לחזור עם תשובה - משמעות ומשימות בחיים (כתוביות)

שלום לכם. אנחנו בתוכנית נוספת מתוך הסדרה "לחזור עם תשובה," בה אנחנו מלבנים סוגיות שונות בהשקפת היהדות וביסודות האמונה. והפעם אנחנו עוסקים בסוגיית הניסיונות בחיים. ואיתי, כמו תמיד, נמצאים שלושה שותפים: אלדד בנדטוביץ ממושב ניר צבי, לומד שמאות מקרקעין ועוסק בחקלאות. עו"ד אביב שטיינפלד, אני מתמחה בענייני נדל"ן וענייני משפחה, מגבעתיים. ליאור בן דוד, סטודנט לתקשורת ב"אריאל." יפה. אני מבקש להציג לכם שאלה לפני שאנחנו מתחילים. כל אחד מאיתנו במהלך היום-יום מתמודד עם אתגרים שהוא לא הכין את עצמו אליהם. האם האירועים האלה שאנחנו מתמודדים איתם הם מכוונים או הם אקראיים? האם מדובר בניסיונות? האם מישהו מנסה

אותנו? או שמדובר ברצף מסוים של אירועים שפשוט צריך להגיב אליהם? מה דעתכם? דעתי שזה מאוד תלוי בגישה שבן אדם מייצר לעצמו או מפתח לעצמו עם הזמן או עם החיים. בן אדם צריך לדעת שיש מישהו שמנתב ומנהל לו את החיים, אבל יש אנשים מסוימים שלא רואים את זה ככה וממילא הם גם לא רואים את הדברים או את המאורעות שקורים להם בחיים כניסיונות. אני לא מתייחס לאלה שלא מסתכלים על זה כך, אני דווקא מתייחס לקבוצה הראשונה שדיברת עליהם, האנשים שאתה אומר שמסתכלים על אירועים שעוברים על החיים שלהם כאירוע שמישהו מניח בפניהם כדי לבחון איך הם מתנהלים. למה הוא עושה את זה? לשם מה? זאת שאלה שהיא... אתה מצטרף לעתירה. -כן. זאת שאלה

מצוינת כי באמת אנשים, גם אני, כשאני עובר ניסיונות ביום-יום, אני לפעמים תוהה ושואל את עצמי למה אני צריך לעבור את הניסיונות האלה? אני יכול להגיד לך שאתמול היה לי ניסיון מאוד קשה במהלך השבת. אימא שלי אושפזה בבית חולים, וקרובי המשפחה שלי לא כל כך שומרים ואני כן שומר, ולצערי גילו אצל אימא שלי איזושהי מחלה וזה היה באמצע השבת. וכל המשפחה שלי נסעה לבקר את המשפחה ואני הייתי בניסיון שאימא שלי מאושפזת במצב נורא ואיום ואני לא ידעתי מה אני עכשיו צריך לעשות. הסתכלתי לשמיים ושאלתי: בורא עולם, אתה עכשיו מנסה אותי? אני עכשיו צריך לנסוע לבית החולים בשבת או שאני צריך עכשיו להישאר, ללכת לבית הכנסת, לשמוע שיעורי

תורה? אז קודם כול, רפואה שלמה לאימא שלך, זה דבר ראשון. -תודה רבה. דבר שני, מי אמר לך שמדובר בניסיון? זה פשוט כך קרה, זה היה יכול להיות ביום ראשון, זה היה יכול להיום ביום שישי. זה יצא בשבת. -זה יצא בשבת. אתה יוצא מנקודת הנחה שיש איזה מישהו שמחליט שאתה תתמודד עם העניין הזה דווקא בשבת ומה תחליט ואתה פונה אליו ושואל אותו. אני מסכים איתך שאנשים מאמינים כך חושבים. אם לא הייתי מאמין לא הייתי חושב על זה, לא הייתי רואה את זה ככה. -אבל מי אמר שהאנשים המאמינים שחושבים כך אכן צודקים? כן, בבקשה. -אני חושב, הרב, שברגע שאתה משליך את מה שקרה כביכול על גוף אחר, שיכול להיות אלוהים, יכול להיות כל דבר, אבל ברגע

שאתה משליך אותו אז כבר נהיה לך בלב יותר טוב. זאת אומרת, מבחינה נפשית זה הרבה יותר נעים לחשוב שמישהו מנסה אותך וזה לא קורה סתם. -בדיוק. האמת שאני חושב שזה יותר קשה. -אבל זה גם מלחיץ. -נכון. כי אם מישהו מנסה אותי אני חייב לעמוד באתגר הזה ולנצח. או שזה יכול להיות כביכול לא ניסיון ואני פשוט מעביר את זה הלאה, אוקיי? אפשר לקרוא לזה "לזרום," אבל אפשר לקרוא לזה גם... לראות את האופטימיות שבדבר, אוקיי? האמת שזה מאוד קשה, אני לא רוצה... דבר מאוד קשה לניסיון שלך. -לא, לא, זה בסדר גמור, זו דעתך. אבל ברגע שאתה תמיד משליך על מישהו אחר זה הרבה יותר כיף. לי זה נראה שזה הרבה הרבה יותר קשה להשליך את זה באיזושהי

ישות אלוקית אחרת, כי אם לא הייתי חושב על זה שיש ישות אלוקית אחרת, אולי היה לי הרבה יותר קל לקחת החלטות בעצמי, לא הייתי רואה ניסיון. -יש ביניכם מחלוקת. כן. -יפה. אתה אומר: זה שיש מישהו שמנסה אותי זה די מלחיץ. זה מכניס אותי למחלוקות עם עצמי. -כלומר, היה עדיף לי לחשוב שהכול אקראי ואז יותר קל לי להתמודד. -בדיוק. ואתה אומר הפוך, אתה אומר בזה שאתה יודע שמישהו מנסה אותך יותר קל לך להתמודד כי אתה יודע שאתה לא לבד בסיפור. -נכון, נכון. יש לך סוג של פרטנר, שותף כזה שתמיד איתך בסיטואציה. -בסדר. אני רוצה לספר לכם מה הרמב"ם כותב על הסוגיה שבה אנחנו דנים. הרמב"ם כותב ב"מורה נבוכים" בחלק ג:' "עניין הניסיון

