הרב זמיר כהן - מדעים ויהדות, פרק 8: מסע לעולמו של העובר HD (כתוביות)

שלום וברכה וערב טוב, אנחנו נצא הערב בעזרת השם למסע לעולמו של העובר. נראה גם מנקודת מבט מדעית, גם מנקודת מבט תורנית את הפלא הגדול של ההיווצרות העוברית וכמה מוסרי השכל שיש ללמוד מזה לחיים. ישנה מבוכה גדולה אצל נשים שחושבות על "הפסקת היריון", מה שקוראים היום, כי זו מילה יותר עדינה מאשר להשתמש במילה "הפלה". אז זה נשמע יותר עדין, ומתלבטות האם באמת העובר הזה יש בו חיים, הרי עדיין הוא לא נמצא בעגלה. אם הוא היה תינוק בעגלה, אף אחת לא הייתה מעיזה להרוג את בנה, את בתה. אבל כשמדובר בעובר שנמצא ברחם, עדיין לא רואים, ישנן ספקות. חז"ל לימדו אותנו בדברים שהמדע גילה רק לאחרונה, ממתי העובר נחשב חי, מה בדיוק

קורה לו שם בפנים. דברים שהמדע עדיין לא גילה גם זה כתוב בדברי חז"ל בתלמוד, ואפילו במה שנוגע לידיעות שיש לעובר. בעבר היו בטוחים שהעובר הוא סוג של רקמה מתפתחת וזה הכול, אין מעבר לזה כלום. היום התברר שעובר חש, קולט רשמים מבחוץ, שומע צלילים, זוכר אותם. אבל נפתח תחילה, נלך לפי סדר, נתחיל קודם כול במה שנוגע לתחילת החיים של העובר, ממתי הוא נחשב אדם לכל דבר. חז"ל אומרים, יש סיפור בגמרא שאנטונינוס, היה קיסר רומא, והוא שאל את רבי יהודה הנשיא: ממתי הנשמה נכנסת בעובר? האם בזמן ההפריה או בזמן הלידה? אז עוד לא ידעו בדיוק מה קורה ברחם של האימא אז הוא שאל אותו. היה דיון ביניהם, בסופו של דבר אמר רבי יהודה

הנשיא ש"את הדבר הזה לימד אותי אנטונינוס, "הקיסר הרומאי". כי הקיסר הרומאי אמר לו: אם הנשמה נכנסת רק בזמן הלידה כשהעובר יוצא החוצה אז לפתע נכנסת בו נשמה, בשר שניקח ונניח אותו על השולחן במשך שלושה ימים, סתם חתיכת בשר נניח אותה על השולחן שלושה ימים, מה יקרה לה? תירקב לחלוטין. הביצית המופרית שנמצאת ברחם של האימא היא כבר לא חלק מהגוף של האימא, היא מטיילת שם בפנים אבל היא לא חלק מהגוף. אם אין לה נשמה, איך היא לא נרקבת? אמר רבי יהודה הנשיא: אני מסכים איתו, עם אנטונינוס, שבאמת כבר בשלושת הימים הראשונים, כך המקובלים כותבים, בספר "עץ חיים" אומר האר"י ז"ל שבימים הראשונים, בכל יום יש שישה ניצוצות של נשמה

שנכנסים בעובר. כל הניצוצות יחד הם 18 בסך הכול. ביום הראשון שישה ניצוצות נכנסים בעובר. ביום השני עוד שישה, בשלישי עוד שישה, כעת הוא נקרא חי. כלומר, שלושה ימים לאחר ההפריה, העובר כבר נחשב חי. גימטרייה 18. אבל מאיזה זמן הוא נחשב אדם שלם לכל דבר? נשמה נכנסת בו כבר בשלושת הימים הראשונים, אבל מתי הוא נחשב כאדם שלם, יצור אנושי שלם? בעבר, רק לקראת סוף המאה ה-19, גילו שבמוח האדם יש סוג של חשמל. המוח משדר גלים חשמליים. בעקבות הגילוי הזה המציאו את המוניטור, היום מחברים אלקטרודות לראש של האדם ומודדים את הגלים החשמליים שרואים שם על המסך. אם רואים קו ישר, יודעים שהאדם הזה מת. המוח כבר לא משדר יותר גלים

חשמליים, הוא מת. אמרו לעצמם: אם כשהמוח מפסיק לשדר גלים חשמליים זה אומר שהוא מת, זה מלמד שמתי מתחילים החיים? כשהעובר מתחיל לשדר גלים חשמליים. אבל פעם לא ידעו. ממתי המוח של העובר משדר גלים חשמליים? בדורות האחרונים, ממש בעשרות השנים האחרונות מנסים יותר ויותר לחקור, מגלים כלים חדשים, ממציאים דברים חדשים, והנה מתברר שמשנה מפורשת שמופיעה אצלנו במסכת נידה התגלתה היום עם הכלים הכי משוכללים שיש. המשנה אומרת כך: אישה יולדת או מפילה, כשהיה בית המקדש קיים היו דיני טומאה וטהרה, היום זה הלכות טהרת המשפחה כמו בדיני נידה, אז היו דיני טומאה וטהרה שהיו להם כמה וכמה השלכות. אם ההפלה נחשבת כלידה, כל הדינים של

יולדת חלים גם על אישה שהפילה. אבל אם ההפלה לא נחשבת, אני מדבר עכשיו על הפלה טבעית, לא שהפילה בכוונה, הפלה טבעית, קורה שעובר נופל, האם יש לאישה הזו דינים של יולדת או כאילו שלא קרה כלום? גם היום יש לזה השלכה בדינים של פדיון הבן. פדיון הבן תמיד צריך לעשות לבן הבכור. אם נולד בן בכור עושים לו פדיון הבן. אבל אם האישה הפילה לפני, הוא לא בכור. כתוב "פטר כל רחם", פוטר את רחמה, כלומר הוא הראשון שיצא מרחמה. אבל אם היא הפילה לפני כן, אין פדיון הבן. אישה שהפילה יש לה דין של יולדת. אז אם היא יולדת, לא שייך פדיון הבן. אבל ממתי היא נחשבת כמו יולדת? אומרת המשנה: עד יום הארבעים להפריה אישה שהפילה היא לא נחשבת

יולדת כי היצור הזה שנפל ממנה, אותו עובר שנפל ממנה, אין לו עדיין שם של אדם. נכון, יש בו רוחניות כבר משלושת הימים הראשונים אבל שם של אדם עדיין אין לו. לכן עד יום הארבעים להיריון אם היא הפילה - כאילו שהיא לא הפילה, אין לה דיני טומאה וטהרה. אם אחר כך היא יולדת בן מקיימים בו מצוות פדיון הבן כי הוא הבן הבכור. מה שהיה לפני זה לא לידה. אבל מיום הארבעים ואחד והלאה יש לאישה הזו דין של יולדת. גם בדיני טומאה וטהרה שהיו בזמנם, גם לעניין שאם אחר כך היא ילדה בן, לא עושים בו מצוות פדיון הבן כי הוא לא בכור, היה מישהו לפניו שנולד ונפטר. המשנה הזו שתפסה את יום הארבעים, תמיד נתפסה כמין מסורת כזאת שקיבלו חז"ל. אז

מי שמאמין לתורה קיבל, מי שלא מאמין לא קיבל. אבל נקריא כאן מתוך מחקר של אנשי מדע בריטים שחקרו מטעם המועצה לחקר העובר באנגליה. נצטט קודם מדבריו של פרופ' דיוויד ליגר מהאוניברסיטה המרכזית של וושינגטון, והוא כותב כך: הפרופסור הזה מציין שבסביבות יום ה-40 מתחילים לגלות שהמוח של העובר מתחיל לשדר גלים חשמליים. בעבר מי חלם לחקור דבר כזה? יום ה-40 להיריון, הגודל של העובר הוא כמו שעועית. קטן מאוד. המוח שלו כמו ראש של סיכה. מי חשב פעם שאתה יכול למדוד גלים חשמליים של עובר בגיל הזה, ביום ה-40? אבל עכשיו, שיש כלים יותר משוכללים מתברר שבאמת בסביבות יום ה-40... הם מציינים בסביבות יום ה-40, וחז"ל אומרים ביום

