"אמרו לי 'מי יקח אותך עם ארבעה ילדים?'": תהל שרה בראומן על החתונה כנגד כל הסיכויים

אין מה לחגוג בגירושים נקודה. גם כשהם הכי נכונים והכי טובים. זה לא חגיגה, זה אבל זה מה שזה. גם כשזה הדבר הכי טוב, בסוף זה לא מכבד את הילדים שלי כשאני שמחה על הדבר הזה. יש לי ארבעה ילדים שמזכירים לי כל הזמן בלי שהם מדברים, מה עשיתי להם? זה להחליט החלטה כואבת, זה להרגיש כמו מנתח. אתה חותך בבשר החי אבל אתה יודע שצריך תילה יקרה ואהבובה איזה כיף שעשיתי כיף באמת שכיף ממש וואו איך אני אוהבת אותך ואני ממש שמחה שהגעת לכאן כי אני חושבת שאת עברת חיים באמת מאוד מעניינים ובוא נתחיל ככה לדעת מהילדות קצת ל בעיקר איפה שאת עכשיו עומדת ועל הנישואים עכשיו זאת אומרת עברת גירושים ונישואים יודעת לדבר קצת על

המורכבות הזאת ולאיפה שצמחת דווקא מהמקום הזה איזה בית בנית וכולי זאת אומרת שזה משהו שאני ממש חושבת שאפשר הרבה ללמוד ולקבל הרבה תקווה ממה שעבית הרבה הרבה מאוד אבל בוא נתחיל ככה מההתחלה ספר לי קצת עד הילדות שלך ככה את יודעת משהו ככה שנכיר אותך קצת יותר מבפנים אז אני גדלה בבית חרדי אה שס להורים שהם חוזרים בתשובה אבא שלי היה הציג שס בכפר סבא א

מה שאומר שכאילו אני והרב עובדיה זה כמו סבא מאוד מוכר לי הפנים הדרך ה כל הדבר הזה אה אני לא יודעת להגיד באיזשהו שלב באיזשהו בשלב הרגשתי שלא מתאים לי הדרך.

הרגישתי שהדרך נעשת כי צריך שאני עושה את הדברים כי צריך אבל לא הבנתי למה

ולא הבנתי למה הרבה דברים שאני רואה, שומעת, חובה, הם לא מסתדרים לי עם האלוקים. כאילו הקשר שיש לי בחדרי חדרים כילדה עם השם הוא שונה לגמרי מאיך שאני חווה אותו ממה שמספרים לי עליו. כל הזמן מספרים לי שהוא מפחיד, שהוא כועס. המחשבה שהוא קרוב אליי היא בגדר חלום. אז תמיד אני מרגישה שהוא A שם למעלה רחוק וכועס כל הזמן אם אני עושה דברים לא טובים וכל הזמן תסתכלי כי הוא כל הזמן מסתכל אה ואני מתחילה כאילו לחיות סוג של חיים כפולים

שזה בבית ספר במקום אחר

בבית ספר וגם בבית מאוד פחדתי להחזב את אבא שלי אנחנו היינו בקשר ממש טוב א והם עברו חיים לא פשוטים במשפחה ואמא שלי ראתה מהילדים שלי מהילדים שלה המון אתגרים

ואני הייתי שישית אמרתי עצמי וואי כאילו מסכנה וגם אני וכל כך הרבה היא עוברת עם הילדים הם עוברים המון ואבא שלי מצייק שס כל פיפס שאת עושה זה הכל בחוץ וזה איך מסתכלים עליו ומה יגידו אז כל הדבר הזה הוא על הכתפיים שלך גם ולא רציתי שזה יהיה ככה א אז נזהרתי מאוד כאילו בבית חיבדתי אותו והייתי שם והכל אבל איך שהייתי יוצאת מהבית הייתי מחיפה את הבגדים ומתנהלת חיים אחרים לגמרי הרי יוצאת עם חברות הולכת למסיבות הולכת לזה הכל כרגיל

בלי שהם ידעו

אמא שלי אמא זה אמא

כן אמא תמיד

היום אני יודעת שאמר רואה הכל הכל ידעה הכל ראתה הכל הבינה הכל אני גם זוכרת פתאום הבתים שלה ואמרת יואו חייתי בסרט שאני מערימה עליה אי אפשר להרים פשוט על אמא אז היא ידעה הכל אני חושבת שהיא שתקה היא נתנה לזה את ה כאילו

את הסימה שאת צריכה לעשות כן היא שם מאוד אצילית מאוד

כן

כאילו לדעת ולשתוק ולדעת שאוקי זה התהליך שלה היא עוברת עם עצמה ו

ובשקט כן אני חושב שהיום אני מבינה שהיא שמחה עליי כנראה שהיא ידע שגם כשאני עושה דברים היא שמחה על מי שאני והיא הייתה פעם אחת שחזרתי ב3 וחצי לפנות בוקר זה שעה שלא נכנסים הביתה לאבא שלי והיא פשוט חיקה לי בחלון והיא רק אמרה לי בואי בואי בואי מהר תיכנסי הוא ישן והעבירה אותי את ה את המבוך הזה

כנסי שימי פיג'מץ זה והיא לא דיברה על זה היא לא דיברה על מה שלבשתי דברה אמא'לה מרמורת עכשיו שאת מספרת לזה כן אני לא יודעת אם היא זוכרת את את הדברים האלה שאני ממש זוכרת

אבל א

וואי פח זה נתן לך כל כך הרבה

אני אגיד לך את האמת שאז הייתי קצת עסוקה בעצמי לא לא ראיתי את זה דברים שאת אמא שלי ידעתי להעריך בגיל יותר מאוחר

דווקא הרגשתי שכאילו היא מתעלמת מהדרך שלי אמ היא עסוקה, יש לה המון על הראש, המון. היא מערכת בערך 300 איש בשבתות, יש לה מלא אברכים שבאים, ישנים אצלנו בבית, יש סעודות, יש שבע ברכות, כמעט לכל זוג שהם מכירים יש שבע ברכות בבית. כל הזמן יש עומס. לא הבנתי בכלל שהיא זוכרת אותי כאילו אמרתי, איך תזכור עכשיו אותי? והדבר הזה בסוף כאילו היום אני יודעת שבין כל החריצים היא שמה לב, כאילו היא ראתה מה שאני עוברת. באמת היה לי חבר כשהייתי ילדה א כמה שנים ואז היא באה אלי יום אחד ואף אחד לא הסכים לקשר הזה א אבא שלי ממש ממש לא הסכים ואמא שלו לא הסכימה ואז א אמא שלי היה יום אחד שהיא אמרה לי אם זה מה שאת רוצה אז זה מה

שתעשי והדבר האחרון שאת צריכה להסתכל עליו זה מה יגידו כי אם זה בעליך וזאת תהיה האהבה האמיתית של החיים שלך ואת תפספסי אותה בגלל בגלל מה שאנשים אומרים אז רכבת היא תמיד הייתה אומרת לי רכבת טובה עוברת פעם אחת בחיים אז תקפצי עליה ומה שיהיה יהיה

אה ובזכות זה נפרדנו

וואו באמת

בזכות שהיא פתחה לי א חופש כן

ברגע שהיא לא סגרה עליי עם הזיכון ואמרה לי זה אסור אז ואני מגלה את זה על עצמי בכל הרבדים היום כשסוגרים עליי אני לא מצליחה לתפקד אני אלך בכוונה נגד, אבל ברגע שהיא הרשתה אז פתאום המין שלי התפנה להגיד יכול להיות שזה בכלל לא מתאים.