הוא מן הקשיים החמורים שבתורה." כלומר, אם אנחנו מתקשים בסוגיה של הניסיון ומתמודדים עם השאלה "כן, לא, למה"? אנחנו בחברה טובה, כי מי שאין לו בעיה עם הניסיונות - או שהוא יותר חכם מהרמב"ם, ועל האפשרות השנייה אני לא רוצה לחשוב. כלומר, אם הרמב"ם, אחרי שהוא מסיים לכתוב את משנה התורה שלו, את "היד החזקה," לפני כן את פירוש המשניות שלו ובסוף הוא כותב את "מורה הנבוכים" ובחלק האחרון של "מורה הנבוכים" הוא אומר: תשמע, אני... אני עברתי דרך ארוכה ואני יכול לומר לך שהניסיון זה אחד הקשיים הגדולים ביותר שיש בתורה. והשאלה היא למה? למה סוגיית הניסיון היא כל כך קשה? משתי סיבות: א', בשביל מה האלוה מנסה את בני האדם?

אתה יוצא לרחוב, פתאום אתה מפסיד את האוטובוס או כמו שאתה אומר, פתאום מתקשרים אומרים לך: תשמע, חס ושלום, אימא לא מרגישה טוב. בשביל מה הקב"ה עושה את זה? הוא לא יודע אם אנחנו נתמודד עם הניסיון או שהוא כן יודע? אם הוא לא יודע, אנחנו ממעיטים בגדלות הבורא. אם הוא כן יודע אז בשביל מה הוא מנסה? אגב, יש ראיה מהמדרש שהוא יודע כי המדרש אומר: אין הקב"ה מנסה אלא את הצדיקים. כלומר, הוא יודע שהם יעמדו בניסיון ולכן הוא מנסה אותם. לכן שואל הרמב"ם: אז מדוע האלוה מנסה את בני האדם? לאיזו מטרה? לשם מה? והקושי השני הוא הקושי האמוני. אנחנו מאמינים שהקב"ה הוא טוב, הוא מיטיב, וכשאדם מתמודד עם אתגרים בחיים הוא שואל את

עצמו: אם הקב"ה טוב ומיטיב, אבא שרוצה לעשות טוב לילדים שלו, הוא מאתגר אותם? הוא מנסה אותם? או שהוא פשוט נותן להם חיים טובים יותר? למה האלוה מנסה את האדם? עכשיו, אנחנו פתחנו את התוכנית עם ציטוט של הרמב"ם, שהאמונה אינה דבר הנאמר בפה, אלא זו המצטיירת בנפש כפי שהיא מצטיירת. תעצרו אדם ברחוב, תשאלו אותו: מה דעתך בסוגיית השוויון בין המינים? אז הוא אומר: אני מאמין. איך אתם מפרשים את צמד המילים "אני מאמין?" אלדד, מה זה "אני מאמין?" אתה אומר לי: תשמע, אני מאמין בחופש, אני מאמין בדמוקרטיה, אני מאמין בשוויון או אני מאמין באלוהים. אני חושב שזה משהו של רצון, הייתי רוצה שזו תהיה המציאות. אתה רוצה שזו... אתה

מחזיק בדעה שאתה רוצה שהיא תהיה הדעה הרווחת. כן? -משהו כזה. אתה גם יכול להפוך את זה למציאות. -או להפוך את זה למציאות. איך אתה הופך את ה"אין" ל"יש" דרך המילים? אני יכול לתת דוגמה קטנה ואז אולי מפה זה יתקשר. -בבקשה. פעם כשהייתי צריך להגיע לאיזשהו מקום, האוטו שלי קצת גרוטה, ומסתבר מלא חברים שלי נתקעו בחולות בדרך לאיזשהו יום הולדת. לי נפלו המפתחות בחור הקטן של המעלית, חור כזה. מה הסיכוי שזה יקרה? אחד למיליון. עכשיו, אני יכול להגיד לעצמי: אוקיי, נפלו לי המפתחות ובגלל זה לא הצלחתי להגיע לאותו מקום ולא נתקעתי ולא הכול, ואני יכול להגיד לעצמי: אוקיי, היה לי פה איזשהו ניסיון כביכול, למה זה קרה לי? אבל

אני מסתכל עליו באופטימיות של מה יכול היה לקרות אם. עכשיו, אני לא מקשר את זה לאיזשהו גוף גדול, אלא אני עצמי כאילו אומר עדיף להיות אופטימי ועדיף להיות בסדר עם זה, ואז עוד פעם אתה החלקת את זה ביותר קליל והחיים שלך נראים אחרת פשוט. כלומר, כשאתה אומר "אני מאמין," אתה בעצם מתכוון שאתה מחזיק בדעה על החיים - אופטימיות או פסימיות, תלוי באדם, ואין כאן עניין של אמת ושקר, של נכון ולא נכון. זה סוג של צורת חיים. -נכון. ואתה מה אומר, אביב? אמונה היא דבר מאוד מאוד בעייתי, זה דבר שהוא ערטילאי לדעתי, זה דבר שקשה להמחיש אותו במילים. -אז למה אתה מתכוון כשאתה אומר "אני מאמין?" כשאני אומר "אני מאמין" זה... זה מאוד

