"ה-OCD היה ממלא לי את כל היום": הודיה שלומי על הבחירה בחיים

אבל בתוכך את אפס, את כישלון, מגיע לך למות, את מחשפה, תתעבדי.

מה שלומך? עוד היה שלומי.

אני בסדר גמור.

בת 23 מפתח תקווה. תודה שהגעת אלינו. תודה רבה

בפודקאסט שמדבר כאבי הגדילה של גיל הנעורים. א ככה יש מאחורייך הרבה טייטלים מה שנקרא כן

אוטיזם CP OCD סכרת אבל מה זה לא בא לי להגדיר אותך באף אחת מההגדרות האלה תספרי לי משהו אחר על עצמך מי את

אמ אני למשל א אני אוהבת לשיר ואני אוהבת א לכתוב אמ ואני אני חושבת שהגדרות לא מגדירות אותי. זאת אומרת, האדם בוחר מהגדיר אותו.

וואו.

האדם בוחר איך להגדיר את עצמו.

כן,

זה יפה מה שאת אומרת. הוא בכל אופן, את מתהדרת בארבע הגדרות שכל אחת מהן לבד היא סשן לדבר עליו. כן? בן אדם שיש לו אוטיזם זה זה מסע חיים. בן אדם שחווה סכרת זה מסע חיים. ואת בעצם חווה א את ארבעתם. אין לי מושג איך זה עובד. בואי שנייה תדברי איתי כל אחד בנפרד מתי גילו איך גילו נולדת עם זה. לא תכניסי אותנו ל לעניינים.

השיתוק מוכין זה מהלידה. א הלידה שלי הייתה מסובכת והיה ניתוח חירום שאמא קיבלה הרלת קיבה והיו חייבים להוציא אותי. אז הייתי חודשיים לפני הזמן נולדתי

בשביעי וואו זה חודש שמסוכן אה להיוולד ב

כן אז היו לי הפסקות נשימה ובגלל שהחמצן לא הגיע למוח אז נפגעו לי הרגליים

אה

יש כאלה שיש להם גיעה ביד וברגל או ברגליים או בידיים כאילו זה יש כל מיני רמות וכל מיני א

אה אז הצלחת מתבטא רק ברגליים

כן

אה ואיך ההורים מגלים את זה מיד או שזה

בגיל שנתיים בגיל שנתיים אה האורתופד אמר שיש לי שיתוק מוכין ו ואני זוכרת ש כאילו שסיפרו לי שנגיד למשל אבא שלי א פחות האמין לו הוא לא רצה להאמין לו ש שהבת שלו לך ואמא שלי בבינה אמא שלי כאילו כאילו הכילה את זה

אה את בעצם לא באתי אחידה אני מבינה תספרי לי קצת יש לי א עוד שלוש שני אחים ואחות אחת

ואת מתי נכנסת לתמונה אני השלישית

את השלישית

בעצם לאמא יש כבר שני ילדים אס קולד בריאים בבית

אה לא גם אח שלי הגדול יש לו סקרת נורים וגם לאמא שלי יש סקרת נורים

אה זאת אומרת יש במשפחה רקע

זהו אז היה לי יותר קל כאילו שגילו בגיל שמונה אז היה לי יותר קל כי כאילו יש שניים במשפחה שכבר מבינים.

וואו. אני שנייה חוזרת איתך להבחנה של הCP. בעצם את אומרת זה היה מגיל לידה כבר אבל גילו את זה יותר באזור הגיל שנתיים.

כן כי עוד לא הלכתי.

אהאה לא הלכת.

לא.

ואמא מתחילה לחשוב או לחשוד?

אה לא. האמת ש שכאילו היא לא תמיד א ה צוות הרפואי אמר כאילו דיברו איתכם דיברו איתכם אבל אה היא לא כל כך כאילו הבינה ואז התחלתי גם פיזיותרפיה בגיל שנתיים

ואת מתי ממתי את זוכרת את עצמך א מנסה ללכת ואולי לא מצליחה ורואה שאולי הצעדים שלך הם לא כמו של כל החברות אמ משהו אחד שהיה קורה הרבה ואולי עדיין קורה זה פשוט שאני תמיד הולכת לאט והחברות תמיד קדימה ומעטים אנשים שבוחרים לחכותי

וואו זה אישו

זה מאוד מעצבן שהם הולכים חצי רחוב לפניי ואני כאילו לבד עם עצמי לפעמים

היית רוצה להגיד שדווקא רגע רגע שנייה, אני מצפה מהחברה שילכו בקצב שלי שאולי

אי אפשר אי אפשר לצפות, אפשר לקבות, לא יודעת כאילו בסופו של דבר אני לא מיחה אף אחד ללכת בקצב שלי.

ברור, ברור. אבל את אומרת זה היית היית רוצה שתהיה יותר רגישות חברתית לדבר הזה? זה מה שאת אומרת?

כן. האמת שאני זוכרת שהיה איזשהו מקרה ש שהיו משתמשים בי כתירוץ. זאת אומרת א בנות שהם לא היו חברות שלי פשוט עשו את עצמם כאילו חברות שלי לרגע כזה ואמרו אנחנו כאילו בוא איתנו לכיתה כאילו ואז שנכנסנו לכיתה אז הם אמרו למורה א עוד היה נפלה אז עזרנו לה לקום

די

ובגלל זה החרנו

וואו והיית מרשה להם להשתמש בך א הם הם שיחקו את החברות שלי לרגע ולא קודם הבנתי ואז אה רגע אחרי כאילו הם כבר מתעלמות.

וואי.

ולמשל היה סיטואציה ש שהלכתי לחברה לקחת א זה נקרא היה דף חסד שזה כאילו השיעורים של אותו היום וכל הדברים האלה. א ואני זוכרת שהיא פתחה לי את אח שלה פתח לי את הדלת והיא שאלה מי זה כאילו אז אז הוא אמר לה הצולעת הזאת וואו את עדיין חווה את ה דיבורים האלה אמ

שזה שייך לילדות לא

כי מה כי יש יותר מודעות היום בחברה או כי את עבדת על עצמך לא לראות את זה

משהו כזה

זאת אומרת גם וגם את אומרת

כן

וואו זה מאוד פוגע מאוד פוגש

כן כן

ראיתי ככה את אמא פה בלובי מחכה לך אני מבינה שאמא אישה דתיתה ממשפחה דתיתכן אה כן

אהא גם המסגרת שנכנסת אליה כשלמדת הייתה מסגרת דתית

אמ כן והיו גם מסגרות שהם שלא אבל כאילו א אני בעיקרון פחות מה מסגרות שמוטאמות יותר ל להבחנות שיש לך

אה לא הייתי בחינוך רגיל ביסודי וב ובהמשך בעד תת בערך משהו כזהכ

ואז

זה יפה שהרזקת בחינוך רגיל זה זה היה לך טוב

לא

זה לא היה לך טוב

בכלל לא

היית מעדיפה שההורים יכניסו א דווקא למסגרת של זה מעניין כן מה שאת אומרת כי הרבה אומרים לא אני כמו כולם אני רוצה להצליח בחינוך רגיל