כן.

א ואז הגעתי לגיל 18 ואחי הגדול הוא היה איתי ממש לאורך כל הדרך בגיל 15 או 16 באך שהוא ראה שאני מתחילה לזייף. אז הוא אמר לי, תראי, אף אחת מהחיות שלי לא סימה ללמוד א בית ספר וכולן התחתנו בגיל מאוד מאוד צעיר. והוא אמר לי,

18, 19 כזה,

17

אה וואו.

17 18

אוקיי

ואז הוא אמר לי, יש לך שתי אופציות. או שאת הולכת בדרך הזו ואת לא לומדת ותמשיכי לזרוק ככה ורחובות ותטיילי וכל הדבר הזה או שאני מוכן שתצמדי אליי ואני אלך איתך מה שאת צריכה תראי לי את המבחנים שלך הוא התפנה להיות איתי בהכל אם את מתקשה בלימודים אם יש בעיות עם החבר'ה אם יש ענייני כל דבר אבל אם את איתי זה אומר שאת עושה משהו אחרת

וואי

זהו משם וצ ככה וצי תעודת בגרות כי יש מישהו שרואה את ה

וואי יש ערך לדבר הזה יש ערך למי שאני א אבל אז החלטתי שאני רוצה להתגייס התגייסתי הייתי באמת חודש מחוץ לבית והשבת הראשונה בצבא הייתה לי טראומטית כי אין שולחן שבת

בכלל לא

אין בית כנסת כשאת גדלה בבית חרדי יש אור סביב השולחן שבת יש מפיות הכל

מחל שבת לא מורגשת בצבא כאילו כאילו את פשוט נכנסת לחדר האוכל נכון מה זה שוק בחיים שלי לא ראיתי שבת כזאת בחיים לא חיללתי שבת עד אז

אז איך מתנהגים במקום הזה אנשים עם הטלפון שלהם כאילו תהיו עם הטלפון אבל תעשו לפחות קידוש מישהו פה זוכר ששבת זה הרגיש לי עצוי

זה לא מה שאני רגילה איפה האורות של שולחן ההחלות של אמא שלי כל הדבר הזה אה אבל בסוף זה היה שווה את זה כי זה החוויה היה מטורפת ולמדתי שם המון ושם גם הכרתי את בעלי הראשון

אז כנראה בצבה הכרת בעליכן

אז ככה זה הסתובב כנראה שדרך זה הדברים יקרו

כן והתחתנתם

נכון התחתנו אחרי בערך שנתיים התחלנו להתחזק לפני

א אצל הרב דניאל זר שמענו שיעורים שלו

מה הפיותך שוב פעם למקום הזה של להתחבר להשם

כי בעצם יצאת משם

נכון יצאתי מהדרך אבל אף פעם לא הרגשתי שעזבתי את השם

כאילו בחיים לא היה לי שאלה לגב

כן

היה לי ברור שהוא נמצא היו לי שאלות מי כשאני ילדה מי ברא אותו האם הוא באמת קיים היו לי פעמים גם היום בחיים הבוגרים שאני אומרת אז כאילו זה קיים באמת אם בסוף אנחנו מתעוררים ואין כלום זה כל היה שטות מי אמר שאנחנו הצודקים זה תמיד שאלה שהייתה לי מי אמר שהעם היהודי צודק אולי הם אחר צודק. זה שאלות שהיו, אבל בבפנים, בבפנים הרגשתי תמיד שברור שהוא קיים ואני מרגישה אותו. אז א לא הרגשתי כפירה באמונה, אבל הרגשתי שאני רוצה לחפש אותו בדרך שלי, למצוא אותו ממקום אחר, כי כל מה שראיתי עד עכשיו לא שיוק לי אותו כמו שצריך ולא עשה לו יחסי ציבור נכונים. אז אני רוצה להכיר אותו כמו שאני רוצה. ובוא נראה לאן זה יוביל.

כאילו ולהתחיל עם הרב דניאל זר זה רדיקלי זה לחזור ממש למקום החרדי חזרה אבל א הוא היה מדהים הייתי אצלו כל יום רביעי מחכה עד שלוש ארבע לפנות בוקר שקבל אותי לקבלת קהל ואיתו חזרתי התחזקתי צעד צד הוא היה מאוד כמו סבא כזה שזוכר בדיוק מה המקום הנכון מה האמת פשוט התייחס אליי באמת כמו לבת היה לו חשוב כל מצווה שאני עושה כל דבר כל התקדמות טיפ פה הקטנה שלי זה היה בשביל עולם ואני מאוד מהר מועסת במסיבות ומאוד מהר מועסת בחיים האלהכ

זה מרגיש לי מאוד ריקני אה ומאוד מהר את מרגישה שהגוף שלך הוא מסחרה של נראות

כן

א וזה להיות עבד את עבד של מודל יופי מסוים כאילו תמיד אומרים שדתיים הם עבדים כאילו את העבד של כל המצוות ש אני לא עבד אני דווקא זה משחרר אותי אני רוצה להיות פשוט אני שמי שאוהב אותי יהיה איתי לא בגלל הגוף שלי שלי, לא בגלל איך שאני נראית, לא אם היום יצא לי חשקון או לא יצא לי חשקון, לא, לא רוצה להיות משועבדת למודל הזה, זה לא מה שנותן לי משהו בחיים. זה רק הרגשתי כל מסיבה שאני באה פשוט עייפה

ומה היה שם? מה היה שם? מוזיקה וכל הזמן מנסים לגעת בך. מה היה שם? זה לא מרגיש טהור? והחלום הזה מגיל קטן להיות אמא ושבית תהיה טהור כן נשאר לי כל הזמן. מדהים שהגעת לזה לבד עם עצמך.

וואו,

זה הגיע מאוד מאוד טבעי. מאוד היה לי קל להתחבר לזה. מאוד נהניתי מזה ש ווואי, לא מאמינה שסוף סוף זכיתי לזה. גם ביקשתי שיהיה חצי שעה מופרדת בחתונה. והיה על זה המון עניין כי אי אפשר. מה הקשר עכשיו? נפרד. זה מאוד רדיקלי לבקש כזאת בקשה אבל אמרתי אני צריכה את השם איתי בחתונה. גם אם זה יהיה רק חצי שעה, אז חצי שעה אני חייבת אותו איתי. כאילו לא לתת לו אפילו חצי שעה, איך אפשר? זה הלילה הכי חשוב בחיים שלך. זה הלילה הכי טוב בחיים שלנו. זה הכי משמעותי שיש. בונים בית ולא לתת לו חצי שעה של כבוד, כאילו אם זה היה סבא שלנו שנכנס וצריך לכבד אותו בחצי שעה, אז אז השם אז אני לא מוכנה להתחתן עם לפחות חצי שעה בנפרד.