קשה לבטא את זה בתחושות או במילים. -בוא ניקח דוגמה מהחיים שלך, אתה עורך דין? -כן. יפה. אתה עומד מול השופט, אתה אומר לשופט: אדוני השופט, אני מאמין שהאיש הזה לא עשה דברים כאלה. אז איך אתה... -אז כמו שהרב טיפה הוציא איזשהו גיחוך מפיו, אז באמת כשאומרים לשופט "אני מאמין" זו טענה שהיא די מגוחכת. -למה? כי אי אפשר להגיד לשופט בבית משפט "אני מאמין," בבית המשפט צריך לבוא עם ראיות, עם הוכחות, עם מסמכים, עם ניירות. וכשבן אדם בא ואומר "אני מאמין," כמו שאמרתי שזה איזשהו משהו ערטילאי, זה איזשהו משהו שאנחנו בונים לעצמנו, משהו שאנחנו משרישים מעצמנו בידיעה או בתחושה או בהרגשה שלנו, זה משהו שאנחנו רוצים ליצור

לעצמנו מציאות באמצעות האמונה שאנחנו מאמינים בה. זאת אומרת, שהאמונה או ה"אני מאמין," אתה אומר: אני מחזיק בדעה מסוימת, אדוני השופט. -כן. אני לא יכול להוכיח לך אם היא נכונה או לא, אבל זה מה שאני חושב בלי יכולת להוכיח. לפי הרמב"ם לא לזה מתכוונים כשאומרים "אני מאמין." עכשיו, הרמב"ם הוא לא עוד מישהו, הרי את י"ג עיקרי האמונה שאנחנו אומרים כל בוקר: "אני מאמין באמונה שלמה שהקב"ה מצוי ומשגיח ושאינו גוף ושאינו"... כל ה"אני מאמין" הזה, שהוא בעצם היסודות של האמונה שלנו, אומר הרמב"ם: לפני שאתה מתחיל להגיד את זה תשאל את עצמך אם אתה יודע מה פירוש "אני מאמין," כי לפי הרמב"ם "אני מאמין" זו שפה שונה לחלוטין ממה

שאנחנו רגילים היום וכולנו יודעים ששפה זה דבר שמשתנה תרבותית, חברתית. הרמב"ם, כפי שאמרנו בתחילה, כשהוא אומר "אני מאמין" הוא מתכוון כך: אדוני השופט, יש לי דעה, זו הדעה ועכשיו אני הולך להוכיח אותה. זה בדיוק הפוך ממה שאנחנו חושבים היום. -ממה שאנחנו חושבים מבחוץ. מה שחושבים ברחוב זה ממש לגמרי אחרת. -הפוך, הפוך לגמרי. אתה לא צריך את המסמכים האלה להביא לשופט, הכול אצלך בפנים. אבל קשה להוציא את זה לפועל, החוצה. נכון, נכון, נכון. -אדם שיש לו ניסיונות, אדם שיש לו ניסיוניות ואפילו ניסיונות קשים, שם הוא נבחן באמונה שלו, ברמת האמונה. -רגע, רגע, תעצור. רגע, אתה עכשיו קובע עמדה בלי שאתה יכול להוכיח אותה.

זאת אומרת, אתה אומר שהאירועים שעוברים על האדם בחיים, הוא לא יכול למנוע אותם והם באים עליו מלמעלה והוא צריך להתמודד איתם. אתה יכול להוכיח את זה? הוא מאמין בזה. -זאת שאלה... זה לא נקרא מאמין, זה מחזיק בדעה. זה הניסיון שלו. -זה מחזיק בדעה. אגב, יש ספר שכתב רבנו סעדיה גאון לפני 1,100 שנים, הוא נקרא "הנבחר באמונות ובדעות." מה ההבדל בין אמונות לדעות? הוא אשר אמרנו, הדעה זו דעה שאינה מוכחת והאמונה היא הדעה המוכחת. אז כשאביב אומר "שמע, אני חושב כך וכך וכך," אני אומר זה בסדר גמור. אבל אם אתה מבקש לשכנע אותי שהדעה שלך נכונה - תוכיח אותה. ואם אתה לא מוכיח אותה, אל תאמר "אני מאמין," תאמר "אני מחזיק

בדעה." בסדר, שזו אמונה. אני מאמין בדעה שלי. רגע, הרב, אם אני... אני לא ראיתי הרי את הקב"ה ואני מאמין בו, אוקיי? -לא ראית אותו. לא ראית? -עוד לא. -מקווה לראות, סבבה? אז אני לא מוכיח פה, זו האמונה, זה קצת סותר את העניין. -למה? כי אתה אמרת הפוך. אדם שלא פגש את האלוה הוא מחזיק בדעה שיש אלוה. או באמונה שיש אלוה. לפי ההגדרה של הרמב"ם זה לא נקרא מאמין. כשאתה אומר "אני מאמין באמונה שלמה שהקב"ה מצוי," מה פירוש "אני מאמין"? אני יכול להוכיח לעצמי שהדעה הזאת נכונה. עכשיו, איך היהדות מוכיחה שיש אלוה כדי שאנחנו ניקרא מאמינים? את זה צריך ללמוד. אבל כשאדם אומר "שמע, אני לא יודע אם יש או אין, אני מאמין- " זו

גישה נוצרית או מוסלמית. אבל כשהיהודי אומר "אני מאמין," תובע הרמב"ם ממנו להיות מסוגל לכל הפחות להוכיח לעצמו שהדעה שהוא מחזיק בה נכונה. עכשיו השאלה היא אם הרמב"ם מציב רף כזה גבוה, איך מתייחסים לסוגיית הניסיונות? אנחנו לא מדברים על פילוסופיה, אנחנו יוצאים מהבית, הולכים ברחוב, חוזרים מהעבודה, לא הכול מסתדר כמו שאנחנו רוצים. זה ניסיון או לא ניסיון? האם הניסיון נועד כדי, כמו שחלק מהחכמים אומרים "להרבות את השכר?" הרמב"ם לא מסכים עם זה. האם זה נועד ל... -או להתעלות. -או להתעלות או... גם עם זה הרמב"ם לא מסכים? -גם עם זה הרמב"ם לא מסכים. אני גם לא חושב אם אמרו למישהו, אתה יודע, שהכול ילך לך חלק בחיים