אני לא חושבת אני אני פרחתי בבית ספר שהייתי בחינוך מכל

וואו

וכאילו בחינוך רגיל זה לא היה זה לא היה טוב

כי מה כי הם לא קיבלו אותך מספיק

הם לא יודעת לא ידעו איך להחיל לדעתי

ההנהלה או הילדים

אמ לא יודעת כאילו למשל אמ אני זוכרת שב ב חטיבה היה לי מאוד מאוד קשה ש היו לי כאילו חברות במרחאות ש ש היה לי ממש קשה איתם וכאילו לא יודעת זה פשוט

וואו

לא הייתה תקופה טובה זה מעניין מה שאת אומרת כי יושבים אנשים בבית והמון הורים מתלבטים בשאלה הזאת להכניס את הילד לגן שפתי או לא להכניס את הילד לחינוך רגיל או להכניס לכיתה מיוחדת בחינוך רגיל או לגמרי בט

אני לא חושבת שצריך לפחד אני לא רוצה לדבר בשם כולם אבל אני לא חושבת שצריך לפחד מחינוך מיוחד להפך אני אני הייתי בבית ספר חינוך מיוחד א בשועם והופשוט היה הדבר שהכי עשה לי טוב

זאת אומרת אני מהזמן של החטיפה עד כיתה ט

כן

אז הייתי בבית ספר ואז אמ פשוט בחופש הגדול כזה של גיטת ט נכנסתי לאשפוז הראשון שלי בבית חולים פסיכיאטרי

וואו וואו רגע רגע רגע את שנייה אני יושבת אבל אנחנו שנייה מקדימות את המאוח א נולדת

סבבה כן

יש הבחנה של CP

כן

בגיל שנתיים אה ואני מבינה שההבחנה הבאה שלך זה בגיל שמונה

כן

של סכרת נורים דברי איתי על זה

כן אני אני זוכרת ש שאני דווקא ממש רציתי אה זה נשמע אבל ממש רציתי להיות חלק מהמשפחה הזאת שבין.

וואו, זה לא זה לא נשמע זה עמוק מה שאת אומרת. רצית להיות שייכת,

כן,

ורצית להשתייך בזה. לאמא יש,

לאח שלי יש,

אז גם אני רוצה. זה חזק. את אומרת עכשיו דיבורים שהם דיבורים של טעם. זה בכלל לא נשמע אה, כי ככה הת מודע שלנו פועל. אנחנו מעדיפים גם אם המחיר הוא כבד מעדיפים להיות שייכים כי זה הצורך הכי בסיסי שלנו. אז את בעצם אומרת שרצית את זה מה הבאת את זה על עצמך?

אה אני זוכרת שהתפללתי.

אני לא מאמינה עליך.

כן.

התפללת בגיל צעיר שתהיה לך זכרת?

כן. כן.

זה כמו הצדיקים האלה, כמו הצדיקה הזאת שהתפללה שהיא לא רוצה להיות יפה ושיקחו את זה ממנה. והצדיק הזה שהתפלל שזה ממש ככה. התפללת שתהיה לך סכרת. והנה השם נותן לך ככה.

אז איז. אוקיי, איך את מגלה? איך מגלים?

א, אני הלכתי הרבה, הייתי קמה באמצע הלילה בשביל כל הזמן לשתות, להתפנות ולשתות כל הזמן מים קרים, מים קרים, מים קרים, וכאילו, א פשוט אמא שלי בדקה את הסוכר שלי במכשיר שלה,

אמא, אחות או לא? לא לא פשוט באמת מהסוכר שלה וכי היא הרגישה שמשהו לא בסדר והיה לי א שזה אומר גבוה יותר ממה שהמכשיר מסוגל למדוד

וואו

שזה לא טוב ואז פשוט הלכנו למיון

וואו את זוכרת את הערך המספרי שיצא

לא א זה לא נמדד

קוראים לזה i וזה לא נמדד וואו

פשוט כותב h i

אהז מצב של את הגעת למצב של חמצת קוראים לזה

אה סוג של קרי משהו כזה

וואו ולפני כן לא הרגשת שאת מורידה במשקל שיש לך כאב בטן רו לא הרגשת שום דבר כזה

לא רק שאני לא זוכרת בדיוק שרק שתייה ושירותים כל הזמן

ואתם מגיעות לבית חולים ואת מקבלת הבחנה בגיל שמונה את יודעה בכיתה ב'

א כן משהו כזה

וואו את זוכרת איך קיבלת את זה או שזה זה

אמ לא יודעת לא לא כל כך

לא כל כך

לא כל כך הזיז לי

לא כל כך זיז לך אמרנו שהתפללת על זה

כן

וואו ואיך את מס

אני יכולה להגיד שזה הדבר שהכי פחות מפריע לי ביום יום

את אומרת מכל ההבחנות ומכל העניינים שככה א מלו

כאילו אני לא אני לא מקטינה ב ב

ברכה של הסכרת

כן אני לא מקטינה אבל כאילו יש דברים ש שכאילו שזה זה זה נחשב פחות. אני לא לא באה לדבר בשם כולם על כמה זה קשה להם או לא, אבל

זאת אומרת מהניסיון האישי שלך, מתמהיל העניינים שככה את חווה, א סוכרת, את אומרת זה הבעיה הכי קטנה שלי.

כן.

וואו. ואיך את מסתדרת ככה, ילדה שחוזרת הביתה עם כל המכשירים והמדידות? את זוכרת משהו מזה? א אני זוכרת ש נגיד למשל אם היה לי נמוך בבית ספר אז הייתי הולכת א לחדר מורים ומבקשת משהו מתוק או משהו כזה א לא יודעת כל מיני

לא הייתה לך סיית צימונה היה

הייתה מישהי הייתה מישהי שדאגה לך זה כבר היה בשנים שכן אהכן

כן

שכן היו סיות אוקיי אז בעצם יש לך את ההבחנה הראשונה שגם קצת מקשה עלייך מבחינת ההליכה

כן פיזית מגשה עלייך

כן

טיורים

גם להתלבש גם ללכת גם לעות מדרגות כל מיני דברים שהם ממש קשים כאילו ו

מסיבות סוף סיד סוף שנה מסיבת סידור מסיבת בת מצווה כאילו איך את אוחזת שם

אני לא לוחץ כמו שלמשל א היה פה בשיעור ספורט נכון שבוחרים קבוצות למשל של אז

אז אני זוכרת שתמיד אני הייתי כזה מצפה שיבחרו בי והייתי נבחרת אחרונה כי כאילו אף אחד לא רצה שאני אהיה בקבוצה שלו בגלל בל שתמיד יש תחרויות וזה וזה ואז אני גורמת לכולם להפסיד וכאילו כל א למשל היה הליכה על קורה והיה כל מיני תחנות וזה וכאילו כל הזמן אמרו לי כאילו את את מעכבת אותנו למה את למה את בקבוצה שלנו למה זה למה זה

וואו לא מספיק שאת חובה את ה את ה א כאבים הפיזיים והרגשיים שלך את גם חוטפת ריקושטים מהסיבה כאילו מה את השמה וזה

כן כן

איפה שמת את עצמך מה עשית עם עצמך באותם רגעים שככה את מקבלת כאלה תגובות.

אני התעלמתי אבל זה ממש פגע בי. כאילו אני לא עכשיו לא יודעת זה

נור את לא עשויה מאבן.