ובאמת ככה היה וזה הו סכם א החצי שעה הייתה מבחינתי הטופ כי אי אפשר להסביר מה קורה כשזה נפרד הרגשתי אותו פשוט הרגשתי אותו איתי אחר כך זה מסיבה להג שלא היה כיף היה מהמם היה נדיר אבל כשהשם נמצא מרגישים את זה בעוצמה אחרת

וזהו אחרי זה אנחנו נשואים 10 שנים

אנחנו אויבים ארבעה ילדים בין לבין אנחנו עוברים ארבע הפלות וואו.

א כן, מאוד מאוד רציתי עוד. מאוד רציתי גם בת ולא קרה. א אני זוכרת שבדרך, כאילו בכל הפלה, ההפלה האחרונה הייתה לי הכי קשה, אבל את כולם ידעתי לקבל ב אפילו התלהבות.

התלהבות?

כן.

תסביר. זוכרת שהפלה הראשונה שעברתי כן

הראשונה שעברתי הייתה לפני שהיו לי ילדים

וקיבלתי כפה כי זה המון פיזית זה לא נעים הכל מאוד כואב ובתור מחורה צעירה זה הלם אבל הרגשתי ביום המחורת בתוך כל הכאב קמתי כאילו עם אושר שאמרתי לעצמי לאן דווקא בי השם בחר להיות אמאל למישהו כנראה כל כך צדיק. הרי אם הוא ירד לעולם רק בשביל כמה שמונה שבועות ברחם של אמא, זה התיקון שלו. אז הוא חייב להיות משהו צדיק שבא לשנייה ולחזור. אז אני זכיתי להיות אמא שלו.

אז אם אני זכיתי להיות אמא של צדיק בא עכשיו, על מה אני אתבכיין?

איזה ראייה מדהימה.

מאוד התרגשתי מזה.

מאוד מאוד מאוד. הרגשתי שאני אומרת תודה להשם ששמחת עליי שאני יכולה להיות א רחם לדבר הזה. מה יש לי את הקדושה את הטיפה הקדושה הזאת? לאכסן נפש כזאת אצלי, נשמה כזאת אצלי.

וואי זה היה מהפכנית.

כן,

כי אתת אחרי הפלות א זה מאוד לא נעים. תהליך מאוד מאוד מאוד לא נעים. נכון

אז פתאום להרים את עצמך מיד אחרי זה ולהגיד, "וואו, איזה ילד צדיק היה לי, ואיזה אני זכיתי."

כן. כן.

כן. התרגשתי מזה. היה לי אפילו אדרנלין מהתחושה שאני שותפה של השם למשהו מאוד מאוד גדול. האמונה שלי הייתה שזה שלו.

ושר ההפלות באיזה חודשים היו?

אה כולם היו בחודש שני שלישי. אחת מהן הייתה בחודש רביעי

שזה האחרון בעצם.

כן.

אה ושם זה היה לי מאוד מאוד קשה כי זה היה צריך להיות החלטה אזומה שהרופאים והרבנים מאשרים. וזה היה לי מאוד מאוד מאוד קשה כי כשהשם עושה את זה הכי קל לי שליחה עליו ולא עניין אותי שרבנים אומרים לי כן זה לא מעניין אותי אני רוצה אני ממש רוצה להשאיר אני זוכרת שהרופאה אמרה לי תקשיבי אם את תשאירי את זה עכשיו יכול להיות שזה ייפול בגיל שמונה חודשים תשעה חודשים יכול להיות שתעברי לדשקתה זה משהו שאת לא רוצה לעבור ואז אמרתי לה מי אמר לך

אני רוצה להיות אמא של הבן שלי עד לרגע שהשם מחליט שאני לא אמא של הבן שלי יותר. למה את צריכה להחליט מתי אני מסיימת את האמהות שלי? אם אני צריכה להיות אמא עד חודש תשיעי אני אהיה עד חודש תשי ואם זה עד חודש שישי אז עד שישי ואם זה עד יומיים אז הוא יחייה יומיים ואני אהיה איתו יומיים אבל אף אחד לא יקח לי את זה לפני ואז אני זוכרת שאבא של הילדים אמר לי תראי את לא פה לבד גם אני צריך לעבור את זה איתך ולראות מוות של תינוק או לידה שקטה זה לא משהו שכל אחד בנוי לו ואז היה לי משפט בראש שזכרתי שאמרו לי שבשביל שלום בית השם מוחק את השם שלו והוא מוציא את עצמו מהמשוואה. אז אמרתי, "אוקיי, אז אם בשביל שיהיה לנו טוב,

אני לא רוצה שעוד מישהו יחב את החוויה הקשה הזו." והכנסתי הרבה היגיון ואמרתי, "אוקיי, אם רב מאשר והרופה אומרת והכל אומר שלא, זה באמת מום מאוד מאוד מאוד נדיר ומאוד קשה וזה לא בר חיים, אז תחשבי בהיגיון ותשים מה שצריך לעשות." זה היה לי מאוד מורכב אחר כך ממש אבל הייתי שלמה עם עם הדרך וברגע שמחתי על זה ש רב אמר לי כן ושהשם רוצה שיהיה קודם כל אותנו אז בעזרת השם יבוא ברי אחר כך ויבוא מה שצריך אחר כך ונעבור גם את זה

וואי

אבל שם היה לי קשה

כן

זה היה לי הרבה יותר מורכב

זה נשמע גם הרבה יותר מורכב

כן כן זה החלטה שאני לא מאחלת אותה לאף אחת. בטח לא שאת לא מאמינה בזה. את לא דוגלת בזה.

חברות שלי הייתה לי חברה בצבא שרצתה לעבור הפלה. אני זוכרת שהתחננתי אליה בדמעות. אמרתי אני אגדל לך את התינוק. הייתי בצבא אני אגדל לך את התינוק. רק תלדי אותו כאילו אל תעשי הפלה. וביום שיא עברה את ההפלה אני עשתי ובכיתי כי כל כך היה לי קשה עם הדבר הזה ובסוף זה נופל עליי.

מה עזר לך להתמודד עם המקום המורכב הלא פשוט הזה?

רק אמונה.

רק אמונה. הידיעה שהשם יודע מה הוא עושה ושלא להישאב למטה יותר מדי. כן, עשיתי בבוקר של ההפללה טקס וכן בכיתי המון וסוג של נפרדתי מזה ו זה כמו לקבל על עצמך אבל הרבה מתייחסים להפלות בשלבים מוקדמים כאילו זה שום דבר אבל אם אני נקשרת לתינוק אני נקשרת לעוברים משלב ממש מוקדם ופתאום לקבל את זה שזה כבר לא יהיה בבטן זה מאוד קשה במיוחד שאת רואה את האולטרסנד והוא חי זה זה אכזרי בעיניי ברמות. זה מאוד מאוד מאוד מורכב.

וואו.

אבל אמונה ולסמוך על השם ש כנראה שזה תיקון שגם הוא היה צריך לעבור. ולפעמים אמא צריכה לקבל החלטות בשביל הילדים שלה שהם לא הכי נעימות בעולם.

