נבואות: הרב אליהו עמר | שמואל א | שיעור 5

שלום וברכה לכולם. אנחנו נמצאים בספר שמואל א, בפרק ד. הפרק הזה הוא פרק מאוד ייחודי, אין לו אח ורע בכל התנ"ך כולו. מדובר בפרק שמסכם למעשה את התגשמות הנבואה על בית עלי. כזכור, שראינו בפרקים הקודמים שפתחו את ספר שמואל שבניו של עלי הכוהן הגדול לא נהגו בכבוד רב בבאים למשכן שילה, ובמקביל גם לא התנהגו בצורה שהיא ראויה בקשר לקורבנות. ובגלל זה, אומרת הגמרא במסכת יומא בדף ט, עמוד א, שחרבה שילה בגלל ביזיון הקודשים ובגלל הצורה שבה התנהגו כלפי הציבור שהגיע לשם. הקב"ה שלח את שמואל הנביא שאמר לעלי הכוהן הגדול שבגלל שהוא לא מיחה בילדים שלו ובגלל שהילדים שלו, חפני ופינחס, נהגו בצורה הבאה, אשר על כן תבוא רעה

שכל מי שישמע את זה תצלנה אוזניו משמוע. זאת אומרת, זה יהיה משהו שאנשים יזדעזעו. מה הרעה? בפרק הזה, פרק ד, אנחנו הולכים לדבר על זה. ארון הברית, ארון ברית ה', הארון שהיה נושא את נושאיו, נפל בשבי. זה דבר שאין לו אח ורע, רק שתבינו במושגים, גם כשחרב בית המקדש, ארון הברית עם הלוחות, אותם הוריד משה רבנו מן השמיים, מעולם לא נפל ביד זרים. אין דבר כזה שיגעו בו. בפרט שארון הברית, שם הייתה התגלמות והשראת השכינה, כתוב שאדם שהיה לא ראוי היה מת במקום. הכוהן הגדול היה צריך לעשות כל כך הרבה פעולות כדי להיכנס ביום הכיפורים לתוך קודש הקודשים. אין מושג כזה בכלל שארון... להגיד כזה דבר זה דבר שהוא לא אפשרי, הרי מי

שמתקרב, רק נוגע, על המקום מת. כתוב שבני קהת, הארון היה מכלה בהם. במדבר הכוהנים היו לוקחים במשאות את ארון הברית על הכתף והיו מתים. אז למה רצו לקחת? התשובה: הם העדיפו למות מתוך קדושה. כשאתה נוגע בדבר כל כך קדוש, אז גם אתה מתקדש. הם היו מוכנים אפילו שהחיים שלהם יינטלו, העיקר שיזכו להרים את ארון הברית. להגיד כזה דבר שארון הברית נופל בידי הפלשתים, זה דבר הזוי, הוא חסר תקדים, הוא לא קרה מעולם, וגם הוא לא קרה לאחר מכן: מלחמות, גלויות, הצלחות, כישלונות. אלה דברים שהתרחשו, הנביא מלא בהם. נפילת ארון הברית ביד הפלשתים בשבי זה דבר שאין לו אח ורע. הפרק הזה עוסק בזה, אבל בעיקר בעיקר הדגש שהקב"ה מדגיש כאן

זה ההשגחה הפרטית. מוריי ורבותיי, זה אחד מהיסודות שאדם צריך לדעת שיש השגחה פרטית על כל דבר ודבר, וגם כשיש תקלה, יש לה איזשהו מסר מסוים. והתקלה הזו בסופו של דבר גם תתברר לטובה. יש כל מיני דברים, שאדם רואה לפעמים שיש לו תקלות בחיים, ובסופו של דבר זה מתברר לטובה. רבי פינחס מקוריץ כתב שהוא אמר צוואה בספר שלו "אמרי פינחס" באות מא הוא כתב צוואה לילדים שלו, הוא אמר להם: אני מבקש מכם, לא יעבור יום בלי שתלמדו נביא. כל יום תקראו אפילו כמה דפים, תקראו משהו בנביא. מה כל כך חשוב? אמר להם: בנביא אתה לומד על אמונה, אתה לומד על השגחה פרטית. ודיברנו על זה פה כבר כמה פעמים, אין סיפורים בתנ"ך. מה זאת אומרת?

