החוט המקשר - ספורטאים (כתוביות)

"התעמלות היא העיקר הגדול "בהתמדת הבריאות "ובדחיית רוב החולאים," כותב לנו הרמב"ם מגדולי הרבנים וגם הרופאים לפני מאות שנים. אז מה בין הספורט לו התכוון הרמב"ם לבין תרבות הספורט הנהוגה כיום? נמצאים איתנו אורחים מזירת האגרוף, ממגרש הכדורגל ומאולם המשקולות. ספורטאים מצטיינים שבתוך עולם החומר שפיתחו גילו את עולם הרוח. האם ספורט ותורה ילכו יחדיו? ואיך מתנהלת זוגיות שבה האיש חזר בתשובה והאישה לא? נמצאים כאן איתנו שניר גואטה, שחקן כדורגל מבטיח שבחר בשמירת שבת על פני קריירה בספורט והיום שאיפתו היא ללמוד וללמד. דרור וולורד, מתאגרף תאילנדי שלקח את כישוריו המצוינים בתחום לכיוון ההוראה וההדרכה והקים מועדון

לחיזוק גופני ורוחני של נוער בצפון. ואריק לנדאו, אלוף הארץ בהרמת משקולות שחזר בתשובה ומנהל זוגיות מכבדת עם אשתו שלא עברה את אותו תהליך בדיוק. הנשמה שלכם התחברה לאומנויות לחימה? שניר גואטה, בגיל צעיר הוא מתגלה כעילוי כדורגל באילת הרחוקה, ובזכות הכישרון יוצא הדופן נבקעה לו הדרך אל מכבי חיפה. הוא עוזב את בית הוריו כדי ללמוד, לשחק ולחיות את חלום הכדורגל. שניר אף מגיע להיות מאומץ אישית על ידי מוט'לה שפיגלר האגדי. שמירת השבת הופכת בהדרגה את האנרגיות של משחק הכדורגל לתשוקה אדירה ללמוד וללמד תורה. דרור ולוורד, כבר בכיתה ה' בעירו חיפה הוא היה הולך לבלות בדיסקוטקים. מתח בין-דתי בשכונה יצר אצלו צורך עמוק

להגן על עצמו, צורך שהופך אותו למפלצת זירות באגרוף תאילנדי. כשהוא מגלה שהתאילנדים מתפללים לפני הקרב הוא מתחיל לשאול את עצמו מי האלוהים שלו, וגם מוצא. כיום דרור מנהל של מכון לאגרוף לנוער מכל צבעי הקשת ומשתמש בכלי הפיזי לחיזוק גופני ורוחני. אריק לנדאו, "נער הכאפות" האשכנזי מחולון החליט לשפר תדמית והופך לאלוף ישראל בהרמת משקולות. הוא מקים כמה מכוני כושר ומככב בפרסומות בערוצים הגדולים, אבל משהו חסר לו בחיים, הוא לא מבין מה. כניסה מקרית לתוך ישיבה בבני ברק הופכת את חייו. אז שלום לכם דרור, אריק, שניר. -שלום. -שלום. אני כל פעם אומר את זה, כל תוכנית, לעשות תוכנית של 50 דקות בערך על שלושה אנשים שחוזרים

בתשובה זה... זה בלתי אפשרי. אבל אנחנו נעשה את הבלתי אפשרי ונתחיל בך, דרור. ספר לנו קצת רקע, איפה גדלת, חיפה אני יודע. אוקיי. אז אני גדלתי בחיפה ברחוב אלנבי, ואדי ניסנאס, זה רחוב שמשלב שלושה ראשי דתות, אסלאם, נצרות ויהדות. בעקבות כך יש הרבה מתיחות, הייתה הרבה מתיחות אז בזמנו בכל מה שקשור לאלימות, וזה מה שהוביל אותנו בסופו של דבר ללימוד ה... -באמת? ממש היית צריך להגן על עצמך? ליצור ביטחון. כשהולכים בלילה ש... בחושך, המטרה שלנו הייתה לצבור ביטחון. לא שלא היה לנו לפני כן, אבל רצינו ככה יותר למקסם את זה. היו מכות בילדות? רבת מכות עם בני הדודים? עם הזה? מה? לא? אם לא, תגיד. -אני מנסה כמה שפחות

להעצים את זה. אתה... -למה להעצים? למה צריך להעצים? אני שואל, אני שואל בכוונה, זה רקע. בן אדם שחוטף מכות או שרב מכות והוא רוצה ללמוד להגן על עצמו והוא הולך ללמוד אגרוף תאילנדי, אז זו הישרדות. אז זה היה מהישרדות או שזה היה מאיזה רעיון פילוסופי? לא, עוד פעם, זה היה יותר בגלל המתיחות, אוקיי? זאת אומרת, המתח שידר: אני צריך להיות... אנחנו, ברוך השם, הקדמנו תרופה למכה ולפני שאנחנו נכנסים לתוך מקרים כאלה ואחרים של אלימות אנחנו רצינו לדעת להתמודד במצבי לחץ כאלה ואחרים. -הבנתי. והגעתי למכון "החורבה," מכון שהיה 30 מטר כל המכון. באיזה גיל אתה מדבר? -אני מדבר על גיל 16 בערך. וההורים עודדו את זה? ההורים

לא... לא היו מודעים לכך. אתה גדל בבית לא דתי, נכון? אנחנו גדלים בבית חילוני לגמרי. מה זה "חילוני לגמרי?" אין קידוש, אין כלום? את חטאיי אני מזכיר היום, בגיל 13 כשלקחו אותי לבר מצווה, נסענו לנהרייה לסבא ולסבתא, שם עלינו לתורה, אז זה היה בשבת, נסענו בשבת וכשעצרנו בבית הכנסת צילמו אותנו ככה במצלמת וידיאו. -גאוני, מה? -כן. היינו מצולמים בווידיאו. -מזל שלא היו פלאפונים אז. היה לך הרבה "סלפי." כן. חילוני... אנחנו מדברים על חילוני מצוי, ילד בכיתה ה' יוצא לדיסקוטקים בקריות עד שעות הבוקר, אין דין ואין דיין. בסדר, חיפה גם היא... היא לא עיר ש... קשה להיות בה דתי. הייתי כמה פעמים בחיפה בשבתות. בזמנו זה

היה בלתי אפשרי כי אז לא היה מושג של דת, לפני 20 וכמה שנה לא היה מושג של דת כמעט. העיר האדומה חיפה. אבל עיר יפה. -אמת. אז אנחנו נעבור אליך, שניר. מה? תן לנו רקע שלך, איפה גדלת. אני גדלתי... זה קצר, אני גדלתי באילת... אל תגיד כלום, זה אומר הכול, "גדלתי באילת." -כן, "גדלתי באילת" זה כבר... עם כל הבלגן שיש. למרות שההורים שלי, השם ישמור אותם, הם שומרי תורה ומצוות, הכוונה מסורתיים, שומרי שבת, אז קיבלתי את הבסיס. -מרוקאים. אימא שלי מרוקאית, אבא שלי תוניסאי. שילוב טוב, ברוך השם. -שילוב טוב. אז ברוך השם גדלתי בבית טוב, יש לי... חוץ ממני יש עוד חמישה בנים, זאת אומרת שישה בנים אנחנו. אתה יודע, ג'ונגל

