צ'אנקי מאנקי | עדן הראל מארחת את יפית אוקשטיין - במטבח של עדן פרק 19

שלום שלום וברוכות הבאות לעוד תוכנית "במטבח של עדן". איך אני אוהבת להכניס אתכם לתוך החיים שלי, לבשל לכן כמה מתכונים טעימים, לתת לכן דבר תורה. פרשת השבוע שלנו, פרשת ויחי, אתן תשבו בשולחן ואתן תישמעו גם שלמדתן מלא תורה, גם שהכנתן אוכל טעים, ובכלל, צריך להלל ולשבח ולשיר לכן "אשת חיל מי ימצא" בצרחות בבית. וכמובן, אני תמיד מביאה איתי שפית שככה תביא את הזווית שלה. הבאתי את יפית אוקשטיין. מה נשמע? שפית, ומלמדת קולינריה. -נכון. את היית שפית במסעדות, אבל עכשיו את מלמדת. -נכון. יופי, יאללה, בואי נתחיל לבשל. -יאללה. -יאללה, בואי. אז, יפית, את בעצם עובדת עם נוער בסיכון היום, נכון? -נכון. כל הסרוויסים, כל

הלחץ, כל הזה, מה? לא, לא היה חסר לך? כי הייתי במסעדות... לא מסעדות עכשיו, פלאפלייה. נכון. -היית במסעדות מסעדות. איפה עבדת? התחלתי את דרכי ברשת "קפה קפה", ממש כשהם רק פתחו. עבדתי בשלושה סניפים שלהם בירושלים. הייתי ילדה צעירה, בת 18, עוד באמצע לימודי בישול. התחלתי שם ואז עברתי לכמה מסעדות שף, חלק כבר נסגרו, בירושלים. בעיקר את התרבות הקולינרית הירושלמית ספגתי לתוכי, גרתי שם תקופה, עבדתי במלון ממילא, עבדתי ב... כל מיני... -אלה מסעדות שהן כאילו, מאוד... נחשבות, כן. -נחשבות גבוה. -נכון. ועכשיו את מלמדת קולינריה נוער בסיכון. הם ממש אחר כך יוצאים שפים? הם יוצאים טבחים מיומנים. אני לא מכשירה שפים. שף

נעשה. -אה, אוקיי. -זה קורה עם הוותק, עם השפים הנוספים שהוא לומד מהם, כמו שאני למדתי. אני מוציאה אותם פשוט עם ביטחון עצמי ועם מקצוע. זאת אומרת, אחר כך הם יוכלו להשתלב במסעדות, במטבחים, בישיבות. כל התחום הזה של הבישול. וזה לא קשה ללמד נוער שהוא יכול להיות קצת חסר סבלנות, יכול להיות קצת... הפרעות קשב בטח למיניהן אני מניחה שאת פוגשת שם. -כן, יש הרבה. יש הרבה, אבל אני אוהבת את זה. בעיקרון, כל הטבחים, אם תשמעי סיפורים של טבחים: "היינו הילדים המופרעים בכיתה, לא מצאנו את עצמנו, "וברגע שהגענו למטבח, פתאום הריכוז הגיע איתו ביחד". מדהים. -אז יש לי נוהל פתיחה כשאני במטבח. התלמידים יודעים שהם קודם כול

שוטפים ידיים, לובשים סינר, מביאים קרש. ברגע שיש להם קרש וסכין אני יכולה לחפור להם, ואז הם עובדים, תוך כדי, תוך כדי דיבור, אנחנו מכניסים גם קצת אלמנטים טיפוליים עם הצוות שאני עובדת שם. -אה, כן? יש שם גם אלמנטים טיפוליים? וואו. אני עובדת עם תרפיסטית באומנות, מהממת. אז מה אנחנו נבשל לפרשת ויחי? אנחנו נכין מושטים, פילטים של מושטים בקרם קוקוס, נענע ושקדים. -הופה. אנחנו נכין קציצות בנטאש, שיש לי ממש סיפור עליו. זה בעצם שניצל ופירה בקציצה. -אה, אוקיי. ו... ואנחנו נכין קינוח מוס בסגנון צ'אנקי מאנקי. גלידות בן אנד ג'ריס, כולם מכירים. צ'אנקי מאנקי זה עם בננה, שוקולד צ'יפס ואגוזים, בגרסה הפרווה שלו,