התנ"ך מלא סיפורים, אתה רק פותח יש סיפורים. התשובה היא: סיפור שאין לו משמעות ואין לו מסר ואין לו משהו שאנחנו יכולים להתחזק ממנו, לא מופיע. ופה כביכול הנביא מספר סיפור קשה אומנם, אבל סיפור שמגלה על השגחה פרטית. אנחנו נראה יותר מזה, שהסיפור הזה גם כן יש בו איזה משהו שהוא גם לטובה. איך יכול להיות לטובה? נדבר גם כן מהנקודה הזאת. אבל הכול בסופו של דבר מתהפך לטובה. יש לי ידיד, יש לו מדרשיה באזור הדרום. סיפר לי סיפור מדהים, הוא אומר: הגיע אליו למדרשיה איזה אדם לא דתי, חבר הביא אותו, הוא ככה בא ונהנה מהשיעור. הוא אומר: בדיוק באותו שיעור הוא סיפר על כמה חשוב העניין של כשרות. כשרות. הוא אומר: כמו שאתה

דואג להזין את הרכב בדלק שמתאים כדי שהוא ייסע טוב, כמו שבן אדם אוכל אוכל שהאוכל הזה יחזק אותו. היום כשבן אדם אוכל מזון והמזון הזה הוא מזון בריא, הוא מקיים מצווה של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". עד כדי כך שדעתו של הרמב"ם ב"מורה נבוכים" שהסיבה שבתקופת דור המבול אנשים חיו החל מ-700 שנה ומעלה, לא פחות מ-700 שנה, אומר הרמב"ם ב"מורה נבוכים": הסיבה כי הם היו שומרים על תזונה נכונה. זו דעתו של הרמב"ם, דבר מדהים. חולקים איתו, אבל הוא כותב את זה במפורש. הוא אומר: הם שמרו על אוכל בריא ותקין והם האריכו ימים. והרמב"ם כותב בהלכות דעות והוא נותן פרק שלם על תזונה, אומר הרמב"ם: אם אדם יימנע מכל מיני דברים מסוימים,

הוא אומר "אני ערב לו, לא יהיה חולה". היום יש כל כך הרבה בעיות, חלקן, חלק ניכר מהבעיות זה בגלל התזונה. בעיות של סוכר וכולסטרול ועוד ועוד, כל מיני דברים. אם בן אדם היה טיפה מאט את התאווה שלו ואוכל דברים יותר בריאים, אז אולי הוא היה נהנה פחות מכל מיני מטעמים, אבל הדבר הזה היה מחזק אותו יותר מבחינה גופנית. וזה אחד מהדברים שאדם אוכל, אם הוא אוכל אוכל בריא, חוץ מהברכות וכל הדברים שיגיד, שהוא רוצה לקיים מצווה, "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", לשמור על גוף בריא. אני לא אומר אם מדי פעם בן אדם טועם משהו, לא קריטי, אבל התזונה שלנו, צריך לשים לב שהיא תהיה תזונה יותר בריאה ויותר נאותה. אז הרב הסביר להם, אמר להם:

כמו שאת זה כל אחד מבין, ויש מלא מחקרים בתחום הזה, לא חידשתי פה שום דבר, הוא אומר: תדעו לכם שיש תזונת הנפש. אם בן אדם אוכל מזון לא כשר, קשה לו מאוד להתקדם ברוחניות. אתה מדבר איתו על רוחניות, הוא לא בקטע. להבדיל, לפעמים בן אדם, הלב שלו נפתח. אתה אומר לו איזו מצווה, אומר לו איזו הלכה, מתחבר לזה ברגע. אתה שואל את עצמך למה? התשובה היא: הוא התחיל להקפיד על מזון כשר. ככה הרב סיפר להם. האמת היא שראיתי ברב שמשון פינקוס, הוא כותב, זכר צדיק לברכה, הוא כותב, אם אני לא טועה, בכרך על חנוכה. בסוף הכרך הוא כותב שמה, הוא אומר: שאלתי את עצמי מה הסיבה שאנשים באים לסמינר וחוזרים בתשובה. היום ברוך השם העניין של

חזרה בתשובה כבר תופס תאוצה. אני מדבר איתכם על תחילת שנות ה-80, שמי שחזר בתשובה היה נקרא משוגע. ואנשים היו באים, אנשים משכילים, נכנסים לשבוע שלם, מיום ראשון-שני עד מוצאי שבת, שבוע שלם נכנסים לשמוע הרצאות ובמוצאי שבת היו עוזבים דרך ישנה ובוחרים בדרך חדשה. לא שטיפת מוח, לא שום דבר, הכול לוגיקה רצופה. הוא אומר: איך דרשנים? הוא אומר: דרשנים טובים היו מאז ומעולם. כאלה שרהוטים בדיבורם, תמיד היו כאלו. מה קרה שפתאום אנשים משתכנעים? ואז הוא ענה תשובה מדהימה, הוא אומר: האוכל הכשר. הוא אומר: שבוע שלם הם מקבלים מזון כשר. המטבח, היו מכשירים את המטבח, היו זה. הוא אומר: בכלל לא מההרצאות, הוא אומר: הם חוזרים

בתשובה כי הם אוכלים אוכל כשר, ואם אדם יאכל מזון כשר, ייפתח הלב שלו לדברים של רוחניות. ואם אדם יאכל אוכל שהוא לא כשר, הלב נאטם. ככה הוא מספר שהוא דיבר איתם. הבן אדם תפס את הקטע, יצא מהמקום, אמר לחבר שלו: הוא לא דתי, לא שומר שבת בכלל. אמר: אני מקבל על עצמי לאכול רק כשר. ציבור יקר, שימו לב, קיבלת מצווה, המצווה שומרת על האדם ומגינה עליו. הוא מספר שהוא ואשתו ועוד זוג חברים נסעו ביחד באזור הדרום בצומת קסטינה הם החליטו לעצור לאכול איזה משהו, היו רעבים. נכנסו למסעדה. הוא נכנס למסעדה, כולם כבר מתיישבים, הוא ניגש שמה לאחראי, אמר לו: תגיד לי, המסעדה כשרה? אמר לו: לא, לא כשר פה. הוא בא לאשתו, אומר לה:

אני לא אוכל כאן. היא אומרת לו: למה? הוא אומר לה: זה לא כשר. היא מסתכלת עליו, לא שומר שבת, לא שום דבר, רק הכשרות זה מה שנשאר לך? שב, שב תאכל. חברים גם כן אומרים לו: מה? אמר להם: אני אוכל רק במקום כשר. אשתו הייתה בהיריון, היא אומרת לו: אני רוצה לאכול, אני בהיריון. הוא אומר לה: את יודעת מה? אני לוקח אותך מפה לאשקלון, עשר דקות מסעדה כשרה. עשר דקות. בואי, אני לוקח אותך. החברים לא רצו, הם נשארו לאכול שם. נכנס לרכב, והיא אומרת לו: אני רעבה, אני זה, ההוא נכנס ללחץ כמו בעל טוב, התחיל לנסוע מהר. אמר לה: עשר דקות אני מביא אותך לאשקלון. נסעו 120, 130, 140, 150 הוריד אותו שוטר מהכביש, אומר לו: עצור בצד.

עוצר בצד. השוטר ניגש אליו: מה זו המהירות הזו? ההוא מיד הראש שלו התחיל לעבוד. אמר לו: מה, אתה לא רואה שאשתי בהיריון? אני נוסע לבית חולים ברזילי באשקלון. השוטר אומר לו: כל אישה שבהיריון אני שומע את הסיפור הזה מבעלה שהם נוסעים לבית חולים. רישיונות, רישיונות, אין... הוא אומר לו: אתה תיקח על האחריות שלך שיקרה משהו לאשתי? אני רוצה שתחתום לי פה שאתה מתחייב שלא קורה לה שום דבר. השוטר מסתכל עליו, אומר לו: תשמע טוב, אני לא חותם לך, אבל אני עכשיו נכנס לניידת, מפעיל סירנה, ואתה בעקבותיי לבית החולים ברזילי. ואם והיה ויתברר שזה לא היה נכון מה שאתה סיפרת לי, כל הרמזורים שעברנו באדום, אתה מקבל עליהם קנסות,

נקודות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. התחיל לתת לו רשימה של כל הסעיפים בחוק שהוא הולך לעבור עכשיו עד בית החולים. הוא לא המתין, הוא נכנס לניידת, טרק את הדלת בעצבים, הפעיל סירנה והתחיל לנסוע. ההוא אומר לאשתו: לא יודע, תעשי משהו. צריך לקדם את העניין. הם נוסעים. הוא אומר: וכל הדרך הוא מתפלל, הוא אומר: ריבונו של עולם, אני נסעתי לאכול כשר. איך סיבכת אותי ככה? לא משנה, הוא סיבך את עצמו. הוא לא היה אמור לנסוע בצורה כזו. זה לא... אבל הוא כאילו מהזווית שלו ככה במצוקה. הם מגיעים לבית חולים, השוטר עוצר בחריקת בלמים את הניידת, יוצא החוצה, נכנס שמה לחדר מיון. כולם רואים זוג ושוטר, ניגש לרופא הראשון, אמר לו:

טפל לי בזוג הזה. אני עכשיו רוצה לדעת מה המצב שלהם. עצבני כולו. הרופא ניגש, התחיל לטפל. שתי דקות לאחר מכן הגיעו כמה רופאים, קוראים לבעל הצידה: אומרים לו: תשמע, אשתך צריכה להיכנס דחוף לחדר ניתוח, יש מצוקה לעובר, אנחנו רואים לפי כל הבדיקות, לפי כל הדברים. עכשיו חדר ניתוח! הוא אומר: תוך עשר דקות היא נכנסה לחדר ניתוח, הוציאו את הילד בריא ושלם. הד"ר יצא אליו החוצה, אמר לו: אם הייתם מאחרים בחמש דקות, לא היה את מי להציל. התינוק נכנס למצוקה, הייתה האטה חמורה מאוד בדופק, הילד לא היה שורד. באתם בדקה ה-90, מזה שבאתם עם ניידת. השוטר היה מבסוט, אמר לו: טוב, תודה וזה. הוא אומר: רק אני ידעתי את האמת. לא היה