אז כואב. אבל

וואו. כן. טאב.

ובעצם אחרי כמה זמן אתם מתגרשים? נפרדים אחרי 10 שנים ומתגרשים אחרי 11.

וואו. בצעם כמה זמן זה היה אחרי הפלה האחרונה?

הבאנו שני ילדים אחר כך.

אה, שני ילדים, נכון?

כן. אה, גירושים. לא יודעת אם יש משהו יותר קשה, יותר כואב, יותר אבל מלעבור את זה. לא חשבתי האמת בחיים שאני אצטרך לעבור גירושים. לא דמיינתי שזה יקרה. אם היית רואה אותנו לא היית מדמיינת שזה יקרה וזה חתיכת קפה שאת אוכלת אותה עד היום אני כאילו עושה את זה אמרת יואו אשכרה את עברתי כאילו זה חתיכת דבר

כן ניסית לעשות הכל הכל הכל ופשוט הרגשת ש

וואו אני חושבת שהייתי מושקעת all in all in אהבתי בצורה לא נורמלית קידשתי את המוסד ואת המושג שלום בית ובית ברמות שהם אה זה מאוד סנטימנטלי בשבילי. אני הייתי מאוד אובססיבית לבית, לדבר הזה. זה היה כמו כן בשבילי ופתאום זה מתפרק. פתאום את מבינה שלא כל מה שהלב מרגיש, המוח חייב להגיד לו כן. זה עובד הפוך.

שאת לומדת חסידות, את מבינה שלא כל אני לא הולכת אחרי הלב,

נכון?

יכול להיות שהלב אוהב בצורה מטורפת. אבל המוח מבין שלא הכל נכון. וברגע שאת מתחילה שנייה להבין, אוקיי, רגע, בוא נסתכל על הדברים בצורה יותר מבוכרת, בוא נבין מה זה, מה קורה פה, ואז את מבינה שלא בכל מחיר, לא בכל מצב, יש גבולות שבהם את מגיעה לקצה. זה כמו זה כמו לטבוע וזה או שאת עוד ראש אחד את כבר זהו או שאת בוחרת להרים את הראש ופשוט לשחות לכיוון החוף אז זה אין אופציה אחרת וכשאין אופציה אחרת זו התחנה שאמרתי אוקיי אז די

מתי בעצם הרגשת אתה די זהו

עברתי התקף חרדה מאוד גדול סבלתי מאוד מחרדתשה כל הזמן אז גירושים היה בשבילי כמו חושך תהום וזה באמת תהום זה לא שאני הוכחתי אחר כך לדעת שזה מהמם אבל עברתי באיזשהו לילה התקף חרדה מאוד מאוד מאוד חזק

איך זה היה נראה איך זה מרגיש

פעם ראשונה שעברתי האמת אז לא הבנתי שאני בהתקף חרדה א לא נשמתי לא הפסקתי לבכות א זה היה באיזשהו ריב ויכוח והרגשתי שאני לא מצליחה להכניס אוויר ושאני כאילו מנותקת מהעולם שבחוץ אני לא מצליחה לדבר בר לצד השני בכלל אני הוא לא רואה אותי אני לא רואה מה קורה אני בוכה בצורה שהיא כאילו שנייה מלהתעלף א הילדים ישנו ואז נשארתי לבד בבית ובסביבות אחת בלילה אני מרגישה שהבכי לא מפסיק שאין לי אוויר א ואני מתעלפת על הספה אחרי בערך לא יודעת כמה זמן אני מרגישה שאני מתעוררת עניין של כמה שניות ואז סוג של נדרתי נדר ואמרתי הקדוש ברוך הוא אני את זה יותר אני לא מרגישה בחיים את מה שהיה פה הערב אני יותר לא מסכימה לזה לא

משנה מה ואם אתה באמת אוהב אותי ואתה באמת רוצה שהבית הזה יישאר הוא ישאר ואתה תעשה הכל כדי שזה יישאר לא ככה וזה משהו שעשיתי נטו מכאן עם המון המשלה פנימית זה לא קרה ברגע אני לא בן אדם שמחליט החלטות בשנייה אבל פשוט הבנתי שאני זה אני לא יכולה ברגע שאת מרגישה שאת כבר לא מסוגלת אישה היא הבית וכשהאישה ריקה שהאישה לא מצליחה כבר אז כלום לא יחזיק את זה כי אין לו שיחזיק בית אם לא האישה נכון

ובאמת אחרי שלושה חודשים זה שחזר את עצמו ואני זוכרת שלא הייתי כבר בהתקף חרדה אה וכבר הייתי מאוד רגועה כי אני זוכרת שהשם הבטיח לי בלי שהוא יבטיח לי שזה לא יחזור ואם זה חוזר אז כנראה שזה אמור להיות ובהסכם הזה פשוט הדלקתי נר לרבי אני זוכרת ולרבנית בבוקר והייתי צריכה היינו צריכים לדבר ואני זוכרת שאמרתי לרבנית אתם הבאתם אותי לפה כי אני לא השמה שגיליתי את החסידות ואני לא אשמה שגיליתי את העולם ואיך איך בית אמור להיות ואני לא אשמה שגיליתי מה זה חשיבה מהמוח והולכת אחרי הלב ואני לא אשמה שגיליתי אותכם וכשגיליתי אותם גיליתי אותי וגיליתי דרך הרבי שאישה היא מלכות זה שינה לי את כל התפיסה של מה שחשבתי על אישה

עד היום אישה מתוקנת זו אישה שמחוברת לנשמה שלה ולצבע הייחודי שלה ויכול להיות שלא יההבו את זה ולא אהבו את זה ויכול להיות שזה לא יהיה נעים וזה יהיה כואב וזה יהיה לא הדבר הכי סימפטי באיחוד שיש ילדים, אבל יש דברים שפשוט צריכים לקרות. וכשזה קרה אז אני חושבת שלא לא ראיתי מקום נמוך יותר של עצב בחיים שלי. חוץ מזה לפעמים אני שומעת נשים שעוברות גירושים ואומרות היינו ביחד נפרדנו וממשיכים הלאה גיליתי את עצמי מחדש זה נכון אבל אני אף פעם לא אצליח לדבר על זה כשזה יהיה לי רגיל או היינו ביחד נפרדנו לא זה יש לי ארבעה ילדים שמזכירים לי כל הזמן בלי שהם מדברים מה עשיתי להם כאילו עשיתי להם משהו זה לקחת אחריות ארבעה

נשמות לכל החיים. איזה ילד רוצה הורים גרושים? איזה ילד רוצה לחוות את החוויה הזאת? אף ילד. זאת אומרת שבתור אמא ואני כשזה בשבילי הטופ של הטופ זה להחליט החלטה כואבת. זה להרגיש כמו מנתח. אתה חותך בבשר חי אבל אתה יודע שצריך וזה לא קל. זה מאוד מאוד כואב. ואני מניחה שלשני הצדדים יש את ה טענות שלהם ולשנינו יש מה להגיד אחד על השני ולשנינו לא טוב. בסוף זה הדבר הכי גרוע שילד יכול לחוות ובסוף זה הדבר הכי עצוב שיכול לקרות לבן אדם גם אם זה מאוד משמח. אני לא אכחיש שלא הייתי שמחה בדרך. אני לא אקחיש שלא הרגשתי גאולה בדרך ואושר פנימי ועברתי תהליך רוחני משוגע. אבל גם הכאב שהיה שם הוא היה בלתי נתפס. זה אני זוכרת