כי

זה פוגע. אפשר להבין אותם. הם לא רוצים. הם רוצים לשחק. הם רוצים מהר. הם רוצים זה אבל בס

כן אני זוכרת תמיד היו מפסילים אותי במשחקים נגיד כמו בהחנה עם או חיי שרה תמיד היו מפסילים אותי ראשונה וכאילו כי אני לא יודעת להרוץ כמו שצריך אז זאת אומרת מעבר לקושי שיש לך עם עצמך סביב הסיפור הזה של ההליכה וההתלבשות וכולי את אומרת גם היה את הקושי החברתי שבעצם א לכי מפה את לא שייכת ועכשיו אני מבינה עוד יותר חזק למה את אומרת חבר'ה חינוך מיוחד זה לא מילה גסה נכון

אם זה ילד שזה שם זה מוטא לו וזה יכולים לראות אותו לראות את הצרכים שלו אדר רבה ואדר רבה

נכון נכון

זה מה שאת אומרת

כן

וואו קחי אותנו ככה כמה שנים קדימה להבחנה הבאה

אמ בעיקרון א הOCD היה בגיל התחיל בגיל מאוד מאוד צעיר זאת אומרת אפילו לפני הסכרת אז

אה

אז פשוט אני זוכרת א היו תקסים שהייתי עושה עם אלוקים. זאת אומרת ש הייתי א בלילה כזה עושה כל מיני תנועות א ואומרת להשם תעשה שיהיה ככה, תעשה שיהיה ככה א ופשוט כזה טקס של איזה כמה איזה 20 דקות לפני שאני הלכת לישון כאילו שאני לא יכולה ללכת לישון בלי זה. וזה היה נראה לך חריג אז בעיניים של ילדה או שרק היום את יודעת להגיד שזה לא היה תקין? האמת ש זה קצת יותר קדימה אבל אני פשוט כאילו א לא ידעתי ש לא ידעתי שיש לזה שם בכלל.

זאת אומרת חיית עם זה ולא ידעת משהו אחר.

כן. לא חשבתי ש שזה כולם כאילו

ולא הבנתי

מה בעצם רע בלעשות עסקים השם. הרבה ילדים אומרים א אתה רוצה שאבא שלי יחזרו ואני אעשה כך וכך וכאיל זה חריג זה חריג כי זה גורם כי למשל אני איתי עושה תנועה נכונה אז אני צריכה לעשות אותה שוב ואם אני לא אמרתי משהו בזמן אני צריכה לומר את זה שוב וכל מיני דברים כאלה כאילו בירוקרטיות קטנות מול עצמי כזה שכל מיני כללים וכאילו אמ פשוט אה אה לא יודעת זה זה לוקח זה לוקח זמן ולוקח אה

ברור ומחיר

כן

מחיר נפשי בטח

בעצם מאיזה גיל את זוכרת את התקסים האלה

המוזיקה מפריעה לי

אה

המוזיקה מפריעה לי

המוזיקה מפריעה לך מפריע ליו שומעים את זה

אה וגם שכחתי לספר עוד משהו אמ יש לי גם מיזופוניה

וואו זה מרתק

כן כן

מיזופוניה זה תחום מרתק שלא כולם יודעים מה זה אז תספרי לצופים שלנו מה זה מיזופוניה

אמ אני יכולה פשוט להשתגע מאנשים שמרעשים של אכילה מרעשים של שתייה מרעשים של עקבים של כל מיני דברים שיכולים כן זה פשוט כאילו שמישהו אוכל לידי

אני פשוט כאילו אני אני חייבת לברוח לחדר אני כאילו אני לא מסוגלת כאילו היה בז היה תקופה שממש הייתי שמה את האוזניות האלה של ה של המטוסים.

וואו.

כאילו

אבל ממתי הבנת שזה חריג? זאת אומרת מה גם אני לפעמים לא נעים לי שמישהו לאעץ לידי. זאת אומרת מתי הבנת שזה כבר לא מידתי?

זה זה פשוט התחיל כאילו אמ זה זה לא בהדרגה זה בום כאילו אז פשוט

זה בום. זה באמת בום. זאת אומרת לא מפריע לא מפריע לא מפריע פתאום מפריע. ככה זה

לא כאילו אני אני אני זוכרת שבהתחלה כאילו לא בהתחלה כאילו בשלב מסוים זה אמ לא הפריע לי כמו ש שאז זה התחיל כאילו

אז בעצם את אומרת שמזופוניה זה זה פוגש אותך ברגישות לרעשים מסוימים מאוד זאת אומרת יכול להיות שיהיה רעש

שדווקא יהיה לך בסדר איתו

ודווקא לי או דווקא עכבים היא כל כך לא מסוגלת. אני פשוט בורחת לחדר כל פעם שמישהו אחר.

אז מה את עושה בסעודת שבת? מה את עושה כשיש חתונה וכולם עם עקבים?

אני לא אני פשוט או שאני בורחת לחדר מה שאני אומרת אבא שקט כל מיני. וואי זה נורא קשה להתנ

זה קשה ממש כי כאילו את את נמצאת באיזשהו מקום ואת ואת ברגע שמישהו אוכל וקורה שמישהו אוכל הזמן אז

אז אז פשוט כל הזמן לברוח על חדר ובא לי להיות בסלון בא לי להיות ב כאילו את מבינה

בעצם את כל הזמן צריכה שנגישו לך את העולם לצרכים שלך זה נורא נורא מתסכל אפילו הייתי אמר

כן כן זה פשוט קשה זה זה נורא כי כאילו אני שומעת את אמא שלי ואם אבא שלי ואחים שלי ואני מתחרפנת

איך את מחזיקה כ מעמד באירועים שיש הרבה מוזיק

אני פשוט בוחרת ליד מילשבת שכאילו שמי שלא יסכי ברעש אז שיהיה רחוק ממני

זה לא תמיד פשוט ולא תמיד את יכולה לבחור לא אבל אני פשוט לא מסוגלת אם אני שמעת מישהו שאוכל וזה מפריע לי אני לא מסוגלת להיות בחדר עוד דקה

זאת אומרת את יכולה לקום ולעזור באמצע מסיבה את יכולה לקום ולעזוב באמצע שן אין לי ברירה אין לי ברירה זה פשוט מרגיש מותקפת ממש ממש

מה קורה לגוף באותו שלב?

עצבים, חרדה כזה ממש חייבת לברוח.

אה, עצבים וחרדה לשם זה לוקח.

כן. כן.

יש לזה טיפול?

אה, לא ממש, לא יודעת. לא שאני יודעת.

לא ממש. זאת אומרת פשוט צריך ללמוד לחיות עם העולם.

כן.

וכשישזה כשיש מצוקה בגוף אז פשוט לברוח מהמקום. זה מה שאת אומרת. זה לא פשוט. זה כן.

וואו. אני רוצה שנייה. האמת היא שזה מרתק אותי. אני ככה פותחת צוגריים. אני בכובע אחר מטפלת בביו אנרגיה בדיוק עכשיו מישהי אמרה לי שיש לה מיזפוניה לא מסוגלת שמישהו אפילו עושה ליד כזה.

כן.