בבית, ברוך השם, כולם אוהבים ספורט. כולם ספורטאים? -כולם אוהבים, כן. אחי הגדול גם כבר היה לפניי שחקן והוא בדרך איפשהו זה הלך. ואמרו לאבא שלי: "תשמע, הילד כישרוני, "קח אותו לשחק כדורגל." אבא שלי שומר שבת. "שמע, זה שבת, זה"... "אבל תראה, הילד, שיבחר מה שהוא רוצה." אתה יודע, אני בתור ילד לא יודע מה זו שבת קודש. מה, אתה משחק בבית הספר? -כן. איפה אתה בולט? -באילת הייתי ב... היו כל מיני משחקים, קטרגל, מתנ"סים. היה לך שם כינוי שהיית כדורגלן? לא שם כינוי אבל ידעו ששניר זה... -ששניר הוא התותח של בית הספר. אז המאמנים אמרו לאבא: קח אותו קדימה, אל תשאיר אותו באילת. מה באילת יהיה פה? בחוף ים? מה אהבת

בכדורגל? -משך אותי ה... הניצחון? ההד הזה שזה עושה. -מה זה הד? זה מושך, זה מושך. צבע כזה, צבעוני. ושרואים גם שאתה תותח אז אוהבים אותך, מעריצים אותך. -כן, הייתי בתור הולך, סתם דוגמה, נגיד הולך עם כדור, הייתי משדר את השדרן שאומר: "הנה גואטה, הנה גואטה"... אתה מכיר את זה? "וגואטה וגול"! -בתור ילד. גואטה! שניר גואטה! זה היה בתור ילד. היום אומרים את זה בשמיים "וגואטה מניח תפילין!" -אמת. כן, אני צועק את זה בשיעורים, דרך אגב. -כן? צריך להיות מפורסם בשמיים, לא בארץ. בארץ אתה יכול להיות מפורסם, זה הכול צבעוני, זה לא בטוח שאתה באמת מפורסם. שמה בשמיים. זה הפרסום האמיתי. -זה הפרסום האמיתי. טוב, אז אתה...

ואתה הולך לקבוצה? לוקחים אותך לקבוצת נוער? -הלכתי למכבי חיפה. מכבי חיפה נוער. -כן, מחלקת נוער ושמה מיד באימון הראשון קיבלו אותי. שמה זה בית ספר, זו פנימייה, נותנים לך לישון שם, הכול, אתה מסודר, יש שמה הכול. אני לא עניין אותי לא בית הספר ולא כלום, רק להיות שחקן. הייתי מגיע ללימודים אבל זה לא... אתה יודע, על הדרך רק בשביל לעשות "וי." ובאמת לא נכנסתי כמעט לכיתה ובסוף 12 שנות לימוד ככה "עשו איתי ברחמים", מה שנקרא. הגעתי לנתניה, שם מוט'לה שפיגלר הגדול לקח אותי. -מה אתה אומר? בכדורגל מכירים אותו. מתקשר לאבא, אומר לו: אני רוצה לקחת אותו, אני אהיה אבא שני שלו. כי ההורים שלי לא היו פה. הגעתי למכבי

נתניה ושמה ראובן עטר. מה זאת אומרת? גרת בנתניה? כן. קיבלתי דירה. -ממי? ממכבי נתניה. הייתי גר לבד. -לבד? עם עוד כמה שחקנים בהתחלה זה היה. -ומה הייתם עושים בשבת? אז אתה לא שומר שבת. בין לבין, זה במכבי חיפה שאז הייתי כבר 17, 18, הייתי מתחיל ללכת ברגל למשחקים. לבד, ברגל, בלי טלפון. היה לי פה ושם יצר הרע אבל כבר שהגעתי לנתניה זה היה כבר... למה זה קרה? הייתי מניח תפילין כל הזמן, הייתי יודע מה זו שבת, הכול. לא בעומק אבל... -למדת בבית ספר דתי או בית ספר חילוני? בחיפה זה בית ספר חילוני. -לא. כשהייתי ילד באילת זה היה ממלכתי כזה, בגיל 12 וחצי, 13 זה כבר מכבי חיפה, זה בחיפה, זה חילוני גמור. הוא גם חיפאי.

-כן, גם בחיפה דרך אגב. כן. כפר גלים. -נכון, כפר גלים. זו הפנימייה של מכבי חיפה ושמה לאט לאט הייתי הולך ברגל, הייתי מגיע יותר לשיעורי תורה. בנתניה זה כבר היה באופן יותר מאסיבי שיעורי תורה. ותורה... איך הקב"ה אומר? "הלוואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו," למה "שמרו?" היא תחזירם למוטב. הופה, התחלת לעשות לנו שיעורים. לא, זו האמת, זה ה... בן אדם שנכנס לתורה מכיר את העולם האמיתי. זה העולם האמיתי. תגיד, ככדורגלן היה לך פחד מדימוי שכאילו כדורגלן, יענו, תורה, הוא יהיה תלמיד חכם, שזה הולך ביחד כאילו? את האמת, הלבישו עליי נקודה כזאת. -שמה? אם הייתי בא עם ציציות למשחק, דוגמה. היה לי חבר שעד היום, אם יש שחקנים

היו משחקים, בטלוויזיה רואים ציצית מתחת לבגד, הולכים ברגל. כל מיני שחקנים, חברים שלי. כשאני הייתי עושה את זה בהתחלה זה היה מוזר. כאילו, זה שניר גואטה זה... זה לא היה בתקופה שכולם ככה, היום כבר כולם "שמע ישראל" וזה. הייתי מגיע עם כיפה לפני שאני נכנס למשחק, שם אותה בכיס, נכנס. אז השומר היה מכיר אותי שאני דתי. אז המאמן פחד, "שמע, אתה שחקן כדורגל "או שאתה בן תורה? מה אתה רוצה להיות?" אתה מבין? הוא צדק או לא? בפחד שלו הוא צדק? הוא צדק. אפשר להבין את הפחד שלו. -כן. כן. הוא צדק ולחצתי לו יד ואני אוהב אותו מאוד והכול באהבה. זה... אין מה לעשות. רגע, אתה מדבר על מוט'לה? אני מדבר על ראובן עטר. -ראובן

עטר. -כן. תכף נדבר על... נמשיך על ההתלבטויות החזקות. יש לנו את אריק, אריק יושב פה באמצע ביניכם. איפה גדלת? גדלתי בחולון, ילד כאפות. באמת? -כן. -מה, היו מכפכפים אותך? אני כבר הולך לכיוון "אז מה מביא אותך למשקולות"? שינוי תדמית חיצונית שיפסיקו להכות אותי. אשכנזי יחיד בשכונה. בגיל 14 בערך, אולי קרוב ל-15, אני הולך עם שני האחים שלי ברחוב, האח הקטן שלי עכשיו בטח יראה את זה והוא ייזכר בזה. הייתי אוהב להציק לו, הייתי אוהב להטריד אותו חבל על הזמן. ואנחנו הולכים ממש בדרך, זה היה יום שבת, אנחנו הולכים לסבתא, והייתה לי סיבה לתת לו כאפה והוא קיבל ממני כאפה. גדלתי עליו, כן? והגענו לרמזור... -איזה תיקון.