ה-40 עצמו. אגב, לכן ביהדות אישה יולדת נקראת בשם אם. זה בא לרמז, מה הגימטרייה של אם? 41. כלומר, מיום ה-41 להיריון האישה הזאת היא אם. האב רק בלידה. אב זה א' = 1 שנעשה ב'. אחד שנעשה שניים. אז זה רק בלידה כי לפני כן הוא עוד לא ראה, לא הרגיש, לא חש, אבל האישה שיוצרת את הילד בתוכה, יום ה-41 להיריון נקראת כבר אם. מי שאוהב גימטריות ועומק בשפה העברית, זה אחד ההסברים למילה אדם. אדם זה לא רק מלשון אדמה, יש בזה גם מסר גדול. כתוב בגמרא: לכן הילד כלפי ההורים צריך להתייחס כאילו מדובר באלוקים. לפעמים שואלים אותי צעירים: "אימא שלי צועקת עליי, "אני מגיב גם בכעס, "איך אני מתגבר?" תמיד אני אומר לו: תדמיין

שאלוקים עומד לידך וצועק עליך, אתה תצעק עליו בחזרה? אימא זה כמו אלוקים. גם אם לדעתך היא טועה, אבל אבא, אימא, אלוקים זו אותה שורה. "שלושה שותפים באדם: הקב"ה, אביו ואימו". הקב"ה נותן את הנשמה והאבא והאימא נותנים את החומר, נותנים את הגוף של האדם. המקום היחיד שהבן לא אמור לשמוע להוריו, הבן או הבת, זה רק במקום שההורים אומרים לו לעבור עבירה: "לך תגנוב, "תחלל שבת, אל תלך ללמוד תורה", פה הוא לא אמור לשמוע להם כי גם הם חייבים בכבודו של הקב"ה. ואת זה לומדים מפסוק: כלומר, אף על פי שאני מצווה ש"איש אביו ואימו תיראו", אבל זה בתנאי ש"את שבתותיי תשמורו". למה? כי "אני ה'", וגם ההורים שלך חייבים בכבודו של

הקב"ה. כל זה מסתתר במילה אדם. המילה אדם מורכבת מ-א', דם. א' זו הנשמה הרוחנית, מייצגת את אלופו של עולם, את הקב"ה. המילה דם, אם ניקח את המילה אב, מה הגימטרייה של אב, הערך המספרי? 3. אם = 41. אב, אם יחד = 44, זה דם. כלומר, אדם זה א' - נשמה אלוקית, ודם - שזה אב, אם: הם שנתנו בו. אלה שלושת השותפים של שלוש האותיות שבמילה אדם. על כל פנים, החוקרים היום מגלים שבאמת מסביבות יום ה-40 היצור הזה הוא כבר יצור לכל דבר. עוד דבר שהתחלנו לומר אותו קודם, אנשי מדע בריטים שהשתתפו במחקר שנערך על ידי המועצה לחקר העובר באנגליה הם מציינים ש"לפי תוצאות המחקר "עוברים חשים בכאב מיום ה-40 להיריון בערך. "הדו"ח ממליץ לעדכן

את כל הנשים השוקלות לבצע הפלה "בנתונים המדעיים החדשים בתחום "וקורא לחקיקת חוקים חדשים להגנה על עוברים. "פרסום המחקר גרם למחאה נמרצת נגד גורמים המעודדים הפלות". התברר, מסביבות יום ה-40 הוא כבר מרגיש כאב. כמה ארגונים יש היום של צער בעלי חיים? פעם הם חשבו על צער עוברים? הם רק הולכים להגן על תרנגולות ועל פרות, שזה חשוב, לשמור על צער בעלי חיים זה חלק מהציווי שבתורה. הגמרא אומרת: צער בעלי חיים דאורייתא. אסור מהתורה לצער בעלי חיים, זו לא איזו תקנת חכמים. איסור גמור מהתורה. לומדים מפסוקים. רק מה שיצאו וכל פעם תוקפים את ההלכה היהודית עם השחיטה היהודית. כבר הזכרנו כמה פעמים שבשחיטה היהודית אין שום צער

בעלי חיים. לפני שבוע שלחו אליי סרטון שאחד הערוצים, ערוצי הטלוויזיה בארץ בשבוע שעבר פרסמו עוד כתבה שמשמיצה את השחיטה היהודית. ושם הם מראים את השחיטה שלדעתם זה בגדר של התעללות בבעלי חיים. הביאו את הראשון לציון הרב יצחק יוסף, כמה שניות מדבריו שהוא אומר שבשחיטה היהודית אין צער בעלי חיים. הביאו גם דקה מה שאני דיברתי אולי כאן, אני לא יודע מאיפה לקחו את זה, שאמרתי שאין צער בעלי חיים, גם את זה הכניסו בפנים, דקה, פחות מדקה, משפט אחד, ואחר כך כל התוכנית הם רק מראים שיש צער בעלי חיים. אם הם היו הוגנים, היו מראים את כל מה שהסברנו. אז הרי הסברנו בהרחבה, מה שהבאנו בספר "המהפך" בחלק הראשון שבשחיטה יהודית

אין צער בעלי חיים, אפילו לא שנייה אחת. בהובלה של בעלי חיים הדגשנו תמיד: צריך לשמור שלא יהיה צער בעלי חיים בהובלה, בהגעה, שזה הלכות צער בעלי חיים, צריך להקפיד. אבל השחיטה עצמה - חס ושלום לומר שיש בה צער בעלי חיים. ואדרבה, מי שבוחן את העניין הזה מגלה שתורה מן השמיים. ואת זה הם לא רצו לומר באותה תוכנית, את ההסבר, רק הביאו משפט ש"הנה, זה אמר שאין צער בעלי חיים בשחיטה, "וזה אמר שאין צער בעלי חיים בשחיטה ותראו מה קורה בבתי המטבחיים". אולי נאמר את זה בקצרה לטובת מי שראה את התוכנית הזו ולא יודע את ההסבר. כידוע, מרכז העצבים והתחושות נמצא במוח. יש מרכז אצל כל בעלי החיים, אצל כולם יש מרכז עצבים ותחושות

שנמצא במוח. ברגע שאין אספקת דם למוח, אותו בעל חיים לא מרגיש שום כאב. כי כשיש אספקת דם אז המוח מקבל את הדם עם החמצן ואז הוא מתפקד, אבל אם אין אספקת דם למוח אין שום צער. כששוחטים בעלי חיים בשחיטה היהודית ורק את אותם שהם מעלי גירה ומפריסי פרסה, רק בעלי חיים טהורים שהתורה התירה גם בעופות וגם בבקר וצאן, מתברר דבר מדהים: אצל כל בעלי החיים יש שני עורקים שמזרימים דם למוח, זה אצל כולם. יש עורק קדמי שמזרים דם למוח ויש עורק אחורי שמזרים דם למוח דרך העורף. כששוחטים את העורק הקדמי אין אספקת דם מהעורק הקדמי, אבל יש אספקת דם מהעורק האחורי ואז הבעל חיים עדיין בהכרה, מה יעזור ששחטת אותו? עדיין המוח מקבל אספקה

