שניים: חינוך כנתינה - הרב שלום ארוש ויעקב כהן

"נמצא שכל הורה צריך שתהיה לו עבודה עצמית. לכן, כשבאים אליי הורים "ומבקשים שאברך את הילדים שלהם "שיצאו מחונכים, אני מברך אותם "שתהיו אתם בעצמכם מחונכים." ציטוט מספרו של הרב שלום ארוש, 'חינוך באהבה.' ואנחנו שוב פעם בתוכנית. שלום לך, כבוד הרב ארוש. שלום לך - איזה כיף לפגוש אותך אני שמח, אני כל כך מתרגש. רגע, יש לחץ של צופים - "עוד תוכנית," "עוד תוכנית", עשינו עוד תוכנית. מה שלומך, כבוד הרב? - ישתבח שמו, ברוך השם. אנחנו עכשיו נוגעים בנושא הכי רגיש שיכול להיות - של חינוך ילדים. נכון? - נכון. ונושא החינוך הוא נושא כבד משקל במיוחד בדורנו. בוא... נכון. אז באמת ציטטת ציטוט מהספר... - שזה ציטוט שאומר

הכל בעצם. תקשיב טוב, חינוך זה שני דברים: זה דוגמא אישית, אתה לא יכול להיות 'משמום...' כעסן - ופתאום 'פרחאן', שמח. מה, אתה מנהל את שלו? מה אתה כועס? אתה אומר לילד: "אל תכעס"! הילד לא מבין מה אתה מדבר איתו. אתה כל היום רק כועס, וכשהוא פעם אחת כועס, אתה... אתה לא יכול להגיד לילד אל תכעס, אם אתה כועס. חינוך, זה דוגמא אישית. אם אתה... דבר שאתה לא חי אותו, שאתה לא נותן דוגמא אישית, אתה לא יכול להגיד לילד תעשה דבר שאתה לא עושה אותו. בכל דבר דוגמא אישית זה דבר חשוב. - לכן... נכון. עוד דבר, שחינוך זה נתינה. מה זאת אומרת נתינה? אני רוצה לתת לך... אתה הילד שלי, אני רוצה לתת לך אמונה. אם יש לי אמונה, אני

יכול לתת לך אמונה כי יש לי אמונה. אם אדם, אין לו אמון, הוא יוכל לתת? בגשמיות, אם יש לי מאה שקל, אני יכול לתת לך מאה שקל, אבל אם אין לי, אני יכול לתת לך? אני לא יכול לתת לך. אותו הדבר גם בעניין של המידות, בעניין של... חינוך זה נתינה. אתה נותן לילד מה שיש לך. אתה לא יכול לחשוב, לחנך את הילד לדבר שאתה בעצמך לא חי אותו. אין לך אותו בעצמך - אבל אתה מסכים איתי שהיום הרבה יותר קשה לחנך ילדים מאשר פעם? אני שומע את זה מהרבה אנשים. נכון - פעם היו פחות גירויים לילדים והילדים היו יותר נורמלים. היום הגירויים של כל המכשירים של הילדים, אתה יודע, תקועים עשרים וארבע שעות במכשירים האלה. וגם אנחנו בעצם, אתה

יודע. אז אתה דוגמא. אז אתה צודק. עוד פעם חזרנו לזה, אם האבא לא מבין שזה שלילי, כל המכשירים האלה, שהוא מאבד את כל האישיות שלו ואת כל ה... הוא מאבד את החיים שלו. כן, אבל אני אחראי עליו, אני עכשיו האבא שלו, אני מלמד אותו. אז בסדר, לי מותר כי אני כבר גדול, אני מחונך, אני בסדר, אומרים לעצמם ההורים: "אני בסדר גמור, אני מחונך. עכשיו, אני רוצה לחנך "את הילדים שלי." - איך אתה בא לחנך ילד?... אז אמרת: "דוגמא אישית." -כן אבל בסדר, דוגמא אישית נגיד, אי אפשר כל הזמן לחיות על דוגמא אישית. למה לא? - כי אני אגיד לך למה לא, כי אני כבר עברתי את זה, אני כבר מחונך, אני בסדר גמור. עכשיו, אני לא יכול להגיד לילד