היה אומר שכן, זה גם לא דבר הכי טוב בעולם. למה? אני הייתי רוצה הכול חלק. -הכול הכול חלק? למה לא? -כי אז לא תרגיש גם כיף. תשאיר לי להתמודד עם הבעיה הזאת. אני רוצה שכל הזמן יהיה לי כיף. תשאיר לי להתמודד עם הבעיה הזאת. תשמע, לזכות בלוטו זה צרות צרורות, אתה יודע מה קורה? תסתכל סטטיסטית מה קורה לאנשים זוכים בלוטו. אבל אתה יודע? תן לי לנסות, אני אעשה את זה אחרת. בדיוק. אז בואו ננסה ללמוד מה דעת חכמינו ז"ל על סוגיית הניסיונות מזווית קצת שונה. אבל כדי להבין את זה, אני מבקש לעשות איתכם סיבוב קטן. על פי תורת ישראל, העולם מתנהל בשלושה ממדים שונים: בדין, בחסד וברחמים. מה ההבדל בין דין, בין חסד ובין רחמים?

מה זה דין? -מידה קשה. מה? -מידה קשה. מה זאת אומרת? דין זה מידה שאם אנחנו אומרים שיש איזושהי ישות אלוקית... עזוב את האלוקות עכשיו, אנחנו מדברים פה בעולם שלנו. דין? -כן. -דין אני יכול להגיד לך מהעולם של המשפט, דין זה... דין כשמו כן הוא, עושים את הדין. קביעה. -עושים את הדין. מה זה דין? נוהגים ביד של הדין, ביד הקשה. -שאין לך עוד איפה לזוז. בודקים את המציאות על פי החוק ומתאימים את המציאות לחוק. -בדיוק. עברת - תשלם, לא עברת - לא תשלם. אין מרחמים בדין. -בדיוק, נצמדים לדין. אז אם עשיתי עבירה, אני בא לשוטר - זה חסד. תוותר לי על... -אם הוא מוותר. אל תבנה על זה. אל תבנה. אבל דין, אמרת נכון, דין זה בעצם

התאמה בין המציאות לבין הכללים שקבענו. כלומר, יש חוק ומי שעומד בו - מקבל, מי שלא עומד בו - לא מקבל. -יחטוף. אלא אם כן יש לו חברים ואז הוא גם יקבל, אבל באופן כללי הוא לא מקבל. עכשיו, מה זה חסד? רחמים? רחמים אמרנו זה הגורם השלישי. חסד? הייתי רוצה להגיד שזה לפנים משורת הדין. כשאתה אומר "לפנים משורת הדין," האם במשפט הזה יש דין? לא. אז למה אמרת "שורת הדין"? -לכאורה, לכאורה. אז... לכאורה, לכאורה. לכאורה והואיל. והואיל. -כן. אז יש דין ב"לפנים משורת הדין" או אין דין? אנחנו אומרים זה הדין, אבל אנחנו לפנים משורת הדין. אז חסד זה יהיה, ככה אני אגדיר את זה, חסד זה יהיה דרגה שהיא מעל הדין. זאת אומרת, יש את

הדין ויש חסד. מה זה חסד? -חסד זה לנהוג... לך, לך קדימה, מה זה חסד? -לנהוג בחסד. מה זה היינו? -זה... רכות, רכות. -אין דין. אין דין. אין חוק. חסד זה ביטול כל הכללים, כל החוקים, כל הגדרים. אני נותן לך, לא בודק אם מגיע לך, זה לא מעניין אותי, זו לא השפה שאני חי על פיה, חסד זה נתינה ללא שום תנאי, ללא שום גבול. לא בודקים בציציות של מי שעושים איתו חסד, נכון? זאת אומרת, החסד הוא ההפך מהדין. הדין זה החוק, והחסד הוא ביטול החוק. עד כאן מסכימים? אבל גם כשעושים דין לפעמים עושים חסד. זה נקרא רחמים, זה הממד השלישי. מה זה רחמים? כותב הרמח"ל ב"מסילת ישרים," מה זה רחמים? הדין שאתה חייב, אבל אנחנו לא גובים את

החוב מייד, נותנים לך זמן להחזיר את החוב בעצמך, למצוא דרך להתמודד עם פסק הדין, לנסות לבטל אותו במקרים מסוימים. כלומר, הרחמים הם במסגרת הדין. יש בזה קצת חסד כי אנחנו לא גובים מייד, אבל זה גם לא ביטול הדין. הדין הוא דין אבל אנחנו מאריכים אף וממתינים לך ואומרים: אם תבוא לקראת, למשל, אנחנו עושים עכשיו חוק חדש ואומרים אין בן אדם שלא שכח משהו בבית מהצבא, אני יודע... שני רובים, שלושה רימונים. זאת אומרת, דברים קטנים, ואנחנו עכשיו עושים, אתה יודע, מרצון, אתה בא, שם אנונימי, לא שואלים שאלות. זה נקרא לפנים משורת הדין, זה לא חסד. אלה הם שלושת הקודקודים: יש דין, יש חסד ויש רחמים. אם הבאתי צדקה לבן אדם שאני

לא באמת יודע לאן הכסף הולך. זה נקרא חסד. -חסד, נכון? זה נקרא חסד. עכשיו שאלה. אבל ריחמתי עליו אולי, זה לא נכנס פה בנישה? מה זאת אומרת? -הרי ריחמתי עליו שהוא צריך ממני את העזרה. בוודאי. התעוררו בך רחמים על האדם ולכן החלטת לעשות איתו חסד ולא דין. בסדר? לפעמים אנחנו מתעוררים ברחמים על אדם ואז מגלים ואומרים: לך לעבוד. נכון? בעיקר כשרואים דתיים. מה? אז עכשיו אני שואל שאלה, כשאנחנו מסתכלים על העולם, על הטבע, החיים, הטבע - הם מתנהלים בדין, בחסד או ברחמים? -שלושתם, אני אומר. הטבע. בדין. -בדין? נכון. למה? כי זה עובד לפי חוקיות. -יפה. כל המושג "טבע", אגב, המילה "טבע" היא לא מילה יהודית, היא מילה שהגיעה