קיבל אח רציני. לא, תקשיב את התיקון, אחי. על הברזלים ליד הרמזור ישבו שני חבר'ה, אחד קם לכיוון שלי ואמר לי: נתת לו עכשיו כאפה? אז אמרתי לו: כן, זה אח שלי. נתן לי כאפה ואמר לי: גם אני אח שלך. גדול. -אמיתי. כולנו אחים. -אמיתי. לפני אולי שמונה, תשע שנים... -למה נתת לו כאפה באמת? הדלקת אותי עכשיו. למה? -לא, עשיתי על זה תשובה גם. עשיתי על זה תשובה, גולן. -אוקיי. לימים, לפני בערך שמונה שנים, הזמינו אותי מהישיבה של הרב חיים רבי בחולון למסור שמה שיחה, הרצאה. היו שמה שלטים: "אריק לנדאו, אלוף הארץ בהרמת משקולות "בא להתמודד איתכם" וזה. ואז לקראת סוף השיחה נכנס מישהו בדלת ואני מספר להם מה מביא אדם של

משקולות לעולם של תורה וכו' וכו,' ואז אני מסתכל עליו ואני אומר: אני רוצה לספר לכם סיפור. סיפרתי להם את הסיפור שאני מספר לכם עכשיו, ואמרתי: בזכותו אני אלוף הארץ בהרמת משקולות. ההוא אחד, אותה כאפה, בגיל... כן? זכרת את הפנים שלו. -הוא נכנס. אי אפשר לשכוח. -אי אפשר לשכוח. כזאת כאפה לא שוכחים. לקבל כזו כאפה מהאח? -כאפה של החיים. -כן. אז... זאת אומרת, החזירה אותך לחיים הכאפה הזאת. כן, כן. נתנה לי להבין שאני צריך לעשות שינוי בחיים שלי בסביבה עוינת, לא גויים, לא זה, אבל סביבה עוינת. לא עוינת, סביבה שיש בה אלימות, היא לא עוינת. -כן. בכל זאת, זו חולון. זו לא חולון של היום. -כן, בסדר. זו הייתה כאפה-כאפה.

האמת שזו הייתה באמת כאפה-כאפה. אוקיי, ואז אתה מתחיל להתאמן. -נכנסתי לעולם הספורט, גם שמה מקבל כאפות מהמאמן שאמר לי שעם גוף כמו שלי אני יכול ללכת ללמוד מחול בלהקת בת שבע. באמת? -אמיתי. וזה אתגר אותי, זה לקח לי בערך שמונה שנים לעלות למסלול של אליפות הארץ. ואחרי 16 שנים... רגע, מה זאת אומרת אתגר אותך? אתה היית באמת צנום כזה? ילד כאפות. -ילד כאפות? לגמרי. -תן לי יד רגע. תלחץ. -אחי, אתה לא, אתה איש גדול, בן פורת יוסף. אז מה? אז אתה אומר התחלת לעבוד על הגוף, רצית להיות... ממש שיפור תדמית חיצונית. משמה זה התחיל. ולא היה לך בתוך ה... כי אתה מתאר מצוקה של ילד, נכון? -סוג של. כן. בתוך המצוקה הזאת היה

לך איזה ערוץ של למעלה? לא, לא, לא. -הוא עדיין לא קיים. לא קיים. קיים... נסתר. -הוא לא קיים אצלך. לא, באופן מודע. -לא, לא, אני לא בא מ... ברור שהוא קיים. -עולם של רוח. אבל יש פה באמת עניין של התמדה ושקידה, זה משהו... חבל על הזמן. -נכון? גם בספורט יש משהו... בטח. -נכון? יש משהו שקשור ל... משהו מאוד ייעודי כאילו. אני חושב שכל מי שיושב פה בפאנל קיבל כנראה הרבה מאוד כלים לעבודת השם מתוך התחום של האגרוף התאילנדי... מתוך התחום של ה... -וזה עוזר לכם? אני יכול להגיד לך, כל שחקן לפני שהוא נכנס למגרש, לפי מה שאני ראיתי, לפני שאתה נכנס למגרש, הרי טלוויזיה, כמו פה דוגמה, זה בהרבה יותר גדול, זה גם שידור

ישיר, טעות קטנה שאתה עושה זה פדיחות. -כן. למחרת זה בעיתון, זה מצולם. ואני רואה בתוך חדר ההלבשה איך כל בן אדם מבין שאני כלום תכלס. עכשיו הוא מתפלל. אפילו בן אדם הכי חילוני, הכי רחוק. היו גויים אצלנו באים, ואתה רואה אותם איך פותחים איזה משהו כזה קטן, מתחילים לקרוא. אתה רואה אלה הבריונים, השרירים... למה? כי הם רוצים שיצא טוב? הם מבינים שהם ביד של מישהו, הם לא לבד פה. אם הוא לא יעזור להם הם לא יצליחו. -כן? אנחנו היינו מרגישים, דווקא מה שמייק טייסון אמר פעם, שכשאתה עולה לעולם הזירה מייק טייסון אמר פעם שהוא היה מפחד, היה בוכה כמו תינוק לפני שהוא עולה לזירה, היה רועד כולו. כשהוא היה נוגע בחבלים של

הזירה, אז הכול היה מתהפך לו וככה היינו באמת. בחדר הלבשה מרגישים את הלחץ, את האדרנלין, אצלנו זה לבד, אנחנו חולקים את השמחה לבד, אין 11 שחקנים, אין כלום. אתה עולה להתחרות מול הטובים ביותר, אתה יכול ליפול ולהוציא אותך על אלונקה או שאתה מוציא את השני על אלונקה. או שאתה רוצה שירד על אלונקה אבל אתה לא רוצה אתה ליפול על אלונקה אז אתה עושה את הכול שהצד השני... להתמודד איתה ולהתגבר עליה. היום אני רואה את התלמידים שלי איך שהם מצליחים להתמודד עם הלחץ הזה ולעלות ולחשוב. -דרך האמונה. זה דבר מאוד חשוב, מה ששניר אמר דבר נכון, להצליח לחשוב ברגע האמת ולמסור... בכדורגל זה למסור את הפס או לבעוט ולהתמודד עם הלחץ

של הקהל שמצפה ממך, והמאמן שלך וכל השחקנים, לחיות את זה ולדייק. אני דווקא לקחתי את זה למקום אחר. הדוגמה שאני נתתי מקודם זו דווקא דוגמה אחרת. תנסה לחשוב כמה מסירות נפש על האימונים. כמה שנים, כמה אימונים כל שבוע גם שניר, שלושתנו. בלי סוף. -בלי סוף. איך אתה יכול עכשיו לעשות ביטול תורה? אתה חושב אחורנית... נכון? אתה אומר לעצמך: האם גם ככה פעם בקלות היית מוותר על אימון? עד היום, האם אתה מוותר ככה על אימון? זאת אומרת, ההתמדה הזאת של להגיע לאימונים... -מה אתה עונה לו? זה עוד פעם, כשאדם מתמודד עם לחצים כל כך גדולים ולא בדיוק מרוכז, אני חושב שכל דבר שיעבור עליו בחיים זה יהיה יחסית משהו קטן לעומת מה

שהוא עבר, כי אנשים גדולים מתגלים ברגעי האמת. וכשמגיעים אנשים גדולים לפה אז כנראה הם הצליחו, גם בתהליך התשובה שלהם הם מצליחים להתמודד עם הדברים הגדולים, הם בעצם הופכים אותם לקטנים כי הם נולדו בשביל זה, אפשר לקרוא לזה ככה. טוב, למרות שאני אמרתי "אבנים," הוא הפך את זה לסלעים, זה בסדר. יש משפט שאומר: "כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים," ראיתי את זה ככה... -יפה. כשהגלים מתחזקים... איך? -החזקים מתגלים. אז מתי התחלת להתחזק? אני בסביבות בערך בגיל 20 התחלתי תהליך מסוים כמו שרציתי להגיד לפני כן... איך? איפה זה נדלק? הנקודה, ה... תמיד יש את הנקודה הזאת שמשהו... באגרוף תאילנדי אנחנו עולים לקרבות, עולה לקרב