שלפני שהיה גט אז הרגשתי מה זה חייתי בסרט שהנה הנה אני לא מרגישה כאב אז ואני לא מבינה למה צריך את הדף הזה מבחינתי ברגע שנפרדנו ושהוא עזב את הבית אני לא צריכה לתת יותר זהו זה נגמר וכשהיית הגט אמרו לי זה כמו בחופה חופה מה גורם לך להיות מקודשת לאותו אדם בסוף המסמך הזה עכשיו זה סך כל דף אבל רק שמה אתם באמת באמת מתאחדים. למה? כי זה מה שהשם אמר. וכשמתגרשים רק דרך הדף והאופן שבו נותנים את זה, המצווה באמת מתקיימת ואתם באמת גרושים. אבל אני לפני כן כבר מרגישה גרושה. הנה אנחנו לא ביחד כבר. אבל כשקרה הגט אני זוכרת ששבוע אחר כך הרגשתי מועקה שאני לא יודעת להסביר אותה. זה היה ריק לא נורמלי. לא הבנתי מה קורה

לי. עצב וחושך ולא הבנתי מה זה. נכנסתי ללחץ ואז אמרו לי שזה הגט. ומיד חשבתי לעצמי בראש, וואי, זה כל כך הגיוני. עד עכשיו אתה היית אדם שלם, עכשיו חזרת להיות שוב פעם רק חצי. זה משהו שהוא כאילו לקחו ממך את החצי השני שהיה לך עד לפני דקה והשלים אותך. עכשיו אין את זה יותר. אז זה קורע אותך מבפנים. כל הדרך את קרועה מבפנים. זה כאילו ללכת ישר וכל הזמן את הולכת וצריכה לשים את כמו הדבר הזה של הסוס ופשוט רק להסתכל מה כרגע צריך, מה עכשיו צריך.

וזה לא פשוט, אני לא יכולה להגיד שהגירושים עברו בקלות, הם עברו מאוד קשה. א הקשר היה מאוד חזק, מאוד מאוד מאוד מאוד חזק. אז לפרק את זה. הרגשתי שזה כל פעם תופס לובש צורה ופושט צורה וזה עוד זה מתקלף ועוד פעם צריך להוריד ולהוריד ולהוריד ולהוריד וזה לא היה קל וכמו שאת עושה מנישואים קודש גם גירושים צריך להיות קודש גם גירושים זו מצווה וגם את זה צריך לעשות עם המון יראה ועם המון א תפיסה גבוהה למה שהולכים לעשות הרבה שיקול דעת לעוף למחוזות קל מאוד או ליפול מאוד נמוך או לחשוב שאת באיזה היי, כל הזמן צריכה להחזיק רגליים על הקרקע. אני לא אגיד לך שלא עשיתי טעויות ושלא נפלתי לנמוך ולא עליתי לגבוה. אי אפשר זה לא

תמיד בשליטה. עשיתי הרבה דברים שהם לא נכונים. פעלתי הרבה מתוך כאב שלא ידעתי מה אני עושה אבל להגיד שזה היה הדבר הנכון לעשות זה לא נכון לפעול בצורה כזאתי. וכשעוזבים בית שיש ילדים באמצע, צריך לראות את הילדים קודם כל ולהבין שיש להם טופצה שהם הוא יהיה איתם כל החיים, כל הזמן.

וואו. וואו.

עד עכשיו הילדים יכולים לבוא ולשאול, אמא, למה התגרשתם?

אמא, אתם תחזרו מתי שהוא

וואו. גם כשאת נשואה.

גם כשאני נשואה. ילד תמיד רוצה את ההורים שלו ביחד.

כן.

צריך לתת לזה מקום. אני מאוד מאמינה להם. אני תמיד אומרת צודק זה הדבר הכי מבואס שילד יכול לחוות ואני מצטערת שהייתה צריך לחוות את זה אני לא הייתי רוצה לחוות את זה פעם אחת הבן שלי אמר לי את בכלל לא יודעת מה זה ההורים שלך לא התגרשו אף פעם אז אמרתי לו אתה צודק וזה אני גם לא אם הייתי רוצה להרגיש דבר כזה אי פעם אני לא יכולה להגיד לו מה יש לך זה הדבר הכי טוב שעשיתי בשבילך רק שתגדל תבין עשינו את הדבר הכי נכון שיכולנו לעשות זה לא הדבר הכי נכון כון לילד. ילד רוצה אבא ואמא ביחד. לא מעניין אותו כלום. לא משנה מה אתה עובר. לא מעניין אותו מה אבא שלו עובר, מהאמא שלו עוברת, מה זה לא מעניין אותו. זה מאוד

אגואיסטי שהורה יעשה דבר כזה יחשוב על עצמו וילד לא יכול לקבל דבר כזה באהבה. אז אני כל הזמן פשוט מכילה את המקום הפצוע הזה ואני מסבירה לו שלפעמים כשיותר בוכים מאשר צוחקים ביחד אז לפעמים אנחנו פשוט מעדיפים להיות בנפרד. זה לא אומר שאנחנו מפסיקים להיות ההורים וזה לא אומר שהמשפחה מפסיקה להיות משפחה. נרצה או לא נרצה אנחנו אולי נצח במשפחה. אנחנו אולי נצח שני הורים לארבעה ילדים. לא משנה איך ננסה לברוח מזה, כמה ננסה לברוח מזה, א כמה זה יעיק עלינו לפעמים או ירגש אותנו לפעמים. זה מה שזה ואנחנו הנצח פה בשאיפה שככל שיעבור הזמן זה תמיד יהיה כמה שיותר טוב ונכון לילדים וזה הדבר שצריך להיות. זה הכי טוב. אז אני

לא יכולה לעודד את הדבר הזה או להגיד תבחרי בעצמך זה קשה לי מאוד להגיד את זה מצד שני אני גם יודעת שמתי שבאמת באמת יש מצבים שבהם צריך לנתח כדי להחלים צריך לפעמים לנתח ולהוציא חלקים מסוימים אחרי השנה של הגירושים אני לא אותו בן אדם צרג אצלי המון

מה למשל

הרבה תמימות

שהייתה לי המון איזשהי נאיביות כזו שהייתה לי על בית, על טוב בעולם, על דברים שחשבתי שהם שככה העולם עובד. ובסוף פגשתי את עצמי במצבים שבהם אין לי כלום. אין לי איך להשי את הילדים לבית ספר, אין לי איך להביא להם אוכל למחר. אני צריכה להעזר בתרומה, אני צריכה להעזר בעזרה של משפחה. מצאתי את עצמי בלי בית שאני צריכה לגור אצל המשפחה. מצאתי את עצמי במציאויות שאני לא ידעתי איך, לא הבנתי מה קורה. זה כפה שאת לא הכנתי את עצמי לזה לפני, לא יצאתי כשאני עכשיו בעה על הריב, לא ידעתי מה הולך להיות בכלל. אז כל פעם שקרה משהו והבנתי מה קורה לי, זה מבחינתי היה כמו כאילו עוד כף על לאכול, עוד כף על לאכול. ובתוך כל זה צריכה

להשאיר את הראש מעל המים. ואני לא יודעת איך נשים יכולות לעשות את זה אם אין את השם. אי אפשר. זה הוא היחיד שהחזיק אותי שם. היחיד לדבר איתו ולהיות שם איתו ולבחור לא להוריד את הכיסוי ראש. אומנם החלפתי יפא אבל לא לא להוריד כיסוי ראש ולא לוותר על הדרך וזה לא גרם לי לשאול שאלות לגביו. ההפך הרגשתי שהוא מלווה אותי החוצה זה הוא שעושה איתי את המצווה הזאתי. אף אחד אחר לא.