אל היהדות בימי הביניים בתרגום מערבית על ידי רבי שמואל אבן תיבון כשתרגם את "מורה נבוכים." ההגדרה של חז"ל למילה "טבע" היא שונה לגמרי. זאת אומרת, המשמעות היא אותה משמעות אבל ההגדרה היא הרבה יותר מדויקת. אתם יודעים איך חז"ל קוראים לטבע? "מנהגו של עולם." זה מה שאמרת, אלדד. בכל זאת, חקלאי, אתה יודע. -מה זה מנהגו של עולם? יש חוקיות. חקלאי, חקלאי, אין מה לעשות. -אין אצלנו רחמים, יש קרה, זה קרה. -בדיוק. אפילו המדינה לא מרחמת. -נכון. יש חוק. -יש חוק. זרעת - קצרת, לא זרעת - לא קצרת. ירד גשם - יצמח, לא ירד גשם - הממטרות תצמחנה, נכון? זאת אומרת, יש כללים, יש חוקיות נוקשה מאוד שכל מי שמתנגש בה היא לא

מתחשבת בו. אם זה היה בכוונה או לא בכוונה, בשוגג או מזיד או אנוס - הטבע לא מתחשב, הטבע הוא דין. כל המהות של הטבע זה המחזוריות, מנהגו של עולם. זאת אומרת, אנחנו חיים בעולם שיש בו דין, שכל המהות שלו היא דין. כן. -יפה. עכשיו שאלה נוספת, אנחנו בני האדם נולדנו לעולם הזה שהוא דין. האם האדם מגיע לעולם הזה בדין, בחסד או ברחמים? שלושתם. -הייתי אומר בדין. בדין? -כן. הוא עוד לא היה אז איך מגיע לו לבוא לפה? יש דין, זאת אומרת, הוא בעל כורחו מגיע לפה. זה דין, זה... -אל תביא לי עכשיו פסוקים ומשניות. כשההורים מייצרים עובר שיבוא לעולם, לפני שהעובר נוצר הוא היה? לא. -לא. אז אם הוא לא היה אי אפשר לבדוק אם מגיע

למי שלא היה להגיע ולהיות. אבל זה לא ככה בלי האמונה. -זה בא עם שלושתם. זה פה 100 אחוז נתינה. -לא, זה שלושתם, גם דין, גם חסד, גם רחמים. בוא נתחיל ככה, למה אתה אומר שזה 100 אחוז נתינה? אתה עכשיו מביא ילד לעולם, אוקיי? ברור שזה גם בשבילך בסופו של דבר. בסדר, אבל מצד הילד, הבאת את הילד, למה זה חסד? זה... הם הביאו גוף לעולם, הם מכלכלים אותו. הם איתו כל הזמן. -אבל לאיזה עולם הם מביאים אותו? לעולם של ניסיונות, לעולם של קשיים. עולם טוב, עולם טוב. -דיברנו על זה שיכול להיות גם גן עדן. רגע, שנייה. אתה אומר טוב, אני אסביר גם למה. כשאנחנו מביאים ילד לעולם, עזוב עכשיו כרגע אם יש לנו איך לכלכל אותו, אין לנו

איך לכלכל אותו, עצם נתינת האפשרות למי שלא קיים להיות קיים לא בודקת בציציות של זה שאיננו אם מגיע לו או לא כי הוא עדיין איננו. אז אם אנחנו יוצרים את מי שעליו אנחנו שואלים אם מגיע לו או לא, זה מעשה של חסד ללא כחל וסרק. זאת אומרת, האדם מגיע לעולם בחסד גמור והעולם הוא עולם של דין. עכשיו, למה אמרת, אלדד, שהעולם הוא דין? כי הוא מחזורי. אם אנחנו נשבור את המחזוריות, הטבע יישאר דין? כן. לא, רגע. -לא. לא, לא. יהיה שילוב. כשמתרחש נס שמשדד את מערכות הטבע, קריעת ים סוף למשל, זה ביטול הדין. זה חסד. לכן, ככל שיהיו יותר ניסים של חסד, כך הדין יתפוס פחות. -נכון. כלומר, כשהאדם נולד לאקווריום של הדין זה יצור שכל

קיומו בחסד, אבל המגרש הוא לא המגרש הביתי שלו, הוא במגרש של דין. אם החסד יתמיד, מה יתבטל? הדין. -הדין. לכן אי אפשר שהחסד יתמיד. עכשיו אנחנו מבינים למה כל השפע שאנחנו זוכים לו: בריאות, פרנסה, מילוי צרכים, כסף - כל הדברים האלה הם תמיד רועדים, הם אף פעם לא יציבים, אין קביעות. למה אין קביעות? כי לא ייתכן שלשפע תהיה קביעות בעולם של דין, כי השפע הוא חסד. ואם הוא יתמיד ויהיה קבוע, יתבטל הדין. לכן נגזר על השפע שבני האדם זוכים לו להיות לא יציב. למה שלא יתבטל הדין ויהיה רק חסד? שאלה מצוינת. -זה גן עדן כבר. זו שאלה מצוינת. -לא, פה, בעולם הזה. אז אתה בעצם מציע לקב"ה פעם הבאה שהוא יברא את העולם במקום