של דם והוא בהכרה ומרגיש כאב. אם היה רק הקדמי, לא הייתה שום בעיה. עצם החיתוך הוא חד ומהיר. כל מי שפעם קיבל חיתוך חד ומהיר באצבע עם סכין חדה לא מרגישים את הכאב בכלל, אחר כך מרגישים כאב. אבל באותה שעה אפילו לא מרגישים את החיתוך. ובהלכה היהודית הסכין צריכה להיות חדה בלי שום פגם, בודק אותה השוחט, אם יש פגם קטן היא פסולה. מאוד מקפידים בהלכה על זה. כלומר, הבעל חיים טרף אם שחטו אותו בסכין שיש פגם אחד. לא כמו אצל אחרים, יש כאלה שוחטים עם סכין של לחם, אצל המוסלמים, אצלנו צריך שלא יהיה שום צער בזמן החיתוך. מה תאמר? אבל אחר כך רואים את הבהמה מפרפרת, רואים את התרנגול מפרפר. כאן התברר דבר מדהים: אומנם אצל

כל בעלי החיים יש עורק קדמי ועורק אחורי שהם מזרימים דם למוח, אבל רק אצל בעלי חיים שהתורה התירה אותם באכילה העורק האחורי הוא לא נכנס ישר למוח, אלא מתחת המוח הוא מתקפל, יורד, מתחבר לעורק הקדמי ודרכו הוא מזרים דם למוח. יוצא שרק בעלי חיים שהתורה התירה באכילה, כששוחטים אותם אין אספקת דם למוח מיד בזמן השחיטה, שנייה אחרי כבר אין אספקה, ממילא אין שום צער. זה שרואים אותו מפרכס, זה כמו לטאה שכשבא בעל חיים לטרוף את הלטאה הקב"ה סידר לה מנגנון הגנה. כשהיא רואה שבא מישהו לטרוף אותה, היא יכולה להשיל את הזנב, מפילה את הזנב ובורחת. אחר כך צומח לה זנב חדש. והזנב שהיא הפילה הוא מפרפר שם. הבעל חיים שבא לטרוף

אותה, הוא חושב שהיא עדיין פה, הוא לא יודע שזה רק הזנב והיא כבר ברחה, נמצאת בחוף מבטחים. הוא בטוח שהיא כאן. אבל כשהזנב מפרכס, יש לו כאבים? רואים אותו קופץ, כואב לו? אין מוח, אין כאבים, זה סתם פרכוס, רפלקס כזה. כך אותם בעלי חיים, ברגע שנשחטו שחיטה כהלכה עצם החיתוך לא כואב, שנייה אחרי אין אספקת דם למוח, אין צער בעלי חיים, אפילו לא שנייה. לעומת זאת, אם ישחטו סוס למשל או חזיר, יש בו צער בעלי חיים גם אם ישחטו אותו. למה? כי גם אם חתכת את העורק הקדמי, העורק האחורי ממשיך להזרים דם למוח כי העורק האחורי הוא נכנס ישר למוח. לא כמו אצל בעלי חיים שהתורה התירה באכילה, שהעורק האחורי מתחבר לקדמי ודרכו הוא

מזרים דם למוח. זה מחקר שקיבלתי אותו מווטרינר בשם ד"ר נורברטו קליין, וטרינר עם שם בינלאומי שעלה לארץ, הוא ערך את המחקר הזה. אז כל זה הסברנו באותו סרטון, אבל את כל ההסבר הם לא הראו. מה הם הראו? רק את השניות הראשונות ששם אנחנו מזכירים שאין צער בעלי חיים בשחיטה היהודית, אחרי שהראו את הרב יצחק יוסף, הראשון לציון, שגם הוא אומר את זה, וקפצו אחר כך להראות כנגד השניות האלה, הראו אחר כך רק את הבעלי חיים איך שהם נשחטים ואיך יש שם דם וכל העניינים האלה. אז כמו שאמרנו, ודאי שאם יש במקום מסוים שרואים שדוחפים בעלי חיים בצורה לא נכונה, חובטים, מכים, ודאי שצריך לצאת כנגד זה ולשמור על הבעלי חיים. זה לא שחס

ושלום היהדות היא בעד צער בעלי חיים. הפוך, כמה הלכות יש לנו, אפילו בהלכות שבת יש דברים שהתירו משום צער בעלי חיים. אז הם יבואו להטיף ליהדות מה זה צער בעלי חיים? וגם רואים שהם מזכירים שם כל הזמן "השחיטה כהלכה", "השחיטה כהלכה". מה המטרה שלהם בזה? רק לעשות שטיפת מוח לאנשים שהשחיטה כהלכה היא בעייתית. אל תלכו עם הדבר הזה. טוב, לא חשבתי להיכנס לזה אבל אם הזכרנו פה, היום יוצאים כל אלה של הארגונים של צער בעלי חיים, תשאל אותם אם הם דואגים לעוברים שמפילים אותם. על פי המחקרים האלה, מיום ה-40 כבר העובר חש בכאב. אז תרנגול אכפת לו, אבל להפיל עוברים זה לא אכפת לו. תקים ארגון שיגן על עוברים, למה על תרנגולים?

זה חשוב וזה חשוב. אבל אי אפשר להשוות, זה חיים של בני אדם. ונשים עושות הפלה בלי לדעת כמה צער הן גורמות לילד שלהן. חוץ מהאיסור של נטילת נשמה, גם מבחינת הכאב והצער. התברר שמיום ה-40 כבר העוברים חשים בכאב, רואים את זה במסך שם. מלבד זאת, חז"ל לימדו אותנו שחיי העובר, המסוגלות של העובר לקלוט מה קורה מסביב היא הרבה יותר מכפי שאנחנו סבורים. נראה קודם מה אומרים חז"ל ומה המחקרים של היום אומרים בעניין הזה. יש פסוק בתורה שכשרבקה אימנו הרתה, בתחילה הייתה בלי ילדים, אחר כך היא התפללה המון, בעלה יצחק התפלל עד שהרתה. מה יש לדרוש? הלכה לנביא, שם בן נח, אמרה לו: תגיד, מה קורה איתי? אני מרגישה בפנים "ויתרוצצו

הבנים בקרבה". כל אישה בהיריון מרגישה חבטות בפנים, למה היא הלכה לשאול את הנביא "מה קורה איתי"? ומה הוא ענה לה? יש לך שני ילדים. ואז היא נרגעה. מה בלבל אותה? למה היא הלכה לנביא? אומרים חז"ל: היא ידעה שכל אישה הרה מרגישה את התזוזות של העובר, אבל אצלה היא חוותה חוויה מאוד מוזרה. היא לא ידעה שיש לה שניים, חשבה שיש אחד. כשהייתה עוברת ליד בתי עבודה זרה, היה עשיו מפרכס ורוצה לצאת. כשהייתה עומדת בבתי כנסיות ובתי מדרשות היה יעקב מפרכס ורוצה לצאת. וזה היה מוזר לה. אמרה: אני לא מבינה, הילד הזה אוהב עבודה זרה או שהוא אוהב בית כנסת? חשבה שיש לה ילד אחד והיא לא הבינה, עוברת ליד בית עבודה זרה, פתאום חבטות,

בעיטות, הוא רוצה לצאת, כלומר הוא מתגעגע למקום הזה. עומדת בבתי כנסיות, בתי מדרשות, שוב חבטות. אז איזה מין ילד זה? לכן הלכה לשאול את הנביא "מה קורה?" ענה לה "יש לך שניים", נרגעה, הבינה יש שניים. באמת יצאו ממנה יעקב ועשיו. יעקב איש תם יושב אוהלים, ועשיו איש ציד, איש שדה, שפיכות דמים, היה אדם בעייתי. מה רואים כאן בחז"ל? עובר ברחם אימו מרגיש האם אימו נמצאת בבית הכנסת או נמצאת בקולנוע. אם ההורים רבים בבית, בעל ואישה צועקים אחד על השני, כועסים והאישה בהיריון, שידעו שיש מי שמקשיב לשיחה שלהם והוא מרגיש שיש כאן מתיחות. מהרגע שאישה הרה צריכה להקפיד פי כמה מאשר בעבר להיות במקומות טובים, לדבר ברוגע, לשמוע

