"נשרפתי קשה. הייתי בבית החולים כמעט 3 שנים": פרופ' דן אריאלי על המחקרים בעקבות הפציעה

אני באמת נחותי בכיתה יב. זה היה חג של תנועת הנוער, הנוער העובד ולומד. והקומונרים שלי, אלה שהיו אחראים, א דאגו לחומרים כימיים לחג המעלות, כולל פשצות תאורה. ואני אחד מהדברים האלה התפוצץ לידי. אז נשרפתי מאוד מאוד קשה. מגנזיום מאוד מאוד חזק. אמ הבאתי בבית חולים כמעט שלוש שנים, 70% כביות. שלוש שנים בבית חולים מאוש.

כמעט שלוש שנים.

וואו.

כן.

באיזה כיתה?

הייתי ביב.

יב.

יב.

לא מסיימים בגרויות וזה אתה שם.

אה, סיימתי כזה במיטה, אבל כן.

וואו.

פרופסור דן אריאלי מגדולי החוקרים בעולם כלכלה התנהגותית עוד רגע נבין מה זה כל הכותרות האלה קודם כל מה שלומך אתה מערך אותנו בביתך הענז קודם כל תודה שבאתם א אני מצד אחד יש לי המון כאב מצד שני זה אחת התקופות הכי מעניינות בתור חוקר במדעי החברה אני

הכאב הוא פרטי או לאומי?

אה, בעיקר לאומי.

לא,

בעיקר לאומי.

אה, אבל העניין הוא מטורף. אני חושב שאנחנו חווים, אם היינו רק מסתכלים על זה מבחוץ, היינו אומרים אנחנו חיים בתקופה א שלא היינו חושבים שהטבע האנושי יגיע לדברים האלה. והגענו.

וואו. אתה אומר את זה עליו שהייתה לנו תקופה שנקראת שואה.

כן, אני חושב אני חושב שהשואה היה רוע מאוד אחר. שאני הרבה הרבה יותר יכול להבין אותו. אני חושב שהמורכבות של מה שאנחנו ורכבים עכשיו היא הרבה יותר גדולה.

וואלה, מפתיע. אז אנחנו נצלול לתוך זה, אבל בוא כבר לא נתעלם מהפיל שבחדר, נניח אותו. זה לא אופנה חדשה חצי זקן. זה לא שאתה מנסה לייצר איזה אופנה חדשה שטרם נראתה פה. בוא נכיר אותך את סיפור החיים שלך. אם הצופים רואים, לא רואים, זה למעשה חצי פנים עם כביעות. ידיים רגליים לא

רגליים שלא רואים כן אבל הדבר הזה מוליד למעשה אני כבר אתן את ה שורה התחתונה את אחד החוקרים ה הגדולים בעולם א שיושב כרגע למולי

אז

מה קרה אז א אני באמת נכותי בכיתה יב זה היה חג של תנועת הנוער הנוער העובד ולומד והקומונרים שלי אלה שהיו אחראים אמ דאגו לחומרים כימיים לחג המעלות כולל פשצות תאורה ואני אחד מהדברים האלה התפוצץ לידי אז נשרפתי מאוד מאוד קשה מגנזיום מאוד מאוד חזק איתי בבית חולים כמעט שלוש שנים 70% כביות

שלוש שנים בבית חולים מאופר

כמעט שלוש שנים כן

וואו

כן

באיזה כיתה

א הייתי ביב

יב

יב

לא מסיימים בגרויות וזה אתה שם

אה סיימתי כזה במיטה אבל כן

וואו

אה אה והשאלות שהטרידו אותי בהתחלה היו רק שאלות של כאב. איך אה עוברים את הכאב של השרת התחבושות? ה כשאין אור התחבושות נדבקות לבשר וכשיש דם הוא עובר והוא מדביק את התחבושת וצריך להוריד את זה כל יום לשים משחה לחבוש מחדש. והשאלות שהטרילו אותי בהתחלה היו שאלות של כאב. איך מתגברים על כאב? איך חושבים על כאב? איך מכינים את עצמנו? איך א מה הם שיטות שאפשר להוריד את התחבושות בפחות כאב? א ובהתחלה רק א חשבתי על זה, כיטרתי, ביקשתי שיעשו דברים אחרת, אבל כשהגעתי לאוניברסיטה למדתי על הרעיון של ניסוי. של ניסוי זה אומר שאולי מה שאנשים עושים הוא לא הכי טוב שיש אולי אפשר לעשות משהו יותר טוב

זאת אומרת זה שהם עושים את זה כבר שנים זה לא אומר שזה טוב

לא אומר נכון וניסוי בעצם יש תמיד קבוצת ביקורת זה מה שעושים עכשיו ויש קבוצה אחרת שעושה משהו חדש