וואי.

וזה היה לי שינוי. גירושים בסוף זה הכי קשה אבל את עושה מצווה. וכשאת עושה מצווה, את צריכה לזכור שהשם פשוט נותן את הנישואים ואומר, "נישואים זה לנצח, זה האידיאל. אבל אם קשה מדי, אם לא טוב, אני זה שלווה אותך החוצה. ובשביל זה שמתי לך את זה כמצווה ולא כעבירה. אז זה לא אומר שהמזבח לא בוכב. זה לא אומר שהשם רוקד בשמיים כשהמצווה הזאת קוראת. אבל זה אומר שכשאת עושה את זה, תעשי את זה ביראה ולהבין שהשם הולך איתך גם את זה, גם את המקום הזה כי הרבה חוש אני היה לי מחשבות שעכשיו אני מתרחקת ממנו, פירקתי בית ועכשיו הוא פחות אוהב אותי, הנה אני עכשיו הרבה פחות צדיקה, מחשבה כל החסידות שלמדתי שנתיים ואנשים דאגו לנגן

לי על זה כל הזמן שמה את עוזבת, את במה ניטאים של החיים, בדיוק ברגע שהכי צריך את עכשיו הולכת נגד כל מה שאת מאמינה בו ומדברת עליו. הרי את מדריכת קלות ואת מדברת על זה בית

כל הזמן. זה הבית מקדש שלך.

א צריך להשתיק המון רעשים והמון קולות שכל הזמן מדברים לך בראש כדי שהדבר הזה יעבור ויעבור כמה שפחות מלוכלך. זה לא תמיד לך, אבל אני יכולה להגיד שאני מאוד מאוד געה בעצמי על ה על איך שעברתי את הדרך הזאתי מול השם, על החדרי חדרים, על הרגעים שעברתי את זה, בסוף את עוברת את זה לבד. שנה שלמה נמצאת לבד בתהום. זה לא משנה כמה יהיו איתך מסביב. א זה לא משנה כמה יחבקו אותך. זה לא כיף ששמחים בשבילך ואומרים וואו. וזה גם לא כיף שמרחמים עלייך ומסתכלים עליך במב של גרושה. זה כמו אותון כזאת שלא נעים להרגיש אותה ואחי היה במילואים שהוא מי שאחי צריכה וזה בשביעי באוקטובר הכל קרה

וואי

אז גם המדינה וגם מה שקרה וגם החרדות על הילדים כל הזמן מחטיפות וכל הדבר הזה

ואבא שלי עבר אירוע מוחי שנתיים קודם

אז לא היה לי את שתי האנשים שכל כך היו האוגן שלי בחיים חיים ואני בטוחה שאם אבא שלי היה זה לא היה נראה ככה זה לא היה מתנהל ככה אני חושבת שאני הייתי מקבלת ממנו את מה שהכי הייתי צריכה שם באותה תקופה אוגן הייתי צריכה עוגן כי הרגשתי שנזרקתי למים והמים היו מאוד עמוקים כשאת עוברת את השנה הכי קשה והכי שחורה בחיים שלך ומי שהכי קרובים אליי חוזבים מי שהכי קרובים מפנים את הגב אז מי שכן כן נשאר שם זה כמו אי אפשר להסביר את זה מים במדבר כל טיפה של בן אדם שתומך שנמצא שרואה אותך שעוזר זה הצלת נפשות ובמציאות בה אני הייתי זה היה נמוך זה היה מאוד נמוך נפשית כלכלית והכל הכל היה קשה

אז פתאום יש אנשים שהם הם זרקור של אור זה אנשים שאין מצב לשכוח זה

וואי

אי אפשר שר אנשים מכל החיים וואי ואיך פחות משנה מצאת עצמך ככה בפרק ב' איך

שיגאון

עד היום אני לא יודעת מה זה קרה

עד היום אני לא יודעת איך זה קרה השם ישועת השם כערף עין

וזה מדהים כי את היית גרושה פלוס ארבע והוא רווק

כן

אז כאילו איך איך בואי זה עצמו נותן הרבה תקווה לנשים

נכון

כן הרבה פעמים חושבים טוב אם אני גרושה אם כך וכך ילדים ואני אקרא לצערי עליו המון גרושות אז אז מה ברור שאני אקחו איזה עלמה עם כך וכח ילדים או איזה גרוש עם אזה כך כשבאתי להתגרש אז אמרו לי שמי יקח אותך ארבעה ילדים אין לך מושג בכלל מה קורה בחוץ וזה לא עניין אותי זה לא עניין אותי לא יצאתי כדי להתחתן כשיצאתי מהגירושים אני הייתי בטוחה שאני לנצח יותר לא מתחתנת

כן הייתי כל כך פצועה שהיו לי שתי כיוונים. היה לי את החסידות, את הדרך ואת האמת והיה לי את מה שאני נשאבת אליו שזה לא לא no more men יותר לא מעוניינת אני לא רוצה אני נתתי את כל כולי לבית מקדש אחד זהו אני לא יכולה לא אני לא פנויה לדבר הזה שוב פעם זה פצע אותי ברמות שאני לא יודעת להסביר אז עוד פעם בית לא שייך מצד שני יש את האמת אמת והאמת לא משתנה, המציאות משתנה אבל שהשם רוצה אותך אחד, הוא רוצה אותך אחד. זה משנה מה את עוברת עכשיו? לא משנה. מטרה בסוף היא שתתחתני שוב. השם לא רוצה אישה לבד, השם לא רוצה גבר לבד. אין מטרה שאנשים יהיו בודדים בעולם וזה לא טוב לאף אחד.

נכון? אז אני כל הזמן במאבק מול מה שהשם רוצה, מול האמת, מול מה שהמטרה לשמה נועדתי ונולדתי, שיש מטרה לחיים, יש משמעות לבין לשחרר אחיזה ולהגיד לא לא אני די מה עשיתי תנו לי את החופש שלי ריטריטים לטייל אני אטוס בטח שהילדים יגדלו אני אעשה סדנאות ויפסנה אני אתחבר לכל המקומות לנטייה הזו שיש לי וזה לא קרה. ואז הוא בא אליי אחרי כמה חודשים ואמר לי, ישבנו על ספסל בדיזינגוף והוא אמר, אני חושב שאם התגרשת אז אני אגיד משהו שנשמע הזוי, אבל את הולכת להיות אשתי.

