"ביקשתי שהילד יהיה בריא": לילך עזרא על הרגע המכונן בחייה

עופיר פרקס ממש במצב של בעלי עשה שמע ישראל ופשוט ממש חשבנו שהוא הילד הולך שמי לילה חזרא אני נשפואה פלוס חמישה ילדים מחולון הסיפור שלי התחיל בשנת 2014 שבן שלי חלה היה לו כאבים ברגליים כאבים הקליה לחצים בחזה אחרי המדיקות גילינו שהוא חולה במחלה מחלת סרטן בשם א בשם נוירובלסטומה זה גידול מאחורי הקליה בגודל 13 סטימטר עופיר חי בזמנו היה עופיר הוספנו לו את השם חי היה בגיל בן 7 וחצי שהמחלה התגלתה הרופאים אמרו לנו שזה בשלב ארבע שלב מאוד מתקדם שהסיכויים לצאת מזה כלושים ואז התחלנו את המסע שלנו לקחתי את זה כפרויקט עופר עבר את כל הפרוטוקול כימיותרפיות וטיפול ביולוגי ועקרנות וניתוח להוציא את הגידול. הוא היה

גיבור גדול באמת. הוא עפר את הכל בצורה סופרמן. בליתי מוסברת בכלל איך ילד כזה קטן עובר דברים כאלה גדולים. שהיינו מטופלים היו שם המון עמותות ואחת מהעמותות זה עמותת חי לב ולא שיטין. הם הם עמותות דתיות שחיברו אותנו ככה. נטסנו לאומן לא הייתי דתיה. ישבתי בציון של הבעל שם טוב ועשיתי לא יודעתי מה זה התבודדות ופשוט דיברתי עם הקדוש ברוך הוא כאמלה לילד חולם ביקשתי שהבן שלי יהיה בריא ובאמת שחזרנו על הארץ היה צטריך לעשות להופיר ביופסיה כדי לגלות כדי להבין מה קורה אחרי היוםפיה אם הגידול הצטמצם ובאמת היו היו ניסים היה שמחה גדולה ולאט לאט הבנתי שיש שם מישהו למעלה ושומע לי פשוט כך ואז ב-2016 הופיר ר עברי

טרומבוציטים התחילו לרדת שאל את הרופא מה קורה והוא אמר שכנראה שחזרה מחלה כאמא לא האמנתי האינטואיציות שלי אמרו שהילד שלי בריא פה אמר שנעשה לו שוב ביופסיה והגעתי לבית חולים והייתי בסוג של אורות הוא נראה בריא הילד בריא לא מרגיש לי שהוא כי אני יודעת מה זה ילד חולה שהוא היה חולה ואז א עשו לו ביופסיה וביופסיה ראו שבאמת חזרה מחלה 20% ומאחץ בעצם בצד א ימין שיש תאים ועדיין לא קיבלתי את זה ועדיין אמרתי לרופא אני רוצה בדיקה חוזרת והם נורא אמרו אם יש מחלה אז יש מחלה טענו שאוקי נעשה את הביופסיה החוזרת כדי לשלוח איזשהו גן לבדיקה לארצות הברית אמרתי לא משנה למה אבל תעשו את הביופסיה חוזרת את הביופסיה הראשונה

לקחתי את זה לחבדת שנייה בבית חולים אחר ושם מנהלת מחלקת מהחצם אמרה לי אני לא מבינה על הסמך מה הביאו לך תשובה אי אפשר לקרוא יש שמה באגבי אין תשובה החלטית ואז הם עשו את הביאופסיה החוזרת בין לבין אנחנו הגענו לבית חולים כדי לעשות לו בדיקות דם ובלי קשר בדיקות ביקורת רגילה שגרתית והייתי נכנסת לרופאים שהיו נורא מלחיצים ומפחידים שו כבר להתחיל כימטרפיה אני לא הסכמתי והם נורא הלחיצו ואפילו קצת איימו מדובר בילד אפשר ללכת לבית משפט ואמרתי על גופתי המתה אף אחד לא מגיע לי בילד ואנחנו לא מתחילים שום טיפול עד שאין לי את הביופסיה השנייה הם קצת קצת חשבו שאני טרללה לה. לימים הגיעה ביופסיה מסתבר שבאמת לא הייתה

