שישה חודשים בלי שינה - הרב עובדיה יוסף זצ"ל

אוקטובר 1973 המלחמה נגמרת אבל בבתים רבים בישראל היא רק מתחילה מאות חיילים לא חזרו ואף אחד לא יודע לומר לנשים שלהם אם הם חיים או מתים ובכל בית כזה שאלה אחת שאין לה תשובה כל עוד הבעה לא זוה האישה נחשבת נשואה היא לא יכולה להתאבל לא יכולה להמשיך הלאה היא אגונה והבלבול של המלחמה היה עצום חללים שלא זוהו עדויות סותרות משפחות שחיקו לדפיקה בדלת הרב הצבאי הראשי הרב מרדכי פירון הקים בית דין מיוחד ובראשו עמד הראשון לציון הרב עובדיה יוסף במשך חצי שנה הוא עבר על כמעט 1000 תיקים קרא כל עדות של חייל ששרד בדק כל דיסקית כל פרט קטן וחיפש בכל ספרי ההלכה דרך להתיר שנים אחר כך הוא סיפר בראיון היינו מזילים דמעות

דמעות כמים נגרו גם בלילות לא שכבנו לא ידענו שינה ראינו חלומות מבואטים כאלה במשך שישה חודשים. חלק מהבחורים שנפלו הוא הכיר אישית ומאות נשים קיבלו סוף סוף תשובה ויכלו להתחיל לחיות מחדש. חברים, זה הרגע שבו רואים מי גדול באמת. לא בכבוד ולא בתארים, אלא במי שלא ישן בלילה בגלל הכאב של אישה שהוא אף פעם לא פגש ושל חייל שהוא אף פעם לא הכיר. והכוח הזה מגיע מהתורה עצמה. הגמרא במסכת יבמות קובעת כלל. משום איגונה הכילו בה רבנן. בגלל הצער של האגונה חכמים הקלו. חז"ל הבינו שאישה שנשארת כבולה זה כאב שההלכה עצמה מחפשת דרך לשחרר. וזה היה הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה לאורך כל חייו. באותה שנה ממש הוא גם פסק

שיהיהודי אתיופיה הם יהודים לכל דבר וכתב שחובה עלינו לזרז את עלייתם. גאון עצום בתורה שכל הכוח שלו הופנה לשאלה אחת. מה כואב ליהודי שמולי? ואולי בגלל זה כשהוא נפטר הגיעו ללוויה שלו לפי הערכות כ-800,000 איש הלוויה הגדולה ביותר שנראתה בישראל הם באו מכל קצוות העם כי הוא בכה גם עליהם גדלות בתורה איננה לעמוד מעל העם גדלות היא לשת את הכאב של העם על הכתפיים גם בלילות ולפעמים גדלות היא דמעה אחת על תיק של מישהו זר אז ביום ההילולה שלו נעצור לרגע ונבחר יהודי אחד שכואב לו ונעזור לו גם אם אנחנו לא מכירים אותו כי מי שלא ישן בגלל בגלל הכאב של אחרים ממשיך להעיר גם אחרי שהלך