מול תאילנדי או אפילו ישראלים שאימצו גישה של תאילנד, אז יש על פי החוקה של תאילנד אפשרות להתפלל דרך ריקוד מסוים חמש דקות. על פי החוקה מותר לך חמש דקות להתפלל לאלוהים שלך וזה בעצם, בכך הם מאמינים שהאלוהים שלהם ייתן להם לנצח בקרב. אז מה הם עושים? הם עושים ריקוד של ציפורים, הם הולכים ככה בזירות, הם... כל מיני סוגים של ריקוד כזה ושמים עליהם כל מיני מונוקונים כאלה, כל מיני... עבודה אלילית כזאת או אחרת. והרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו שאנחנו בעצם מחכים להם ושואלים את המאמן: המאמן, מה הוא עושה? אז הוא אומר: הוא מתפלל לאלוהים שלו. אני אומר לו: מה אני צריך לעשות? "תתפלל לאלוהים שלך." אז אתה אמרת לעצמך

"מי האלוהים שלי"? -בדיוק. למי אני צריך להתפלל? אני עכשיו לפני קרב, אנחנו הולכים לריב פה מכות, למי מתפללים עכשיו? ולאט לאט זה חלחל מקרב לקרב, מתחרות לתחרות זה מחלחל. אתה רוצה בעצם לשאול: רגע, רגע, מה זה "כוחי ועוצם ידי?" הרבה פעמים שאלתי את עצמי למה זה... למה קורה מצב שאתה רואה מתאגרף שהוא מנצח בקרב, הוא עולה ככה לחבלים והוא מרים ידיים והוא צועק, אז הרבה פעמים זה נראה כמו סוג של גאווה כזאת, "מה אתה חושב לעצמך? מה אתה עושה"? גם שחקן כדורגל שמכניס גול אתה כאילו... רצים ככה, מורידים חולצות ולא תמיד שולטים בעצמם. אבל בתחושה שלי, אחרי כל כך הרבה חודשים של הכנות ברגע האמת שאתה מצליח ליישם את מה

שרצית, זה "וואו" אחד גדול. ה"וואו" הגדול הזה מתפרץ, אם זה בכדורגל או אפילו בהרמת משקולות, שאתה צועק "וואו", ואתה רץ לקהל וזה, או אצל מתאגרף לעלות על החבלים ולצעוק "וואו," כאילו ההכנות של שלושה, ארבעה חודשים או אפילו 20 שנה... -שאגת ניצחון. -בדיוק. סליחה, דיברת על כדורגל, מה זה הקטע הזה שמורידים את החולצה? מה? מבחינה רוחנית, מה אתה חושב שזה הדבר הזה? אחרי הבקעת גול מורידים את החולצה או מרימים את ה... -את האמת, היום אני יודע שכבר אסרו את זה. זאת אומרת, מי שעושה את זה מקבל כרטיס צהוב. -כן? מה הצורך? אני שואל מבחינה רוחנית כאדם רוחני. לא נראה לי בקטע של... כמו שהוא אמר, לא בקטע של... מה, חשיפה

יותר? לא בקטע של עכשיו זה פוזה או משהו כזה, זה כמו הקטע שהוא אומר שבן אדם שבועיים, שלושה שבועות מתאמן, רוצה לשחק, רוצה לתת את מה שמצפים ממנו, הוא מקבל בסוף כל חודש סכום גדול של כסף, הוא מתאמן כל השבוע. הוא מגיע לרגע האמת ואז נותן פתאום איזה גול. זה כמו... כמו סערת רגשות כזו, כמו משהו שמתפרץ ממנו אז הוא כבר לא שולט על עצמו. -כן. -נכון. אז עכשיו אנחנו נלך לנקודה, התחלנו עם דרור על הנקודה שלו. אצלך, אריק, מתי התחילה, נגעה הנקודה? כשהנקודה אצלי נגעה, אני כבר הייתי אלוף הארץ במשקולות, הייתי די מפורסם בטלוויזיה, פרסומות בטלוויזיה, ערוץ 2, ערוץ 10. מה פרסמת? אחת מהפרסומות שזה... זה היה תפוח אדמה.

"תפוח אדמה, למה מה"? אתה צריך לזכור את זה בגילך. יכול להיות? זוכר? זו אחת מהפרסומות שככה... "תפוח אדמה, למה מה"? אני זוכר את ה... חשבתי שתפרסם לא יודע, צמיגים... -לא, לא, לא, זה היה הכיוון, חדר כושר עם אבי חדד. זו הייתה פרסומת חזקה מאוד דווקא. אז הייתי מפורסם, הייתי אלוף הארץ במשקולות, כבר פתחתי את החברה שלי, היו לנו כבר כמה וכמה חדרי כושר בארץ. זו חברה שאתה עדיין מנהל אותה? -לא, זהו. אוקיי, אז פתחת חברה, אתה ממש בהצלחה. -זאת אומרת, אני כבר שם. עמדתי ביעדים ובמטרות שלי... ואתה אומר משהו חסר? -לא מאושר. מה? אתה קולט שאתה לא מאושר? -כן. איך אתה קולט את זה? -לא מסופק, לא מסופק. אתה בזוגיות עם

אשתך? אני כבר בזוגיות עם... לא, עוד לא. עוד לא? -עוד לא. עוד לא נשוי? -עוד לא נשוי. אנחנו ביחד לא נשואים, אוקיי? ושמה מתחיל תהליך של בעצם מה כן יעשה אותך מאושר. מה, באמת יש שאלה כזאת שאומרת "מה יעשה אותי מאושר?" -כן. תהליך ארוך של ניסוי וטעייה. לגשת לעוד תחרות... -באיזה גיל אתה מדבר איתנו? אני מדבר על גיל 26 עד גיל 28, אני נמצא בתהליך ממש שנתיים ככה של תהליך, ובאמצע אני מתחתן כבר, באמצע התהליך. מה תהליך? איזה תהליך? מה התחלת? תהליך של חיפוש ניסוי וטעייה. -אז מה עשית? מה חיפשת? קואצ'ינג, סדנאות של איכות חיים, לשבור עוד שיא ישראלי בהרמת משקולות, לפתוח עוד שני חדרי כושר חדשים. ריק שאתה מנסה למלא

ולא מתמלא. -כן. חיפשתי את זה בכיוון הלא נכון, חיפשתי את זה בצד הגשמי, בצד החומרי, וככל שחיפשתי יותר וככל שהצלחתי יותר, זה גרם לי להיות עוד יותר... בחיפוש, מחפש. הפער נפתח וגדל יותר. הנשמה צועקת "הצילו, אני רעבה," אז אתה נותן לה רכב חדש, ג'יפ חדש. אז מתי? איך הגעת ליהדות? איך הגעתי ליהדות? -לתורה הכוונה. פה אני כבר בעל עסק מאוד מתקדם, אימא של השותף שלי, זיכרה לברכה, נפטרה, ואנחנו נוסעים לבנות חדר כושר בתל אביב, בקריית עתידים, המשרדים בפתח תקווה, והשותף שלי אומר: בא לי להגיד קדיש על אימא. אז אני אומר לו: אחי, אנחנו על ציר ז'בוטינסקי, אתה יודע, פה שני רמזורים מצד שמאל זה בני ברק, יש לנו זמן,

אנחנו מקדימים לפגישה. הנה, עצור, עצור, דוס מאחורי הרמזור. ואנחנו עוצרים אחרי זה, אני עוצר, פותח את החלון ואומר: תגיד, יש פה תפילה עכשיו? הוא רוצה להגיד קדיש על אימא. ואז הדוס הזה מסתכל בשעון ואומר: השעה אחת, שנייה, באחת ורבע יש מניין, ברמזור הבא שמאלה, שלוש פניות ימינה, "שפע שוק" יש שמה חניה, ממול יש שמה עכשיו מניין באחת ורבע. נכנסנו ל"נתיבות עולם" לישיבה, ולא יצאתי עד היום. נכנסת ל"נתיבות עולם" לישיבה. -כן. ומה אתה מרגיש כשאתה נכנס? שמעתי צעקות. בזמן שנכנסנו לבית מדרש שמעתי צעקות ומתוך... -מישהו אומר, אני אגיד לך מה הוא אומר, נעשה שחזור. אתם מכירים מה זה תיאטרון פלייבק? אני שחקן אז... מישהו