דברים טובים. הגמרא אומרת שרבי יהושע בן חנניה, "אשרי יולדתו", כך אומרים חז"ל. "אשרי יולדתו", אשרי האימא שילדה אותו. רבי יהושע בן חנניה היה גדול הדור בתורה, אפילו יותר מנשיא ישראל. אז נשיא ישראל היה ענק התורה שבדור, לא כמו היום שמים נשיאים... אז נשיא ישראל היה ענק התורה שבדור, ורבי יהושע בן חנניה היה גדול יותר מהנשיא בתורה שלו. יש סיפור בגמרא שהוא עצמו אמר לו שאתה הרב שלי. כך רבן גמליאל, שהיה הנשיא, כינה אותו, את רבי יהושע בן חנניה. היה גם פיקח גדול. יש הרבה סיפורים בחז"ל על הפיקחות של רבי יהושע בן חנניה מול הקיסר הרומאי, מול בתו של הקיסר. אולי דוגמה רק על הפיקחות שהייתה לו. יש הרבה שאלות ששאלו

והוא ענה אבל... חז"ל מספרים שפעם אחת בתו של הקיסר הרומאי שאלה את רבי יהושע בן חנניה, היא לעגה לו, אמרה לו: איך יכול להיות תורה מפוארה בכלי מכוער? הוא חיצונית לא היה נראה טוב, הפנים שלו היו מכוערות, לא היה יפה, והיא ברומא רגילה שגוף זה המרכז, הכול סביב הגוף, החומר, איך אתה נראה, איזה שרירים יש לך, איך אתה מפותח. הוא חיצונית לא היה נראה טוב, והיא לא היה לה מעצור בדיבור שלה עם הגאווה שבה אז היא ירדה עליו, אמרה לו: מה זה, תורה מפוארה בכלי מכוער? אתה כזה פיקח, תראה באיזה כלי הפיקחות שלך נמצאת. הוא לא הראה לה שהוא נפגע, אבל הסיט את הנושא לעניין אחר. אמר לה: סתם שאלה, תגידי, היין בבית אביך, באיזה

כלים נמצאים? אמרה לו: ירדתי פעם למרתף בארמון של הקיסר, ראיתי הכול חביות של חרס. אמר לה: אני מתפלא עלייך, כל העולם משתמש בחביות של חרס ליין, ואביך, קיסר רומא, הוא כמו כולם? אמרה לו: אז מה צריך להיות? הייתי מצפה שכל היין של הקיסר יהיה בכלי כסף, בכלי זהב, כלי מתכת מפוארים, לא בחביות של חרס. אמרה לו: אתה צודק. באמת, זו ממש בושה לאבא. הייתה בעלת גאווה. הלכה לאחראי על היינות, על המטבח של אביה, היא הייתה מאוד מפונקת, אצל אביה, מה שהייתה רוצה היה נותן לה, הלכה, אמרה לאחראי שם: תחליף את כל החביות של החרס בכלי כסף, כלי זהב, מתכות. מה זה הדבר הזה חרס? טוב, הוא הבין שזה לא הגיוני, אבל מה הוא יעשה? נתנה

הוראה, החליף את הכול. אחרי חודש מגישים, כל ארוחה היו מגישים לקיסר יין, שותה את היין - חמוץ. אמר: תביאו מחבית אחרת. הביאו מחבית שנייה - חמוץ. כל היין החמיץ. קרא לאחראי על היינות: מה זה? התברר לו שהכול במתכות. אמר לו: תגיד, אתה... איך אתה עושה דבר כזה? הרסת לי את כל היין, זה המון כסף! אמר לו: סליחה, אדוני הקיסר, אני לא אשם, הבת אמרה לי. קרא לבתו, אמר לה: תגידי, את שפויה? הרסת לי את כל היין! זה המון כסף! אמרה לו: אבא, אני לא אשמה. החכם היהודי שאתה כל כך מעריץ אותו, רבי יהושע בן חנניה, הוא אמר לי. קרא לרבי יהושע: למה הרסת לי את כל היין? אמר לו: מה, אני אמרתי משהו? היא אומרת אתה אמרת. הוא אומר:

לא, אני עניתי לשאלה שלך. את שאלת "תורה מפוארה בכלי מכוער?", רציתי להגיד לך: יין טוב שמים בכלי חרס. לא התכוונתי שתלכי להחליף את הכול. אני רק שאלתי אותך: כולם בחרס, גם... הוא ידע שהיא תלך לעשות, אבל ניסח בצורה שהיא תתחרט על הרגע שהיא דיברה. שאלה אותו "תורה מפוארה ב...". אז אמרה לו: אבל יש חכמים שהם גם יפי תואר. אמר לה: אם היו מכוערים היו עוד יותר חכמים. למה? כי אדם שהוא יפה הוא הרבה מתעסק בחיצוניות, מעניין אותו איך אני נראה ומה חושבים עליי. אבל אדם שיודע שהיופי שלו לא מעניין אף אחד אז הוא מרוכז בדברי חוכמה, בלימוד, מפתח את עצמו מבחינה רוחנית כי החיצוניות פחות מעניינת אותו. לכן באמת כתוב במזמור

"אשת חיל": במה היא תתהלל? הסבירו המפרשים שאומנם שקר החן והבל היופי אבל אישה יראת ה' היא תתהלל ביופי שלה, זה הולך על ההתחלה. אישה שהיא יפת תואר, אז נכון, שקר החן והבל היופי אבל אם יש לה יראת שמיים, תהלל אותה גם על היופי שלה. למה? כי אם היא מכוערת ויש לה יראת שמיים זו לא חוכמה גדולה, אבל אם היא גם יפת תואר ובכל זאת היא יראת שמיים כי היא יודעת מה עיקר, מה טפל, אז תשבח אותה גם על היופי שלה כי היופי אצלה שימש ככלי לעלייה רוחנית, ככלי להתגברות על הניסיונות ועל הפיתויים של העולם. זו שלמות. זה מסביר לנו למה חז"ל משבחים את שרה אימנו שהייתה יפת תואר, את אסתר המלכה, משבחים חז"ל נשים יפות בהיסטוריה

היהודית. אבל אם "שקר החן והבל היופי", למה שיבחו אותן? התשובה היא, בגלל שהייתה להן יראת שמיים אף על פי שהיו יפות תואר, ואז גם היופי הופך להיות מעלה כי זוהי בעצם שלמות של אדם, שהיא גם יפה וגם יש לה יראת שמיים, משתמשת ביופי ככלי לעלייה רוחנית. על כל פנים, מתברר על פי דברי חז"ל שעובר ברחם אימו הוא קולט מה קורה בחוץ, הוא יודע איפה הוא נמצא כאילו יש לו רוח הקודש. הוא מרגיש אם זה מקום טמא או מקום טהור כי הרוח שבו היא מאוד רוחנית. שם אנטונינוס ורבי יהודה הנשיא... אולי נקרא בפנים כאן קטע מתוך הגמרא במסכת נידה, דף ל', עמוד ב', אומרת הגמרא כך: כשהעובר נמצא ברחם, למה הוא דומה? כלומר, משני הצדדים של הראש,