להתייעץ עם המלאכים שיתייעץ איתנו, ניתן לו כמה טיפים. זו אפשרות טובה מאוד. -אני שאלתי ברצינות. אני מסכים איתך, אבל אם העולם... אם האלוה ברא את העולם במידת הדין ויש גם חסד בעולם והחסד הוא נס והדין הוא טבע, כשיהיה ממד שבו אין טבע אלא נס, בעצם העולם שאתה מבקש אכן יתקיים. נכון? רק אתה שואל למה לא הולכים ישר לממד הזה? למה צריכים לעבור קו? -בדיוק. פה נמצאת התשובה על פי מהר"ל מפראג, אחרי שבנינו את היסוד הזה של חסד, של דין ושל רחמים, ואחרי שהסברנו שהאדם הוא חסד אבל הוא חי בממד של דין, כדי שהשפע יתמיד צריך שמידת הדין תסכים שהשפע מגיע לאדם. כלומר, שהשפע שעד עכשיו הגיע בחסד עכשיו מגיע בדין. אגב, זה מה

שקרה עם איוב. בספר איוב מסופר שהקב"ה מדבר עם השטן והקב"ה אומר לשטן: תראה איזה צדיק יש לי פה והוא תם וישר וירא אלוהים וסר מרע וחבל על הזמן. והשטן, בתור התובע הכללי, מה הוא אמור להגיד? אם הקב"ה בא ואומר לשטן "האיש הזה צדיק," מה השטן אמור להגיד? אמן. הקב"ה חוקר לב ובוחן כליות ונותן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו והוא שופט את האדם בדין. כלומר, אם האלוה אומר שאיוב צדיק אז הוא כנראה צדיק. אז למה השטן מתווכח? יש לו עניין להפליל? תשובה: כדי שאיוב יקבל את כל השפע שהאלוה נתן לו, שבעה בנים ושלוש בנות ועושר וכבוד - כדי שזה יתמיד צריך אישור של מידת הדין, צריך שזה יגיע לו בדין ולא בחסד. אז כל החסד שהוא קיבל לפני

כן זה היה מה... -זמני. זה היה מצד החסד ולא מצד הדין? -נכון. אז רק אחרי שהשטן נכנס לתמונה זה הפך לדין. -ואז איוב מתנסה בניסיון האמונה, ואחרי שהוא עומד בניסיון כל מה שהיה לו חוזר לו חזרה ואז מסתיים הספר: וטובה הייתה אחריתו של איוב מראשיתו וייוולדו לו שבעה בנים ושלוש... וימות איוב זקן ושבע ימים. כלומר, ספר איוב שכתב משה רבנו מלמד אותנו שכדי שהשפע יתמיד אי אפשר שהוא לא יעבור מממד החסד לממד הדין, והאשרור של מידת הדין על השפע שהאדם מקבל מחייבת ניסיון של האדם. הקב"ה מנסה את האדם לא כדי לבדוק אם הוא יעמוד בניסיון או לא, ברור שהוא יעמוד, רק מי שיעמוד בניסיון מנסים אותו. ומדוע מנסים אותו? כדי שכל מה

שהוא קיבל בחסד קודם לכן, עכשיו יגיע לו בדין. עכשיו יש לי שאלה, אתה אמרת: למה לא עוברים ישר לשם? אשאל אותך שאלה, אם המנגנון הזה הוא נכון, אם הוא אמיתי. איזה מנגנון? שכדי שהשפע יתמיד האדם חייב להתנסות ולהיות בעלים על השפע, שיגיע לו הדין, את מי מנסים? -זה די חוזר על מה שאמרתי בהתחלה. רק שנייה, רק רגע. את מי מנסים יותר? את מי שמגיע לו הרבה או את מי שמגיע לו קצת? את מי שמגיע לו הרבה. -יפה. מי מקבל יותר - מי שמקבל רק עולם הזה או מי שמקבל גם עולם הבא? לכאורה, מי שמקבל גם עולם הבא. -למה "לכאורה"? -אם יש לך אמונה. כמובן. -אז... תראה, להוכיח שיש עולם הבא אנחנו נעשה בהזדמנות אחרת אבל כרגע אנחנו עושים...

-זה לא מתקשר ל"אני מאמין" שאתה לא מחפש את התמורה הזו איפשהו. אני מנסה קודם כול להבין את המכניקה של הניסיון, איך זה עובד. אחר כך נבדוק אם יש אלוה או אין אלוה, אם יש השגחה פרטית או אין השגחה פרטית. אם אלוהים מדבר, אם הוא לא מדבר, אם הוא רוצה מאיתנו משהו או לא, אבל כשאני אומר שהקב"ה משגיח ומנסה את האדם אני רוצה להבין קודם כול למה הוא עושה את זה, אחר כך נבדוק אם זה באמת נכון. כאשר הקב"ה מנסה את האדם והניסיון נועד לתת גושפנקה של דין, מגיע לאדם, ככל שהשפע שהוא אמור לקבל יותר גדול, כך הסיכוי שהוא יתנסה מתעצם. עכשיו, אם אנחנו מדברים על העולם הזה והעולם הבא, רק מבחינה כמותית, אני לא מדבר כרגע מבחינה

איכותית, העולם הבא הוא נצחי והעולם הזה הוא זמני. אז איפה מקבלים שפע יותר גדול? -בעולם הבא. -בעולם הבא. לכן מי שמקבל עולם הבא יתנסה יותר ממי שמקבל רק עולם הזה. לכן אין הקב"ה מנסה אלא את הצדיקים. זה צדיק ורע לו רשע וטוב לו? אז הרב אמר פה, לדעתי, מבחינתי, הוא אמר פה משפט בעל עוצמה... קודם כול, זה לא אני, זה הרמב"ם והמהר"ל. זה בעצם אומר שאנשים שהם לא מאמינים או שפחות הולכים או פחות מתעניינים או פחות שומרים... -הולך להיות להם הרבה יותר קל פה. הולך להיות להם פה קל כי... -לא לגמרי, לא לגמרי. לא לגמרי כי כל פעם אני תוהה ושואל עצמי... -הם בכל אופן מקבלים משהו. הם מקבלים את זה בעולם הזה או אולי... -זה