עליה עושים את המניפולציה

ואתה אומר האם הדבר החדש הזה הוא יותר טוב זה בעצם בעיניי נישואים זה כמו מכונת זמן אתה אומר אני רוצה לדמיין עתיד אחר בוא נעשה אותו פה בקטן ננסה אותו על כמה אנשים אנשים ונראה אם הוא יותר טוב ואני התחלתי לעשות נישואים על כאבים חייבתי לאנשים במעבדה בכל

סדיסט קצת

לא לא מטרה טובה המטרה לא הייתה כאב המטרה הייתה אחרת בסדיזם המטרה היא כאב

דוגמה לאחד הנישואים

אה אז אז למשל השתמשתי בנישואים עם לחץ שנושים לחץ כמו באיזשהיא מכונה שלוחצת על האצבעות וגורמת כאב או שוקים חשמליים או השתמשתי במים מאוד קרים שיוצאים אבל גם השתמשתי בכאב של להפסיד כסף בכל מיני

אתה יכול סתם רק שהצופה יבין ואנחנו דוגמה לאחת הניסו איך זה איך זה עבד קבוצת הביקורת

אז אז נניח יש לנו א כאב נניח בשוק חשמלי א יש שוקים גבוהים ושוקים נמוכים יש שוקים ארוכים ושוקים קצרים ואתה שואל את השאלה אם אתה לוקח שוק ואתה מכפיל את הזמן שלו פי שלוש האם הכאב הוא פי שלוש יותר גדול

התשובה היא לא הוא טיפ טיפה יותר גדול אבל לא בהרבה מצד שני אם אתה אתה עושה כאב שהעוצמה שלו יותר גבוהה, הוא נתפס בתור הרבה יותר גדול. אז הזמן והעוצמה הם לא מתנהגים אותו דבר. אתה מעריך את הזמן, זה לא בהכרח יותר רע. אתה מעריך את העוצמה, זה כן. או למשל, כאב שמתחיל נמוך ועולה נתפס בתור הרבה יותר כואב מאשר כאב שמתחיל גבוה ויורד עם הזמן.

וכאב סטטי שנשאר על פני יותר זמן מתרגלים אליו.

תלוי מאוד בעוצמה. תלוי מאוד בעוצמה. אז אני אהיה אחרי עדיין יש לי כאבים. אבל הכאבים שיש לי עכשיו הם יחסית כאבים של כולם. זה כאבים שיש לי מהד ויש לי מין דברים אחרים, אבל זה לא הכאבים של

שאם אני הייתי חווה אותם הייתי חווה אותם ככאבים יותר כי אתה כבר התרגלת אליהם במרוצת השנים.

כן. כן. אז אז זה כאבים שמתרגלים. עכשיו זה לא שאני רגיל אליהם הם אף לא מטרידים אותי. יש ימים שאני לא ישן טוב והם מפריעים. אבל באופן כללי א יש עוצמה של כאב שאפשר להתרגל אליה. אבל מעבר לעוצמה מסוימת, הכאב, אני קורא לזה אנשי כאב, מעל איזשהו עצמה, הכאב לוקח את כל הקשב שלנו. זה כאילו כמו אם אתה בחדר בלי חמצן, אתה לא חושב על שום דבר אחר, חוץ מאשר אני רוצה לנשום. כשמאוד מאוד כואב, אין אין דרך לחיות עם כאב. אתה רק כואב. תגיד, עוד לפני שנצלול באמת לתובנות, למחקרים, זה עוד תואר ראשון, אבל בהמשך דוקטורט וכולי, בארץ, בעולם, פרסים בעולם, כנער, יש בכלל חשק לחיות אחרי ש% מהגוף שלך שרוף? סתם אתה, החיצוניות

שלך כבר נראית אחרת? א איזה לאיזה עולם אני יוצא? אני מוזר, אני מסתובב ברחוב, רואים בן אדם שרוף, יש חשק בכלל לצאת?

אז אז יש פה כמה שאלות שונות. אז קודם כל בשנה וחצי הראשונות היה לי כל כך כואב שלא שאלתי את השאלות האלה.

יש חשק לחיות?

א גם כן לא כל כך חשבתי על השאלה הזאתי. זאת אומרת השאלות היו באמת איך אני מתמודד עם הטיפול הבא? איך אני מתמודד עם ה זה לא היה שאלות מהותיות. השאלות באמת מאוד מאוד מתקטנות ל לשרידה בהתחלה. התחלתי לחשוב על השאלות היותר גדולות רק שהרגשתי יותר טוב וושאלתי את עצמי שאלתי עצמי את השאלה הבאה אני זוכר את היה איזה יום ביח בין שנה וחצי לשנתיים כזה אני זוכר את היום אני לא זוכר בדיוק מתה אבל אני זוכר את היום שאני שאלתי את עצמי אם הייתי יודע היום הייתי יודע אז ביום שנפצעתי מה שאני יודע היום האם הייתי רוצה שישאירו אותי בחיים