אומר: איזהו עשיר? השמח בחלקו. -גם שחקן וגם קורא תחקירים טוב. "איזהו עשיר" ואתה שומע "השמח בחלקו." יצאתי מבית מהדרש, חיפשתי מי צועק שמה. ואז באת ושאלת אותו... שאל אותי. כבוד הרב, על מה אתה בדיוק מדבר פה? שמעתי שהרב צעק "איזהו עשיר השמח בחלקו." איזהו עשיר השמח בחלקו. זהו, אז את זה הוא הסביר לי בדקה וחצי, אמרתי לו: אנחנו עוד ניפגש. והוא היום רבי ומורי, הרב אדרת שליט"א. מדהים. אתה מבין? מפגש של טאק, והנה הרב. אומר את המשפט שהיית צריך לשמוע. -חיפשתי אותו. שחיפשת אותו, שנתיים אתה מחפש את המשפט הזה. "איזהו עשיר השמח בחלקו." כי עשיר כבר הייתי אבל לא הייתי שמח. -איזה משפט עמוק זה, יש לו כל כך הרבה

רבדים למשפט הזה. שאלתם משהו?... "איזהו עשיר השמח בחלקו," בחלק שהוא קיבל בעולם לתקן. שיואו. כל אחד קיבל את החלק לתקן. קיבלת אישה שלא הולכת איתך בדרך שאתה... אתה שמח בזה. קיבלת אופי כך וכך, קיבלת קושי כזה וכזה, אתה שמח בזה? שמח בתיקון. איזהו עשיר שמח בחלק שהוא קיבל לתקן. קיבלנו חלק לתקן אותו ושמחים בו, זה האושר האמיתי. לא רק בלהגיד לשמוח במה שיש לי, אלא גם במה שאין לי, כאילו. -הבנתי. אמרתי לדרור בחדר ההמתנה, אמרתי: אני לא מבין את הזכות הזו של לעסוק בזיכוי הרבים בקירוב. ועכשיו, כשאתה אומר את מה שאתה אומר, אז אני מבין כמה אני שמח בחלקי בדיוק בנקודה שהעלית. -חלק שקיבלת. ישתבח שמו. -גם חלקו בעם,

נכון. גם חלקו בעם. להקים מכונים שקשורים לרוח זה חלק שלך בעם, לחבר את הנוער עם רוחניות, "עשיר השמח בחלקו" שהוא קיבל להשפיע בעם ישראל, כל אחד קיבל איזה חלק. ללמד תורה אנשים ש... כל אחד, מה שאתה עושה, כל אחד מאיתנו. אוקיי, אז... טוב תשמעו, אני באמת יכול לדבר איתכם שעות, אבל אנחנו חייבים להתקדם בתוך התוכנית כדי להגיע לנקודה. אז אתה, אני אחזור אליך, שניר. אז אתה מבין, אתה בלבטים, אתה מחביא את הכיפה, מתי אתה מחליט שזהו, די, אני נמאס לי לשחק אותה, אני רוצה להיות... ללכת על זה. לוותר על הכדורגל זה אומר כי משחקים בשבת. -כן. זה לא רק לוותר. -אבל אתה בליגת העל. האמת שההורים שלי כבר עברו אז לנתניה והם

קיבלו שכירות שהם חיו שם, זה על חשבון הקבוצה. ואני עם משכורת מהקבוצה, רכב מהקבוצה. -הכול. וביום שאני אומר "להתראות," זאת אומרת להתראות לכולם: גם לרכב, גם לבית, גם להורים, גם לבית של ההורים. זה אי-כיבוד הורים. -זה כן. יצר הרע אומר לך: שמע, זה כיבוד הורים, מה אתה עושה עכשיו? איך תעזוב הכול? אתה מבין? יש לך רב שאתה מתייעץ איתו בתוך כל זה? -כן, ברור שיש לי רב, הרב דקל אליהו, השם ישמור אותו. הוא עזר לי הרבה בתהליך של החזרה בתשובה. ומה הוא אומר לך? מה הוא מייעץ לך? בגדול, פה זה היה... -ההורים שלך כבר עברו לנתניה, מה, עכשיו הם יעזבו כי אתה רוצה לשמור שבת? אז שמור שבת בנתניה. פה את האמת, אני לא חושב

שאני צריך רב, אני אגיד לך למה, כי הקב"ה כבר אומר. -מה הוא אומר? "איש אימו ואביו תיראו ואת שבתותיי תשמרו, אני ה."' כולנו מכירים למה הקב"ה הסמיך את השבת - להורים. -למה? "איש אימו ואביו תיראו," אתה צריך לירוא מאבא ואימא, "ואת שבתותיי תשמרו, אני ה,"' שאם ההורים שלך אומרים לך: "תשמע, שבת חלל, בשבילנו, תכבד אותנו", אומר לך: "אני ה'", לא. זה בפשט. בפנימיות - "איש אימו ואביו תיראו:" מי שלא מכבד את הוריו גם לא ישמור שבת בסוף. -חזק. מי שלא מכבד את הוריו לא ישמור שבת. ומה הדבר הראשון שהוא עושה כשהוא רב עם ההורים שלו, שדתי, דתל"שים, כן? הם מפסיקים לשמור שבת, הם מורדים בהורים. -ברור. ודאי שזה לא צריך לבוא

ממריבות. עוד שנה לפני כן כבר רציתי לעזוב, רק ראיתי שההורים לא מקבלים את זה אז לא הצלחתי לעשות את זה, אמרתי: השם, אני לא יכול, אני אוהב את ההורים שלי, אני רוצה שהם... אני בעצם שיחקתי בשביל שלא יעבדו, כדי שאני אפרנס אותם. -כן. והם באו בשביל לעזור לי, היה לי מאוד מאוד קשה אבל... ומה הם אמרו? דיברת איתם על זה? כן, דיברתי איתם. -מה הם אומרים? הם דתיים. כן, הוא שומר שבת. אז אבא שלי אומר לי, השם ישמור אותו, הוא אמר לי שהדיבור הכי חזק שהוא שמע ממני שזה נתן לו בום, שאלתי אותו: אבא, אם עכשיו מישהו ייתן לך מיליון דולר לחלל שבת, אתה תחלל? אז הוא אמר לי: לא. אז אמרתי לו: אם הקב"ה עוזר לי ונותן לי פרנסה

בזמן שבעוונותיי הרבים אני חיללתי שבת, אז אם אני עכשיו אבוא לצד של הקב"ה ואשמור שבת, בורא עולם לא יפרנס אותי? אז הוא אמר לי שזה הדיבור שממש זעזע אותו, זה עשה לו משהו בנשמה שהוא הבין, הקב"ה נתן לך פה פרנסה, הוא ייתן לך בכל מקום אחר רק אתה צריך ללכת בדרך הנכונה. אבל מה עם התהילה? אוקיי, פרנסה הבנת, מה עם התהילה? שאתה הולך לרדת בשביל... אני מבין שאם אתה לא משחק בשבת אתה יורד לליגה לאומית, שזה אתה יורד ליגה כי שמה רוב המשחקים מתקיימים בשישי, נכון? שישי ו... כן. -שישי ושלישי באמצע השבוע. בסוף זה לא הסתדר גם עם ליגה לאומית, אז הייתי צריך לרדת עוד ליגה, ירדתי לעוד ליגה. לא עזבתי בכלל, בהתחלה ירדתי

