חינוך ילדים - הרב אפרים אורשלימי (עם כתוביות בעברית)

צופים יקרים, מי מאיתנו לא חווה רגעים של משבר בחינוך הילדים? לכולנו יש ילדים, בנים, בנות, וכולנו היינו רוצים שהילדים שלנו ילכו בדרכים הכי טובות שיצרנו במו ידינו. כולנו רוצים ילדים מוצלחים, כולנו רוצים ילדים משקיענים, כולנו רוצים שהילדים שלנו יצאו הכי טובים שבעולם. אבל לא תמיד זה הולך. לא תמיד אנחנו יכולים לראות את התוצאות שאנחנו רצינו. לפעמים אנחנו יכולים לראות ילדים שכל כך כל כך טיפחנו אותם, כל כך רצינו שהם יצליחו והנה פתאום ברגע אחד אנחנו רואים שהילד או הילדה לא הולכים בכיוון שאנחנו רצינו. מה עלינו לעשות? איך אנחנו יכולים להתמודד עם הכאב הנורא והאיום הזה? גם אדם שהוא שוכר, יש לו מפעל, יש לו

חנות, הוא כל כך מטפח את החנות, כל כך מטפח את המפעל, הרגעים של המשבר הגדולים ביותר הם שפתאום הוא רואה שהחנות לא הולכת לכיוון של הצלחה, שהמפעל מפסיק להרוויח, ואז הוא יושב וחושב: מה עליי לעשות? איך אני יכול להתמודד? הוא מרגיש שהכול חסום בפניו, הוא מרגיש שהכול אבוד. גם בחינוך הילדים אותו דבר. אנחנו יכולים לראות שאנחנו משקיעים ומשקיעים ומשקיעים והנה פתאום אנחנו מרגישים שהילד חסום, אין עם מי לדבר. כבר עשרות פעמים דיברנו עם הילדה או עם הילד על נושא מסוים שהיינו רוצים שהוא ילך בתלם, שהוא ילך בכיוון הנכון, והנה שוב ושוב אכזבה ושוב ושוב אכזבה. אנחנו נמצאים בפני קיר, אנחנו מרגישים כמו קיר חסום. אין עם

מי לדבר. מה עלינו לעשות? מה המפתח הנכון שאותו אנחנו יכולים להכניס לחור, ללב של הילד כדי שהוא ייפתח אלינו? כדי שהוא ישדר איתנו על אותו גל? על אותה עוצמה של דברים? מה עלינו לעשות? צופים יקרים, לפני הכול, אני רוצה לספר לכם סיפור. הסיפור הזה סיפור אמיתי שקרה בארצות הברית. מהסיפור נוכל לקחת קצת תובנות לחיים ולנסות לראות איזה מפתח פותח את סגור ליבו של הילד. הסיפור הזה קרה בארצות הברית. בארצות הברית היה אדם שהיה נשוי לאהבת ליבו, אישה מקסימה, אישה נהדרת, במשך כמעט עשר שנים חיו באושר ובשלווה. רק דבר אחד העיב על האושר שלהם: לא היו להם ילדים. פשוט לא היו להם ילדים. ואתם יודעים שבית בלי ילדים זה לא בית

כל כך שמח. יכול להיות שבין בני הזוג הכול מצוין, הכול נהדר, אבל כשאין ילדים בבית, חסר את הדבר העיקרי, את קול מצהלות הילדים, את קול מצהלות השמחה של הילדים. זה הדבר העיקרי שחסר. אותו אדם החליט בהתייעצות, וכך גם אנחנו יודעים שמובא גם בהלכה שכאשר עוברות עשר שנים ואין ילדים, עם כל הצער והכאב שבדבר, מגיעים לתהליך של גירושין. כי התורה ציוותה אותנו במצווה שנקראת פריה ורביה. התורה לא ציוותה אותנו להתחתן, התורה ציוותה אותנו מצוות פריה ורביה, להביא ילדים לעולם. את זה עושים על ידי החתונה. הנה, בלב כבד, בלב שבור ונורא, לאחר אין-ספור דיונים ולאחר אין-ספור מחשבות מה לעשות, הגיע רגע ההכרעה והזוג, הבעל הזה