שיתאים לנו לסעודת שבת. יאללה, מהמם. בואי נתחיל. -יאללה. אז המנה הראשונה זה ה... -זה המושטים. אני אלך להביא תבנית. -הנה, בשביל מה אני פה? לפחות תני להביא. איתך אני לא מבשלת. אני עוד אתחיל להתנצל על זה. -חס ושלום. חס ושלום. אני רק מנסה לחשוב איך אני מערבבת אותך לבוא אליי יותר. אז אנחנו נעשה את זה מאוד פשוט, נביא כף. -אוקיי. נסדר את הפילטים בתבנית אפייה. יש לנו פה דג אמנון מפולט. אנחנו נשים את הסילאן בקערה. קרם קוקוס, אחד המרכיבים האהובים עליי במטבח. יש לנו פה זרעי כוסברה טחונים. נשים מעט. מלח, פלפל, כמובן. מלח, פלפל. ולערבב. אז תגידי, כשאת עובדת עם ה"נוער בסיכוי", כמו שאמרנו. -כן. אז מה זאת

אומרת... שאמרת מקודם שאת עובדת עם מטפלת ב... תרפיסטית באומנות. -כן. שמה זה אומר? שבעצם אנחנו מכניסים תהליכים רגשיים בזמן הבישול, בזמן העבודה. הם עובדים כקבוצה, אז יש הרבה עניין של עבודת צוות ביחד ותקשורת ודחיית סיפוקים, זאת אומרת, לא אוכלים את זה עכשיו, לא אוכלים תוך כדי עבודה. -לא אוכלים תוך כדי עבודה? משתדלת מאוד שלא. -למה? דחיית סיפוקים. אנחנו עובדים איתם על זה, כי בעיקר חבר'ה עם הפרעות בוויסות חושי, הפרעות קשב וריכוז, רוצים את הסיפוקים של הכאן ועכשיו, ואנחנו רוצים ללמד אותם שיש תהליכים. צריך לחכות לאורך כל התהליך ואז ליהנות מהתוצר המוגמר. וואו, אוקיי. -זה מאוד מאתגר. -מאוד. כבר אני מרגישה

מאותגרת. אבל זה תורם להם. -בטוח, ברור. -זאת אומרת, אחרי שסיימנו שנה עם התלמידים רואים פשוט שינוי אדיר. אנחנו לוקחים, מורחים מעט מהרוטב. עם הכף, ככה שיקבל את כל הטעמים. ועכשיו לחלק האומנותי. אנחנו מדביקים את הנענע. אה, ממש עלים. -כן, ממש עלים. אז הילדים שלך מבשלים איתך? -בטח. אימא לשני ילדים. -נכון. יש לי שני בנים מאוד מוכשרים. אחד מאוד מוכשר באפייה יותר, ואחד ממש איתי בבישולים. -גדול. זאת אומרת, הוא כבר מכין את הדג לשבת. -די! בן כמה הוא? תשע. -יואו! כן, והקטן שלי פותח בצק שמרים כמו מקצוען. כן? אז את לימדת אותם הכול? כן. -כן. ושקדים מולבנים, כדי שיהיה לנו גם קראנץ'. בעצם יש לנו שני מרקמים פה.

יהיה לנו את הרוך של הבשר של הדג ויהיה לנו את הקראנצ'יות של השקדים. אנחנו הולכים לאפות את זה לא מכוסה. שהשקדים... -שהשקדים ייקלו. זהו, זה נכנס לתנור בעצם לעשר דקות. -לא שמן זית, לא כלום? לא צריך כי יש את השומן של קרם הקוקוס ויש את התבלינים. -אה, נכון. לא צריך להוסיף יותר מזה. -מהמם. אני מכניסה, עשר דקות. יאללה. -יאללה, לכבוד שבת קודש. לכבוד שבת קודש. -בנמוך אני זוכרת שאת אוהבת. -נכון. תשמעי, זה עובד. אוקיי, אז אנחנו עוברות למנה הבאה? -נכון. -שמה היא? אלה קציצות בנטאש. אלה קציצות... את המצאת את השם הזה, שנייה, שאני אבין? -לא, לא, לא, לא. השם לא מומצא. -אה. -זה מאכל תוניסאי. אה, וואו. -אבל עשיתי

לו טוויסט. -ברור. אני חייבת לספר סיפור על זה. זו ארוחת השישי שלנו. -בצוהריים? -בצוהריים. מושלם. אצלנו זה שניצלים. -הילדים חוזרים מבית הספר... אז זה על אותו רעיון של שניצל ופירה, רק בקציצה. -אה, אוקיי, ביחד? ביחד. זאת אומרת, אני עושה ארוחה שלמה של פחמימה, חלבון וירק. זה ירק? גדול. -בצל זה ירק. הוא גם נכנס חי. זאת אומרת, אני לא מטגנת אותו. יואו, איזו הארדקוריסטית. אוקיי. -כן. ובעצם זו ארוחה. זאת אומרת, הילדים יכולים לקחת צלחת, לשבת עם הקטשופ... חילול הקודש אבל הם יושבים עם קטשופ. -לא, לא, חייבים קטשופ. יש דברים שחייבים. אני לא מסוגלת, אני באמת מצטערת, אבל בסדר, אני סולחת להם, העיקר שיאכלו.