לליגה שלישית. אבל ברגע שירדתי כבר לליגה נמוכה יותר זה כבר בתוך הלב שלי אני אמרתי, אני הלכתי עם הכדורגל עד הסוף אז אני הולך עם התורה עד הסוף. אני לא הולך לשמור שבת ולהיות "בעל בית" חמוד כזה. אשרם ואשרי חלקם בעלי הבתים, שכאילו לומדים ועובדים. אם הלכתי עם התורה, כמו שאמר מקודם אריק, הוא אומר בן אדם הולך, מתאמן שבועות אז איך אני יכול ללכת לקב"ה שאני אשמור שבת רק ואני אעבוד, אבל אתה נתת את כל הנשמה שלך בגשמי, צריך לתת גם ברוחני. אז אני לא אמרתי אומנם להורים בהתחלה את זה כי התפרנסתי בהתחלה מהכדורגל לא בשבת, ואז כשעזבתי מה שנקרא כבר הכול ונכנסתי להיות אברך לגמרי והיום, ברוך השם, אני בן תורה, זה מה

שחשוב. אני זוכה גם ללמד תורה, וברוך השם יש התעוררות גדולה. אתה מתגעגע לכדורגל? שאלה שאם אתה חוזר בתשובה זה מעצבן אותך. -לא, אני מתגעגע עכשיו למסור שיעור, זה יותר כיף לי, כן. -איזה מתוק. ומה שאמרנו מקודם לגבי אותם שחקנים שעומדים ולפני רגע שהם נכנסים למגרש שהם יודעים שזה לא הם, אז אני לפני כל שיעור אני אומר לקב"ה: ריבונו של עולם, תעזור לי רק שאני אעביר את השיעור הזה כמו בן אדם, אתה מבין? אני בידיים שלך, אני כלום. אתה יודע, לפעמים אומרים לך: שמע, בוא'נה, הוא חזר בתשובה. יש מאמנים שבאים לשיעורים שלי, מאמנים שאימנו אותי. -כן. מאמן שהיה מאמן אותי בליגת העל בא לשיעורים. והם בשוק, אתה יודע, הם בהלם,

זה לא... זה לא דבר שהוא נורמלי שבן אדם בשיא העולם הזה פתאום עוזב הכול. הכדורגל זה ספורט שהקב"ה מאוד נוכח בו במגרשים, בית"ר. יש הרבה לחץ. -למה? בלחץ? כאילו הם מתפללים, זה מעורר את התפילה, נכון? זה לחץ, לחץ. -אתם מתפללים שיהיה פה גול. יש הרבה לחץ וזה כמות אנשים גם זה לא אחד, זה... וזה אנשים לרוב גם שהם מאמינים. -הרבה, הרבה, אמרנו, כן. אנשים של ספורט. -באגרוף תאילנדי רואים כזה דבר? אפשר לראות דווקא באגרוף תאילנדי שאנשים התחילו לעלות גם כן עם ציציות ועם כיפות ואז מורידים את הציצית, מורידים את הכיפה, ואומרים "שמע ישראל." -מה אתה עושה באמת בזמן הקרבות? אתה מוריד את הכיפה. כן, אבל... -לא, בסדר.

שואלים אותי: איך אתה משחק לפעמים בסרט שנגיד בלי הכיפה? בסדר, מוריד את הכיפה. גם ספורטאי, נותן את הדוגמה הזאת. אמרה לי התחקירנית בכניסה: תביא תמונות שלך של העבר. אמרתי: אני הייתי מתאגרף בלי חולצה, אי אפשר להביא תמונות של העבר. לא, יש לך כמה תמונות יפות שראיתי עם הזקן והציצית. -לא, זה אחרי, אני מדבר על התקופה של לפני, זה משהו שנגנז. אבל היום, לצורך העניין, התלמידים שלי... אגרוף תאילנדי ידוע שמתאמנים עם מכנס קצר ללא חולצה ואין את זה אצלי. כלומר, אצלנו תמיד זה עם חולצה ולפעמים זה קצת פוגם בגבריות מפני שכשאנחנו מגיעים לתחרויות כל מי שעולה איתנו עולה בלי חולצה והקהל מסתכל אומר: וואו, תראו, אלה

עולים עם חולצה, בטח הגוף שלהם הוא... ושלהם זה וואו. אז זה טוב, ואז הם מנצחים בעזרת השם, ואז הוא מרים, כתוב לו: "אין עוד מלבדו", בגופיה כאילו. אחד הדברים שאני גאה בתלמידים שהם עושים מה שאני לא עשיתי, שאני לא מרשה להם אחרי ניצחון בתחרות לבוא ולהתפרץ, אני לא מרשה להם. אז מה הם עושים? -כשמרימים להם את היד, לוחצים את היד, הולכים למאמן שמנגד. -צניעות. עושים לו את הכבוד שלו ויורדים מהזירה. זה מאוד קשה. מאוד. -יש לו, אבל בכל זאת, יש לו איזו צעקה בפנים שהוא רוצה להגיד "יש"! אז מה הוא עושה איתה? לוקח את זה איתו הביתה. -וצועק בבית? את הגביע לוקח איתו הביתה וזה ה"יש" שלו. אין אצלי גביעים במכון. -יותר

פנימי מאשר חיצוני. אין אצלי גביעים במכון ולא מדליות ולא תעודות, לא כלום. יש אצלי פסוק: "אמר רבי חנינא: הרבה למדתי מרבותיי, "ומחבריי - יותר מרבותיי, ומתלמידיי - יותר מכולן." זה הפסוק שמאפיין. אז אתה, בעצם מכולם, אתה נשארת ממש בתוך התחום ופיתחת אותו והכנסת בתוכו רוחניות. האמת שהיה לי מכון לפני והיו גם נשים שם, היה לי שותף, היו שם גם בנות, היינו מאמנים גם בנות לפני 20 שנה בערך, והלכתי ללמוד בכולל, למדתי בכולל, עזבתי הכול, עבדתי ב"רפאל." שלוש שנים לאחר מכן עזבתי, התחזקתי, ברוך השם, התחלנו ללכת ככה שמירת עיניים ונגיעות כמובן וכל זה, והתחלנו ללמוד בכולל. הייתה תקופה בעם ישראל מאוד קשה לפני 20 שנה

של אלימות וערבים ומחבלים. -כן. ואז התייעצתי עם הרב שלי ואמרתי לו... -אז יש לך רב באותה תקופה? -כן. מי הרב? -הרב שמעון מונסונגו. ואתה בקשר איתו ואתה עוד לא נשוי. לא, אני כבר נשוי. -לא, אני מדבר בתקופה, אני עכשיו חוזר אחורה כי יש שמה סיפור בתשובה שלך, באמת. אמרת שהתחלת לחפש, היה רגע שאמרת שחיפשת "למי אני אתפלל" ואיך מצאת את זה? אנחנו התחלנו ללכת לשיעורים וזהו, לאט לאט אתה מוצא את עצמך ב... אני מתאר לעצמי שאני כמו כל שאר החברים שלי פה, שאתה מוצא את עצמך בדילמה עכשיו מה לעשות, גם כשמתחזקים, איך אנחנו עושים את זה? באיזו דרך אנחנו עושים את זה? אז אתה רגיל להתאמן שבע פעמים בשבוע, פעמיים-שלוש ביום,