ואשתו, שכל כך אהבו אחד את השני, החליטו להיפרד, החליטו להתגרש. ימים ספורים לאחר הגירושין הגרושה, האישה, התחילה להרגיש לא טוב. היא הולכת לרופאים, בודקת. בהתחלה לא הבינו מה קרה, אבל לאחר שבוע-שבוע וחצי הנה מתקבלות התוצאות של בדיקת דם שהאישה עשתה והתוצאות הראו שהאישה הזאת נקלטה להיריון. היא בהיריון! היא מיד הרימה טלפון בלב כואב, תכף תשמעו למה, לגרוש שלה וסיפרה לו: אני בהיריון! הגרוש שמע את הדבר הזה והתחיל לפרוץ בבכי נורא ואיום: מה?! את בהיריון?! אבל אני לא יכול לחזור אלייך. צופים יקרים, אני רוצה לומר לכם הלכה מאוד פשוטה. כוהן, אדם שהוא כוהן, אסור לו להתחתן עם גרושה. היהודי הזה היה כוהן, ועכשיו

אסור לו לחזור לגרושה שלו. הוא היה פשוט בהלם של החיים שלו. אני התגרשתי כי לא היו לי ילדים, והנה פתאום מתברר לי שאשתי בהיריון. רבותיי, צופים יקרים, זה סיפור אמיתי שקרה בארצות הברית. מה עושים במצב כזה, אתם יודעים צופים יקרים? בהלכה יש מצב כזה שמובא שמה שעושים במצב הזה זה בודקים האם הגט שאותו בעל הביא לאשתו זה גט כשר לכתחילה. כי אם מוצאים איזשהו פסול בגט, פסול קטן בגט, אז אם ככה לא היו פה שום גירושין. בדקו את הגט שהבעל הביא לאשתו וראו שהגט הזה לכתחילה של הלכתחילה, גט מצוין, מהדרין. לא ידעו מה לעשות. מה עושים במצב כזה? עוד תשעה חודשים אשתו צריכה ללדת, יהיה בן, תהיה בת והילד הזה יגדל יתום, לא יהיה

לו אבא. זה יתום חי. כי הבעל הזה לא יכול לחזור לאשתו. הוא כוהן, היא גרושה, כוהן אסור לו להתחתן בחזרה עם גרושה. יש מצווה אומנם להחזיר גרושתו. אדם שגירש את אשתו, יש לו מצווה מהתורה להחזיר את גרושתו. כמובן אם הכול מסתדר. אבל כאשר זה כוהן, כוהן אסור לו להחזיר את גרושתו. שוד ושבר. אותו אדם נסע לארץ ישראל והחליט להתייעץ עם כל מיני רבנים כאלה גדולים ואחרים לראות מה לעשות, אולי בכל זאת הם ימצאו איזשהו פסול, פסול בגט שיוכל להחזיר אותו בחזרה אל אשתו. אבל, צופים יקרים, אותו אדם לא הצליח למצוא שום פסול בגט. הוא לא הצליח, פשוט לא הצליח למצוא פסול בגט. אמרו לו: אין ברירה, אין מה לעשות. אתה לאשתך לא יכול

לחזור. איזה כאב נורא ואיום. איזה צער, איזה צער היה לו. איזה צער היה לאותו יהודי. ומרוב צער גדול מאוד הוא החליט שהוא הולך למקום שהשכינה לא זזה ממנו. המקום שהשכינה לא זזה ממנו, אתם יודעים מה זה? הכותל המערבי. הכותל המערבי זה המקום היחיד בעולם ששם השכינה תמיד נמצאת. וכיוון שהוא היה, כפי שסיפרתי לכם, הוא היה בארץ ישראל, אז הוא החליט לנסוע לירושלים עיר הקודש ולהשתטח על האבנים של הכותל המערבי, לבכות לבורא עולם שינסה לעזור לו לראות איך הוא מצליח לצאת מהצרה הלא פשוטה שנחתה עליו. הנה, גרושתו, שזו בעצם אשתו, עוד מעט צריכה ללדת והוא לא יכול בכלל לחזור אליה. הוא הגיע לכותל המערבי, בכה בכי דמעות, התחיל