-שניצל עם קטשופ, אי אפשר בלי. זהו. אז זו ארוחת צוהריים, ואני יכולה להגיד שהיו תקופות שהייתה עלייה לרגל. אה, כן? של כל החברים? -בימי שישי הייתי מכינה כמויות. וזה מגיע בעצם מזה שגרתי חמש שנים בבאר שבע והכרתי שם משפחה ממוצא תונסאי שהם עלו מתוניס, והאימא הייתה... עזבו האימא, הבית היה בעצם עם שלוש דלתות. אשכרה כמו האוהל של אברהם אבינו. -וואו. זה היה בית מבשל ושכל השכונה הייתה באה לאכול שם. די. -והם היו מכינים את זה כל יום שישי. ופשוט התיישבתי על אימא... זאת אימא של חברה שלי, פשוט התיישבתי לה בין הסירים ואמרתי לה: "תלמדי אותי את זה". גדול. -אז היא עשתה את זה קצת אחרת, אני לקחתי את זה לכיוון קצת

אחר, אבל הקציצות האלה מככבות. -יאללה, תסבירי. נראה לי אני משנה את השניצל המשעמם שלי כבר. יאללה. בעצם מבשלים שישה תפוחי אדמה קלופים שלמים. אחרי הבישול חובה לסנן אותם לגמרי. זאת אומרת שלא יישארו במי הבישול. ונמעך. -יאללה. אם יש לך איזשהן אגרסיות... לשחרר. -לשחרר, עכשיו זה הרגע. האמת היא שאני נורא רגועה פה. אמרתי לך שאת צריכה לבוא יותר. נוותר על ה... -כן, נוותר על זה. -רבע תפוח אדמה. אוקיי. -אז זהו, אז יש לנו את הפירה, שאם תשימי לב, המרקם שלו הוא לא חלק. נכון. -וזה בסדר. -כן, כן. ואנחנו מוסיפים את הבצל הקצוץ פנימה. גם ילדים אוכלים את זה. אל תדאגו, גם אלה שלא אוהבים בצל, אוכלים את זה. איזה

שטויות, ילדים לא שמים לב. סתם, הילדים שלי לא שמים לב אבל... -אז זה מעולה לך. מגיל קטן הכרחתי אותם לאכול הכול, וזהו, זה מה שיש. הילדים שלי רבים על הברוקולי בשולחן השבת. את מכירה הרבה ילדים כאלה? את יכולה לבוא אליי לסדרת חינוך בבית? אני ממש אודה לך. -מאוחר מדי, צריך בגיל קטן. הם היו יושבים בכיסא והייתי שמה להם את הברוקולי, והם היו משחקים ומתעסקים איתו ממש מגיל קטן, ואז אין לך שום בעיות. אני אומרת לך, הם רבים על הברוקולי. טוב. -אני כאילו ככה: "לא לגעת, חכו, "חכו, אני אחלק שווה בין כולם", ככה. זה גדול. זה גאוני. -ממש. ברוקולי, כרובית, הכול. אספרגוס. גם. -זהו, אני התלבטתי אם לשאול אותך לגבי

האספרגוס. בוודאי. שנת שמיטה לא היה לנו כלום אבל... -כן, טוב. בסדר, בדרך כלל יש. חברות שנסעו לחו"ל, ביקשתי שיביאו לי אספרגוס. וואלה. יש לך מטרפה ביד! כן. הרבה פעמים... -יש לה מטרפה ביד! למה אנחנו פותחים מג'ימיקסים ועניינים. תראי... זו מטרפה. -נכון. הרבה פעמים אין לי עצבים להביא את המיקסר, אני פשוט עושה עם מטרפה. -הבנתי. והשלב של החזה עוף שלנו. אנחנו הולכים לקצוץ אותו כמעט כמו הבצל. אה, וואו. מכיוון שאני שמאלית, אני אבקש שתזוזי טיפה, כי התנועה שלי פשוט... צריך להוציא את הדג. כן, כן, אני מוציאה. ובעצם אני קוצצת את זה. האמת היא שצריך בינתיים לחמם שמן במחבת. יאללה, אז אני על זה. -יאללה. אז מה