שלי: תשמע, אל תשתמש בזה, אל תעשה את זה בלי שאני... אין, זו טעות שחושבים שיש הבדל בין ילד קטן לבין גדול. זו טעות גדולה מאוד. טעות עצומה. כמו באוכל, אתה לא יכול להגיד: לא, הילד לא צריך לאכול רעל, אני כבר גדול, יכול לאכול רעל, או ילד לא... שטויות, מה זה? אם זה רעל, זה רעל לך, רעל לילד, אם זה רעל, זה רעל לך, זה רעל לילד. זו הטעות. זו הטעות, שחושבים: לא, אני כבר גדול, אני כבר מחונך. מה, אתה מחונך? מה? מה השגת בחיים שלך? אתה רוצה שהוא יגיע לדרגה שלך, זה מה שאתה רוצה? שהוא יגיע לאיפה שאתה אוחז? - כן. כן? - שיהיה מחונך כמוני אני רוצה. כן? - כן. יפה. אם אתה רוצה שיהיה כמוך אז תצליח. תצליח. אם אתה רוצה

שיהיה מחונך כמוך, אתה תצליח. אלא מה, יש דברים שהם... - אבל יש דברים שמותר להורים ולילדים אסור, שזה... - זה לא נכון. מה זאת אומרת לא נכון? זה לא נכון. - מה שמותר לי, מותר לו? כן. למה לא? מה שמותר לך, מותר לו. למה לא? למה, מה? - כי ככה זה, מה זאת אומרת למה? למה ככה? - כי אני יותר גדול ממך, ואני יותר מבוגר, ואני בעצם אחראי על החיים שלך כי אני אבא, אני ההורה שלך... אבל למה? אסור, אז גם לך זה אסור. זו הטעות. בני, זו הטעות. אם יש דבר שהוא לא טוב אז הוא לא טוב, גם לך, גם לי. "אה, לא, אני כבר לא יזיק לי." נכון - אהה, אבל זה מזיק, רק אתה אומר "לי לא יזיק." בן אדם באמת - זה כן מזיק לו, ואנשים גדולים

נהרסו להם החיים, ומתגרשים בגלל המכשירים האלה, ואין להם שום חיים בגלל המכשירים האלה, אז מה? למה לא מזיק? גם לגדולים זה מזיק. אז צריך להסתכל על הקטנים בגובה העיניים כאילו זה אני... - בטח, מה. אני לא יכול... אין דבר כזה. אם אני מבין שזה מזיק, אני צריך להבין שזה מזיק גם לי. אם אני מתבונן, אם אני אהיה אמיתי. אלא אם יש לי תאווה עדיין, האדם יש לו תאווה והוא לא עוצר להתגבר על התאווה שלו, יש לו תאווה למכשירים האלה. תדעו לכם, תדע לך יעקב, שההתמכרות למכשירים הטכנולוגיים, היא יותר גרועה מכל ההתמכרויות שיש בעולם. ב'רטורנו', מקום של גמילה, יש מחלקה לגמילה מהמכשירים! טעות עם אלה שחושבים: לא... יש תאווה

נוראה למכשירים. זה שורף לאדם את החיים שלו. - היום ככה זה מתנהל אבל, כבוד הרב, היום - מה זאת אומרת? למה אצלינו לא מתנהל ככה? - זה כן מתנהל ככה, יש לך... אני חושב שזה מתנהל גם בצד השני זה מתנהל ככה. בגלל זה אתה רואה, יש... בשביל זה יש הבדל בין... -בגלל זה כל הרבנים יוצאים נגד המכשירים האלה - יפה. נכון. כי הם יודעים שזה דבר שחודר, וכשזה חודר הדבר הזה, זה אסון נוראי - נכון אוהוו, אתה רואה שאתה אומר יפה? "אסון נוראי?" בטח שזה אסון, אני יודע שזה אסון נוראי, אז למה אמרת קודם: "לי מותר, לו אסור?" בגלל שאני כבר לא יכול להתקלקל מזה כי אני כבר... אם אני נוגע במכשיר, בסדר, אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה

כי יש לי עבודה... יעקב, י'מתוק שלי, אם אתה תיכנס למקומות לא טובים, גם אתה עם כל הגדולה שלך, אתה תיפול. וגם אני, שלום ארוש, אם אדם יכנס למקומות נוראיים, הן תוכניות שהן כפירה, והן תוכניות של הניאוף ו... - הוא יפול הבן אדם. גם אני. גם אני. אז איך מחנכים היום? - אההה. לא, אז קודם כל, איך מחנכים? מחנכים קודם כל, כמו שאמרנו, אני אמרתי, כתבתי בספר: אם למשל אבא ואמא... - מחילה שאני מפסיק אותך, רגע. כן - אתה יודע, נכתבו על זה ספרים, מאמרים, היום במיוחד, כל מיני... כמויות של ספרים, ויש של כל מיני הפרעות של ילדים עם כל מיני הפרעות, אז מה, הם לא יודעים איך לחנך? אני לא מבין. עובדה ששום דבר לא עוזר. - כי