לבכות בכי, בכי נורא ואיום. עד כדי כך הוא בכה שאפילו כל האנשים שהיו שמה מסביבו גם הם התחילו לבכות איתו, למרות שהם לא ידעו אפילו על מה ולמה הוא בוכה. הם לא ידעו על מה ולמה הוא בוכה, אבל התחילו ביחד. נו, כל ישראל ערבין זה לזה, כל אחד אכפת לו מהכאב של השני, מהצער של השני. והתחילו ככה אנשים שהיו בסביבה שלו גם ביחד להתפלל איתו, למרות שלא ידעו אפילו על מה הם מתפללים. והנה, לאחר שעה ארוכה שהוא בוכה בכי דמעות שהקב"ה יעזור לו, שימצא לו איזשהו פתרון שהוא יוכל לחזור לאשתו, ביציאה מהכותל והנה הוא מרגיש איזו יד שמונחת על כתפו. הוא מסתובב, הוא רואה יהודי שהוא לא מכיר. הוא אומר לו: תסלח לי, אני ראיתי שאתה

עכשיו היית בכותל. אתה כל כך כל כך בכית. למה בכית? יש משהו שאולי אני יכול לעזור לך? תספר לי בבקשה למה בכית? מה העניין? למה בכית? אמר לו: תעזוב, זה... מה אתה כבר יכול לעזור לי? יש לי איזושהי צרה שאני לא יודע מה לעשות איתה. אולי בכל זאת, דאגה בלב איש ישיחנה. אולי תספר לי בבקשה למה בכית? אמר לו: טוב, בוא נשב בצד. אני אסביר לך פחות או יותר ככה על קצה המזלג. והוא יושב איתו בצד, זה היה יהודי רגיל, לא אליהו הנביא ולא רב גדול. יהודי רגיל שהקב"ה שלח אותו שליח. והוא מספר לו שהוא היה נשוי והוא כוהן והוא גירש את אשתו כי לא היו לו ילדים, ופתאום יומיים ספורים לאחר הגירושין פתאום התברר שהאישה הזאת בהיריון

והוא לא יכול לחזור אליה כי הוא כוהן והיא גרושה, וכוהן אסור בגרושה. מה לעשות? אותו יהודי שומע, שומע את מה שיש לו לומר, קודם כול, שומע אותו, מנסה ככה לרדת אל ליבו. אגב, במאמר מוסגר, הנושא הזה של שמיעה, לשמוע את הילד, להשתתף בצערו, כמה שזה דבר מאוד מאוד חשוב. אגב, לא רק אצל ילדים, גם אצל אנשים בוגרים, אוהבים ששומעים אותם. כשאתה שומע את הילד שלך, כשאתה שומע את האדם שממולך, כבר הורדת לו חצי דאגה. וזה מה שעשה אותו יהודי, קודם כול שמע. מה הוא יכול לעזור כבר? מה הוא יכול לעזור? מה, הוא יכול לשנות את ההלכה? את ההלכה הוא לא יכול לשנות. שמע אותו. ואז הבריקה לו איזו מחשבה לאותו יהודי ששמע אותו. אמר לו:

תקשיב, מה, אתה בטוח שאתה כוהן? אמר לו: בטח. אבא שלי כוהן, אני כוהן. בוודאי שאני כוהן. מאה אחוז אני כוהן. אמר לו: תקשיב, אולי תבדוק? אולי אתה לא כוהן? אמר לו: אין סיכוי. מה פירוש? מה...? אני כוהן. מה... אני יודע, אני כוהן, אבא שלי כוהן, בוודאי גם סבא שלי כוהן, למרות שלא הכרתי אותו, אבל ודאי, אני כוהן. ברור שאני כוהן. אמר לו: תבדוק. טוב, אותו יהודי שמע, לא ייחס לזה כל כך משמעות. זה כמו שעכשיו אתה קוראים לך מאיר, פתאום אני אבוא: תשמע, תבדוק, אולי לא קוראים לך מאיר? ישר אתה תצחק. מה זה לא קוראים לי? אני מאיר. מה לא קוראים לי מאיר? אני מאיר. אבל אותו יהודי שמע את הדברים. לאחר ימים ספורים הבין שכבר