שנקרא, תפרגני עם השמן, כי זה הולך להיות טיגון עמוק. אני אוהבת את הכירה הזאת. -כן? שהיא טורבו, שהיא גדולה. -כן, בטח. זה נורא נחוץ. אבל האמת שהחלום שלי... ככה? עוד? זהו. שהחלום שלי באמת, כאילו, זה... עוד. את רוצה לשמוע קטע? כמה שיש, זה לא מספיק. -יש לי שתי כירות גז ועשיתי חיבור מיוחד כדי שידלקו לי שמונה להבות בו-זמנית. נו, את רואה, זה הגיוני. אבל אני לא משתמשת בזה... -אה, עכשיו אני מבינה איך את מסיימת בשעתיים. -לא, לא, לא, אבל זה... לא... -"טיטי טיטי טיטי", פרט קטן. אני אספר רגע לצופות החמודות שהיא אמרה... -לא, זה לא פועל, זה לא פועל... שהיא מסיימת שבת בשעתיים, ואני כל כך אמרתי: "איך היא עושה

את זה? ואני ימים במטבח". אני אמרתי, זה לא מחובר, יש לי אופציה. אני משתמש בארבע להבות. -ארבע? אבל עם שני תנורים. -טוב... את יודעת שהפרשה שלנו זו פרשת ויחי? והיא מספרת לנו על יוסף. יש שם באמת איזה רגע יפה כזה שיוסף... מין אידאה כזאת. יוסף השלים עם האחים, יעקב יושב, כל הנינים מסביבו, הם מבסוטים. 17 שנה של באמת... סוף סוף יעקב מקבל קצת נחת. ואז הוא נפטר, ויוסף מפסיק להזמין את האחים לסעוד איתו. הם נורא נבהלו. אמרו: "זהו, הלך עלינו. "הוא עכשיו זוכר לנו, זרקנו אותו לבור, "אומנם הוא לא הלשין לאבא מעולם, אבל אולי עכשיו הוא כאילו אומר: "חברים, אני סוגר איתכם..." את תעשי מה שאת צריכה. אה, אוקיי, סבבה.

אני פשוט מרותקת. -חמודה. אני רק אשאל אותך, את שמה פה מלח וכאלה? זהו, אני עכשיו שמה תבלינים. אז... את תשימי את התבלינים... -אוקיי, מלח. -אני מדברת בהפסקות, זה בסדר. לא לפחד לשים מלח, זו מנה שאוהבת מלח. בגלל תפוחי האדמה, נכון? -כן. -תפוחי אדמה ממש אוהבים מלח. אוהבים, וגם החזה עוף אוהב. -כן? -כן. לא הרבה, אבל כשזה ביחד. בדרך כלל אני משתמשת בפלפל טחון כשמדובר בילדים, אבל אנחנו מבוגרים... -הילדים פה הם בסדר. כן, אז יש לנו פה פלפל גרוס, בהרט. -כן. ואז, מה עוד... רגע, תשימי את התבלינים ואז אני אמשיך. וכמון. -וכמון? -וכורכום. יש כורכום? -אני אביא לך. אל דאגה. בשביל מה זה אצלי בבית? -כן, אה? ככה אני

אוהבת גם כשאני מעבירה סדנאות: "עזבו, תעשו את זה אצלי בבית". -ממש. אנחנו נשתמש בהרבה כורכום. זה צריך להיות צהוב. -פשוט תפתחי אותו. אני אביא לך כפית? את רוצה כפית או ככה? סבבה. הרבה כורכום. -וואו. -אנחנו רוצים את זה ממש צהוב. זה גם נורא בריא. -נכון. זה האנטיביוטיקה של הטבע. -בדיוק. ואני הולכת לעבוד עם הידיים, עם יד קצת רטובה, אני הולכת לערבב את זה. אוקיי. -אז רק רגע. מה קורה בעצם? אז יוסף הזמין את אחיו? אז זהו, אז מה שנהיה זה שהם כאילו נלחצו והתחילו לשלוח שליחים לבקש סליחה, שהוא יסלח להם. השמן שם, אנחנו סבבה איתו? לגמרי. -אוקיי. שיסלח להם ושלא יחזיק את זה עליהם, והוא ממש מצטער שהם בכלל חושבים