ולא נברא. הוא אומר: מה היה קורה אם הייתי אומר: עזוב, בוא נישאר בקסטינה במסעדה, נאכל משהו. מה יקרה? בסדר, פעם אחת. איך אומרים? פעם אחת נעגל פינות. הייתה פעם מאוד יקרה. הם היו אוכלים שמה ואחרי זה היה מתברר שהעובר נפטר, העובר מת. אבל הוא אומר: ההקפדה שלי על המצווה אז הקב"ה סובב: אשקלון, לא למסעדה, למקום אחר יותר טוב כדי להציל לך את התינוק. את האמת, חשוב לי כאן לציין הוא נהג שלא כראוי הוא נסע במהירות, זה עדיין לא מוצדק. אבל מסובב כל הסיבות סובב שגם מהתקלה יצא מזה גם משהו טוב. כשהאדם מקבל על עצמו לעשות מצווה, אתה מושגח בהשגחה פרטית. מה הכוח של מצווה? מה הכוח של ברכה? זה למעשה בן אדם צריך לדעת

וללמוד מהדברים האלו. אז שאלתי פעם מישהו: נו, אז מה לומדים מזה? הוא אמר לי: שאפשר לנסוע מהר. כל אחד והמושגים שלו. בכל מצב, זה למעשה הרעיון, השגחה פרטית. כשאדם מתחיל ללמוד תנ"ך, אז הוא רואה איך הכול מושגח בהשגחה פרטית. אתה מתחיל לתפוס מבין השורות, מבין המילים. תראה את הסיפור בכלליותו, אבל תתחיל להיכנס למילים, לפסוקים, לדברים, פתאום אתה קולט מקרה ועוד מקרה עד כמה יש השגחה פרטית מדוקדקת. אז בואו אנחנו נראה את אותה השגחה פרטית נפלאה שהקב"ה כביכול הביא על בית עלי, כמו שהוא התחייב, שארון הברית ייפול בשבי, ובנוסף לכך גם חפני ופינחס, בניו של עלי הכוהן הגדול, ימותו. הנביא מספר ששמואל הנביא התפרסם מאוד

כנביא ובאותה התקופה החליטו עם ישראל לצאת למלחמה עם פלשתים. למה? ככה. הפלשתים לא עשו להם שום דבר, לא שעבדו אותם, לא היה איזה משהו. אבל החליטו לצאת ולהילחם איתם. למלחמה, כידוע, שבט לוי לא יוצא. גם לא הכוהנים. אף אחד לא יצא למלחמה, רק החיילים הלוחמים. יצאו להילחם. ביום הראשון נעמדו מערכה לקראת מערכה, כל אחד במחנה שלו, ויצאו לשדה הקרב, שבדרך כלל היה בין שני המחנות. ביום הראשון ניגפו עם ישראל, נהרגו 4,000 איש, סכום אדיר של לוחמים שנפלו במערכה הזו. עם ישראל חזר בחזרה למחנה, וגם הפלשתים חזרו בחזרה. אבל אז החליטו עם ישראל שאם הם נפלו לפני הפלשתים הם הולכים לעשות עכשיו תרגיל שהקב"ה יהיה חייב להציל

אותם. מה זאת אומרת "חייב להציל אותם"? אמרו: המקום הכי קדוש בארץ ישראל זה קודש הקודשים, בקודש הקודשים יש את ארון הברית, אנחנו הולכים להוציא את ארון הברית עם הלוחות ולפי רוב דעות המפרשים, הגמרא מביאה במסכת בבא בתרא בדף יא עמוד א כמה דעות, אבל לפי איך שהמפרשים כאן, הרד"ק ועוד למדו את הפשט, הם הוציאו את ארון הברית עם הלוחות, לא שברי לוחות, על הלוחות האמיתיים, ממש. דבר שלא מוציאים אותו לעולם. החליטו שהם מוציאים אותו לשדה הקרב. ואם הם יביאו אותו לשדה הקרב, אז הפלשתים רק יתקרבו, מיד הם ייפלו, כי ארון הברית הוא מאוד מאוד עוצמתי. אגב, אני רוצה להגיד לכם שלא היה צריך לגעת בארון הברית כדי ליפול בקרב.

במדרש מסופר שמלכת שבא שהגיעה לביקור בארץ ישראל, מלכת שבא זה לא אגדה, זה לא אוטופיות. הנביא מספר, זה מופיע בספר מלכים א, פרק י. "ומלכת שבא שומעת לשמע שלמה ותבוא לנסותו בחידות". היא באה לירושלים לבדוק את שלמה המלך. היא הייתה אישה מאוד חכמה. האר"י ז"ל כותב שמלכת שבא הייתה כנגד שלמה המלך, שהוא בצד שבקדושה, מלכת שבא הייתה האנטי שלו בצד של הטומאה. וכשהיא שמעה שיש מישהו כל כך חכם, היא באה לבדוק אותו. זה היה מבחן. "ותבוא לנסותו בחידות". היא באה לבדוק אותו. לא משנה, שלמה המלך הפתיע אותה מאוד. כי תמיד הצד של הקדושה הוא יותר עוצמתי מהצד של הטומאה. כי הטומאה באמת אין לה כוח בפני עצמה, הקדושה היא דבר