מחלה. זה היה פשוט פלא. אני בחורה לא דתיה שורה ניסים בעוד ניסים ועוד ניסים. אמרתי אין אין דבר כזה זה לא פוקס. ואז הופיר היה באמת בריא במשך שנה וחצי כמעט שנתיים וב-2016 חזרה לו המחלה ואז החלטתי לשים כיסוי ראש. עברנו לטיפולים לארצות הברית ושחזרנו אמרו לנו בארצות הברית שבגלל שהביולוגי בארץ לא עבד טוב ועשה לו תופעות לוואי אז הם לא מוכנים לטפל בביולוגי שם וכרגע אין מה לעשות א לחזור לארץ ואם במידה והם יפתחו איזשהו תרופה חדשה אנחנו נחזור לשם אז באמת המותה עשתה לנו קמפיין שמרנו את הכסף לך שתהיה תרופה חדשה אנחנו נטוס המותה תלושית יד עזרה לנו א בקמפיין בארצות הברית א אופיר היה בן 13 ושם חגגו לו בר מצווה

א שחזרנו לארץ סופיר הרגיש א די טוב חודש אוגוסט הוא זה התחיל לדרדר הוא היה בן 16 ו3 וזה גם אן אוף כזה עופיר פרקס ממש במצב של בעלי עשה שמע ישראל חר ופשוט ממש חשבנו שהוא הילד הולך אמרתי הקדוש ברוך אבא אם אתה לוקח את הבן שלי אין עסקה אני מורידה את כיסוי אני לא נשארת אני לא רוצה להיות לא רוצה כלום נס נוסף הוא היה מונשם מורדם ואז הוא התעורר כאילו רוצה לדבר הוא יצא מזה שהרופה במחלקה הייתה משפשפת את העיניים חזר כאילו כלום עופיר באותו יום שישי היה צריך להשתחרר הביתה הכנתי את הארוחת שישי עופיר היה מאושפז בעלי היה שמה והוא שאל אותי בבוקר עופיר אמא איפה את אמרתי לו אבא איתך הוא אכל כדורי שוקולד, אני

הייתי במכולת, מכינה את השבת, הרופאים באו לשחרר אותו הביתה. בא לי התקשר ואמר לי, תקשיבי, הילד מפרכס עוד הפעם, תבואי. מהר, התנסעתי מהר, קראתי לאמא שלי, זגתי אותה, משהו בלב אמר לי שם, שזה הולך לכיוון לא טוב. א שבאתי ראיתי את האחות מנשימה אותו, הרופא שב לידו על הראש, ואז היא הסתכלה ואמרה לי, "את רוצה שאנחנו ניקח אותו לטפול ממשיך?" אמרתי לה, "תשחררו אותו." בפעם הקודמת שהוא פרקס והוא היה תמשר מודם הם הסבירו לי שחלילה אם זה קורה שוב ועוד הפעם אנשימים מרדמים יכול להיות ישר גם צמח וזה לא המטרה שלי ש שהן שלי יסבול ואז הופר נפטר ביום שישי לכח בתשרי פרשת בראשית זה היה תקופת קורונה אז אני פשוט פניתי

לאברהם מהעמותה ואמרתי לו שאין דבר כזה קורונה אצלי אין משטרות אין כולם מגיעים ללוויה הייתה באמת לוויה בקשה כי עופיר היה חולה בדרך כלל במחלה שלו זה שנה וחצי שנתיים והוא היה חולה שבע שנים שזה הרופאים לא הבינו איך באמת אמרו שזה מהשמחה שלי שהכנסתי הייתי כמו אני הייתי כל היום ב כל היום הלי צדנית רפואית של הילד שלי אין מקום שהוא לא היה בעולם מתעורר מהכימיותרפיה ואנחנו איפה נוסעים איפה מבלים תמיד ככה זה היה רק שמחה ואז הרגע המכונן שלי היה שאני פשוט התעבתי בקדוש ברוך הוא יותר הגיעו גיעו לילה שבעה אנשים חשבו שאני לא על הקרקע חשבו שאני אני לא לקחתי שום כדור הרגעה ואני לא מעשנת ופשוט אני הייתי בהשלמה אני

יודעת שדיברו טוב היא תתשת אחרי זה הכל יבוא לה בבום אני פשוט רק התחזקתי באמונה בעשיבה והיה כמו אילולה היה אורות ואני צחקתי ואני דיברתי באמת זה היה זה היה כאילו סוג של השלמה כי אמרתי השם יתברך אין פה בעולם הזה אפקר ובזכות האמונה הזאת הבית שלי עלה רגליים. אני גם מאוד חזקה ומחוזקת כי אני מאוד מאמינה גם בעולם הבא. אופי חי בא בחלומות ומסרים לאנשים שמוסרים לי את זה ואומרים לי שהוא אומר שהוא אוהב אותי ושהוא רואה הכל מלמעלה ושאני אמשיך במה שאני עושה ושאני חזקה ושהוא תמיד איתי והוא ממש מתעקש והוא ממש חוזר ואומר אבל תגידו לה תגידו לה את זה ולשמוע את הדברים האלה וכאילו ואני רוצה להגיד להופיר שאנחנו אנחנו עוד נתראה בעזרת השם תמיד

חל שכב