ככה

אמרתי לו, כן, חברים טובים או לא חברים טובים ואז אמרתי לו, "מה סליחה? איפה? אני עוד עמוק שם. היה עמוק בבית ויכול להיות שמי מי יודע היה ביזשהו קול שאמר אולי זה יחזור אולי מ שהיה שם עוד יחזור לא עכשיו הדבר הזה מצד שני יש ביקול שאומר את אשתו והכל קרה בשביל זה

בוזמנית

בוזמנית

זה כמו שהרגשתי שמחה

והרגשתי עצב גדול בו זמנית וכשעברתי תהליכים של התפתחות אישית קיבלתי את המקום להבין שבחיים אנחנו יכולים לחוות הרבה רגשות, הרבה תחושות ומחשבות בו זמנית.

אנחנו חווים קשת.

בסוף זאת זכות הבחירה. את בוחרת מתוך הקשת הזו מה אני הולכת להיות, באיזה מסע חיים אני בוחרת וגם מה יותר בריא לילדים שלי. אמא שכל היום א מתקרחנת איפשהו או בית יציב. והערך הזה שלי לא השתנה. ילדים צריכים בית, ילדים צריכים משפחה, צריך שולחן שבת, צריך בית בריא. אני לא אגיד שלא חייתי את השנה הזאת כשאני מתחברת מאוד ללבד שלי, שעשיתי שבתות לבד לגמרי כשהילדים לא היו איתי, אז עשיתי גם שבתות לבד א ושוט ישבתי, קראתי ספרים והייתי יוצאת למסעדה בבוקר לבד ולבית קפה. אמנם לא היה לי מלא זמן אבל עברתי תהליכי התפתחות מאוד עמוקים אז לא הרגשתי שאני צריכה למצות עכשיו את ה לחגוג את הלבד שלי אין מה לחגוג בגירושים נקודה

גם כשהם הכי נכונים והכי טובים זה לא חגיגה זה אבל זה מה שזה גם כשזה הדבר הכי טוב בסוף זה לא מכבד את הילדים שלי כשאני שמחה על הדבר הזה זה לא מכבד אותם כשאני מאושרת כי זה קרה. זה מכבד אותם כשאני נותנת מקום לדבר הזה כמקום כואב, אבל זה לא נוגד את זה שאני גם ממשיכה את הדרך שלי, את החיים שלי וטוב לי. אני לא צריכה להתנצל על זה שטוב לי. אני לא צריכה להתנצל על זה שאני מרגישה שבחרתי נכון ושהשם הוביל אותי נכון. ועל זה שבעתיד הם יבינו דברים שהם לא מבינים היום. אני לא צריכה להתנצל. אבל אני כן צריכה להכיר במקום הזה כמקום ילדי. זה כואב נקודה. זה מה שזה אין לי מה להדחיק את הרגש הזה. זה קשה. וכשהוא אמר לי את

זה יוסף אז אמרתי זה מהזיפה אתה חי? אז הוא אמר אוקיי לא לא אני לא אומר לך עכשיו אחרי הגירושים התחתנו חצי שנה. שבעה חודשים אחרי הגירושים. וואו.

מרגע שהוא אמר לי והחלטנו זה היה חודש חתונה.

וואו.

כן. כאילו הוא אמר אני כשבאותו זמן שהוא אמר את זה הוא אמר לי תרגי תרגי תרגי לא אמרתי עכשיו לא אמרתי בשנה הקרובה לא אמרתי בשנתיים הקרובות את תהיי אשתי גם אם זה יהיה בגיל 60 בסדר אז את תסכימי אני אחכה לך אני לא מתחתן עד לרגע שאת תרגישי שאת מוכנה אני לא מתחתן אבל אני מחכה לך כי את אשתי אין עוד אישה אחרת ואני פשוט יודע את והדבר הכי מדהים זה ש כאילו יוסף בעצם הוא היה חי

כן חי

מישהו אחר זאת אומרת

כן

זה

סיפור מורכב

שזה סיפור כאילו הכי אה

נכון סיפור תשובה של יוסף הוא מה שעשה לי את זה

שמה

שהוא הפך את האור שלו בשביל הקדוש ברוך הוא שבן אדם שם את מה שהיום נחשב לזהות הוא שם על המזבח ואומר אני שלך מה שזה יביא איתו בדרך אני הולך איתך אם לא הייתי נשואה לו לא הייתי יודעת להגיד לך עד כמה אני ערבה לפנימיות של התשובה שלו עד כמה אני מעריצה את איכשהוא פועל התמימות שיש לו עם השם זה השאיר אותי פשוט כל הזמן ככה מי שאוהב את השם כל כך ומוכן לתת להשם כל כך זה לא יהיה בעל טוב. הוא מזיז את עצמו הצידה ברמות הכי גבוהות שיש. אין אותי. אז זה לא יהיה בעל טוב. התמימות שיש לו והדרך שבה הוא רואה את את מי בגיל 30 שומר נגיעה לפני חתונה? מי מתחתן טהור כל כך היום? אז ברור שיש את הצד של זה וברור שזה מגיע עם

מורכבות ועבר. אבל מי מסתכל על זה כשיש כזה צעד קדוש? וכשאת מאמינה באמת באמת בתשובה של הבן אדם, את מבינה שהוא עשה, הוא הפך עולם. בחסידות אומרים שגבר ואישה זה משפיע ומקבל. הגבר הוא המשפיע על האישה, האישה היא מקבלת מהגבר והיא משפיעה על הילדים שלה והילדים מקבלים ממנה. אבל אם הגבר הוא רק משפיע והוא לא מקבל, זה מאוד מנפח אזור של אגו. הגבר חייב להיות מקבל. לגבר חייב להיות משפיע כלשהו והוא מקבל מהשם. ואם את בודקת בשידוכים את היראת שמיים של הבחור שאיתו את הולכת להתחתן, עד כמה הוא בטל לרצון של השם, זה אחד הסמנים הכי גדולים לעד כמה בעל טוב הוא יהיה בבית. כי זה אומר שהוא בטל למה שהשם אומר, אם הוא הלך על

הזהות, אז מה זה בשבילו לבטל? בשביל שלום בית או דברים בסיסיים קטנים שצריך. גבר ירא שמיים זה לא סתם משהו שמרתק. כשהייתי ילדה לא הבנתי את זה. היום אני מבינה שגבר יראה שמיים זו באמת מתנה כי הוא לא ראשון בחיים של עצמו הוא לא חי לבד יש לו כל הזמן את השם ומה שהשם אומר הוא עושה אז אם אני מקום ראשון בשביל השם אז גם אתה צריך להתייחס אליי מקום ראשון וגבר שמקבל על עצמו באמת באמת את התורה ובאיחוד שזה חסידות קבלה שזה מקומות פנימיים אז משהו בנפש שלו הוא אחר וואו

ואצל יוסף זה בלט לי השנייה הראשונה וזה כאילו השםסית וילון וילון כי לפני כן מי בכלל היה רואה

זהו זה איך איך זה פתאום נהפך ממקום כזה שאת משדכת לו זה פתאום איך

אפשר אי אפשר להסביר אני גם אגיד לך זה נשמע הזוי זה נשמע הזוי כולם חשבו שזה התחיל לפני אולי אין מצב אבל תראי אני לא פה בשביל לשכנע אנשים מה התחיל איך כמה זה לא המקום אבל זה משהו שרק אני והוא הרגשנו עד כאן כמה הוא אמיתי. וזה לא קל ללכת נגד משהו שכולם חושבים אותו. זה היה 99% אנשים שאומרים לך לא ואומרים לא, אל תעשה את זה. וואו.