זה תאווה, תאווה, ואדם לא מוכן לוותר על התאווה. הוא טיפש. מה זה בעל תאווה? הוא טיפש, שהוא בשביל הנאה רגעית, מפסיד את העולם הזה ואת העולם הבא. טיפש. בכל התאוות זה אותו דבר. טיפש. אבל אדם חכם, הוא מבין: נכון יש לי תאווה, אבל אני אתגבר על התאווה כי זה לא טוב לי. לא בשביל שאני אספק לעצמי איזה תענוג רגעי, אני אפסיד ואני אזיק לעצמי. זו הנקודה אם אדם יש לו שליטה עצמית, או אין לו שליטה עצמית. זה ההבדל בין אדם ש... מה זה נקרא אדם מבוגר? חכם, שהוא יש לו שליטה עצמית. - אז איך מה שכתבת עכשיו, אני אחזור על הציטטה: "הורים באים אליי, אומרים לי..." - נכון "אני רוצה... איך אני מחנך את ילדים - אני אומר, כל

תחנכו את עצמכם." - נכון. איך אני מחנך את עצמי עכשיו? יפה. מצוין. מה שאתה רוצה מהילד שלך, תתחיל לרצות מעצמך. אתה רוצה שהוא לא יהיה כל היום עם המכשיר? אל תהיה אתה עם המכשיר בכלל. אתה רוצה... - אבל זה לא עובד ככה, כבוד הרב. למה לא? כי זה לא נכון. לא כל דבר זה דוגמא אישית. אתה יודע מה? יש פעמים שאתה רואה שהאבא בכלל לא בעניין והילדים במשהו אחר כי יש גם חברה שהיא חזקה מעליך. החברה היא גם דבר שקובע בחיים שלך. עכשיו, כשהילד נתון בחברה, בהשפעה מסויימת, כשכל החברים שלו משחקים והוא פה, והוא שם. הוא גם יהיה. עכשיו, כמה שאתה פחות והוא לא, הוא רואה שאתה לא, אבל אתה מבחינתו אתה יודע, אתה ארכאי טיפה, אתה

טיפה, אתה יודע, מהאבנים של הכותל. כן, אתה מיושן מבחינתו, אתה לא ב.... אתה מיושן אז לזה אני מתכוון. שזה לא תמיד אתה, זה לא תמיד אנחנו. - כן, אבל ילד ש... אם הילד... בוא נעזוב את המכשירים בצד עכשיו, כן? - אוקיי כי לא משם נתחיל עכשיו. אבל ילד שרואה אבא שהוא מידות של סבלנות, ומידות של ענווה, ואהבה, ושמחה, ברגיעות, הוא מעריץ אותו. הבן מעריץ אותו. הוא רוצה להיות כמוהו. אם הוא היה בן אדם שהוא ממש לא שולט על עצמו, פה כעסן, ועצוב, ומתייאש, וצועק. בקיצור, הפה שלו לא נקי. אז מה? אז ממילא כבר הילד לא רוצה להיות כמוהו בכלל, אז לכן, עזוב את המכשירים. הרי אבא ואמא מחנכים את הילדים. אני אומר, כתבתי את זה,

אבא ואמא מחנכים את הילדים/ ’אני אומר’ כתבתי את זה שאין חינוך לילדים יותר מאשר שלום בית. למה? ילדים רואים אבא ואמא אוהבים, אבא ואמא אומרים תודה אחד לשני. אבא ואמא מכבדים אחד את השני. אבא ואמא שממש יודעים... וגם איך לעזור אחד לשני, זאת הדוגמא אישית הכי טובה. אני אומר, בית שיש בו שלום בית, הילדים יצאו מחונכים, ובריאים בנפשם. בית שאין בו שלום בית, אפילו יהיה פרופסור בחינוך, הילדים שלו יצאו ממש שבורים בנפש. כן, אבל אומרים שהילדים, זה הרי הצל של ההורים. נכון? אז מתי זה קורה הדבר הזה? מתי זה קורה הדבר הזה? - זה קורה עוד לפני הלידה אפילו. מה זה, זה כל הזמן יש השפעה מההורים לילדים. יש השפעה. לכן