והתשובה

אניחברו נניח עבורו כמעט שנתיים אמרתי אם הייתי יודע את הסבל שעברתי בשתיים האחרונות ביום ההוא הייתי ואמרתי לא הייתי מעדיף שלא ואז שאלתי את עצמי את השאלה קצת אחרת אמרתי א נניח שהיו לי ילדים ואני הייתי יודע מה זה להיות פצוע ברמה הזאתי והם היו נשרפים כמו שאני נשרפתי האם הייתי רוצה

שהם יחיו

שהם יחיו והתשובה שלי גם הייתה לא

וואו

ואני המשכתי לחשוב שהתשובה שלי היא לא עד בערך גיל 50

מה קרה בגיל 50? זאת אומרת, המון שנים אחרי זה,

עוד היית בתחושה

שהצלחתי בקריירה וזה, הייתה לי תחושה שהסבל שסבלתי לא אתה אומר סבלתי נניח שלוש שנים של סבל ואחרי זה היה לי 30 שנים או 20 שנים טובות האם זה מפצע לזה והתחושה שלי הייתה שלא

והתחושה שלי הייתה שלו כי ה היכולת האנושית לסבל היא הרבה יותר עצימה מאשר אשר יכול לאושר. יש משהו מאוד לא סימטרי בזה. עכשיו אני יכול להסביר גם למה זה קורה, אבל תחשוב שנ

רק תסביר את המשפט היכולת לסבל. זאת אומרת

ה נניח א הם אתה חושב על כאב, כאב נוראי, אין שמחה שמפצע על זה.

זאת אומרת הכאב יכול להגיע למדדים קיצוניים יותר מהאושר.

בדיוק. בדיוק. א ודך אגב יותר קל להחיב לנו מה ש לעשות את המאושרים. אתה אומר מה איך איך מאיפה מגיע אושר סבל אפשר ליצור ברמות מאוד מאוד אחרות זאת אומרת יש משהו מאוד לא סימטרי

אבל אולי נקודת ההתחלה שלנו שאנחנו יחסית מאושרים ואז משם לעלות זה עוד יותר קשה כי בסוף מה משווה בן אדם קם עם כאב שיניים לא נשרפו לו הפנים לא נקטע לו רגל לא בסרו לו בשורות איוב

כן

קם עם כאב שיניים זה משבש לו את כל היום

זאת אומרת אנחנו מהר מאוד

א אם מאבדים את האושר בעל וכאילו מתורים וואי זה משבש לי את כל החיים

נכון ולמה זה קורה נניח שאנחנו חיות בטבעה הייסטוריה האבולוציונית א והניח שקורה לנו משהו טוב אנחנו צדים מרנבת כמה טוב זה קצת טוב זה יש לנו אוכל ליום יומיים נניח שקרה משהו לא טוב ונמר צד אותנו כמה זה רע זה ממש רע זאת אומרת בטבע הטוב הוא יחסית מוגבל הרע הוא מאוד מאוד קיצוני ולכן הטבע ייצר אותנו עם השנים בלשים יותר לב ל ב ל בדברים השליליים מאשר החיוביים.

זאת אומרת כאב שיניים שאתה לא מטפל בו יכול להרוג אותך. אין משהו חיובי שנותן לך חיי נצח. זאת אומרת ה שאם כואב לך השיניים אתה לא תוכל לעשות שום דבר. אתה חייב לטפל בזה. ולכן הכאב

הוא הרבה יותר עצים בחוויות שלנו מאשר אה זה

מה קרה בגיל 50? שהשתנתה לך התפיסה. אם השתנתה, אני לא יודע, צד נבין עוד רגע.

כן, אני אני חושב אני חושב שבגיל 50 אמ החלטתי ששילמתי את חובי לחברה.

לעצמך.

לעצמי. החלטתי לעצמי שהחלטתי ששילתי את חובי. אה היו היו אני חייב המון למערכת הבריאות הישראלית. הייתי מושפז המון שנים.

כבר מילה טובה מרכת הבריאות שזוכל השמות.

רופאים מדהימים, אחיות מדהימות. א בכלל אנשים אנשים מופלאים אני באמת חייב להם המון והיה לי פעם אקסל שהיה לי תחושה של כמה כסף אני חייב להם ימי אשפוז כאילו הסתובבתי אתה יודע עשיתי כל מיני הנחות כמה עולה עם אשפוז כמה עולה אחות רופא מה עם כל ניתוח עשיתי כזה כל פעם הייתי משפר את האקסל ומה החוב שלי

נו אתה יכול לתת לי מספר

הוא היה הוא היה מאוד גדול זה היה אם אני זוכר אז פחות או יותר קצת יותר משלושה מיליון דולר זה שילמת להם את זה מתי שהוא?