מהותי. הטומאה היא דבר שהוא יונק מהצד של הקדושה. הוא הפתיע אותה מאוד. המדרש כותב שהיא בחנה אותו בכל מיני סוגי חידות. אני רק לענייננו רוצה לקחת את החידה שהיא לקחה, היא באה, העמידה לפניו קבוצת ילדים. כולם אותה תספורת, לבושים אותם בגדים. היא אומרת לו: תגיד לי מי מהילדים האלו יש לו ברית מילה ולמי מהילדים אין ברית מילה? כמובן, בלי להוריד את הבגדים, כמו שהם, מבט עין, תגיד לי מי מהול ומי לא מהול. איך אפשר לדעת? ברית מילה אתה לא יכול לדעת. אין איזה סימן על הפנים. שלמה המלך אמר לה: אני אגיד לך ברגע אחד מי עשה ברית מילה ומי לא. אמר לה: בואי. לקח את הילדים, העמיד אותם מול שערי בית המקדש. בית המקדש היה

בנוי בצורה סימטרית, שהחל מהשערים החיצוניים הם היו נפתחים בקו ישיר מול שערי העזרה, שהיו מכוונים בקו ישיר מול שערי ההיכל, שהיה מכוון בקו ישיר מול שערי קודש הקודשים. בבית ראשון לקודש הקודשים היו דלתות. בבית השני הייתה פרוכת. אבל בבית הראשון זה היה עם דלתות מצופות בזהב. הכול היה שם זהב טהור. שלמה המלך ציפה את כל קודש הקודשים, רצפה מזהב, קירות מזהב, דלתות מזהב, תקרה מזהב. לא סתם זהב, זהב מאוד מאוד יקר, לא זהב פשוט. הכול היה שמה מאוד מאוד מכובד. שלמה המלך אמר שיעמדו בחוץ, כמה רגעים אני אגיד לך מי עשה ברית מילה ומי לא. והוא פתח את דלתות הר הבית ואת דלתות העזרה ואת דלתות ההיכל ואת דלתות קודש הקודשים,

והם עמדו בקו ישיר מול ארון הברית. מה קרה באותו הרגע? המדרש כותב: אלה שלא עשו ברית מילה, על המקום נפלו על הפנים. לא יכלו להחזיק את עצמם על הרגליים, נפלו. אלה שהיו מהולים התכופפו קמעא כנגד ארון הברית. הוא אמר לה: מי שנפל - לא מהול, מי שהתכופף - מהול. היא אומרת לו: איך ידעת? אז הוא אמר לה דבר מאוד מעניין, הוא אמר לה: תדעי לך שברית המילה נקראת ברית קודש. זאת אומרת, זה משהו שנותן קדושה באדם. אדם שהוא לא מהול, אין לו יכולת לספוג קדושה ברמה גבוהה. יכול לקבל קדושה לייט, אבל אין לו ברמה גבוהה. כשאני פתחתי והם נחשפו מול ארון הברית, שזו עוצמה של קדושה מאוד גדולה, הם פשוט נפלו. ומי שמהול היה מסוגל להכיל

את המראה ולכן הוא רק התכופף. אגב, בני הנביאים, כתוב, אנחנו נלמד את זה בהמשך, בני הנביאים, כאשר הם היו מתחילים ללמוד את ענייני הנבואה, כתוב שהם היו נופלים על הרצפה. למה? הם לא היו מסוגלים להחזיק מעמד על הרגליים. שמואל הנביא, למשל, שהיה יותר מיומן, אז הוא כן, הוא עמד על רגליו. אז הם אמרו: אם נוציא את ארון הברית, הפלשתים יינגפו אוטומטית. בחשיבה זה נכון. מה הייתה הטעות שלהם? שהם לא התייעצו. רעיונות יפים. אתם באים, נכנסים לקודש הקודשים, לוקחים, עושים דבר קיצוני, אקוטי, לא דבר שרגילים לעשות אותו. אז בואו תשאלו. אולי זה מותר, אולי זה אסור. יש כוהן גדול, יש אורים ותומים, יש אפשרות לשאול את הנביא. לכו

לשמואל הנביא, תגידו לו: זה בסדר להוציא, לא להוציא? שום דבר. הם היו בטוחים במאה אחוז בניצחון שלהם. יותר מזה, מי ייקח את ארון הברית? אז הם החליטו שמי שייקח את ארון הברית יהיה חפני ופינחס. חפני ופינחס הם כוהנים, ואם אתם יודעים, מי שלוקח את הארון היו הלוויים מבני קהת. כוהנים לא סחבו שום דבר. אהרן ובניו לא לקחו שום דבר. הלוויים היו לוקחים את כלי הקודש. הם החליטו לשדרג. אמרו לכוהנים, חפני ופינחס: בואו אתם ותרימו את ארון הברית ותביאו אותו לשדה הקרב. והם לקחו אותו. היה לזה תקדים. יהושע בעיר יריחו אמר לכוהנים לסובב את ארון הברית מסביב לחומת העיר יריחו. אז הם אמרו: מצאנו שכוהנים לקחו את ארון הברית, זה