הוא מהצד של ארבעה ילדים ועכשיו היא התגרשה ואצלי ה מהצד של הסיפור המורכב ורוק. זה הכל אומר לא ובייחוד שכאילו זה מאוד טרי אחרי החתונה גירושים הכרת אותו לפני כן זה לא נראה טוב אבל כשאת עושה משהו והולכת רק עם השם ושעברת באמת תהליך שמה יגידו מה לא יגידו הרי תמיד יהיה לאנשים מה להגיד

נכון

תמיד לא משנה מה הייתי עושה כשהתגרשתי לא היה מה להגיד וכשלא התגרשתי לא היה מה להגיד על זה שאני נשארת תמיד יש מה להגיד אבל זה לא המקום של אנשים בחיים שלך להחליט. בסדר שידברו. מדברים על הכוכבים הכי גדולים בהוליו ושכוחים מהם אחרי שבועיים אז ממני לא ישכחו. אז בסדר ידברו ויגידו ויחשבו שזה לא נקי וזה לא זה וזה לא זה מה זה משנה? בסוף אני נמצאת איתו. אני אני מתחתנת איתו. לא אף אחד אחר. אני יודעת מי הוא וזה מספיק וזה לא קל להגיד את זה לכל אחת. תלכי מה שאת מרגישה נגד כל העולם. זה לא פשוט כי זה חוכמה לקחת מאנשים צריך להבין מה אנשים אומרים אבל אם יש לי אתה איתי בכל הכוח שזה מבחינתי הסמל של נכון ואני לא

אגיד שהיא לא פחדה אני לא אגיד שהיא לא חששה א במיוחד שזה טרי אבל היא גם הרגישה את מה שאני הרגשתי שהשם פשוט נתן לך נפעל הפייס עכשיו הוא נתן לי דוכן לאוטו עם כל הכסף שיש בו עם כל הזכיות יוסף מבחינתי הוא זכי בפיס אז מה אם את זה מוקדם מדי את לא תקחי את הכסף את תגידי לא אריאלה היום אני לא יכולה לקחת את זה 80 מיליון לא בשבילי קיבלתי מפעל הפיס מה אני יכולה לעשות להשאיר אותו בצד אני לא יכולה אז נכון זה מוקדם ונכון זה כואב ונכון זה בית שנבנה על חורבות מאוד טריות אבל בסוף זה לבנות בית מקדש שני שנייה אחרי שנחרב הראשון זה אומר שהייתה פה זכות כלשהיא אם הצלחנו אנחנו להקים בית מקדש שני שהחורבות של הראשון

טריות ובדרך שבה אני הרגשתי שעשינו את זה אז כנראה שהשם נמצא שם בטוח שהשם נמצא שם וככה הרגשנו גם בחתונה לא הזמנו כמעט אף אחד היה מאוד מאוד אינטימי ולא סיפרנו לאף אחד אני הרגשתי ש כל אחד יכול להרוס את זה כל אחד

כן

זה קדוש היום שיוסף יעמוד תחת לחופה זה קדוש לא אני הוא

למה

כי זה חתיכת נשמה שבוחרת לעשות מהלך שיצר הרע ממש לא אוהב הוא הולך לשים קטיחת

קליפה

אמירה כן

כן

והקליפה רוצה מאוד להתלבש עליך

מאוד

אז כמה שיותר הצנענו את זה וסגרנו את זה ושזה יהיה מאוד מאוד אינטימי אני מבחינתי היה ממש בבית כנסת ואחרי זה מסיבה מהחשש שכאילו שלא יהיו מזיקים לאירוע הזה יודעת אני אני שומעת אותך ואני מקשיבה לך ואת קודם כל את מדהימה ברמות שאי אפשר להסביר אותם תודה

אבל הדבר הכי בולט אצלך זה אמונת השם וללכת בדוך עם רצון השם

כן

וזה אני שואלת את עצמי באמת מהצד איך עושים את זה כאילו מה מביא אותך כל פעם לבחור בטוב לבחור בנכון לבחור בדרך הזאת לבחור בהסתכלות הזאת

גם יוסף שואל את זה יוסף שואל את זה כל הזמן אני חושבת שמוח מח שליט על הלב כשגיליתי את זה גיליתי עולם

אבל הרבה מאיתנו עושים את העבודה הזאת של מוח של הלב

לא לא כשאת יודעת מה נכון אז הלא נכון לא יכול להיות רלוונטי הלא נכון תמיד יהיה מעידה או נפילה אבל את יודעת מה נכון ואת זה אפשר רק שהמוח הוא מאוד אחראי על המציאות יותר ממה שהלב מרגיש זה מצריך המון התבוננות

אגם איך את יודעת לפעמים מה באמת נכון?

התבוננות. אני לא ממהרת לענות אף פעם. אני לא ממהרת להגיד דברים. אני לא ממהרת להחליט החלטות. אף פעם תמיד אני חושבת על הדברים. גם אם אני עכשיו אתווכח עם יוסף על משהו, אני לא מיד אתיח בו את משהו. אני חושבת אני אקח אפילו לילה ואני אשב עם הדברים ואני אבין מה מה אני מרגישה עכשיו, אבל מה באמת קורה ומה נכון שיקרה. וזה כל הזמן לעבוד עם סנטר פנימי. זה לעבוד על סנטר. להגיד לך שזה הכלי היחיד שלי. לא. זה מדיטציות וזה המון שקט וזה המון להכיר את עצמך, להכיר את החולשות שלך, להכיר איפה את נופלת, לדעת מתי את מפשלת, לדעת איפה הצדדים שאת פחות חזקה בהם. ושם ההתבוננות, שם לקחת כוח התנגדות ולא מיד לעשות אותם. כי אם נגיד אני מורגלת בא' ליפול אז דווקא בא' אני כל פעם אמשוך עוד טיפה עוד טיפה כדי לא לתת לזה לנהל אותי

תקשיבי זו הייתה חתיכת צריכה לנשמה

נשם זה טוב

זה היה מאוד אמיתי מאוד כנה מאוד אמיץ מאוד מאוד

כן

והמקום הזה של מוח שליט על הלב זה לא אנחנו אומרים את זה כמו כסיסמה נכון נכון אבל זה באמת באמת באמת לחיות את המקום הזה

כן

מאוד

כוח

ממש וואו תודה תאל תודה נקית יואו

פשוט מהממת הרגשתי ממש בנוח

איזה כיף היה לי כל כך קסום וטוב איתך תודה

תודה רבה תודה תודה תודה Да.