לפני תחרויות אתה ככה משקיע את כל כולך, ולאט לאט אתה יורד ויש לך פתאום את השבת שהיא מושכת אותך יותר. תפילה בבוקר וזה ושיעורים וזה. כן. יש משפט שאומר: "להגיע לפסגה זה קשה, "אבל יותר קשה להחזיק מעמד בפסגה." וזה הכי קשה כי להגיע לפסגה, להיות השחקן הכי טוב, המתאגרף הכי טוב זה מאוד קשה, להיות יותר טוב מכולם, אבל להחזיק שם מעמד זה מאוד קשה. אני מסתכל היום בעולם הרוחני, להגיע להיות אברך זה קשה, להחזיק מעמד בלהיות איש תורני אחרי כל כך הרבה שנים שכל מה שעובר על בעל תשובה זה מאוד קשה. -אז כוח ההתמדה אצלך הוא עוזר לזה, לא? מישהו פעם אמר לי: אדם שחוזר בתשובה זה כמו שלוקחים עץ ועוקרים לו את השורשים ממקום

אחד ומעבירים אותו למקום אחר. -עד שהוא יסתגל. את כל הדם של השורשים, את כל הדם של השורש שעוקרים אותו ולהעביר אותו למקום אחר ולחכות שייטע את השורשים שלו שם שוב, יש קושי אדיר. ההתאקלמות וכל מה ש... כל התהליך שעוברים. אם הוא מחזיק מעמד והעץ הזה בסופו של דבר ממשיך לפרוח ולצמוח כמו שככה היינו רוצים שיהיה אז זה חזק וברוך. חזק וברוך ויישר כוח. זה נהיה לו כוח ישר, בגלל זה אומרים "יישר כוחך," שמיישר את הכוח שאתה בונה. נכון, וזה בדיוק אני אגיד עוד משפט. -משפט קצר כי אני חייב לשאול את אריק משהו, כן. -אדם ששואף למצוינות, שמגיע למצוינות, אז אני מאמין שגם בתורה הוא יגיע למצוינות. גם לי אין ספק בזה אם הוא

עושה את זה נכון. אז אשתך מאוד עזרה לך בתוך התהליך, נכון? אשתי? -כן. כן, ברוך השם. -אשתך, הבנתי שאשתך ואתה הייתם, זה נתן לך כוח. הבית, קודם כול הבית נתן לך כוח. אז אצל אריק, תשמעו, אצל אריק אשתו לא הייתה בעניין, היא עדיין לא לגמרי בעניין היום, נכון? אז תספר לנו כמה רגעים מרגשים שאני קראתי בתחקיר שאתה חייב לשתף אותנו בהם. אני אגיד לך למה אני מתכוון? -אני יודע. -מה? אבל אני רוצה להגיד לפני זה משהו. אבל לא ארוך כי תכף תיגמר התוכנית וזה חשוב לי שנדבר על זה. אני רוצה להגיד משהו, ראיתי את ה... איך הסתבכנו לייצר לאשתי את התיאור בתחילת השיחה בפתיח שלך, הנה, עכשיו הופך להיות משהו מאוד רציני. -בסדר.

אני, ברוך השם, כבר 15 שנים עוסק בקירוב, בזיכוי הרבים שבשמונה שנים האחרונות אני עוסק אך ורק בקירוב ובזיכוי הרבים בהרצאות ואני חייב גם כן להגיד תודה רבה להידברות על הבמה שהם נתנו לי, פתחו לי הרבה בהרצאות שמסרתי כאן. הרבה פעמים תוהים בהרצאה וקצת נכנסים לעצבים על אשתי: "אתה 21 שנה בתשובה, 15 שנים כבר עוסק בקירוב, "למה היא מעכבת אותך"? ואני רוצה להגיד לכל מי שכועס על אשתי איך יכולה להיות מציאות כזו שהיא מעכבת אותי כביכול. ואפילו אני מקבל עצות להיפרד, עד כדי כך קיבלתי עצות כאלה חכמות. אז אני אומר שכנראה מי ש... -מרבנים או מסתם אנשים? האמת שקיבלתי מכל גווני הקשת. -גם מרבנים. ואז אני אומר: שלי ושלכם

זה בכלל של אשתי, שמי שצריך לזרוק פה את השני זו היא צריכה לזרוק אותי כי היא התחתנה עם איש המועדונים. -חתיך, גברי, גבר. -מהפרסומות ואלוף הארץ, משקולות, איש עסקים, אני שיניתי. ואם אני שיניתי, ניהול השינוי חייב להיות עליי. -"המוציא מחברו עליו הראיה." זו בדיוק הנקודה. אמיתי, אתה אומר דבר נכון מאוד. -אז זו תעודת הצטיינות, תשמע, בפני עצמו צריך לקבל תעודת הצטיינות, גם אתה וגם היא, שניכם. -היא צריכה לקבל תעודת הצטיינות. מה זה "היא לא התקדמה רוחנית?" היא מאפשרת לי. היא נותנת לי לשמור שבת, הילדים בחינוך תורני, היא נותנת לבעלה להגיע כל יום, לא פחות מ-12, 12 וחצי בלילה. מחכה לי כבר 15 שנים, לא הולכת לישון

עד שאני לא מגיע מהרצאות. אז למי מגיע הציון, לי או לאשתי? היא בנתה אותך, אישה בנתה, רואים שהיא בנתה אותך. תספר לנו איך. אני אגיד לך על מה אני מדבר, על הרגע הזה שאתה מחליט שאתה לא רוצה לנסוע בשבת והיא כן אוהבת, אתם נוסעים הרבה. אז מה? תספר. -טוב. אתם מקשיבים? -כן. -כן. אני מגיע כבר לדרגה רוחנית כזו שאני לא מסוגל לנסוע בשבת, אבל ידעתי גם כן שבד בבד ללא לנסוע בשבת, אסור לי לצער את אשתי. לבוא ולהגיד לה: קרן, אני משבת הבאה הופך להיות צדיק גדול ואני יותר לא נוסע בשבת. אז כל הכבוד, יישר כוח, הקב"ה יאהב את זה מאוד, אבל אתה בא ומצער את אשתך, אז איך אתה עושה את זה? אז בערך שנה נוספת אחרי שהבנתי בוודאות

גמורה שאני לא יכול לנסוע בשבת המשכתי לנסוע בשבת למען שלום הבית ושלא תצא תקלה מתחת ידי, אוקיי? אין מציאות לחלל שבת בשביל שלום בית, אבל מכיוון שאני עדיין חיללתי שבת אז עיכבתי את ההתפתחות שלי, אוקיי? הערה. קודם כול, יש מציאות כזו, לחוזר בתשובה שהוא בתהליך, יש לו תהליך שלו, הוא לא יכול לחתוך דברים במכה. אם אני הייתי חותך דברים במכה לא הייתי חוזר בתשובה. עשה לך רב. -אז יש את התהליך. זה אני מסכים, כי אני חושב שזה באופי של הבן אדם. -גם, כן. כל אחד צריך להיות לו מה שנקרא את הרופא שלו, זה הרב שלו שהוא מכיר אותו במאה אחוז פרוטרוט כדי להדריך אותו, כי בלי הדרכה אי אפשר כלום. וגם מזה צריך להיזהר. רגע, אז

אתה אומר, אז אתה... בוא נקצר, יש לנו שתי דקות לסוף התוכנית. -עכשיו זה יהיה קצר, שתי דקות. אני מגיע לרב שלי ואני אומר לו: כבוד הרב, אני כבר לא יכול לנסוע בשבת, אין מציאות ששבת הבאה אני נכנס לאוטו ונוסע. אמר לי הרב: תקשיב מה אתה עושה, בשבת הבאה אתה מגיע הביתה, קידוש, נטילת ידיים, סעודת שבת, ברכת המזון, רד איתה למטה לאוטו, אבל מה? אתה לא נוהג, אתה יושב מאחורה, לא אתה פותח את הדלת, היא פותחת לך את הדלת. שב מאחורה, היא תסגור ושהיא תיסע לאן שהיא רוצה. אני זוכר שהסתכלתי על הרב ואמרתי: הרב, אתה מצחיק. לא, אמרו לי שאתה מצחיק, לא הבנתי לאיזה דרגות אתה מגיע. הרב, אני במצוקה, אני חייב שבת הבאה, אני לא