אני אני חושב שכן. אני ניסיתי. אני ניסיתי. אבל והתחושה שלי הייתה שאני צריך לשלם את חובי לחברה בלהחזיר את זה. אמ אבל זה היה יותר מזה כי אני בגיל 50 אני פחות או יותר החלטתי שאני א יותר לא צריך ליפול למוסכמות חברתיות ואני גם א יכול להיות מי שאני. חצי זקן הגיע באותה תקופה

אני זוכר תמונות שלך לפני ופתאום מתי שהוא בחיים אני זוכר אותך עם חצי זקן

ברור שזה מוזר

כן

וברור לך שאתה יודע שזה מוזר

כן

למה החלטת שאתה מתחיל להסתובב עם חצי זקן

כן

אז הסיפור הוא כזה א לפני תשע שנים הלכתי את שביל ישראל חודש הלכתי את שביל ישראל עם חבר מכיתה ז' חוויה נהדרת מקטעים הזמנו אנשים להצטרף אלינו היה כיף ולא התגלחתי חודש. בסוף החודש נראיתי חצי זקן. פה אין שערות כי זה כביעות פה היה. והסתכלתי בראי ואמרתי מראה מאוד משונה. אני לא רוצה את זה. מי ירצה את זה? אבל לקח לי חודש שלם לגדל את זה. אני לא אעשה את זה אף פעם בחיים. אז

בוא נשאר עם זה.

בוא נשאר זה כמה שבועות כזה שבועיים שלושה. ואז קראו שני דברים מפתיעים. הדבר הראשון המפתיע שקרה זה שהיו אנשים שהתקשרו אליי ואמרו לי תודה על החצי זקן. למשל, מישהי שגר מולי א לא פה בדירה אחרת שגרתי אז א שמה לי פתק בתיבת דוא אמרה לי תודה על חצי זקן. היא אמרה אני היא אמרה שלה יש כביעה על היד והיא תמיד הולכת עם חולצות ארוכות ומחביעה והיא אמרה אתה נותן לי קצת אומץ אתה ככה כל כך בחוץ עם הפציעה שלך וחוסר הסימטריה אני גם אנסה ללכת עם חולצה קצרה וקיבלתי הרבה דברים מאנשים כאלה שהמ

נח צהל כתבו לך משהו

כתבו לי נחי צהל כתבו לי אנשים אפילו עם א נחות מנטלית ורגשית ו אנשים אמרו לי תקשיב תקשיב, אני כל הזמן מתחבה ואני קצת יפסיק להתחבה. אף אחד לא אמר אני אגדל חצי זקן וזה, אבל אנשים אמרו אני פתאום חושב אחרת על להתחבה. זה הדבר הראשון המעניין. ואז אמרתי אם אני עוזר לאנשים אחרים להתחבא, אני כל החיים שלי מנסה לעזור דרך זה. אם אני עוזר אני אשאיר את זה בינתיים. ובערך ארבעה חודשים לתוך החצי זקן הזה אני מרגיש קבלה יותר גבוהה של הפציעה. אם א אני עד אז הרגשתי שזה הפציעה שלי וזה אני ואנחנו קצת רבים

כן

א הפציעה שלי זה הכאבים וזה הנראות וכל מיני דברים כאלה ופתאום אני הרגשתי זה לא הפציעה שלי ואני זה אנחנו זה הסיפור של החיים שלי והחצי זקן הזה זה חלק מהקבלה עכשיו אני חשבתי על זה ואמרתי למה עכשיו למה עכשיו בגיל 50 אני פתאום מרגיש יותר טוב עם המפציעה שלי ואז חזרתי לחצי זקן ואמרתי האנשים האלה שכתבו לי להתחבה בשבילי להתגלח זה גם להתחבא קם בבוקר

אתה מסתיר את הקבי רוצה שיהיה חלק גם בצד השני

ופה זיפים אתה יודע היה לי פעם רופא במחלקת כביות שרצה לעשות לי כתובות קעקע בצד ימין שיתאימו לזיפים בצד שמאל

עד כדי כך להסתיר את הכב

כלומר הכל היה תהיה סימטרי אל תתבלט וובשבילי להגיד אני מוותר כאילו אני קם בבוקר, אין פה זיפים, פה אין זיפים, אני אחרי הגילוח אני פחות לא סימטרי מאשר לפני. זה היה אק של התחבות ולוותר על זה היה באמת מופלא.

אתה גאה בזה היום?

זה חשוב זה חשוב לי באופן אישי. אני חושב שזה אני חושב שזה חלק חשוב מהתהליך של הקבלה, של הפציעה.

יש יותר מובתים ברחוב מאז?

כן. ואיך אתה איתם?