אמרתי... - תראה, דווקא אני מכיר בתים שההורים דווקא הם מצוינים, באמת אבל, והילדים, אתה יודע, יצאו כמו ש... אתה מבטל פה את החברה, את החוץ. שגם זה משפיע על הילד, וזה לא משנה מה הבית, יהיה לך שלום בית והכל בסדר. החוץ כל כך חזק, שהילד חושב שמה שיש לו בבית זה לא טוב. כי רוב החברים שלו מתנהגים בצורה אחרת, אז הוא רוצה להידמות אליהם, אז הוא חושב שאצלו בבית זה לא בסדר. אבל הוא לא מבין שאתה עושה לו את זה, דווקא נהפוך הוא - לשמור עליו, לדאוג לו. אז זה טיפה מתנגש לי בהבנה. - אתה צודק שאתה... שיש פה קושי גדול, אבל זה אפשרי. זאת אומרת... - אז איך מחנכים הורים? איך מחנכים הורים? הורים שמחנכים אותם, קודם כל,

שיהיו בשלום בית אמיתי. קודם כל. באהבה, בכבוד, בדרך ארץ, בסבלנות. קודם כל, דבר ראשון. המידות, ההתנהגות. וגם עם הילדים, אנחנו מחנכים אותם בשיא הסבלנות, בשיא האהבה, אז הם גודלים בחממה, וטוב להם. הם מקבלים מאיתנו כל טוב. ואז, לכן ודאי שהם שומעים לנו. תראה, ילד שלא שומע להורים כי ההורים לא שומעים לקב"ה. כל העולם הזה מתנהג מידה כנגד מידה. כן אבל ברגע שאתה נגיד... בבית שיש אמונה, נכון שיש השפעה של בורא עולם, אז מה, הילדים גודלים בצורה אחרת מאשר ילדים אחרים? כן, בטח - מבחינה רוחנית מה? בטח. - שוב פעם, אני חוזר, אבל יש... בטח. בטח. הם גודלים על אמונה והם גודלים על מידות יפות. ויש השפעה רוחנית על

הילדים האלה אתה חושב? - בטח יש השפעה רוחנית. הילדים שלנו מקטנותם, הם רק רוצים רק אמונה, רק יהדות, והכל בנועם, הכל בנועם. כי כשאתה אוהב דבר ושמח בו... - זה אתה ככה אבל להגיע לדרגה שלך, זו עבודה עצמית של עשרות שנים. - לא נכון לא כל אחד יכול להגיע לזה, כבוד הרב. - זה לא נכון הרבה אנשים מגיעים לזה, יש לי ישיבה גדולה של אברכים וכולם חיים באותם סטיילים, למה? כי כולם עובדים על הנקודות היסודיות האלה, שזה האמונה והשמחה. כן אבל היום ילד, תראה... אתה צודק ש... היום ילדים, היום אתה אומר לו לא, הוא יכול ללכת למשטרה, להגיד לך מה אתה צועק עליי? היום ילדים... אתה לא רואה מה קורה בעולם? שוויון בין גבר לאישה,

שוויון בין ילדים, שוויון בין הורים וילדים, והכל דיונים ודיונים ולדבר, לדבר עם הילד, ולנפח, וכל דבר לדבר עם הילד ולא... וכל דבר שאתה מדבר עם הילד, גם אתה מנפח אותו קצת יותר מדי. אתה יודע, אתה לא.. צריך לדעתי גם לחתוך להגיד 'כן', 'כן', 'לא', 'לא,' שם הוא צריך לדעת מי קובע, מי לא. אבל היום הכל לא, הכל לשיחה כי גם הוא יש לו את הרצונות שלו, את השאיפות שלו, ואי אפשר ככה, אני חושב, לנהל, אי אפשר ככה לחנך. אנחנו באמת אומרים הרבה 'לא,' ובאמת יש לנו גבולות. אתה צודק. באמת יש לנו גבולות. - כי מי שקובע, מי שמחליט... אחר כך, אם אתה רואה ילד, ואתה אומר "הוא מחונך", "הוא מחונך," אתה אומר: "זה הבית שלו," כמו

שאמרת קודם לכן. תראה, הדבר הכי חשוב בעולם, זה הבית. אפילו שאדם גר בשכונה לא טובה, במקומות לא טובים, אבל הבית והחממה של הבית, והאהבה שהילד מקבל מהבית, והחום שהוא מקבל מהבית, וטוב לו בבית, זה שומר עליו מאוד מאוד. והוא רוצה, וגם יש לו אהבה בין ה... זה רק מה שאמרנו, שצריך להיות אהבה בין ילדים להורים. זה לא... - אוקיי, אהבה. אבל מתי יש את ה... האהבה מאוד גדולה ואתה אוהב אותו ונותן לו כל מה שהוא רוצה אבל מתי הגבול הדק הזה של לדעת גם להגיד לו 'לא?' ברור, הוא שומע, ודאי ש... - שעד כאן ודאי, מה? - שהפינוק הזה גם הוא קצת מוגזם לא, מה פתאום! אין דבר כזה. הילדים... ודאי, אדרבה, זה בדיוק. יש גבולות, יש