הצדעיים. המרפקים. כלומר, הוא לא אוכל מהפה, אלא הוא אוכל מהטבור. אחר כך כתוב: שזה דבר פלא, שעד עכשיו היה אוכל, שותה, נושם דרך חבל הטבור וכשהוא נולד, זה מפלאי הבריאה, ש"נפתח הסתום", עכשיו הוא יכול להכניס מזון ולעכל, הוא אוכל דרך הפה. "ונסתם הפתוח" - הטבור נסגר מעכשיו לתמיד. יש גם בלב של העובר, מי שמכיר, יש הבדל גדול בין מעברי הדם. יש שם איזה פתח שבזמן הלידה מיד הוא נסגר ואז הזרימה של הדם... כי לפני כן הוא חי מהאימא וכעת הוא עם מערכות אדירות של ניסים גדולים בשעת הלידה. אבל הבאנו את זה בשביל ההמשך: נר, אין הכוונה נר משעווה עם אש, זה ודאי חז"ל ידעו שאין את זה שם, הכוונה נר רוחני. כלומר, יש שם הארה

רוחנית, התינוק שנמצא ברחם, יש לו הארה רוחנית. על דרך המשל אמרו נר. עובר ברחם אימו הוא בעל רוח הקודש, הוא רואה כל מה שקורה בעולם מסוף העולם ועד סופו. היום תגיד את זה למדען, הוא יצחק. הם התחילו לגלות קצת, תכף נראה שהעובר לא כמו שהם חשבו בעבר. הוא אומר: אל תתפלא, יכול להיות שהעובר נמצא כאן ורואה מה קורה במרחקים, כמו אדם ישן, הוא נמצא כאן אבל אתה רואה אותו שבמוח קולט מידע מה קורה בעולם, רואה חלומות כאילו הוא נמצא בארצות הברית, נמצא באספמיא, מקומות הכי רחוקים. גם העובר ברחם אימו, תדע שאומנם העיניים עצומות, אתה רואה אותו ברחם, אבל במוח הוא קולט מה קורה כמו חלום. אין ימים הכי נעימים לאדם יותר

מהזמנים האלה. יש חוקרים שטוענים שכשאדם רוצה לישון שישתדל לישון בתנוחה עוברית. הוא לא יוכל לישון כמו עובר ממש, להתקפל, אבל בתנוחה עוברית, כלומר קצת לכופף את הברכיים כלפי מעלה, קצת להתקפל, והשינה הזו היא הכי בריאה. כשלמדנו כאן את הרמב"ם, את הלכות דעות, הוא מזכיר שם שבתחילת הלילה לישון על צד שמאל ובמהלך הלילה לעבור לצד ימין, דבר שגם עוזר מאוד לעיכול. אבל התנוחה, איך היא צריכה להיות? תנוחה עוברית, זה מזכיר לאדם בתת ההכרה את הימים הכי נעימים שהיו לו בהיסטוריה כשהיה עובר ברחם אימו. צריך לדעת, עובר ברחם אימו תלמיד חכם, מלמדים אותו את כל התורה כולה. זה, גם נבין מזה, אישה הולכת עושה הפלה, היא צריכה

לדעת, אם היא הורגת עובר, זה כמו שהיא הרגה את הבבא סאלי. היית מעיזה להרוג את בבא סאלי שבקי בכל התורה? העובר הזה בקי בכל התורה. בזמן הלידה מקבל סטירה בפה, שוכח את כל התורה כולה. למה באמת מלמדים אותו ואחר כך שוכח? כי בעולם הזה האדם צריך לבנות את העולם הרוחני שלו. צריך ללמוד תורה על ידי עמל, לא על ידי מתנות שהוא מקבל. אז למה מלמדים אותו שם? קודם כול, שידע את כל התורה. היום, כל דבר שאדם לומד בשיעור תורה, ידע שזה לא חדש בשבילו, זה חזרות על מה שהוא כבר למד. רק כשהיה ברחם אימו למד ושכח, השכיחו ממנו, ועכשיו בעולם הזה, כשהוא לומד תורה בחזרה, זה חזרות על מה שהוא כבר למד. כי זה צריך לקנות את זה בעמל.

משביעים את העובר לפני הלידה תהיה צדיק ואל תהיה רשע. ואפילו אם כל העולם מחמיאים לך שאתה צדיק עדיין אתה תהיה עם חשבון נפש. אין הכוונה שיסתכל על עצמו כרשע ויהיה מדוכדך ועצוב, אלא יאמר לעצמו: אני לא קונה חנפנות של אחרים שאומרים לי "אתה בסדר", "אתה בסדר". אם אני בסדר - מצוין, מה שאני לא בסדר, צריך להיות אמיתי עם עצמי ולתקן. כתוב בפסוק: "לב יודע מרת נפשו", אדם יודע מה יש לו לתקן בחדרי חדרים, מה הוא לא בסדר ועובד על הדברים האלה ומתקן את עצמו. כמה צריך לחזק ולעודד את האדם לדעת שהנשמה שלו היא טהורה. חז"ל אומרים שהנשמה דומה ליהלום. לפעמים האדם מרגיש עם עצמו סוג של דכדוך: נכשלתי בכך וכך, כמה עבירות

עשיתי, כמה דברים לא טובים ראיתי, כמה המוח שלי מלא שטויות, מלא זבל. והוא מרגיש עם עצמו שהוא כבר... כאילו אני טמא. אני לפעמים שמעתי את זה מאנשים שמגדירים את עצמם: מה שעשיתי בחיים, אני טמא, כבר אין... חס ושלום לחשוב כך. חז"ל מדמים את נשמת האדם ליהלום. יהלום כשנופל לבוץ מרימים אותו מהבוץ, הוא נראה גוש של בוץ, אבל רק טיפש יזרוק אותו. יש דברים שנופלים לבוץ, נניח חתיכת פירור של לחם נפל לבוץ אי אפשר לאכול אותו, הוא כבר לא שווה. אבל יהלום שנפל לבוץ, גם אם אתה רואה אותו מלא לכלוך, תיקח אותו, תרחץ אותו, תשטוף אותו היטב, הוא יבריק בחזרה. יש לך יהלום ביד, למה תזרוק אותו? גם נשמת האדם, אם האדם עוטף אותה

בלכלוך צריך לדעת שזה לא לכלוך שהוא במהותו, אלא זו מעטפת חיצונית. ובאמת רואים את זה היום, אנשים שהיו בעברם בשפל המדרגה, איזה דברים נכשלו, איזה עבירות, הכשילו את האחרים, עשו תשובה, למדו תורה, נהיו תלמידי חכמים. התחילו לזכות את הרבים, לעשות פעילות עצומה. ואסור להתייאש משום יהודי. לפעמים שומעים מאנשים: "תשמע, זה אין תקווה ממנו. "הוא, הדעות שלו מעוותות ואין תקווה, לא יצא ממנו כלום". זה לא נכון, היו אנשים שהיו הכי גרועים והפכו להיות מצוינים. אמר פעם הרב מאיר שוורץ: עם ישראל נמשל להרבה דברים. בשיר השירים כתוב: "אל גינת אגוז ירדתי", "אעלה בתמר", "תחת התפוח עוררתיך", עם ישראל נמשל להרבה דברים. אז הוא

הוסיף שלדעתו עם ישראל בדור שלנו נמשל לפופקורן. מה הקשר? הוא הסביר כך: אתה לוקח את הפופקורן, אתה רואה גרעין קשה, אתה אומר "אין לו תקווה", אבל קצת שמן, קצת חום, פתאום אתה רואה אותו קופץ לגובה, נפתח, נהיה לבן. איזו עוצמה. רק תיתן לו קצת חום, קצת זה, הוא עולה לגבהים. הוא אומר: תמיד יש כמה שרופים שנשארים שם למטה, אבל בסך הכול אם תיתן לו חום, רובו, אתה רואה אותו נפתח, פורח, נהיה לבן. "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו". זה עם ישראל. נעבור כעת למחקרים שנעשו היום, מה בעצם קורה עם העובר ברחם אימו. הזכרנו קודם את דברי חז"ל שאומרים שהעובר ברחם אימו יודע מה קורה בחוץ, אפילו למרחקים, קולט באיזה מקום הוא