אני אני לוקח את זה בתור עלות. אני מבין שזה עלות. ילדים צוחקים, אנשים מצביעים, יש נוח

כן כן אה נוכח. א תלוי כמה אנרגיה יש לי כי זה קורה הרבה. אני הרבה פעמים אני אומר לאנשים משהו על ה על הכפיות. זאת אומרת אם אנשים שואלים אותי מה זה הזה, אני אני עונה ברצינות. ואז שאנשים אומרים אני מצטער, אני אומר לו לא, אני לא אמרתי את זה שתרגיש שתצטער. אמרתי אני זה חשוב שאנשים עם א פציעות לא ירגישו שהם לא הכלים לצאת החוצה.

אנחנו פוגשים אותך בתקופה שב עם ישראל, במדינת ישראל, יש מאות ואולי אלפי פגועים בגוף א מהשבעה באוקטובר, מהסבבים בעזה ולבנון. א לך היה קבן, היה פסיכולוג שליוא אותך? כן, הייתה לי פסיכולוגית שלטרתי א מאוד מאוד מוכשרת. זהו, כי זאת השאלה איך איך שורדים נפשית פגיעה כזאת? ברגע אחד היית בתנועת נוער,

כן?

תכננת לא רק את מחר, גם את מחרותיים ואיפה תהיה בצבא. ואני לא יודע מה עוד תכננת. וכל זה ברגע אחד קורס. ולא קורס כי מישהו אמר לך לא צריך צבא, הגיע המשיח. כל זה קורס כי החיים שלך קרסו. החיים שלך השתנו. התוכניות שלך השתנו. איך שורדים את זה נפשית? וא אני שואל גם כדי ללמוד עליך, אבל גם כי רק שבוע שעבר ביקרתי חבר סמגד א לגדוד שלנו שקיבל נט ונקטעה לו הרגל מעל הברך והחיים שלו עכשיו הולכים להשתנות לגמרי.

הוא אמנם בן אדם מאמין אז הוא גם חי חיי שליחות כאלה. זה מאוד מאוד עוזר אולי נדבר על זה גם בהמשך אבל בטוח שיש הרבה פצועים שצופים בנו כרגע שאומרים כל החיים שלי השתנו. מה אני עושה עכשיו? כן. אז אז קודם כל אני אגיד לך שבגלל אני כתבתי כמה ספרים וכתבתי על הפציעה שלי ובגלל שאני כותב באופן גלוי על הפציעה ועל הקשיים הרבה אנשים עם פציעות כותבים לי ושואלים שאלות והשאלות שלהם זה כמובן לא עליי זה עליהם והדבר הראשון שאני אומר לאנשים זה להבין שהאני הקודם

מת

מת לא מתעלם הפסיק הפסיק להשתנה זאת אומרת אפשר קצת להתאבל, אפשר קצת לחשוב, אבל צריך לשים אותו בעבר. צריך לשים אותו בעבר ולהבות. הדבר השני שאני אומר להם זה שיש המון דברים גרועים בפציעה, מלא. זה כאילו אי אפשר להתעלם מזה. אני לא לא אומר לאף אחד אה זה ברכה לא לא זה נורא והיום אבל לא הכל שחור. יש דברים שחורים ויש דברים ואני אומר להם שהחיים עם הזמן יותר טובים לאנשים עם פציעות בגלל טכנולוגיה זאת אומרת

אבל עדיין אתה תמיד יכול להתגע לימים שלא היית פצוע

אומר תעזבו את זה תנסו עושים את זה באחורה זה היה אה געגוע געגוע

אבל אני צריכה שאני קותר אותך בסוף הלוואי וכולנו לא עלינו הורים שקולים כן

הילד שהיה איננו

נכון

שימו את זה בעבר זה חיים שלמים

זה זה עכשיו תראה זה לא אפס ו100 אבל אבל הגעגוע א משאיר אותנו בעבר ולא נותן לנו להתקדם

נכון

אמ אז תראה א למשל הורים שקולים א שיש להם אופציה להישאר באותו בית או לעבור בית מאוד קשה להם לעבור לבית חדש כי הבית הישן כולל כל כך הרבה זכרונות

ואתה הייתם לצים לעבור בית

אני הייתי אומר א אתה יודע פציעה היא פציעה שונה מ משחול אבל הייתי אומר

אחרי שנה אחרי שנה אני חושב שחשוב להתאבל ו

ממש כמו ביהדות שבעה חודש שנה שנה מפסיקים מנהגי אבל

כן וזה ואז הייתי אומר א תעברו בית תעברו בית כי כי אנשים שאני מדבר איתם ונכנסים ורואים את החדר כאילו עכשיו זה נורא קשה רגשית לוותר אז אז הסיפור הזה של לוותר על האני שעבר זה לא קל אני לא אומר את זה אה תעשו את זה זה קל לא אבל זה חשוב לעשות ואם אתה כל שעה שאתה מבלא פחות בגעגוע לעבר זה שעה שאתה יכול להקדיש הדבר השני זה להבין שהטכנולוגיה היא לצד האנשים הפציעות הפיזיות א כרגע עוד לא לגמרי הם הפצועות המנטליות והרגישות אבל אבל כן הם הפצועות הפיזיות אם פעם מישהו שאיבד את שתי הרגליים לא יכל לעבוד היום