סיפרה שמישהו לידה שותה את התה. היא לא מסוגלת לשמוע את זה ואני אומרת וואו זה כל כך פוגש אותנו.

הרשים של הבליאה הרעשים של זה פשוט נורא. ואת אומרת שכדאי א כי אני העצתי לה אולי פשוט תגידי שזה מפריע לך אני שואלת אותך אבל אבא שלי אפשר להגיד

אבא שלי למשל אני אוהבת אותו באמת אבל הוא אוהב לאכול ברעש ככה הוא נהנה מהאוכל זה מה שהוא אומר

זה חלק מהכיף מה

זה לא זה מגעיל וואי וואי וואי וואי

זה לא כיף זה מגעיל זה לא ממס את אומרת כן להגיד את אומרת כן להגיד תקשיב זה לא נעים לי אני לא יכולה אני לא מסני לא אומרת להם כי זה לא מנומס, אבל את אבא שלי תמיד מששת. וואו. אז בעצם מתהלכים בינינו אנשים שיש להם איזופוניה. א' הם לא יודעים מזה לפעמים כי בעצם זה שם שלא כולם מכירים. אני אני התוודעתי התוודעתי אליו רק לא מזמן.

ווגם אם הם יודעים אז הם לא תמיד מוכנים לספר לחברה ואז הם עוד יותר סובלים.

כן. כי את מה תגידי לי מישהו והוא יעלב? אז מה זה לא נעים? אי גם אם את אומרת תקשיב זה קושי אישי שלי יש לי מזופוניה זה

כאילו ממש גם פשוט כל דבר כל רעש מסוים עם הפה וזה אני לא מסוגלת

מעניין

זה נורא ואני כאילו רוצה מבטים כאלה אני לא מסוגלת

אני שומעת תגידי לי אם אני ככה חוזרת איתך לOCD ככה ברחנו מזה ו

בזכות הצלצולים שהיו פה ככה לקחת אותנו לעוד מקום

אמ איפה ‏OCD פוגש אותך היום כי אז אמרת שהיו תקסים והיו תנועות אז בעצם מה זה זה יש איזשהו תהליך של ריפוי שם מה קורה

היה את הטקס של הדיבורים אלוקים והיה גם אה למשל א הייתי צריכה בלילה להתכסות בשמיכה א וכאילו שהקצוות של השמיכה לא יגעו א בקריות כי אם היה קריות הממיתה עכשיו אם אני נוגעת בכרית הזאת אמא שלי שלי ואבא שלי חס ושלום ימותו. אם אני נוגעת בכרית הזאת אז אני אהיה חולה וכל מיני דברים כאלה

שזה מחשבות שאת יצרת לעצמך. אף אחד לא אמר לך את זה. תביני ש תביני שמ כאילו אני הייתי צריכה כל בוקר אה כאילו לעשות איזה תפילה מסוימת כאילו בשביל שאם נגעתי בקריות בלילה בלי לשים לב כי אני ישנה ואני לא יודעת אם נגעתי

כן

אז אז הייתי צריכה כל הזמן לומר כזה ביטול וכזה כל מיני מילים ש שבטלו את זה או משהו כזה הסיפור הזה סביב ההכצבות של הכרית שאם נגעתי בזה אז חס ושלום ההורים ימותו ואם נגעתי בזה אז חס ושלום מישהו יחולה זה זה דברים ש שהבאת מעצמך או שקראת איפשהו ראית איפשהו היה לך איזה טריגר מבחוץ

אמ אמ לא יודעת כאילו זה פשוט אה פחד כזה אני לא חושבת שהיה איזה משהו אבל

אה זה פחד ואת אומרת שגדל לנהל את הפחד אז הייתי צריכה לעשות את כל המהלכים הכפייתיים האלה זה מה שאת אומרת

שזה טיפה מרגיע את הפחד אבל אותך לבעים אחרת עד השנייה וואו איזה יפה שאת יודעת להגיד את זה

עד השנייה אז בעצם ככה את סובלת מהכמה שנים עד ש

אמ בעיקרון אז אה אמ זה פשוט כל הזמן הלך וו ווהחמיר אה אני זוכרת שב בשיעור היסטוריה למשל אז אני אמ אני כאילו בדקתי כאילו לא יודעת עלה לי פשוט לבדוק מחשבות מטרידות

א ומחשבות ורדניות וכאילו ראיתי את ההבחנה אמרתי זה בולני

וואו אז את בעצם בודקת לבד

כן

בגוגל את מבינה שוואו זה וגם זה וגם זה מה שאני חווה

זה פשוט זה היה התקסים בלי סוף באמת זה היה כאילו היום יום יום שלי פשוט היה מלא בית קסים. מלא בית קסים.

וואו. באיזה גיל זה היה? שאת בודקת ופתאום את אומרת אמאלה, זה אני.

זה היה בכיתה ח, נראה לי.

אוקיי. עיצומו של גיל ההתבגרות.

כן.

אוקיי. ואת מגלה למישהו מה עובר עלייך?

אמ כן, למטפלת שלי שהייתה אז.

שאמאה מטפלת נפש או סביב הסיפור של הסיפי?

לא, מטפלת. עובדת סוציאלית.

אה, שמלווה אותך בגלל ההבחנות שיש לך.

כן. משהו כזה.

אה, ממתי את מקבלת את ההבחנה שהנה יש לדבר הזה שם? את בכיתה ח מגלה את זה בגוגל. מה עכשיו?

אמ אז

מספרת למטפלת.

כן. ואז א יבחנו אותי עם אופסידי. כן.

זאת אומרת היא היא כבר מגלגלת את זה משם כדי שזה יגיע להבחנה רפואית.

ומה? כמה זמן אחר כך יש לך הבחנה ביד?

אמר כן. אה

וזה מרגיע אותך שיש לזה שם?

כן, אבל זה גם נותן לזה לגיטימציה לגדול קצת.

אה באמת.

ככה זה.

ככה זה.

את אומרת קיבלת א מצד אחד קיבלת שם את יודעת מה יש לך. מצד שני זה טיפה מגדיל את העוצמות כי בעצם מה? כי עכשיו יש לי פשוט זה פשוט עושה טריגר כזה טריגר כזה. לא יודעת. זה גרם לי ליותר א פחות שליטה על זה.

אה ואז את מגיעה בעצם לאשפוז בעקבות התקסים.