לא דבר שהוא חריג. אבל לא מקובל. הגיעו לשדה הקרב. הנביא מספר פה, הוא אומר, יש ביטוי, הביטוי של הנביא, הוא אומר: כאשר הם הגיעו "וישמעו פלשתים את קול התרועה "ויאמרו מה קול התרועה הגדולה הזו במחנה העבריים, "וידעו כי ארון ה' בא אל המחנה". עם ישראל הביאו את הארון לשם, וזה למה? כי הקב"ה רצה עכשיו לתמם את הנבואה, לעשות את הנבואה מושלמת. ארון הברית הגיע, חפני ופינחס גם הגיעו. הכוהנים לא יוצאים להילחם, ופתאום מי מופיע בשדה הקרב? ארון הברית וחפני ופינחס. שלושה מרכיבים שלא אמורים להיות פה בכלל. הם נמצאים בשדה הקרב. הפלשתים, כתוב שברגע הראשון הם קיבלו פחד. ואז אתה לא יכול להילחם, זה הפר את חוקי המשחק. אי

אפשר לעשות מלחמה כשאתה מביא ממד רוחני כזה גבוה לשדה הקרב, אבל אז הפלשתים אמרו: או-אה, אם הוא בא אוי לנו, "מי יצילנו מיד האלוהים האדירים האלה?" זה, אומר רש"י, אמרו הכשרים. היו שם כמה אנשים טובים אצל הפלשתים, אמרו: וואי, אין לנו סיכוי. זהו, מה, הביאו דבר כזה? בטוח אנחנו מפסידים. הרשעים שבהם אמרו: "אלה הם האלוהים המכים את מצרים "בכל מכה במדבר". הרשעים אמרו: כבר אלוקים בזבז את כל ארסנל המכות שלו במצרים. צפרדע, כינים, ערוב. מה יכול להיות? מה יכול להיות כבר? עזוב, מה שהיה היה, בוא נילחם, ננצח. אומר המדרש: אמר הקב"ה התבזבזו המכות? אני הולך לתת לכם מכה שלא הייתה במצרים. המכה שהפלשתים קיבלו... ארון

הברית נפל בשבי. תכף נראה. אבל המכה שהפלשתים קיבלו על המשפט הזה שהם אמרו "אין מכות חדשות", אז בורא עולם הראה להם יצירתיות שהם לא חשבו עליה. חוץ מכבודכם, כל הפלשתים קיבלו מכת טחורים. רצו להתפנות, קיבלו טחורים, כאבים איומים מאוד. אבל בנוסף לכאבים הללו, כותב המדרש, וכך מופיע גם בתורה, הקב"ה העלה עכברים מהתהום. מכת עכברושים, שהעכברושים האלה פגעו בפלשתים במעיים שלהם והרגו אותם. אנחנו נקרא בפרקים הבאים על מכת מוות שהייתה אצל הפלשתים. זו מכה שלא הייתה במצרים - טחורים ועכברים, שני דברים חדשים לחלוטין. הסיבה לכך: אמר להם אתם אמרתם נגמרו המכות? לא נגמר שום דבר, תהיה מכה חדשה שלא הייתה במצרים. אבל אז

כתוב שהם התחזקו והם החליטו להילחם, איך אומרים? על החיים ועל המוות. והקב"ה הראה לבני ישראל: אם אתם לא תשמרו תורה ומצוות, ולא תתחזקו, אל תנסו להביא את ארון הברית ולהגיד "הארון יגן עלינו". שימו לב מה יש בתוך הארון. בתוך הארון יש את ספר התורה. אם אתם שומרים את מה שכתוב בלוחות הברית, הארון יגן עליכם גם אם הוא נמצא עכשיו בקודש הקודשים. ואם אתם לא שומרים על מה שכתוב בארון הברית, אז הארון לא יגן עליכם גם אם הוא יהיה בשדה הקרב. הארון נפל בשבי. הפסוק אומר שהביאו את ארון הברית, כתוב "ושם שני בני עלי "עם ארון ברית האלוהים". מה זה "עם ארון ברית האלוהים"? חפני ופינחס, כשהתחילו לראות שהמערכה הולכת ונהיית

קשה, הפלשתים מכים בעם ישראל בכל עבר, התוכנית לא יצאה אל הפועל ועם ישראל התחיל לברוח למערות ולנקיקים, פשוט התחילה מנוסה. חפני ופינחס יכלו להציל את עצמם. להניח את הארון ולברוח כל עוד נפשם בם. אבל אמרו חפני ופינחס: את הארון הזה אנחנו לא מפקירים. והם נשארו שמה ואז הגיע גולית והרג את חפני ופינחס. והם מתו על קידוש השם. ואומרים חז"ל "ושם שני בני עלי חפני ופינחס עם ארון ברית האלוהים", אומרים חז"ל שבזה שהם מתו על קידוש השם הם כיפרו על העוון שהיה להם שהם זלזלו בקודשים, כי הנה הפעם הם לא היו מוכנים לזלזל בארון ולברוח, אלא הם נשארו למרות שהם ידעו שהם הולכים למות. הם נשארו, נהרגו והקב"ה סלח להם והביא אותם