נמצא, בית עבודה זרה או בית כנסת, קולנוע, שומע מה מדברים בחוץ. אולי נוסיף עוד זווית מדברי חז"ל. חז"ל אומרים, כתוב בגמרא במסכת יומא: "אישה עוברה שהריחה ביום הכיפורים", אישה בהיריון שהריחה ביום כיפור ריח של תבשיל והיא מרגישה פתאום תשוקה עצומה, תאווה גדולה לאכול מהתבשיל הזה. יום כיפור היום, אבל היא פתאום אומרת לבעלה: "אני לא יכולה, "אני חייבת לאכול". בתחילה לוחשים באוזנה שיום הכיפורים היום. למה? אומרים חז"ל: כשאישה בהיריון מתאווה תאווה לא הגיונית, זה לא סתם התחשק לה לאכול משהו, זה סוג של טירוף כזה שהיא מרגישה "אני חייבת", אומרים חז"ל: לא היא רוצה, אלא העובר שלה רוצה. ולוחשים באוזנה שהיום יום

כיפור כדי שהעובר ישמע ואולי הוא יירגע. אם לחשו ונרגע, בסדר. אם עדיין היא אומרת "אני רוצה", אומרים לה "תאכלי". למה? זה פיקוח נפש. כשהעובר הזה מתאווה לאכול, אם לא ייתנו לאישה הזאת לאכול את מה שהיא רוצה, אפילו ביום כיפור, היא עלולה למות מזה כי העובר עכשיו נמצא ברצון גדול של אותו דבר. אבל קודם כול לוחשים באוזנה שאולי ישמע העובר ויירגע. וחז"ל מספרים שני סיפורים. סיפור אחד מספרים שבזמנו של רבי יהודה הנשיא, שהיה נשיא ישראל, באו ואמרו לו: כבוד הרב, היום יום כיפור ויש אישה שדורשת לאכול, היא אומרת שהיא מרגישה תשוקה לאכול. אז הוא אמר להם, הם לא ידעו את ההלכה, לימד אותם: תלחשו באוזנה שיום הכיפורים היום

שהעובר ישמע, אולי יירגע. הלכו, לחשו לה באוזן "היום יום כיפור". היא ידעה, אבל לחשו באוזן "היום יום כיפור" שהוא ישמע, ונרגעה מיד. אם כך, אני לא צריכה לאכול, הכול בסדר. אמר עליו, כשסיפרו את זה לרבי יהודה הנשיא, אמר על התינוק הזה את הפסוק: "בטרם אצרך בבטן ידעתיך". זה פסוק שכתוב על ירמיהו הנביא, שעוד לפני שנולדת כבר ידעתי שאתה נועדת לגדולה. אז גם זה, התינוק הזה נועד לגדולה. ומי יצא? מי היה העובר הזה? רבי יוחנן. רבי יוחנן היה ראש האמוראים בארץ ישראל, חיבר את התלמוד ירושלמי. זה היה העובר הזה. עוד מעשה בתקופה אחרת, בזמנו של רבי חנינא. אמרו לו: כבוד הרב, יש פה אישה, יום כיפור רוצה לאכול, מרגישה תשוקה

לא הגיונית. אמר: תלחשו באוזנה שיום הכיפורים היום. לחשו לה "היום יום כיפור" ולא נרגעה, "לא לא, אני חייבת לאכול". אמר: טוב, תנו לה לאכול. אבל קרא על התינוק הזה, על העובר הזה קרא את הפסוק: "זורו רשעים מרחם", כבר ברחם רואים שזה הולך להיות רשע. "ונפיק מיניה", כך כתוב בגמרא, יצא ממנו "שבתאי אוצר פירי", התינוק הזה אחר כך נהיה שבתאי אוצר פירות. זה היה אדם מאוד בעייתי, לא היה לו לב לאנשים. הוא היה עשיר, כשהייתה מגיעה סחורה לעיר היה קונה את כל הסחורה: פירות, ירקות, חיטה, תבואה. היה גורם למחסור, לא היה לאנשים מה לאכול. את הכול הוא היה קונה. אז לא היה כמו היום - אתה יכול להביא, זה שיירות, סוסים, חמורים,

היה קונה את הכול. כשהיה מחסור עצום היה מתחיל לשחרר ומוכר במחיר פי 10 יותר, פי 100 יותר. אנשים אין להם מה לאכול, היו משלמים, היה מתעשר יותר. שוב מגיעה סחורה, לא אכפת לו אנשים מתים ברעב, סובלים, העיקר הוא רוצה להתעשר. אדם רשע, זה היה שבתאי אוצר פירי, אוגר פירות, זה היה הכינוי שלו. פה חשוב להדגיש, אין הכוונה לומר שאין בחירה לאדם. כמו יעקב ועשיו, אז לעשיו לא הייתה בחירה להיות צדיק? ודאי שהייתה לו בחירה. גם שבתאי אוצר פירי הייתה לו בחירה. רק כשדיברנו, מי שזוכר בשיעור על הפסיכולוגיה הזכרנו שעל פי התורה יש ארבעה סוגים של טיפוסים שהקב"ה ברא בעולם, מה שאומרים בהגדה של פסח: "אחד חכם, אחד רשע, אחד תם

ואחד שאינו יודע לשאול". חכם זה אדם פיקח שהוא נוטה לטוב, אתה מלמד אותו, הוא מיד רוצה לעשות טוב. רשע זה פיקח אבל הוא מרדן, תמיד ילך נגדך, אופי כזה, מה שתגיד הוא רוצה הפוך. ויש תם ושאינו יודע לשאול, הרחבנו בזה. מה שנוגע לענייננו, חכם ורשע זה כמו יעקב ועשיו. כלומר, הדחף הוא לכאן או לשם אבל יש בחירה. גם לרשע יש כלים ויש בחירה, גם אדם שמטבעו הוא מרדן יכול לקחת את הכלים האלה ולהפוך אותם לטובה. יכול להשתמש בזה במרדנות נגד היצר הרע, נגד אופי רע שיש לו, יכול לבנות את עצמו. אפילו ילד, אם רואים אותו מרדן, שם ראינו איך צריך לחנך, באותו שיעור הזכרנו איך לדבר איתו כדי לבנות אותו שיצא מהמרדנות שלו על ידי

שמסבירים לו מה הוא ירוויח אם הוא יעשה כך, מה הוא יפסיד אם יעשה כך, וגם איך להעביר את המסר בצורה שהוא לא ייפגע, כל זה דיברנו אז. אבל גם עשיו, ודאי שהייתה לו בחירה. גם אדם שנולד עם נטייה למרדנות יש לו בחירה. עד כאן דברי חז"ל. כעת נראה מה המדענים של היום גילו במה שנוגע לעולמו של העובר מבחינת תפיסה של מה שקורה בחוץ. בעבר היו בטוחים שעובר ברחם אימו הוא סתם רקמת בשר מתפתחת. זה מה שגם הביא אותם להמליץ על הפלות במהירות. מרגישים מה זה, סתם חתיכת בשר, תזרוק אותה. אם היו יודעים שמדובר באדם ולא סתם אדם, מדובר באדם תלמיד חכם שעוסק בתורה, אדם בדרגה רוחנית גבוהה שרואה מסוף העולם, הוא גם יודע שעכשיו רוצים