אמ זה פשוט ש אמ היה כל מיני א זה קרה בשלבים. זאת אומרת היה את כל התקסים שלמשל הייתי שמה יעד על על הפה ועל האף כי א למשל אנשים היו א חשבתי על זה שאם אני נכנסת לחדר ואנשים דיברו בו אז המילים שלהם יכנסו אליי ואני אהיהם וכל מיני דברים כאלה אז הייתי צמה את היד על ככה כל הזמן ממש כל הזמן מחליפה בין הידיים ככה כאילו ממש

אמ אף אחד לא אמר לך בחברה שזה שזה חריג שאולי טיפול אולי נדבר לפני ההבחנה לפני שבדקת בגוגל אף אחד לא ידע לזהות להגיד הילדה סובלת

מישהו בצוות לא היה כזה דבר אני חושבת שפשוט היה ממש חוסר הבנה הם היו צוחקים עליי על מים שהייתי אומרת כל מיני תקסים שהייתי עשתה זה היה מצחיק אותם אני רוצה לפתוח סוגריים ולשאול אותך זה אני חושבת שזה שאלה שמטרה הרבה אנשים בדור שלנו האם עדיף עם הבחנה או בלי הבחנה הרבה פעמים אני אומרת לבעלי טוב כאילו אז בטוח זה זה אז בטוח זה זה אומר למה את צריכה לדעת את זה

זה זה המצב

לפעמים לפעמים זה מרגיע שיש שם לדבר ואז כל הבעיות א כאילו נתחמות תחת שם

יש איזה מחנה משותף יש פה למה יש פה איך את בעצם מבינה מתווה דרך מה

להבין סוף סוף להבין סוף סוף מה זה ולהבין שכאילו שאני לא לבד שאני לא משוגעת שיש דבר כאילו שיש

יש דבר כזה שיש עוד קהילה שלמה שמתמודדת עם זה זה את אומרת זה כן עוזר

זה כן עוזר לדעת הבחנה

כן

אה וואו זה חשוב מה שאת אומרת אני חושבת שזה התלבטות שיש להרבה אנשים לא שאת קובעת להם מה לעשות אבל את בעצם אומרת מהאני האישי שלך

עם כל מה שאתה

אני גם לא חושבת שצריך להתבייש ממש לא חושבת כי זה פשוט כאילו לא יודעת את למה לסבול?

להתבייש בהבחנה או להתבייש במה שיש לך? מה את בעצם מתכוונת? להתבייש בבכלל ללכת לטיפול או בכלל אזה זאת אומרת יש קושי לכולם יש קשיים בואו לא נתייפייף אפשר לקבל עזרה צריך לקבל עזרה חובה לקבל עזרה אין מה להתבייש זה מה שאת אומרת

זה מאוד בוגר מצידך בחורה צעירה בסך הכל להגיד כל דברים של טעם

למד למרות ש א למשל א היה כל מיני התקסים האלה וגם אה אני זוכרת ש שפשוט אמ הרגשת הייתי גם בדיכאון אז הרגשתי כאילו כל הזמן בראש אמ כאילו כמו מין משהו שחזר על עצמו ו כזה מחשבות של קל פנימי שכמון אמרה לי כל פעם שאני ושאני צריכה א למות ומגיע לי רק רע וכל מיני דברים כאלה א ופשוט אה נעשאתי עובדנית גם.

אה זאת אומרת זה חלק מהסיפור של הCD המחשבות האלה, נכון?

כן. זה פשוט היה ממלא לי את כל היום. הייתי כאילו א למשל אמ היה טקס מסוים שה הייתי מאמינה שאני אחראית לכל הסבל בעולם ואני אחראית לכל הדברים הרעים שקורים ואני צריכה לומר כל מיני מילים שלמשל א אם הייתי בחוץ אז הייתי צריכה א לומר מילה מסוימת שזה לא תיק שזה קיצור שלא תקולל אמ כי פשוט שנייה אני צריכה לסדר את זה במוח. את מסדרת את זה נפלא. מרתק להקשיב לך.

תודה. אמ פשוט אה הייתי יוצאת החוצה הייתי צריכה לומר את המילה הזאת. אה ופשוט בבית זה היה כל הזמן. פשוט אני לא יודעת כאילו פשוט הייתי צריכה לומר את זה ואם היה צליל של האמבולנס אז זה סימן שעשיתי משהו רע זה סימן שהכוחות שלי הגיעו לאיזשהו מקום ועשו אסון ואני אשמה ואני צריכה להתפלל לרפואתם ואני צריכה כל מיני דברים כאלה שאני אשמה וזה

עבדת בזה 247

כן

וואו

זה פשוט היה ימים ימים מסו ימים שלמים של על גבי מלא זמן כאילו לא תיק לא תיק לא תיק לא תיק לא תיק לא תיק לא תיק לא תיק ככה כל הזמן כל הזמן בשירותים באתי זה כל הזמן

זה נשמע שתוך כדי תנועה קלטת על עצמך שזה לא לא שייך וזה לא תקין אבל לא יכולת לעצור את עצמך

לא אני פחדתי ש באמת תיקרה פחדתי שבאמת מחונות יעשו תאונות וישרפו ושאנשים ימותו וכל מיני דברים כאלה אני זוכרת ש אמ אמ באשפוז עצמו אז היה לי א את הקול פנימי הזה שאמרתי לי שאני צריכה למות ושהיום הכי שמח בחיים שלהם שלהם כאילו כמו עשיתי מהם דמויות אבל א שהיום הכי שמח בחיים שלהם יהיה שאני אמות ורק ידוע על הקבר שלי ו וזה יהיה כאילו היום הכי שמח בבית ישראל

היה בעצם עיסוק אובססיבי סביב מוות וחוויות של חולי

א כאילו אה תמיד הקול הזה אמר שהכל פנימי. אז הוא אמר שאם אני אמות כל הסבל בעולם ילך איתי לקבר ואז לא יהיה סבל בעולם. א

שאני אשמה בכל מה שקורה.

פשוט א איך זה נגמר? א למשל אני אספר גם עוד משהו ש א למשל א אם מישהו היה נוגע באוכל שלי למשל מכין לי אוכל אז אני לא יכולה לאכול אותו כי אז אני אהפוך להיות הוא בתכונות הרועות שלו ואני אמחק ואם אני הייתי נוגעת בלחם אז ומכינה לעצמי נגיד אז אז כל הלחם מורעל כי נגעתי וזה כוח שעובר וכל מיני דברים כאלה. אמ

אז איך את אוכלת? את לא מסכימה שיכינו לך ואת גם בעצמך לא רוצה לגעת דוח על זה את אוכלת

נכון זה פשוט זה היה מסובך כאילו הייתי צריכה אמ לא יודעת לאכול את מה שלא נגע או לא לגעת עם טישו או כל מיני כל מיני טריקים וכאלה ש ש

והייתי מתפללת שהאוכל לא ישנה אותי וכל מיני

ו

וגם היו כל מיני עונשים ש שהכל הפנימי נהג לתת לי שאם אני לא עשתה את המשימה הזאת כמו שצריך אז אני לא אוכלת אם אני לא עושה את המשימה הזאת כמו שצריך אז אז כאילו אז לא מגיע לי לשבת ליד אחרים וכל מיני

אוקיי ובעצם בשלב מסוים את מתשפזת את לוקחת את עצמך לאשפוז או ש

לא כפייה

בכפייה

כן

מי מי יוזן את זה

הפסיכיאטרית שהייתה לי

אה זאת כי מה כי את מגיעה אליה ואת מספרת ת לה על זה כי היא הייתי אמורה להיכנס למחקה פתוחה ובעיקרון המנהלת ש מחליצה שאני לא מתאימה לפתוחה אני צריכה סגורה ופשוט אמרו לי שאם אני לא מתאשפדת אז אז אז א בית משפט

אה זאת אומרת זה לא שמישהו ראה אותך בבית ספר או שאמא ראה אתה או אבא אלא היית מבקרת סדיר אצל הפסיכיאטרית היא קלתה את התמונה והיא הכניסה לעסק את הסיפור של האשפוז כן,