לא משנה, הרי הם מקבלים משהו ועל כל מה שמקבלים צריך להזדכות, אין ארוחות חינם. אתה מקבל... הם מקבלים את זה כאן או מקבלים את זה שם? -זה לא משנה. כל מי שמקבל שפע צריך שהשפע הזה בסופו של דבר יאוגד בדין. שפע קטן - ניסיונות קטנים, שפע גדול - ניסיונות גדולים. -רגע, רגע, רגע... מה זו ההפרדה הזאת - מי שמאמין ומי שלא מאמין? לא דיברתי על מאמין. מי שכן חושב שיהיה לו עולם הבא או לא יהיה לו עולם הבא. -גם על זה לא דיברתי. אז מה בדיוק היה המשפט? מי שהוא צדיק, כלומר, מי שעוסק יותר במה שיהיה בעתיד מאשר במה שיש עכשיו, מי שעוסק פחות בחומר ויותר ברוח או במילים פשוטות, מי שרואה את העולם הזה כפרוזדור ואת העולם הבא

כטרקלין... -מי שרואה את העולם הבא זה בן אדם שמאמין שקיים עולם הבא. לא. גם מי שלא מאמין יראה. אם עכשיו אני לוקח בן אדם שלא מאמין בעולם הבא, הלך ונתן צדקה, הלך ועזר לאדם במצוקה. -כן. לא כי הוא מאמין שיהיה לו עולם הבא, כי הוא מאמין עכשיו כאדם שהוא יבנה את עצמו להיות אדם יותר טוב במעשים שלו. -שזה מעשה טוב שהוא עושה. יקבל שכר. יכול להיות שהוא גם יקבל שכר יותר מבן אדם שעושה את זה כי הוא מאמין שיהיה לו עולם הבא. -יכול להיות. פה זה הרבה יותר טהור. -יכול להיות, אני לא יודע. אין לי משקל למדוד. -אז מה זו ההפרדה הזו? אני אסביר, כשהאדם חוטא הוא פוגע בסיכויים שלו לעולם הבא. כשהאדם עושה מצוות הוא מעלה את

הסיכויים שלו בעולם הבא. "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא." העולם הבא זה עולם של שכר והשכר ניתן על פי תורת ישראל, זה חלק מ-י"ג עיקרי האמונה שהקב"ה משלם שכר טוב לצדיקים ועונש לרשעים. מהו צדיק? צדיק זה אדם שמקיים את המצוות שהאלוה ציווה אותו, רשע זה אדם שעובר על המצוות שהאלוה ציווה אותו. עכשיו, הצדיק שמקיים את המצוות הוא מעצים את השכר לעולם הבא. כלומר, השכר הזה שהוא עתיד לקבל לעולם הבא, שאותו הוא עתיד לקבל בדין ולא בחסד, דורש את ההתנסות שלו בעולם הזה בניסיונות יותר גדולים מאדם שחוטא בעולם הזה ולא עושה את המצוות וממילא השכר שלו מתמקד בעולם הזה, וכיוון שהוא שכר מועט יותר הניסיונות שלו גם קטנים יותר.

-אז יש לי שאלה לגבי העניין הזה, יש לי שאלה. -אני ממש לא מסכים לזה. לא מסכים. -לא. רק רגע, אלדד לא מסכים. עם מה אתה לא מסכים? קודם כול, אני מלכתחילה יושב ושומע ומנסה להיכנס לראש. אני מלכתחילה לא מבין את כל העניין הזה שאנחנו צריכים לייחס את כל הניסיונות שלנו באיזו דמות אלוהית שהיא עכשיו מנסה אותי. אפשר להסתכל על החיים קצת יותר פשוט. -למשל? החיים שלנו רצופים בניסיונות, אתה בונה לעצמך אישיות, אתה מכוון את עצמך לאנשהו ובדרך אתה נתקל בדברים ואתה רואה איך אתה מתמודד איתם. -בסדר גמור. זה לא תמיד צריך... -מעולה. וגם לא צריך להיכנס לאם אני אעשה ומה יהיה השכר ולא יהיה השכר. אפשר להסתכל על החיים בצורה

פשוטה. -הרבה יותר פשוט. למה כל כך לסבך את החיים? -בדיוק. אלדד, יש לי שאלה, יש אלוהים? פה העניין של מאמין, אני רוצה להאמין... -לא, לא, עזוב, עזוב. לא, זה המאמין שלי שאמרתי מלכתחילה. -לצורך הדיון, יש אלוהים? אני מקווה שכן. -יש. האם האלוה... -אמרתי מקווה שכן. כן. אנחנו נעסוק ב"מקווה" בתוכנית אחרת, כרגע אנחנו מניחים שכן כדי שנוכל להתקדם. -אוקיי. אם יש אלוה, הוא רוצה מאיתנו משהו? אתה יכול להגיד מה? -אי אפשר לדעת, לא בטוח. לא יודע. -סביר להניח שכן. האם הוא ברא אותנו? -כן. זאת שאלה של אמונה. -הוא נתן לנו את האופציה להביא ילדים לעולם. -אני שואל שאלה, א,' האם יש אלוה? -כן. האם הוא ברא את העולם? -כן.