להרוג אותו, שרוצים להפיל אותו, גם את זה הוא יודע. כמה פעמים רופאים חסרי לב ודעת המליצו לנשים על הפלות. היו נשים שסיפרו לי על עצמן כמה פעמים של מקרים שהגיעו נשים כאובות שעד היום אין להן ילדים. כשהרתה אמרו לה: תשמעי, יכול להיות שיש איזה משהו שם, איזה שסע בשפה או הרגל שלו נראית ככה, ספקות כאלה, או שחשש לתסמונת דאון ועשו הפלה ואחר כך הגיעו לגיל שכבר לא יכולות ללדת יותר ואין יותר ילדים. יש לזה הסברים טבעיים, הפלה זה לא פשוט כל כך. יש מצב של הידבקויות ברחם אחרי הפלה, שהרחם נדבק וקשה אחר כך להפריד. יש מצבים שהרחם ניזוק בעקבות הפלות. וגם מבחינה רוחנית יש לזה הסבר, חז"ל אומרים שיש מצבים שהקב"ה, זה

כתוב במדרש, יש מצבים שהקב"ה אומר לאדם: כשאני רציתי - לא רצית, כשאתה רוצה - אני לא רוצה. זה דבר שצריך להיות מודע לו, שחס ושלום לא להיות עם קלות דעת כזו בעניין של ההפלות, ובפרט שבכל כך הרבה מקרים התברר שהם טעו. אומרים שלפי האולטרסאונד רואים כך, לפי בדיקה רואים כך, והאישה עומדת על שלה ולא מבצעת את ההפלה, נולד תינוק בריא ושלם. רק העדויות שהגיעו אלינו בהידברות זה מספר לא נתפס של מצבים כאלה. אני מדבר על מאות, לא אחד-שניים, מאות מקרים שהרופאים צפו עתיד שחור ובסוף נולד ילד בריא ושלם והכול בסדר, לא תסמונת דאון ולא שום דבר. חשוב לדעת שיש רופאים שמפחדים מאוד מתביעות משפטיות. לאחרונה הייתה תביעה כנגד

רופא ובית חולים שלא הודיעו להורים שיש חשש לאיזה עניין ונולד ילד עם בעיה, בית המשפט חייב לשלם מיליון שקל להורים. אז הרופאים מפחדים מזה, מצידו שהאישה הזו, שלא יהיו לה ילדים אף פעם. אבל מה הוא רוצה להסתבך, יתבעו אותו על מיליון שקל? הרי הם שומעים בינם לבין עצמם, אז מהפחד שלהם, על כל ספק "תעשו הפלה", "תעשו הפלה". אבל אנשים צריכים להיות אמיתיים, ישראל היא שיאנית בהפלות, ממש בין המובילות בעולם בהפלות. ועם ישראל צריך להיות הכי שומר על הילדים שלו. כמה נהרגו בשואה? כמה צריך לשמור על הילדים האלה. הזכרנו כבר פעם את החשבון שסיפר הרב דוד בצרי בשם הרב בן ציון אבא שאול, וחשוב לחזור על זה עוד פעם למי שלא שמע

ולפרסם את זה, לראות כמה אחריות של הורים להביא הרבה ילדים לעולם מצד כלל ישראל זה גם זירוז הגאולה, כל נשמה שבאה לעולם מזרזת את הגאולה. יש מספר של נשמות שלפני שיורדות לעולם משיח לא יכול לבוא. כך כתוב: "אין בן דוד בא "עד שיכלו כל הנשמות שבגוף". גוף זה שם של אוצר של נשמות. אבל הוא עשה חשבון, הרב בן ציון אבא שאול, הוא אמר: תראה מה ההבדל בין משפחה שמביאה שני ילדים לעולם שאז בדרך כלל מי שנולד במשפחה של שניים גם הוא מביא שני ילדים לעולם, וגם ילדיו - כל ילד מביא שניים כי ככה התרגלו, אבל מי שנולד במשפחה של עשרה ילדים אז גם כל אחד מהעשרה מביא עשרה וכל אחד.... כי זו האווירה של המשפחה, ככה מצוי בעולם. גם

מרגישים את הטעם הטוב שיש הרבה ילדים ומשחקים יחד ושמחים ביחד, גם רבים ביחד, אבל מתפתחים בצורה טובה. אז הוא עשה חשבון, הוא אמר: תראה, במשך חמישה דורות כמה יוצא מכל משפחה: משפחה של שניים, בדור הראשון הם שניים, בדור השני כל שניים מביאים שניים - הם ארבעה. בדור השלישי כל אחד מהארבעה מביא שניים - נהיים שמונה. אחר כך 16 בדור הרביעי, בדור החמישי 32. אז זה יפה, שניים לאחר חמישה דורות נהיו 32. לעומת זאת, הוא אומר: המשפחה של העשרה - הדור הראשון עשרה, הדור השני, כל אחד מהעשרה מביא עשרה, עשר כפול עשר = 100, בדור השלישי כל אחד מה-100 מביא 10 = אלף. בדור הרביעי 10,000, בדור החמישי 100,000. הוא אומר: תראה את

ההבדל, אלה הגיעו ל-32, אלה הגיעו ל-100,000. איך אפשר לוותר על דבר כזה שיכול לרומם את עם ישראל בעולם כולו? גם לאדם עצמו, לעת זקנה, כשיש הרבה ילדים, "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך", זה שיקול אחר. מי שמשמיים עיכבו אותו, מה יעשה? יש אדם שמשמיים עיכבו שלא יוכל להביא הרבה, מה לעשות? אבל שהאדם ביודעין יימנע מלהביא ילדים לעולם זה הפסד עצום. טוב, כעת נעבור לדברים שגילו החוקרים בדורות האלה שיש כבר את הכלים שמודדים מה קורה עם העובר. יש אולטרסאונד, יש שיטות אבחון שונות שאפשר לבדוק מה קורה עם העובר. במחקר שנערך באוניברסיטת קולומביה והרווארד, חוקרים משתי האוניברסיטאות מציינים כך: מעניין שהגמרא השוותה את

העובר כמו אדם שחולם ורואה מה קורה במרחקים. אז הם רואים שיש את תנועת העיניים במהירות. היום יש כלים שאפשר לבדוק, פעם לא היו הכלים האלה. יש אימהות שסיפרו לי שכשהילד יותר מדי עושה בלגן, העובר בועט והיא רוצה קצת רגיעה, שמעתי את זה מכמה אימהות, היו מדליקות "הידברות" שישמע דברי תורה והעובר היה נרגע. היו רואות שהילד הזה אוהב דברי תורה. זה כמו יעקב אבינו שאוהב דברי תורה ונרגע. אז הם מציינים את זה. נשים לא ידעו את המחקרים האלה, אבל פה הם מציינים, החוקרים, את כל הנושאים האלה. אז המדע מתחיל כבר לגלות מה קורה עם העובר. נוסיף לקראת סיום עוד כמה נקודות שנוגעות לפלא העוברי שנראה את חסד השם איתנו במה שנוגע

מסביב, כמה הקב"ה דואג שהכול יהיה על הצד הטוב ביותר. ראשית, תחילת הפריון של אישה מתחיל בגיל מסוים. אישה באה לעולם כבר יש לה עיניים, יכולה לראות, אוזניים. אבל הפריון מתחיל בגיל יותר מאוחר, והוא לא נמשך עד סוף החיים אלא בסביבות גיל 50 גיל הפריון בדרך כלל נפסק. אז אצל אנשים זה נראה כזה מקרה, במקרה ככה. יש נשים גם מצטערות למה לא יכולות להמשיך הלאה. אבל האמת, צריך לדעת שהקב"ה סידר את זה לטובת הילדים. הקב"ה דואג לעוברים. אם אישה כשהיא עדיין ילדה קטנה הייתה יכולת להרות וללדת מי היה מטפל בילד הזה? האימא בעצמה צריכה שיטפלו בה. היא עדיין לא בוגרת, אין לה אחריות על ילדים אז הקב"ה סידר - כשהיא קטנה אין