את מודה לה על זה היום? לא כל לא יודעת כי אני מאמינה שכל מה שעברתי הייתי צריכה לעבור אבל יחד עם זאת זה פשוטני אני אגיד לך מה אני לא רוצה להגיד על זה שזה היה מקום רע כי כי פשוט אני לא רוצה שאנשים לא ילכו ויבקשו עזרה כי אני לא הייתי חיה היום אם לא הייתי באשפוז הזה למרות שזה היה לי שתי השפוזים אבל למרות שזה היה פשוט הדבר הכי נורא כאילו התקפה הכי נוראית שלי אני

וואו

אני עד היום כאילו

יש אמ ריחות מסוימים ש שהיו שם ואז אם אני מריחה את זה במקום אחר אני פשוט תהיה שר נזכרת וכל מיני צלילים כמו של הטלפון שיהיה מצלצל שם ויש את זה במקומות אחרים גם את אותו צלצול ואז אני חוזרת לאותו מקום

כאילו

כן זה פשוט נורא

א ה א החוויה הטיפולית שעברת שם אני מבינה שכן הרימה אותך

זה פשוט לא

לא

זה לא החוויה זה לא זה לא הטיפול אני חושבת ש פשוט אחר כך נכנסתי למקומות הנכונים וכאילו אמא שלי גם הייתה נגד כדורים ואני חושבת שזה הדבר היחיד שעזר באמת אכדורים

הדבר היחיד שעזר באמת היא הייתה בטוחה שהיא מכניסה לי רע על הגוף

וגם אני הייתי חשבתי ככה שזה סמים שזה יעשה אותי מישהי אחרת שזה שזה יחרפן אותי שזה זה

ולכן לא הסכמת להיות מטופלת בכדורים לאורך כל השנים על אף שהיו קשיים כן ואז זה מתפרץ בעצם מאחרי כיתה ח

כן

אה ובעצם היום את אומרת חברה כדורים זה לא מילה גסה אני זה מה שאני שמעתך חידוך מיוחד זה לא מילה גסה

וגם כדורים אם צריך אז צריך זה מה שאת אומרת

נכון נכון זה זה הדבר היחידי שסר לי

וואו זה ממש בסר חשוב לא שאנחנו פה א משכנעים לקחת כדורים אבל וישבה פה מישהי אחרת על הספה ואמרה חברים אני התנסאתי בטיפול תרופתי ואני אני לא ממליצה עליו וזה ואני ככה מביאה את הצעקה שלך את הקול שלך

ברור שיש ברור שיש תופעות לוואי ויש כאילו

יש דברים שהם כאילו עליתי פה משקל וכל מיני

יש מחירים את אומרת אבל

אבל אבל זה זה שקט נפשי וזה שווה את זה

ולפעמים זה שווה את זה לפעמים צריך את זה

כן

אז את בעצם מתשפזת פעמיים

גם לא גם לא תמיד לכל החיים אבל כאילו

ודאי כקבים כן בדיוק מה שאמרו לי תמיד

וואו אז בעצם את מתשפזת וכמה זמן עורך האשפוז הראשון?

הראשון שבע חודשים והשני 6 וחצי.

וואו זה תקופה ארוכה.

נחשב לתקופה ארוכה שאני טרועה.

כן כן כן

ואת סגורה שם או ש

כן אמ אני תמיד אמרתי שמ איזה כיף לאנשים. היה שם חלונים סורגים ואיזה כיף לאנשים ששם בחוץ הם חופשיים ואני קל זה פשוט היה הדבר הכי נורע בעולם וגם אין שם אמא ואבא זאת אומרת יש לי שעות ביכורים ואז הם נכנסים בדלת ואז אחרי שהם נגמר רשות שעות ביקור הם יוצאים ואז אני לבד זה פשוט נורא

תספרי לי איך נראה

אבל גם אז גם אז הם לא הם לא הבינו אותי גם אז הם כל הזמן השימו אותי ש שאני הבאתי על עצמי את זה וכל מיני דברים

ש שזה פשוט

לא יודעת

איך נראה סדר יום במחלקה סגורה באשפוז תכניסי אותנו לאווירה של מה שבעצם את עוברת שם בדידות ודאי ברור לי שה

קשה לי ממש לדבר על זה אבל אני

אז רק אם זה נוח לך ורק שנוח

בסדר זה בסדר אבל למשל של סדר יום משם בית ספר

אני זוכרת שכל הדרך לבית ספר א הקול הפנימי היה מקלל אותי כאילו זה היה פשוט כל היום זה היה פשוט כל היום כאילו תחשבי שכל היום את רק שומעת כאילו לא שומעת כאילו בקול פנימי אבל בתוכך את אפס את כישלון מגיעה לך למות את מחשפה תתאבדי

זה בלי הפסקה בלוקי

בלי הפסקה בלי הפסקה

אז איך את צריכה ללמוד

אני לא

אוקיי אני לא אני פשוט אני פשוט מקשיבה לדבר הזה וזה נהיה כזה בכל ארסי

וזהו פשוט זה זה מעליב נורא זה מעליב נורא מעבר לזה שאין שקט ואין שקט ואין שקט זה מעליב נורא ואני הרבה יותר א פגיעה היום הרבה יותר א כאילו קשה להתמודד עם דברים ו

אז בעצם את נמצאת שם שבעה חודשים באשפוז הראשון אחר כך קצת פחות באשפוז השיני שלך ואת מרגישה איזשהיא הטבה, קורה לך איזשהו תהליך עם עצמך

או שאת יוצאת בדיוק איך שנכנסת? קצת אחרת, אבל אני זוכרת ש לא האמנתי שמגיע לי לשמוח, לא האמנתי שמגיע לי טוב, האמנתי שאני אמ צריכה לסבול כל רגע שאני בעולם כי אני גורמת לסבל. אני צריכה לסבול כל רגע כאילו אז אז זה פשוט לא יודעת כאילו לעשות דברים ב כמו לפגוע בעצמי וכל מיני דברים כאלה

היו פגיעות עצמיות

בזמן האישפוז

גם כאילו אני זוכרת שגם א היה ניסיון א באשפוז השני כי בעצם אה א זה היה פשוט נורא קשה שפשוט כל הזמן אומרים לך בראש הכל הפנימי שנו כבר למה את לא עושה את זה נו כבר למה את לא עושה את זה נו כבר למה את לא עושה את זה כל מה התפללתי שיהיה לי יום אומץ לקפוץ ותודה להשם שלא היה לו חומץ

אבל היה ניסיון וזה לא הצליח ו

ובעקבות הגעת שוב לבית חולים או שזה זה

לא זה היה בזמן של האשפוז רק בחופשה

אני מבינה שהיום את לא במחשבות האלה של הלופים החוזרים

נכון את לא במקום זה תודה להשם הטוב

אז בעצם מה כן עזר לך הטיפול התרופתי

או האשפוז או גם וגם את יכולה לשים אני

חושבת ש שההשפוז א כן במידה מסוימת השאיר אותי בחיים ועכשיו אני יכולה ליהנות מהם אבל זה בזכותי כאילו בזכות השם ובזכותי זה לא בזכות זה ש