שיש סיכוי שהוא מחזיק משהו... -שהוא נוטר טינה. -כן, הוא ממש... כתוב שהוא ממש בכה מזה, ואז הוא אמר להם: "מה פתאום". והוא הזמין אותם ואמר: "נראה לכם, מה פתאום?" והוא אומר את המשפט: "אל תיראו כי התחת אלוקים אנוכי". כאילו: "מה, אם אני אחשוב לעשות לכם רעה, זה אני? זה הקב"ה. "אתם חשבתם לעשות לי רעה ויצא לטובה, ותראו מה נהיה "ואיך הכול התגלגל לטובה, אפילו שאתם חשבתם לרעה". ואני חושבת שזה באמת שיעור גדול לכולנו, שהרבה פעמים קורים לנו דברים לא טובים ואם נגיד מישהו עשה לנו איזשהו משהו וקורה, אז ישר מתחילים להאשים אותו. ברוך השם. -או אותה... כן. "היא עשתה", "הוא עשה", "השכן", "האימא", "זה הילדות שלי",

"זה העבר שלי, זה..." לא יודעת, "אני בעלת תשובה", יש אלף ואחת, כל אחת מוצאת את הנישה שלה שהיא נתלית בה, ואז זה ממש ממש חבל, כי בעצם הוצאנו את הקב"ה ברגע שנכנסנו להסתכלות הזאת... את רוצה לשטוף את הידיים? -כן. ואנחנו צריכות כל הזמן לראות איך אנחנו מחזירות אותו, איך אנחנו מכניסות אותו. אף אחד לא מעליב אותנו, אין שום דבר בחוץ, הכול זה בהשגחה פרטית. כאילו שוכחים את העניין של ההשגחה הפרטית, שכל מה שקורה קורה בשביל לקדם אותנו לתיקון שלנו, שנתקדם למקום הנכון, ואז... בבקשה. השף, זזתי. לא, הכול טוב. -שף... נכון, הם עושים כזה "שף"? אה, ועכשיו מה את עושה? תראי לי, שאני אסתכל. אני עושה כדורים. טובלת אותם.

זהו, לי יש... אני אוהבת לעבוד עם מחבת גדולה, כי אז בעצם... -הכול ביחד, כמה שיותר. -בדיוק. יואו, זה גאוני. אני כל כך הולכת להכין את זה. את יודעת כמה בתים בישראל התחילו להכין את זה בימי שישי? אני רק צריכה לזכור את השם. -בנטאש. -בנטאש. זה כאילו השם... -אצלנו בבית קוראים לזה "בולטים", כי בולטים זה בצרפתית קציצה. -קציצה, כן. אז קציצות. ומה הטוויסט שאת עשית לעומתה? זהו, היא שמה קימל בפנים והיא שמה מלא ירק, והילדים שלי לא נוגעים בירק, עדיין. יואו. והיא הייתה פשוט מצפה את זה רק בקמח וביצה. אה, אוקיי, ואז את עושה... -זאת תוספת. -פירורי לחם. כן. עכשיו אני אנמיך קצת את האש, כי הוא כבר חם, אבל אני רוצה

להכין כמות של כדורים מראש, ואז אני שמה את הכול ביחד. -אז אני ארטיב ידיים ואני אעזור לך גם. יאללה. ואז באמת יש איזה רגע כזה שהם השלימו כולם. הוא ממש כזה חזר, והייתה נחת גדולה, גם בשמיים, ממש כתוב את זה שהייתה נחת בשמיים ובארץ, שכולם היו בשלום והכול... הם הבינו שבעצם... כאילו, זה באמת... המקום הזה של להבין שאין כלום שם בחוץ והכול אצלנו ו... אז הם הבינו את זה, והיה שלום ואידיליה והכול הסתדר, ואז גם באמת, לפני שיעקב נפטר, אז הוא ממש נותן להם כזה את ה... הוא אומר להם: "הקבצו ושמעו בני יעקב", והוא כאילו רוצה לספר להם מה הולך להיות באחרית הימים, אבל לפני הכול יש שם מלא מלא רמזים לזה שהוא מסביר להם

שהוא רוצה שהם יישארו ככה, באחדות הזאת ובאהבה הזאת, וכאילו, זה שאני אלך, אל תתחילו להיות... אל תריבו. -אל תריבו. "אל תשנא את אחיך בלבבך", זה כל כך... זה כל כך חזק, והוא כל הזמן דיבר על העניין של הקיבוץ הזה והאחדות הזאת וכמה זה חשוב לעניין של ה... שלנו כעם וכאומה, לא רק בתוך המשפחה, גם כעם ישראל. תחשבי כמה קפידות יש. כף זכות, איפה הכף זכות, חברים? איפה הכף זכות? אז זה משהו שצריך ממש ממש להשקיע בו. וגם קראתי, מאוד יפה, מהרב אברג'ל זצ"ל, שהוא אומר שבפרשת ויחי יש ממש סגולה גדולה לסלק את כל המחלוקות שיש בין איש לאשתו, בין חבר לחבר, בין חברה לחברה. ממש כאילו, לעשות... להרבות שלום ואחדות בעולם. ואני

