חיוך, כמה מילה טובה, כמה זה יכול לשנות את החיים. אומרת הגמרא: אמר רבא, כל המעביר על מידותיו, מעבירים לו על כל פשעיו. איפה המבחן שלנו? דווקא בבית. דווקא שם לראות סבלנות. החזון איש כותב: הורים שמרימים יד על הילדים שלהם זה מחולשה של ההורים. ברגע שההורים מרימים ידיים זה חולשה. למה? מה, אי אפשר לדבר? בבית מדברים, מסבירים, מספרים סיפורים, עובדים על הדמיון של הילד, ברוך השם, על להעצים אחד את השני. אחים ואחיות יקרים, אני רוצה לספר לכם סיפור על הסבא מקלם, גדול הדור.

פעם אחת ראו אותו באיזו עיירה, גדול הדור שואב מים ואז אחד שזיהה אותו, אמר לו: כבוד הרב, איך אתה שואב מים? הוא אמר: תראו, אצלי בעיירה כולם מכבדים אותי, כולם אוהבים אותי, כולם אומרים לי "איזה רב", שרים לי שירים: "ימים על ימי מלך..." ואז אני כולי שמחה גדולה. פה בעיירה אני שואב מים, אנשים אומרים לי: מה, רק חצי דלי? ואומרים לי: למה בשעה כזו? קבענו בתשע, למה הגעת בעשר? וצועקים עליי ומשפילים. ופה אני יכול לבנות את עצמי, לדעת לקבל ביזיונות, לדעת לשתוק, לא חייב להיות המילה האחרונה. מה שייתן לי את הכוחות זה דווקא פה. כשכולם אומרים לי שאני בסדר והכול בסדר אז לא בניתי עדיין את עצמי, בסדר. אז זה מעודד וזה

נותן כוח. החוכמה היא לדעת, גם כשמעירים לנו הערות, לא לצאת מהכלים, לא לקחת את זה למקומות לא נכונים, ואם הרגשות שלנו נפגעו, אפשר לדבר על זה. נכון, אם הבעל יגיד לאשתו: אני פגוע ממך אז היא תרגיש: מה, אני פוגעת בך? אז אפשר לומר: כשאת מעירה לי ליד הילדים אני מרגיש פגוע, ולהוסיף את המשפט: אני יודע שאת לא מתכוונת לפגוע בי. אם בני הזוג ילמדו לדבר על רגשות שנפגעו, על הזהות שנפגעה, אחר כך כשהם ידברו על העובדות יהיה קל יותר לפתור את העובדות. למה? כי מה שמניע את הוויכוח זה הרגשות שנפגעו, הזהות שנפגעה והרגש שנפגע. ואז ממילא, כשניגשים לעובדה - יותר קל כי הוויכוח זה לא הבעיה כי היא העובדה, אבל מה מניע? זה

הרגשות עקב ההערה, עקב הביקורת. שתהיה תקשורת טובה בזוגיות צריך הכלה, צריך אמפתיה, ודאי לא מעירים הערות ישירות כי זה פוגע וזה מעליב וזה נותן תחושה לשני שהוא לא חשוב ולא אהוב. נכון שלא צריך לחשוב ולראות את הדברים כך, אבל הרבה מאוד פעמים זה כך ואז אנשים אומרים: אשתי עושה מזבוב פיל! זה לא פיל. מה זה זבוב? למה היא ככה מדברת? מה התשובה? אתה מדבר על העובדה, זה זבוב, אבל תראה מה היא מרגישה עקב הזבוב, עקב ההערה שאני לא חשובה, בעלי לא אוהב אותי, הוא מזלזל בי, אז זה מניע אותה. ואם את זה נפתור ונפרגן, כמה את חשובה, כמה אני אוהב אותך כמה אתה חשוב לי, אני מאמינה בך, אתה תצליח, בעלי - זו הרמוניה, זו תקשורת וזו משפחה שיכולה לבנות בית של מידות, ערכים, תורה, קרבת השם, והכל מתוך שמחה ואהבה. ברכה והצלחה.