כללים - אבל ברגע שאתה מפנק אותו ואתה פתאום - גבולות, הוא מופתע: "מה אתה, אתה אוהב אותי, פתאום אתה "אומר לי לא? מה, אתה משגע אותי"? - לא. אתה מסביר... כמו תינוק. נולד לך תינוק ראשון, אתה - כל העולם הוא. פתאום נולד עוד אחד, אתה מתחיל: "אה, די, לא, אל"... הוא אומר: "אה, רגע, מי צועק עליי? לא צעקו עליי, לא הרימו עליי קול, פתאום "אומרים לי אל תעשה." עכשיו, זו התנגשות. גם הילד עכשיו. אתה אומר: "צריכים להיות בדיוק כמוהם," אז זה מתנגש עם הילד, לא צעקו עליו פתאום נהייתי המלך, הכל מסביבי, כולם דאגו לי, כולם חייכו, רק באתי לעולם, רק נכנסתי הביתה, כולם קפצו. פתאום אומרים לי "לא", "אל תעשה", "אל תתקרב,"

"לך, תיזהר על אחיך," מיהם, מה זה? אז זה קצת... - צריכים את החוכמה לדעת איך להסביר לילדים: "אתה כבר גדול, קודם היית קטן, אז לא יכולנו לתת לך גבולות. "הנה, עכשיו הקטן, אני לא נותן לו גבולות. אתה כבר אדם גדול." להסביר לו שזה - שהוא עלה בדרגה. שעכשיו הוא עולה בדרגה, ויש לו שכל להבין שזה טוב וזה רע. אדרבה, זה... מרימים אותו, הוא לא רואה שזה שלילי. תראה לו שזה חיובי, "זה בגלל שאתה גדול. הוא קטן, לא יכולים להגיד לו כלום". "תראה, הוא עושה במכנסיים, נגיד לו משהו? לא. לא עושים לו כלום. "עוד שמחים איתו, מנשקים אותו. למה? כי הוא קטן. אין לו שכל". כן, אבל היום הילדים מתנפחים, טיפה אתה אומר לגדול: "כל

הכבוד מאמי, "איזה מתוק אתה", פתאום אתה רואה אותו עוד יותר נהיה זה... אז זה לא... זה פעם כמו שגדלנו פעם, אתה יודע, תשעה אחים, ישנו ראש וזנב, במיטה כזו ש... אתה זוכר, לא היה לך חדר לבד ומיטה לבד, כבוד הרב. זהו. אני ראש וזנב. לא הרדימו אותי עם קופיקו. "איפה קופיקו?" היא קראה לי קופיקו... הרגליים שלי איך היו, קופיקו שלי? היה שורט אותי עד שהייתי נרדם. אז אין, מה... אמא שלי החזיקה אותי והרדימה. אתה זוכר איך היו מרדימים: "אההה..." איך תירדם ככה? שעה - "אהההה," תינוק מטלטלים. זה טלטול. אבל בכל זאת היה כיף. אני זוכר שהיו באים דודים, היו באים זה... הבית עמוס, ובית קטן של שישים מטר, ומאה איש וכולם

הסתדרו. היום אתה עם שני ילדים, ילד וחצי, עוד מישהו נכנס - הרת עולם. איך אני: "וואה וואה, מה אני אעשה? יו, אין לי זה"... נכון, כבוד הרב? ישר פאניקה, ישר "ווילי ווילי..." בגלל זה אני מראש, איך שאני נכנס הביתה, סוגר, "אני לא בבית". דופקים, מצלצלים "אני לא בבית". אני... באמת, צריכים לדעת שבאמת באמת, שאנחנו כן חיים כמו שפעם חיינו איך אפשר? - אפשר אתה לא חי אבל כמו פעם - חיים, חיים. חיים באהבה, בשמחה, ויש גבולות, יש מטלות, ויש כללים. תראה, הדבר היחידי שאני זוכר מפעם, זה שכאילו, ההורים שלי לא ראו הרבה דברים. שזו הגדולה לדעתי בחינוך, שלא כל דבר שהילד עושה, לראות את זה ולהגדיל את זה. אבל אני לא מצליח