אוקיי אוקיי תרחיבי לי את הנקודה הזאת זה מרתק מה שאת אומרת שזה בזכותך זאת אומרת זה מצוין כל העזרה מבחוץ אנשים שמנסים לעזור ותרופות ופסיכיאטרים ואשפוז אבל זה בזכותי מה זה אומר

ש שאני בסופו של דבר בוחרת עם כל הקושי עם כל ה עם כל המר שיש בדבר אני זאת ש שכאילו שיכולה להרים את עצמי באמת

בחרת לקום

כן

את זוכרת נקודת זמן שאמרת זהו אני אני מסיימת עם זה אני רוצה לחיות אני רוצה לחיות טוב זוכרת איזשהיא נקודת זמן כזו אני חושבת שפשוט ה היו סביבה נכונה אז אחרי האשבוז היה סביבה הנכונה וסביבה שנתנה לי לפרוח ולגדול

שזה מה מוסד לחינוך מיוחד

כןכשוא מוטאם לCP או שהוא לא בכללי בכללי אה היה א בית ספר שהוא חינוך לכל מיני א זה היה נקרא בעיות התנהגות וכאלה אבל

בעיקרון שם הכי היה לי טוב

זה בטח תקווה

לא שם

אה וואו זה מרתק מה שאת אומרת ש אני חוזרת על זה שוב כי אני רוצה להפלים את זה לתוך עצמי בעצם עזרה מבחוץ זה נפלא זה טוב וטוב שיש את זה וגם גם כדורים וגם טיפולים וגם פסיכולוגים וגם פסיכיאטרים הכל מצוין אבל בסוף אם אני לא אבחר לקום א זה לא יקרה ואת בחרת בחיים

בחרת לקום בחרת לעזור לעצמך בעצם היה איזשהו גילוי של רצון אלוקים מאוד חזק

לא להיות במקום הזה אני מבינה אותך נכון

כן אמ אני מבחינת שאני פספסת דברים

אשתדל להקיף את הכל תגידי לי בעצם אני ככה לא לא הייתי תי שם אבל אני מאמינה שלא היו מסיימים אשפוז אם הם לא היו סבאי רצון מהתהליך שעשית אז א נשמע לי שלא נכנסת באותה דרך שבה יצאת אלא היו כבר צעדים לקראת

נכון אבל אז א שמו אותי בבית ספר מאוד לא טוב שמתאים לבעיות נפשיות וזה פשוט דרדר אותי ממש ובגלל זה הגעתי לאשפוז השני

אה

זה לא סביבה שנוח להיות בה

אה מהשפוז השני את יוצאת למסגרת מיטיבה.

כן.

וכאן את נוגעת בנקודה סופר חשובה שהקהילה יכולה לשמור

על על סטטוס טוב א ולא לגרום להידרדרות. ובעצם מאוד מאוד חשוב איפה אנחנו נמצאים. אם זה משפחה תומכת, אם זה קהילה תומכת, אם זה בית ספר תומך.

ואת אומרת הגעת סוף סוף א לנחלה, למקום שידעה להחזיק את זה.

כן.

כאילו כן. אולי ניתן להם קרדיט? איך קוראים למקום?

מיישרים. מיישרים זה בסדר לך להגיד את ה

אני חושבת שכן

שם של המקום זה צריך לתת להם גם קרדיט על העבודה הטובה שהם עשו א ואת אני מבינה ככה גדלה עם הזמן והנה יש עוד הבחנה את רוצה לדבר

כן בגיל 21

שזה מאוחר מאוד מאוד מאוד לכל הדעות אבל בוא אדברי איתי על זהכן

אמ אני תמיד הרגשתי א לא קשורה לקבוצת לקבוצת השבים הרגשתי לא שייכת לא לא באה לא מבינה אותם לא פשוט לא כמוהם

אוקיי מה בדיחות קודים חברתיים

כן לא יודעת אני מרגיש פשוט ש שאני לא יודעת לקרוא אותם

אוקיי ואז מה

אמ גם כל מיני אה דברים ש שהם תחושתיים וחושים וכזה

כל מיני דברים כןשים אוקיי

אוקיי ואז בעצם מה מה קורה בגיל 21 פתאום שאת אה

סוף סוף מאפחיני

כי מה כי התלוננת כי דיברתי

כל הזמן חשבתי שיש לי כל הזמן חשבתי שיש

את חשדת בעצמך

כל הזמן

את בעצם חושדת שיש לך משהו ואת יודעת שאת לא שייכת ואת לא אותו דבר ואת לא מבינה מה

כל השנים שיש לי את זה ואין מצב ש ש הם מפססים משהו פשוט.

אוקיי. אז מה ההבחנה שאת בעצם מקבלת בגיל 21 סוף סוף?

אוטיזם.

אוטיזם. אני משארת שבתפקוד גבוה.

כן.

קל

קל לזהות שזה בתפקוד גבוה. את אה מנהלת סליחה אה בצורה לצאת דופן וממש תענוג לסוכח איתך להבין איתך עומקים. אמ וואו. אז את בעצם בגיל 21 עם מסך חיים שלא היה מבייש זקנים מבוגרים בני בני 100 ו עם ארבע הבחנות רציניות שכל הבחנה היא הבחנה

א ככה קודם אמרת שסכרת נורים זה הככה הכסף הקל של מה שקורה בחיים אבל מה הכי תופס אותך מכל ה

מכל ההבחנות מה מה הכי קשה לך איתו אני חושבת שפשוט אה זה כל הזמן חוזר בחלומות.

חלומות

כן. סיוטים

עדיין

כן

שמה

אמ שאני עדיין חס ושלום מאושפזת עוד דברים כאלה

אמ

חשש לחזור

שלא נדע חס ושלום כן

חס ושלום

א תפו טפו אבל אה

אוקיי אוקיי אני רוצה שנייה לקפוץ איתך ככה עוד פסייה אחת או שניים קדימה אמ א את מתגייסת

כן

את לא חייבת

את יכולה בקלות להשיג פטור

נכון היה לי פטור אבל התגשנו

זהברית זה חשוב זה חשוב אני רוצה לתרום אני רוצה לתת אני רוצה להיות משמעותית חשוב לי

את רוצה להיות שייכת

כן

זה זה אני בצמרממורת עכשיו מה שאת אומרת זה גילוי כל כך אה של האני הפנימי שלי שגם אנשים בני 50 לא אומרים כאילו זה צריך להיות א במקום מאוד אמיץ עם עצמך כדי להגיד אני רוצה להיות שייכת, אני רוצה להיות חלק, אני רוצה להיות גם, אני אני רוצה להיות שווה בין שווים

ואת מתגייסת. מה את עושה בצהל?

אה, אני עושה בעיקר עבודה, אבל אנישה מעצבת לפעמים דברים, כל מיני. אני אוהבת ממש א אני אוהבת ממש כאילו היום אני כותבת א בלי שום קשר אני כותבת גם ספרים

אפשר לראות את הספר שלך

כן הנה

אוקיי דברי איתי עליו רגע

זה זה ספר א שכתבתי על א זוג מבוגרים שהאישה בעצם עומדת להתעבר והאיש שלה מבטיח שהיא תראה כל שחלמה בעיניה. זאת אומרת שלפני שהיא מתעברת הוא רוצה א הוא רוצה שהיא תספיק לראות כל מה שהיא חלמה.