חושבת שזאת בעצם הצוואה הכי גדולה של יעקב אבינו. ה"הקבצו ושמעו", כאילו, תישארו מאוחדים. ואנחנו יודעים את זה שכשעם ישראל באחדות, וואו, מי יכול לנו? ואנחנו באמת בתקופות האחרונות עוברים פילוג מאוד גדול, ואני חושבת שזה הזמן וזה התפקיד של כל אחד ואחת ממש לחשוב איך אנחנו נהיים גשרים קטנים בין כולם ומחברים בין כולם, ולא שופטים. וכשאני, כאילו... זאת העבודה, אני מרגישה, של הדור שלנו. הכף זכות הזאת. -כף זכות. אז באמת ננסה להיות השגרירים של יעקב אבינו ולהזכיר שלא צריך מחלוקות, ולוותר, לוותר, לא... אני גדלתי, אני לא יודעת איך אצלך, אבל אני גדלתי על המשפט: "אל תהיי פראיירית". גדלתי בפנימייה, לא גדלתי בבית,

וזה כאילו היה הדיבור. הלא להיות פראיירית, לא זה... שלא ידרכו עלייך. -בדיוק. שלא ידרכו... והיום אני אומרת לילדים שלי: "תהיו פראיירים, תהיו, הרווחתם". אתם רק תרוויחו מזה. -בדיוק, תהיו פראיירים. זה טוב, זה טוב להיות פראיירים. אבל החינוך הוא... כן, צריך להשריש את זה, להחזיר את זה ולקחת את הצוואה של יעקב אבינו, ולחזור לכף זכות הזאת. אני מאמצת. כולנו. גם אני. אני מזכירה את זה גם לעצמי. כל מה שאני אומרת, אני אומרת לעצמי. סיימנו את זה, תקשיבי, זה היה זריז. טוב, כי אנחנו פה צוות גלגלניות. -לגמרי. את מכינה הרבה קובות, נכון? אני מכינה קציצות. -קציצות. יש לך את התנועה, אני אוהבת את התנועה. זה כל מי שיש

לה צמידים מרוקאים יש לה את התנועה הזאת. זה ביחד עם הצמידים שאת מקבלת בירושה מהסבתא הזאת, מהסבתא הזאת, מהאימא הזאת... ירושה, את מקבלת את ה... אני מתחילה לעבוד עם צמידים. -יאללה. יאללה, נכניס את זה לשמן? -כן. אני קצת פוחסת אותן, מה שנקרא, קצת מועכת אותן. למרות שהם עיגולים יפהפיים. בעצם הרבה מאוד חוששים מזה שיש לנו גם בצל נא וגם חזה עוף נא. אומרים: "מה? קודם תכיני את זה, איך זה יהיה מוכן?" אז... -אנחנו נבדוק. אני מבטיחה להיות נאמנה. -אז אני אומרת לכם, זה ייעשה. בעצם, בגלל שזה טבוע בשמן עמוק... בעיקרון זה שמן עמוק, אבל הוא חצי. זאת אומרת, כשאנחנו נהפוך אותו הוא ימשיך את הבישול מהצד השני. פיזור

החום גורם לזה להתבשל. אהבתי. -בכיף. בוא'נה, את מביאה לי... גם בפעם שעברה שהיית אצלי הבאת לי מתכונים והשתמשתי, אהבתי. אני שמחה לשמוע. -גם זה כנראה ייכנס לרפרטואר שלי. בעצם זו ההמתנה הכי ארוכה שלנו. ניתן לזה חמש דקות מכל צד. -ואז זהו. ואז לנשנושים, כי אי אפשר, הריח, עוד רגע אתם תרגישו אותו. זה פשוט דורש ביס. -גדול. אז אנחנו כבר צריכים להפוך את הקציצות, הן קיבלו גוון חום לא מאוד כהה. אנחנו פשוט נהפוך אותו. הכי נוח עם מזלג, בגלל החספוס של פירורי הלחם. נכון סיפרתי לך שלמדתי את זה מאימא של חברה שלי? -כן. הם גרים בבאר שבע. היום אני גרה ברחובות. אז כשהתחלתי להעביר סדנאות, אני מעבירה גם סדנאות לנשים