כמו ההורים שלי. ההורים שלי ראו דברים שעשיתי והתעלמו, וזה נגמר. התאדה. נכון - הם לא התייחסו לזה גם כן, ככה. - אבל הדור של היום לא, "למה עשית?", "למה קפצת? אולי תיזהר." - לא, ככה אני כותב בספר. אבל זהו שלוקחים, עוד פעם חוזרים, שהם לא לומדים את השכלים הנכונים. אני כותב, וככה אדם צריך לעבוד על עצמו - להעלים עיניים, לא להסתכל, לתת לדברים לעבור, באמת אני כותב את זה, באמת ככה מתנהגים. הרבה דברים אני ממש ממש דברים גרועים קורים, ואני כאילו לא ראיתי את זה, או שבכלל אני מתעלם מזה, או שאני מחכה לזמן שמתאים שאני ממש מחכה להיות עם הילד לבד לבד לבד, ובחוכמה מדבר איתו, לא ברגע של תוכחה, "למה עשית"? אלא בדרך

של לימוד. בדרך של שיחה. - אז מה ההבדל בין התוכחה לבין לדבר שיחה באמת, להגיד לו?... - תוכחה אתה מוכיח אותו, אתה מבזה אותו, "למה עשית?", "איך עשית"? - גם את זה צריך אבל להגיד לו, מה, לא כל דבר אני מבזה. לא כל דבר כהורה אני מבזה את הילד שלי. "למה עשית?", "למה התנהגת ככה,"? אני מבייש אותו? אבל זה שובר אותו, וקשה לו לקבל ככה. הרי החוכמה היא שהוא יקבל. לא חוכמה שאני... אז טוב, הוכחתי. השאלה: קיבל או לא קיבל? איך מקבלים? אני אומר את זה, אחת העצות שאני נותן הרבה להורים, בדברים שהם קצת ממש צריכים טיפול שורשי יסודי, אני אומר לאבא: "קח את הילד הזה או את הילדה הזאת לבד, קח אותם לטיול לבד, תקנה לו, תקנה

לה, "קח אותם למגרש משחקים, תשחק. אחרי שכבר יש כזה אהבה וזה... "אתה מדבר, יושבים מדברים קצת, 'בוא נשב לדבר קצת,"' ומדברים, "'אני רציתי להתייעץ איתך, או לשאול אותך', ומדברים, מפתחים שיחה, "ואתה תראה איך שהילד משתנה, אנשים אומרים לי: 'פלאי פלאים."' אז זה לא חוכמה... - הרב, כל פעם שאני ארצה לדבר עם הילד אני אלך, אני אקנה לו, אני אגהץ את הויזה - לא, לא, לא בסוף החודש הוא יגהץ לי את ה... - לא, לא, בוא. מה קונים? נו, משהו קטן. לא על לקנות, סתם אני אומר, אתה יודע, אבל כל דבר לקחת אותו לשיחה. לא כל דבר, אני מדבר על דברים יסודיים. דברים פה ושם קטנים. בסדר, אז אומרים בצורה נעימה, וזהו, לא... אבל יש

דברים שצריכים טיפול שורשי. למשל, היה לי ילד שלא היה עוזר. כולם עוזרים, אתה אומר לו לעזור, מתחיל לומר: "עוד פעם אני?", "למה אני,"? "מה, רק אני בבית"? והוא לא עוזר. משהו. למה? מה? - אני הייתי כמו פועל בשכונה, השכנות: "חנה, תשלחי לי את יעקב," אני הייתי הולך למכולת בשביל כל השכנים. זכית, בגלל שהיית איש חסד... אז לא, אז הבנתי שיש פה טיפול שורשי. לא יעזור. - אז איך? מה עושים עם ילד כזה ש?... זה היה... בהזדמנות, כמו שאמרתי לך, לקחתי אותו ככה... גם אותו צריך לקחת לשיחה - אבל לא, אבל זו לא שיחה, הוא לא מרגיש שזו שיחה. זה ככה ששיחה יוצאת אחר כך. ואז סיפרתי לו סיפור, סיפור על המן, "אתה יודע שהמן היה ילד

קטן"? הוא אומר: "כן? מה, היה ילד קטן"? - "כן" "אתה יודע שהוא היה, כשאמא שלו אמרה לו תעזור: 'לא, לא רוצה', וזה". וכשאבא שלו אמר, הוא אומר לו: "מה פתאום! עוד פעם אני?" וככה סיפרתי לו על המן. וככה גדל עד שנהיה כזה רשע, נהיה המן רשע גדול. אבל מרדכי גם היה ילד קטן. כשאמרה לו אמא שלו: "כן, אני? איזו זכות! "איזו זכות! מה, אני אעשה? וואי, איזו שמחה"! ככה סיפרתי לו וזהו, לא אמרתי לו יותר כלום. הילד השתנה לגמרי. סיפרתי לו על המן ומרדכי איך הם היו קטנים ואיך התנהגו, הוא לא נהיה המן, הוא היה המן קטן, שכבר שהוא היה קטן, היה כבר רשע. לא היה... אז הוא הבין ש... - אז לפעמים משיחה ככה דרך ה... זה עובד עליו