היריון, רק כשהיא עצמה תגיע לגיל שכבר יש לה אחריות ובגרות. ביהדות ידוע, למה אישה חייבת במצוות בגיל 12, ובן רק בגיל 13? כי האישה היא יותר בוגרת, יותר אחראית למעשים שלה כבר מגיל 12, והילד רק מגיל 13. עדיין אי אפשר לסמוך עליו עד גיל 13. היום יש גם מחקרים, הבאנו ב"מהפך" שמוכיחים את העניין הזה שהבגרות הנפשית של אישה לפני הבנים. חז"ל אומרים: "בינה יתרה ניתנה לאישה". למה היא מפסיקה את היכולת ללדת בגיל 50? בסביבות גיל 50 בדרך כלל. בפסוק כתוב: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה". מה היה קורה אם אישה הייתה יולדת בגיל 70 ואחרי שבוע הולכת לעולמה, מי יטפל בילד הזה? אז הקב"ה נתן לה עד גיל

מסוים לטובת הילד, את יכולה ללדת, יש לך עוד 20 שנה לטפל בו. יהיה בוגר, היא יכולה לעזוב את העולם. אם היא מאריכה ימים, 80, 90, 120 - עוד יותר טוב. אבל גיל 70, שזה כבר גיל של סכנה מבחינת הסטטיסטיקה העולמית, "ימי שנותינו בהם שבעים שנה", אז הקב"ה נתן שהילד יקבל את הטיפול הכי טוב. אפילו משך ההיריון שהוא תשעה חודשים זה לא במקרה. בעולם בעלי החיים יש בעלי חיים שההיריון שלהם הוא חודש והם ממליטים. מה היה קורה אם אישה כל חודש הייתה יולדת? סוף השנה 12 ילדים, מי יטפל בהם? אז הקב"ה נתן לה תשעה חודשים כדי שהילד הקודם יספיק לגדול. אישה מניקה, יש המון נשים, פעם זה היה אצל כולן, היום יש קצת חולשה אז זה לא אצל

כולן, אבל אישה מיניקה בדרך כלל לא נכנסת להיריון. למה? שהיא לא תצטרך גם להניק וגם להיות הרה. ואז כשהיא מניקה, בזמנם היו נשים מניקות עד גיל שנתיים. גם היום יש כאלה ממשיכות להניק, שזה מאוד בריא לילד. ילד שמקבל יניקה עד גיל שנתיים... טוב, אי אפשר היום לדרוש מאישה עד גיל שנתיים, אבל אפילו עד גיל שנה, חצי שנה, כמה שהיא יכולה להניק הרבה יותר טוב. הבריאות שלו לכל החיים מושפעת מתקופת ההנקה. ואחד הפלאים הגדולים שיש בגוף האישה לטובת הילד זה הייצור של החלב. זה דבר פלא. אישה יכולה לאכול תפוחי אדמה, חצילים והגוף מייצר מזה את כל התרכובות, בדיוק מה שהילד צריך. אם האישה לא אוכלת מזון שייתן לתינוק את הסידן,

ברזל, מגנזיום, כל החומרים שהוא צריך, אז הגוף של האישה תורם מעצמו את מה שהעובר צריך. כמה חשוב שאישה הרה תקפיד על תזונה טובה כדי שלא יחסר לה מהגוף. אם חסר סידן, הוא ייקח לה מהעצמות שלה כי העובר צריך לקבל את הטוב ביותר. אז אישה צריכה לדאוג לעצמה. בעל חכם צריך לדאוג לאשתו בתקופת ההיריון גם אם היא בעבודה, עסוקה, טרודה, הוא ידאג לה לתזונה טובה. אפשר לקחת למשל לרסק, יש כאלה שעושים את זה, זה מאוד טוב, לרסק שקדים, תמרים, אגוזים, אפשר להכניס לבלנדר, לרסק אותם ביחד עם קצת מיץ ענבים, סוגים שונים של כל הפירות היבשים, אבל הבריאים לא עם הצבע מאכל, ואישה כל יום יכולה לאכול מזה כמה כפות, זה שפע של בריאות שגם

בזמן ההנקה האיכות של החלב גדלה הרבה יותר אם היא מקפידה על כמה כפות כאלה בכל יום. והגוף מייצר, לא משנה מה היא אוכלת. והפלא העוד יותר גדול שבכל שבוע הרכב החלב משתנה. כל שבוע, שבוע וחצי, שבועיים זה כבר לא אותו חלב של לפני שבוע-שבוע וחצי. לפי הצרכים של התינוק כך גוף האישה משנה את ההרכב של החלב. קח את החלב של השבוע הראשון, תבדוק אותו במעבדה מה הוא מכיל, תיקח אחרי שבועיים - תראה שזה לא אותו חלב. אחוז הסידן משתנה, אחוז הברזל משתנה, הכול משתנה בהתאם למה שהתינוק צריך. אם עכשיו הוא צריך יותר ברזל - אז האימא תייצר חלב שיש בו יותר ברזל. עכשיו הוא צריך יותר סידן - יהיה יותר סידן. אדם שרואה את זה, לבד כבר

רואה שיש בורא לעולם. איזו אבולוציה יכולה להסביר את הפלא הגדול הזה של המערכות המתואמות? הרי הוא כבר יצא ממנה, הוא לא חלק ממנה, ועדיין היא ממשיכה לייצר את מה שהוא צריך. עוד דבר התברר, כשהתינוק יונק, מה קורה אם האימא חזרה מהעבודה, הלכה לקחת את התינוק מהמטפלת והוא בוכה, הוא רוצה לינוק ממנה? אבל היא עכשיו באה ובקיץ, בחוץ, מזיעה כולה והיא מניקה את התינוק, יש חשש שהוא יזדהם שהוא עכשיו יכניס לפה דבר שהוא לא נקי? התברר שבתקופת ההנקה מקום היניקה הופך להיות מעבדה שמייצרת אנטיביוטיקה שמחטאת את המקום. כשהתינוק מכניס לפה, הוא מכניס מקום סטרילי לחלוטין. למה? כי הגוף של האישה מייצר את האנטיביוטיקה שהורגת את

כל החיידקים כדי לא לזהם את העובר. כמה פלאות! עוד דבר שהתברר, יש הורמונים שפועלים באישה בתקופה שהיא הרה, בתקופה שהיא מניקה, הורמונים שונים של פוריות, התברר שההורמונים האלה מגינים על האישה מהתקפי לב, ממחלות שונות. בתקופת הפריון, בפרט אישה שיולדת ומניקה, היא הרבה יותר בריאה מנשים אחרות. גם זה נועד להגן על העובר. כי גם אם אין לה מספיק זכויות משלה, אבל הקב"ה אומר: אם עכשיו היא תהיה חולה, מי יטפל בעובר הזה? אז הקב"ה סידר שההורמונים האלה הם יפעלו בה בצורה כזו שהם יבריאו אותה. ורואים את זה בעולם. כמה גברים מקבלים התקפי לב בגילאים האלה וכמה נשים? אדם שמתבונן בכל אלה, רואה גם את גדולת השם, את יד השם,

את ההשגחה הפרטית ורואה גם בדברי חז"ל עד כמה המחקרים של היום, שלאט לאט מתחילים לגלות. אם היו רואים את מה שחז"ל אמרו שהעובר יודע איפה הוא נמצא היו צוחקים על זה. היום הם מבינים שהעובר קולט רשמים, אז הם לא יודעים עד כמה אבל גילו את הדברים האלה. כמה אנחנו כיהודים צריכים להיות גאים בתורה שלנו, ביהדות שלנו, להתרומם ולעלות, גם ללמד את הילדים שלנו להיות מחוברים לתורה, למצוות, למעשים טובים. ונסיים בברכה לכל הציבור שנמצא כאן, לכל הצופים בכל מקום שהם שהשם ייתן לכולם בריאות איתנה, יפקוד את כל המצפים לילדים שייפקדו בקרוב זרע קודש של קיימא בבריאות ובשמחה, אמן ואמן.