-כן. האם הוא ברא את האדם? -כן. -כן. האם כשהקב"ה ברא את האדם הוא ברא אותו לתכלית מסוימת? -כן. -נכון. האם אלוה שבורא אדם לתכלית מסוימת יגלה לו באיזושהי צורה מה הוא רוצה ממנו? אז פה מגיעה השאלה שלי. -כן? מה השאלה שלי? מקודם אנחנו חילקנו את זה לצדיקים שהקב"ה ינסה אותם הרבה יותר לעומת אנשים שהם חוטאים, אז השאלה שלי היא כזו: מדוע שהקב"ה לא יבוא, לא ינסה גם... -אני לא רוצה ללכת לשם. תראה, אני מתקשר למה שהוא אומר, הרב. -אני רוצה קודם כול להמשיך את המהלך שלי כדי לענות לאלדד. -אוקיי. אני חוזר שוב, האם יש אלוה? -כן. האם הוא ברא את האדם? -כן. האם הוא דיבר איתו? האם הוא נתן לו תורה? -נכון. זה בעבר, נתן

תורה בעבר. -אם לא, אפשר לסגור את התוכנית. אם כן, עוברים לשאלה הבאה. אחרי שאלוה נתן לאדם את התורה, האם הוא רוצה שהאדם יקיים את מה שכתוב בה? כן או לא? לי יש שאלה בדיוק שמתקשרת לעניין הזה. -אני רוצה, אני רוצה קודם כול להתקדם. -זה יגלוש מכל העניין הזה של ניסיונות. אני באמת לא חושב שהיום האדם, במציאות של היום יכול להגיד לי מה בדיוק הוא רצה באותם דברים. -אתה לא רוצה להתקדם איתי, אתה לא רוצה להתקדם איתי. -כי הוא דיבר פעם ונתן פעם. -אבל האם הוא דיבר? הוא דיבר? פעם. -פעם, מזמן לפני הרבה הרבה שנים, הייתה ילדה קטנה וקראו לה... לא. בסדר? הוא דיבר פעם, נכון? מצוין. כשהוא דיבר הוא רצה משהו? סביר להניח שכן.

-יפה. אם אלוהים נתן לאותם אנשים פעם את התורה ורצה שהם יקיימו אותה, הוא השגיח כדי לראות מה הם עושים או שהוא לא יודע מה הם עושים? מה זה "השגיח"? יודע מה בני האדם עושים. הוא ידע מלכתחילה שהם יהיו בעייתיים. -מלכתחילה לא מפריע לי. הוא יודע מה אנשים עושים או לא יודע? אני אתן דוגמה, בתורה כתוב: "אם בחוקותיי תלכו ונתתי גשמיכם בעיתם." כלומר, אלוהים אומר: אם אתם תהיו ילדים טובים ותלכו במצוות שנתתי לכם - אני אפתח את השיברים. עכשיו, איך האלוה יודע מתי לפתוח את השיברים? הרי הוא לא יודע מה אנשים עושים. תשובה: הוא יודע מה אנשים עושים, כי אם האלוה מגיב למה שאנשים עושים הוא אמור לדעת מה הם עושים כדי לדעת איך

להגיב אליהם. אז הייתה לנו שנה של מצוות, היו גשמים טובים. זה מצוין, רק השאלה שלי האם אתה מסכים עם העיקרון שהנחתי עכשיו? אני חוזר שוב, אם יש אלוה והוא נתן תורה והוא רוצה שנקיים אותה והוא הבטיח שכר ועונש על המצוות והעבירות, בהכרח שהוא יודע מה אנשים עושים. האם עד כאן זה מקובל? -כן. -יפה. אם הוא יודע מה אנשים עושים, כלומר אלוהים מתעניין במעשים של בני האדם ולכן זה בכלל לא מופקע לחשוב שאלוהים מנסה אותנו, כי הוא כבר הוכיח שהוא מתעניין בנו. עכשיו, השאלה היא למה הוא מנסה אותנו? וכאן מסביר המהר"ל מפראג את אותו יסוד של העולם שמתנהל על דין ועל חסד, וכדי שהאדם יקבל את מה שהוא מבקש וינשום כמו שהוא רוצה

ויתפרנס כמו שהוא רוצה, הוא זקוק לחותמת של הטבע על הנס כי העולם לא מתנהל בנס רצוף, הוא מתנהל על פי דרכי הטבע, בדין. וכדי שהשפע שאנחנו מקבלים יתמיד אנחנו צריכים שהוא יתמיד בדין. וזה היה הסוד, ועם זה אנחנו מסיימים את הניסיון של אברהם אבינו, ניסיון עקידת יצחק: "והאלוהים ניסה את אברהם." למה הוא מנסה אותו? הרי אלוהים יודע שהוא לא הולך לשחוט את יצחק, אז למה הוא מנסה אותו? אז תלכו לסוף, בסוף כתוב ככה: "עתה ידעתי,"... אחרי שאברהם אבינו לא שולח ידו אל הנער וכו,' "עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה." אומר רש"י: עתה יש בידי מה להשיב לשטן ולאומות העולם ששואלים מהי חיבתי אצלך. אני, אומר הקב"ה לאברהם, עומד לבחור

בך להיות אב המון גויים, מהילדים שלך אני אוציא עם שיהיה סגולה מכל העמים. כלומר, אני הולך להעלות את מעלתם של בניך לתמיד וזה דורש שיגיע בדין ולא בחסד. כדי שזה יקרה בדין אברהם צריך להתנסות. ועתה, אחרי שהתנסית "ולא חשכת את בנך יחידך ממני, "כי ברך אברכך, והרבה ארבה את זרעך," עתה יש בידי מה להשיב לשטן. למה? האלוה חייב לשטן תשובות? השטן זה מידת הדין, וכדי שבחירת ישראל תתמיד גם כשישראל חוטאים צריך שהבחירה הזו תגיע בדין ולכן האלוהים מנסה את אברהם. אז נכון שלא הקפנו את הכול, אבל לפחות הצבנו מראה מקומות כדי שיהיה לנו מהיכן להתקדם ולאן. אני מודה לכם שהייתם איתי, אלדד, אביב וליאור. גם אתם, צופים יקרים, תודה שהייתם איתנו, מקווה שנהניתם ובעזרת השם נתראה בתוכניות הבאות. כל טוב.