מפה לא תצא לו ישועה. עלה על המטוס, חזר לארצות הברית. הוא נוחת בארצות הברית בשדה התעופה. ולאחר חצי שעה הוא מקבל טלפון. על הקו היה אבא שלו. אבא שלו היה יהודי מבוגר שהיה הרבה זמן בבית אבות כי הוא כבר היה יהודי שנהפך להיות סיעודי, יהודי קשיש. הוא אומר לו: בני, איפה אתה? אני חיפשתי אותך כמה ימים. איפה אתה? כמובן שאותו בן לא רצה לספר לאבא שלו את כל התהליך הזה. הוא לא רצה להכניס אותו לצער. אבל הוא אומר לו: איפה אתה? אני חיפשתי אותך. אבא, לא, נסעתי לארץ ישראל, רציתי קצת להתפלל וזה, רציתי קצת לנסוע. הוא אומר לו: בני, אני רוצה לדבר איתך. בוא בבקשה אליי. אם אתה יכול בבקשה לבוא אליי לבית אבות. בטח,

בשמחה, אבא. אני מיד מגיע. הוא לא הספיק אפילו להגיע הבית, לקח מונית, נסע לבית אבות, איפה שאבא שלו נמצא. והוא רואה את אבא שלו ככה חלש, יושב על המיטה, קצת ככה עם פנים דואגות. הוא אומר לו: בוא, בני, שב, מותק. שב. אני רוצה קצת לדבר איתך. הרבה זמן לא דיברתי איתך. יש לי משהו שכבר הרבה זמן שאני רוצה לומר לך. אותו יהודי הוא לא ידע מה קרה פתאום, מה אבא רוצה לספר לי? מה בדיוק העניין? מה יש לו לספר לי? הוא ישב לידו והאבא התחיל לדבר איתו על דא ועל הא ולאט לאט אומר לו האבא: תקשיב, בני יקירי וחביבי, יש לי סוד לספר לך. יש לי משהו שאני רוצה לספר לך. אבא, מה אתה רוצה לספר לי? מה יש לך לספר לי? סוד של החיים.

אבא... הוא כבר התחיל להילחץ, "מה קרה?" ואז אותו יהודי קשיש התחיל לספר לבן שלו, הוא אומר לו: בני, יקירי, תקשיב טוב, אני הולך לגלות לך סוד של החיים. מה, אבא? איזה סוד? תקשיב טוב, סוד של החיים. לפני למעלה מ-30 שנה, 30 וקצת, אני הייתי נשוי לאימא ולנו לא היו ילדים. ממש לא היו ילדים. ואז החלטנו שבמקום שניפרד אחד מהשני, היינו מאוד אוהבים אחד את השני, החלטנו שאנחנו מאמצים ילד. אותו יהודי יושב מול האבא שלו, הלב שלו מתחיל לדפוק בפראות. הוא מבין שמשהו פה הולך לקרות. הוא מסתכל בעיניים של אבא שלו, הוא אומר לו: אבא, מה... לאמץ ילד? אימצתם ילד? מי זה? ואז האבא מסתכל אליו ואומר לו: בני, זה אתה. אתה ילד

מאומץ. אני חייב לספר לך את זה כי אני מרגיש שכוחותיי כבר עוזבים אותי. אני מרגיש כבר שחס וחלילה יכול לקרות לי משהו, שאני יכול חס וחלילה להיפטר מן העולם, אני מרגיש שעוד מעט זה הסוף שלי. אני חייב לספר לך את הסיפור של החיים שלך. אותו "בן", בן מאומץ, התחיל לבכות בכי תמרורים, אבל זה לא היה סתם בכי, זה היה בכי עם הרבה הרבה שמחה. הוא התחיל לצחוק ולבכות, לצחוק ולבכות. האבא מסתכל עליו, הוא לא הבין מה קרה לו, מה עובר עליו. הוא בוכה? הוא צוחק? הוא צוחק? הוא בוכה? מה הולך פה? ואז אותו בן מאומץ אומר לאבא: אבא, גם אני עכשיו רוצה לספר לך משהו. אתה יודע, אשתי, התגרשתי ממנה. אהה! התגרשת? למה? כי לא היו לנו