יותר מאשר בשיחה אישית בעניין של תוכחה - בטח כי להגיד "לא עשית", "גרמת," בדיוק - וזה מבזה אותו וזה נותן לו להתקומם, "מה, אני"? כאילו אתה לא... אז ככה גם הוא רואה שאתה אוהב אותו. קנית לו... היום, איך שהילד שלי יחזור, אני אגיד איתו על המן... איך שהוא... עוד לא יכנס, אגיד לו: "בוא, יש סיפור על המן." כן. - אני אספר לו על המן אתה מבין? כשהיה קטנצי'ק. כתבתי ספרים לילדים, כתבתי סיפורים איך הם התנהגו כשהם היו ילדים. בשביל לתת להורים דוגמא, אתה מספר לו: "והיה ילד," הילד אומר: "מה, ככה הוא היה קטן? בגלל זה הוא נהיה כזה צדיק"? ככה. כל הסיפורים ככה כתבתי אותם. למה הוא נהיה כזה גדול וענק ומצליח? כי כשהוא

היה קטן, הוא התנהג כך וכך. וכל מיני דוגמאות. עכשיו אמרתי מאוד בקיצור. אמרתי לילד שלי סיפור ארוך, אבל עכשיו אמרתי מאוד בקיצור כי הזמן קצר. ככה זה. הנקודה היא, אין, כתבתי את זה בספר... כן, אבל תן לי כלים, תן לנו, לא לי, לצופים בבית, לכל מי ששומע אותנו, כלים איך להתמודד עם הדור של היום במיוחד. זה הדבר הכי חשוב. יפה. צריכים באמת תפילה יומיומית. לבקש מהקב"ה. ובאמת, באמת צריכים תמיד היה צריך תפילה. כל שכן בדור שלנו שיש כזה נסיונות קשים. ובורא עולם, הוא בידיים שלו הכל. הלב של הילדים, המוח של... אני אומר: "ריבונו של עולם, "אני לא נמצא עם הילדים שלי כל היום, לא נמצא איתם כל היום. "הולכים, אני לא רואה

אותם, אני יודע איפה הם הולכים? עם מי הם נפגשים? לא. "אבל אתה רואה אותם, אתה נמצא איתם כל הזמן. אני מבקש ממך, הקב"ה, "תשמור לי על הילד הזה, שלא יתחבר לחברים לא טובים, תחבר אותו רק עם חברים טובים. "אני מבקש ממך". - ככה? ממש ככה לדבר? ככה מדברים. ככה מבקשים מהקב"ה. ככה, זה נקרא אמונה. "בורא עולם, אתה נמצא איתו, נכון? אתה נמצא איתו. שמור לי עליו". סתם, פשוט כל הזמן לדבר ככה עם הקב"ה? - בטח, כל הזמן. כל הזמן לדבר עם בורא עולם בפשוט, בלשון פשוטה. זו האמונה. זו האמונה. ובכלל, אם הזכרת את זה, אתה צריך לדעת - עד שאדם לא מדבר עם בורא עולם בלי שום ספר, האמונה שלו כמעט אפס. עוד פעם חזרנו... זאת אומרת, זה

מה שרבי נחמן המציא - את ההתבודדות. בדיוק. - זאת אומרת, אחד שלא מתבודד, הוא לא - אין לו אמונה? - האמונה שלו חלשה מאוד. איך... שוב פעם, זה... - אל תגיד לי... אל תגיד לי, בוא תקשיב, יעקב היקר שלי, אדם מאמין שבורא עולם עומד לידו, נמצא איתו. נכון? - כן הוא יכול לעזור לו. הוא לא ידבר איתו? יש פה סתירה. אה, מה, צריך לקחת ספר? אתה יודע איפה הטעות של... ואדרבה, זה שייך לחינוך ילדים. אתה יודע איפה הטעות של כל המחנכים? אני אומר, כל הזמן אני אומר: "כואב לי "מאוד. למה? לא מלמדים בתלמודי תורה, בבתי ספר לבנות, בישיבות, בכוללים, "את ההיסטוריה של התפילה." יש היסטוריה לתפילה. איפה כתוב ההיסטוריה של התפילה?