יכול לנסוע. אמר לי הרב: ברכה והצלחה. לך על זה. אני זוכר שבאתי הביתה בהתלהבות, סיפרתי לאשתי, אשתי יצא לה פה הווריד חבל על הזמן, אבל היא נרגעה מהר מאוד כי אני חושב שהיא הבינה שאני באמת מוסר נפש כי אני לא חותך, שאני באמת הולך בין הטיפות על מנת ללכת על האמונה שלי מצד אחד ומצד שני לא לפגוע בה. אז היא אמרה לי: זורמת איתך. מגיעה שבת, סעודת שבת וכו' וכו,' ברכת המזון, היא כבר עומדת ליד האינטרקום אומרת לי: נו. אמרתי לה: מה "נו?" היא אומרת לי: יש לנו הסכם. הן לא שוכחות שום דבר אלה. בקיצור, אנחנו יורדים למטה, היא כבר מחכה לי למטה בזה, דלת אחורית פתוחה, אני נכנס מאחורה, היא סוגרת את הדלת והתחלנו לנסוע.

אני זוכר שנסענו לחברים במודיעין, הייתה לי שבת מוזרה כזו, מצד אחד אני בצער, אני נמצא בתוך אוטו ביום שבת, אבל מצד שני אני כבר תחת הרב שלי. שבת הבאה מגיעה, כהרגלנו בקודש כבר והיא כבר מחכה לי למטה אחרי סעודת שבת ואני יורד למטה, הדלת פתוחה, נכנס מאחורה, מתחילים לנסוע. גרנו בשהם, שהם זה הרבה כיכרות, כשאנחנו מגיעים לאחת הכיכרות לקראת היציאה היא עושה פרסה וחוזרת הביתה. ואז אני יושב מאחורה ושואל אותה דרך המראה: קרן, הכול בסדר? כאילו למה... אז היא אמרה לי: הכול בסדר. אז אמרתי לתומי: בטח היא שכחה משהו בבית, נעלה, ניקח ונחזור אז אני לא אשאר באוטו. אני עולה איתה ואני רואה אותה בסלון הולכת, חוזרת, אני עומד

בפתח הדלת בבית, אני רואה אותה הולכת וחוזרת, וחוזרת והולכת ואז אני רואה אותה מתיישבת בספה וחולצת נעליים ואני אומר לה: קרן, לא שכחנו משהו והולכים? אז היא אומרת לי, זה היה כזה בדרמטיות, זה היה כזה, היא אומרת לי: מה, נראה לך שלא ראיתי? לא, היא אמרה לי: אנחנו יותר לא נוסעים בשבת. אני כמעט התמוטטתי. אבל נזכרתי "שבת היא מלזעוק," אמרתי אני אתמוטט במוצ"ש, אני מסתכל עליה ואני אומר לה: קרן, מה זאת אומרת "לא נוסעים?" אז היא אומרת: מה אתה חושב, לא ראיתי אותך? אמרתי לה: קרן, מה בדיוק ראית? אז היא אומרת לי ככה: זה שאני במינוס שתיים בחניה עם משקפיים גדולים שחורים, זה לא בגלל שהשמש מפריעה לי, אני עוקבת אחריך

כבר שבת שנייה ואני רואה אותך שכל פעם שאני מדברת איתך אתה מגיב לי בכזה נועם ובכזה... וכשאני לא מדברת איתך אני מסתכלת עליך מאחורה ורואה אותך, אתה נובל שמה מאחורה. ובכיכר, אריק, כשעשיתי פרסה שם בכיכר ספרא עשיתי את הפרסה כי הסתכלתי עליך וראיתי שאתה מתבונן בחלון וזולגות לך דמעות, ועם זה אני לא יכולה להילחם. עם זה אני לא יכולה להילחם. זו הייתה השבת השנייה והאחרונה שנסענו בשבת. אז קודם כול אני מאחל לכם שתהיה לכם זוגיות של שלום. -ברוך השם. שתלמדו, אני מאמין, שמההרצאות האלה אתה עוסק הרבה בעניין של זוגות מעורבים מה שנקרא. -ההרצאה נקראת: "אני פה בזכות אשתי." -בגלל אשתי. לא בגלל. בזכות, בזכות. הייתה הצגה

כזו, כן. -נכון, על סמך זה לקחתי את זה. הם אמרו "בגלל." -מי שכתב את זה חזר בתשובה. אה, כן? חידשת לי. -איזו ליבוביץ', כן. אה, איזו ליבוביץ.' -כן, כתב את זה וחזר בתשובה. אז טוב, אז בואו נסכם. היה לנו נעים, היה לנו נעים להיות ביחד. -מאוד מאוד. באמת ראיתי את הנקודה הזאת של ההתמדה ושל ה... חדורי מטרה. אז רואים פה אנשים... זה כמו באמת הרמת משקולות, אתה כל פעם צריך לשמור ו... את המקום הזה מול האישה, מול הדרך שלך ומולה, זה... אני יכול להגיד משהו? -קצר. לא לציטוט, אבל זה הכי חשוב מכל מה שקרה פה מבחינתי, זה המסר שבאתי להגיד. -רואים שאתה מרצה, זהו, אתה כבר נהיית מרצה, זיכוי הרבים. נו, בבקשה. אנחנו עוברים

בדור שלנו הרבה מאוד ניסיונות, יש הרבה איסורים ויש הרבה ניסיונות ויש הרבה קשיים ואם, לשאלתך הראשונה, מה אני אמור לקחת מהעולם של המשקולות, אני אגיד לך מה אני לקחתי, לפני תחרויות המאמן היה... עם צוות היה שם לי כבר, מרכיב לי את המשקולות. אני לא זוכר ששבוע שעבר הרמתי 160 קילו לחיצת חזה ושבוע הבא באתי והוא הניח לי 170 קילו באתי והתלוננתי. כשהמאמן היה מרים לי עוד משקל על המוט הייתי גאה בזה והמסר שאמרתי בעצם לעצמי בפנימיות זה: המאמן מאמין שיש לי את הכוחות להתמודד עם עוד משקל. זאת אומרת, עוד עול. -זו בדיוק הנקודה. לא לפחד מהניסיונות, לא לפחד מהאיסורים. הפוך. אם אנחנו יודעים שבטבע הקב"ה לא נותן איסורים

וניסיונות למי שלא יכול להתמודד עם זה, אוקיי? אז לא לפחד מהמשקולות. לא לפחד. -מי שרוצה להניף, אתה אומר. זו בדיוק הנקודה. להתמודד עם המשקל ולגדול באמונה וביטחון. אשרינו, יפה. אז תודה רבה לכם שהייתם איתנו ושתצליחו, תצליחו בדרך. תצליחו בדרך חזקה. -תודה, גולן, תודה לך. אשריך. גולן, אתה מחזק אותנו לא פחות, אתה יותר שאלת את השאלות אבל לראות את התהליך שאתה עושה בשנים האחרונות זה מאוד מאוד מחזק, מחזק הרבה מאוד יהודים, אני אומר לך את זה בוודאות גמורה. לראות את שמחת החיים שלך. -נכון. יהודי זה שמחה קודם כול. אם הוא לא שמח שיבדוק את עצמו. אז תודה רבה לכם. -תודה לך. תודה רבה לקהל בבית. אנחנו היינו פה עם

אלופים, הא? אז בהצלחה ביעדים הבאים שלכם. תודה רבה, גולן. -בעזרת השם. הרבה סייעתא דשמיא. -אמן. -תודה רבה.