לחיי העולם הבא. ארון הברית נפל בשבי. הנביא כותב: "וירוץ איש בנימין". כשהארון נפל בשבי היה פחד גדול מאוד, "וירוץ איש בנימין מהמערכה ויבוא שילה ביום ההוא ומדיו קרועים". מי זה היה אותו אחד איש בנימין? אומר רש"י במקום: זה שאול בן קיש. שאול המלך משבט בנימין, כשהוא שמע שגולית הרג את חפני ופינחס ולקח את ארון הברית בשבי, הוא אמר: אני הולך להציל את ארון הברית. כותב המדרש שמואל שהוא רץ כשישים מיל, זה כבערך 60 ק"מ, משהו כזה. קצת פחות. הוא רץ והגיע עד לעיר אשדוד. שם היה גולית. אומר המדרש: פתח את ארון הברית, הוציא את הלוחות, שני לוחות הברית, והתחיל לזרוק אותם באוויר ולשחק איתם. ואלפי פלשתים נמצאים מסביב

וכולם מריעים. זה אכן ניצחון. שאול היה לבד. כתוב שהוא לא שאל אף אחד, כי אם הוא היה שואל את הסנהדרין, היו אומרים לו לא לעשות את זה, זו התאבדות. הלב שלו לא נתן לו, היה לו ריתחא דקדושה. אמר: מה? מבזים את ארון הברית? חדר לתוך אשדוד, למחנה פלשתים, הגיע לגולית, שלפני כמה דקות הרג את חפני ופינחס, זינק עליו, חטף מידיו את הלוחות ורץ עם הלוחות. את הארון הוא השאיר שם, הוא לא יכול היה לקחת אותו. אבל רץ עם הלוחות כל עוד נפשו בו, עזב את העיר אשדוד לכיוון שילה. שילה זה נמצא באזור השומרון. ראש העין, יותר פנימה שמה, לכיוון אזור השומרון. הגיע עד לשם. מרחק אדיר, כמעט 60 ק"מ של ריצה. וכשהוא בא לשם, הוא הגיע

לשילה, כבר השמועה פרצה וכולם ידעו וכולם היו קרועי בגדים. ואז הוא אמר את ההודעה: עלי הכוהן הגדול ישב דרוך מאוד לדעת מה קרה, מה תוצאות הקרב. הוא היה זקן בגיל 98, כבר הוא לא היה רואה. ואז שאול לא רצה להגיד לו מה קרה, אז הוא ביקש מהאנשים שיספרו. כל אחד הייתה לו שם צרה משלו, זה מתו לו, ההוא מתו לו. אף אחד לא ניגש לעלי הכוהן הגדול. אז לא הייתה ברירה, אז שאול ניגש לעלי ועלי אומר לו: מה קרה? הוא אומר לו: ניגף ישראל, עם ישראל נכשל במערכה. אמר לו: ומה קרה? הוא אומר לו: וגם שני הילדים שלך נהרגו במלחמה. בשורה מצערת מאוד. הוא אומר לו: ומה קרה? הוא אומר לו: וארון הברית נפל בשבי. ברגע שהוא שמע שארון הברית

נפל בשבי, את כל הבשורות הרעות הוא שרד, אבל זה לא התקבל על הדעת. ארון הברית נפל בשבי?! באותו רגע שהוא שמע את זה, הוא איבד את שיווי המשקל מעל הכיסא, נפל ונשברה לו המפרקת. הגמרא דנה במסכת חולין, האם שבירת המפרקת הופכת אדם להיות טריפה או לא? הגמרא אומרת שצריך שבירת מפרקת עם בשר, לא סתם שתישבר המפרקת, אלא גם עם הבשר. אגב, זה דבר נכון. יש אנשים שהשם ישמור נפגעו בחוליה ראשונה בעמוד השדרה והם חיים שנים רבות. משותקים אבל חיים שנים רבות. אבל אם יש פגיעה בבשר עם שבירה של המפרקת, זה טריפה. האדם לא שורד. שואלת הגמרא איך עלי הכוהן הגדול כתוב שנשברה מפרקתו והוא מת? אומרת הגמרא: הוא היה זקן. אם הוא זקן, אז

שבירת מפרקת לבד יכולה להרוג בן אדם. וזה באמת מה שקרה. הוא נפל ומת. האר"י ז"ל אומר: למה עלי הכוהן הגדול מת בסקילה? זה סקילה ליפול ולשבור איברים זה סקילה. למה עלי הכוהן הגדול נענש בסקילה? אומר האר"י ז"ל, הזכרנו את זה בשיעורים הקודמים. החיד"א מביא את זה ב"חומת אנ"ך". אומר האר"י ז"ל: עלי הכוהן הגדול היה גלגולו של אהרן הכוהן. אבל רגע, פה האר"י ז"ל מוסיף תוספת. אני אתחיל מההתחלה לסוף. אומר האר"י ז"ל: כתוב בתורה בסוף פרשת נח: "וימות הרן על פני תרח אביו באור כשדים". רש"י כותב, שם מופיע במדרש: למה הרן מת? אומר רש"י שנמרוד רצה להשליך את אברהם אבינו לכבשן האש. אמר לו אברהם אבינו: תזרוק אותי. אני מאמין