לבישול, הם החליטו להפתיע אותי, וחברה שלי הגיעה עם אימא שלה לאחת הסדנאות שערכתי. -יואו. וזה היה הדבר הכי מתוק בעולם. -ועשית את זה? האמת היא שלא עשיתי את זה כי זאת הייתה סדנה חלבית, אבל כולן הכירו אותי, אלה נשים שמגיעות קבוע והן הכינו את המתכון הזה. -מה הכוונה נשים שמגיעות קבוע? הן עשו את הסדנה. אני עושה מגוון של סדנאות, כל מיני נושאים. זה במעגל השנה. זאת אומרת, לפני חגים. -יפה. ואלה סדנאות שהן רב-פעמיות או חד-פעמי כזה? זה חד-פעמי, מפגש לצאת עם חברות בערב או לפגוש נשים אחרות, מכל גוני הקשת החברתית מגיעות. מדהים. -וזה מגניב לראות נשים עם של, ולעומתן מישהי עם חולצה קצרה וג'ינס. גדול. והרבה פעמים

אומרים לי שזה הכיף, החיבורים האלו. -חיבורים, בטח. זה בהקשר לפרשה שלנו, ויחי, כמו שיעקב אמר. -נכון. "הקבצו ושמעו", תישארו מקובצים, תישארו מאוחדים. לא לשפוט. -זה ממש... אין על אוכל בתור חומר מקשר. אין לזה תחליף. -נכון. אנחנו יהודים והכול סובב סביב אוכל. -אוכל ומוזיקה. -נכון, אוכל ומוזיקה. אחד לנפש, אחד לנשמה. -ממש. האמת היא שאני חושבת שאנחנו כבר יכולים להוציא את זה. כן? -כן. רוצה מלקחיים? אני אשמח. -הנה, יש פה במגירה הזאת. זאת? -כן. נהדר. מקצועי. משתדלת. -כן, זה כבר מוכן להוצאה. וואו. זו הגרסה הבשרית לכדורי פירה. שאני אמורה לדעת מה זה? -כדורי פירה. לוקחים פירה, טובלים בזה... במסעדות הכי...

שיפודיות וכזה... בדרך כלל מגישים, או שאני ממש תקועה בניינטיז. נראה לי את קצת ניינטיז. -יש מצב שאני תקועה שם. או שאני כבר לא מגיעה לשיפודיות, זה גם יכול להיות. -גם. וואי, זה נראה מהמם. זהו, נגלה אחרונה, ואז בשתי נגלות... סיימנו את הכול. -לגמרי. -מדהים. טוב, אז בזמן שזה פה אנחנו יכולות קצת להתקדם עם המוס שלנו? בטח, ברור. -יאללה, קדימה, בואי. הגענו לשלב האהוב עליי, הקינוח. מה אנחנו הולכות לעשות פה? אני רואה בננות וכל מיני קרמים. קרם קוקוס, שמנת צמחית, פודינג, אגוזי מלך גרוסים, שוקולד צ'יפס. מושלם. אז מה את צריכה ממני? בעיקרון, צריך להקציף את הקצפת עם קרם הקוקוס. אנחנו כבר יודעות ששמנת צמחית

תתקצף בכל מצב. -עם כל דבר. ממש עם כל דבר. -ממש. אוקיי. זהו, קצפת. אנחנו לקראת אמצע ההקצפה נוסיף את הפודינג. אז את לימדת אותי פטנט בתוכנית הקודמת, שאמרת שבשביל להגיע לתחתית צריך לשחרר קצת, ואז להרים. -להרים, אבל מעט. זאת אומרת, הוא צריך להישאר עדיין בתוך המסגרת של המיקסר, אחרת זה יעוף. -אוקיי, בואי נראה. ככה? אני כזאת מצטיינת. אנחנו בעצם הכנו קרם, אוקיי? זה לא אמור להיות מאוד קצפת, זה אמור להיות קרם כמו שהגלידה היא קרמית. אפשר אחר כך באמת להקפיא את זה. ושמנו את הפודינג בעצם ממש באמצע. זאת אומרת, אחרי כמה דקות. ובצ'אנקי מאנקי יש בננות, אגוזי מלך ושוקולד צ'יפס. אז אנחנו נחתוך את זה לקוביות. את