וואו. זה לא קל לכתוב ספר ועוד ככה עם כל המורכבויות שלך. מה בעצם מביא אותך לכתוב את הספר? א זה פשוט ממש אני חושבת רעיון ממש טוב לא יודעת זה רעיון ממש כאילו אני ממש מתרגשת מזה וזה

זה יצא כבר

כן אה בעיקרון באות במספר קטן של עותקים אבל אני רוצה בעזרת השם להשיג את זה יותר בגדול

זה עוד צעד בעצם להביא את עצמך לעולם

כן אני גם בלהקת גדולים במדים

ספרי לנו על זה

אמ אני פשוט אה שרה

וואו

אני אוהבת לשיר כן

את גם כותבת

כן

וההוכחה היא שכתבת ספר

ואת גם שרה ו אני מבינה שזאת להקה

כן

אוקיי איפה אתם

צרחים מיוחדים וכל מיני בסיסים כל מיני אירועים

אה זאת אומרת זאת להקה שמותמת לצרכים מיוחדים ואני כל כך שמחה שאת אומרת את זה שוב כי בעצם את אומרת מותר לנו הכל אנחנו יכולים לעשות הכל אנחנו רק צריכים איזשהי אדפטציה

אנחנו צריכים איזשהי התאמה מצד החברה כדי שגם אנחנו נהיה זכאים

לכן כל הטוב הזה.

נכון? זה מה שאת אומרת בעצם?

כן. כן.

אוקיי. ספרי לי עוד מה את עושה.

אמ א

מתנדבת.

מה

את מתנדבת? יש לך תחביבים מעניינים?

כן, אני אוהבת אני ממש בכתיבה אני ממש אוהבת. שירים גם אני כותבת.

וואו.

כן, יש לי גם שני שירים בחוץ.

וואו.

כן.

מרגש. יש א זמרים שעדיין חוששים להוציא את החומרים שלהם, את יודעת ככה א לפני שהם נולדים ואת ככה עם כל מה שעובר עלייךכן

א מוציאה שני שירים כותבת ספר א שכבר יצא ל

יש לי עוד בדרך בעזרת השם

בעזרת השם שנראה עוד ספרים שלך את מתנדבת בצהל את שרה

ואת בעצם א אני לא יודעת אם מותר לי להגיד חוגגת את החיים על אף ולמרות הכל

יש אה א אפ ודאון אבל אבל כן בהחלט

וואו קודם אמרת משהו ככה שלא התייחסתי אליו ככה גלגלתי אותו ואני רוצה ככה לשים עליו את הזרקור את אמרת שאת צמחת והצלחת בזכות עצמך ובזכות אבא שבשמיים

בזכות בורא עולם

מה מה המקום של בורא עולם בכל מה שאת עוברת

לא לא הבנתי למה ולא רציתי להבין למה אבל אה בעיקרון בסופי בסופו של דבר זה כמו שיש את הסיפור הזה שבן אדם א מבקש אה למשל הוא מבקש איזשהו משהו נגיד לא יודעת א אושר או משהו כזה אז כאילו אם הוא יבקש אמונה כל הדברים יו

וואו איזה מהמם מאיפה הבאת את זה זאת אומרת ביקשת אמונה אמונה מובילה אחריה את כל הדברים ש כאילו צריך פשוט להאמין זה הכל

להאמין שמה שאת יכולה

להאמין ש שיהיה טוב להאמין שחי זה זה מחזיק בן אדם

וואו את אומרת שלא ביקשת הצלחה לא ביקשת אמונה והיא הביאה לך את כל השער

לא דווקא לאו דווקא בבורא גם בבורא אבל גם בעצמי

אמונה בעצמי כן, כאילו להאמין זה פשוט משהו ש שגם גם בשבי למשל אנשים האמינו ו ואני חושבת שזה מה שהחזיק אותם עם המצב הנוראי הזה.

וואו. ומכמוך יכולה להבין כי היית קלואה להבדיל אלף אלפי עבדות אלפי הבדלות

אבל תחושה של קליה פשוט יכולה לצאת החוצה ושהעולם סוגר עלייך זה אולי את צריכה להבין במשהו מן המשהו

וואו את נותנת כוח אני חושבת כי בסוף יש יש בנות שצופות בנו ונערות ומתמודדות עם כל מיני דברים שאולי הם אחרי השיחה הזאת שלי איתך הם מבינות כמה זה מתגמד אם זה איזה ריב עם חברה אם זה בגד שאמא לא הסכימה לקנות אם זה מסיבה שאבא א ביקש ממנה שלא תצא אליה וכולי וכולי וכן על זה הדרך ואת בעצם אומרת פה רגע אני יש לי גם את זה וגם את זה וגם את זה וגם את זה ואני עדיין מאמינה שהחיים הם טובים ואפשר לבחור בטוב

זהו זה מה ש זה מה שכתוב באמת בספר ש

אולי תגבי את הספר שנראה אותו

ש שבעצם רגע

אוקיי את רוצה להקריא לנו משהו

כן בשמחה

כן אמ אני אקריא למרות שאסוף זה כאילו אמ זה א האם לראות את הטוב זה הבחירה תלוי את מי אתה שואל כאילו כי היא בעצם מתעוברת אז לראות את הטוב אמ

וואו

ואני אני אקריא את הקטע של בעיניה הזמן תמיד היה שם סתם חולף חיים רגילים משפחה פנסיה נכדים מה כבר הספיקו לעשות הם לא ראו עולם לא חוו קומצוות מן היופי שלו הוא נזכר בכל הפעמים שמילה רצתה לבקר בסין ויפן לראות את האייפל ואת הקולוסאו להמתין לשקיעות על חוף היום בפרנסה בפרינצה אז הם יסו הם יחבו מקרוב את פרחתן שתמיד כרחפה בציורים שלה ואת הנמל ובתי הקפה המפורסמים הם יהיו בכל מקום כל עוד כאן ידע שתראה קול שיכל מה בעיניה חזק

כן אנחנו ככה לקראת סיום בוא ארבי בי לשאול אותך ככה קוראים לך הודיה וברור לי שהשם משפיע על האדם ומעניין אותי ככה לשאול אותך על מה את הכי מודה להשם מכל מה שעברת?

על הכישרונות.

על הכישרונות שלך.

זה מה שמרים אותי. זה מה שעוזר לי. זה מה שבשבילו אני חיה. כן.

וואו. נתת המון כוח אני חושבת לצופות בבית שאולי מתמודדות עם פחות, לא יודעת אם יותר, אבל זה נותן המון פרופורציות כי את באמת א עברת מסך חיים לא פשוט

ועשית ממנו מטאמים מה שנקרא. נתת המון כיווני מחשבה היום בעצם חברים לא להתבייש. תצאו החוצה, תחבו את העולם, תחיו טוב, פשוט תתאימו את מה שאתם צריכים ותפרחו ותפרצו. וזה מה שאת עושה לגמרי.

מה אני מאחלת לך?

אה להצליח.

להצליח הרבה הצלחה.

דשמיא,

את כבר מצליחה.

תודה. תודה.

השם יצליח את דרכך. בעזרת השם בכל המישורים.

אמן.

תבצרי לנו בשורות טובות. אמן תודה