בקב"ה. אמר לו נמרוד: אני מאמין באש. האש הוא אלוהים חזק. אני אזרוק אותך והוא יהרוג אותך. אמר לו: תזרוק. שאלו את הרן, אח של אברהם אבינו: תגיד לי, עם מי אתה? אתה עם אברהם אבינו, עובד הבורא? או אתה עם נמרוד, עובד האלילים? את האמת, הרן התלבט. הוא אמר: נראה מי מנצח. אם אברהם אבינו מנצח, אני הולך עם האלוהים של אברהם. אבל אם נמרוד מנצח, אז אני אגיד לו שאני מאמין באש. נראה מי מנצח. במילים אחרות: הרן לא מסר נפש כדי שיהיה קידוש השם. אברהם נזרק לבד לכבשן, כולכם מכירים את הסיפור. אברהם אבינו ניצל, והוא יוצא מהכבשן. ואמרו להרן: נו, במי אתה מאמין? אמר להם: ברור, באלוהים של אברהם. למה? הוא כל יכול. אמרו לו:

ככה? אמר להם נמרוד: תזרקו אותו לאש. זרקו את הרן לאש, הרן לא ניצל, הרן נשרף. למה? כי הייתה באמונתו דופי. היית צריך להגיד: אני לא עובד עבודה זרה בכל מחיר! אומר האר"י ז"ל: הרן חזר בגלגול של אהרן. הרן ואהרן אלו אותן אותיות, רק לאהרן הוסיפו את האות א'. אות א' היא אות רוחנית, והעמידו אותו בניסיון בחטא העגל. עם ישראל רצה לעשות עגל. חור, הבן של מרים, אחיין של אהרן, אמר להם: מה פתאום! לא יקום ולא יהיה! מה עשו לו? הרגו אותו על המקום. אמרו לאהרן: מה אתה אומר? אהרן נדרש באותו רגע להגיד להם "לא יקום ולא יהיה, תהרגו אותי, אני לא עושה את זה", ולמות על קידוש השם. כי זה התיקון, הרן, זה היה התיקון. אומר האר"י

ז"ל: מה שקרה שאהרן אמר להם: לא, בואו נעכב את הזמן. משך את הזמן, משך. כיוון שהוא משך, נוצר העגל ואפילו משה רבנו האשים אותו במידת מה, רק הקב"ה אמר לו שהוא לא אשם. הם חטאו בעגל, אבל אהרן מבחינתו היה צריך כביכול להתקומם. וכיוון שלא התקומם, הוא חזר בגלגולו של עלי הכוהן הגדול וגם הוא נפל ושבר את מפרקתו כנגד עניין של עבודה זרה, שכביכול בפעם הקודמת הוא לא מיחה, ובזה בא הדבר לתיקונו. באותה העת אשתו של פינחס הייתה מעוברת. וכשהיא שמעה את השמועה שבעלה נפטר וחמיה מת, ואז כשאמרו לה שארון הברית נפל בשבי, הבשורה על ארון הברית הייתה קשה עליה יותר מכל הדברים שהיא שמעה, ופשוט באותו רגע היא הפילה את עוברה. העובר

אומנם יצא בחיים, אבל היא עצמה מתה. ולפני שהיא מתה, היא אמרה שיקראו לילד הזה אִיכָבוֹד. אין כבוד, למה? כי היום גלה הכבוד מישראל. היא אמרה להם: ארון הברית, שזה התורה שבכתב, נפלה בשבי, וחפני ופינחס ועלי הכוהן הגדול, שסימלו את המסר של העברת התורה שבעל פה, נהרגו. אין כבוד היום בישראל. לא תורה שבכתב, לא תורה שבעל פה, וכמו שאמר הקב"ה לשמואל, שכל מי שישמע את האסון הזה תצלנה אוזניו משמוע, כפשוטו. דבר הנבואה התגשם אחד לאחד. הסיבה לכך: כי עם ישראל באותה העת לא שמרו על התורה בצורה המלאה, אלא חלקם עבדו עבודה זרה בפסל מיכה. מה היה ההמשך? איך באמת ארון הברית חזר בחזרה לעם ישראל? על זה בעזרת השם נדבר

בשיעורים הבאים, שעוסקים בחזרת הארון, במלכותו של שמואל. אבל החל מהפרק הזה, כבר שמואל הוא המנהיג הבלעדי של עם ישראל, מפני שעלי הכוהן הגדול ובניו נפטרו. אבל בפטירתם קיבלו את תיקונם השלם, וזכו להיות בחלקו. חפני ופינחס, זכו להיות בחיי נצח נצחים לחיי העולם הבא. עד כאן.