רוצה לחתוך את זה את? או אני אחתוך את זה? זה הסכין שלך, אז אני לא אגע. -תודה, תודה. תחשבי, זה קינוח עם הרבה מאוד דברים טובים בפנים. גם אגוזים, גם בננה, גם שוקולד מריר. נשמה... עזבי, בואי... אל תלכי לשם, על הבריאות. לא. אז תעשי את זה עם שמנת חלבית. זה אפשרי ברגעים מסוימים, כן. את יכולה לשים את האגוזים ואת השוקולד צ'יפס בתוך הקערה האמת. את הכול? -כן, את הכול. שלא נקפח אף שוקולד. את יכולה לערבב, כן. אוקיי, אז הכנסנו את הכול, את כל הרכיבים לכאן. את כל הדברים הטובים האלו. ואנחנו מעבירים אותם פשוט לכוסות. מהמם, אני רק אזיז לנו את זה. את זה לא צריך. -אנחנו נצטרך את הכף. אז בעצם ממלאים את זה, זהו.

-וזה הכול. אוקיי, קחי, בבקשה. -יאללה. עבודת צוות פה, יש עניין של כולם ביחד, של דחיית סיפוקים. את לא מבינה. אנחנו לא נכניס את זה למקרר כי אנחנו תכף נטעם את זה, אבל עדיף להכניס את זה למקרר או למקפיא. -כן. אוקיי. אז בעצם עכשיו אנחנו עוברות לשלב הצלחותים. -נכון. הנה הדג שלנו, היפהפה. אני, אין לי תחושה בידיים כבר. -אוקיי. כמו כל השפים. יש לנו פה מנת דג חגיגית. שתיים. הכי טוב. רגע, אני אזיז את זה, כי לי יש עוד תחושות. והכדורים היפים. -קציצות בנטאש, כן. וואו, קציצות בנטאש. אז ממה נטעם? יאיי, יאיי! אנחנו נתחיל מהדג, נעבור לבשרי ונסיים בקינוח? יאללה. הנה. -יאללה. אוקיי, אז נתחיל מהדג. בסדר. ברוך אתה

ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. -אמן. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. ממש טעים. את מבסוטית? -בהחלט. -ממש טעים. וואו. זה היה שלוש דקות עבודה. -ממש. מהמם. עכשיו נשתה מים ונטעם את זה. החלפנו מזלגות. לא, לא, אנחנו אוכלים את זה עם היד. -אה, ברור. צודקת. ככה? -כן. נוותר על הקטשופ. סתם, לא התכוונתי באמת. את יכולה להביא קטשופ אם בא לך. -לא, לא. לעשות תלולית יפה כזאת. -האמת שלא. אני באמת לא אוהבת קטשופ. תשאלי את הילדים שלי. יאללה, לחיים לחיים. -לחיים. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי האדמה. זה גאוני. ואת יודעת מה חשבתי? טוב, לא אני חשבתי, אבל לא משנה... שאפשר לעשות את זה

עם דגים. -נכון. -נכון? לא חשבתי על זה, אבל כן. תשעת הימים וכאלה. כשרוצים להישאר פרווה. בהחלט. -מדהים. אוקיי, אהבתי. אני אשמור את זה פה. שלך. זה שלי, זה שלכם. כפיתית. וואי, איזה טעים זה, אימא'לה. בא לי לאכול את כל זה. טוב, בואי נראה. מפתיע. -ממש. לא ציפיתי לזה, ואת יודעת משהו? -מה? זה שאת שמה את קרם הקוקוס באמת שובר את טעם הלוואי של ה... של השמנת הצמחית. -כן. -נכון. זאת הסיבה שאני בדרך כלל עושה את זה חצי-חצי. אם אנחנו אוכלים את זה ככה, למה בעצם זה לא יכול להיות רק עם חלב קוקוס? כי הוא לא מחזיק, אין לו גוף. אפילו רק להתחיל תהליך של קצפת, ולהוסיף את קרם הקוקוס. הבנתי אותך. טוב, זה היה ממש טעים.

לבריאות. -ממש. -תיהני. אז כבר יש לך תפריט לשבת? -יש לי. את מסודרת? -מה זה יש לי תפריט? יש לי כבר... יש לי כבר שבת. ואז תוכלי להכין שבת בשעתיים. הלוואי. תודה רבה שבאת, נהניתי מאוד. פרשת ויחי, שיהיה לנו אוכל טעים, שנזכה להיות בכף זכות ותמיד לראות את הדברים הטובים, כמו שיעקב אבינו ציווה את בניו ובעצם ציווה גם אותנו. ותודה רבה על אוכל טעים וידיים מופלאות ותמשיכי לבשל ולשמח את עם ישראל. -בשמחה. תודה רבה. -שבת שלום. -שבת שלום.