נכון

יש המון המון דברים שאפשר לעשות

יכול לעשות מרוץ במרתון ראית

גם אני אני לא יכול ככה להזיז את הידיים אני כותב ספרים זה יש לי מזכירה לדבר עם המחשב מאוד משתפר זאת אומרת הטכנולוגיה מאוד עוזרת לאנשים עם היא עוזרת לכולנו היא עוזרת בעיקר לאנשים עם מגבלות. והדבר השלישי שאני אומר לאנשים זה א שתחשבו על הפציעה שלכם קצת כמו midli crisis. זאת אומרת אתה הצעיר אבל שאנשים מגיעים לגיל 40 ו0 יש כאלה שיש להם משברת גיע ל-40 לדבר

א משבר גיל המשהו וכשאנשים יש משבר גיל משהו מה זה המשברך הזה? המשבר הזה בעצם אומר לאנשים נותן להם הזדמנות להגיד רגע רגע איפה אני תכננתי איך הגעתי איך אני פה האם פה רציתי להיות וכשאנשים חושבים על זה ברצינות הרבה אנשים אומרים אתה יודע מה זה לא המקום שרציתי להיות אני רוצה לשנות כיוון לא תמיד אפשר פציעה היא לא משבר רגילה משהו אבל יש לה סממנים לא בוחרים אותה וקשה לחזור אחורה אבל יש לסממנים שיכולים להיות דומים וזה ההסתכלות בחיים

הם יכולים להפוך את החיים אפילו לטובים יותר.

כן.

אני אשאל שאלה שתכנתי לשאול בסוף אני אשאל אותה כבר עכשיו. האם פרופסור דן אריאלי על כל מה שהוא פרופסור, חוקר, בינלאומי, פרסים בינלאומיים, ספרים שכתב, לדעתך היה מגיע להיות משהו היום לולי הפציעה? בשום פנים ואופן לא. בשום פנים ואופן לא. א מכל מיני מכל מיני סיבות, מהמון סיבות. זאת אומרת, אתה יודע, החיים שלנו א בפסיכולוגיה יש רעיון שכשיש לנו רוח גבית אנחנו לא שמים לב עליה. שעוזרת לנו להתקדם. שיש רוח פנים אנחנו מבחינים מיד שדברים מעקבים אותנו.

הפציעה שלי נתנה לי הרבה סוגים של רוח גבית אבל אז כן אז אז מאוד מאוד שווה. קודם כל ההבנה העמוקה שלי של כאב. למשל לפני בערך חמש שנים התחלתי לחקור את הפרק האחרון בחיים של האנשים. אני חושב על הפרק מהרגע שאנשים מקבלים הודעה על מחלה טרמינלית עד סוף החיים בעולם המערבי הפרק הזה הוא קצת יותר מחמש שנים ואני מנסה להבין איזה טעויות אנשים עושים בדבר הזה ואיך אפשר לשפר את ה

לשפר את הפרק הזה דחל אני חושב שזה יכול להיות פרק מאוד טוב בחיים של האנשים אמ ו וונכנסתי לזה א בגלל בגלל העניין שלי בבריאות ובגלל ההבנה שלי של כאב אה ואני חושב שיש לי פרספקטיבה מאוד אחרת על ה על השאלות האלה א דכב אחד המחקרים שלי ריעיינתי דולות סוף החיים אתה מכיר את המקצוע הזה כן אז רעיינתי קצת יותר מ-100 דולות לסוף החיים אלם תגידו מה זה סוף חיים טוב והם אמרו אני אגיד באנגלית ואני אנסה לתרגם א no pain בלי כאב ‏in the body בלי לאבד את הity זה

יושרה

לאity זה כבוד את הכבוד של הגוף שהגוף לא מרגיש שהוא בוגד או הכי פחות שאפשר surrounded by love מוקפים באהבה sense of legacy שמשאירים משהו אחריהם מורשת דבר כון שכשהדברים הם קשים שיש מישהו שאפשר לסמוך עליהם ב-100% שהם

ימשיכו

ימשיכו חוים הדבר הזה. עכשיו בגלל אני חושב שבגלל אה א מי שאני והעניין שלי אני גם כן נהייתי א דולת סוף החיים. אז עשיתי את הקורס וקיבלתי את ההכשרה א וליויתי כמה אנשים בשלבים האחרונים של ה א חיים שלהם. אנחנו עכשיו בדירה שאני בניתי לאמא שלי. א זה בניין ש קניתי פה שתי דירות לפני חמש שנים, אחת לי ואחת לאמא שלי. א אמא שלי אבל נפטרה לפני חצי שנה, אז היא לא זכה

לא זכתה להיות פה.