ברמב"ם. ברמב"ם בהלכות תפילה פרק א, כתוב ההיסטוריה של התפילה. מה כתוב שם? כתוב שכשבורא עולם נתן לנו מצווה להתפלל, הוא לא נתן לנו שום ספר. לא סידור, לא ספר תהילים, לא שום ספר תפילות. איזה תפילה הוא ציווה? - ברור לדבר איתו. זו התפילה דאורייתא. וכל עם ישראל היו עושים התבודדות. כולם, כל יום כמה שעות. ככה הרמב"ם כותב. רק אחרי שהתבלבלה שפתם, אלף שנה כמעט מאז שיצאו ממצרים, אז עזרא הסופר ובית דינו כתבו את הסידור. זאת אומרת, עד אז כולם עשו התבודדות. כואב לי, למה לא מלמדים את ההיסטוריה של התפילה. למה? - אבל גם ההתבודדות היא קשה. למה? האמונה. אתה מאמין שבורא עולם עומד לידך, הוא יכול לעזור לך, דבר איתו.

הכי פשוט. - הבנתי. הכי פשוט. אתה לא מדבר איתו אז אתה סותר את עצמך. השיח בעצם ביני לבין בורא עולם יכול לעזור לי להשפיע על הילדים שלי. על הכל: על הילדים, על השלום בית, על הפרנסה שלך. אתה הולך לעשות איזה דבר, "בורא עולם, תעזור לי, אני עכשיו נכנס למופע, תעזור לי הקב"ה, תהיה בעזרי "שאני אצליח, תעזור לי לשמח את הבנים שלך, תעזור לי." אני, לפני שישבתי פה, טיפה דיברתי עם בורא עולם: "תעזור לי, תן לי את הדיבורים המתאימים שאחזק את "הילדים שלך", פשוט, בכמה מילים. כל דבר אני מדבר עם בורא עולם. כי זה... אז אתה אומר שאתה מאמין בבורא עולם, ואתה חי בכוחי ועוצם ידי כל היום. כל דבר - אני אני אני. אז איפה האמונה?

לא, לא, זה לא מה שאמרתי. זה לא... - לא לא, אז אני מסביר עוד פעם, בשביל לחזק את הנקודה, לכן אמרתי כואב לי למה לא מלמדים את ההיסטוריה של התפילה, אז היו מבינים כולם שמדברים עם בורא עולם: "תודה לך הקב"ה על הספה "שאני יושב עליה, תודה לך על השולחן". על כל דבר אומרים תודה. מבקשים. מדברים. עכשיו, ילד, יש לך בעיה עם ילד, לך תעשה תפילה, אל תקרא לזה התבודדות. תפילה אישית של שלוש ארבע דקות, שלוש ארבע דקות תעשה. יש לך בעיה עם ילד? - אז יש איזו תפילה, שיש כל מיני ספרים של תפילה על הבנים, תפילה זה, זה אותו דבר. לא? יפה מאוד. מצוין. יש הבדל בין תפילה כתובה לבין תפילה לא כתובה. מה ההבדל? תפילה כתובה אתה צריך

לחבר את הלב שלך למה שכתוב, תפילה שלא כתובה יוצאת לך מהלב לפה. -אוקיי, הבנתי. הבנת? - בקיצור, אתה אומר, כבוד הרב, לדבר עם הילדים בגובה שלהם, ולדבר אליהם כל הזמן כמו מבוגרים. ודוגמא אישית, זה הדבר הכי חשוב. - דוגמא אישית, ולהתפלל עליהם, ולדבר איתם. ודאי שמשמחים אותם, מפנקים אותם, אבל גם יש גבולות, יש... אין דבר כזה. ובזה נסגור ש"לכן, כל מחנך צריך לדעת: שהמידה העיקרית שצריכה להוביל אותו "ולהנחות אותו ולהתוות לו את הדרך, היא מידת הרחמנות. "מחנך שיש לו מידת הרחמים, הוא בוודאי "יצליח בחינוך כי הוא יחנך את הילדים "באהבה גדולה." כמובן, זו ציטטה מהספר של כבוד הרב, שלום ארוש. תודה רבה, כבוד הרב, היה לי

מאוד נעים, אני שמח שבאתי לכאן, מה זה שמח. שימחת אותי כבוד הרב. - תודה. תודה להשם. אני מקווה שהייתה לך שיחה נעימה איתי. - בטח, מאוד נעים ואתה ממש חי את הדברים. אני שמח בך. מאוד מאוד. - תודה רבה לך. עכשיו תתחיל לדבר עם בורא עולם כל הזמן. - כן כן, לא, עכשיו, אתה תראה עכשיו, עוד מעט יעצרו אותי. אתה תראה שוטרים יגידו: מישהו מדבר עם עצמו. עצרו אותו... אחרת, אין... "הקב"ה, האוטובוס עוד לא הגיע לי," הנה האוטובוס... תודה רבה. תודה רבה, כבוד הרב. - תודה.