ילדים. ואחרי שהתגרשתי פתאום התברר לי אחרי יומיים-שלושה שאשתי בהיריון. וכל החודש הזה, חודשיים האלה הייתי כל היום בוכה ובשביל זה נסעתי לירושלים להתפלל לראות איך אני חוזר אליה כי אני כוהן וכוהן לא יכול לחזור לגרושה. לא ידעתי מה לעשות. עד שהלכתי לכותל המערבי, ישבתי ובכיתי ובכיתי ובכיתי ובכיתי בלי סוף ואמרתי לריבונו של עולם: ריבונו של עולם, אין לי על מי לסמוך, רק עליך. נכון שהכול חסום, נכון שזה נראה בלתי נמנע, זה לא נראה מצב שבו אפשר לעזור, אבל אבא שבשמיים, תעזור לי. אני רוצה לחזור לאשתי. והנה עכשיו אתה מספר לי שאני בן מאומץ. אז אם אני בן מאומץ, אז אני לא כוהן. אם אני לא כוהן, אני יכול בחזרה לחזור

לאשתי לעשות חתונה מחדש. בשביל זה אני בוכה. ומיד כמובן הרים טלפון לגרושתו. כמובן סיכמו את הכול בחזרה ואותו יהודי זכה לחזור עוד בחזרה לאשתו וזכה שלאחר כמה חודשים נולד לו בן ועשו ברית מילה כל כך כל כך שמחה. ובארצות הברית הסיפור הזה התפרסם. היה מאוד מאוד מפורסם הסיפור הזה, איך שזכה אותו יהודי שאחר שכבר היה נראה שכלו כל הקיצין, אין, זה הכול נראה חסום, כלו כל הקיצין, הנה, חזר בחזרה לאשתו בזכות מה? בזכות התפילה, שהוא ישב והתפלל בכותל. אני רוצה דבר אחד לחינוך הבנים שניקח מזה. אנחנו רואים את הבן שלנו, אנחנו רואים את הבת, אנחנו מדברים איתם שוב ושוב ושוב וזה נראה כבר הכול חסום. דיברנו איתו, זה לא עוזר.

היא מרדנית, ההוא כל הזמן קנאי, ההוא לא רוצה ללמוד, ההוא עושה כל מיני דברים שכבר דיברנו איתו שישפר את הדרכים שלו. זה לא עוזר, זה הוא, אלה הטבעים שלו. הכול נראה קיר חסום. אבל יש מפתח שוודי אחד שפותר את כל הבעיות ופותר את כל הצרות. המפתח השוודי הזה זה התפילה. כי גם כשנראה לנו שהכול חסום ואי אפשר להצליח יותר עם הילד. זהו, סגור, חתום, פלומבה. אין מה לדבר. כוח של תפילה שאנחנו נשב ונתפלל מעומק הלב על הילד, נשפוך את שיחנו כלפי בורא עולם. אז גם מה שנראה לנו קיר חסום לגמרי, דרך התפילה, דרך הדמעות, דמעות שוברות מחיצות. גם מה שנראה לנו שהכול חסום וחתום, אבל אם אנחנו נדע להשתמש במפתח השוודי הזה, נתפלל

לריבונו של עולם ונצעק לריבנו של עולם ונגיד: ריבונו של עולם, אנחנו סומכים רק עליך. תעזור לנו, תפח את ליבו של הילד, של הילדה, של הנער הזה, של הנערה שלנו שנמצאים בבית ולא הולכים בכיוון שאנחנו רוצים. או אז אנחנו נראה ישועות. רק צריכים לדעת להאמין. כשנאמין, נצליח לראות בכוח הגדול של התפילה שהקב"ה נותן לנו. בהצלחה.