אבל דיברנו ארבע וחצי שנים על על הגור ביחד. א והשטיח זה שטיח שהיא מאוד אהבה והספה וכאילו אז זה

וזה טוב לך להכניס אמצעים שלה אפרופו לעבור הלאה להתקדם לא להיות בעבר כי אתה תמיד תראה את השטיח הזה ואת השפה הזאת תמיד תיזכר בה

כן אני א אני אני חושב שאני נפרדתי מאוד טוב מ מאמא שלי א היא מלווה אותי בטוב כרגע היא מלווה אותי בטוב

ה מה זה כלכל כלכלה התנהגותית. כלכלה זה מספרים, זה כספים, זה כוחות שוק. מה תעשה לנו את הקשר למושג כלכלה התנהגותית? איך אתה הגעת גם לדבר הזה?

כן.

אז אז כלכלה כעיקרון, זה נכון שכלכלה מטפלת בכל הדברים האלה, אבל כלכלה בבסיסה זה מערכת של א לוגיקה רציונלית.

קבלת החלטות.

כן. אנשים מחליטים החלטות רציונליות. מה זה רציונליות? אתה חושב על כל הדברים שאפשר לחשוב. אתה חושב על העתיד, אתה לא מפספס שום דבר, זה להניח שיש לנו כוחות חישוביים מופלאים, אנחנו סופר קומפיו ואנחנו מחליטים החלטות שתמיד שקולות. זאת אומרת, שכשמסתכלים על הבן אדם ואומרים למה הוא החליט ככה, לא מניחים. אין אפשרות שהוא טעה. הבן אדם תמיד צודק. מעניין למה הוא צודק, אבל הוא תמיד צודק. הבן אדם תמיד צודק, הוא תמיד רציונלי. זאת אומרת, הכלכלה מניחה רציונליות. היא לא בודקת שואלת הם מחו רציונלי. היא מניחה שאחור צציונרים.

לדוגמה,

לדוגמה, אנשים תמיד עושים את הדברים שהם הכי טובים להם באופן אישי ו סלפish מה שטוב מה שטוב רק לי. אני תמיד עושה רק מה שטוב לי. למשל, אם אתה רואה מישהו שהוא נוסע ומשתמש בטלפון בזמן הנהיגה, אתה לא אומר הוא טועה. אתה אומר, הוא עשה את החישוב שכמה חשוב לו לחיות וכמה חשוב לו זה והטלפון והוא מרח. שווה לי לעשות את זה.

וכמו שאנחנו יודעים, אחלה דוגמה, זה לא המצב כי אתה לא עונה לSMS מציל חיים כרגע בכביש סן, אתה גם כנראה ענית לאיזה שטות.

וברור שזה לא שווה את החיים.

וגם וגם וגם אין אנשים שאומרים האסטרטגיה שלי בשימוש בטלפון יהיה האסטרטגיה הנכונה, אבל אז כל כל מניחים רציונליות, התחום שלי אומר, רגע רגע, בואו לא נניח כלום, בואו נבדוק, בואו נראה איך אנשים מתנהגים. ולכן אתה אומר אמנם אנחנו במחקר מדברים על האדם כרציונלי ומקבל החלטות שווה לי לעשות את זה לא שווה לי לעשות את זה ואתה אומר לו האדם הוא הרבה פחות רציונלי ממה שאתם חושבים

בוא נבדוק בוא נבדוק ומה שאנחנו מוצאים זה שאנשים לא כל כך רציונלים ו

כמו לדוגמה שימוש בני בכביש אחר

כמו שימוש בני בכביש אחר כמו שאנחנו לא באמת מבינים את האחר הרי בכלכלה אני מבין מה אתה רוצה ואני חושב על הכל ופה אנחנו רואים שזה לא כל כך עובד אז אז למשל כשאתה שואל אנשים האם אתם ישנים מספיק שואלים לא האם אתם אוכלים כמו שצריך לא האם אתם אתה יודע אפשר לשאול מלא שאלות כאלה אנחנו לא מתנהגים באופן שהוא טוב טוב לנו בהמון המון דרכים ומה שאני בעיקר מנסה לעשות זה לחשוב על איך אפשר לשפר זאת אומרת אותי

את אופן קבלת ההחלטות שלנו

את התוצאה את התוצאה אז אז למשל בוא תחשב מכוניות אה כל שנה מכוניות משתפרות איך מכוניות משתפרות הם מבינות כמה שאנחנו נהגים גרועים בני

המהנדסים המהנדסים של המכוניות הם מבינים שאנחנו נגים ממש ממש לא טובים

לא טובים חותם על זה

והם מנסים לשל את המכונית שתפצי על זה אז אומרים

זאת אומרת אני לא מתעקש עם האדם הלא יוצלח הזה אני פשוט אבנה מערכת שתכיר שהוא לא כזה יוצלח

ולא סתם אחוזן לתאונות בארץ רק עולים אז בוא נתמודד עם הדבר הזה ככה אז אז למשל תחשוב על המכוניות המכוניות אומרות רגע בואו אנשים מתעצלים להסתכל ככה מאחורי ה

נשים הרע בצד

הם גם לא מסתכלים בצד בוא נשים משהו שמהבהב הם לא שמים לב לראות ל להגה נשים איזה משהו שמשנה את ההגה זאת אומרת הם עושים כמה שהם יכולים

לא בולמים לפני הרכב נעשה שהרכב יע יע לבד וכולי

בדיוק בדיוק זאת אומרת הם הם אומרים האנשים האלה שנכנסים למכוניות הם לא כרך אה למרות שזה החיים שלהם

בדיוק זה זה החידוד למרות שאם היינו אומרים שהאדם הוא רציונלי והוא מקבל החלטות רציונליות ברור ששווה לו להסתכל שמאלה ימינה לפני שהוא פונה ולא להתעצל על הדבר הזה שאולי יגמור לו את החיים

נכן נכון נכון אבל

אבל

זה לא ככה עכשיו אז אז אני חושב על המכוניות בתור דוגמה מאוד טובה מצד שני יש את המידה החברתית המידיה החברתית גם משתפרת כל שנה הם גם לומדים על הטבע האנושי, אבל מה הם עושים עם על הידע הזה? הם מנצלים אותנו יותר. זאת אומרת, אנחנו ומכוניות ביחד משתפרים, כי המכוניות מפצות על מה שאנחנו לא יודעים לעשות טוב. אנחנו בסושליאל מדיה ביחד מבצאים פחות טוב. יש יותר שנאה, פחות חשיבה, יותר התלהמות, זאת אומרת א יותר התמכרות, פחות שינה. זאת אומרת קורים הרבה הרבה דברים לא טובים. ומה שאני מנסה לעשות זה להגיד אוקיי איך אנחנו מייצרים מערכות שהם יותר כמו המכוניות ופחות סושל מדוטות חברתיות כן

אז אני אתן לך דוגמה אחת א כסף א אנשים צריכים לחסוך קצת כסף לשעת שרה וצריכים לחסוך איזשהו סכום לפנסיה וזה מאוד קשה א תחשוב על הורה שהיום במקרה הרוויח קצת כסף והוא יכל יכול או לקנות לילדים שלו קרטיב או לשים קצת כסף בחיסכון. אם הוא יקנה להם קרטיב, יש סיכוי שמישהו יגיד לו תודה. אם הם יעשה כסף בחיסכון אולי 30 שנה מישהו יגיד לו תודה. אם הוא ישלם קצת יותר חוב. אז אנחנו יש לנו דברים נראים שאפשר לעשות עם כסף ויש דברים בלתי נראים ושניהם חשובים אבל הנראה מקבל הרבה יותר א

נכון הכאן ועכשיו שאני רואה את הפירות בעין.

בדיוק בדיוק. במחקר שעשינו יצרתי מין דרך שבה האבא יכול לתקשר למשפחה שהוא שם קצת כסף בחיסכון. זה היה מין מטבעה כזאתי שהוא חרט עליה כל שבוע שהוא חסך ושם אותה במקום והוא שם אותה במקום שהבני המשפחה יכלו לראות ופתאום היה לו משהו נראה בצד הלא נראה.

כן. והוא היה לו יותר כבוד אל עצמו והוא הרגיש שהוא מצליח והוא שינה קצת את ה את היחסי גומלין בין לעשות משהו נראה שיחייכו ומשהו יש לי עוד אני יכול שיחייכו גם כשאניעשה משהו אחר אז למשל בתפיסה שלי אני אומר כסף לא מתאים לטבע האנושי

כי

כי הוא אבסטרקטי ואנחנו לא רואים אותו והוא יושב בחשבון בנק קרטיבים אנחנו רואים

אה אתה אומר חיסכון הוא לא משהו שהוא

כן חיסכון ביטוח לשלם חוב הם דברים שהם לא מוטיבציונים בדיוק הם לא ולכן אם אני יכול לייצר מערכת שתיתן למישהו גאווה בהמש

ביטוי אני יכול לשנות את ההתנהגות אז אני מנסה כמו האנשים במכוניות אני מנסה לקחת מערכות ולהגיד בואו ננסה לעשות אותם יותר כאלה

פרופסור דן אריאל יכול לשבת פה עוד עוד שעות שניפגש רק בשמחות בעזרת השם

תודה רבה לך

תודה 자.